מהו הפוקסטרוט, מאיפה הוא בא ומה מאפיין אותו?
לא רבים יודעים שאף שהוא ריקוד רומנטי, ריקוד הפוקסטרוט (Foxtrot) המקצועי נחשב לאחד הקשים ביותר בתחום של הריקודים הסלוניים.
אף שישנה גם הגרסה העממית, הפשוטה יותר ומיועדת לחובבים ורוקדים רגילים, כדי להצליח ולרקוד פוקסטרוט אמיתי בריקוד הסלוני, נדרשת שליטה מעולה בגוף וקואורדינציה גבוהה.
הפוקסטרוט הוא ריקוד זוג קלאסי שמתאפיין בתנועות חלקות וזורמות המחקות הליכה טבעית באלגנטיות מיוחדת. הוא נחשב לאחד מריקודי הזוג הבסיסיים והפופולריים ביותר בעולם המערבי ומשלב פשטות עם יופי אמנותי, אלגנטיות ורומנטיקה.
כיום, הפוקסטרוט הוא אחד מחמשת הריקודים הסטנדרטיים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות, לצד הוואלס (Waltz), הטנגו (Tango), הוואלס הווינאי (Viennese Waltz) והקוויק סטפ (Quickstep).
פוקס ביצע סוג חדש של ריקוד טרוט במועדון ריקודים בניו יורק שכלל צעדים קלים ותנועות מהירות. הקהל אהב את הסגנון החדש וכינה אותו "Fox's Trot" על שם היוצר.
בשנות ה-20 התפשט הפוקסטרוט במהירות, ברחבי העולם המערבי. החברה הגבוהה באירופה ובאמריקה אימצה אותו כסמל של תרבות ועידון ודי מהר הפך הריקוד לריקוד חובה בכל אירוע חברתי מכובד ולמופת של אלגנטיות ורוח מודרנית.
בסרטיהם משנות ה-30 הפך זוג הרקדנים האגדי פרד אסטר (Fred Astaire) וג'ינג'ר רוג'רס (Ginger Rogers) את הפוקסטרוט לאמנות אמיתית. השניים רקדו בצורה כל כך מושלמת עד שנראו כאילו הם מרחפים מעל הרצפה. אסטר היה מפורסם בזכות הדיוק והפרפקציוניזם שלו בעת הכנת הכוריאוגרפיות ולעיתים חזר על אותה סצנה עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה המושלמת שחיפש, אגב בו בעת שרגליה של ג'ינג'ר רוג'רס כבר כואבות...
בשנות ה-30 ובשנים שאחריהן התפתח הפוקסטרוט לשני זרמים מרכזיים. הזרם החברתי נותר פשוט ונגיש למתחילים בעוד הזרם התחרותי התפתח לריקוד מורכב במיוחד, הכולל תנועות אקרובטיות מרהיבות - כמו ליפטים גבוהים וזריקות מהירות.
במהלך השנים מאז התפתח הריקוד מצורתו המקורית המהירה והפראית והיה לריקוד מעודן ואלגנטי יותר.
בימינו הפוקסטרוט ממשיך להיות פופולרי בחתונות ובאירועים חברתיים ברחבי העולם. חוגים ותחרויות לריקודים, לצד תוכניות טלוויזיה כמו "רוקדים עם כוכבים" (Dancing with the Stars) הביאו אותו לתודעה של דור חדש ולקיום ופופולריות גם הלאה.
המאפיין הטכני הייחודי של הפוקסטרוט הוא מערכת המקצבים המיוחדת שלו. הריקוד מבוסס על דפוס "איטי-איטי-מהיר-מהיר", כאשר הצעדים האיטיים תופסים 2 מקצבים מוסיקליים כל אחד והצעדים המהירים תופסים מקצב אחד בלבד.
התוצאה היא תחושה של תנועה טבעית וחלקה שמזכירה הליכה רגילה אך עם הדר ואלגנטיות מיוחדים.
מבחינה מוסיקלית, הפוקסטרוט מבוצע במשקל של 4/4 בטמפו של 30 פעימות בערך לדקה. המוסיקה המתאימה לו ביותר היא בדרך כלל ג'אז סטנדרטי, מוסיקת ביג בנד קלאסית ובלדות זורמות.
שירים מפורסמים כמו "Cheek to Cheek" של אירווינג ברלין (Irving Berlin) או "The Way You Look Tonight" נחשבים כמתאימים באופן מושלם לאווירה הרומנטית של הריקוד הזה.
לא רבים יודעים שאף שהוא ריקוד רומנטי, ריקוד הפוקסטרוט (Foxtrot) המקצועי נחשב לאחד הקשים ביותר בתחום של הריקודים הסלוניים.
אף שישנה גם הגרסה העממית, הפשוטה יותר ומיועדת לחובבים ורוקדים רגילים, כדי להצליח ולרקוד פוקסטרוט אמיתי בריקוד הסלוני, נדרשת שליטה מעולה בגוף וקואורדינציה גבוהה.
הפוקסטרוט הוא ריקוד זוג קלאסי שמתאפיין בתנועות חלקות וזורמות המחקות הליכה טבעית באלגנטיות מיוחדת. הוא נחשב לאחד מריקודי הזוג הבסיסיים והפופולריים ביותר בעולם המערבי ומשלב פשטות עם יופי אמנותי, אלגנטיות ורומנטיקה.
כיום, הפוקסטרוט הוא אחד מחמשת הריקודים הסטנדרטיים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות, לצד הוואלס (Waltz), הטנגו (Tango), הוואלס הווינאי (Viennese Waltz) והקוויק סטפ (Quickstep).
היסטוריה
ריקוד הפוקסטרוט נוצר בסביבות שנות ה-10 של המאה ה-20 בארצות הברית, על ידי הזמר והרקדן הארי פוקס (Harry Fox).
פוקס ביצע סוג חדש של ריקוד טרוט במועדון ריקודים בניו יורק שכלל צעדים קלים ותנועות מהירות. הקהל אהב את הסגנון החדש וכינה אותו "Fox's Trot" על שם היוצר.
בשנות ה-20 התפשט הפוקסטרוט במהירות, ברחבי העולם המערבי. החברה הגבוהה באירופה ובאמריקה אימצה אותו כסמל של תרבות ועידון ודי מהר הפך הריקוד לריקוד חובה בכל אירוע חברתי מכובד ולמופת של אלגנטיות ורוח מודרנית.
בסרטיהם משנות ה-30 הפך זוג הרקדנים האגדי פרד אסטר (Fred Astaire) וג'ינג'ר רוג'רס (Ginger Rogers) את הפוקסטרוט לאמנות אמיתית. השניים רקדו בצורה כל כך מושלמת עד שנראו כאילו הם מרחפים מעל הרצפה. אסטר היה מפורסם בזכות הדיוק והפרפקציוניזם שלו בעת הכנת הכוריאוגרפיות ולעיתים חזר על אותה סצנה עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה המושלמת שחיפש, אגב בו בעת שרגליה של ג'ינג'ר רוג'רס כבר כואבות...
בשנות ה-30 ובשנים שאחריהן התפתח הפוקסטרוט לשני זרמים מרכזיים. הזרם החברתי נותר פשוט ונגיש למתחילים בעוד הזרם התחרותי התפתח לריקוד מורכב במיוחד, הכולל תנועות אקרובטיות מרהיבות - כמו ליפטים גבוהים וזריקות מהירות.
במהלך השנים מאז התפתח הריקוד מצורתו המקורית המהירה והפראית והיה לריקוד מעודן ואלגנטי יותר.
בימינו הפוקסטרוט ממשיך להיות פופולרי בחתונות ובאירועים חברתיים ברחבי העולם. חוגים ותחרויות לריקודים, לצד תוכניות טלוויזיה כמו "רוקדים עם כוכבים" (Dancing with the Stars) הביאו אותו לתודעה של דור חדש ולקיום ופופולריות גם הלאה.
הסגנון
מכיוון שהוא מלמד את כל העקרונות הבסיסיים הנדרשים לריקודי זוג, הפוקסטרוט כולל הובלה, מעקב, איזון, תזמון ותקשורת גופנית בין השותפים.
המאפיין הטכני הייחודי של הפוקסטרוט הוא מערכת המקצבים המיוחדת שלו. הריקוד מבוסס על דפוס "איטי-איטי-מהיר-מהיר", כאשר הצעדים האיטיים תופסים 2 מקצבים מוסיקליים כל אחד והצעדים המהירים תופסים מקצב אחד בלבד.
התוצאה היא תחושה של תנועה טבעית וחלקה שמזכירה הליכה רגילה אך עם הדר ואלגנטיות מיוחדים.
מבחינה מוסיקלית, הפוקסטרוט מבוצע במשקל של 4/4 בטמפו של 30 פעימות בערך לדקה. המוסיקה המתאימה לו ביותר היא בדרך כלל ג'אז סטנדרטי, מוסיקת ביג בנד קלאסית ובלדות זורמות.
שירים מפורסמים כמו "Cheek to Cheek" של אירווינג ברלין (Irving Berlin) או "The Way You Look Tonight" נחשבים כמתאימים באופן מושלם לאווירה הרומנטית של הריקוד הזה.
