שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן ביצי פסחא?
בֵּיצַת פַּסְחָא (Easter egg), "איסטר-אגג", היא מנהג נוצרי של עיטור חגיגי על גבי ביצים. ביצי פסחא (Easter eggs) הן ביצים מעוטרות בצביעה, שהנוצרים נוהגים להחביא בחג הפסחא והילדים מחפשים אותן. משהו כמו האפיקומן היהודי של פסח. פעם הן היו מביצי תרנגולת, אבל כיום הן גם מפלסטיק ומלאות בממתקים, או משוקולד.
שורשיהן של ביצי הפסחא, ה"איסטר-אגגס", נעוצים עוד באפריקה הקדומה ובמסופוטמיה הפגאנית, עם העמים עובדי האלילים שבה.
הנצרות אימצה את הביצים האלה בסביבות המאה ה-13 ודימתה את הביצים לקברו הריק של ישו.
מביצי הפסחא נוצרו גם מסורת ביצי פברז'ה היקרות במיוחד, שהפכו במאה ה-19 לפריטי אספנים נחשקים ויקרים מפז. אלו היו מעין פסלונים בעלי צורה של ביצה, שהכילו בתוכם הפתעות זעירות.
למעשה, מסורת הפתעות האיסטר-אגגס (Easter eggs) הואצה מאד בימי המלוכה הרוסית, שכן באותה תקופה נהגו בני האצולה לתת במתנה זה לזה ביצי פברז'ה, עם הפתעות בתוכן, שבדרך כלל שעשעו את מי שקיבלו אותן.
גם בתחום התוכנה ובתרבות המודרנית נוצרו מנהגים של מעין ביצי הפתעה וירטואליות. בפיתוח תוכנה נוהגים לא פעם מתכנתים להטמין בתוך תוכנות, במחשבים ובאתרי אינטרנט, מעין ביצי פסחא וירטואליות. הביצים הללו "איסטר אגס טכנולוגי" נועדו בעיקר לשם השעשוע ולרוב מתוך שעמום בימים ארוכים של תכנות מייגע ואינסופי של קוד.
הנה סרטון על תולדות ביצי הפסחא:
https://youtu.be/AIZvUSQpUu4
כך מציירים ביצת פסחא בפולין:
https://youtu.be/AMYBRHXvKL8
מצגת וידאו של ביצי פסחא:
http://youtu.be/DjWDC6ZWXk4
וביצי הפסחא של סרטי אנימציה של חברת פיקסאר:
https://youtu.be/ejgaEbKT1sA
מי היו הבתולות הווסטליות של רומא העתיקה?
ברומא העתיקה היו הבתולות הווסטליות (Vestal Virgins) הכוהנות של אלת האש והאח, האלה וסטה. בשנים מ-509 לפני הספירה ועד שנת 394 לספירה הן שימשו כאחראיות על שמירת הבערה המתמדת של האש הקדושה, אש התמיד הבוערת במקדש וסטה ושלום האימפריה כולה תלויה בבערתה המתמדת.
פולחן האש ברומי מעיד על החשיבות העצומה שרחשו עוד מימי קדם לאש. עוד בפרהיסטוריה הייתה האש מרכיב חשוב שהיה צורך לשמור עליה בוערת תמיד. מבחינה טקסית, לפחות אצל הרומים, זה לא השתנה מעולם.
תפקידן של הכוהנות הווסטליות היה לשמור את האש הקדושה בוערת תמיד. הבתולות היו נשים מושלמות, ללא מום או פגם. כבר בגילאי 6 עד 10 הן נבחרו. תמיד מקרב תושבי איטליה שמלידה היו אזרחים חופשיים.
בתחילה הן נבחרו רק ממשפחות האצולה, אך המחסור בבנות איכותיות הכניס למעגל גם את בנותיהן של עבדים משוחררים.
הן נדרו נדר פרישות, לכן לא קיימו לעולם כל מגע עם גבר ולא הקימו משפחה במשך 30 שנות הכהונה שלהן ככוהנות. בעשור הראשון הן היו חניכות ולמדו את תפקידיהן במקדש. בעשור שאחריו שימשו ככוהנות ובעשור השלישי היו החונכות של הבתולות החדשות והצעירות. כבתולה הבכירה שימשה הבתולה הוותיקה ביותר מכולן.
הנה סיפורן של הבתולות הווסטליות (מתורגם):
https://youtu.be/ER0Cu0KQFqM
ובשיר המפורסם "בהיר יותר מחיוורון" הן מוזכרות כ-16 בתולות וסטליות:
https://youtu.be/WvU8tvonSuE
מיהו השמאן, מרפא השבט המתקשר עם אליליו?
בשבטים רבים בעולם אפשר למצוא את השָׁאמָאן (shaman), רופא האליל של השבט ומי שהוביל את הטקסים בו.
השמאן הוא כינוי שניתן לאיש דת, רופא אליל והמרפא של שבטים במקומות רבים בעולם. מאינדיאנים באמריקה, דרך שבטים באפריקה, באסיה ואפילו האסקימואים (אינואיטים צריך לקרוא להם) ודומיהם - תמיד יהיה בהם אחד שהוא המרפא של השבט והוא נקרא בפי החוקרים "שמאן".
עוד מעידן האדם הקדמון, תקופת הציד והליקוט, שאב השאמאן חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שמסביבו. באופן ישיר הוא עשה זאת באמצעות צמחי מרפא וחלקי או אברי חיות שיש בהם כדי לרפא. באופן עקיף הוא גם נעזר בחיבור רוחני שיצר, אל כוחות הטבע והרוח.
באמצעות מגע עם עולם הרוחות וכשהוא מכניס את עצמו למצב של טרנס, השמאן מרפא אנשים חולים בשבט. לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא האדם שעליו סומכים שיצליח יותר משאר בני השבט.
לשאמאן מגוון שיטות, טקסים ואקסטזות שבאמצעותם הוא יוצר קשר עם הרוחות, על מנת להצליח ולזכות בתמיכתן בענייני הבריאות של אנשי השבט שלמענם הוא פועל.
תפקידו של השאמאן עובר בירושה, מאב לבן, או אחרי הכשרה ארוכה שעובר אדם בצעירותו אצל שמאן, שהופך לו למורה בעל ניסיון.
המילה שמאן הגיעה ככל הנראה מטוּנְגוּזית, הלשון המדוברת בסיביר, אבל את השמאניזם לסוגיו ניתן למצוא כמעט בכל תרבות ובכל יבשות העולם.
הנה סיפורו של שמאן מונגולי:
https://youtu.be/UlOMzHMG73c
שמאן מרפא בנפאל:
https://youtu.be/penw3SfVcEU
שמאן אפריקאי שמרחף באוויר:
https://youtu.be/tW6pVFOpE6Q
ושמאנית בישראל (עברית):
https://youtu.be/s7VmRFDefsw
מהו סמל הדג ואיך שימש לזיהוי נוצרים?
ישו, מייסד הנצרות, זוהה לא פעם בניסים עם דגים. מסופר בברית החדשה על נס הדגים המפורסם שעשה למאמיניו.
על פי האמונה הנוצרית ישו בחר חברים דייגים כמו פטרוס, אנדראס, יוחנן ויעקב להיות לו לתלמידים ולשליחים והבטיח להפוך אותם ל"דייגי בני אדם" לרעיונותיו.
לא פלא, אם כן, שהדג הפך לסמל פנימי ולסימן זיהוי בקרב הנוצרים המעטים שהתקבצו סביבו.
כך אומץ סמל הדג (Ichtus איקטוס ביוונית) על ידי הנצרות בראשיתה, בעת שנרדפה על ידי השלטון הרומי. כבר אז ייצג הדג גם את האמונה הדתית.
סמל הדג היה גם עזר שימושי לזיהוי נוצרים, בינם לבין עצמם. מעין קוד של שתיקה ששימש אמצעי זיהוי שקט וזהיר. כל אימת שנוצרי פגש מישהו חדש שלא הכיר, הוא שרטט על החול חצי דג. אם האדם השני השלים את הציור לדג שלם, הוא זיהה עצמו כנוצרי. אם הוא לא היה יודע להשלים, שמרה העמימות על הנוצרי מסכנת הלשנה לשלטונות.
למעשה, הדג היה סמל עתיק הרבה יותר. מאלת הפוריות הסורית אטארגטיס, שצורתה הייתה כצורת בת-ים, דרך היות הדג סמל לאלת האהבה הרומית ונוס, לאלת האהבה היוונית אפרודיטה ולאלה האם הפגאנית שבה האמינו עובדי האלילים - הדג שימש כסמל של פיריון הרבה לפני שנולדה הנצרות.
וגם בימינו, כשהנוצרים במערב כבר לא חוששים מרדיפה דתית, הם עדיין מציירים את סמל הדג כשבמרכזו מצוייר צלב או מופיעה המילה ישו. כך הפך הדג מקוד סודי וסמל פגאני של עובדי אלילים לסמל דתי שהנוצרים גאים בו ומציירים אותו בגאווה בכל מקום.
הנה סיפורו של סמל הדג בדת הנוצרית:
https://youtu.be/gb4Vehkz94k
מהן אבני קרנק?
אבני קרנק (Carnac stones) הן שורות ישרות ומושלמות של מגליטים, אבני ענק בגובה של כמה מטרים, שגילן מוערך באלפי שנים. אוסף האבנים הזה נמצא בשדות העיירה קרנק (Carnac) שבצרפת ונחשב לאוסף האבנים הנאוליטיות הגדול ביותר בעולם.
לא מדובר באבנים בודדות אלא ביותר מ-3,000 אבנים פרהיסטוריות, מהתקופה שבין 4,500 ל-2,000 לפני הספירה, התקופה הנאוליתית. הן ניצבות בשורה בת קילומטר, כאמור ליד קרנק.
לא ברור מה הייתה מטרתו של האתר שבו ניצבות אבני קרנק אבל החוקרים והארכאולוגים סבורים ששדות הסלעים המסתוריים הוצבו שם לצרכי פולחן של אנשי האזור הקדמונים, אנשי התרבות הברטונית, מהתקופה הפרה-קלטית.
יש מתושבי האזור המאמינים שהאחראי לאבנים הללו הוא הקדוש סנט קורנלי, שהפך לצבא אבנים את עובדי האלילים שרדפו אחריו. אחרים מספרים את האגדה דווקא על הקוסם מרלין, אותו מרלין הזכור מסיפורי המלך ארתור. הם מספרים על כך שדווקא הוא שניצח את חיילי הלגיון הרומי הפולש, בכך שהפך אותם לאבן.
כמובן שכמו תמיד, כשמדובר במסתורין, יגיעו גם מי שיטענו שדווקא חוצנים הם אלו שהציבו את שורת האבנים הענקית, כחלק מסימון כדור הארץ לחלליות נוספות. אשרי המאמין...
הנה סיפורן של אבני קרנק:
https://youtu.be/heVXV3XOdtM
ההסברים של האבנים בקרנק:
https://youtu.be/WqIZwfhoMWQ
ומהרחפן:
https://youtu.be/yCtoBpJgmig
מה זה פולחן?
פולחן (Ritual) הוא בדרך כלל טקס דתי או מסורתי, שבו סוגדים לאל או לאלילים. פולחן כזה יכול להיות חלק של דת או במסגרת של אמונה אישית ופרטית.
פולחנים כאלה יכולים להיות לקדושים, לאבות קדמונים וכדומה. יש אפילו את "פולחן השטן", שבו מתגלים סממנים של הערצה וסגידה לשטן. לא פעם כולל הפולחן הזה גם מעשי התעללות בבעלי-חיים ואף בבני אדם.
המושג "פולחן" הוצמד גם ליצירות שצברו מעריצים נלהבים ונאמנים שצופים בהן ומרבים לעסוק בה בהתמדה ולאורך זמן. יצירות כאלה מכונות "קאלט" או "יצירת פולחן".
הסבר קצר על הפולחן הדתי:
https://youtu.be/4TcdAkQJpQE
וכך נראה פולחן דתי בשבטי הפיגמים:
https://youtu.be/HaSNbTC8cl4
מי בנו את הפירמידות בטאוטיווקאן שבמקסיקו?
זה אולי מדהים אבל איש לא יודע מי בנו את טאוטיווקאן, עיר ענקית ומפוארת, שנמצאת במקסיקו ומכילה פירמידות ענקיות ומדהימות.
אין הסכמה בין הארכאולוגים לגבי התרבות שבנתה את העיר טאוטיהוקאן. העיר החלה להיבנות בשנת 200 לפני הספירה והיא שוכנת כ-40 ק"מ מצפון-מזרח למקסיקו סיטי במקסיקו. זה היה עוד לפני התפתחות ציוויליזציית טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו שנחשבה בתחילה כמקימת העיר.
בנוסף, החוקרים סבורים שהתרבות והאדריכלות שבעיר הושפעו מציוויליזציית אולמק, אולי הציוויליזציה החשובה באמריקה התיכונה.
שמה של העיר (שמשמעותו היא "מקום לידתם של האלים") ניתן לה על ידי האצטקים, אך זה קרה מאות שנים לאחר שנפלה וננטשה.
פירמידה הירח ופירמידת השמש בעיר טֵאוֹטִיװַאקַאן הן רק שתיים מהמבנים המדהימים שבעיר. הן שימשו ככל הנראה כּמִקדשים אוֹ מצפי כּוכָבים, בעוד פִירָמִידוֹת קטנות יותר שימשו בה למגורים ולעבודה.
הפירמידה הגדולה ביותר בעיר נקראת פירמידת השמש ובנייתה הושלמה בשנת 100 לספירה. ב"שדירת המתים", השדירה המרכזית של העיר, יש בנוסף לפירמידות גם במות טקסיות שעליהן שכנו ככל הנראה מקדשים.
הפירמידות שימשו חלק מהפולחן בעיר, שהיה מבוסס על עבודת אלילים. בין השאר הקריבו בטאוטיווקאן גם קורבנות והשבטים השונים שהתגוררו בעיר עבדו אלילים שונים.
הנה סרטון על העיר:
http://youtu.be/PibnTBi1rrQ?t=7s
הסברים בספרדית שמראה את העיר מראש פירמידת השמש:
http://youtu.be/KJ5rTwe-50o
והחפירות הארכיאולוגיות שמתקיימות בעיר:
http://youtu.be/iCJM_5dOMSE?t=4s
למה קופצים הנערים באיי ונואטו?
מבחן האומץ של הנערים באיי ונואטו (Vanuatu) שבדרום מערב האוקיינוס השקט, משלב קפיצה מפחידה לתהום לעבודת האלים, עם טקס חניכה למתבגרים.
אנשי הכפר נוהגים לספר אגדה על אישה שברחה מבעלה האלים. הלה היה נוהג להכות את אשתו לאחר ששתה את המשקה הנרקוטי המסורתי, הקאווה. כשהאישה קצה בהשפלה ובסבל היא ברחה ממנו אל הג'ונגל, בכוונה שלא לשוב. הוא רדף אחריה, ובמעבה הג'ונגל כמעט והשיג אותה, אך היא טיפסה אל ראש עץ קוקוס. כשהבעל הזועם טיפס על העץ והחל להתקרב אליה, היא קשרה עצמה במהירות אל שריגי הליאנה הארוכים שאותם קשרה בקצה השני לצמרת העץ. כשהבעל כמעט והגיע אליה היא קפצה מראש העץ וצללה לעבר האדמה. גם הוא קפץ בעקבותיה ובעוד הוא מתרסק אל האדמה ומת, היא עצמה ניצלה, בזכות שריגי הליאנה שבלמו את פגיעתה באדמה.
מאז קופצים כך נערי המקום. הקפיצה אצל נערי ונואטו היא חלק מטקס של עבודת אלילים וטקס ההתבגרות שלהם. זה קורה תמיד בעונת קציר שורשי הים. הקפיצה דורשת הרבה אומץ ומסתיימת בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה. הנערים שמים את מבטחם בשריגי עץ הליאנה שהוכנו יום קודם לכן, לקראת הטקס. הם קופצים ממגדל עצים שנבנה לקראת הטקס. ממש כמו האישה האמיצה מהאגדה, גם לרגליהם נקשרים שני השריגים הטריים, שתפקידם הוא לעצור את הקופצים בזמן ולמנוע מראשם פגיעה קטלנית באדמה. הם מוכרחים להיות טריים, כי שריג יבש עלול לאבד מגמישותו או מחוזקו ולהביא למותו של הקופץ.
למטה עומדים אנשי הכפר ושרים בקולות רועמים, לאות עידוד לנערים הקופצים. קריאות העידוד והשירה החזקה הם חלק מהטקס הרעשני והאמיתי הזה. כל הילידים בלבושם המקובל - הגברים כשרק אריג עלי קוקוס על חלציהם, הנשים בחזה חשוף, כולם מזמרים ונכנסים לטראנס והתלהבות לא רגילים.
כנהוג בחברה הפטריארכלית, שבה שולטים הגברים, רק נערים קופצים. נשים ונערות לא מורשות לקפוץ בטקס או בכל צורה אחרת.
אם זה מזכיר לכם קפיצות באנג'י, אז זה לא במקרה. מכאן נולדו קפיצות הבאנג'י שתיירים ומטיילים בכל העולם כל כך אוהבים.
הנה קפיצות ההתבגרות בטקסי החניכה של נערי איי ונואטו:
https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU
קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:
https://youtu.be/d6hXnYW_2ac
ואיי ונואטו עצמם:
https://youtu.be/rDyazmUQX0E
מהו קרנבל הפאסנאכט של בזל?
השוויצרים נראים עם מאופק ושקט, אבל שלושה ימים בשנה מראים השוויצרים שגם הם יודעים להשתגע...
הפאסנאכט (Fasnacht) שלהם הוא קרנבל לא ממוסחר, ממומן כולו מכיסם של המשתתפים בו ונראה יותר כמו חג מקומי, שבו לוקחים חלק כולם - מילד ועד קשישה.
במשך 3 ימים, פעם בשנה בחודש פברואר, פורקים תושבי העיר עול וחוגגים עם שלל תחפושות, המון מוסיקה, "מאאלסופה", מרק הקמח ו"זיבלאווי", עוגת הבצל - המאכלים המסורתיים של הפאסטנאכט ואינספור כוסות של בירה ויין.
הפאסנאכט הוא הקרנבל של העיר השוויצרית בזל. יש קרנבל כזה גם בלוצרן והוא לא פחות מרשים.
במצעדי לילה ויום פרועים בבאזל, עם יותר מ-250 "קליקות", קבוצות שהתארגנו לתחפושת בנושא משותף, לצלילי מוסיקה של עשרות נגני פיקולו ותופים, מבלים כולם בקרנבל שלא נגמר.
זה נראה פרוע וספונטני אבל בשווייץ כמו בשווייץ יש סדר וכללים - כל נגן פיקולו או תוף חייב להיות בעל ותק בנגינה של לפחות 3 שנים והוא חייב לדעת לפחות 20 מארשים שמנגנים כאן.
גם אחרי ה"מורגנשטרייך" - תהלוכות הענק של מאות הקליקות, על נגני התופים וחלילי הפיקולו הקטנים, ה"לטרנות" - פנסי הנייר המרהיבים והמצויירים בשפע יצירתיות וכישרון, ממשיכים בכל פינה אנשים וקבוצות מחופשים לצעוד, לשיר, לשמוח ולהתלהב.
בכל פינת רחוב ממשיכים הרכבים מוסיקליים לנגן, להצחיק במופעים משעשעים ולהרעיד את הרחובות משמחה אמיתית. בברים ובמסעדות שרים ושותים וכמעט יוצאים משליטה, באווירה שניתן לתאר רק כמשכרת.
פירוש השם "פאסנאכט" הוא "ליל הצום", שכן חוגגים את הקרנבל הזה לפני צום הלנט, שבו מתנזרים הנוצרים הקתולים במשך 40 יום מאכילת בשר. נראה שלפאסנאכט יש שורשים עתיקים, עוד מימי חגיגות האביב הפגאניות, של עבודת האלילים.
ובשווייץ כמו בשווייץ, בארבע בבוקר, אחרי סוף הקרנבל, פושטים אנשי הניקיון על העיר והיא חוזרת במהירות לשיגרה הנקייה והמצוחצחת האופיינית לה.
הנה הפאסנאכט בבזל:
https://youtu.be/E-Cvb05Rx20
אוסף של קטעים מהקרניבל של באזל:
https://youtu.be/1V26Kn3fTto
חלק ניכר בפאסנאכט מתרחש בלילה:
https://youtu.be/Yyip3TyyRJs
אחת הקליקות של הפאסטנאכט במצעד היום:
https://youtu.be/dOZiNr96_RI
בֵּיצַת פַּסְחָא (Easter egg), "איסטר-אגג", היא מנהג נוצרי של עיטור חגיגי על גבי ביצים. ביצי פסחא (Easter eggs) הן ביצים מעוטרות בצביעה, שהנוצרים נוהגים להחביא בחג הפסחא והילדים מחפשים אותן. משהו כמו האפיקומן היהודי של פסח. פעם הן היו מביצי תרנגולת, אבל כיום הן גם מפלסטיק ומלאות בממתקים, או משוקולד.
שורשיהן של ביצי הפסחא, ה"איסטר-אגגס", נעוצים עוד באפריקה הקדומה ובמסופוטמיה הפגאנית, עם העמים עובדי האלילים שבה.
הנצרות אימצה את הביצים האלה בסביבות המאה ה-13 ודימתה את הביצים לקברו הריק של ישו.
מביצי הפסחא נוצרו גם מסורת ביצי פברז'ה היקרות במיוחד, שהפכו במאה ה-19 לפריטי אספנים נחשקים ויקרים מפז. אלו היו מעין פסלונים בעלי צורה של ביצה, שהכילו בתוכם הפתעות זעירות.
למעשה, מסורת הפתעות האיסטר-אגגס (Easter eggs) הואצה מאד בימי המלוכה הרוסית, שכן באותה תקופה נהגו בני האצולה לתת במתנה זה לזה ביצי פברז'ה, עם הפתעות בתוכן, שבדרך כלל שעשעו את מי שקיבלו אותן.
גם בתחום התוכנה ובתרבות המודרנית נוצרו מנהגים של מעין ביצי הפתעה וירטואליות. בפיתוח תוכנה נוהגים לא פעם מתכנתים להטמין בתוך תוכנות, במחשבים ובאתרי אינטרנט, מעין ביצי פסחא וירטואליות. הביצים הללו "איסטר אגס טכנולוגי" נועדו בעיקר לשם השעשוע ולרוב מתוך שעמום בימים ארוכים של תכנות מייגע ואינסופי של קוד.
הנה סרטון על תולדות ביצי הפסחא:
https://youtu.be/AIZvUSQpUu4
כך מציירים ביצת פסחא בפולין:
https://youtu.be/AMYBRHXvKL8
מצגת וידאו של ביצי פסחא:
http://youtu.be/DjWDC6ZWXk4
וביצי הפסחא של סרטי אנימציה של חברת פיקסאר:
https://youtu.be/ejgaEbKT1sA
ברומא העתיקה היו הבתולות הווסטליות (Vestal Virgins) הכוהנות של אלת האש והאח, האלה וסטה. בשנים מ-509 לפני הספירה ועד שנת 394 לספירה הן שימשו כאחראיות על שמירת הבערה המתמדת של האש הקדושה, אש התמיד הבוערת במקדש וסטה ושלום האימפריה כולה תלויה בבערתה המתמדת.
פולחן האש ברומי מעיד על החשיבות העצומה שרחשו עוד מימי קדם לאש. עוד בפרהיסטוריה הייתה האש מרכיב חשוב שהיה צורך לשמור עליה בוערת תמיד. מבחינה טקסית, לפחות אצל הרומים, זה לא השתנה מעולם.
תפקידן של הכוהנות הווסטליות היה לשמור את האש הקדושה בוערת תמיד. הבתולות היו נשים מושלמות, ללא מום או פגם. כבר בגילאי 6 עד 10 הן נבחרו. תמיד מקרב תושבי איטליה שמלידה היו אזרחים חופשיים.
בתחילה הן נבחרו רק ממשפחות האצולה, אך המחסור בבנות איכותיות הכניס למעגל גם את בנותיהן של עבדים משוחררים.
הן נדרו נדר פרישות, לכן לא קיימו לעולם כל מגע עם גבר ולא הקימו משפחה במשך 30 שנות הכהונה שלהן ככוהנות. בעשור הראשון הן היו חניכות ולמדו את תפקידיהן במקדש. בעשור שאחריו שימשו ככוהנות ובעשור השלישי היו החונכות של הבתולות החדשות והצעירות. כבתולה הבכירה שימשה הבתולה הוותיקה ביותר מכולן.
הנה סיפורן של הבתולות הווסטליות (מתורגם):
https://youtu.be/ER0Cu0KQFqM
ובשיר המפורסם "בהיר יותר מחיוורון" הן מוזכרות כ-16 בתולות וסטליות:
https://youtu.be/WvU8tvonSuE
בשבטים רבים בעולם אפשר למצוא את השָׁאמָאן (shaman), רופא האליל של השבט ומי שהוביל את הטקסים בו.
השמאן הוא כינוי שניתן לאיש דת, רופא אליל והמרפא של שבטים במקומות רבים בעולם. מאינדיאנים באמריקה, דרך שבטים באפריקה, באסיה ואפילו האסקימואים (אינואיטים צריך לקרוא להם) ודומיהם - תמיד יהיה בהם אחד שהוא המרפא של השבט והוא נקרא בפי החוקרים "שמאן".
עוד מעידן האדם הקדמון, תקופת הציד והליקוט, שאב השאמאן חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שמסביבו. באופן ישיר הוא עשה זאת באמצעות צמחי מרפא וחלקי או אברי חיות שיש בהם כדי לרפא. באופן עקיף הוא גם נעזר בחיבור רוחני שיצר, אל כוחות הטבע והרוח.
באמצעות מגע עם עולם הרוחות וכשהוא מכניס את עצמו למצב של טרנס, השמאן מרפא אנשים חולים בשבט. לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא האדם שעליו סומכים שיצליח יותר משאר בני השבט.
לשאמאן מגוון שיטות, טקסים ואקסטזות שבאמצעותם הוא יוצר קשר עם הרוחות, על מנת להצליח ולזכות בתמיכתן בענייני הבריאות של אנשי השבט שלמענם הוא פועל.
תפקידו של השאמאן עובר בירושה, מאב לבן, או אחרי הכשרה ארוכה שעובר אדם בצעירותו אצל שמאן, שהופך לו למורה בעל ניסיון.
המילה שמאן הגיעה ככל הנראה מטוּנְגוּזית, הלשון המדוברת בסיביר, אבל את השמאניזם לסוגיו ניתן למצוא כמעט בכל תרבות ובכל יבשות העולם.
הנה סיפורו של שמאן מונגולי:
https://youtu.be/UlOMzHMG73c
שמאן מרפא בנפאל:
https://youtu.be/penw3SfVcEU
שמאן אפריקאי שמרחף באוויר:
https://youtu.be/tW6pVFOpE6Q
ושמאנית בישראל (עברית):
https://youtu.be/s7VmRFDefsw
ישו, מייסד הנצרות, זוהה לא פעם בניסים עם דגים. מסופר בברית החדשה על נס הדגים המפורסם שעשה למאמיניו.
על פי האמונה הנוצרית ישו בחר חברים דייגים כמו פטרוס, אנדראס, יוחנן ויעקב להיות לו לתלמידים ולשליחים והבטיח להפוך אותם ל"דייגי בני אדם" לרעיונותיו.
לא פלא, אם כן, שהדג הפך לסמל פנימי ולסימן זיהוי בקרב הנוצרים המעטים שהתקבצו סביבו.
כך אומץ סמל הדג (Ichtus איקטוס ביוונית) על ידי הנצרות בראשיתה, בעת שנרדפה על ידי השלטון הרומי. כבר אז ייצג הדג גם את האמונה הדתית.
סמל הדג היה גם עזר שימושי לזיהוי נוצרים, בינם לבין עצמם. מעין קוד של שתיקה ששימש אמצעי זיהוי שקט וזהיר. כל אימת שנוצרי פגש מישהו חדש שלא הכיר, הוא שרטט על החול חצי דג. אם האדם השני השלים את הציור לדג שלם, הוא זיהה עצמו כנוצרי. אם הוא לא היה יודע להשלים, שמרה העמימות על הנוצרי מסכנת הלשנה לשלטונות.
למעשה, הדג היה סמל עתיק הרבה יותר. מאלת הפוריות הסורית אטארגטיס, שצורתה הייתה כצורת בת-ים, דרך היות הדג סמל לאלת האהבה הרומית ונוס, לאלת האהבה היוונית אפרודיטה ולאלה האם הפגאנית שבה האמינו עובדי האלילים - הדג שימש כסמל של פיריון הרבה לפני שנולדה הנצרות.
וגם בימינו, כשהנוצרים במערב כבר לא חוששים מרדיפה דתית, הם עדיין מציירים את סמל הדג כשבמרכזו מצוייר צלב או מופיעה המילה ישו. כך הפך הדג מקוד סודי וסמל פגאני של עובדי אלילים לסמל דתי שהנוצרים גאים בו ומציירים אותו בגאווה בכל מקום.
הנה סיפורו של סמל הדג בדת הנוצרית:
https://youtu.be/gb4Vehkz94k
עבודת אלילים
אבני קרנק (Carnac stones) הן שורות ישרות ומושלמות של מגליטים, אבני ענק בגובה של כמה מטרים, שגילן מוערך באלפי שנים. אוסף האבנים הזה נמצא בשדות העיירה קרנק (Carnac) שבצרפת ונחשב לאוסף האבנים הנאוליטיות הגדול ביותר בעולם.
לא מדובר באבנים בודדות אלא ביותר מ-3,000 אבנים פרהיסטוריות, מהתקופה שבין 4,500 ל-2,000 לפני הספירה, התקופה הנאוליתית. הן ניצבות בשורה בת קילומטר, כאמור ליד קרנק.
לא ברור מה הייתה מטרתו של האתר שבו ניצבות אבני קרנק אבל החוקרים והארכאולוגים סבורים ששדות הסלעים המסתוריים הוצבו שם לצרכי פולחן של אנשי האזור הקדמונים, אנשי התרבות הברטונית, מהתקופה הפרה-קלטית.
יש מתושבי האזור המאמינים שהאחראי לאבנים הללו הוא הקדוש סנט קורנלי, שהפך לצבא אבנים את עובדי האלילים שרדפו אחריו. אחרים מספרים את האגדה דווקא על הקוסם מרלין, אותו מרלין הזכור מסיפורי המלך ארתור. הם מספרים על כך שדווקא הוא שניצח את חיילי הלגיון הרומי הפולש, בכך שהפך אותם לאבן.
כמובן שכמו תמיד, כשמדובר במסתורין, יגיעו גם מי שיטענו שדווקא חוצנים הם אלו שהציבו את שורת האבנים הענקית, כחלק מסימון כדור הארץ לחלליות נוספות. אשרי המאמין...
הנה סיפורן של אבני קרנק:
https://youtu.be/heVXV3XOdtM
ההסברים של האבנים בקרנק:
https://youtu.be/WqIZwfhoMWQ
ומהרחפן:
https://youtu.be/yCtoBpJgmig
פולחן (Ritual) הוא בדרך כלל טקס דתי או מסורתי, שבו סוגדים לאל או לאלילים. פולחן כזה יכול להיות חלק של דת או במסגרת של אמונה אישית ופרטית.
פולחנים כאלה יכולים להיות לקדושים, לאבות קדמונים וכדומה. יש אפילו את "פולחן השטן", שבו מתגלים סממנים של הערצה וסגידה לשטן. לא פעם כולל הפולחן הזה גם מעשי התעללות בבעלי-חיים ואף בבני אדם.
המושג "פולחן" הוצמד גם ליצירות שצברו מעריצים נלהבים ונאמנים שצופים בהן ומרבים לעסוק בה בהתמדה ולאורך זמן. יצירות כאלה מכונות "קאלט" או "יצירת פולחן".
הסבר קצר על הפולחן הדתי:
https://youtu.be/4TcdAkQJpQE
וכך נראה פולחן דתי בשבטי הפיגמים:
https://youtu.be/HaSNbTC8cl4
זה אולי מדהים אבל איש לא יודע מי בנו את טאוטיווקאן, עיר ענקית ומפוארת, שנמצאת במקסיקו ומכילה פירמידות ענקיות ומדהימות.
אין הסכמה בין הארכאולוגים לגבי התרבות שבנתה את העיר טאוטיהוקאן. העיר החלה להיבנות בשנת 200 לפני הספירה והיא שוכנת כ-40 ק"מ מצפון-מזרח למקסיקו סיטי במקסיקו. זה היה עוד לפני התפתחות ציוויליזציית טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו שנחשבה בתחילה כמקימת העיר.
בנוסף, החוקרים סבורים שהתרבות והאדריכלות שבעיר הושפעו מציוויליזציית אולמק, אולי הציוויליזציה החשובה באמריקה התיכונה.
שמה של העיר (שמשמעותו היא "מקום לידתם של האלים") ניתן לה על ידי האצטקים, אך זה קרה מאות שנים לאחר שנפלה וננטשה.
פירמידה הירח ופירמידת השמש בעיר טֵאוֹטִיװַאקַאן הן רק שתיים מהמבנים המדהימים שבעיר. הן שימשו ככל הנראה כּמִקדשים אוֹ מצפי כּוכָבים, בעוד פִירָמִידוֹת קטנות יותר שימשו בה למגורים ולעבודה.
הפירמידה הגדולה ביותר בעיר נקראת פירמידת השמש ובנייתה הושלמה בשנת 100 לספירה. ב"שדירת המתים", השדירה המרכזית של העיר, יש בנוסף לפירמידות גם במות טקסיות שעליהן שכנו ככל הנראה מקדשים.
הפירמידות שימשו חלק מהפולחן בעיר, שהיה מבוסס על עבודת אלילים. בין השאר הקריבו בטאוטיווקאן גם קורבנות והשבטים השונים שהתגוררו בעיר עבדו אלילים שונים.
הנה סרטון על העיר:
http://youtu.be/PibnTBi1rrQ?t=7s
הסברים בספרדית שמראה את העיר מראש פירמידת השמש:
http://youtu.be/KJ5rTwe-50o
והחפירות הארכיאולוגיות שמתקיימות בעיר:
http://youtu.be/iCJM_5dOMSE?t=4s
מבחן האומץ של הנערים באיי ונואטו (Vanuatu) שבדרום מערב האוקיינוס השקט, משלב קפיצה מפחידה לתהום לעבודת האלים, עם טקס חניכה למתבגרים.
אנשי הכפר נוהגים לספר אגדה על אישה שברחה מבעלה האלים. הלה היה נוהג להכות את אשתו לאחר ששתה את המשקה הנרקוטי המסורתי, הקאווה. כשהאישה קצה בהשפלה ובסבל היא ברחה ממנו אל הג'ונגל, בכוונה שלא לשוב. הוא רדף אחריה, ובמעבה הג'ונגל כמעט והשיג אותה, אך היא טיפסה אל ראש עץ קוקוס. כשהבעל הזועם טיפס על העץ והחל להתקרב אליה, היא קשרה עצמה במהירות אל שריגי הליאנה הארוכים שאותם קשרה בקצה השני לצמרת העץ. כשהבעל כמעט והגיע אליה היא קפצה מראש העץ וצללה לעבר האדמה. גם הוא קפץ בעקבותיה ובעוד הוא מתרסק אל האדמה ומת, היא עצמה ניצלה, בזכות שריגי הליאנה שבלמו את פגיעתה באדמה.
מאז קופצים כך נערי המקום. הקפיצה אצל נערי ונואטו היא חלק מטקס של עבודת אלילים וטקס ההתבגרות שלהם. זה קורה תמיד בעונת קציר שורשי הים. הקפיצה דורשת הרבה אומץ ומסתיימת בדרך כלל בנגיעה קלה באדמה. הנערים שמים את מבטחם בשריגי עץ הליאנה שהוכנו יום קודם לכן, לקראת הטקס. הם קופצים ממגדל עצים שנבנה לקראת הטקס. ממש כמו האישה האמיצה מהאגדה, גם לרגליהם נקשרים שני השריגים הטריים, שתפקידם הוא לעצור את הקופצים בזמן ולמנוע מראשם פגיעה קטלנית באדמה. הם מוכרחים להיות טריים, כי שריג יבש עלול לאבד מגמישותו או מחוזקו ולהביא למותו של הקופץ.
למטה עומדים אנשי הכפר ושרים בקולות רועמים, לאות עידוד לנערים הקופצים. קריאות העידוד והשירה החזקה הם חלק מהטקס הרעשני והאמיתי הזה. כל הילידים בלבושם המקובל - הגברים כשרק אריג עלי קוקוס על חלציהם, הנשים בחזה חשוף, כולם מזמרים ונכנסים לטראנס והתלהבות לא רגילים.
כנהוג בחברה הפטריארכלית, שבה שולטים הגברים, רק נערים קופצים. נשים ונערות לא מורשות לקפוץ בטקס או בכל צורה אחרת.
אם זה מזכיר לכם קפיצות באנג'י, אז זה לא במקרה. מכאן נולדו קפיצות הבאנג'י שתיירים ומטיילים בכל העולם כל כך אוהבים.
הנה קפיצות ההתבגרות בטקסי החניכה של נערי איי ונואטו:
https://youtu.be/l0Mq6rCfYtU
קפיצות באנג'י כטקס התבגרות באי פנטקוסט:
https://youtu.be/d6hXnYW_2ac
ואיי ונואטו עצמם:
https://youtu.be/rDyazmUQX0E
השוויצרים נראים עם מאופק ושקט, אבל שלושה ימים בשנה מראים השוויצרים שגם הם יודעים להשתגע...
הפאסנאכט (Fasnacht) שלהם הוא קרנבל לא ממוסחר, ממומן כולו מכיסם של המשתתפים בו ונראה יותר כמו חג מקומי, שבו לוקחים חלק כולם - מילד ועד קשישה.
במשך 3 ימים, פעם בשנה בחודש פברואר, פורקים תושבי העיר עול וחוגגים עם שלל תחפושות, המון מוסיקה, "מאאלסופה", מרק הקמח ו"זיבלאווי", עוגת הבצל - המאכלים המסורתיים של הפאסטנאכט ואינספור כוסות של בירה ויין.
הפאסנאכט הוא הקרנבל של העיר השוויצרית בזל. יש קרנבל כזה גם בלוצרן והוא לא פחות מרשים.
במצעדי לילה ויום פרועים בבאזל, עם יותר מ-250 "קליקות", קבוצות שהתארגנו לתחפושת בנושא משותף, לצלילי מוסיקה של עשרות נגני פיקולו ותופים, מבלים כולם בקרנבל שלא נגמר.
זה נראה פרוע וספונטני אבל בשווייץ כמו בשווייץ יש סדר וכללים - כל נגן פיקולו או תוף חייב להיות בעל ותק בנגינה של לפחות 3 שנים והוא חייב לדעת לפחות 20 מארשים שמנגנים כאן.
גם אחרי ה"מורגנשטרייך" - תהלוכות הענק של מאות הקליקות, על נגני התופים וחלילי הפיקולו הקטנים, ה"לטרנות" - פנסי הנייר המרהיבים והמצויירים בשפע יצירתיות וכישרון, ממשיכים בכל פינה אנשים וקבוצות מחופשים לצעוד, לשיר, לשמוח ולהתלהב.
בכל פינת רחוב ממשיכים הרכבים מוסיקליים לנגן, להצחיק במופעים משעשעים ולהרעיד את הרחובות משמחה אמיתית. בברים ובמסעדות שרים ושותים וכמעט יוצאים משליטה, באווירה שניתן לתאר רק כמשכרת.
פירוש השם "פאסנאכט" הוא "ליל הצום", שכן חוגגים את הקרנבל הזה לפני צום הלנט, שבו מתנזרים הנוצרים הקתולים במשך 40 יום מאכילת בשר. נראה שלפאסנאכט יש שורשים עתיקים, עוד מימי חגיגות האביב הפגאניות, של עבודת האלילים.
ובשווייץ כמו בשווייץ, בארבע בבוקר, אחרי סוף הקרנבל, פושטים אנשי הניקיון על העיר והיא חוזרת במהירות לשיגרה הנקייה והמצוחצחת האופיינית לה.
הנה הפאסנאכט בבזל:
https://youtu.be/E-Cvb05Rx20
אוסף של קטעים מהקרניבל של באזל:
https://youtu.be/1V26Kn3fTto
חלק ניכר בפאסנאכט מתרחש בלילה:
https://youtu.be/Yyip3TyyRJs
אחת הקליקות של הפאסטנאכט במצעד היום:
https://youtu.be/dOZiNr96_RI
מהן אבני מנהיר?
ברחבי צרפת ואירופה פזורים לא מעט אבנים ניצבות שזכו לשם "אבני מנהיר" (Menhir). אבנים אלה הן בדרך כלל מלבניות מעט ובעלות קצה עליון מעט מחודד.
המנהירים הן בנות אלפי שנים ושמשו ככל הנראה לטקסי פולחן פגאניים, כלומר לעבודת אלילים. מי שככל הנראה הציבו את אבני מנהיר היו דרואידים, שהיו עובדי אלילים. החוקרים טוענים שגיל המנהירים באירופה הוא כ-6,000 שנים ויותר.
מקור המילה מנהיר הוא מהשפה הברטונית העתיקה שבה פירושה "אבן ארוכה".
הנה סיפורם של המנהירים:
https://youtu.be/PhpZkM5TdHE
מנהירים ביבשת:
https://youtu.be/u9UHPxtgLE0
ומצגת וידאו של מנהירים:
https://youtu.be/gW5WUJ980ts
ברחבי צרפת ואירופה פזורים לא מעט אבנים ניצבות שזכו לשם "אבני מנהיר" (Menhir). אבנים אלה הן בדרך כלל מלבניות מעט ובעלות קצה עליון מעט מחודד.
המנהירים הן בנות אלפי שנים ושמשו ככל הנראה לטקסי פולחן פגאניים, כלומר לעבודת אלילים. מי שככל הנראה הציבו את אבני מנהיר היו דרואידים, שהיו עובדי אלילים. החוקרים טוענים שגיל המנהירים באירופה הוא כ-6,000 שנים ויותר.
מקור המילה מנהיר הוא מהשפה הברטונית העתיקה שבה פירושה "אבן ארוכה".
הנה סיפורם של המנהירים:
https://youtu.be/PhpZkM5TdHE
מנהירים ביבשת:
https://youtu.be/u9UHPxtgLE0
ומצגת וידאו של מנהירים:
https://youtu.be/gW5WUJ980ts
מהם עמודי הטוטם של האינדיאנים באמריקה?
בהרבה מקומות באמריקה מפסלים ומגלפים הילידים מהשבטים האינדיאנים המקומיים עמודי טוטם (Totem). עמודי הטוטם מסמלים את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
בהרבה מקומות באמריקה מפסלים ומגלפים הילידים מהשבטים האינדיאנים המקומיים עמודי טוטם (Totem). עמודי הטוטם מסמלים את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
מהי גאיה, אמא אדמה, האלה הגדולה מבין האלילות?
גאיה (Gaia) הוא שמה ביוונית עתיקה של האדמה. במיתולוגיה היוונית ובעוד תרבויות זה גם שמה של אלת האדמה. גם היוונית הקדומה וגם השפה הרומית, בתור "טֶרָה מאטר" או "טֶלוּס" (Tellus), משמעותה "אמא אדמה".
קשה לדעת מה מקורה של האלה גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות.
כך או כך, ביוון העתיקה שבועה בשמה של גאיה נחשבה אחת השבועות החמורות ביותר. אצל היוונים, אם נשבעת בשם גאיה אז שבועה כזו מחייבת אותך לקיים את ההבטחה בכל מחיר.
אבל "אמא אדמה" היא שילוב של שני ארכיטיפים מכוננים בתרבות האנושית. מצד אחד "אימא", האם שיולדת אותנו והיא תמיד שם בשבילנו ובזכרונותינו. ומצד שני האדמה, הארץ, המקום שמלווה את כל חיינו ובזכותו אנו חיים.
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
הנה האלה הגדולה:
https://youtu.be/xbbXh1l7ukw
האלה גאיה במיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/s2GmO91jQ14
וכך בראה האלה גאיה את כדור הארץ:
https://youtu.be/tsHqBQkYcTQ
גאיה (Gaia) הוא שמה ביוונית עתיקה של האדמה. במיתולוגיה היוונית ובעוד תרבויות זה גם שמה של אלת האדמה. גם היוונית הקדומה וגם השפה הרומית, בתור "טֶרָה מאטר" או "טֶלוּס" (Tellus), משמעותה "אמא אדמה".
קשה לדעת מה מקורה של האלה גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות.
כך או כך, ביוון העתיקה שבועה בשמה של גאיה נחשבה אחת השבועות החמורות ביותר. אצל היוונים, אם נשבעת בשם גאיה אז שבועה כזו מחייבת אותך לקיים את ההבטחה בכל מחיר.
אבל "אמא אדמה" היא שילוב של שני ארכיטיפים מכוננים בתרבות האנושית. מצד אחד "אימא", האם שיולדת אותנו והיא תמיד שם בשבילנו ובזכרונותינו. ומצד שני האדמה, הארץ, המקום שמלווה את כל חיינו ובזכותו אנו חיים.
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
הנה האלה הגדולה:
https://youtu.be/xbbXh1l7ukw
האלה גאיה במיתולוגיה היוונית:
https://youtu.be/s2GmO91jQ14
וכך בראה האלה גאיה את כדור הארץ:
https://youtu.be/tsHqBQkYcTQ
