» «
פוסט מודרניזם
מה זה פוסט מודרניזם?



פוסט מודרניזם או "פוסטמודרניזם" הוא מונח שבא לתאר תגובה או אפילו דחייה מהתקופה המודרנית וערכי המודרניזם. זה כאילו שיש תקופה היסטורית חדשה אחרי התקופה המודרנית או שיח חברתי חדש של העולם החברתי, שיח שנקרא "שיח פוסטמודרני".

זה קצת מבלבל כי אין בפוסט-מודרניזם תאוריה שלמה, אלא אוסף רעיונות. כמו למשל העדפה מסוימת של הצורה על פני התפקוד של היצירה, גם אם היא אמורה להיות עיצוב של מוצר שימושי. לא פעם הפוסט מודרניזם מתייחס לעבר ויוצר עצמים חדשים מסגנונות מוקדמים יותר.

בעבר היו רבים שדחו את הפוסט-מודרניזם אבל בשנים האחרונות הוא הולך ונעשה מקובל בתרבות האנושית.


סרטון על הצורה שבה הפוסט מודרניזם התפתח ונראה:

http://youtu.be/lKomOqYU4Mw


המסר של הפוסט מודרניזם כלפי התרבות וגיבוריה, כמו שביטאה להקת הפאנק "החונקים":

http://youtu.be/Pg2np37JNEg
סיפורת בזק
מהם הסיפורים ב-6 מילים?




מספרים שהסופר ארנסט המינגוויי המציא סגנון כתיבה של סיפורים ב-6 מילים. הסיפור הראשון שכתב היה "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו". לא ברור אם הוא זה שאכן כתב את הסיפור הקצרצר כל-כך ולא ברור אם הוא שהמציא את סגנון הכתיבה הזה, אבל הרעיון מצוין בכל מקרה. המינגוויי, לפי הסיפור הזה, טען שזו עבודתו הטובה ביותר..

הסוגה הספרותית המקצרת כל כך אינה חדשה. סיפורת בזק (flash fiction) כבר קיימת זמן רב. לפי ויקיפדיה, אורך של סיפור בזק כזה נע בין 300 ל-1000 מילים. לא קל לקרוא לסיפור בזק סיפור ויש המכנים אותו פשוט "קטע". ממשלי איזופוס ועד צ'כוב וקפקא, הסיפורים הללו נכתבו גם בעבר. אבל רק בעידן הפוסט-מודרני הם הפכו למבוקשים, בעיקר בשל הצורך בפוסטים קצרים באינטרנט. בשנת 2007 אף הומצא פרס המיקרו לסיפורת בזק.

אבל הסיפורים ב-6 מילים הם התמצית של התמצית של הקיצור, שיאו של סיפור הבזק. בארצות הברית יצא אפילו ספר ששמו "זה לא יצא בדיוק כמו שתכננתי: זיכרונות בשש מילים של סופרים מפורסמים ועלומים". בספר שירים וסיפורים קצרצרים, שנבחרו מתוך 25 אלף קטעים שאסף מגזין אינטרנט מקוראיו. כמו ש"ציוץ" הוא בעברית מסר קצר בטוויטר, יש נסיונות למתג את זה אצלנו כ"צרצר".

נסו לחשוב על הסיפור הקצרצר ועל כמה דמיון הוא מפעיל אצל הקורא. קחו למשל את סיפור האהבה והאכזבה הבא:
"כאב שהיא עזבה אחרי שעה בלבד."
יש כאן דרמה עצומה, שרובה יכול להיכתב בראשו של הקורא: אהבה קצרה מאד, באופן קיצוני. אכזבה. כאב שעתיד מכאן ואילך להיות קשור בשמה ובזכרון השעה המאושרת היחידה בחייו ועוד.

ונסו לדמיין איזו דרמה של בדידות קיצונית, תקווה וייחול שכנראה לא התממש יש בסיפור הזה:
"למכירה: מזרון זוגי משומש בצד אחד."
הוא או היא קנו מזרון זוגי. קיוו שיבוא מישהו לאייש אותו לידם, אבל זה מעולם לא קרה. סיפור חיים קצרצר שמאחסן בתוכו מאות לילות של בדידות, עם תקווה תמידית שהיא תסתיים. ואז יקיצה מאכזבת, בכל בוקר שוב לבד..

הנה עוד כמה דרמות קצרצרות:

"כשקרו לי החיים, תמיד ראיתי אושר."

"פעם, במלחמה, המוות לא פעם ניצח."


מטלה יצירתית
==========
כתבו סיפור משלכם בן 6 מילים.


הנה קליפ קצר ודומם על הסיפור של המינגוויי:

https://youtu.be/0xHlg8gUtFE


הנה הסיפורים ב-6 מילים שנכתבו בעקבות הסיפור ההוא:

https://youtu.be/nc5VbZ2RnTg


הנה סיפורי 6 מילים באנגלית:

https://youtu.be/v1uD-dEl3Hs


וזו יוזמה לספר את כל התנ"ך ב-6 מילים, לאו דווקא רצופות:

https://youtu.be/Ymfh6RJezQ4
אדריכלות דיגיטלית
מהי אדריכלות דיגיטלית?



אדריכלות דיגיטלית (Digital Architecture) היא סגנון אדריכלי חדשני, שמאופיין בכך שהוא נוצר באמצעות מחשב. בזרם הזה משמשים האלגוריתמים וקודי המחשב כחלק משמעותי ואף מרכזי בכלי העבודה של האדריכל. הוא מזין מידע, נתונים גיאומטריים ונוסחאות מתמטיות אל התוכנה ולאחר שהמחשב עושה את העבודה, אז מחליט האדריכל אם ועד כמה התוצאה מתאימה לצרכיו ולטעמו. למעשה משתנה תפקידו של האדריכל בסגנון הזה. אם לדמות זאת לעיתונאי, למשל, הרי שהוא פחות הכותב ויותר העורך, זה שמחליט מבין ההצעות שהוא מקבל מהמחשב, איזו מתאימה לו יותר.

הסגנון הזה, אגב, זכה גם לשם "פרמטריזם" (parametrism), על שום "פלט" הפרמטרים (משתנים) והנתונים שיוצאים מתוכנת מחשב, לצורך בניית המבנים שתוכננו בה. כמובן שזו אדריכלות שניתן לייצרה רק בדיגיטציה, כשהתוכנה לא רק מאפשרת שרטוטים מורכבים ומודלים תלת-ממדיים, אלא גם עוסקת בחישובים ובהנדסה של המבנים העתידיים. אם בתרבות המודרנית כבר התרגלנו שהמדיה היא המסר, הרי שבאופן דומה משמשת התוכנה באדריכלות הדיגיטלית כשותפה המלאה של האדריכל והמהנדס.

האדריכלות הדיגיטלית שינתה לחלוטין את מראה המבנים החדשים. את הצורות המקובלות למבנים גדולים מחליפות במהירות בועות זכוכית ענקיות, צורות חוצניות, מבנים כמו ביולוגיים, הרכבי מבנים שכמו נלקחו מציוריו של אמן אולטרה מודרניסטי וצורות המזכירות מודלים מדעיים מתחומי הכימיה או הפיזיקה והאטום.

האדריכלים בזרם זה משתמשים בתוכנות מחשב המתרגמות למכונות ענק, את הצורות האדריכליות שהם משרטטים על המחשב. הדברים יוצאים מהמסך אל המציאות בקלות רבה, אם כי לא ממש בזול. כי האדריכלות המדהימה הזו היא בעיני רבים צעצוע יקר לאלפיון העליון, מה שאומר שהיא אפשרית בעיקר לגופים עתירי ממון, למוסדות ציבור בעלי תקציב גדול או למי שזכו בתרומה נדיבה.

דוגמאות נהדרות לאדריכלות הזו הם הגשרים שמתכנן אדריכל הגשרים סנטיאגו קלטראווה, כמו גשר המיתרים שבכניסה לירושלים. הגשר הזה, כמו עבודותיו האחרות, תוכנן באמצעות תוכנת מחשב שעשתה בין השאר את החישובים המורכבים שנדרשים להנדסה כזו. הצורה המשונה עברה היישר מהמחשב אל מכונות המייצרות את חלקיו של הגשר ויודעות להציע את הוראות ההרכבה שלהם זה לזה.


הנה האדריכלות הדיגיטלית:

https://youtu.be/PrEzo6ZKVMU


אדריכל מסביר:

https://youtu.be/5LtpK5_APMM


כך זה נראה על מסך המחשב:

https://youtu.be/AlYKDTWKGOc


ומשם הוא עובר למכונות יציקה ותיעוש של הצורות:

https://youtu.be/rfpj6yCX7VI
ויק מוניז
מיהו אמן הזבל מברזיל?



ויק מוניז (Vic Muniz) הוא אמן שיוצר אומנות מכל דבר אפשרי - מזבל ועד לפיסות נייר, חוטי תיל, עננים, יהלומים ומה לא.. ויק מוניז משתמש בטכניקות מגוונות וכל חומר יכול לשמש ליצירותיו, כולל סוכר, שוקולד, קטשופ, בקבוקים, פקקים ומה לא. הוא מעיד על עצמו את מה שכנראה נכון - הוא האמן הברזילאי הנמכר ביותר בעולם. הוא גם מרוויח המון כסף מהאמנות שהוא יוצר, בעיקר מצלם, אמנות שיש בה הרבה שימוש בזבל.

בסרט שנעשה עליו בשנת 2010, "האמנות בזבל", חוזר מוניז למשך שלוש שנים לברזיל. שם, בהר הזבל הגדול ביותר בעולם, הוא עושה אמנות עם ה"קטדורס" - אותם המלקטים העניים, שחיים ומתפרנסים מאיסוף של פסולת למחזור בהר הזבל הזה. כשיצר מוניז פורטרטים ענקיים של העובדים במזבלה, מזבל בלבד, הוא כיבד אותם, אבל כשמכר את הדיוקנאות שלהם, שאותם צילם, ושילם להם חלק גדול מהכנסות העבודות הללו, הוא עשה ניסיון כן להביא לשינוי חברתי, גם אם זעיר ולומר דברים על צדק וחלוקת העושר בעולם. אמנים ברמה שלו מספרים הרבה סיפורים חברתיים, אבל הוא לא מספר אלא יוצר ברוח החברה שהיה רוצה שתהיה כאן.


הנה חלק מעבודות ההתייחסות שלו ליד המקוריות:

http://youtu.be/LaR6WZVi2jM


העבודות הגדולות שלו:

http://youtu.be/sBnatR06dDk


זה הקדימון לסרט שעשה עם עניי ברזיל:

http://youtu.be/NbbNKHKR3qU


עבודה של ציור על אדמה:

http://youtu.be/6z66AT1Ap2g

פוסט מודרניזם

דמיאן הירסט
כיצד מזעזע דמיאן הירסט את עולם האמנות?



לעיתים קשה להאמין עד כמה יכול אמן להרחיק ולזעזע ועד כמה שכישרון יכול להיות משולב בפרובוקציה. דמיאן הירסט נחשב כבר שנים לילד הרע, מעורר המחלוקת והמוכשר של עולם האמנות המודרנית, או ליתר דיוק הפוסט מודרנית. הוא אלוף ביחסי ציבור והתקשורת מסקרת אותו באופן שמזכיר יותר כוכב רוק מאשר אמן חזותי.

"אם ובן מחולקות" של דמיאן הירסט היא יצירה מודרנית שבה הכניס הירסט פרה ועגל חתוכים לתוך אקווריומים מלאי פורמלין. המבקרים במוזיאון יכולים "לשוטט בתוך גופם" ולראות פנימה. זוהי דרכו של האמן המודרני להראות משהו מוכר בדרך חדשה. זוהי עבודה של הירסט שממשיכה את יצירת הכריש בפורמלין המפורסמת שלו. גם בה הוא עסק במוות, כשהכניס כריש מת לתוך מכל של פורמלין, זעזע את הקהילה האמנותית ובתוך כך זכה לפרסום עולמי.


הנה סקירה על דמיאן הירסט:

http://youtu.be/sRdpV7GqtrA


הנה תערוכה שכוללת את "אמא ובן מחולקות" של דמיאן הירסט:

http://youtu.be/wk-Mbw7BTeI


הנה עבודת הכריש שלו:

http://youtu.be/uDuzy-t7GDA


האמן מספר על יצירות שונות שלו:

http://youtu.be/YWSb9QMlLoQ


עבודות חדשות שלו, לקראת תערוכה:

https://youtu.be/NEwyKoZIzOc?long-yes


עבודה של הירסט בתלת מימד:

http://youtu.be/L1Co5D0ofe4?qr=yes
חמש עשרה דקות של תהילה
מהן 15 דקות התהילה של אנדי וורהול?



אנדי וורהול היה כנראה נביא מודרני. אמירתו בשנות ה-70, שבעתיד יוכל כל אחד לזכות ב-15 דקות של תהילה, הפכה לנבואה שהתממשה בדייקנות נדירה. הנבואה הוורהולית הוגשמה במלואה בעידן תכניות הריאליטי של הטלוויזיה. כשהוא אמר את זה, לא זכו אנשים רגילים להגיע אל מסך הטלוויזיה, אלא אם היו פושעים או עבריינים. כיום יכול כל אדם להפוך לכוכב או סלבריטאי, רק על ידי הופעה בתכנית ריאליטי בטלוויזיה.

אגב, רעיון התהילה העסיק את וורהול לא מעט. המשפט הידוע היה רק חלק מתפיסתו, שעיצבה רבות מעבודותיו. וורהול עצמו הרי התבסס על תמונות וצילומים של מפורסמים להכנת ההדפסים הכי ידועים שלו. אבל התהליך המעניין באמת הוא שההדפסים הללו עצמם הם חלק מהעבודות שהביאו לפרסומו שלו.

אבל מה הקשר לאותן חמש עשרה דקות תהילה? - עיתונאים רבים נוהגים לכתוב על 15 דקות התהילה של פלוני או אלמוני שהודחו מתכניות ריאליטי - פרק הזמן שעוד זוכרים אותם, מזמינים אותם להשקות מוצרים ומסיבות ומדווחים עליהם בטורי הרכילות.. כשנגמרים 15 הרגעים הסמליים הללו (במציאות כמובן שהם נמשכים ימים, שבועות וחודשים) נשכח פליט הריאליטי וחוזר לאלמוניות. נגמרו 15 דקות התהילה שהוקצבו לו בידי המדיה והחברה האנושית..


הנה חמש עשרה הדקות של תהילה:

http://youtu.be/Al6Q0TFqpoU


הרצון להתפרסם ולזכות בתהילה:

http://youtu.be/7CjmvmufdLA


הנה משתתפי הריאליטי "האח הגדול" ב-15 דקות התהילה שלהם:

http://youtu.be/fduncOwWkXY
אמנות ספריי
מהי אמנות הספריי?



מגרפיטי ואמנות רחוב ועד לאמנות הספריי, הפכו צבעים בהתזה לכלי עבודה חדשים ומעשירים את השפה באמנות הציור. מציורי הגרפיטי שבעבר נחשבו לקשקושים והיום הפכו לחלק מהאמנות הפוסט-מודרנית ועד לאמנות הספריי, שהיא אמנות רחוב הנעשית עם פחיות ספריי צבע, הציור בספריי צבע הפך לנפוץ בערים הגדולות ברחבי העולם.

אמנות הספריי נולדה בשנות ה-80 בדרום אמריקה. אמני הספריי יוצרים בדרך כלל ציורי אינסטנט, ברחוב או במקומות ציבוריים, אל מול עיני הקהל. לרוב הם נוהגים לצייר נושאים כמו מדע בידיוני, ציורי פנטזיה, נופים אורבניים, ציורי חלל וציורי נוף.

בדרך כלל הם מציירים על נייר או עץ, כשלרוב הם מתיזים שכבות צבע ומשתמשים בטכניקות שונות כדי לשרטט וליצור תבניות ומרקם בשכבות הצבע השונות. אמני הספריי נוהגים להשתמש בחפצים שונים כדי ליצור מבנים וצורות כמו עיגולים ומשולשים. הם גם עושים שימוש רב בידיים ובסוגי נייר שונים, כדי ליצור מרקמים מעניינים ובעלי אופי.


הנה אמנות הספריי ברחוב בניו-יורק:

http://youtu.be/36lZPqL8y3Q


ועוד עבודה של כוכבי לכת:

http://youtu.be/LtJQDNCyoJI


כך משתמשים אמני גרפיטי בספריי הצבע:

http://youtu.be/kxwsvCEWidA


וכך הם מציירים דמויות:

http://youtu.be/w0g3jWzKCms
תרבות האינסטנט
מהי תרבות האינסטנט?



תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.

זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...

הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...

הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.

ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...


הנה הסבר של תרבות האינסטנט בעברית:

https://youtu.be/NZz4GB7IhhM?t=10m19s&end=15m9s


מגדלי פטרונס
מהם בנייני ה"תאומים" הגבוהים ביותר בעולם??



בסוף שנות ה-90 ועד שנת 2004 הם היו המגדלים הגבוהים בעולם. היום מגדלי פטרונס (The Petronas Towers) שבקואלה לומפור, בירת מלזיה, הם "סתם" זוג מגדלים מרשימים להפליא. גובהם כ-452 מטרים ויש בכל אחד מהם 88 קומות.

האדריכל שתכנן אותם, סזאר פלי האמריקאי ממוצא ארגנטינאי, עשה זאת בסגנון פוסט-מודרני כדי שיהוו סמל חדשני לקואלה לומפור של המאה ה-21. היופי בהם הוא בשילוב שבין המודרניות מחד ומנגד - המסורת של מלזיה ומוטיבים מהאמנות האיסלמית. אלה באים לידי ביטוי בערבסקות האיסלמיות, במבנה השער שנוצר על ידי המגדלים והגשר שמחבר ביניהם ובצורות הגיאומטריות של המבנים. אלמנטים מודרניים כמו הזכוכית והנירוסטה, שעוטפים את המגדלים, מוסיפים לחיבור המיוחד שבין ישן וחדש, מסורתי ופוסט-מודרני, שמציגים גורדי השחקים הללו. חובבי הקולנוע הקלאסי יזהו שם דימיון למגדלים שהוצגו בסרט "מטרופוליס" משנות ה-30 של המאה הקודמת.

ואגב, אם בכל זאת רוצים לדעת במה הם מצטיינים, מגדלי פטרונס מחזיקים עדיין בשיא עולמי, בתור זוג הבניינים ה"תאומים" הגבוהים בעולם. גם היסודות שלהם הם העמוקים בתבל, 120 מטרים עומקם! - הסיבה היא שייצוב המבנים הללו גם הוא עניין לא פשוט, בגלל סוג הקרקע שבאזור ומשטר הרוחות שמסביב.

ביניהם עובר גם "גשר שמיים", המחבר בין המגדלים בקומות ה-41 וה-42. בנייתו המורכבת הביאה לכך שהוא נבנה על פני האדמה, והונף למיקומו בין המגדלים, כשקשת מצולעת מתחתיו תומכת בו.


הנה מגדלי פטרונס שבקואלה לומפור:

http://youtu.be/vHAGkipBt5U


הנה מה שבתוכם והשילוב שלהם במרחב העירוני:

http://youtu.be/y8s9f8znQdg


הסבר נוסף:

http://youtu.be/0MfneG2aWPg


הנה הם מלמטה:

http://youtu.be/G9AWQJM1KbM


ואם אתם חושבים שמפחיד להביט מלמעלה, אז תראו מה עושה האיש הזה:

http://youtu.be/keAXHZnJU2E
מי יצר את כסא טום ואק?



כסא טום ואק (Tom Vac) החייזרי עוצב בידי המעצב הישראלי רון ארד בשת 1997. את הכיסא המודרניסטי ומינימליסטי יצר המעצב המחונן היושב בלונדון כבר שנים רבות מיציקת פוליפרופילן, חומר מלאכותי פלסטי שהופך את הכיסא לעמיד בתנאי מזג האוויר ולישיבה ושימוש גם מחוץ לבית ועדיין לכיסא נוח מאד לישיבה.

בעיצוב כיסא זה הוכיח ארד לא בפעם הראשונה, את הבנתו בשימושיות של המוצר. הטום ואק הוא כיסא נערם, מה שאומר שניתן להערים כיסאות רבים זה מעל זה. עובדה זו הופכת אותו מתאים לאיחסון כשאין בו שימוש. משום כך הוא מתאים גם למקומות קטנים בהם אין מקום רב לאיחסון וגם למקומות הזקוקים לאירוח ויש בהם צורך בכיסאות רבים לאירוח מזדמן.

תכונה נוספת של הפוליפרופילן היא העמידות שלו כנגד דהייה. בכיסא הזה ניתן להשתמש בכל מזג אוויר וצבעו לא ידהה לעולם.


הנה כסא הטום ואק של רון ארד בוריאציות שונות ומגוונות:

http://youtu.be/u3p18wPUNf8


תופס מקום מכובד בסדנה של האמן:

http://youtu.be/I_EPya1tRKk


יש מעצבים שיצרו כיסאות היברידיים, שהם שילוב של הטום ואק עם כסא מפורסם אחר:

http://youtu.be/RYq2dXLTg3Y
איך המדיום הוא המסר?



גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא חוקר התקשורת מרשל מקלוהן לאור את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".

"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו ושבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.

חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.

מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.

אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.

מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.

היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.

אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.

גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?


הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/gCr2binb4Fs


המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE


שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:

https://youtu.be/h2dHqdvXsys


וכך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:

https://youtu.be/fgv72SRHdUI


יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:

https://youtu.be/WeVJwb1OnYc


וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:

https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes
למה צייר אנדי וורהול את פחיות המרק הללו?



יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.

היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.

קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.

אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.


הנה סרטון שמדגים את פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:

http://youtu.be/CafyWD4pdJo


ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:

https://youtu.be/pQUH-DjPYOc


אבל למה זו אמנות, בעצם?

https://youtu.be/J2CtQD3OLRI


והנה תערוכה, אחת מרבות, שהוקדשה לעבודות פחיות המרק של קמפבל:

http://youtu.be/c_Q-rID4xoY


הנה סרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:

https://youtu.be/w8GK-fRHt6w?long=yes
איך יוצר אמן האשליות ג'ון פיו?



ג'ון פיו (John Pugh) הוא צייר שמצייר על בניינים ציורי אשליה תלת ממדיים. בציוריו ניתן למצוא אשליות כמו אקווריום ענקי, מבנים שנהרסו ברעידת אדמה, גלים ענקיים ועוד.

פיו מגדיר את עצמו כאמן אשליות שמחבר בציורי הקיר שלו בין אמנות לאדריכלות ובין מציאות ואשליה.


הנה עבודותיו של ג'ון פיו:

http://youtu.be/3J5mkLalhc0


כך ג'ון פיו עובד על ציור קיר ומסביר את רעיונותיו:

http://youtu.be/XafCwc0rKRs


עוד מעבודותיו:

http://youtu.be/eYl2CGZzK8o
מיהו אוקטביו אוקמפו?



הצייר הסוריאליסטי המקסיקני אוקטביו אוקמפו (Octavio Ocampo) הוא אחד המעניינים שבאמני האשליות. במבט ראשון נראה לך אולי שהציור ברור והנושא שלו חד-משמעי, אבל תמיד יתגלו לפתע עוד עצמים בציור, שלא נראו קודם. אם אלה דמויות נסתרות שיוצרות דיוקן, או עצמים שמרכיבים עצמים ודמויות גדולות מהם. יש לאוקמפו ציורים רבי צדדים, שמזוויות ומרחקים שונים מקבלים פירושים שונים.

אמצעים כמו שזירת תמונות קטנות לתמונה הגדולה ושימוש בשקיפויות הם אלה שהופכים את הציורים שלו לכל כך פופולאריים ומעניינים. הוא קורא לסגנון שלו ציור מותמר, מטמורפי (metamorphic). הדיוקנאות שהוא יוצר הם פעמים רבות של אייקוני תרבות כמו מרילין מונרו או המונה ליזה וההומור שבשינוי שלהם הוא חלק מהקסם של העבודות הללו.


הנה עבודות של הצייר אוקטביו אוקמפו:

http://youtu.be/v7LNxnO-L9g


ועוד הרבה מיצירותיו של אוקמפו:

http://youtu.be/IjSHdyYewSk


הנה שמות יצירותיו והדמיויות המפורסמות שבהן:

http://youtu.be/ry6xBg8I2BM


ומורפינג של יצירותיו של אוקטביו אוקמפו:

http://youtu.be/kDyOcOgXcPA
מהי אמנות עיטוף הבניינים של הזוג קריסטו?



עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים. במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.

בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית. הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם. בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.

בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.


הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:

https://youtu.be/oY-YVR4_aEc


"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:

https://youtu.be/nBVpgN4JAsE


כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:

https://youtu.be/esiErDm62E4


"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:

https://youtu.be/UEecBz3CE7o


בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":

https://youtu.be/DOqEX8P9cq0


הפרויקט הראשון של כריסטו ללא אשתו שמתה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:

https://youtu.be/fJ20p1IXG4A


ומקרוב:

https://youtu.be/Le2yLan0o5Y
מי יצר את צ'ה משעועית שחורה?



האמן ויק מוניז יצר בחייו המוני יצירות ממרכיבי מזון שונים ומשונים. חובבי האמנות עוד לא התאוששו מ"המונה ליזה" שלו משוקולד וריבה וכבר יצר האמן את צ'ה ארנסטו גווארה, דמותו של המורד הארגנטיני-קובני. אבל את "צ'ה", שהתבסס על הצילום האייקוני של אלברטו קורדה, יצר מוניז משעועית שחורה בשנת 2000.

אגב, לאחר שהוא יוצר את היצירות הללו, מכיוון שהן לא יישמרו זמן רב מבלי להתקלקל, הוא מצלם אותן וכך משמר אותן להצגה בתערוכות, באלבום העבודות שלו ובהקשרים אמנותיים נוספים.

כמו דימויים אחרים שיצר לדמויות ודימויים מתולדות האמנות, ההיסטוריה, התרבות פופולרית והמדע, גם ביצירת צ'ה הוא השתמש בחומר יומיומי מהמטבח שלו. עדשי השעועית השחורים הם חלק מהמזון הדרום אמריקאי וככאלה הם הולמים את דמותו של צ'ה.

בין סדרות יצירותיו המפורסמות של מוניז מחומרים זמינים ניתן למצוא את "תמונות שוקולד", "תמונות אבק", "תמונות אדמה" ו"תמונות זבל".


את עבודתו של מוניז "צ'ה" לא מצאנו בסרטון, אבל הנה האייקון שאותו ייצר משעועית כהה:

https://youtu.be/aLJ7metgLSI


עוד מעבודותיו ה"חומרניות" של מוניז:

https://youtu.be/u92J71j_-OU
איך נולד כיסא הרובר האייקוני?



'כיסא רובר' (The Rover Chair, 1981) הוא היצירה שפרסמה לראשונה והזניקה את הקריירה של מעצב העל הבינלאומי רון ארד. זה התחיל כשמצא מושב עור של מכונית רובר במגרש גרוטאות בלונדון. כשחיבר את הכיסא למסגרת מתכת מעוגלת שעשוייה מצינורות הוא יצר בעזרתו את אחד מפריטי העיצוב המפורסם ביותר בעולם, פריט מיחזור יצירתי שהפך לאייקון עיצובי.

בהמשך הקריירה שלו יצר ארד בעזרת חברות רהיטים כמו Vitra גירסאות מעוצבות של כיסא הרובר. למשל כיסא "זאת ועוד" (Moreover), גירסה של כיסא הרובר בגימורים של חלודה ושל כרום.


הנה רון ארד מספר על הדרך שלו וכיצד החלה מכיסא הרובר:

http://youtu.be/nHRJJ0b7PRE


כיסא שמחקה את הרובר של רון ארד:

http://youtu.be/WpiORFrLhkU


איך המסרונים החליפו את השיחות?



מיליארדים מהם נשלחים מדי יום בעולם ועשרות טריליונים בשנה. הם השתלטו על התקשורת העולמית בין אנשים. הם נשלחים ישירות בצורת SMS, או דרך תוכנות מסרים מיידיים כמו ווטסאפ ומסנג'ר.

אס־אם־אס (SMS, קיצור של Short Message Service), מסרון או הודעת טקסט קצרה, הם שמות לאחת ההמצאות הצעירות אך המשפיעות בתחום התקשורת הסלולארית. דור ה-Y, הדור הראשון שגדל עם הטלפון הסלולארי, אימץ אותם בחום והיכולת שלו לנהל מערכות יחסים וקשרים שלמות במסרונים שכאלה, כבר מזמן הפסיקה להפתיע. כי מרגע שהופיעו המסרונים, הם הפכו תוך זמן לאמצעי התקשורת החשוב ביותר בעולם הסלולארי, יש שיאמרו אפילו יותר מהשיחות הקוליות עצמן!

ניל פאפוורת, המהנדס ששלח בשנת 1992 את הודעת הטקסט הראשונה בהיסטוריה לטלפון סלולרי של אדם אחר, איחל במסר שלו "חג מולד שמח" ועשה היסטוריה. את המסר הזה שלח פאפוורת ממקלדת מחשב, מכיוון שצריך היה עדיין לפתח את האפשרות לשלוח מסרונים דרך הטלפון. אבל האיש שקיבל את ה-SMS הראשון, ריצ'רד ג'ארוויס, ראה אותו בטלפון שלו מיידית.

בתחילה המסרונים הללו נועדו להחליף את מכשירי הזימונית של מנהלים, רופאים ובעלי מקצועות דחופים, שנהגו לקבל בהם הודעות מידיות. אבל כשהצעירים גילו את דרך התקשורת הזו, הם הפכו למכורי מסרונים. השפה מקוצרת שנולדה במסרונים הללו הפכה לשפה הרשמית של הרשת. די מהר הם גם החלו להוסיף למסרון גם את הרגשונים מעולם הצ'אט, אותם פרצופוני רגשות שעשויים מאותיות וסימנים ושנולדו בחדרי השיחה של האינטרנט והתקשורת הממוחשבת שלפניו.

כיום קשה לדמיין את התרבות האנושית בלי המסרונים הללו. אנשים מנהלים מערכות יחסים שלמות בפחות מ-200 תווים, שמאפשרים להם הטלפונים בכל SMS כזה. עם הזמן נוספו גם מסרי המולטימדיה (MMS), שכוללים גם הודעות וידאו ותמונה, החלו שירותי שליחת המסרונים הפרסומיים (אתם מכירים אותם בתור ספאם), הצבעות לריאליטי ולשעשועוני טלוויזיה ב-SMS ועוד.


הנה תולדות המסרונים מ-2012 עת חגגו 20 שנה להמצאתם:

http://youtu.be/nEov-dnhFI4


כך הם מככבים בקולנוע:

https://youtu.be/uFfq2zblGXw
מהו פופ ארט?



זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.

בין אמני הפופ ארט החשובים ניתן למצוא את קית הרינג, רוי ליכטנשטיין וכמובן - את אנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו.

הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך. אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא נתן כבר בחייו את התהילה, למוצרים ממדפי החנויות.


מהו סגנון הפופ-ארט?

https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ


כך נולד הפופ-ארט:

http://youtu.be/LsY4ihZCJL8


הנה סגנון הפופ ארט:

http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s


תולדות הסגנון במבחר עבודות:

http://youtu.be/DM5thhNGbT8


מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:

http://youtu.be/kZTsbJcr9VI


הנה דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:

http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
מהן החדשות המזויפות, פייק ניוז?



חדשות מזויפות (Fake news) הן חדשות בדויות, שהועלו לרשת על ידי בעלי עניין, בכוונה להשפיע על אנשים אחרים. מדובר על אנשים שמקדמים באמצעות בדותות את המטרות הפוליטיות, המסחריות או האישיות שלהם והופכים אותן פעמים רבות לנפוצות כל כך, באופן כזה שהן יוצרות שינוי עצום במציאות.

גם בעבר היו חדשות מזויפות. הפיצו אותם בדרך כלל עיתונים וכלי תקשורת ברמה נמוכה וכך גם התייחס אליהם הציבור. עיקר ההצלחה של החדשות המזויפות בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב, נובעת מ"בוטים", תוכנות שמאפשרות לקדם כל פוסט בפייסבוק וטוויט בטוויטר לצפייה של מיליונים.

הבוטים האלה מפעילים אלפי משתמשים מזוייפים שבתוך דקות עושים "לייקים" ו"רטוויטים" וגורמים לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות לחשוב שמדובר בפוסטים לוהטים. כך הם מקודמים בהתלהבות ודקות אחר כך אף אחד לא יודע שמדובר בשטויות. מיליוני אנשים עושים להם לייק והופכים את הפוסט הבדוי לעובדה ולחדשות הנראות כחדשות של ממש.

בבחירות האחרונות באמריקה הסתבר שהחדשות המזויפות זכו ליותר שיתופים ברשתות החברתיות מאשר אלה שקיבלו ידיעות מהתקשורת והעיתונות הממוסדת.

מה שהפתיע את החוקרים לא פחות הוא שהסתבר שלא מעט מהאנשים שעשו לייק או רטוויט לחדשות הללו היו אנשים משכילים ובעלי בסיס כלכלי ולא רק אנשים משולי החברה ומהמעמד הנמוך והלא-משכילים שביניהם.

אגב, מבדיקות שנעשו בבחירות בארצות הברית, קבעו החוקרים שהחדשות המזוייפות לא השפיעו על תוצאות הבחירות הללו. מצד שני, יתכן שהכלים שבהם השתמשו לאותן בדיקות היו אותם כלים שהביאו את כל המומחים לטעון לפני הבחירות שדונלד טראמפ לא יהיה נשיא ואז הסתבר שהוא דווקא כן...


הנה סרטון על החדשות המזויפות וההשפעה שלהן על עולם החדשות והבחירות באמריקה:

https://youtu.be/XiFtw9jRFQU


טראמפ עושה בביטוי שימוש כנגד התקשורת הממוסדת ומאשים את העיתונאים שהם אויבי העם:

https://youtu.be/osqWSVZYOyQ


יצרני חדשות מזויפות, כמו האיש שיתראיין כאן ללא בושה, עושים כסף רב ומשנים את ההיסטוריה:

https://youtu.be/XoLHF3Z9eMg


יש מי שמשתמשים בביטוי הזה כדי לנסות ולקעקע חדשות של ממש:

https://youtu.be/7iTlQj1Ibh0


אחרים סבורים שכמעט כל החדשות שאנו מקבלים בתקשורת הן מזויפות:

https://youtu.be/Ln-7aHeKr5k


ורק אבשלום קור אחד עומד בפרץ...

https://youtu.be/ofC4vdcfsQY


ואם זה לא היה עצוב, זה בטח מצחיק:

https://youtu.be/ie2Mq_iio2g


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.