שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך היה "חלף עם הרוח" לסרט המרוויח בכל הזמנים?
הסרט "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) הוא שובר קופות מטורף, שנחשב לסרט המכניס ביותר בתולדות הקולנוע. הערכת ההכנסות שלו היא של סכום המקביל ל-3.5 מיליארד דולר בשערי המטבע של 2024.
הסרט המדהים הזה מבוסס על רומן זוכה פוליצר ורב המכר של מרגרט מיטשל. הספר עצמו הוא סאגה משפחתית על סקרלט אוהרה ורט באטלר, החיים ואוהבים בימים של מלחמת האזרחים באטלנטה, בירת ג'ורג'יה.
אבל לפני הכל זהו סרט שהפקתו היא לא פחות מרשימה וכנראה מדהימה אפילו יותר מהקולנוע שבו. מדובר בדיוויד סלזניק, מי שיהפוך למפיק העצמאי הגדול בתולדות הוליווד ולדעת רבים המפיק הגדול ביותר אי פעם, שסיכן את הכל כדי לעשות סרט אחד. את הסרט הזה.
האיש רוכש את הזכויות על הספר ומייצר באזז מטורף בהוליווד, כשהוא עורך מבחני בד לתפקיד של סקרלט אוהרה. הוא בוחן מעל אלף שחקניות בהוליווד, כשרובן כאלה שהוא יודע מראש שאין להן סיכוי לתפקיד. בכך הוא כבר הופך את הסרט למדובר ביותר בעיר. כשהוא בוחר לתפקיד את השחקנית הבריטית האלמונית ויויאן לי, הוא מזניק אותה מיידית למעמד של הכוכבת הכי מדוברת בעולם. במקביל הוא מציע לגרי קופר את התפקיד הראשי וכשהאחרון מסרב העניין בסרט מגיע לשיא. מי שנעתר הוא קלרק גייבל, כוכב ענק שגם לו יש מה להפסיד אבל עכשיו זה מסקרן עוד יותר, כי כולם רוצים להבין מי משני השחקנים המצליחים החליט נכון.
כשכל העניינים הללו מתרחשים עוד לפני שהצילומים התחילו, ברור שהעניין בסרט מגיע לרמות שהוליווד לא הכירה עד אז.
והמדהים הוא שסלזניק לא עוצר באגדה שהוא מככב בה. כי גם אחרי הון העתק שמושקע בסרט, בסצינות ההמוניות המטורפות, בתלבושות והתפאורות המושקעות, גם כשהצילומים מתחילים הוא לא מפסיק לרגע לייצר שמועות חדשות ורכילות. הוא מפטר שוב ושוב את הבמאים של הסרט וכולם מדברים על המפיק הזה "שחושב שהוא יודע הכי טוב איך מביימים סרטים..."
וזה נמשך גם בחדר העריכה, כי מי שיושב עם העורכים הוא לא הבמאי אלא סלזניק עצמו, המחויב לסרט לחלוטין ומסכן הכל למען הסרט החשוב בחייו. אם ייכשל - הוא יודע שככל הנראה יאבד הרבה יותר מהכל. אבל מה אם יצליח, כמו שהוא מתכנן?
מבחינת עלילה "חלף עם הרוח" הוא אמנם מלודרמה פשוטה על סקרלט שמאוהבת בגבר שמצידו מתחתן עם אחרת. גם לה ייקח זמן עד שתבין שהיא מאוהבת בו, כי בינתיים היא תינשא לגבר אחר ותאבד את רט. הרקע ההיסטורי הוא של מלחמת האזרחים, בה מפסיד ברקע הדרום.
זהו אפוס היסטורי חסר תקדים על המלחמה החשובה כל כך בתולדות אמריקה. הביצוע והמשחק המוצלח של הכוכבים, ביחד עם שנינות הדיאלוגים, סייעו לרבים לדמיין את מוראות מלחמת האזרחים האמריקאית, תוך הם מקבלים אותה ארוזה היטב, עם סיפור אהבה מרגש ומלא פאתוס.
במקביל הפך הסרט את קלרק גייבל משחקן מצליח לכמעט אגדה והפך אותו למזוהה עם הסרט הזה לכל חייו. ענק הקולנוע האחר, גרי קופר, סירב לתפקיד ואוכל את הכובע. הוא היה בטוח שקלארק גייבל שקיבל את התפקיד עומד ליפול בגדול ולהרוס לעצמו את הקריירה. כמובן שמה שקרה הוא ההיפך המוחלט.
ראט באטלר (Rhett Butler), גיבור הסרט, הוא גבר קשוח אבל לא אופייני. אהבתו מוחלטת ולא מתביישת. בעלילה הוא מקריב את מרבית חייו לטובת אהבה לסקרלט, אישה מבולבלת, שרגשותיה אליו לא ברורים, אפילו לא לה עצמה.
קולנועית, באטלר הוא גם דמות מורכבת ומוצלחת מאוד. כך למשל הוא נאמן לדרום, אף שהוא ער מלכתחילה לעובדה שזהו הצד הלא צודק במלחמה הזו. הוא גם מעניין באהבתו הרגשית שמצד אחד מכניעה ומחלישה אותו, גם כשהוא מתחזק דימוי חיצוני ברור של גבר גס ומעט אלים אפילו.
חלף עם הרוח הוא גם הרגע המובהק בתקופת השיא של הוליווד הקלאסית. הוא אולי לא הטוב בסרטים שנוצרו בה באותה תקופה אבל הוא ללא ספק השאפתני, הזוהר והיומרני ביותר.
אז מה היה בסוף אתם שואלים?
ובכן, הסרט הזה הפך מיידית לשובר קופות. רבים שקראו את הספר באו כדי לראותו על המסך הגדול והדיוק שלו ביחס לספר המקורי היה מושלם. הוא גם גרף 8 פרסי אוסקר, הפך לאבן דרך בתרבות האמריקאית, עם אינספור חיקויים, גיבורי קולנוע מסוג חדש, רגישים וקשוחים יותר ואפילו מדברים באופן מוצלח יותר.
וכמובן לא נשכח את המשפטים והאמירות האייקוניות, שמוביל בהם המשפט המיתי "בכנות, יקירתי, לא מזיז לי, לעזאזל" ("Frankly my dear, I don't give a damn.") - משפט שנבחר רשמית, בסקר ענקי בארצות הברית, לציטוט הקולנועי המפורסם ביותר בכל הזמנים.
הנה סצנה מהסרט "חלף עם הרוח":
https://youtu.be/GQ5ICXMC4xY
כאן הרגע שרט פוגש את סקרלט (מתורגם):
https://youtu.be/lrhNPS4nbmQ
תקציר הסרט:
https://youtu.be/lPBcPkfNI8c
וכיצד הפך לסרט המכניס בהיסטוריה של הקולנוע?
https://youtu.be/YvZ4X3V1Zms?long=yes
במה מצטיין מרטין סקורסזה?
מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) הוא מגדולי הבימאים האמריקאים ומי שאחראי על כמה מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע בחצי המאה האחרונה.
מי שנולד למשפחה ממוצא סיציליאני-אמריקאי ב-1942 בפלאשינג, קווינס (Flushing, Queens) שבניו יורק, גדל בשכונת ליטל איטלי (Little Italy) שבמנהטן.
בנעוריו סבל סקורסזה מאסתמה קשה שמנעה ממנו לקחת חלק בספורט ובפעילויות ילדות רגילות. במקום זאת לקחו אותו הוריו שוב ושוב לקולנוע ולסרטים. כך, מבלי שתכנן, נולד לו אחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע.
לפני שהוא בחר בקולנוע, שקל הבחור בצעירותו ברצינות להיות כומר ונרשם לסמינר בגיל 14. הוא גורש מלימודי הדת לאחר שנה, כנראה בשל עניין גובר בבנות ובמוסיקה. לימים הוא עצמו יתוודה: "הקולנוע הציל אותי."
סקורסזה למד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (New York University), שם פיתח את עינו הייחודית לתנועה, מקצב וסיפור חזותי. הוא המציא מחדש את ז'אנר הפשע בקולנוע והיה מהראשונים שהראו בסרטיהם את החצר האחורית של אמריקה.
סקורסזה שייך לדור הבמאים שנקרא "ניו הוליווד" (New Hollywood) וצמח בשנות ה-60 וה-70, לצד פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), בריאן דה פלמה (Brian De Palma) וג'ורג' לוקאס (George Lucas), דור שרצה לשבור את שגרת הוליווד הישנה ולהכניס לקולנוע עומק ואמת.
את שמו הוא בנה בשנות ה-70 כשהוא ממש ממציא מחדש את ז'אנר סרטי הפשע ותורם להפיכת אותו עשור לאחת התקופות הטובות של הקולנוע. עם סרטים כמו "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976), בו הוא עצמו אפילו מגיח למספר דקות כנוסע זועם במונית עצמה.
ב"נהג מונית" החתרני, שיהפוך לימים לסרט קאלט (סרט פולחן), סקורסזה מגלה את רוברט דה נירו ומדייק בשיקוף המבהיל שלו את טראומת החיילים המשוחררים שחוזרים אז משדות הקטל בווייטנאם, היישר אל המפגש המבהיל עם החברה האמריקאית.
על הדרך מרטין סקורסזה ילהק שחקנית בת 12, ג'ודי פוסטר, לתפקיד של זונה ויעורר המון ביקורת. היא עצמה, אגב, לא התרגשה מהמהומה ומיהרה לזנק לקריירה מופלאה משל עצמה, לא מעט בזכות העזרה שהיא עתידה לקבל מכוכב הסרט "נהג מונית", רוברט דה נירו.
בסוף אותו עשור ותחילת האייטיז, יגיע גם סרטו של מרטין, "השור הזועם" (Raging Bull, 1980). זהו סרט שבו הוא הופך את הספורט האלים של האיגרוף לבלט משונה אך גם מבריק כאחד.
הסרט נחשב לאחד הסרטים הטובים של אותו עשור ומסרטי האגרוף הטובים ביותר אי-פעם. בשני הסרטים סקורסזה משתף פעולה עם אותו רוברט דה נירו (Robert De Niro), בשותפות אמנותית שתהפוך לאגדה.
בהמשך יגיע "החבר'ה הטובים" (Goodfellas, 1990), שייחשב לאחד הסרטים המשפיעים ביותר שנוצרו אי פעם. אפילו בירת ההימורים, לאס וגאס, תהיה חייבת לו לא מעט - על סרטו של סקורסזה "קזינו" מ-1995.
וכך, כמי שאחראי על יצירות מופת נוספות, הוא עושה גם את "כנופיות ניו-יורק" המצוין, כשיותר ויותר הוא מזוהה בשפה ובמבע הקולנועי שלו, כמי שידוע בקטעי מצלמה ארוכים ומורכבים, בשימוש הנועז שהוא יעשה במוסיקת רוק, בעריכה מהירה ובנרטיבים מורכבים, עלילות סרטים שמסרבים לפשט ולרדד את המורכבות של דמויות סרטיו.
פרס האוסקר (Academy Award) לבמאי ניתן לסקורסזה רק ב-2007, על "השתולים" (The Departed, 2006). זאת לאחר 5 מועמדויות קודמות ללא זכייה ועוד 10 כאלה שיבואו בהמשך. אין מי ששכח בהוליווד שכשהכריזו על שמו בטקס האוסקר קם הקהל באולם על רגליו ומחא לו כפיים ממושכות בעמידה, ה"סטנדינג אוביישן" שכולו שלו ונחשב לאחד הרגעים הנדירים ביותר בתולדות טקסי האוסקר.
ואכן, מרטין סקורסזה שהצטיין בסרטיו בסיפורים קולנועיים מופלאים ובדמויות מורכבות שיודעות לנהל עם עצמן מאבק פנימי כן, השיג עם שחקניו הראשיים כמעט תמיד איכויות משחק יוצאות דופן.
מעבר לבימוי, סקורסזה הוא שומר נאמן של מורשת הקולנוע. ב-1990 הוא מקים את "קרן הסרטים" (The Film Foundation), שמטרתה לשמר סרטים ישנים שהיו בסכנת אובדן והוא גם נלחם כל שנה נגד פלטפורמות הסטרימינג שמשנות יחסי גובה וצבע של סרטים מבלי לקבל רשות.
הנה סיפורו של מרטין סקורסזה:
https://youtu.be/VTUmuIrYbHA
סקורסזה אחראי לאחד הטראקינג שוטים הכי מרשימים ומהמבריקים בתולדות הוליווד:
https://youtu.be/m1mHtkpkxiA
כך משתמש מרטין סקורסזה בשתיקות בסרטיו:
https://youtu.be/NUrTRjEXjSM
את "השור הזועם" צילם סקורסזה בשחור לבן הכי צבעוני שאפשר:
https://youtu.be/_fEIn_5OkoY
והנה 10 מסרטיו הגדולים של גאון הקולנוע הסיציליאני במקורו:
https://youtu.be/4vzsz5purFM?long=yes
מהם סרטי פולחן או סרטי קאלט?
מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?
כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.
סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.
זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.
וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.
לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.
כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.
תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.
כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.
זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.
וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.
ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.
כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.
הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:
http://youtu.be/pokGCrI9Irw
"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):
https://youtu.be/4plqh6obZW4
סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":
https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY
סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):
https://youtu.be/EQLPUBjroD0
ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):
https://youtu.be/pFkCBbsVPjU
סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:
http://youtu.be/RztKLE6GC2Q
ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):
https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes
מתי בלייד ראנר הפך למלך סרטי המד"ב?
בימינו נחשב סרט הפולחן הבדיוני "בלייד ראנר" (Blade runner) לאחד מסרטי הסיי פיי (מדע בידיוני) הנחשבים ביותר בתולדות הקולנוע ובעל פס קול מעורר השראה שהלחין ונגליס.
אבל זה לא תמיד היה כך. הסרט הנפלא מבחינה ויזואלית שיהפוך בעתיד כה חשוב ומוצלח נתפס בתחילת דרכו ככישלון קופתי ואמנותי מהדהד - הן במכירות הכרטיסים לסרט עם גיבור ראשי שהוא לא אנושי וחוטף מכות כל הזמן או עם נבל לא ממש רשע או מפחיד וללא דמות שאפשר לצופים להזדהות איתה או להבין. גם בקרב מבקרי הקולנוע לא נרשמה התלהבות. הם התחלקו לשניי התחלקו ולא התחברו בלשון המעטה לחזון הייחודי של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott).
במהלך השנים ותודות לפיתוחים טכנולוגיים שהתפתחו מאז שהוא יצא, זכה הסרט להזדמנות נוספת, בעיקר באולמות הקולנוע. משם יהפוך בלייד ראנר לאחד הסרטים המוערכים ומכובדים בהיסטוריה ולמלך סרטי המדע הבידיוני.
#ההיסטוריה
ב-25 ביוני 1982 יצא לאקרנים הסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott), סרט מדע בדיוני, משולב באווירת פילם נואר, שחוקר את המוסר והאנושיות ביחסו ליציר כפיו האינטילגנטי של המין האנושי.
בלייד ראנר נחל כישלון קופתי מתסכל. הקהל לא הבין אותו והמבקרים היו מפולגים, כשאף אחד לא מעריך את החזון המיוחד שלו.
אבל משהו יוצא דופן קרה בשנים שלאחר מכן, כשהסרט הזה הפך מאחד שמבקרים אוהבים לקטול, לאחד הסרטים המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר המדע הבדיוני ומסרטי הז'אנר המכובדים ביותר בהיסטוריה.
באירוניה טרגית, פיליפ ק. דיק, הסופר שכתב את הרומן המקורי, מת ב-2 במרץ 1982 מהשלכות של שבץ מוחי, כ-4 חודשים לפני יציאת הסרט לאקרנים, ולא זכה לראות את ההצלחה המאוחרת שלו.
#עלילת הסרט
הסיפור מבוסס על הרומן של פיליפ ק. דיק (Philip K. Dick) בשם האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? (Do Androids Dream of Electric Sheep?) משנת 1968. בספר המקורי, אגב, לא נכלל ולא מופיע הביטוי "בלייד ראנר".
העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס של נובמבר 2019, עתיד דיסטופי שבו תאגיד טירל (Tyrell Corporation) מייצר רפליקנטים, אנדרואידים דמויי אדם שנועדו לעבודת עבדים במושבות החלל.
כשארבעה מהם - פריס (Pris) שמגלמת דריל האנה (Daryl Hannah), ז'ורה (Zhora) שמגלמת ג'ואנה קאסידי (Joanna Cassidy), ליאון (Leon) שמגלם בריון ג'יימס (Brion James), ומנהיגם רוי באטי (Roy Batty) שמגלם רוטגר האואר (Rutger Hauer) - בורחים חזרה לכדור הארץ,
הגיבור הראשי הוא "בלייד ראנר", ריק דקארד (Rick Deckard) שמגלם הריסון פורד (Harrison Ford). האיש הוא צייד אנדרואידים שמתחזים לבני אדם ותפקידו לצוד ולהרוג אותם, בתהליך שנקרא בסרט "פרישה" (retiring).
הרפליקנטים מחפשים את היוצר שלהם כדי להאריך את תוחלת החיים המוגבלת שלהם ל-4 שנים בלבד. בקאסט מופיע גם אדוארד ג'יימס אולמוס (Edward James Olmos).
במהלך החקירה דקארד פוגש את רייצ'ל (Rachel) שמגלמת שון יאנג (Sean Young), רפליקנט ניסיוני מתקדם שגורם לו לפקפק במהות האנושיות. השאלה הפילוסופית המרכזית היא מה באמת הופך מישהו לאנושי, כשהרפליקנטים מפגינים רגשות ותשוקה לחיים עמוקים יותר מהבני אדם הציניים סביבם.
בסצנה הסופית של הסרט, זהירות ספוילר, רוי באטי מוציא את המונולוג המפורסם שלו "Tears in Rain", כשהוא משקף על החוויות שהוא ראה ושייאבדו בזמן. רוטגר האואר עצמו כתב את המשפט האיקוני "All those moments will be lost in time, like tears in rain" ולילה לפני הצילום קיצץ את המונולוג המקורי שנראה לו ארוך מדי. כשסיימו לצלם את הסצנה, אנשי הצוות מחאו כפיים ויש שאף בכו.
אנקדוטה מרתקת נוספת היא שמחבר הספר, פיליפ ק. דיק, למרות ספקנותו הראשונית כלפי העיבוד, ראה כ-20 דקות של קטעי אפקטים מיוחדים מהסרט בפברואר 1982, זמן קצר לפני מותו. לאחר הצפייה הוא היה המום ואמר "How did you know what was going on in my head?" והצהיר שהסרט משלים את עבודתו היצירתית ומצדיק אותה.
#ההתחלה
הבעיות התחילו כבר בהפקה. נסיקות מבחן בתחילת 1982 קיבלו תגובות גרועות, האולפן כפה על סקוט להוסיף סוף מאושר וקריינות של דקארד. פורד התנגד בתוקף להקלטת הקריינות, יש שמועות שהוא קרא אותה בכוונה בצורה גרועה.
בראיון למגזין Playboy ב-2002 אמר פורד שהוא העביר אותה ככל יכולתו בהתחשב בכך שלא הייתה לו כל השפעה. כשהסרט יצא הוא התחרה באותו קיץ עם E.T כשהסרט "The Thing" גם הוא נוחל אז כישלון.
עם עליית פורמטי הווידיאו הביתיים בסוף שנות ה-80, אנשים החלו לגלות מחדש את הסרט. קהילת קאלט צמחה סביבו, תוך ניתוח של החזון הדיסטופי, השאלות על אותנטיות אנושית והעיצוב החזותי המהפנט.
האווירה הניאו-נואר, הויזואליה של לוס אנג'לס העתידית והמוסיקה האיקונית של המוסיקאי היווני ונג'ליס (Vangelis) זכו להערכה שהם ראויים לה. המוסיקה הועמדה ב-1982 לפרס BAFTA ולגלובוס הזהב כפסקול מקורי מצטיין, למרות שהשחרור הרשמי של האלבום התעכב למעלה מעשור.
בשנים 1989-1990 התגלה במחסני פוסט-פרודקשן עותק 70 מילימטר של הסרט. תיאטרון בלוס אנג'לס קיבל רשות להקרין אותו כגרסת במאי (Director's Cut), אבל זו הייתה רק גרסת העבודה מ-1982 שסקוט התנער ממנה פומבית וחברת וורנר בראזרס (Warner Bros) משכה את העותק.
ב-1992 הם הרכיבו גרסה חדשה עם הכוונה של סקוט. הגרסה הסירה את הקריינות ואת הסוף המאושר, הוסיפה רצף חלום של חד-קרן וקטעים קטנים אחרים. הגרסה זכתה לקבלת פנים חמה יותר.
ב-2007 יצאה הגרסה הסופית (The Final Cut), שבה סקוט קיבל לראשונה שליטה מלאה. הוא הבהיר פרטים מעורפלים, הוסיף רגעים אלימים מהגרסה הבינלאומית, תיקן טעויות והאריך סצנות. הגרסה שמרה על סוף מעורפל. בנקודה הזו שינו מבקרים רבים את דעתם מ-1982 וראו את הסרט כמהמם וכחוויה סוחפת.
#אז מה הסוד?
מה הפך את בלייד ראנר למלך סרטי הקאלט? השפעתו על התרבות הפופולרית עצומה. הוא היה אחד מהסרטים המוקדמים והמשפיעים ביותר בז'אנר הסייברפאנק, שילב לראשונה אווירת פילם נואר בשילוב עם מדע בדיוני, השפיע על אינספור סרטים, משחקי וידאו, אנימה וסדרות טלוויזיה.
אנקדוטה מעניינת היא שהמבקר רוג'ר אברט (Roger Ebert), שבהתחלה היה מסויג כלפי הסרט והתעסק בעיקר בויזואליה שלו, שינה לחלוטין את דעתו שנים אחר כך. בביקורת מחודשת לכבוד 25 שנה לסרט הוא התלהב מהפן האנושי והפילוסופי שלא הבחין בו בפעם הראשונה.
הסרט הביא את עבודתו של פיליפ ק. דיק לתשומת לב הוליווד. ב-1993 הוא נבחר לשימור במרשם הסרטים הלאומי (National Film Registry) על ידי ספריית הקונגרס.
פיליפ ק. דיק סירב להצעה של 400,000 דולר לכתוב עיבוד ספרותי של הסרט, בטענה שסיפרו לו שהעיבוד הזול יצטרך לפנות לקהל בני 12 והוא היה הרסני עבורו מבחינה אמנותית. בסופו של דבר הרומן המקורי שלו יצא מחדש עם פוסטר הסרט על העטיפה.
הסרט ידוע ב-7 גרסאות רשמיות שלו. וויליאם גיבסון (William Gibson), סופר המדע הבדיוני, טבע את המונח blade runnered לתיאור בניין מוזנח, מה שמעיד שהסרט הפך לשפה תרבותית.
האפקטים המיוחדים של דאגלס טרמבול (Douglas Trumbull) זכו לשבחים עד היום, ורידלי סקוט החליט לשמור עליהם ב-Final Cut ולא להחליף אותם בגרפיקה ממוחשבת מודרנית.
ב-2017 יצא סרט ההמשך בלייד ראנר 2049 (Blade Runner 2049) בבימויו של דני וילנב (Denis Villeneuve), אבל המקור נשאר ללא תחרות, סרט שהתגבר על בעיות והפקה קשה כדי להפוך ליצירת מופת.
הנה סצנת הפתיחה מהסרט:
https://youtu.be/-fu7jN2_2pE?t=2m58s
קדימון הסרט:
https://youtu.be/eogpIG53Cis?t=7s
דיאלוג מתוך בלייד ראנר המקורי (עברית):
https://youtu.be/gE_9KlcTmlw
מהסרט "בלייד ראנר 2049":
https://youtu.be/rBlO1HZMcvA
והשיווד של בלייד ראנר:
https://youtu.be/9n5WmS7eWp0
מה סוד ההומור של חברי "מונטי פייטון"?
מונטי פייטון (Monty Python) הם קבוצת קומיקאים בריטית שהפכה לאחת מהמשפיעות ביותר על עולם הקומדיה המודרנית ונחשבות היום לאחת מפסגות ההומור של המאה ה-20.
הקבוצה נוסדה בשנת 1969 והורכבה מ-6 חברים מוכשרים: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, טרי גיליאם, אריק אידל, טרי ג'ונס ומייקל פיילין. כל אחד מהם הביא איתו סגנון הומור ייחודי משלו, מה שיצר תמהיל מנצח של יצירתיות וטירוף.
סוד ההומור של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד עם ביקורת חברתית חדה. הם לקחו את המציאות היומיומית והפכו אותה על פיה, תוך שהם מערערים על מוסכמות חברתיות ותרבותיות. הקבוצה הצליחה ליצור הומור שהוא בו-זמנית אינטליגנטי ומטופש, מתוחכם ופשוט, ובכך פנתה לקהל רחב ומגוון.
תחילת דרכם של מונטי פייטון הייתה בתוכנית הטלוויזיה "מונטי פייטון'ס פליינג סירקס" ששודרה ב-BBC בין השנים 1969 ל-1974. התוכנית הייתה מהפכנית לזמנה, עם מבנה לא שגרתי של מערכונים שזרמו אחד לתוך השני בצורה אסוציאטיבית, ואנימציות סוריאליסטיות של טרי גיליאם. הם שברו את כל הכללים המקובלים של קומדיית סקצ'ים טלוויזיונית, והציגו סגנון חדש ונועז שלא נראה כמותו קודם לכן.
ההצלחה של התוכנית הובילה את הקבוצה ליצור סרטים קולנועיים, כאשר "מונטי פייטון והגביע הקדוש" משנת 1975, שהפך לסרט פולחן אהוב במיוחד. הסרט, שהוא פרודיה על אגדות המלך ארתור, הדגים היטב את הסגנון הייחודי של הקבוצה: שילוב של הומור אבסורדי, ביקורת חברתית ושבירת המוסכמות של הז'אנר הקולנועי.
אגב, תוך שהוא הצליח לשלב בדרמה היסטורית את הקומדיה המופרעת שלהם, "מונטי פייטון והגביע הקדוש" גם פגע בו-זמנית בכל דת מרכזית, מה שהיוצרים הגדירו בתור ההישג הקומי הגדול ביותר שלהם.
מונטי פייטון ידועים במיוחד במערכונים הבלתי נשכחים שלהם. "מערכון התוכי המת" למשל, הפך לאחד המערכונים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקומדיה. הוא מציג לקוח המנסה להחזיר תוכי מת לחנות חיות מחמד, כשהמוכר מתעקש שהתוכי רק ישן. המערכון מדגים את יכולתם של מונטי פייטון ליצור סיטואציות אבסורדיות ולהעצים אותן עד לנקודת שיא מצחיקה.
מערכונים מפורסמים נוספים כוללים את "משרד ההליכות המטופשות", שבו ג'ון קליז מציג סדרת הליכות מגוחכות, או זה של "כנופיית סבתות הגיהנום", המציג קבוצת נשים מבוגרות ככנופיית אופנוענים מפחידה. מערכונים אלה מדגימים את יכולתם של מונטי פייטון לקחת רעיונות פשוטים ולהפוך אותם לקומדיה גאונית.
השפעתם של מונטי פייטון על עולם הקומדיה היא עצומה. הם פתחו את הדלת לסגנונות חדשים של הומור והשפיעו על דורות של קומיקאים ויוצרים. הגישה הפוסט-מודרנית שלהם, המערערת על מוסכמות ומשחקת עם המדיום עצמו, ניכרת בעבודותיהם של יוצרים עכשוויים רבים.
לסיכום, סוד ההצלחה של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד, חדשנות וביקורת חברתית בצורה שמדברת אל קהלים מגוונים. הם הצליחו ליצור הומור שהוא בו-זמנית נגיש ומתוחכם והשפעתם ממשיכה להיות מורגשת עד היום בעולם הקומדיה והבידור.
הנה סיפורה של חבורת מונטי פייטון (עברית):
https://youtu.be/Pqy647XnHsw
ראיון עבודה מטופש:
https://youtu.be/-v1OLMjG52I
וזה כבר פולחן - "המשרד להליכות מטופשות" מתוך "הקרקס המעופף" של מונטי פייטון:
https://youtu.be/HHFuTpVvRCI
הכפר הנורווגי המצחיק עם מעבר החצייה המטופש שנולד בהשראתם:
https://youtu.be/NWez8iYHI00
מערכון התוכי המת (מתורגם):
https://youtu.be/pUQh2ivVED4
הכנופיה של "סבתות הגיהנום":
https://youtu.be/Ygy7UDADXDg
למה מיכלאנג'לו לא צייר את הסעודה האחרונה?
https://youtu.be/l9Aj7W3g1qo
האביר השחור:
https://youtu.be/ZmInkxbvlCs
החידון הקומוניסטי:
https://youtu.be/vZ9myHhpS9s
מתקן האופניים:
https://youtu.be/Tq_xTeWiv6I
הצלובים ששרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...
https://youtu.be/SJUhlRoBL8M
ממשרד החיוך - לא צריך סוסים בקאסט:
https://youtu.be/895eSm4oQRw
סרט תיעודי על הפלא של חבורת מונטי פייטון:
https://youtu.be/GnTWlK6orz8?long=yes
וכתבה על הסרט "מונטי פייטון והגביע הקדוש":
https://youtu.be/RJyJjffX4sY?long=yes
מהו סודו הקולנועי של טרנטינו?
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
מה הסיפור של "מועדון קרב"?
הכלל הראשון בפייט קלאב הוא שלא מדברים על פייט קלאב. אבל בלי כמה מילים לא נוכל לספר על סרט שנחשב לאחת היצירות הקולנועיות המורכבות, הפרובוקטיביות והמשפיעות ביותר של העשורים האחרונים.
מועדון קרב הוא במקור ספר ביכורים של צ'אק פאלניוק. ההתאמה המטורפת שעשה דיוויד פינצ'ר לקולנוע ב-1999 יצרה סרט חתרני ומכושף, שאמנם לא ממש הצליח כשיצא, אך הפך עם הזמן לסרט פולחן יוצא דופן ומבחינה תרבותית מסעיר.
סרט הקאלט המסעיר "מועדון קרב" (Fight club) הגדיר ללא ספק רגע בחיי צעירים מדור האקס, אנשים שיש להם כסף אבל לא ישנים טוב בלילה, שסוחבים איתם עניינים מורכבים ובעיות נפשיות מול חייהם שלהם.
הסרט שואל שאלה חשובה: האם ניתן לחיות חיים אותנטיים בתוך מבנה חברתי-כלכלי שמייצר ניכור? התשובה שלו אינה אופטימית, אך גם אינה מציעה את הדרך ההרסנית של טיילר.
#העלילה
הסרט מספר על אמריקאי שבע שחי בעולם שבו גברים באמצע החיים מחפשים משמעות, זהות, אותנטיות בתוך מציאות קפיטליסטית מאובנת ואל מול מוסכמות חברתיות פוסט-מודרניות.
האיש, שמספר את הסרט ושמו לא נאמר לאורך מרבית הסרט, הוא פקיד ביטוח משועמם ושבוי בחיי צרכנות שטחיים. הוא סובל מנדודי שינה כרוניים ואת הריקנות הפנימית שלו הוא מנסה למלא ברכישה אובססיבית של רהיטים ומוצרים.
במהלך טיסה כלשהי הוא פוגש את טיילר דרדן, מוכר סבון כריזמטי ומבריק ומורד ברוחו. השניים מקימים יחד את "מועדון הקרב", מפגש חשאי שבו גברים מתאגרפים ביניהם כדי להרגיש משהו אמיתי.
המועדון מתפתח בהדרגה לתנועה אנרכיסטית חמושה ומסוכנת בשם "פרויקט מייהם". היאפי המושפע, שבוי בתפיסה אוטופית קיצונית, מאפשר לאנשים לפלוש אל ביתו, במעין סקווט חוקי מטעם בעל הבית המשחרר.
בהדרגה הוא הופך למנהיג של קבוצת השוליים הקיצונית וההרסנית שהולכת ונאבקת בעולם הקפיטליסטי, השבע והצרכני, תוך שהיא מבצעת אקטים הולכים וגוברים של הרס, טרור וונדליזם.
#זהירות ספוילר
בסצנת הסיום, הגיבור יורה בעצמו כדי לסלק את טיילר מתוכו, אך הפיצוצים של "פרויקט מייהם" כבר מתרחשים מסביב. הוא עומד עם מרלה ומביט בבניינים קורסים, לא גואל ולא מנוצח, תלוי בין העולמות.
#השורה התחתונה
אחת הביקורות החריפות ביותר על הקפיטליזם הצרכני שיצא מהוליווד. הגיבור מגדיר את עצמו דרך הרהיטים שלו, הבגדים שלו וכלי המטבח שלו. המשפט המפורסם: "הדברים שבבעלותך בסופו של דבר שולטים בך", מבטא את הרעיון שהצרכנות הפכה מאמצעי לתכלית ובכך הלכה ושעבדה את האדם לחפציו.
#השפעה על התת מודע של הצופים
טיילר דרדן אינו נוכח רק בסרט. פינצ'ר הטמין את דמותו של בראד פיט במספר פריימים בודדים לפני שהוא מופיע לראשונה רשמית בעלילה, בדיוק כפי שהסרט מתאר שמוחדרות תמונות לסרטי קולנוע כדי להשפיע על הלא-מודע. אנשים בודדים ששמו לב אמרו לעצמם שהם ראו דמות שלא הייתה שם. אמנות שמיישמת בפועל את מה שהיא מספרת עליו.
הנה סיפורו של מועדון קרב (עברית):
https://youtu.be/tcK7SowZ9c4
בסרט "מועדון קרב" זונח יאפי מפוכח את החומרנות של חיי היאפים לטובת זעם דורי:
https://youtu.be/J8FRBYOFu2w
נאום היאפי הכועס:
https://youtu.be/U7VBR9F2H6Y
שיר הקדימון (מתורגם):
https://youtu.be/JNMwbxHF1ng
וממשרד החיוך (עברית):
https://youtu.be/4uy3Re6jnaI
מה מיוחד בסרטי מלחמת הכוכבים?
סדרת סרטי המדע הבדיוני "מלחמת הכוכבים" (Star Wars) היא אחת מהסדרות המצליחות והרווחיות בתולדות הקולנוע.
הסרט הראשון מ-1978 הוא עדיין אחד מסרטי הקאלט הגדולים של כל הזמנים. כשהוא יצא לאקרנים, "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס לא זו בלבד שזכה להצלחה עצומה, הוא גם יצר מעריצי פולחן שמטורפים עליו והפך לסדרת סרטי קאלט עם עוד 5 סרטי המשך מצליחים במיוחד.
כל אחד מסרטי הסדרה, שהזמינה את כולנו להצטרף למסע אל "גלקסיה רחוקה, רחוקה", מתאר מלחמה של "טובים" אל מול "רעים".
בין המשתתפים בסרטי הסדרה היו גם בני אדם, אבל גם חייזרים מסוגים שונים, כולל כאלו שהפנים שלהם הזכירו סיוטים של מאפרים בהוליווד וכמובן גם סוגים מגוונים של רובוטים.
במהלך השנים הלכה ויצרה "מלחמת הכוכבים" השפעה תרבותית עצומה. במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 2001 ציינו כמעט 400 אלף איש שהדת שלהם היא "ג'דיי" מהסדרה. לא כדאי לזלזל בעובדה הזו, כי זה אמר אז שהיא הייתה לדת הרביעית בגודלה בסקר, עם כמות "מאמינים" גדולה יותר בבריטניה מזו של דתות עם משקל מסוים, כמו הבודהיזם והיהדות.
את הסדרה, המשלבת בגאונות דרמה משפחתית מסוימת עם תורות מיסטיות מהמזרח, יצר כאמור במאי הקולנוע ג'ורג' לוקאס. הוא גם מי שביים את רוב הסרטים בה. הסדרה, שנעשתה בסוף שנות ה-70, הקדימה את זמנה ושילבה רעיונות ואפקטים מיוחדים ברמה גבוהה מאד.
הסרטים הראשונים בסדרה זכו להצלחה אדירה. בלטו בה האפקטים המיוחדים המוצלחים שהציגה ושנחשבו אז לפורצי דרך. כל זאת ללא תוכנות המחשב והאנימציה הממוחשבת שמבצעות כיום בקלות דברים דומים.
לצורך כך השתמשו אז יוצרי הסרט במגוון כלים והמצאות יצירתיות. בין השיטות ששימשו אותן היה שימוש חכם במודלים של דגמי חלליות מוקטנים, הפעלה מרחוק באמצות מנופים, גלגלות, כבלים ואמצעים מכניים נוספים.
בלטו גם שיטות העריכה החדשניות והיצירתיות, ששלבו קולאז'ים והדבקות חכמות, עם שילובים עתירי דמיון של תמונות ופריימים בסרט. וכמובן שאין לשכוח שזהו גם אחד הסרטים הראשונים שצולמו בצילום דיגיטלי.
הסדרה היא סוג של פלא תרבותי והכניסה לתרבות כמה דמויות שהפכו לאייקוניות. המוכרות בדמויות הסדרה הללו הן דארת' ויידר, המפקד העליון של צבא האימפריה, אביר הג'די המאסטר יודה, אותו חייזר ירוק ובעל אוזניים ארוכות, אביר הג'דיי האחרון לוק סקייווקר, הרובוט הצעיר Droid BB-8 והרובוט המקורי והמיתולוגי של סטאר-וורז R2-D2.
ואכן, מעריצי הסדרה האדוקים הם לא פחות מעניינים מהסרטים. רובם קהל אוהד בצורה לא רגילה. רבים מהם עוסקים באספנות של פריטים מסחריים ששווקו במהלך השנים עם דמויות מסרטי "מלחמות הכוכבים" או ברוחן.
כמות המחוות שעושים לסצנות ולדמויות מהסדרה באינטרנט היא אינסופית וכוללת סרטונים, שיוודים, שחזורי לגו ועוד. לא מעט מעריצים יוכלו לדקלם גם באמצע הלילה סצנות שלמות מתוך סרטי "מלחמת הכוכבים" השונים.
בחסותו האדיבה של ג'ורג' לוקאס, שזיהה את הפופולאריות שלה, עברה הסדרה מסחור בלתי נתפס והפכה למפלצת מרצ'נדייזינג, הכוללת בובות, קלמרים, ספרים, קומיקס, ילקוטים ומה לא. מעריכים את ההכנסות שהמוצרים הללו יצרו במהלך השנים ביותר מ-25 מיליארד דולר!
לאחר שג'ורג' לוקאס מכר לאולפני דיסני את הזיכיון על המותג כולו הם החליטו ליצור טרילוגיה חדשה, שמצולמת ומוקרנת החל משנת 2015. לוקאס משמש בה יועץ בלבד, לאחר שדיסני התקשו לקבל את השליטה המוחלטת שלו בסדרה.
הטרילוגיה החדשה עושה שימוש בטכנולוגיה מעודכנת ובאפקטים המיוחדים המודרניים ביותר ומחדשת את העולם הוויזואלי והדמויות המרתקות. במיוחד מרשימה עבודת האנימציה הממוחשבת שמשמשת לייצור רובוטים, חייזרים, עולמות רחוקים וקרבות חלל.
בואו למלחמת הכוכבים (עברית):
https://youtu.be/SeDOoLwQQGo?qr=yes
מצגת וידאו על הסרטים הללו:
https://youtu.be/LxrGrUNFQlk
הנה "מלחמת הכוכבים" (עברית):
https://youtu.be/MAS6HqJqL9Y
האימפריה מכה שנית (עברית):
http://youtu.be/W5063OYQoU8
קדימון הסרט האחרון "מלחמת הכוכבים - הכוח מתעורר" (מתורגם):
http://youtu.be/C_lGC4zb9o8
תעשיית המרצ'נדייזינג של "סטאר וורז":
http://youtu.be/dGw1Ja_A540
ובואו לטוס על פלקון המילניום מהסרט החדש "הכוח מתעורר"
https://youtu.be/VAuNy5k9SH8?qr=yes
הסרט "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) הוא שובר קופות מטורף, שנחשב לסרט המכניס ביותר בתולדות הקולנוע. הערכת ההכנסות שלו היא של סכום המקביל ל-3.5 מיליארד דולר בשערי המטבע של 2024.
הסרט המדהים הזה מבוסס על רומן זוכה פוליצר ורב המכר של מרגרט מיטשל. הספר עצמו הוא סאגה משפחתית על סקרלט אוהרה ורט באטלר, החיים ואוהבים בימים של מלחמת האזרחים באטלנטה, בירת ג'ורג'יה.
אבל לפני הכל זהו סרט שהפקתו היא לא פחות מרשימה וכנראה מדהימה אפילו יותר מהקולנוע שבו. מדובר בדיוויד סלזניק, מי שיהפוך למפיק העצמאי הגדול בתולדות הוליווד ולדעת רבים המפיק הגדול ביותר אי פעם, שסיכן את הכל כדי לעשות סרט אחד. את הסרט הזה.
האיש רוכש את הזכויות על הספר ומייצר באזז מטורף בהוליווד, כשהוא עורך מבחני בד לתפקיד של סקרלט אוהרה. הוא בוחן מעל אלף שחקניות בהוליווד, כשרובן כאלה שהוא יודע מראש שאין להן סיכוי לתפקיד. בכך הוא כבר הופך את הסרט למדובר ביותר בעיר. כשהוא בוחר לתפקיד את השחקנית הבריטית האלמונית ויויאן לי, הוא מזניק אותה מיידית למעמד של הכוכבת הכי מדוברת בעולם. במקביל הוא מציע לגרי קופר את התפקיד הראשי וכשהאחרון מסרב העניין בסרט מגיע לשיא. מי שנעתר הוא קלרק גייבל, כוכב ענק שגם לו יש מה להפסיד אבל עכשיו זה מסקרן עוד יותר, כי כולם רוצים להבין מי משני השחקנים המצליחים החליט נכון.
כשכל העניינים הללו מתרחשים עוד לפני שהצילומים התחילו, ברור שהעניין בסרט מגיע לרמות שהוליווד לא הכירה עד אז.
והמדהים הוא שסלזניק לא עוצר באגדה שהוא מככב בה. כי גם אחרי הון העתק שמושקע בסרט, בסצינות ההמוניות המטורפות, בתלבושות והתפאורות המושקעות, גם כשהצילומים מתחילים הוא לא מפסיק לרגע לייצר שמועות חדשות ורכילות. הוא מפטר שוב ושוב את הבמאים של הסרט וכולם מדברים על המפיק הזה "שחושב שהוא יודע הכי טוב איך מביימים סרטים..."
וזה נמשך גם בחדר העריכה, כי מי שיושב עם העורכים הוא לא הבמאי אלא סלזניק עצמו, המחויב לסרט לחלוטין ומסכן הכל למען הסרט החשוב בחייו. אם ייכשל - הוא יודע שככל הנראה יאבד הרבה יותר מהכל. אבל מה אם יצליח, כמו שהוא מתכנן?
מבחינת עלילה "חלף עם הרוח" הוא אמנם מלודרמה פשוטה על סקרלט שמאוהבת בגבר שמצידו מתחתן עם אחרת. גם לה ייקח זמן עד שתבין שהיא מאוהבת בו, כי בינתיים היא תינשא לגבר אחר ותאבד את רט. הרקע ההיסטורי הוא של מלחמת האזרחים, בה מפסיד ברקע הדרום.
זהו אפוס היסטורי חסר תקדים על המלחמה החשובה כל כך בתולדות אמריקה. הביצוע והמשחק המוצלח של הכוכבים, ביחד עם שנינות הדיאלוגים, סייעו לרבים לדמיין את מוראות מלחמת האזרחים האמריקאית, תוך הם מקבלים אותה ארוזה היטב, עם סיפור אהבה מרגש ומלא פאתוס.
במקביל הפך הסרט את קלרק גייבל משחקן מצליח לכמעט אגדה והפך אותו למזוהה עם הסרט הזה לכל חייו. ענק הקולנוע האחר, גרי קופר, סירב לתפקיד ואוכל את הכובע. הוא היה בטוח שקלארק גייבל שקיבל את התפקיד עומד ליפול בגדול ולהרוס לעצמו את הקריירה. כמובן שמה שקרה הוא ההיפך המוחלט.
ראט באטלר (Rhett Butler), גיבור הסרט, הוא גבר קשוח אבל לא אופייני. אהבתו מוחלטת ולא מתביישת. בעלילה הוא מקריב את מרבית חייו לטובת אהבה לסקרלט, אישה מבולבלת, שרגשותיה אליו לא ברורים, אפילו לא לה עצמה.
קולנועית, באטלר הוא גם דמות מורכבת ומוצלחת מאוד. כך למשל הוא נאמן לדרום, אף שהוא ער מלכתחילה לעובדה שזהו הצד הלא צודק במלחמה הזו. הוא גם מעניין באהבתו הרגשית שמצד אחד מכניעה ומחלישה אותו, גם כשהוא מתחזק דימוי חיצוני ברור של גבר גס ומעט אלים אפילו.
חלף עם הרוח הוא גם הרגע המובהק בתקופת השיא של הוליווד הקלאסית. הוא אולי לא הטוב בסרטים שנוצרו בה באותה תקופה אבל הוא ללא ספק השאפתני, הזוהר והיומרני ביותר.
אז מה היה בסוף אתם שואלים?
ובכן, הסרט הזה הפך מיידית לשובר קופות. רבים שקראו את הספר באו כדי לראותו על המסך הגדול והדיוק שלו ביחס לספר המקורי היה מושלם. הוא גם גרף 8 פרסי אוסקר, הפך לאבן דרך בתרבות האמריקאית, עם אינספור חיקויים, גיבורי קולנוע מסוג חדש, רגישים וקשוחים יותר ואפילו מדברים באופן מוצלח יותר.
וכמובן לא נשכח את המשפטים והאמירות האייקוניות, שמוביל בהם המשפט המיתי "בכנות, יקירתי, לא מזיז לי, לעזאזל" ("Frankly my dear, I don't give a damn.") - משפט שנבחר רשמית, בסקר ענקי בארצות הברית, לציטוט הקולנועי המפורסם ביותר בכל הזמנים.
הנה סצנה מהסרט "חלף עם הרוח":
https://youtu.be/GQ5ICXMC4xY
כאן הרגע שרט פוגש את סקרלט (מתורגם):
https://youtu.be/lrhNPS4nbmQ
תקציר הסרט:
https://youtu.be/lPBcPkfNI8c
וכיצד הפך לסרט המכניס בהיסטוריה של הקולנוע?
https://youtu.be/YvZ4X3V1Zms?long=yes
מרטין סקורסזה (Martin Scorsese) הוא מגדולי הבימאים האמריקאים ומי שאחראי על כמה מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע בחצי המאה האחרונה.
מי שנולד למשפחה ממוצא סיציליאני-אמריקאי ב-1942 בפלאשינג, קווינס (Flushing, Queens) שבניו יורק, גדל בשכונת ליטל איטלי (Little Italy) שבמנהטן.
בנעוריו סבל סקורסזה מאסתמה קשה שמנעה ממנו לקחת חלק בספורט ובפעילויות ילדות רגילות. במקום זאת לקחו אותו הוריו שוב ושוב לקולנוע ולסרטים. כך, מבלי שתכנן, נולד לו אחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע.
לפני שהוא בחר בקולנוע, שקל הבחור בצעירותו ברצינות להיות כומר ונרשם לסמינר בגיל 14. הוא גורש מלימודי הדת לאחר שנה, כנראה בשל עניין גובר בבנות ובמוסיקה. לימים הוא עצמו יתוודה: "הקולנוע הציל אותי."
סקורסזה למד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (New York University), שם פיתח את עינו הייחודית לתנועה, מקצב וסיפור חזותי. הוא המציא מחדש את ז'אנר הפשע בקולנוע והיה מהראשונים שהראו בסרטיהם את החצר האחורית של אמריקה.
סקורסזה שייך לדור הבמאים שנקרא "ניו הוליווד" (New Hollywood) וצמח בשנות ה-60 וה-70, לצד פרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola), בריאן דה פלמה (Brian De Palma) וג'ורג' לוקאס (George Lucas), דור שרצה לשבור את שגרת הוליווד הישנה ולהכניס לקולנוע עומק ואמת.
את שמו הוא בנה בשנות ה-70 כשהוא ממש ממציא מחדש את ז'אנר סרטי הפשע ותורם להפיכת אותו עשור לאחת התקופות הטובות של הקולנוע. עם סרטים כמו "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976), בו הוא עצמו אפילו מגיח למספר דקות כנוסע זועם במונית עצמה.
ב"נהג מונית" החתרני, שיהפוך לימים לסרט קאלט (סרט פולחן), סקורסזה מגלה את רוברט דה נירו ומדייק בשיקוף המבהיל שלו את טראומת החיילים המשוחררים שחוזרים אז משדות הקטל בווייטנאם, היישר אל המפגש המבהיל עם החברה האמריקאית.
על הדרך מרטין סקורסזה ילהק שחקנית בת 12, ג'ודי פוסטר, לתפקיד של זונה ויעורר המון ביקורת. היא עצמה, אגב, לא התרגשה מהמהומה ומיהרה לזנק לקריירה מופלאה משל עצמה, לא מעט בזכות העזרה שהיא עתידה לקבל מכוכב הסרט "נהג מונית", רוברט דה נירו.
בסוף אותו עשור ותחילת האייטיז, יגיע גם סרטו של מרטין, "השור הזועם" (Raging Bull, 1980). זהו סרט שבו הוא הופך את הספורט האלים של האיגרוף לבלט משונה אך גם מבריק כאחד.
הסרט נחשב לאחד הסרטים הטובים של אותו עשור ומסרטי האגרוף הטובים ביותר אי-פעם. בשני הסרטים סקורסזה משתף פעולה עם אותו רוברט דה נירו (Robert De Niro), בשותפות אמנותית שתהפוך לאגדה.
בהמשך יגיע "החבר'ה הטובים" (Goodfellas, 1990), שייחשב לאחד הסרטים המשפיעים ביותר שנוצרו אי פעם. אפילו בירת ההימורים, לאס וגאס, תהיה חייבת לו לא מעט - על סרטו של סקורסזה "קזינו" מ-1995.
וכך, כמי שאחראי על יצירות מופת נוספות, הוא עושה גם את "כנופיות ניו-יורק" המצוין, כשיותר ויותר הוא מזוהה בשפה ובמבע הקולנועי שלו, כמי שידוע בקטעי מצלמה ארוכים ומורכבים, בשימוש הנועז שהוא יעשה במוסיקת רוק, בעריכה מהירה ובנרטיבים מורכבים, עלילות סרטים שמסרבים לפשט ולרדד את המורכבות של דמויות סרטיו.
פרס האוסקר (Academy Award) לבמאי ניתן לסקורסזה רק ב-2007, על "השתולים" (The Departed, 2006). זאת לאחר 5 מועמדויות קודמות ללא זכייה ועוד 10 כאלה שיבואו בהמשך. אין מי ששכח בהוליווד שכשהכריזו על שמו בטקס האוסקר קם הקהל באולם על רגליו ומחא לו כפיים ממושכות בעמידה, ה"סטנדינג אוביישן" שכולו שלו ונחשב לאחד הרגעים הנדירים ביותר בתולדות טקסי האוסקר.
ואכן, מרטין סקורסזה שהצטיין בסרטיו בסיפורים קולנועיים מופלאים ובדמויות מורכבות שיודעות לנהל עם עצמן מאבק פנימי כן, השיג עם שחקניו הראשיים כמעט תמיד איכויות משחק יוצאות דופן.
מעבר לבימוי, סקורסזה הוא שומר נאמן של מורשת הקולנוע. ב-1990 הוא מקים את "קרן הסרטים" (The Film Foundation), שמטרתה לשמר סרטים ישנים שהיו בסכנת אובדן והוא גם נלחם כל שנה נגד פלטפורמות הסטרימינג שמשנות יחסי גובה וצבע של סרטים מבלי לקבל רשות.
הנה סיפורו של מרטין סקורסזה:
https://youtu.be/VTUmuIrYbHA
סקורסזה אחראי לאחד הטראקינג שוטים הכי מרשימים ומהמבריקים בתולדות הוליווד:
https://youtu.be/m1mHtkpkxiA
כך משתמש מרטין סקורסזה בשתיקות בסרטיו:
https://youtu.be/NUrTRjEXjSM
את "השור הזועם" צילם סקורסזה בשחור לבן הכי צבעוני שאפשר:
https://youtu.be/_fEIn_5OkoY
והנה 10 מסרטיו הגדולים של גאון הקולנוע הסיציליאני במקורו:
https://youtu.be/4vzsz5purFM?long=yes
מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?
כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.
סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.
זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.
וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.
לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.
כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.
תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.
כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.
זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.
וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.
ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.
כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.
הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:
http://youtu.be/pokGCrI9Irw
"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):
https://youtu.be/4plqh6obZW4
סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":
https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY
סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):
https://youtu.be/EQLPUBjroD0
ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):
https://youtu.be/pFkCBbsVPjU
סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:
http://youtu.be/RztKLE6GC2Q
ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):
https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes
בימינו נחשב סרט הפולחן הבדיוני "בלייד ראנר" (Blade runner) לאחד מסרטי הסיי פיי (מדע בידיוני) הנחשבים ביותר בתולדות הקולנוע ובעל פס קול מעורר השראה שהלחין ונגליס.
אבל זה לא תמיד היה כך. הסרט הנפלא מבחינה ויזואלית שיהפוך בעתיד כה חשוב ומוצלח נתפס בתחילת דרכו ככישלון קופתי ואמנותי מהדהד - הן במכירות הכרטיסים לסרט עם גיבור ראשי שהוא לא אנושי וחוטף מכות כל הזמן או עם נבל לא ממש רשע או מפחיד וללא דמות שאפשר לצופים להזדהות איתה או להבין. גם בקרב מבקרי הקולנוע לא נרשמה התלהבות. הם התחלקו לשניי התחלקו ולא התחברו בלשון המעטה לחזון הייחודי של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott).
במהלך השנים ותודות לפיתוחים טכנולוגיים שהתפתחו מאז שהוא יצא, זכה הסרט להזדמנות נוספת, בעיקר באולמות הקולנוע. משם יהפוך בלייד ראנר לאחד הסרטים המוערכים ומכובדים בהיסטוריה ולמלך סרטי המדע הבידיוני.
#ההיסטוריה
ב-25 ביוני 1982 יצא לאקרנים הסרט "בלייד ראנר" (Blade Runner) של הבמאי רידלי סקוט (Ridley Scott), סרט מדע בדיוני, משולב באווירת פילם נואר, שחוקר את המוסר והאנושיות ביחסו ליציר כפיו האינטילגנטי של המין האנושי.
בלייד ראנר נחל כישלון קופתי מתסכל. הקהל לא הבין אותו והמבקרים היו מפולגים, כשאף אחד לא מעריך את החזון המיוחד שלו.
אבל משהו יוצא דופן קרה בשנים שלאחר מכן, כשהסרט הזה הפך מאחד שמבקרים אוהבים לקטול, לאחד הסרטים המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר המדע הבדיוני ומסרטי הז'אנר המכובדים ביותר בהיסטוריה.
באירוניה טרגית, פיליפ ק. דיק, הסופר שכתב את הרומן המקורי, מת ב-2 במרץ 1982 מהשלכות של שבץ מוחי, כ-4 חודשים לפני יציאת הסרט לאקרנים, ולא זכה לראות את ההצלחה המאוחרת שלו.
#עלילת הסרט
הסיפור מבוסס על הרומן של פיליפ ק. דיק (Philip K. Dick) בשם האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? (Do Androids Dream of Electric Sheep?) משנת 1968. בספר המקורי, אגב, לא נכלל ולא מופיע הביטוי "בלייד ראנר".
העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס של נובמבר 2019, עתיד דיסטופי שבו תאגיד טירל (Tyrell Corporation) מייצר רפליקנטים, אנדרואידים דמויי אדם שנועדו לעבודת עבדים במושבות החלל.
כשארבעה מהם - פריס (Pris) שמגלמת דריל האנה (Daryl Hannah), ז'ורה (Zhora) שמגלמת ג'ואנה קאסידי (Joanna Cassidy), ליאון (Leon) שמגלם בריון ג'יימס (Brion James), ומנהיגם רוי באטי (Roy Batty) שמגלם רוטגר האואר (Rutger Hauer) - בורחים חזרה לכדור הארץ,
הגיבור הראשי הוא "בלייד ראנר", ריק דקארד (Rick Deckard) שמגלם הריסון פורד (Harrison Ford). האיש הוא צייד אנדרואידים שמתחזים לבני אדם ותפקידו לצוד ולהרוג אותם, בתהליך שנקרא בסרט "פרישה" (retiring).
הרפליקנטים מחפשים את היוצר שלהם כדי להאריך את תוחלת החיים המוגבלת שלהם ל-4 שנים בלבד. בקאסט מופיע גם אדוארד ג'יימס אולמוס (Edward James Olmos).
במהלך החקירה דקארד פוגש את רייצ'ל (Rachel) שמגלמת שון יאנג (Sean Young), רפליקנט ניסיוני מתקדם שגורם לו לפקפק במהות האנושיות. השאלה הפילוסופית המרכזית היא מה באמת הופך מישהו לאנושי, כשהרפליקנטים מפגינים רגשות ותשוקה לחיים עמוקים יותר מהבני אדם הציניים סביבם.
בסצנה הסופית של הסרט, זהירות ספוילר, רוי באטי מוציא את המונולוג המפורסם שלו "Tears in Rain", כשהוא משקף על החוויות שהוא ראה ושייאבדו בזמן. רוטגר האואר עצמו כתב את המשפט האיקוני "All those moments will be lost in time, like tears in rain" ולילה לפני הצילום קיצץ את המונולוג המקורי שנראה לו ארוך מדי. כשסיימו לצלם את הסצנה, אנשי הצוות מחאו כפיים ויש שאף בכו.
אנקדוטה מרתקת נוספת היא שמחבר הספר, פיליפ ק. דיק, למרות ספקנותו הראשונית כלפי העיבוד, ראה כ-20 דקות של קטעי אפקטים מיוחדים מהסרט בפברואר 1982, זמן קצר לפני מותו. לאחר הצפייה הוא היה המום ואמר "How did you know what was going on in my head?" והצהיר שהסרט משלים את עבודתו היצירתית ומצדיק אותה.
#ההתחלה
הבעיות התחילו כבר בהפקה. נסיקות מבחן בתחילת 1982 קיבלו תגובות גרועות, האולפן כפה על סקוט להוסיף סוף מאושר וקריינות של דקארד. פורד התנגד בתוקף להקלטת הקריינות, יש שמועות שהוא קרא אותה בכוונה בצורה גרועה.
בראיון למגזין Playboy ב-2002 אמר פורד שהוא העביר אותה ככל יכולתו בהתחשב בכך שלא הייתה לו כל השפעה. כשהסרט יצא הוא התחרה באותו קיץ עם E.T כשהסרט "The Thing" גם הוא נוחל אז כישלון.
עם עליית פורמטי הווידיאו הביתיים בסוף שנות ה-80, אנשים החלו לגלות מחדש את הסרט. קהילת קאלט צמחה סביבו, תוך ניתוח של החזון הדיסטופי, השאלות על אותנטיות אנושית והעיצוב החזותי המהפנט.
האווירה הניאו-נואר, הויזואליה של לוס אנג'לס העתידית והמוסיקה האיקונית של המוסיקאי היווני ונג'ליס (Vangelis) זכו להערכה שהם ראויים לה. המוסיקה הועמדה ב-1982 לפרס BAFTA ולגלובוס הזהב כפסקול מקורי מצטיין, למרות שהשחרור הרשמי של האלבום התעכב למעלה מעשור.
בשנים 1989-1990 התגלה במחסני פוסט-פרודקשן עותק 70 מילימטר של הסרט. תיאטרון בלוס אנג'לס קיבל רשות להקרין אותו כגרסת במאי (Director's Cut), אבל זו הייתה רק גרסת העבודה מ-1982 שסקוט התנער ממנה פומבית וחברת וורנר בראזרס (Warner Bros) משכה את העותק.
ב-1992 הם הרכיבו גרסה חדשה עם הכוונה של סקוט. הגרסה הסירה את הקריינות ואת הסוף המאושר, הוסיפה רצף חלום של חד-קרן וקטעים קטנים אחרים. הגרסה זכתה לקבלת פנים חמה יותר.
ב-2007 יצאה הגרסה הסופית (The Final Cut), שבה סקוט קיבל לראשונה שליטה מלאה. הוא הבהיר פרטים מעורפלים, הוסיף רגעים אלימים מהגרסה הבינלאומית, תיקן טעויות והאריך סצנות. הגרסה שמרה על סוף מעורפל. בנקודה הזו שינו מבקרים רבים את דעתם מ-1982 וראו את הסרט כמהמם וכחוויה סוחפת.
#אז מה הסוד?
מה הפך את בלייד ראנר למלך סרטי הקאלט? השפעתו על התרבות הפופולרית עצומה. הוא היה אחד מהסרטים המוקדמים והמשפיעים ביותר בז'אנר הסייברפאנק, שילב לראשונה אווירת פילם נואר בשילוב עם מדע בדיוני, השפיע על אינספור סרטים, משחקי וידאו, אנימה וסדרות טלוויזיה.
אנקדוטה מעניינת היא שהמבקר רוג'ר אברט (Roger Ebert), שבהתחלה היה מסויג כלפי הסרט והתעסק בעיקר בויזואליה שלו, שינה לחלוטין את דעתו שנים אחר כך. בביקורת מחודשת לכבוד 25 שנה לסרט הוא התלהב מהפן האנושי והפילוסופי שלא הבחין בו בפעם הראשונה.
הסרט הביא את עבודתו של פיליפ ק. דיק לתשומת לב הוליווד. ב-1993 הוא נבחר לשימור במרשם הסרטים הלאומי (National Film Registry) על ידי ספריית הקונגרס.
פיליפ ק. דיק סירב להצעה של 400,000 דולר לכתוב עיבוד ספרותי של הסרט, בטענה שסיפרו לו שהעיבוד הזול יצטרך לפנות לקהל בני 12 והוא היה הרסני עבורו מבחינה אמנותית. בסופו של דבר הרומן המקורי שלו יצא מחדש עם פוסטר הסרט על העטיפה.
הסרט ידוע ב-7 גרסאות רשמיות שלו. וויליאם גיבסון (William Gibson), סופר המדע הבדיוני, טבע את המונח blade runnered לתיאור בניין מוזנח, מה שמעיד שהסרט הפך לשפה תרבותית.
האפקטים המיוחדים של דאגלס טרמבול (Douglas Trumbull) זכו לשבחים עד היום, ורידלי סקוט החליט לשמור עליהם ב-Final Cut ולא להחליף אותם בגרפיקה ממוחשבת מודרנית.
ב-2017 יצא סרט ההמשך בלייד ראנר 2049 (Blade Runner 2049) בבימויו של דני וילנב (Denis Villeneuve), אבל המקור נשאר ללא תחרות, סרט שהתגבר על בעיות והפקה קשה כדי להפוך ליצירת מופת.
הנה סצנת הפתיחה מהסרט:
https://youtu.be/-fu7jN2_2pE?t=2m58s
קדימון הסרט:
https://youtu.be/eogpIG53Cis?t=7s
דיאלוג מתוך בלייד ראנר המקורי (עברית):
https://youtu.be/gE_9KlcTmlw
מהסרט "בלייד ראנר 2049":
https://youtu.be/rBlO1HZMcvA
והשיווד של בלייד ראנר:
https://youtu.be/9n5WmS7eWp0
סרטי קאלט
מונטי פייטון (Monty Python) הם קבוצת קומיקאים בריטית שהפכה לאחת מהמשפיעות ביותר על עולם הקומדיה המודרנית ונחשבות היום לאחת מפסגות ההומור של המאה ה-20.
הקבוצה נוסדה בשנת 1969 והורכבה מ-6 חברים מוכשרים: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, טרי גיליאם, אריק אידל, טרי ג'ונס ומייקל פיילין. כל אחד מהם הביא איתו סגנון הומור ייחודי משלו, מה שיצר תמהיל מנצח של יצירתיות וטירוף.
סוד ההומור של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד עם ביקורת חברתית חדה. הם לקחו את המציאות היומיומית והפכו אותה על פיה, תוך שהם מערערים על מוסכמות חברתיות ותרבותיות. הקבוצה הצליחה ליצור הומור שהוא בו-זמנית אינטליגנטי ומטופש, מתוחכם ופשוט, ובכך פנתה לקהל רחב ומגוון.
תחילת דרכם של מונטי פייטון הייתה בתוכנית הטלוויזיה "מונטי פייטון'ס פליינג סירקס" ששודרה ב-BBC בין השנים 1969 ל-1974. התוכנית הייתה מהפכנית לזמנה, עם מבנה לא שגרתי של מערכונים שזרמו אחד לתוך השני בצורה אסוציאטיבית, ואנימציות סוריאליסטיות של טרי גיליאם. הם שברו את כל הכללים המקובלים של קומדיית סקצ'ים טלוויזיונית, והציגו סגנון חדש ונועז שלא נראה כמותו קודם לכן.
ההצלחה של התוכנית הובילה את הקבוצה ליצור סרטים קולנועיים, כאשר "מונטי פייטון והגביע הקדוש" משנת 1975, שהפך לסרט פולחן אהוב במיוחד. הסרט, שהוא פרודיה על אגדות המלך ארתור, הדגים היטב את הסגנון הייחודי של הקבוצה: שילוב של הומור אבסורדי, ביקורת חברתית ושבירת המוסכמות של הז'אנר הקולנועי.
אגב, תוך שהוא הצליח לשלב בדרמה היסטורית את הקומדיה המופרעת שלהם, "מונטי פייטון והגביע הקדוש" גם פגע בו-זמנית בכל דת מרכזית, מה שהיוצרים הגדירו בתור ההישג הקומי הגדול ביותר שלהם.
מונטי פייטון ידועים במיוחד במערכונים הבלתי נשכחים שלהם. "מערכון התוכי המת" למשל, הפך לאחד המערכונים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקומדיה. הוא מציג לקוח המנסה להחזיר תוכי מת לחנות חיות מחמד, כשהמוכר מתעקש שהתוכי רק ישן. המערכון מדגים את יכולתם של מונטי פייטון ליצור סיטואציות אבסורדיות ולהעצים אותן עד לנקודת שיא מצחיקה.
מערכונים מפורסמים נוספים כוללים את "משרד ההליכות המטופשות", שבו ג'ון קליז מציג סדרת הליכות מגוחכות, או זה של "כנופיית סבתות הגיהנום", המציג קבוצת נשים מבוגרות ככנופיית אופנוענים מפחידה. מערכונים אלה מדגימים את יכולתם של מונטי פייטון לקחת רעיונות פשוטים ולהפוך אותם לקומדיה גאונית.
השפעתם של מונטי פייטון על עולם הקומדיה היא עצומה. הם פתחו את הדלת לסגנונות חדשים של הומור והשפיעו על דורות של קומיקאים ויוצרים. הגישה הפוסט-מודרנית שלהם, המערערת על מוסכמות ומשחקת עם המדיום עצמו, ניכרת בעבודותיהם של יוצרים עכשוויים רבים.
לסיכום, סוד ההצלחה של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד, חדשנות וביקורת חברתית בצורה שמדברת אל קהלים מגוונים. הם הצליחו ליצור הומור שהוא בו-זמנית נגיש ומתוחכם והשפעתם ממשיכה להיות מורגשת עד היום בעולם הקומדיה והבידור.
הנה סיפורה של חבורת מונטי פייטון (עברית):
https://youtu.be/Pqy647XnHsw
ראיון עבודה מטופש:
https://youtu.be/-v1OLMjG52I
וזה כבר פולחן - "המשרד להליכות מטופשות" מתוך "הקרקס המעופף" של מונטי פייטון:
https://youtu.be/HHFuTpVvRCI
הכפר הנורווגי המצחיק עם מעבר החצייה המטופש שנולד בהשראתם:
https://youtu.be/NWez8iYHI00
מערכון התוכי המת (מתורגם):
https://youtu.be/pUQh2ivVED4
הכנופיה של "סבתות הגיהנום":
https://youtu.be/Ygy7UDADXDg
למה מיכלאנג'לו לא צייר את הסעודה האחרונה?
https://youtu.be/l9Aj7W3g1qo
האביר השחור:
https://youtu.be/ZmInkxbvlCs
החידון הקומוניסטי:
https://youtu.be/vZ9myHhpS9s
מתקן האופניים:
https://youtu.be/Tq_xTeWiv6I
הצלובים ששרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...
https://youtu.be/SJUhlRoBL8M
ממשרד החיוך - לא צריך סוסים בקאסט:
https://youtu.be/895eSm4oQRw
סרט תיעודי על הפלא של חבורת מונטי פייטון:
https://youtu.be/GnTWlK6orz8?long=yes
וכתבה על הסרט "מונטי פייטון והגביע הקדוש":
https://youtu.be/RJyJjffX4sY?long=yes
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
הכלל הראשון בפייט קלאב הוא שלא מדברים על פייט קלאב. אבל בלי כמה מילים לא נוכל לספר על סרט שנחשב לאחת היצירות הקולנועיות המורכבות, הפרובוקטיביות והמשפיעות ביותר של העשורים האחרונים.
מועדון קרב הוא במקור ספר ביכורים של צ'אק פאלניוק. ההתאמה המטורפת שעשה דיוויד פינצ'ר לקולנוע ב-1999 יצרה סרט חתרני ומכושף, שאמנם לא ממש הצליח כשיצא, אך הפך עם הזמן לסרט פולחן יוצא דופן ומבחינה תרבותית מסעיר.
סרט הקאלט המסעיר "מועדון קרב" (Fight club) הגדיר ללא ספק רגע בחיי צעירים מדור האקס, אנשים שיש להם כסף אבל לא ישנים טוב בלילה, שסוחבים איתם עניינים מורכבים ובעיות נפשיות מול חייהם שלהם.
הסרט שואל שאלה חשובה: האם ניתן לחיות חיים אותנטיים בתוך מבנה חברתי-כלכלי שמייצר ניכור? התשובה שלו אינה אופטימית, אך גם אינה מציעה את הדרך ההרסנית של טיילר.
#העלילה
הסרט מספר על אמריקאי שבע שחי בעולם שבו גברים באמצע החיים מחפשים משמעות, זהות, אותנטיות בתוך מציאות קפיטליסטית מאובנת ואל מול מוסכמות חברתיות פוסט-מודרניות.
האיש, שמספר את הסרט ושמו לא נאמר לאורך מרבית הסרט, הוא פקיד ביטוח משועמם ושבוי בחיי צרכנות שטחיים. הוא סובל מנדודי שינה כרוניים ואת הריקנות הפנימית שלו הוא מנסה למלא ברכישה אובססיבית של רהיטים ומוצרים.
במהלך טיסה כלשהי הוא פוגש את טיילר דרדן, מוכר סבון כריזמטי ומבריק ומורד ברוחו. השניים מקימים יחד את "מועדון הקרב", מפגש חשאי שבו גברים מתאגרפים ביניהם כדי להרגיש משהו אמיתי.
המועדון מתפתח בהדרגה לתנועה אנרכיסטית חמושה ומסוכנת בשם "פרויקט מייהם". היאפי המושפע, שבוי בתפיסה אוטופית קיצונית, מאפשר לאנשים לפלוש אל ביתו, במעין סקווט חוקי מטעם בעל הבית המשחרר.
בהדרגה הוא הופך למנהיג של קבוצת השוליים הקיצונית וההרסנית שהולכת ונאבקת בעולם הקפיטליסטי, השבע והצרכני, תוך שהיא מבצעת אקטים הולכים וגוברים של הרס, טרור וונדליזם.
#זהירות ספוילר
בסצנת הסיום, הגיבור יורה בעצמו כדי לסלק את טיילר מתוכו, אך הפיצוצים של "פרויקט מייהם" כבר מתרחשים מסביב. הוא עומד עם מרלה ומביט בבניינים קורסים, לא גואל ולא מנוצח, תלוי בין העולמות.
#השורה התחתונה
אחת הביקורות החריפות ביותר על הקפיטליזם הצרכני שיצא מהוליווד. הגיבור מגדיר את עצמו דרך הרהיטים שלו, הבגדים שלו וכלי המטבח שלו. המשפט המפורסם: "הדברים שבבעלותך בסופו של דבר שולטים בך", מבטא את הרעיון שהצרכנות הפכה מאמצעי לתכלית ובכך הלכה ושעבדה את האדם לחפציו.
#השפעה על התת מודע של הצופים
טיילר דרדן אינו נוכח רק בסרט. פינצ'ר הטמין את דמותו של בראד פיט במספר פריימים בודדים לפני שהוא מופיע לראשונה רשמית בעלילה, בדיוק כפי שהסרט מתאר שמוחדרות תמונות לסרטי קולנוע כדי להשפיע על הלא-מודע. אנשים בודדים ששמו לב אמרו לעצמם שהם ראו דמות שלא הייתה שם. אמנות שמיישמת בפועל את מה שהיא מספרת עליו.
הנה סיפורו של מועדון קרב (עברית):
https://youtu.be/tcK7SowZ9c4
בסרט "מועדון קרב" זונח יאפי מפוכח את החומרנות של חיי היאפים לטובת זעם דורי:
https://youtu.be/J8FRBYOFu2w
נאום היאפי הכועס:
https://youtu.be/U7VBR9F2H6Y
שיר הקדימון (מתורגם):
https://youtu.be/JNMwbxHF1ng
וממשרד החיוך (עברית):
https://youtu.be/4uy3Re6jnaI
סדרת סרטי המדע הבדיוני "מלחמת הכוכבים" (Star Wars) היא אחת מהסדרות המצליחות והרווחיות בתולדות הקולנוע.
הסרט הראשון מ-1978 הוא עדיין אחד מסרטי הקאלט הגדולים של כל הזמנים. כשהוא יצא לאקרנים, "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס לא זו בלבד שזכה להצלחה עצומה, הוא גם יצר מעריצי פולחן שמטורפים עליו והפך לסדרת סרטי קאלט עם עוד 5 סרטי המשך מצליחים במיוחד.
כל אחד מסרטי הסדרה, שהזמינה את כולנו להצטרף למסע אל "גלקסיה רחוקה, רחוקה", מתאר מלחמה של "טובים" אל מול "רעים".
בין המשתתפים בסרטי הסדרה היו גם בני אדם, אבל גם חייזרים מסוגים שונים, כולל כאלו שהפנים שלהם הזכירו סיוטים של מאפרים בהוליווד וכמובן גם סוגים מגוונים של רובוטים.
במהלך השנים הלכה ויצרה "מלחמת הכוכבים" השפעה תרבותית עצומה. במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 2001 ציינו כמעט 400 אלף איש שהדת שלהם היא "ג'דיי" מהסדרה. לא כדאי לזלזל בעובדה הזו, כי זה אמר אז שהיא הייתה לדת הרביעית בגודלה בסקר, עם כמות "מאמינים" גדולה יותר בבריטניה מזו של דתות עם משקל מסוים, כמו הבודהיזם והיהדות.
את הסדרה, המשלבת בגאונות דרמה משפחתית מסוימת עם תורות מיסטיות מהמזרח, יצר כאמור במאי הקולנוע ג'ורג' לוקאס. הוא גם מי שביים את רוב הסרטים בה. הסדרה, שנעשתה בסוף שנות ה-70, הקדימה את זמנה ושילבה רעיונות ואפקטים מיוחדים ברמה גבוהה מאד.
הסרטים הראשונים בסדרה זכו להצלחה אדירה. בלטו בה האפקטים המיוחדים המוצלחים שהציגה ושנחשבו אז לפורצי דרך. כל זאת ללא תוכנות המחשב והאנימציה הממוחשבת שמבצעות כיום בקלות דברים דומים.
לצורך כך השתמשו אז יוצרי הסרט במגוון כלים והמצאות יצירתיות. בין השיטות ששימשו אותן היה שימוש חכם במודלים של דגמי חלליות מוקטנים, הפעלה מרחוק באמצות מנופים, גלגלות, כבלים ואמצעים מכניים נוספים.
בלטו גם שיטות העריכה החדשניות והיצירתיות, ששלבו קולאז'ים והדבקות חכמות, עם שילובים עתירי דמיון של תמונות ופריימים בסרט. וכמובן שאין לשכוח שזהו גם אחד הסרטים הראשונים שצולמו בצילום דיגיטלי.
הסדרה היא סוג של פלא תרבותי והכניסה לתרבות כמה דמויות שהפכו לאייקוניות. המוכרות בדמויות הסדרה הללו הן דארת' ויידר, המפקד העליון של צבא האימפריה, אביר הג'די המאסטר יודה, אותו חייזר ירוק ובעל אוזניים ארוכות, אביר הג'דיי האחרון לוק סקייווקר, הרובוט הצעיר Droid BB-8 והרובוט המקורי והמיתולוגי של סטאר-וורז R2-D2.
ואכן, מעריצי הסדרה האדוקים הם לא פחות מעניינים מהסרטים. רובם קהל אוהד בצורה לא רגילה. רבים מהם עוסקים באספנות של פריטים מסחריים ששווקו במהלך השנים עם דמויות מסרטי "מלחמות הכוכבים" או ברוחן.
כמות המחוות שעושים לסצנות ולדמויות מהסדרה באינטרנט היא אינסופית וכוללת סרטונים, שיוודים, שחזורי לגו ועוד. לא מעט מעריצים יוכלו לדקלם גם באמצע הלילה סצנות שלמות מתוך סרטי "מלחמת הכוכבים" השונים.
בחסותו האדיבה של ג'ורג' לוקאס, שזיהה את הפופולאריות שלה, עברה הסדרה מסחור בלתי נתפס והפכה למפלצת מרצ'נדייזינג, הכוללת בובות, קלמרים, ספרים, קומיקס, ילקוטים ומה לא. מעריכים את ההכנסות שהמוצרים הללו יצרו במהלך השנים ביותר מ-25 מיליארד דולר!
לאחר שג'ורג' לוקאס מכר לאולפני דיסני את הזיכיון על המותג כולו הם החליטו ליצור טרילוגיה חדשה, שמצולמת ומוקרנת החל משנת 2015. לוקאס משמש בה יועץ בלבד, לאחר שדיסני התקשו לקבל את השליטה המוחלטת שלו בסדרה.
הטרילוגיה החדשה עושה שימוש בטכנולוגיה מעודכנת ובאפקטים המיוחדים המודרניים ביותר ומחדשת את העולם הוויזואלי והדמויות המרתקות. במיוחד מרשימה עבודת האנימציה הממוחשבת שמשמשת לייצור רובוטים, חייזרים, עולמות רחוקים וקרבות חלל.
בואו למלחמת הכוכבים (עברית):
https://youtu.be/SeDOoLwQQGo?qr=yes
מצגת וידאו על הסרטים הללו:
https://youtu.be/LxrGrUNFQlk
הנה "מלחמת הכוכבים" (עברית):
https://youtu.be/MAS6HqJqL9Y
האימפריה מכה שנית (עברית):
http://youtu.be/W5063OYQoU8
קדימון הסרט האחרון "מלחמת הכוכבים - הכוח מתעורר" (מתורגם):
http://youtu.be/C_lGC4zb9o8
תעשיית המרצ'נדייזינג של "סטאר וורז":
http://youtu.be/dGw1Ja_A540
ובואו לטוס על פלקון המילניום מהסרט החדש "הכוח מתעורר"
https://youtu.be/VAuNy5k9SH8?qr=yes
