עץ השקד, או השקדיה (Almendros או Almond tree) הוא עץ שפורח בחורף. הוא איננו ענק, לעתים הוא בקושי בגודל של שיח. בתחילת החורף יש לו פריחה לבנה ורודה ומקסימה שמהדרת את הבוסתן.

הסמיכות בין ט"ו בשבט לזמן בו השקדייה פורחת, הפכה את השקד בעת החדשה למעין סמל של ט"ו בשבט, כחג האילנות. כך זכה העץ לכינוי הייחודי "שקדייה".

תולדות עץ השקד מגיעות לתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ- 5,000 שנה. שרידי שקדים מתקופה זו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. כמו צמחי תרבות רבים, גם מוצאו ממזרח הים התיכון. שרידי שקדים נמצאו גם בקברו בפירמידה של תות ענח' אמון במצרים.

עץ השקד, בזכות עמידותו הטבעית לתנאי הסביבה, משמש לא פעם קנה לצמחי תרבות אחרים וטעימים שמורכבים עליו בהרכבה.

בחקלאות נקטפים השקדים של השקדיה מהעץ כשהם טריים ומוכנים לאכילה או לקלייה בתנור. יש שהופכים אותם לשקדים מוחמצים, שהם סוג ישן של מעדן נהדר. משקדים מרוסקים וקינמון הנשים הדרוזיות מכינות ליולדות תה.

השרף של השקד משמש את הדבורים כמרכיב להכנת הפרופוליס. את האדם הוא משמש לא פעם להכנת דבק טבעי - גוש שרף יבש שמעורבב במים, מתנפח והופך מעין ג'לי שאפשר להדביק איתו נייר. מעט מים, בכל פעם שהוא מתייבש, יחזירו אותו להיות דבק כזה.


הנה השקדיה (עברית):

https://youtu.be/mN5IQC6kfk0


השקדיה כסמל של ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/SuRtOLDqslA


אוסף תמונות שקדיה נהדר (ללא מילים):

https://youtu.be/dG46TixmoHE


עץ השקד בתנ"ך (עברית):

https://youtu.be/9krioaeAZuU


מטע שקדיות הפריחה:

https://youtu.be/4HH-p98oHJA


השקדיה פורחת (עברית):

https://youtu.be/5F6fpfbzETU


והשיר באנימציה לילדים (עברית):

https://youtu.be/ifPCt2Sw6gA

קטלב (Arbutus) הוא עץ ירוק-עד בנוף הים התיכון, שגדל במקומות גבוהים ובצלעות ההרים. גובהו מגיע ל-3 עד 8 מטרים, לעיתים אף עד 12 מטר. בסוף הקיץ עד הסתיו מופיעים פירותיו - מעין ענבים אדומים וקטנים בקוטר של כסנטימטר, מתוקים, עסיסיים וטובים למאכל אדם.

אבל הקטלב הכי ידוע בגזע העבה והאדום שלו, גזע עם הרבה בליטות שמזכירות שרירי אדם. אולי אלו ואולי ההתקלפות האדומה של גזעו - כל אלו הביאו להרבה אגדות עליו.


#אגדת הקטלב
הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) הוא עץ שגזעו האדום-חום בולט ומושך תשומת לב מרחוק. העץ מתקלף אחת לשנה בראשית הקיץ. כשהקליפה נושרת נחשפת מתחתיה קליפה ירוקה וחלקה שהולכת ומאדימה בהדרגה. הצבע האדום המיוחד הזה הוא שהוליד אגדות עממיות רבות המסבירות את שמו של העץ בעברית ובערבית.

האגדה המרכזית מספרת על בן שחי עם אביו, שניהם רועים בהרים. באחת הפעמים פרצה ביניהם מריבה עזה בעת שרעו את העדרים ביחד. ברגע של זעם הניף הבן את המטה שבידו והכה את אביו מכה קטלנית. הענף הוכתם בדם האב הנרצח והוא מת. הבן מיהר לחפור בור במקום מרוחק וקבר את אביו.

שנים חלפו והבן התחתן. יום אחד, בעת שהוא מטייל עם אשתו באזור ההרים, הבחינה האישה בעץ משונה בעל גזע אדום. הבן המזועזע הבין שהעץ צמח בדיוק במקום שבו קבר את אביו. הוא סיפר לאשתו את האמת, כי הבין שאי אפשר להסתיר מעשה כזה לנצח. השניים קראו לעץ קטלב, קיצור של קטל-אב, כדי להנציח את המעשה הנורא. אגב, בלשון הערבית העץ נקרא קאתיל (Qatil) או קטל אבוהי (Qatal Abuhi), שמשמעותם קוטל האב או הורג אביו.

ולא חסרות גרסאות נוספות לאגדה. גרסה אחת מספרת שהרצח בוצע בצילו של עץ ודם האב ניתז על גזעו של העץ שכולו הפך אדום כדם. גרסה אחרת טוענת שהעץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע לידו.

בגרסאות שונות ניסו גם להציע סיבות שונות לרצח. מוויכוח על הירושה, דרך הרגשת אפליה אצל הבן, אהבה של שניהם לאותה יפהפייה וכמובן הריגת האב בשגגה.

יש אפילו אגדה מקראית שקושרת את הקטלב עם מות אבשלום (Absalom), בנו של דוד המלך. לפי אגדה זו, כאשר נחתם גזר דין המוות של אבשלום להתלות על עץ, זקפו עצי היער את ענפיהם וסירבו להיות שליחי מוות לבן המלך. רק עץ האלה היה מוכן למלא את הצו. במקום שבו נזל דמו של אבשלום כשנתפס שערו בצמרת האלה, עלה וגדל עם השנים עץ משונה שכולו אדום כדם, כמצבה לזכר הבן הבוגד.


#האגדה בגרסה הערבית
הביטו על העץ המיוחד הזה עם הגזע האדום. הסיפור שלו הוא לא סתם עוד סיפור על טבע, אלא דרמה משפחתית יצרית ועצובה שהתרחשה ממש כאן, בין הרים לכפרים.

דמיינו לעצמכם נערה יפהפייה שחיה באחד מכפרי ההר. כל בחורי האזור חלמו לשאת אותה לאישה, אבל ליבה היה שייך לאחד מהם, מחמוד, בנו של פלאח עשיר ותקיף.

השניים היו נפגשים בסתר ליד המעיין, שם נרקמה ביניהם אהבה גדולה.

כשמחמוד אזר אומץ וביקש מאביו שילך לבקש את ידה של הנערה, הוא נתקל בסירוב מוחלט ולא מוסבר. מה שמחמוד לא ידע זה שלאביו הייתה תאווה מושחתת: הזקן רצה את הנערה היפה לעצמו, כאישה שנייה שלו, בזקנתו.

הטרגדיה הגיעה לשיאה יום אחד, כשהאב הגיע לבקר את מחמוד שרעה את הצאן בשולי החורש. כשמחמוד התחנן שוב לאביו שיאשר את הנישואין, האב הטיח בו את האמת המרה: הנערה שאתה אוהב תהיה בקרוב אימך החורגת.

מכאן הידרדרו העניינים במהירות. בין השניים התפתחה מריבה קשה שעברה מצעקות לתגרת ידיים. ברגע של חימה וזעם, הניף מחמוד את המקל שלו, היכה את אביו מכה אדירה בראשו והרג אותו.

האגדה מספרת שמהמקל הזה, שהוכתם בדם הרצח הנורא, צמח עץ בעל גזע אדום כדם. בערבית קוראים לו "קאתיל" שפירושו ההורג או הקוטל. בעברית אנחנו מכירים אותו בשם קטלב, שם מצמרר טם מבינים שהוא מתאר בדיוק את מה שקרה כאן - "קטל-אב".


#האגדה לחובבי עצים
קבלו סיפור על עץ שרצה לשדרג את רמת חייו וסיים במיקום שאי אפשר להתעלם ממנו.

פעם, לפני המון שנים, הקטלבים לא חיו על ההרים כמו שאתם רואים אותם עכשיו. הם היו בכלל טיפוסים של העמקים. עם שמש מלטפת, אדמה טובה, קליפת גזע אפורה ומשעממת ובעיקר המון זמן לפטפט ולנוח בצל של עצמם, היה להם כיף.

הכל השתנה בלילה אחד, כשיונה אחת נחתה ליד קטלב מסוים וסיפרה לו כמה שהיא מתגעגעת להרים. הקטלב שמע את הסיפורים שלה ופתאום הרגיש דחף מטורף לשפר את רמת החיים שלו. הוא לא חשב פעמיים. שלף את השורשים מהאדמה והתחיל לעלות ולטפס בעלייה התלולה אל תוך הלילה. זה לא היה פשוט. השורשים שלו נחבטו בסלעים, היה חשוך וקר, אבל הרצון שלו היה בשמיים.

כשהבוקר עלה, הוא הגיע לקו הרכס הראשון ואהב את הנוף. אבל במקום להסתפק במה שעשה, הוא רצה עוד והחליט להמשיך לטפס הכי גבוה שאפשר.

כאן העסק התחיל להסתבך. השמש יצאה ושרפה, המאמץ של הטיפוס היה משמעותי ומרוב חום ומאמץ, הגזע שלו התחיל להאדים והשרירים שלו התנפחו והשתרגו. הוא הזיע בטירוף, הכוחות שלו התחילו להיגמר.

בסוף, הוא פשוט נתקע. הוא הגיע לאמצע המדרון, בלי יכולת להמשיך לפסגה אבל גם בלי שום דרך לחזור לעמק.

אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד קטלב, הביטו בו היטב. הוא עדיין עומד שם, באמצע הדרך, אדום ממאמץ, שרירי ומפוסל, נוטף זיעה מהמרתון של חייו. יש לסיפור הזה גם מוסר השכל, אז מהו לדעתכם?


הכירו את עץ הקטלב (עברית):

https://youtu.be/oYU1noOBghs


הנה סיפורו של עץ הקטלב (עברית):

https://youtu.be/C2Y_7i8Yhrw


ועד על טובו של הקטלב:

https://youtu.be/jrIgGSK4fGQ

ברוש (Cypress) הוא שם כללי למשפחה של עצי מחט ירוקי עד המונה כ-30 מינים, כאשר המפורסם שבהם הוא הברוש האיטלקי (Italian Cypress, Cupressus sempervirens) בעל הצורה העמודית המוכרת.

העץ מגיע לגובה של 20-35 מטר ויכול לחיות מעל 1,000 שנה בתנאים מתאימים. עצי ברוש קדומים בגבעות טוסקנה שבאיטליה מעידים על אריכות ימיהם המדהימה.

הברוש התפתח באזור הים התיכון והסתגל באופן מושלם לאקלים החם והיבש. עצו הצפוף והארומטי עמיד במיוחד לריקבון, תכונה שהפכה אותו לחומר גלם נחשק בעולם העתיק.


#היסטוריה
הפיניקים בנו מגזעיו ספינות שהפליגו לרחבי הים התיכון. המצרים יצרו ממנו ארונות קבורה לפרעונים בשל עמידותו לזמן ולרטיבות. היסטוריונים מעריכים שחלק מהספינות המצריות העתיקות נבנו גם מעץ ברוש מיובא, לצד עצים מקומיים אחרים.

היוונים והרומאים ייחסו לברוש משמעות סמלית עמוקה. הם האמינו שהעץ משמש גשר בין עולם החיים לעולם המתים, ולכן נטעו אותו בבתי קברות.

אגדה יוונית מספרת על נער בשם קיפריסוס (Cyparissus) שהתחבב על צבי קדוש שהיה שייך לאל אפולו. כאשר קיפריסוס הרג בטעות את הצבי בזמן ציד, הוא התייסר כל כך עד שביקש מאפולו למות. אפולו, שלא יכול היה להיענות לבקשה זו, הפך את הנער לעץ ברוש שדמעותיו הפכו לשרף הזולג מגזעו. מאז נחשב הברוש לעץ האבל והנצח.

מסורת זו המשיכה לנצרות ונשמרת עד היום באיטליה, ביון ובמדינות ים תיכוניות נוספות, שם רואים עצי ברוש גבוהים ניצבים לצד קברים עתיקים.


#כיום
בעולם המודרני הברוש משמש בעיקר לנוי ולעיצוב נוף. בישראל הברוש מונטריי (Monterey Cypress, Cupressus macrocarpa) ניטע באלפים בשנות ה-50 וה-60 והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי, אך רבים מהעצים לקו במחלות והוחלפו במינים עמידים יותר.

כיום מייצרים מהברוש שמנים אתריים למטרות רפואיות וקוסמטיות, עצו משמש לייצור רהיטים איכותיים בשל צפיפותו וריחו הנעים.

בחקלאות הוא נשתל כמגן רוח ומשמש לשימור אתרים היסטוריים. בחלקים מאירופה קיימים עדיין יערות ברוש עתיקים, חלקם בני מאות שנים, המעידים על התאמתו המושלמת של העץ לאקלים הים התיכוני.


הנה הברוש המצוי שנטע הרצל בביקורו בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/sGJtvt7gApw


הברושים המפורסמים של חבל טוסקנה באיטליה:

https://youtu.be/VrNcNUah4eA


הברוש בגינה:

https://youtu.be/zxcbvduhjMs


למה הברוש נעשה חום לפעמים?

https://youtu.be/SinFQAC46c4


זן אחר - ברוש ליילנד:

https://youtu.be/qzPSo6KBeMQ


ושיר הברוש (עברית):

https://youtu.be/BS8rXoQxq2o

עולים מארצות ערב יספרו לכם תמיד על הדקלים (Palm trees) בארצות שמהן באו. עץ התמר הוא עץ גבוה מאוד, מהעצים הגבוהים ביותר. לאיסוף פירותיו של הדקל קוראים "גדיד תמרים".

ילידי עיראק ייזכרו בגעגוע בתמרים הלחים והגדולים שאכלו כילדים מהדקלים שעל גדות נהר הפרת. העולים ממצרים יספרו בערגה על הדקלים בכפר שעל שפת הנילוס ואחרים יזכירו ויספרו על "פרי התומר", הפרי של הדקל, כמו שכינה אותו אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" על הפלמ"ח.

עצי הדקל (Palm tree), או בעצם בני משפחת הדקליים, הם צמחי יבשה קדמונים. ממצאים מראים שהמינים הראשונים של משפחת הדקליים הופיעו עוד לפני 85 מיליון שנה.

התמר הוא גידול חקלאי נפוץ במיוחד באזורים של אקלים חמים ויבש עד מדברי, דוגמת המזרח התיכון וצפון אפריקה.

בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל ואת העם היהודי שבה. הוכחה סמלית לכך נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, במטבע ושמו "יהודה שבויה", שהוציאו לרגל דיכוי המרד היהודי. על המטבע הופיעה יהודיה אבלה, כשהיא ישובה תחת עץ תמר ולידה חייל רומי עם רומח בידו.

כמה סוגי דקלים משמשים אצלנו בישראל וחלקם גם במדינות המערב. חלקם גדלים בישראל בר, כמו התמר המצוי ודקל דום מצרי.

אך מרבית הדקלים הם עצים מתורבתים ומשמשים לצורכי נוי וגינון - ביניהם וושינגטוניה חוטית (שמקורה בקליפורניה ואריזונה שבארה"ב), וושינגטוניה חסונה, שמגיעה לגובה של 20 מטרים ויותר, הוֹוִיאָת בֶּלְמוֹר, צמח ביתי גבוה שמקורו באוסטרליה ותמר קנרי, שפירותיו אכילים אבל די תפלים.


#שימושים עתיקים
במוצרי הדקל עשו שימוש גם לייצור תרופות וגם בפולחן הדתי של דתות שונות.

ביהדות משמשים כפות תמרים לא פעם כסכך לסוכה. פרי העץ, התמר, הוא היחיד שנזכר גם בארבעת המינים וגם בשבעת המינים.

הנוצרים מקשטים את הכנסיות, ביום ראשון של שבוע לפני הפסחא, בכפות תמרים. אצלם הוא גם נקרא "יום ראשון של הדקלים", מתוך האמונה שישו התקבל כך על ידי תושבי ירושלים בימים שלפני צליבתו.


מגוון של עצי הדקל מהיפים בעולם:

https://youtu.be/Pmx1t9gmK_U


קולומביה - עצי הדקל הגבוהים בעולם:

https://youtu.be/0zNkVybr8aE?t=4m04s


משתלה עם דקלי זנב שועל:

https://youtu.be/XtBhI4Cbuz8


כך מפרים דקל נקבי עם אבקנים מעץ דקל זכר (עברית):

https://youtu.be/TitTfnRtaNg


גדיד בקיץ:

https://youtu.be/vjDWaOOtVLY


והשיר הנפלא "צל עץ תמר" (עברית):

https://youtu.be/vdzysWujnhI


ורעיונות דקלים לגינה:

https://youtu.be/IjH3iqycT6w?long=yes

תולדות עצי הזית (Olive Tree) מתחילים בסוריה ובארץ ישראל, בהם הם תורבתו וטופחו לפני כ-4,000 שנה. בארץ, למשל, נמצאו בחפירות מאתרים עתיקים שונים גלעינים של זית תרבותי מתקופה זו.

גם במקרא ניתן למצוא את הזית, עוד בסיפור המבול, עת שבה לעת ערב היונה, שנשלחה מתיבתו של נוח, כשבפיה עלה של זית.

עדות על חשיבותו הרבה בחיי הממלכה היהודית נמצאת גם בהמשך המקרא. למשל כשמינה דוד המלך אחראים על עצי הזית ואוצרות השמן של הממלכה וכששלמה המלך המיר את עצי הארז לבניין המקדש ב-20 כר שמן כתית שנתן בכל שנה לחירם מלך צור.

מטעי הזיתים ביהודה נכרתו בימי מרד בר-כוכבא בידי הרומאים, לבניית מבצרים וסוללות הגנה.

עם פרוץ האיסלאם החריבו המוסלמים מחצי האי ערב מטעים רבים, אך בהמשך הם למדו את עבודת האדמה ונטעו עצים רבים של זית. התורכים, כששלטו בארץ, תרמו לחידושם של מטעי הזיתים ומאז השלטון הבריטי חזרו הזיתים להיות מבוקשים ומכניסים למגדליהם.

עץ הזית ידוע באריכות ימים, מה שהופך אותו, במזרח התיכון למשל, לסמל ולגאווה לבעליו. בארץ יש עץ זית בן 4,000 שנה.

במהלך השנים עץ הזית גם זכה להפוך לסמל. ביהדות הוא נחשב לאחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. ענף עץ זית הוא גם סמל לשלום.

בנוסף גם מסמל עץ הזית, ודאי יותר מכל עץ אחר, את החיבור והשורשיות של כל חקלאי לארץ ישראל. ערביי ארץ ישראל, למשל, רואים בעץ הזית סמל לשורשיות והוותק שלהם באזור. עקירה שלו היא מבחינתם פגיעה לא רק בפרנסתם אלא גם בהיותם אנשי הארץ הזו.


הנה סיפורם של עצי הזית (עברית):

https://youtu.be/Yo15EThY1z4?t=29s


הם יכולים לחיות אלפי שנים - הנה עץ זית בן 5,000 שנה:

https://youtu.be/QUY53336ETo


ועץ זית בן 4,000 שנה בישראל:

https://youtu.be/utPCjEXwKc8


יפי הגזעים של עצי הזית:

https://youtu.be/9y2h4UPhlJY


קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):

https://youtu.be/bjAMq5vRwMk


הפקת שמן זית מעצי הזית (עברית):

https://youtu.be/sCsiA9zG9BY


ולסיום - אגדה לילדים על עלי הזית (עברית):

https://youtu.be/spvNspie5kA

דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.

גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.

קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.


הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:

https://youtu.be/OHmV_IKFKMU


והנה סרטון עם דקל הדום באילת:

https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s


וגם כאן:

http://youtu.be/v-3iCh0RaiU


עצי דקל גבוהים מלמטה:

https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo

עץ השיטה (Acacia) הוא עץ מדברי, לרוב קוצני, שמשמש בדרך כלל לצל ולמרעה. לשיטים לפחות כ-1300 מינים והם נחשבים עצים מאד עתיקים. יודעים זאת לפי העובדה שנמצאו עצי שיטה כמעט בכל היבשות, כולל דרום אמריקה ואוסטרליה, מה שאומר שהשיטים היו קיימים כבר לפני 150 מליון שנה, עוד לפני תחילת נדידת היבשות.

השיטה גדלה לרוב בערבות, באקלים ערבתי. בארץ ניתן לראותה בעיקר בנגב ובערבה. היא משתמשת בית גידול לבעלי חיים שונים.

השיטה הוזכרה במקרא כחומר בנייה נפוץ למבנים, החל מבתים ועד למקדשים דתיים (שמות כ"ה, כ, ן). בימי קדם השתמשו בעץ ובתוצריו גם לייצור של תרופות, בשמים, גומי, שמנים, חומרי צבע ועוד. כך למשל, משמש שרף עץ השיטה, הידוע בשמו "גומי ערביקום" כדבק תעשייתי וביתי וכצמח מרפא עממי. כבר בימי קדם השרף של השיטה שימש כתרופה.

כדי לשרוד במדבר יש לשיטה שיטות משלה. ראשונה, מעניינת הסימביוזה של השיטה עם נמלים. הן תוקפות חרקים ויונקים שבאים לאכול את עלי השיטה והשיטה מפרישה מזון בשבילן, מבלוטות בעלים שלה. כך מטפחת השיטה את מגיניה. אחלה שיטה, נכון?

גם ההפצה של זרעי השיטה, היא חכמה. היא נעשית באמצעות זרעים שמכילים זחלי חיפושיות. הזחלים מתים בקיבתם של צבאים שאוכלים את זרעי השיטה הללו ולאחר ההפרשה מוכנים הזרעים לנביטה במקום חדש.


הנה היחסים של עצי השיטה במדבר והיעלים:

https://youtu.be/ePIf1y9cdRY


גם הם בסכנת הכחדה בישראל (עברית):

https://youtu.be/CUw1-K0mMGE


והמדענים נחלצים לנושא (עברית):

https://youtu.be/cPe8NTTz86o?long=yes

#


ישראל נחשבת מהמדינות היחידות שיש בהן היום, בתחילת המאה ה-21, יותר עצים מאשר היו בה לפני 100 שנה. קשה להאמין שמדינה מדברית, שעד לפני מאה שנה עצים לא היו דבר רווח בה, הפכה כה ירוקה ומיוערת.

לפלא הזה אחראים גורמים שונים. אך מעבר למעשה האקולוגי והידידותי כל כך לסביבה, נעשה כאן בישראל מעשה חינוכי מבריק ששולב באינטרס לאומי והקדים בעשרות שנים, אפילו את הכרזת המדינה.

המתכונת של ימינו, בה נחשב ט"ו בשבט, למשל, ל"ראש השנה לאילנות" היא חדשה יחסית. המנהג של נטיעת שתילים נולד בסביבות שנת 1908. הוגה הרעיון הוא סופר, היסטוריון וגם מחנך ושמו זאב יעבץ.

מחנכי ישראל באותה תקופה ראו חשיבות בנטיעת עצים, כחלק מהתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. יעבץ, כחמש שנים לאחר שהגיע לארץ ב-1887, הוא מנהל בית הספר בזכרון יעקב. לראשונה הוא יוצא עם תלמידיו לנטוע עצים בזכרון יעקב ומבלי משים הוא מוליד מסורת חדשה של נטיעות ביום זה.

בשנת 1907, כ-15 שנה אחר כך, יחלו הנטיעות בבן שמן, על אדמת הקרן הקיימת לישראל. הראשון שניטע כך הוא היער שמוכר עד היום בשם 'יער הרצל'.

שנה אחר כך תרמה הסתדרות המורים של א"י את חלקה, בהכרזה על ט"ו בשבט כחג נטיעות בכל בתי הספר ברחבי הארץ. לצד נטיעה של שתילים, נוספה גם מחויבות המחנכים להקנייה של המודעות לחשיבות של נטיעת עצים וטיפוחם.

כך מיסדו הקרן הקיימת לישראל והסתדרות המורים ב-1908 את המנהג שייתן מימד חינוכי למעשה הנטיעה וישתף את האזרחים, כבר מגיל ילדות, בפיתוח הארץ ונופיה.

החיבור הזה שבין חינוך ומעשה הוא אחד הגורמים המרכזיים שהפכו את ישראל לירוקה וכה שונה ממדינות המדבר שסובבות אותה. הנטיעות ההמוניות שנערכות בכל רחבי ישראל, מדי שנה ומאז תחילת המאה ה-20 ועד היום, לצד חג ט"ו בשבט ופעילותה המבורכת של קק"ל - כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות הירוקות והמוצלחות במניעת מדבור בעולם.

בהמשך הגיעו המחקר המדעי והחקלאי הרב שנעשה בישראל בתחומים אלו והוסיפו גם הם את המומחיות והיכולת לייצר גידולי מדבר והתיישבות ירוקה בשטחים קשים לחקלאות, לצד ייעוץ וסיוע למדינות אחרות בתהליכים דומים. ישראל, גם בתחום הזה, זכתה למצוינות בינלאומית ולחדשנות שלא תאומן.


הנה סרטון המבטא את הקשר בין ישראל לעציה:

https://youtu.be/PWFm3yMo81I


תולדות הנטיעות בט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/whDPPRynDw8


וחג הט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s