שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ריקוד הפוקסטרוט?
לא רבים יודעים שבעוד שריקוד הפוקסטרוט (Foxtrot) המקצועי נחשב לאחד הקשים ביותר בתחום ונדרשת שליטה מעולה בגוף וקואורדינציה גבוהה כדי להצליח ולרקוד אותו, יש את הגרסה העממית, הפשוטה למדי ומיועדת לחובבים ורוקדים רגילים.
הפוקסטרוט הוא ריקוד זוג קלאסי שמתאפיין בתנועות חלקות וזורמות המחקות הליכה טבעית באלגנטיות מיוחדת. הוא נחשב לאחד מריקודי הזוג הבסיסיים והפופולריים ביותר בעולם המערבי ומשלב פשטות עם יופי אמנותי, אלגנטיות ורומנטיקה.
ריקוד הפוקסטרוט נוצר בסביבות שנות ה-10 של המאה ה-20 בארצות הברית, על ידי הזמר והרקדן הארי פוקס (Harry Fox). פוקס ביצע סוג חדש של ריקוד טרוט במועדון ריקודים בניו יורק שכלל צעדים קלים ותנועות מהירות. הקהל אהב את הסגנון החדש וכינה אותו "Fox's Trot" על שם היוצר. במהלך השנים מאז התפתח הריקוד מצורתו המקורית המהירה והפראית והיה לריקוד מעודן ואלגנטי יותר.
מבחינה מוסיקלית הפוקסטרוט מבוצע במשקל של 4/4 בטמפו של 30 פעימות בערך לדקה. המוסיקה המתאימה לו ביותר היא בדרך כלל ג'אז סטנדרטי, מוסיקת ביג בנד קלאסית ובלדות זורמות.
שירים מפורסמים כמו "Cheek to Cheek" של אירווינג ברלין (Irving Berlin) או "The Way You Look Tonight" נחשבים כמתאימים באופן מושלם לאווירה הרומנטית של הריקוד הזה.
המאפיין הטכני הייחודי של הפוקסטרוט הוא מערכת המקצבים המיוחדת שלו. הריקוד מבוסס על דפוס "איטי-איטי-מהיר-מהיר", כאשר הצעדים האיטיים תופסים 2 מקצבים מוסיקליים כל אחד והצעדים המהירים תופסים מקצב אחד בלבד. התוצאה היא תחושה של תנועה טבעית וחלקה שמזכירה הליכה רגילה אך עם הדר ואלגנטיות מיוחדים.
בשנות ה-20 התפשט הפוקסטרוט במהירות, ברחבי העולם המערבי. החברה הגבוהה באירופה ובאמריקה אימצה אותו כסמל של תרבות ועידון ודי מהר הפך הריקוד לריקוד חובה בכל אירוע חברתי מכובד ולמופת של אלגנטיות ורוח מודרנית.
בסרטיהם משנות ה-30 הפך זוג הרקדנים האגדי פרד אסטר (Fred Astaire) וג'ינג'ר רוג'רס (Ginger Rogers) את הפוקסטרוט לאמנות אמיתית. השניים רקדו בצורה כל כך מושלמת עד שנראו כאילו הם מרחפים מעל הרצפה. אסטר היה מפורסם בזכות הדיוק והפרפקציוניזם שלו בעת הכנת הכוריאוגרפיות ולעיתים חזר על אותה סצנה עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה המושלמת שחיפש, אגב בו בעת שרגליה של ג'ינג'ר רוג'רס כבר כואבות...
בשנות ה-30 ובשנים שאחריהן התפתח הפוקסטרוט לשני זרמים מרכזיים. הזרם החברתי נותר פשוט ונגיש למתחילים בעוד הזרם התחרותי התפתח לריקוד מורכב במיוחד, הכולל תנועות אקרובטיות מרהיבות - כמו ליפטים גבוהים וזריקות מהירות.
כיום הפוקסטרוט הוא אחד מחמשת הריקודים הסטנדרטיים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות, לצד הוואלס (Waltz), הטנגו (Tango), הוואלס הווינאי (Viennese Waltz) והקוויק סטפ (Quickstep). מכיוון שהוא מלמד את כל העקרונות הבסיסיים הנדרשים לריקודי זוג, הוא כולל הובלה, מעקב, איזון, תזמון ותקשורת גופנית בין השותפים.
הפוקסטרוט ממשיך להיות פופולרי בחתונות ובאירועים חברתיים ברחבי העולם. חוגים ותחרויות לריקודים, לצד תוכניות טלוויזיה כמו "רוקדים עם כוכבים" (Dancing with the Stars) הביאו אותו לתודעה של דור חדש ולקיום גם הלאה.
הנה ריקוד הפוקסטרוט בתחרות בינלאומית:
https://youtu.be/ku0dN3_StFs
פוקסטרוט בטלוויזיה:
https://youtu.be/uB6YO8qlmNE
שיעור פוקסטרוט ראשון:
https://youtu.be/QUdzjRk7TNA
ועכשיו לרקוד:
https://youtu.be/jZx7_arHFeM
מהו ריקוד הרומבה של קובה?
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
פוקסטרוט
לא רבים יודעים שבעוד שריקוד הפוקסטרוט (Foxtrot) המקצועי נחשב לאחד הקשים ביותר בתחום ונדרשת שליטה מעולה בגוף וקואורדינציה גבוהה כדי להצליח ולרקוד אותו, יש את הגרסה העממית, הפשוטה למדי ומיועדת לחובבים ורוקדים רגילים.
הפוקסטרוט הוא ריקוד זוג קלאסי שמתאפיין בתנועות חלקות וזורמות המחקות הליכה טבעית באלגנטיות מיוחדת. הוא נחשב לאחד מריקודי הזוג הבסיסיים והפופולריים ביותר בעולם המערבי ומשלב פשטות עם יופי אמנותי, אלגנטיות ורומנטיקה.
ריקוד הפוקסטרוט נוצר בסביבות שנות ה-10 של המאה ה-20 בארצות הברית, על ידי הזמר והרקדן הארי פוקס (Harry Fox). פוקס ביצע סוג חדש של ריקוד טרוט במועדון ריקודים בניו יורק שכלל צעדים קלים ותנועות מהירות. הקהל אהב את הסגנון החדש וכינה אותו "Fox's Trot" על שם היוצר. במהלך השנים מאז התפתח הריקוד מצורתו המקורית המהירה והפראית והיה לריקוד מעודן ואלגנטי יותר.
מבחינה מוסיקלית הפוקסטרוט מבוצע במשקל של 4/4 בטמפו של 30 פעימות בערך לדקה. המוסיקה המתאימה לו ביותר היא בדרך כלל ג'אז סטנדרטי, מוסיקת ביג בנד קלאסית ובלדות זורמות.
שירים מפורסמים כמו "Cheek to Cheek" של אירווינג ברלין (Irving Berlin) או "The Way You Look Tonight" נחשבים כמתאימים באופן מושלם לאווירה הרומנטית של הריקוד הזה.
המאפיין הטכני הייחודי של הפוקסטרוט הוא מערכת המקצבים המיוחדת שלו. הריקוד מבוסס על דפוס "איטי-איטי-מהיר-מהיר", כאשר הצעדים האיטיים תופסים 2 מקצבים מוסיקליים כל אחד והצעדים המהירים תופסים מקצב אחד בלבד. התוצאה היא תחושה של תנועה טבעית וחלקה שמזכירה הליכה רגילה אך עם הדר ואלגנטיות מיוחדים.
בשנות ה-20 התפשט הפוקסטרוט במהירות, ברחבי העולם המערבי. החברה הגבוהה באירופה ובאמריקה אימצה אותו כסמל של תרבות ועידון ודי מהר הפך הריקוד לריקוד חובה בכל אירוע חברתי מכובד ולמופת של אלגנטיות ורוח מודרנית.
בסרטיהם משנות ה-30 הפך זוג הרקדנים האגדי פרד אסטר (Fred Astaire) וג'ינג'ר רוג'רס (Ginger Rogers) את הפוקסטרוט לאמנות אמיתית. השניים רקדו בצורה כל כך מושלמת עד שנראו כאילו הם מרחפים מעל הרצפה. אסטר היה מפורסם בזכות הדיוק והפרפקציוניזם שלו בעת הכנת הכוריאוגרפיות ולעיתים חזר על אותה סצנה עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה המושלמת שחיפש, אגב בו בעת שרגליה של ג'ינג'ר רוג'רס כבר כואבות...
בשנות ה-30 ובשנים שאחריהן התפתח הפוקסטרוט לשני זרמים מרכזיים. הזרם החברתי נותר פשוט ונגיש למתחילים בעוד הזרם התחרותי התפתח לריקוד מורכב במיוחד, הכולל תנועות אקרובטיות מרהיבות - כמו ליפטים גבוהים וזריקות מהירות.
כיום הפוקסטרוט הוא אחד מחמשת הריקודים הסטנדרטיים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות, לצד הוואלס (Waltz), הטנגו (Tango), הוואלס הווינאי (Viennese Waltz) והקוויק סטפ (Quickstep). מכיוון שהוא מלמד את כל העקרונות הבסיסיים הנדרשים לריקודי זוג, הוא כולל הובלה, מעקב, איזון, תזמון ותקשורת גופנית בין השותפים.
הפוקסטרוט ממשיך להיות פופולרי בחתונות ובאירועים חברתיים ברחבי העולם. חוגים ותחרויות לריקודים, לצד תוכניות טלוויזיה כמו "רוקדים עם כוכבים" (Dancing with the Stars) הביאו אותו לתודעה של דור חדש ולקיום גם הלאה.
הנה ריקוד הפוקסטרוט בתחרות בינלאומית:
https://youtu.be/ku0dN3_StFs
פוקסטרוט בטלוויזיה:
https://youtu.be/uB6YO8qlmNE
שיעור פוקסטרוט ראשון:
https://youtu.be/QUdzjRk7TNA
ועכשיו לרקוד:
https://youtu.be/jZx7_arHFeM
ריקוד הרומבה (Rumba) הסלוני הוא ריקוד קובני שמסמל אהבה ולעתים פיתוי, אך לעומת ריקודים לטיניים וקובניים אחרים הקצב שלו יותר איטי.
חשוב להבדיל בין הרומבה הסלונית (Ballroom Rumba) שמלמדים באולמות ריקוד מערביים, סגנון ריקוד שהתפתח ותוקנן בארצות הברית של שנות ה-1930 על בסיס גרסה מסחרית של הריקוד הקובני, לבין המקור האותנטי קובני של הרומבה.
המקור האותנטי של הרומבה הקובנית (Cuban Rumba) צמח כסגנון מוסיקלי מתוך התרבות האפרו-קובנית, כאשר עבדים משוחררים ומהגרים אפריקאים שילבו מסורות מערב-אפריקאיות עם אלמנטים קובניים וספרדיים.
זהו ז'אנר מוסיקלי ותרבותי שנולד ברחובות ושכונות העוני של קובה במאה ה-19, בעיקר בערים הוואנה (Havana) ומטנסאס (Matanzas).
בשנת 2016 הכירה אונסקו (UNESCO) ברומבה הקובנית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות.
ברחובות הוואנה ומטנסאס עדיין ניתן לראות רומבה דה קאחון (Rumba de Cajón) ספונטנית, כשמספר מוסיקאים ורקדנים מתאספים בחצרות או בפינות רחוב ומנגנים, שרים ורוקדים.
בעבר, כשהתופים היו יקרים מדי או אסורים על ידי השלטונות הקולוניאליים, הקובנים היו מתופפים על ארגזי פירות ריקים או על ארגזי דגים. זה הוליד את כלי הקאחון שנעשה מרכזי ברומבה.
למרות שהרומבה נותרה בעיקר מסורת עממית באי, השפעתה התפשטה לכל סגנונות המוסיקה והריקוד הלטיניים.
#הבסיס המוסיקלי
המוסיקה של הרומבה מבוססת על קצבים פוליריתמיים מורכבים שמנוגנים על כלי הקשה מסורתיים. החשובים שבהם הם הקלאווס (claves), שני מקלות עץ שמקישים זה בזה ויוצרים את דפוס הקצב הבסיסי. לצידם תופי קונגה (congas) הגבוהים וגם קאחון (cajón) - מעין ארגז עץ שעליו יושבים ומתופפים.
הזמרים ששרים רומבה קוראים ומגיבים בסגנון שירת מענה (call-and-response) שמקורו באפריקה, תוך שהם משלבים אילתור ושירה בספרדית. ואגב, במסורת הרומבה מכונה הזמר המוביל "גאיו" (gallo), שמשמעותו בספרדית "תרנגול", בגלל שהוא "מקרקר" ומכריז על תחילת הריקוד ומוביל את המוסיקאים.
#סגנונות הרומבה האותנטיים
ריקוד הרומבה האותנטי מתחלק לשלושה סגנונות עיקריים:
יאמבו (Yambú) - הרומבה הקדומה והאיטית ביותר היא היאמבו, ריקוד רומבה של זוגות מבוגרים המאופיין בתנועות עדינות יחסית.
גואגואנקו (Guaguancó) - הסגנון הפופולרי ביותר, ריקוד חיזור זוגי ללא מגע בין הגבר לאישה, בו הגבר מנסה "לתפוס" את האישה בתנועת אגן מהירה המכונה "ווקונאו" (vacunao) ומסמלת כיבוש, בעוד היא מתחמקת ממנו בתנועות הגנה.
שווה לדעת שהגואגואנקו, עם תנועת הווקונאו המפתה שלו, נתפס כריקוד מגונה ואירוטי מדי על ידי השלטונות הקולוניאליים הספרדיים והכנסייה הקתולית במאה ה-19. הם ניסו לאסור אותו וראו בו איום על המוסר הציבורי. אבל הרומבה המשיכה לפרוח בסתר בשכונות העניות, שם הפכה לביטוי חזק של זהות ואמנות עממית.
קולומביה (Columbia) - הצורה המהירה ביותר של הרומבה, בה רקדן סולו גברי מפגין אקרובטיקה ותנועות מרשימות. לעתים, אוחז הרקדן בסכין או במצ'טה בסגנון הזה, בזמן שהוא רוקד. זה מוסיף אלמנט של סכנה ודרמה למופע הווירטואוזי של ריקוד הרומבה קולומביה.
הנה סגנון הרומבה:
https://youtu.be/b_Vemw-JTvo
רומבה סלוני עם מוסיקת רומבה:
https://youtu.be/_HFyCjenFUs
רומבה יאמבו:
https://youtu.be/KMGaWp621FU
רומבה גואגואנקו ברחוב בקובה:
https://youtu.be/Wi7FFypHLpM
רומבה גואגואנקו אותנטי בקובה
https://youtu.be/JaNfdh0iWCg
קולומביה רומבה:
https://youtu.be/W4aMl4HpKIQ
עוד רומבה קולומביה:
https://youtu.be/KnP_LUpbk5U
ורומבה קובנה לתיירים:
https://youtu.be/vmVkJS-XLDw
