שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי להקת מחתרת הקטיפה?
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
מהי אמנות עיטוף הבניינים של הזוג קריסטו?
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
מה מיוחד באלבום סרג'נט פפר?
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
מה קרה במלון קליפורניה?
"מלון קליפורניה" (Hotel California) הוא אחד השירים האהובים בתולדות הרוק. השיר של להקת האיגלס (The Eagles), שיצא לאור ב-1977, הפך מיד ללהיט ענק בכל העולם. אבל מי יודע מה מסמל השיר ועל מה הוא מדבר?
איש לא יודע בדיוק וגם חברי הלהקה וכותבי השיר לא הסכימו מעולם לספק הסברים. מעבר למשפטים סתומים, כמו "מסע מתמימות להתנסות" או "החלום והסיוט האמריקאי", הם לא תרמו דבר. הקלישאה של הכותבים חוזרת גם כאן - מהרגע שהשיר שוחרר לאוויר, הוא ברשות עצמו וכל אחד מוזמן למצוא את ההסבר שלו.
אחת הסברות הפופולריות וזו שהסתדרה הכי טוב עם מה שהכותבים כן אמרו, היא שהשיר מספר על חוויית ה"טריפ", שימוש בסם הזייה, כנראה קנאביס. מחזקת את הסברה הזו המילה "קוֹלִיטַס" שמוזכרת בבית הראשון של השיר. פירושה בספרדית הוא "זנבות קטנים" ויודעי דבר מציינים שזה הכינוי של המכורים לסיגריות מצמח הקנאביס.
השיר, לפי ההסבר הזה, הוא אלגוריה להתמכרות לסמים. מתואר בו מלון מפתה ומזמין, שהזמר היגע נקלע אליו ונהנה בו מאד, עד שהוא מתקשה לעזוב אותו. ממש כמו הדינמיקה של השיר, המטייל נכנס למלון ונהנה בו מאוד, באווירה רגועה ונעימה.
עם מראות על התקרה, שמפניה בקרח, מכוניות מרצדס בנץ וריחות משכרים באוויר, הכל מתחיל היטב. הוא מוקף באורחים עשירים, שנהנים עד בלי די. אבל בהדרגה משתחלים הזיוף וההרגשה הרעה שכולם בעצם אסירים במקום.
המטייל הולך ומתמכר ונכנס לטריפ רע מאוד, עד שהוא מגלה שהוא מכור והוא לא מצליח להשתחרר מהטריפ, או "להרוג את החיה" - (Kill the beast).
אולי סולו הגיטרה האגדי, סולו של שתי גיטרות ביחד, מתואמות עד עפר, צליל על צליל, בסטים לא נגמרים של פראזות מרהיבות צלילית אבל כמעט מדויקות יותר מדי - אולי הוא משקף את המצב המסוגר הזה, שבו מי שנכנס מרצונו אל החלום של השפע, היופי והפינוק במלון קליפורניה, מוצא את עצמו אסיר בו ולא חופשי לעצמו.
כי הוטל קליפורניה זה מקום שממנו "תוכל לצאת בכל זמן שתרצה, אך לעולם לא תוכל לעזוב" ("You can check out anytime you like, but you can never leave").
לפי גירסה זו, המלון עצמו הוא מעין אלגוריה, דימוי של אהבת התענוגות והעושר, לצד הזיוף והחורבן-העצמי, של תעשיית המוסיקה של קליפורניה בסוף שנות ה-70. גם חברי הלהקה הסכימו לומר שהשיר עוסק "בחיי העשירים של לוס אנג'לס".
אגב, המעניין הוא שעל אף שיש בארצות הברית ובקליפורניה עצמה מלונות רבים בשם זה, אף לא אחד מהם זוהה בתור המלון שבשיר. המלון שמופיע על עטיפת האלבום הוא מלון בשם "Beverly Hills Hotel", מלון שנמצא בשדרות סנסט שבבוורלי הילס ואין בינו לבין התיאורים המדומיינים שבשיר דבר. אבל זה מסתדר גם עם זה שהאיגלס הם לא "הנשרים" כמו שתורגמו בעברית, כך שהכל כנראה בסדר...
הנה המגה להיט Hotel California של להקת ה-Eagles:
https://youtu.be/09839DpTctU
נגן קיטר חוזר על הסולו האגדי בדייקנות רבה:
http://youtu.be/qQt9q8iiqa8
סרטון תיעודי על השיר ויצירתו:
https://youtu.be/yVkbwqKBO4E?long=yes
וקטע מתכנית טלוויזיה בו מספר גיטריסט הלהקה על התככים שקשורים בשיר ובמי שבאמת כתב אותו:
https://youtu.be/YubgQc_ovOo?long=yes
מהי תחנת הכוח של הפינק פלויד?
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש וכיום היא נחשבת מבנה לשימור.
כיום נבנית בתחנת הכוח באטרסי ומסביבה שכונה יוקרתית חדשה שהופכת אותה למוקד טרנדי ומלא חיים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
מאיפה באה האסתטיקה הפסיכדלית של הסיקסטיז?
הרבה צבעים בגוונים חזקים במיוחד, צורות מרהיבות שהן לא מהטבע, קווים וכתמים - אתם ודאי מכירים את העיצוב הפסיכדלי, נכון אגב לומר פסיכודלי, והמראה המיוחד של מוצרים ועיצוב עם המראה של הסיקסטיז.
זו הייתה אסתטיקה פסיכדלית (Psychedelic music) נפלאה, שההיפים טיפחו באהבה והתעשייה אימצה בהתלהבות כה רבה. זאת עד שלמעשה היא הפכה למראה של שנות ה-60.
באותה תקופה יכולת לראות אותה בכל מקום. אינספור עטיפות תקליטים, פוסטרים וכריכות ספרים התאפיינו במראה המיוחד של הפסיכדליה. סרטים, פתיחים לתכניות טלוויזיה ותפאורות למופעים או תכניות אירוח מוסיקליות - בכולם יכולת לראות את אותן צורות מיוחדות ואופייניות לאותו עשור מופלא וצבעוני.
רבים סבורים שהז'אנר הזה הגיע מסמים וחוויות של LSD, אבל נראה שהאסתטיקה של ההיפים לא באה משם ואפילו לא נולדה באמריקה של תחילת המחצית השנייה של המאה ה-20. למעשה, היא התבססה על סגנון ה"ארט נובו" (Art Nouveau) - אחד הזרמים המסקרנים של המאה ה-19.
זרם הארט נובו הופיע לראשונה באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19. מאנגליה הוויקטוריאנית, באותה עת אימפריה בעלת השפעה עולמית אדירה, הוא התפשט במהירות ליבשת אירופה ולארצות הברית של המאה ה-19. סגנון ה"ארט נובו" שאב וסובב סביב מוטיבים מעולם החי והצומח, ביחד עם הערצת הגוף הנשי. מזרם באמנות הציור, הוא שטף את אירופה ועבר לתחומים בעיצוב, כמו אופנה, אדריכלות, רהיטים ועוד.
ה"ארט נובו" בלט בכרזות, הפוסטרים המרהיבים שלו. הסגנון המסולסל שלו נכנס לתרבות ולעולם הפרסום ואפילו אמנים מובילים כמו טולוז לוטרק אימצו אז אלמנטים ממנו.
מאה שנים אחר כך הוא יתאים לעולם הדימויים של תרבות ההיפים. ביחד עם פאלטות צבעים ססגוניות שכמו התפוצצו בסקסטיז האופטימיים, עם אנימציות שמתפתחות אז מאוד וצורות פרקטליות חדשניות שבאו מהעולם המתמטי ויזואלי, הוא אומץ בהתלהבות והפך לאחד המרכיבים המשמעותיים באמנות הפסיכדלית של התקופה.
הנה סיפורם של מקורות ה"לוק" הפסיכדלי של שנות ה-60:
https://youtu.be/9vuqI2v2IRs
האסתטיקה הזו הסתדרה מצוין עם ציורי גרפיטי ססגוניים:
https://youtu.be/JfPbeTd2PW0
עם פרקטלים פסיכדליים:
https://youtu.be/bIDzktFkgdA
אנימציה פסיכדלית:
https://youtu.be/w6K0iDsu0TM
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
ובהמשך גם באה המוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
למה ילדים אספו פעם קלפים?
אספנות היא דרך להשקיע באסתטיקה, חיפוש ואיתור של הפריטים שנאספים לך, תחרות על כמות ואיכות הפריטים, כמו כמה יש לי ובמיוחד כמה נדירים, טיפוח של סחר חליפין, גאווה על אוסף מדהים או אלבום מלא ועוד.
העולם המופלא, אלופי הליגה, פוקימון, סופרגול, בייבליידס, זבלונים, גוגוס, קלפי אנגרי בירדס וחבורת הזבל - בין האוספים הנוסטלגיים שלנו בלטו הסדרות של התמונות שנקראו "קלפים".
זה היה טרנד חזק מאוד שהחל עוד בשנות ה-30 וזינק משמעותית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ה"קלא-פים", כפי שביטאנו את שמם, היו מרגשים, סחירים ויחסית קלים להשגה. קצת לחץ על ההורים במכולת או בקיוסק וזוכים בחבילה קטנה ומרגשת שתתווסף לאוסף. לרוב הם גם היו לא יקרים עד זולים ממש, אלא אם מודדים את סכום הקניות המצטברות. ותמיד היה משהו לילדים - יזמים תמיד ידעו שעושים הון על קלפים לילדים.
המשווקים נהגו לדחוף קודם כל את האלבומים. הם היו מגרים, עם המון מקומות ריקים ומבטיחים שהילד הצעיר רוצה למלא ו"להשלים דפים". והיו גם תמיד הקלפים הנדירים שהיצרנית הדפיסה בכמות מינימלית, כדי לגרום לנו לקנות עוד ועוד מעטפות, כדי לזכות בהם.
הילדים נהגו להביא את האוסף או האלבום לבית הספר ולשחק, להחליף, לקנא ולסחור עם ילדים נוספים. החלום היה כמובן אלבום מלא בכל הקלפים - מכריכה לכריכה. אצל חלק מהמשווקים הובטח גם שאלבום מושלם יזכה את האספן בשלל פרסים נחשקים שהופיעו על הכריכה.
ובל נשכח שגם הנושאים היו קרובים לעולם של הילדים: ספורט (כדורגל בעיקר), הומור (חבורת הזבל), ידע על העולם (העולם המופלא) וכדומה.
אז הקלפים חיברו אספנות, תחרות, משחק, אובססיה, תקשורת בין ילדים ושאיפה לעלות בזכות האוסף המושלם בסולם החברתי.
והיום, אתם שואלים? - אולי נראה שילדים כבר לא כל כך אוספים קלפים. אבל הם אוספים גם אוספים - גם קלפים וגם דברים אחרים, כמו למשל עוקבים...
הנה אספני קלפי הסופרגול של שנות ה-90 (עברית):
https://youtu.be/oG0-fgmX2Ok
קלפי חבורת הזבל משנות ה-80 (עברית):
https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102
קלפי העולם המופלא מהילדות של שנות ה-70 (עברית):
https://youtu.be/HDhD-Iy4lN0
ובשנות ה-50 גם עטיפות של מסטיקים היו קלפים (עברית):
https://youtu.be/UbyzYbwOnBo
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
מה מיוחד בעטיפות התקליטים של פעם?
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן ובעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
חלק מעטיפות האלבומים הגרועות בתולדות המוסיקה:
https://youtu.be/BHU9mp-O4_E
ביקור בבית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.
במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.
בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.
הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.
בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.
בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.
הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:
https://youtu.be/oY-YVR4_aEc
"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:
https://youtu.be/nBVpgN4JAsE
כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:
https://youtu.be/esiErDm62E4
"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:
https://youtu.be/UEecBz3CE7o
בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":
https://youtu.be/DOqEX8P9cq0
הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:
https://youtu.be/fJ20p1IXG4A
ומקרוב:
https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
מספרים שכשהאלבום הזה יצא, היו תחנות רדיו שהשמיעו במשך כמה ימים רק שירים מתוכו... הוא היה האלבום הראשון שלא היה אוסף של שירים, אלא יצירה שלמה, שיש בה רעיון, משמעות, מסתורין ואינספור הברקות אמנותיות. הוא מעין קונצרט מוקלט שאפילו מרווחי הזמן שבין השירים בו היו זעירים ולעיתים כמעט ולא היו. רבים טוענים שהוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס. אחרים אומרים שהוא סתם יצירת פאר, שפתחה עידן חדש במוסיקת הפופ. מנהלי החשבונות מציינים שהוא האלבום הראשון אי-פעם, שנמכר כמו תקליטונים - במיליונים.
אבל בין אם הוא האלבום הטוב של הביטלס ובין אם לא, האלבום השמיני שלהם, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band), הוא אלבום שהשפיע על זמנו ועל התרבות הפופולארית של התקופה יותר מכל יצירה אחרת של הלהקה וכנראה גם של אחרים.
"סרג'נט פפר" היה לאות הפתיחה של מה שזכה לכינוי "קיץ של האהבה", כפי שכונה הקיץ של 1967 ומאוחר יותר כונתה כל אותה שנה. האלבום היה לדגל מהפכת "ילדי הפרחים" שהגיעה אז לשיא. מעט יצירות מלאו תפקיד חשוב כמוהו בסצנה המשמעותית שהתרחשה אז באמריקה והקרינה לעולם כולו והוא הפך את הביטלס לדוברים נאמנים של רוח תנועת ילדי הפרחים. טימוטי לירי כינה אותם "חייזרים שהם גלגולים של נביאים"...
הוא אולי לא התקליט הטוב ביותר של הלהקה, אבל "סרג'נט פפר" ייזכר קודם כל בזכות העובדה שזה היה תקליט הרוק הראשון שנוצר ונבנה כיצירת אמנות שלמה וסובבת נושא. אמנם השירים בו לא התחברו לנושא אחד, כמו שיקרה כמה שנים לאחר מכן באלבומי להקות הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אבל הוא סימן את הדרך לשם. הוא לימד את עולם הרוק לחפש נושאים חדשים לשירים ושכל נושא ראוי ויכול להיות הבסיס לשיר טוב. הוא הפך את הביטלס מאייקוני פופ לאמנים עמוקים ומשמעותיים. המילים הופכות בו לחשובות לא פחות מאשר המוסיקה של הביטלס, שהייתה מאז ומתמיד נפלאה, אבל לרוב כיסתה על המסרים המילוליים שכתבו ארבעת המופלאים. כאן יש שינוי ביחס, שנמשך לאורך כל האלבום, בין השניים ולראשונה אף מופיעות כאן גם מילות כל השירים, המזמינות את המאזינים להתעמק גם בתוכן ולא רק במוסיקה. חדשנות!
האלבום נולד לאחר שהביטלס חדלו להופיע לחלוטין, מאימת הצרחות של הביטלמניה. הם הסתגרו באולפן ויצרו שירים שהראו כמה פינתה להקת הרוקנרול שהם היו את מקומה, למוסיקאים מפותחים ובוגרים. בעזרתו המיומנת כתמיד של ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי שעבד איתם על האלבומים הקודמים, הם שילבו את המוסיקה הקלאסית בשירים כמו שיר הנושא והשיר "פני ליין". לרוק הפסיכדלי הם מסרו מנחת עולם בדמות "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever). רינגו שר את "עם מעט עזרה לידידי" שג'ו קוקר יעשה לו קאבר אגדי בפסטיבל וודסטוק באותה שנה.
בהשראת האלבום המהפכני של הביץ' בויז Pet sounds, שממנו לקחו את הרעיון לייצר אלבום נושא, הביטלס גם עשו באלבום הזה ניסויים רבים בטכניקות הקלטה חדשות, בסגנונות שהיו חדשים להם ובשילוב של כלי נגינה שלא הופיעו עד אז במוסיקת הרוק. הם יצרו יצירה פסיכדלית, מלאה בסאונדים חדשים ובצליל שלא היה דומה לשום דבר שהביטלס עשו עד אז. יש שיאמרו שהסמים השפיעו על האלבום הזה לא פחות מהכישרון המתפרץ של גאוני הרוק.
ואסור לשכוח את היופי של הקולאז' הצבעוני והראוותני, שעיצב לעטיפה של האלבום מי שנחשב לאבי הפופ ארט הבריטי, פיטר בלייק. זה היה קולאז' מהמם של דמויות מפורסמות והיסטוריות. בנוסף לביטלס הצבעוניים, בתלבושות של נגני תזמורת צבאית בסגנון הוויקטוריאני של סוף המאה ה-19, היו שם גם בובות שעווה ממוזיאון מאדאם טוסו של חברי הביטלס בתקופה הראשונה.
עטיפת "סרג'נט פפר" איכלסה דמויות של גיבורי תרבות רבים שהביטלס העריצו. לנון הפגין את חברותו הנצחית בהכניסו לגלריה המפוארת של האישים את חבר הנפש המת שלו, נגן הבאס של הלהקה בימיה הראשונים, סטיוארט סאטקליף. העטיפה נחשבת לפורצת דרך והיא אחת המצוטטות ביותר, מבין עטיפות התקליטים אי-פעם.
כך הוקלט "סרג'נט פפר", האלבום ששינה את מוסיקת הפופ:
https://youtu.be/DcuweZAWS_g
הקשר של האלבום להיפים ול"קיץ האהבה":
https://youtu.be/Iqkth_fqN1Y
פול מקרטני ורינגו סטאר שנים רבות אחר-כך "עושים מחווה לעצמם" כדברי מקרטני:
http://youtu.be/Kc57Rz1IgH8
השיר "יום בחיים" שהוא יצירת מופת, הוא הלחמה של שני שירים, אחד לנון ואחד מקרטני:
http://youtu.be/usNsCeOV4GM
שמיניית ווקאל הישראלית במחרוזת א-קפלה משירי האלבום:
http://youtu.be/m2EIemeDyBM
להקת הקאברים "דה פאב פור" שמתמחה בשירי הביטלס:
http://youtu.be/j7JyZmcl8Gw
עיבוד של צעירים לשיר הסימפוני מהאלבום:
https://youtu.be/0edji28K8mk
וסרט תיעודי על האלבום החשוב הזה:
https://youtu.be/hhCUdSzx1Fc&long=yes
"מלון קליפורניה" (Hotel California) הוא אחד השירים האהובים בתולדות הרוק. השיר של להקת האיגלס (The Eagles), שיצא לאור ב-1977, הפך מיד ללהיט ענק בכל העולם. אבל מי יודע מה מסמל השיר ועל מה הוא מדבר?
איש לא יודע בדיוק וגם חברי הלהקה וכותבי השיר לא הסכימו מעולם לספק הסברים. מעבר למשפטים סתומים, כמו "מסע מתמימות להתנסות" או "החלום והסיוט האמריקאי", הם לא תרמו דבר. הקלישאה של הכותבים חוזרת גם כאן - מהרגע שהשיר שוחרר לאוויר, הוא ברשות עצמו וכל אחד מוזמן למצוא את ההסבר שלו.
אחת הסברות הפופולריות וזו שהסתדרה הכי טוב עם מה שהכותבים כן אמרו, היא שהשיר מספר על חוויית ה"טריפ", שימוש בסם הזייה, כנראה קנאביס. מחזקת את הסברה הזו המילה "קוֹלִיטַס" שמוזכרת בבית הראשון של השיר. פירושה בספרדית הוא "זנבות קטנים" ויודעי דבר מציינים שזה הכינוי של המכורים לסיגריות מצמח הקנאביס.
השיר, לפי ההסבר הזה, הוא אלגוריה להתמכרות לסמים. מתואר בו מלון מפתה ומזמין, שהזמר היגע נקלע אליו ונהנה בו מאד, עד שהוא מתקשה לעזוב אותו. ממש כמו הדינמיקה של השיר, המטייל נכנס למלון ונהנה בו מאוד, באווירה רגועה ונעימה.
עם מראות על התקרה, שמפניה בקרח, מכוניות מרצדס בנץ וריחות משכרים באוויר, הכל מתחיל היטב. הוא מוקף באורחים עשירים, שנהנים עד בלי די. אבל בהדרגה משתחלים הזיוף וההרגשה הרעה שכולם בעצם אסירים במקום.
המטייל הולך ומתמכר ונכנס לטריפ רע מאוד, עד שהוא מגלה שהוא מכור והוא לא מצליח להשתחרר מהטריפ, או "להרוג את החיה" - (Kill the beast).
אולי סולו הגיטרה האגדי, סולו של שתי גיטרות ביחד, מתואמות עד עפר, צליל על צליל, בסטים לא נגמרים של פראזות מרהיבות צלילית אבל כמעט מדויקות יותר מדי - אולי הוא משקף את המצב המסוגר הזה, שבו מי שנכנס מרצונו אל החלום של השפע, היופי והפינוק במלון קליפורניה, מוצא את עצמו אסיר בו ולא חופשי לעצמו.
כי הוטל קליפורניה זה מקום שממנו "תוכל לצאת בכל זמן שתרצה, אך לעולם לא תוכל לעזוב" ("You can check out anytime you like, but you can never leave").
לפי גירסה זו, המלון עצמו הוא מעין אלגוריה, דימוי של אהבת התענוגות והעושר, לצד הזיוף והחורבן-העצמי, של תעשיית המוסיקה של קליפורניה בסוף שנות ה-70. גם חברי הלהקה הסכימו לומר שהשיר עוסק "בחיי העשירים של לוס אנג'לס".
אגב, המעניין הוא שעל אף שיש בארצות הברית ובקליפורניה עצמה מלונות רבים בשם זה, אף לא אחד מהם זוהה בתור המלון שבשיר. המלון שמופיע על עטיפת האלבום הוא מלון בשם "Beverly Hills Hotel", מלון שנמצא בשדרות סנסט שבבוורלי הילס ואין בינו לבין התיאורים המדומיינים שבשיר דבר. אבל זה מסתדר גם עם זה שהאיגלס הם לא "הנשרים" כמו שתורגמו בעברית, כך שהכל כנראה בסדר...
הנה המגה להיט Hotel California של להקת ה-Eagles:
https://youtu.be/09839DpTctU
נגן קיטר חוזר על הסולו האגדי בדייקנות רבה:
http://youtu.be/qQt9q8iiqa8
סרטון תיעודי על השיר ויצירתו:
https://youtu.be/yVkbwqKBO4E?long=yes
וקטע מתכנית טלוויזיה בו מספר גיטריסט הלהקה על התככים שקשורים בשיר ובמי שבאמת כתב אותו:
https://youtu.be/YubgQc_ovOo?long=yes
עטיפות
היא מרשימה, מתנשאת מעל סביבתה ומופיעה על כריכת אחד מאלבומי הרוק המפורסמים בעולם - האלבום "חיות" (Animals) של הפינק פלויד מ-1977.
זוהי תחנת הכוח האנגלית באטרסי (Battersea Power Station), שבחצי המאה האחרונה הפכה להיות אחד האייקונים מאבני הדרך המזוהות ביותר של בירת אנגליה.
תחנת הכוח באטרסי ממוקמת על הגדה הדרומית של נהר התמזה, בבאטרסי שבדרום מערב העיר. היא מזוהה במראה 4 הארובות המרשים שלה.
מורכבת משתי תחנות כוח נפרדות, שעיצובן זהה. הראשון מביניהם נבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים והשני בשנות ה-50.
ב-1965, חוץ מהופעתה על כריכת האלבום אנימלס של פינק פלויד, התחנה גם הופיעה בסרט Help של הביטלס.
ב-1983 היא הפסיקה לייצר חשמל והוצאה משימוש. מאז סגירת התחנה היא נותרה ללא שימוש וכיום היא נחשבת מבנה לשימור.
כיום נבנית בתחנת הכוח באטרסי ומסביבה שכונה יוקרתית חדשה שהופכת אותה למוקד טרנדי ומלא חיים בבירה האנגלית.
הנה התחנה והלהקה המפורסמת:
https://youtu.be/IdUFlZonaaE
תחנת הכוח של באטרסי מבפנים:
https://youtu.be/sGfkqD5QGNo
מבט מהאוויר על תחנת הכוח ותכניות לשכונה הלונדונית החדשה:
https://youtu.be/8L77mOMqiYM
אדריכל רפאל בנולי מספר על החזון שלו לקומפלקס שיקיף את תחנת הכוח הנטושה:
https://youtu.be/nI7sZ98dGbI
ותולדות התחנה בסרטון תיעודי קצר:
https://youtu.be/GOYoD692faY?long=yes
הרבה צבעים בגוונים חזקים במיוחד, צורות מרהיבות שהן לא מהטבע, קווים וכתמים - אתם ודאי מכירים את העיצוב הפסיכדלי, נכון אגב לומר פסיכודלי, והמראה המיוחד של מוצרים ועיצוב עם המראה של הסיקסטיז.
זו הייתה אסתטיקה פסיכדלית (Psychedelic music) נפלאה, שההיפים טיפחו באהבה והתעשייה אימצה בהתלהבות כה רבה. זאת עד שלמעשה היא הפכה למראה של שנות ה-60.
באותה תקופה יכולת לראות אותה בכל מקום. אינספור עטיפות תקליטים, פוסטרים וכריכות ספרים התאפיינו במראה המיוחד של הפסיכדליה. סרטים, פתיחים לתכניות טלוויזיה ותפאורות למופעים או תכניות אירוח מוסיקליות - בכולם יכולת לראות את אותן צורות מיוחדות ואופייניות לאותו עשור מופלא וצבעוני.
רבים סבורים שהז'אנר הזה הגיע מסמים וחוויות של LSD, אבל נראה שהאסתטיקה של ההיפים לא באה משם ואפילו לא נולדה באמריקה של תחילת המחצית השנייה של המאה ה-20. למעשה, היא התבססה על סגנון ה"ארט נובו" (Art Nouveau) - אחד הזרמים המסקרנים של המאה ה-19.
זרם הארט נובו הופיע לראשונה באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19. מאנגליה הוויקטוריאנית, באותה עת אימפריה בעלת השפעה עולמית אדירה, הוא התפשט במהירות ליבשת אירופה ולארצות הברית של המאה ה-19. סגנון ה"ארט נובו" שאב וסובב סביב מוטיבים מעולם החי והצומח, ביחד עם הערצת הגוף הנשי. מזרם באמנות הציור, הוא שטף את אירופה ועבר לתחומים בעיצוב, כמו אופנה, אדריכלות, רהיטים ועוד.
ה"ארט נובו" בלט בכרזות, הפוסטרים המרהיבים שלו. הסגנון המסולסל שלו נכנס לתרבות ולעולם הפרסום ואפילו אמנים מובילים כמו טולוז לוטרק אימצו אז אלמנטים ממנו.
מאה שנים אחר כך הוא יתאים לעולם הדימויים של תרבות ההיפים. ביחד עם פאלטות צבעים ססגוניות שכמו התפוצצו בסקסטיז האופטימיים, עם אנימציות שמתפתחות אז מאוד וצורות פרקטליות חדשניות שבאו מהעולם המתמטי ויזואלי, הוא אומץ בהתלהבות והפך לאחד המרכיבים המשמעותיים באמנות הפסיכדלית של התקופה.
הנה סיפורם של מקורות ה"לוק" הפסיכדלי של שנות ה-60:
https://youtu.be/9vuqI2v2IRs
האסתטיקה הזו הסתדרה מצוין עם ציורי גרפיטי ססגוניים:
https://youtu.be/JfPbeTd2PW0
עם פרקטלים פסיכדליים:
https://youtu.be/bIDzktFkgdA
אנימציה פסיכדלית:
https://youtu.be/w6K0iDsu0TM
סרט פסיכדלי בסגנון שנות ה-60:
https://youtu.be/X95CTasDKdg
ובהמשך גם באה המוסיקה הפסיכדלית:
https://youtu.be/C740Vo4an1Y?long=yes
אספנות היא דרך להשקיע באסתטיקה, חיפוש ואיתור של הפריטים שנאספים לך, תחרות על כמות ואיכות הפריטים, כמו כמה יש לי ובמיוחד כמה נדירים, טיפוח של סחר חליפין, גאווה על אוסף מדהים או אלבום מלא ועוד.
העולם המופלא, אלופי הליגה, פוקימון, סופרגול, בייבליידס, זבלונים, גוגוס, קלפי אנגרי בירדס וחבורת הזבל - בין האוספים הנוסטלגיים שלנו בלטו הסדרות של התמונות שנקראו "קלפים".
זה היה טרנד חזק מאוד שהחל עוד בשנות ה-30 וזינק משמעותית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ה"קלא-פים", כפי שביטאנו את שמם, היו מרגשים, סחירים ויחסית קלים להשגה. קצת לחץ על ההורים במכולת או בקיוסק וזוכים בחבילה קטנה ומרגשת שתתווסף לאוסף. לרוב הם גם היו לא יקרים עד זולים ממש, אלא אם מודדים את סכום הקניות המצטברות. ותמיד היה משהו לילדים - יזמים תמיד ידעו שעושים הון על קלפים לילדים.
המשווקים נהגו לדחוף קודם כל את האלבומים. הם היו מגרים, עם המון מקומות ריקים ומבטיחים שהילד הצעיר רוצה למלא ו"להשלים דפים". והיו גם תמיד הקלפים הנדירים שהיצרנית הדפיסה בכמות מינימלית, כדי לגרום לנו לקנות עוד ועוד מעטפות, כדי לזכות בהם.
הילדים נהגו להביא את האוסף או האלבום לבית הספר ולשחק, להחליף, לקנא ולסחור עם ילדים נוספים. החלום היה כמובן אלבום מלא בכל הקלפים - מכריכה לכריכה. אצל חלק מהמשווקים הובטח גם שאלבום מושלם יזכה את האספן בשלל פרסים נחשקים שהופיעו על הכריכה.
ובל נשכח שגם הנושאים היו קרובים לעולם של הילדים: ספורט (כדורגל בעיקר), הומור (חבורת הזבל), ידע על העולם (העולם המופלא) וכדומה.
אז הקלפים חיברו אספנות, תחרות, משחק, אובססיה, תקשורת בין ילדים ושאיפה לעלות בזכות האוסף המושלם בסולם החברתי.
והיום, אתם שואלים? - אולי נראה שילדים כבר לא כל כך אוספים קלפים. אבל הם אוספים גם אוספים - גם קלפים וגם דברים אחרים, כמו למשל עוקבים...
הנה אספני קלפי הסופרגול של שנות ה-90 (עברית):
https://youtu.be/oG0-fgmX2Ok
קלפי חבורת הזבל משנות ה-80 (עברית):
https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102
קלפי העולם המופלא מהילדות של שנות ה-70 (עברית):
https://youtu.be/HDhD-Iy4lN0
ובשנות ה-50 גם עטיפות של מסטיקים היו קלפים (עברית):
https://youtu.be/UbyzYbwOnBo
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן ובעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
חלק מעטיפות האלבומים הגרועות בתולדות המוסיקה:
https://youtu.be/BHU9mp-O4_E
ביקור בבית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
באיזה הר באמריקה חצובים פניהם של נשיאים אמריקניים?
על הר ראשמור שבסמוך לעיירה קיסטון במדינת דקוטה הדרומית שבארצות הברית, יש אנדרטה ענקית ומרשימה, המפוסלת בהר.
האנדרטה היא פסל גרניט עצום שפיסל הפסל גאטסון בורגלם. הפסל מורכב מארבעה פסלי ראש ענקיים, בגובה 18 מטרים כל אחד, של ארבעה נשיאי ארצות הברית היסטוריים.
הנשיאים האמריקניים שראשם על הפסל הם ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, תאודור רוזוולט ואברהם לינקולן - כולם סימלו את 150 השנים הראשונות של ארה"ב.
#תולדות ההר והפסל
ההר עצמו היה שייך לבני השבט האינדיאני לקוטה מבני הסו, המחשיבים אותו עד היום כאתר קדוש וכינו אותו "ששת הסבים" (Six Grandfathers). ב-1885 הוחלט בארצות הברית לקרוא לו על שם איש עסקים מפורסם מניו יורק ששמו צ'ארלס ראשמור.
הבחירה בנשיאים הללו באה בזכות מאמציהם לאיחוד הרפובליקה ולהרחבת שטחה. ברורה הסיבה לבחירה בוושינגטון, נשיא האומה הראשון ובלינקולן, הנשיא ששמר עליה מאוחדת במלחמת האזרחים שאיימה לקרוע אותה לשתיים.
הנשיא ג'פרסון זכה להיכלל בפסל על שהכפיל ב-1803 את שטחה של ארצות הברית, באמצעות רכישת לואיזיאנה. תאודור רוזוולט היה הנשיא האחרון שנבחר. הציע אותו הנשיא קולידג', הנשיא המכהן בזמן ההחלטה והוא נועד להנציח את הקמת שירות הפארקים הלאומיים בימיו של רוזוולט.
בניית הפסל התארכה והסתבכה מעט, גם בשל בעיות תקציב, גם בשל הפיסול הלא פשוט וגם בשל מלחמת העולם השנייה שהחלה והפריעה להקמת המוזיאון שתוכנן בכניסה.
הפסל הראשון שגולף בסלע הגרניט של ההר היה דיוקנו של ג'ורג' וושינגטון. תחילה גילפו אותו לצורה של ביצה ואז החלו לדייק את תווי פניו.
היו גם טעויות ותקלות שהוסיפו שנים לפרויקט. לימין דיוקנו של וושינגטון החל הפסל בורגלם לגלף את פסלו של ג'פרסון. אך לאחר שנתיים נסדק סלע הגרניט יותר מדי. לכן בורגלם פוצץ את הפסל ובנה אותו מחדש, הפעם לשמאל דיוקנו של וושינגטון.
#בתרבות
בשנות ה-70 הפסל זכה לציטוט אייקוני בתולדות המוסיקה, כשהופיע על עטיפת האלבום המפורסם של להקת הרוק "סגול כהה", האלבום "Deep Purple in Rock". פניהם של הנשיאים הוחלפו על העטיפה בדיוקנאות חברי הלהקה.
גם עולם הקולנוע והטלוויזיה השתמש באנדרטה לא פעם כחלק מהסיפור שלו. המקרה המפורסם הוא סצנה בה שימש הר ראשמור לסצנת מרדף בסרט "מזימות בינלאומיות" של אלפרד היצ'קוק משנת 1959.
בסרט סופרמן 2 השתלטו שלושה פושעים מכוכב קריפטון על כדור הארץ ובמקום דמויות הנשיאים שהרסו, הם פיסלו בהר את דמויותיהם שלהם.
שרידותו האפשרית של הפסל הודגמה היטב בסדרת הטלוויזיה "העולם אחרי האנושות", בה הוא הוצג כמעשה ידי האדם האחרון שישרוד על כדור הארץ, כעשרת אלפים שנה לאחר שהאנושות תיכחד.
הנה סיפור הפסל הענקי של נשיאי ארצות הברית שבהר רושמור:
https://youtu.be/fApIefqUvSo
כך נוצר דיוקן הנשיאים הענקי:
https://youtu.be/Bvj2URpgRc8
בניית הפסל בהר ראשמור:
http://youtu.be/2U5OdWz7Gwc
סרט אילם מ-1927 שמראה את הפועלים חוצבים בהר ראשמור:
https://youtu.be/qx4wu8gzTaM
המרדף מהסרט "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק, שצולם בהר ראשמור:
https://youtu.be/4zr_zL_T3g8
וסרט שמתאר את הפסל הגדול של רושמור:
http://youtu.be/A-ByLfAMABM?long=yes
על הר ראשמור שבסמוך לעיירה קיסטון במדינת דקוטה הדרומית שבארצות הברית, יש אנדרטה ענקית ומרשימה, המפוסלת בהר.
האנדרטה היא פסל גרניט עצום שפיסל הפסל גאטסון בורגלם. הפסל מורכב מארבעה פסלי ראש ענקיים, בגובה 18 מטרים כל אחד, של ארבעה נשיאי ארצות הברית היסטוריים.
הנשיאים האמריקניים שראשם על הפסל הם ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, תאודור רוזוולט ואברהם לינקולן - כולם סימלו את 150 השנים הראשונות של ארה"ב.
#תולדות ההר והפסל
ההר עצמו היה שייך לבני השבט האינדיאני לקוטה מבני הסו, המחשיבים אותו עד היום כאתר קדוש וכינו אותו "ששת הסבים" (Six Grandfathers). ב-1885 הוחלט בארצות הברית לקרוא לו על שם איש עסקים מפורסם מניו יורק ששמו צ'ארלס ראשמור.
הבחירה בנשיאים הללו באה בזכות מאמציהם לאיחוד הרפובליקה ולהרחבת שטחה. ברורה הסיבה לבחירה בוושינגטון, נשיא האומה הראשון ובלינקולן, הנשיא ששמר עליה מאוחדת במלחמת האזרחים שאיימה לקרוע אותה לשתיים.
הנשיא ג'פרסון זכה להיכלל בפסל על שהכפיל ב-1803 את שטחה של ארצות הברית, באמצעות רכישת לואיזיאנה. תאודור רוזוולט היה הנשיא האחרון שנבחר. הציע אותו הנשיא קולידג', הנשיא המכהן בזמן ההחלטה והוא נועד להנציח את הקמת שירות הפארקים הלאומיים בימיו של רוזוולט.
בניית הפסל התארכה והסתבכה מעט, גם בשל בעיות תקציב, גם בשל הפיסול הלא פשוט וגם בשל מלחמת העולם השנייה שהחלה והפריעה להקמת המוזיאון שתוכנן בכניסה.
הפסל הראשון שגולף בסלע הגרניט של ההר היה דיוקנו של ג'ורג' וושינגטון. תחילה גילפו אותו לצורה של ביצה ואז החלו לדייק את תווי פניו.
היו גם טעויות ותקלות שהוסיפו שנים לפרויקט. לימין דיוקנו של וושינגטון החל הפסל בורגלם לגלף את פסלו של ג'פרסון. אך לאחר שנתיים נסדק סלע הגרניט יותר מדי. לכן בורגלם פוצץ את הפסל ובנה אותו מחדש, הפעם לשמאל דיוקנו של וושינגטון.
#בתרבות
בשנות ה-70 הפסל זכה לציטוט אייקוני בתולדות המוסיקה, כשהופיע על עטיפת האלבום המפורסם של להקת הרוק "סגול כהה", האלבום "Deep Purple in Rock". פניהם של הנשיאים הוחלפו על העטיפה בדיוקנאות חברי הלהקה.
גם עולם הקולנוע והטלוויזיה השתמש באנדרטה לא פעם כחלק מהסיפור שלו. המקרה המפורסם הוא סצנה בה שימש הר ראשמור לסצנת מרדף בסרט "מזימות בינלאומיות" של אלפרד היצ'קוק משנת 1959.
בסרט סופרמן 2 השתלטו שלושה פושעים מכוכב קריפטון על כדור הארץ ובמקום דמויות הנשיאים שהרסו, הם פיסלו בהר את דמויותיהם שלהם.
שרידותו האפשרית של הפסל הודגמה היטב בסדרת הטלוויזיה "העולם אחרי האנושות", בה הוא הוצג כמעשה ידי האדם האחרון שישרוד על כדור הארץ, כעשרת אלפים שנה לאחר שהאנושות תיכחד.
הנה סיפור הפסל הענקי של נשיאי ארצות הברית שבהר רושמור:
https://youtu.be/fApIefqUvSo
כך נוצר דיוקן הנשיאים הענקי:
https://youtu.be/Bvj2URpgRc8
בניית הפסל בהר ראשמור:
http://youtu.be/2U5OdWz7Gwc
סרט אילם מ-1927 שמראה את הפועלים חוצבים בהר ראשמור:
https://youtu.be/qx4wu8gzTaM
המרדף מהסרט "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק, שצולם בהר ראשמור:
https://youtu.be/4zr_zL_T3g8
וסרט שמתאר את הפסל הגדול של רושמור:
http://youtu.be/A-ByLfAMABM?long=yes
