שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בעץ האלון?
עץ האַלּוֹן (Oak tree), שרבים מכנים אותו "מלך העצים", הוא אחד מעצי היער הנפוצים והמשמעותיים ביותר בעולם, עם כ-500 מינים ויותר המפוזרים ברחבי חצי הכדור הצפוני.
מה שהופך אותו לייחודי הוא שילוב נדיר של עמידות, אריכות ימים ותפקיד אקולוגי עצום. אלון יכול לחיות מאות שנים, ועצי אלון ותיקים שורדים לעיתים 500 עד 1,000 שנה.
הגזע הגדול, הקליפה הסדוקה והענפים הפרושים לרוחב הופכים אותו לבית לאלפי יצורים. מחקרים הראו שעץ אלון בוגר יכול לאפשר בו חיים ליותר מ-500 מינים של חרקים בלבד, מה שהופך אותו לאחד העצים בעלי ערך האקולוגי הגבוה ביותר באירופה ובצפון אמריקה.
#בלוטי האלון
פרי האלון, הבלוט (Acorn) הוא אגוז בעל קליפה קשה שהבסיס שלו נעוץ בתוך ספלול, חלק מעוצה המזכיר ספל. בשנה טובה מייצר עץ אלון בוגר כ-70 אלף בלוטים, אך לעץ בוגר יהפוך רק בלוט אחד מתוך כ-10,000 בלוטים שלו.
הבלוט הוא מקור מזון מרכזי עבור סנאים, דורבנים, חזירי בר ואפילו לדובים. המפיצים שלו, כמו שקורה פעמים רבות בטבע, הם בעלי חיים שניזונים ממנו. הידועים בהפצה כזו הם הסנאים, שלא פעם שוכחים היכן קברו את הבלוטים שאגרו לחורף ובכך הופכים בלי דעת לשותפים פעילים בנטיעת עצי אלון חדשים.
גם העורבני ידוע כעוף שנושא בלוטים למרחקים, לצורכי מאכל. אך לא פעם נשמטים הבלוטים ממקורו כשהוא עף ובכך הופך גם הוא למפיץ מצטיין של זרעי האלון.
#אלון בתעשייה
בתעשייה, עץ האלון הוא חומר גלם יוקרתי ורב-שימושי. הענף הבולט ביותר הוא ייצור חביות יין לתעשיית הוויסקי. עצי האלון האמריקאי (Quercus alba) והאלון האירופאי (Quercus robur) מעניקים לאלכוהול ניחוחות של וניל, קרמל ותבלינים, להם תורמים חומרים כימיים כמו לקטונים וטאנינים. ללא חביות אלון, לא היו משקאות כמו ויסקי סקוטי ובורבון (Bourbon) מה שהם היום.
בנוסף, עץ האלון שימש לאורך ההיסטוריה לבניית ספינות, רהיטים ורצפות עץ. ידוע שהספינות הבריטיות שניצחו בקרב טרפלגר (Battle of Trafalgar) ב-1805 היו בנויות ברובן מעץ אלון.
העץ הזה גם שימש במשך דורות לפיסול של אלילים מעץ ולפחמים משובחים במיוחד.
בתעשיית הפקקים מפורסם מאוד המין שנקרא אלון השעם (Quercus suber). ש
קליפת השעם שלו היא חומר הגלם לרוב המוחלט של פקקי היין בעולם, מה שביחד עם חביות יישון היין ביקבים שעשויות ממנו הופך מין אחד בלבד של עץ לשחקן מפתח בתעשיית היין העולמית.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוזכר עץ האלון העתיק כזה שעל גזעו צריך לקשור את הסרט הצהוב בלהיט המפורסם שעליו מסופר בתגית "הסרט הצהוב".
הנה רגע על עצי האלון (עברית):
https://youtu.be/f1aS1kDMKpQ
תעשיית השעם מתחילה באלון השעם:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
עץ האלון משמש ברהיטי איכות כמו המזנונים הללו (ללא מילים):
https://youtu.be/HG2x-HcMVew
אלון השעם לתעשיית היין:
https://youtu.be/YnnbuoeQFSI
חביות עץ האלון של תעשיית היין:
https://youtu.be/ug9IA4lE-3I?long=yes
וגדולתו של עץ האלון שמהארץ קצת נעלם (עברית):
https://youtu.be/Klb8BZ2mYek?long=yes
מהו יקב ומה מייצרים בו?
יקב (Winery) הוא מקום או מתקן בו מייצרים יין מענבים (ולעתים גם פירות אחרים).
לא פעם ממוקם היקב בסמוך לכרמים בהם מגדלים את הענבים ליין. במקרה שהוא מרכזי, מובאים אליו הענבים מאזורי הגידול ובו הם מעובדים ליין.
תהליך הפקת היין ביקב מתבצע בשלבים. הם כוללים הפרדה של הענבים מהשזרות והגבעולים ואז מעיכה באמצעות שבירת הקליפה, מה שהתבצע בעבר בדריכת הענבים באמצעות הרגליים. מכאן ניגר התירוש למכלים.
התירוש שנסחט עובר למכלי תסיסה וכדי לקבל תסיסה מבוקרת מוסיפים לו שמרים טבעיים. השמרים יהפכו את הסוכר שבתירוש לאלכוהול ולגז דו-תחמוצת הפחמן.
בסיום התסיסה של יין אדום ייסחטו הענבים והנוזל יופרד מהמוצקים. אגב, ההפרדה הזו ביין לבן, מתבצעת לפני התסיסה.
לשלב היישון יועבר היין למנוחה במכלי נירוסטה, לפחות כשמדובר ביינות רגילים. יינות איכות יועברו לחביות עץ אלון והיין שבהם יקבל עם הזמן ניחוחות נוספים. עתה מתבצעת פעולת סינון טבעי שנקראת "שפייה".
מה שקורה בשפייה הוא שמצטברים משקעים במהלך היישון, בתחתית המכל או החבית. לכן יועבר נוזל היין בשלב זה אל מכל אחר, בלי המשקעים, כשכמות המשקעים הללו יורדת משפייה לשפייה.
בשלב האחרון בכרם מבקבקים את היין. זהו שלב ה"בִּקבוק", השלב האחרון בתהליך. בשלב זה מועבר היין מהחביות למילוי בבקבוקים. כל כך בקבוק יתקינו פקק, שישמור על טריות היין וידביקו אנשי הכרם תווית.
מהכרם אל היקב - כך מייצרים את היין (עברית):
https://youtu.be/0Gq_HhI-x2U
יקב שמגדל את ענביו בכרמים, בוצר אותם ויוצר יינות איכות (עברית):
https://youtu.be/PaKoI4Nj3S4?t=38s
היקב המשפחתי שטוען לכתר הוותיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/C2NwF7nQ4tU
עוד יקב איכות בישראל (עברית):
https://youtu.be/KAfeH4PGwgk
ובחיוך יש גם שעשוע ביקב (עברית):
https://youtu.be/VmdmplfFG98
איך עושים פחם למנגלים?
אוהבים לאכול על האש?
רוצים לדעת איך נוצרים הפחמים של המנגל?
ממציא פחמי המנגל היה למרבה ההפתעה יצרן המכוניות האמריקאי הנרי פורד. הוא הכין פחמים משאריות העץ של מפעל המכוניות שלו והפך את הברביקיו לאחת האופנות הלוהטות של אמריקה.
מפעלי העץ מספקים ליצרני הפחמים שבבי עץ ונסורת שנשארים מתהליכי הייצור. במפעל הפחמים פורקים אותם ממשאיות, לתוך בור גדול. מערבבים את החומר כדי ליצור אחידות והוא מועבר למסוע גדול.
מגנט מיוחד דואג להוציא מתערובת העץ שאריות מתכת שאולי "התגנבו" פנימה. מכונה ממיינת את החלקים הגדולים של העץ מהתערובת של החלקים הקטנים. מעבירים את התערובת למכונת ייבוש, מעין מייבש ענקי.
החומר מחומם לטמפרטורה של 760 מעלות צלזיוס ורק בזכות העובדה שהמייבש אטום לחמצן, העץ לא עולה באש. כמה דקות במייבש והעץ מתייבש לחלוטין מהלחות שהייתה בו קודם. מוסיפים לו חומר שנקרא "פחם אנטרציט" וגם סיד, שילבין את הפחמים אחרי שיוצתו, כדי שנדע שהם מוכנים לצלייה.
כל התערובת עוברת שוב מתחת למגנט (כדי להוציא סופית חלקיקי מתכת שעוד נשארו) ומוסיפים לה עמילן תירס, שיחבר את כל המרכיבים. החומר עובר למכבשים שדוחסים את התערובת ומכינים ממנה לבנים לחות ורכות.
מסננת דואגת לנקות מהלבנים שנוצרו את הפסולת. הלבנים עשויי-הפחם עוברים לתעלת ייבוש ארוכה מאד והפחמים נאפים בטמפרטורה של 140 מעלות, למשך יותר משעתיים. הייבוש הזה יאפשר ללבני הפחם לדלוק היטב בברביקיו או במנגל שלנו.
בשלב האחרון של ייצור פחמים למנגל, נשקלים הפחמים ונארזים בשקיות אטומות. כך הופכים מיליוני טונות של פסולת עץ לפחמים להכנת בשר על האש.
ואגב, את הטובים שבפחמים, קובעים המומחים, מייצרים מעץ האלון.
הנה תעשיית הפחמים למנגל (מתורגם):
http://youtu.be/2GetAl-jzfk?t=7s
שריפת העץ לפחמי ברביקיו:
https://youtu.be/58eEmeMYILE
כך היה ייצור הפחמים בימי הביניים:
https://youtu.be/Z0HW4qk8dv4
כך עשו זאת בימי קדם:
https://youtu.be/GzLvqCTvOQY
ומדינות שבהן מייצרים פחם מקוקוס:
https://youtu.be/4oPfe7_EZYU?long=yes
איך השעם נוצר?
שעם (Cork) הוא קליפה של עץ מדובק בחומר טבעי ומתחדש המופק מקליפת עץ הנקרא אלון השעם. במהלך חייו של העץ נוהגים להסיר את קליפתו אחת לכ-10 שנים ומקבלים את השעם, שבו משתמשים בתעשייה.
עץ אלון השעם גדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית שלו נוצרת בעיקר בעצים הבוגרים, בני 20 לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים.
השעם הוא חומר קל במיוחד ולא חדיר לנוזלים. זה הופך אותו לשימושי מאד בתעשייה ובעיצוב. משתמשים בו לפקקי בקבוקים בתעשיית היין, עיצוב הבית ורהיטים מעודכנים וקלים.
הנה תהליך הגידול של אלון השעם:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
תעשיית השעם מתחילה מקציר הקליפה:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
וכך מקלפים את קליפת עץ השעם:
https://youtu.be/ztr-RP0XYd8
מיהם הסנאים?
הסנאי (Squirrel) הוא יונק מכרסם, שאפשר לזהות בקלות בזכות הזנב הארוך והשעיר שלו, שאורכו הוא כאורך כל גופו.
הסנאי חי בעיקר ביערות של אירופה ופעיל בעיקר בשעות היום, מה שהופך אותו לחביב הזואולוגים ומחקריהם ולאהוב על מבקרי הפארקים והיערות, שמבחינתם אוהבים לצפות בו.
סנאי אוכל בעיקר בלוטים של עץ האלון, אגוזים, פטריות, זרעים ופטריות, אך לעיתים הוא גם ניזון מחרקים ומביצי ציפורים. בעזרת שריר מיוחד יכולות שיניו החותכות התחתונות להיפשק ולאפשר לו לפצח אגוזים קשים. בתחילה הוא מכרסם חור קטן בקליפת האגוז ולתוכו הוא מכניס את שיניו ומבקע אותו.
יש מיני סנאים שאוגרים בסתיו אגוזים ובלוטים. ואלה ישמשו להם בחורף למאכל, כשיתעוררו מדי פעם מתרדמת החורף שלהם וירצו לאכול.
הסנאים הם בעלי חיים זריזים מאד. הם נוהגים לטפס ולרדת בקלילות מהעצים, שבנקרותיהם או בראשם הם חיים. הם גם אלופים בקפיצה מעץ לעץ, כמו הסנאי המעופף (Flying Squirrel). ממש כמו ציפורים, הם בונים להם קן מענפים וקליפות עצים ובו הם נוהגים לישון ולגדל צאצאים.
הנה הסנאים בפארק סיינט ג'יימס בלונדון:
http://youtu.be/dkGizhlGSUU
סנאי הוא בעל חיים פיקח מאד:
http://youtu.be/uK7vfMdQNxc
סנאי המעופף שיכול לדאות באוויר כשהוא נמלט מטורפים:
http://youtu.be/1-FHzf4xnWw
כישרון הדאיה של הסנאי הסיבירי מאפשר לו לעוף מעץ לעץ:
https://youtu.be/ZiPoqQn63L0
ואוסף של סרטוני סנאים משעשעים במיוחד:
https://youtu.be/pzUs0DdzK3Y
איך מייצרים פקקי שעם וממה מייצרים אותם?
את פקקי השעם (Corks) מייצרים מקליפת ההגנה שמייצר אלון השעם. זהו עץ שגדל בעיקר בפורטוגל.
הקליפה הצמחית נוצרת בעצי שעם בוגרים, בני 20 שנה לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים. אז ניתן להסירה מהעץ ולהמתין שוב עשר שנים.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו את הפקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד.
הסבר?
לשמירת טעמו ואיכותו של היין, יש למנוע חדירת חמצן לבקבוק. כבר אלפי שנים שפקקי השעם עושים זאת היטב. אמנם בימינו יש חומרים חדשים ומוצלחים לא פחות ותעשיה של פקקי יין מלאכותיים, אבל הרומנטיקה וההרגלים גורמים למרבית יקבי היין להמשיך ולהשתמש בפקקי השעם הוותיקים והטובים.
כך מייצרים את פקקי השעם (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
האנשים שמורידים את השעם עבור הפקקים מהעצים:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
מפעל לפקקי שעם:
https://youtu.be/oISrpCbM7ok
ופקקי השעם המלאכותיים:
https://youtu.be/sqka1g3w5Io
איך היה הסרט הצהוב לסמל לחטופים ושבויים?
למי שתהה למקור המנהג לקשור סרטים צהובים סביב גזעי וענפי עצים, בקריאה להחזרת חטופים ושבויים הביתה, הרי שמדובר בסיפור בן מאה וחצי לפחות.
כבר בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ענדו לשערן נשים וארוסות של חיילים מצבא הצפון, צבא האיחוד, מטפחת או צעיף צהוב.
למה צהוב?
כי הצבע הצהוב היה סמלו של חיל הפרשים של צבא הצפון. הוא ירגיש לאנשים אז כסמל של נאמנות לאהוב הנלחם רחוק. אזכורים מוקדמים למנהג יש עוד בעבר האירופי של המהגרים לאמריקה, אם אלו הסרטים הצהובים על בגדי הצבא הפוריטני במלחמת האזרחים האנגלית, האיזכור במחזה של שייקספיר "אותלו", או אפילו המנהג של עלמות בימי הביניים לענוד ענף ערבה ירוק סביב כובען.
מכל מקום, צבא הצפון הוא שינצח במלחמת האזרחים ובפולקלור האמריקאי יהפוך הסרט צהוב לסמל הרבה יותר גדול - סמל של הזדהות עם שבויים ולוחמים אהובים ותפילה לשובם בשלום מהמלחמה.
המנהג של נשות הצפון במלחמת האזרחים יוליד בתחילת המאה ה-20, את השיר הפופולרי שיתפרסם במלחמת העולם הראשונה, "היא ענדה סרט צהוב".
"על צווארה היא עונדת סרט צהוב
היא עונדת אותו בחורף וגם בקיץ.
אם אתה שואל לפשר הקישוט?
היא תענה שזה לאהוב ליבה הרחוק."
עם השנים ישתנו מילותיו, אך בארה"ב ובלא מעט מקומות בעולם הוא ימשיך להיות מנוגן על ידי תזמורות במצעדים.
מערבון אמריקאי שייצא בשנת 1949, בשם "היא ענדה סרט צהוב" (באנגלית: She Wore a Yellow Ribbon) יהדהד את המנהג הזה וישמור גם הוא על הגחלת הצהובה.
אבל בשנת 1973, יוקלט שיר שיהפוך ללהיט ויחזק עוד יותר את עניין הסרט הצהוב. השיר "קשרי סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק" ("Tie a Yellow Ribbon 'Round the Old Oak Tree").
כתב אותו תמלילן אמריקאי ששמו ארווין לוין בשנת 1973. את ההשראה הוא קיבל מסיפור שהתפרסם שנתיים לפני כן, על אסיר שעמד להשתחרר לאחר שריצה 3 שנים בכלא.
לפני שחרורו כתב האסיר לאהובתו שאם ברצונה להמשיך בקשר, הוא מבקש שהיא תקשור סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק שבעירם. ביום השחרור שלו, כשהוא נוסע לביתו באוטובוס מהכלא, שמח האסיר המשוחרר לגלות שעל עץ האלון אכן היה קשור סרט צהוב.
השיר, בביצוע של טוני אורלנדו ולהקת "שחר", עתיד להפוך ללהיט גדול. לוין אף הגדיל את האפקט כששינה בו שלא סרט צהוב אחד קשור לעץ האלון אלא מאה כאלו שנתלו עליו בידי האהובה.
מכאן עתיד הסרט הצהוב לפגוש שוב את ההיסטוריה. זה יהיה כשהשיר יהדהד באותן שנים את התקווה לחזרתם של השבויים האמריקאים ממלחמת וייטנאם.
בשנת 1980 עתיד הסרט הצהוב לשוב ולהיות רלוונטי. אז מדובר בעשרות האזרחים האמריקאים שנשבו בשגרירות האמריקאית על ידי שלטון חומייני. זה היה בעקבות המהפכה האיראנית, כשהשבויים הללו הוחזקו כבני ערובה בשגרירות בטהרן. סרטים צהובים נקשרו והם חזרו.
גם בישראל השתמשו כמה פעמים בסמל התקווה הזה, בין היתר כשהיה מדובר בשבויי לבנון וגם בקמפיין להשבתו של גלעד שליט.
אז כשאתם מתבקשים היום לקשור סרט צהוב על העץ, היד או על מראת הרכב, זכרו שאתם מצטרפים למסורת כואבת ואופטימית, בציפייה לחזרתם של האהובים החטופים.
הנה הקדימון של המערבון "היא ענדה סרט צהוב":
https://youtu.be/coT6cA6lvnc
מנגינת המערבון עם המילים מהסרט:
https://youtu.be/2HVsLmRaKig
השיר משנות ה-70:
https://youtu.be/Z8fhciUojQ0
והסיפור של השיר:
https://youtu.be/7ByRxcl2zZ8?long=yes
מהם עמודי הטוטם של האינדיאנים?
במקומות רבים באמריקה נהגו לפסל ולגלף הילידים, בני השבטים האינדיאנים המקומיים, עמודי טוטם (Totem) מעוצבים מעץ, לרוב עץ אלון ששורד שנים רבות.
העמודים המגולפים הללו סמלו את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
עץ האַלּוֹן (Oak tree), שרבים מכנים אותו "מלך העצים", הוא אחד מעצי היער הנפוצים והמשמעותיים ביותר בעולם, עם כ-500 מינים ויותר המפוזרים ברחבי חצי הכדור הצפוני.
מה שהופך אותו לייחודי הוא שילוב נדיר של עמידות, אריכות ימים ותפקיד אקולוגי עצום. אלון יכול לחיות מאות שנים, ועצי אלון ותיקים שורדים לעיתים 500 עד 1,000 שנה.
הגזע הגדול, הקליפה הסדוקה והענפים הפרושים לרוחב הופכים אותו לבית לאלפי יצורים. מחקרים הראו שעץ אלון בוגר יכול לאפשר בו חיים ליותר מ-500 מינים של חרקים בלבד, מה שהופך אותו לאחד העצים בעלי ערך האקולוגי הגבוה ביותר באירופה ובצפון אמריקה.
#בלוטי האלון
פרי האלון, הבלוט (Acorn) הוא אגוז בעל קליפה קשה שהבסיס שלו נעוץ בתוך ספלול, חלק מעוצה המזכיר ספל. בשנה טובה מייצר עץ אלון בוגר כ-70 אלף בלוטים, אך לעץ בוגר יהפוך רק בלוט אחד מתוך כ-10,000 בלוטים שלו.
הבלוט הוא מקור מזון מרכזי עבור סנאים, דורבנים, חזירי בר ואפילו לדובים. המפיצים שלו, כמו שקורה פעמים רבות בטבע, הם בעלי חיים שניזונים ממנו. הידועים בהפצה כזו הם הסנאים, שלא פעם שוכחים היכן קברו את הבלוטים שאגרו לחורף ובכך הופכים בלי דעת לשותפים פעילים בנטיעת עצי אלון חדשים.
גם העורבני ידוע כעוף שנושא בלוטים למרחקים, לצורכי מאכל. אך לא פעם נשמטים הבלוטים ממקורו כשהוא עף ובכך הופך גם הוא למפיץ מצטיין של זרעי האלון.
#אלון בתעשייה
בתעשייה, עץ האלון הוא חומר גלם יוקרתי ורב-שימושי. הענף הבולט ביותר הוא ייצור חביות יין לתעשיית הוויסקי. עצי האלון האמריקאי (Quercus alba) והאלון האירופאי (Quercus robur) מעניקים לאלכוהול ניחוחות של וניל, קרמל ותבלינים, להם תורמים חומרים כימיים כמו לקטונים וטאנינים. ללא חביות אלון, לא היו משקאות כמו ויסקי סקוטי ובורבון (Bourbon) מה שהם היום.
בנוסף, עץ האלון שימש לאורך ההיסטוריה לבניית ספינות, רהיטים ורצפות עץ. ידוע שהספינות הבריטיות שניצחו בקרב טרפלגר (Battle of Trafalgar) ב-1805 היו בנויות ברובן מעץ אלון.
העץ הזה גם שימש במשך דורות לפיסול של אלילים מעץ ולפחמים משובחים במיוחד.
בתעשיית הפקקים מפורסם מאוד המין שנקרא אלון השעם (Quercus suber). ש
קליפת השעם שלו היא חומר הגלם לרוב המוחלט של פקקי היין בעולם, מה שביחד עם חביות יישון היין ביקבים שעשויות ממנו הופך מין אחד בלבד של עץ לשחקן מפתח בתעשיית היין העולמית.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוזכר עץ האלון העתיק כזה שעל גזעו צריך לקשור את הסרט הצהוב בלהיט המפורסם שעליו מסופר בתגית "הסרט הצהוב".
הנה רגע על עצי האלון (עברית):
https://youtu.be/f1aS1kDMKpQ
תעשיית השעם מתחילה באלון השעם:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
עץ האלון משמש ברהיטי איכות כמו המזנונים הללו (ללא מילים):
https://youtu.be/HG2x-HcMVew
אלון השעם לתעשיית היין:
https://youtu.be/YnnbuoeQFSI
חביות עץ האלון של תעשיית היין:
https://youtu.be/ug9IA4lE-3I?long=yes
וגדולתו של עץ האלון שמהארץ קצת נעלם (עברית):
https://youtu.be/Klb8BZ2mYek?long=yes
יקב (Winery) הוא מקום או מתקן בו מייצרים יין מענבים (ולעתים גם פירות אחרים).
לא פעם ממוקם היקב בסמוך לכרמים בהם מגדלים את הענבים ליין. במקרה שהוא מרכזי, מובאים אליו הענבים מאזורי הגידול ובו הם מעובדים ליין.
תהליך הפקת היין ביקב מתבצע בשלבים. הם כוללים הפרדה של הענבים מהשזרות והגבעולים ואז מעיכה באמצעות שבירת הקליפה, מה שהתבצע בעבר בדריכת הענבים באמצעות הרגליים. מכאן ניגר התירוש למכלים.
התירוש שנסחט עובר למכלי תסיסה וכדי לקבל תסיסה מבוקרת מוסיפים לו שמרים טבעיים. השמרים יהפכו את הסוכר שבתירוש לאלכוהול ולגז דו-תחמוצת הפחמן.
בסיום התסיסה של יין אדום ייסחטו הענבים והנוזל יופרד מהמוצקים. אגב, ההפרדה הזו ביין לבן, מתבצעת לפני התסיסה.
לשלב היישון יועבר היין למנוחה במכלי נירוסטה, לפחות כשמדובר ביינות רגילים. יינות איכות יועברו לחביות עץ אלון והיין שבהם יקבל עם הזמן ניחוחות נוספים. עתה מתבצעת פעולת סינון טבעי שנקראת "שפייה".
מה שקורה בשפייה הוא שמצטברים משקעים במהלך היישון, בתחתית המכל או החבית. לכן יועבר נוזל היין בשלב זה אל מכל אחר, בלי המשקעים, כשכמות המשקעים הללו יורדת משפייה לשפייה.
בשלב האחרון בכרם מבקבקים את היין. זהו שלב ה"בִּקבוק", השלב האחרון בתהליך. בשלב זה מועבר היין מהחביות למילוי בבקבוקים. כל כך בקבוק יתקינו פקק, שישמור על טריות היין וידביקו אנשי הכרם תווית.
מהכרם אל היקב - כך מייצרים את היין (עברית):
https://youtu.be/0Gq_HhI-x2U
יקב שמגדל את ענביו בכרמים, בוצר אותם ויוצר יינות איכות (עברית):
https://youtu.be/PaKoI4Nj3S4?t=38s
היקב המשפחתי שטוען לכתר הוותיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/C2NwF7nQ4tU
עוד יקב איכות בישראל (עברית):
https://youtu.be/KAfeH4PGwgk
ובחיוך יש גם שעשוע ביקב (עברית):
https://youtu.be/VmdmplfFG98
אוהבים לאכול על האש?
רוצים לדעת איך נוצרים הפחמים של המנגל?
ממציא פחמי המנגל היה למרבה ההפתעה יצרן המכוניות האמריקאי הנרי פורד. הוא הכין פחמים משאריות העץ של מפעל המכוניות שלו והפך את הברביקיו לאחת האופנות הלוהטות של אמריקה.
מפעלי העץ מספקים ליצרני הפחמים שבבי עץ ונסורת שנשארים מתהליכי הייצור. במפעל הפחמים פורקים אותם ממשאיות, לתוך בור גדול. מערבבים את החומר כדי ליצור אחידות והוא מועבר למסוע גדול.
מגנט מיוחד דואג להוציא מתערובת העץ שאריות מתכת שאולי "התגנבו" פנימה. מכונה ממיינת את החלקים הגדולים של העץ מהתערובת של החלקים הקטנים. מעבירים את התערובת למכונת ייבוש, מעין מייבש ענקי.
החומר מחומם לטמפרטורה של 760 מעלות צלזיוס ורק בזכות העובדה שהמייבש אטום לחמצן, העץ לא עולה באש. כמה דקות במייבש והעץ מתייבש לחלוטין מהלחות שהייתה בו קודם. מוסיפים לו חומר שנקרא "פחם אנטרציט" וגם סיד, שילבין את הפחמים אחרי שיוצתו, כדי שנדע שהם מוכנים לצלייה.
כל התערובת עוברת שוב מתחת למגנט (כדי להוציא סופית חלקיקי מתכת שעוד נשארו) ומוסיפים לה עמילן תירס, שיחבר את כל המרכיבים. החומר עובר למכבשים שדוחסים את התערובת ומכינים ממנה לבנים לחות ורכות.
מסננת דואגת לנקות מהלבנים שנוצרו את הפסולת. הלבנים עשויי-הפחם עוברים לתעלת ייבוש ארוכה מאד והפחמים נאפים בטמפרטורה של 140 מעלות, למשך יותר משעתיים. הייבוש הזה יאפשר ללבני הפחם לדלוק היטב בברביקיו או במנגל שלנו.
בשלב האחרון של ייצור פחמים למנגל, נשקלים הפחמים ונארזים בשקיות אטומות. כך הופכים מיליוני טונות של פסולת עץ לפחמים להכנת בשר על האש.
ואגב, את הטובים שבפחמים, קובעים המומחים, מייצרים מעץ האלון.
הנה תעשיית הפחמים למנגל (מתורגם):
http://youtu.be/2GetAl-jzfk?t=7s
שריפת העץ לפחמי ברביקיו:
https://youtu.be/58eEmeMYILE
כך היה ייצור הפחמים בימי הביניים:
https://youtu.be/Z0HW4qk8dv4
כך עשו זאת בימי קדם:
https://youtu.be/GzLvqCTvOQY
ומדינות שבהן מייצרים פחם מקוקוס:
https://youtu.be/4oPfe7_EZYU?long=yes
שעם (Cork) הוא קליפה של עץ מדובק בחומר טבעי ומתחדש המופק מקליפת עץ הנקרא אלון השעם. במהלך חייו של העץ נוהגים להסיר את קליפתו אחת לכ-10 שנים ומקבלים את השעם, שבו משתמשים בתעשייה.
עץ אלון השעם גדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית שלו נוצרת בעיקר בעצים הבוגרים, בני 20 לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים.
השעם הוא חומר קל במיוחד ולא חדיר לנוזלים. זה הופך אותו לשימושי מאד בתעשייה ובעיצוב. משתמשים בו לפקקי בקבוקים בתעשיית היין, עיצוב הבית ורהיטים מעודכנים וקלים.
הנה תהליך הגידול של אלון השעם:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
תעשיית השעם מתחילה מקציר הקליפה:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
וכך מקלפים את קליפת עץ השעם:
https://youtu.be/ztr-RP0XYd8
עצי אלון
הסנאי (Squirrel) הוא יונק מכרסם, שאפשר לזהות בקלות בזכות הזנב הארוך והשעיר שלו, שאורכו הוא כאורך כל גופו.
הסנאי חי בעיקר ביערות של אירופה ופעיל בעיקר בשעות היום, מה שהופך אותו לחביב הזואולוגים ומחקריהם ולאהוב על מבקרי הפארקים והיערות, שמבחינתם אוהבים לצפות בו.
סנאי אוכל בעיקר בלוטים של עץ האלון, אגוזים, פטריות, זרעים ופטריות, אך לעיתים הוא גם ניזון מחרקים ומביצי ציפורים. בעזרת שריר מיוחד יכולות שיניו החותכות התחתונות להיפשק ולאפשר לו לפצח אגוזים קשים. בתחילה הוא מכרסם חור קטן בקליפת האגוז ולתוכו הוא מכניס את שיניו ומבקע אותו.
יש מיני סנאים שאוגרים בסתיו אגוזים ובלוטים. ואלה ישמשו להם בחורף למאכל, כשיתעוררו מדי פעם מתרדמת החורף שלהם וירצו לאכול.
הסנאים הם בעלי חיים זריזים מאד. הם נוהגים לטפס ולרדת בקלילות מהעצים, שבנקרותיהם או בראשם הם חיים. הם גם אלופים בקפיצה מעץ לעץ, כמו הסנאי המעופף (Flying Squirrel). ממש כמו ציפורים, הם בונים להם קן מענפים וקליפות עצים ובו הם נוהגים לישון ולגדל צאצאים.
הנה הסנאים בפארק סיינט ג'יימס בלונדון:
http://youtu.be/dkGizhlGSUU
סנאי הוא בעל חיים פיקח מאד:
http://youtu.be/uK7vfMdQNxc
סנאי המעופף שיכול לדאות באוויר כשהוא נמלט מטורפים:
http://youtu.be/1-FHzf4xnWw
כישרון הדאיה של הסנאי הסיבירי מאפשר לו לעוף מעץ לעץ:
https://youtu.be/ZiPoqQn63L0
ואוסף של סרטוני סנאים משעשעים במיוחד:
https://youtu.be/pzUs0DdzK3Y
את פקקי השעם (Corks) מייצרים מקליפת ההגנה שמייצר אלון השעם. זהו עץ שגדל בעיקר בפורטוגל.
הקליפה הצמחית נוצרת בעצי שעם בוגרים, בני 20 שנה לפחות. מרגע שהיא מוסרת לראשונה מהעץ, מתחדשת קליפת השעם, אחת ל-10 שנים. אז ניתן להסירה מהעץ ולהמתין שוב עשר שנים.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו את הפקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד.
הסבר?
לשמירת טעמו ואיכותו של היין, יש למנוע חדירת חמצן לבקבוק. כבר אלפי שנים שפקקי השעם עושים זאת היטב. אמנם בימינו יש חומרים חדשים ומוצלחים לא פחות ותעשיה של פקקי יין מלאכותיים, אבל הרומנטיקה וההרגלים גורמים למרבית יקבי היין להמשיך ולהשתמש בפקקי השעם הוותיקים והטובים.
כך מייצרים את פקקי השעם (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
האנשים שמורידים את השעם עבור הפקקים מהעצים:
https://youtu.be/f5s_g-Sdq08
מפעל לפקקי שעם:
https://youtu.be/oISrpCbM7ok
ופקקי השעם המלאכותיים:
https://youtu.be/sqka1g3w5Io
למי שתהה למקור המנהג לקשור סרטים צהובים סביב גזעי וענפי עצים, בקריאה להחזרת חטופים ושבויים הביתה, הרי שמדובר בסיפור בן מאה וחצי לפחות.
כבר בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ענדו לשערן נשים וארוסות של חיילים מצבא הצפון, צבא האיחוד, מטפחת או צעיף צהוב.
למה צהוב?
כי הצבע הצהוב היה סמלו של חיל הפרשים של צבא הצפון. הוא ירגיש לאנשים אז כסמל של נאמנות לאהוב הנלחם רחוק. אזכורים מוקדמים למנהג יש עוד בעבר האירופי של המהגרים לאמריקה, אם אלו הסרטים הצהובים על בגדי הצבא הפוריטני במלחמת האזרחים האנגלית, האיזכור במחזה של שייקספיר "אותלו", או אפילו המנהג של עלמות בימי הביניים לענוד ענף ערבה ירוק סביב כובען.
מכל מקום, צבא הצפון הוא שינצח במלחמת האזרחים ובפולקלור האמריקאי יהפוך הסרט צהוב לסמל הרבה יותר גדול - סמל של הזדהות עם שבויים ולוחמים אהובים ותפילה לשובם בשלום מהמלחמה.
המנהג של נשות הצפון במלחמת האזרחים יוליד בתחילת המאה ה-20, את השיר הפופולרי שיתפרסם במלחמת העולם הראשונה, "היא ענדה סרט צהוב".
"על צווארה היא עונדת סרט צהוב
היא עונדת אותו בחורף וגם בקיץ.
אם אתה שואל לפשר הקישוט?
היא תענה שזה לאהוב ליבה הרחוק."
עם השנים ישתנו מילותיו, אך בארה"ב ובלא מעט מקומות בעולם הוא ימשיך להיות מנוגן על ידי תזמורות במצעדים.
מערבון אמריקאי שייצא בשנת 1949, בשם "היא ענדה סרט צהוב" (באנגלית: She Wore a Yellow Ribbon) יהדהד את המנהג הזה וישמור גם הוא על הגחלת הצהובה.
אבל בשנת 1973, יוקלט שיר שיהפוך ללהיט ויחזק עוד יותר את עניין הסרט הצהוב. השיר "קשרי סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק" ("Tie a Yellow Ribbon 'Round the Old Oak Tree").
כתב אותו תמלילן אמריקאי ששמו ארווין לוין בשנת 1973. את ההשראה הוא קיבל מסיפור שהתפרסם שנתיים לפני כן, על אסיר שעמד להשתחרר לאחר שריצה 3 שנים בכלא.
לפני שחרורו כתב האסיר לאהובתו שאם ברצונה להמשיך בקשר, הוא מבקש שהיא תקשור סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק שבעירם. ביום השחרור שלו, כשהוא נוסע לביתו באוטובוס מהכלא, שמח האסיר המשוחרר לגלות שעל עץ האלון אכן היה קשור סרט צהוב.
השיר, בביצוע של טוני אורלנדו ולהקת "שחר", עתיד להפוך ללהיט גדול. לוין אף הגדיל את האפקט כששינה בו שלא סרט צהוב אחד קשור לעץ האלון אלא מאה כאלו שנתלו עליו בידי האהובה.
מכאן עתיד הסרט הצהוב לפגוש שוב את ההיסטוריה. זה יהיה כשהשיר יהדהד באותן שנים את התקווה לחזרתם של השבויים האמריקאים ממלחמת וייטנאם.
בשנת 1980 עתיד הסרט הצהוב לשוב ולהיות רלוונטי. אז מדובר בעשרות האזרחים האמריקאים שנשבו בשגרירות האמריקאית על ידי שלטון חומייני. זה היה בעקבות המהפכה האיראנית, כשהשבויים הללו הוחזקו כבני ערובה בשגרירות בטהרן. סרטים צהובים נקשרו והם חזרו.
גם בישראל השתמשו כמה פעמים בסמל התקווה הזה, בין היתר כשהיה מדובר בשבויי לבנון וגם בקמפיין להשבתו של גלעד שליט.
אז כשאתם מתבקשים היום לקשור סרט צהוב על העץ, היד או על מראת הרכב, זכרו שאתם מצטרפים למסורת כואבת ואופטימית, בציפייה לחזרתם של האהובים החטופים.
הנה הקדימון של המערבון "היא ענדה סרט צהוב":
https://youtu.be/coT6cA6lvnc
מנגינת המערבון עם המילים מהסרט:
https://youtu.be/2HVsLmRaKig
השיר משנות ה-70:
https://youtu.be/Z8fhciUojQ0
והסיפור של השיר:
https://youtu.be/7ByRxcl2zZ8?long=yes
במקומות רבים באמריקה נהגו לפסל ולגלף הילידים, בני השבטים האינדיאנים המקומיים, עמודי טוטם (Totem) מעוצבים מעץ, לרוב עץ אלון ששורד שנים רבות.
העמודים המגולפים הללו סמלו את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
