שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עושה "יוצקת החלב" שצייר יאן ורמיר?
הציור "יוצקת החלב" (The Milkmaid) מאת הצייר ההולנדי יאן וֵרְמִיר, הוא מיצירותיו הידועות ביותר של האמן מהעיר דלפט. הוא נהג ואהב לצייר אנשים עובדים בחדרים סגורים, כשחלק מהעניין שלו היה עבודת האור המופלאה והייחודית שלו ושילוב מופלא של אור וצל.
לשם כך עשה ורמיר שימוש בטכניקת ה'קמרה אובסקורה' שבה יוצרים בחדר חשוך מעין צילום, העתק של הנוף, במקרה הזה הנערה המצוירת, שאותה צייר, על כל הפרטים הקטנים, כולל היטלי האור החודר מבחוץ.
"יוצקת החלב" של ורמיר צויר בערך בשנת 1658. מדובר בציור ריאליסטי שבו השתמש ורמיר בחלון כדי להכניס לתמונה אור רך וטבעי, כשהאור הוא הגורם המאחד של התמונה. האור נשפך מהחלון בקו אלכסוני, כשהצייר ידע להשתמש בו באופן מדויק למציאות ולהטילו לחלל באופן הדרגתי ורך. הפרדה בין שטחים מוארים למוצלים, השתקפויות והטלת אור כמו במציאות, משחקי אור וצל ללא דרמה מיותרת ועוד - כל הטכניקות הללו משמשות אותו ליצור תמונה נטורליסטית.
ציור "יוצקת החלב" בולט בתיאור המהימן של פריטי היום יום והמרקם שלהם. מהחלון, דרך הרצפה המלוכלכת, הקיר המחורר עם המסמרים שעליו, מגש הלחם וכמובן החלב הנשפך מהכד - כולם מתוארים בצורה טבעית ונאמנה למציאות במיוחד.
ורמיר מקנה לציור שלווה בציור בדרך של קומפוזיציה. למעט הטלת האור האלכסונית מהחלון, אין בו אלכסונים שחותכים את התמונה. מרבית קווי הציור הם מאוזנים ומאונכים, מה שיוצר שלווה ושקט.
הנה בחינה מקרוב של הציור:
https://youtu.be/9xZbQySKobk?t=49s
יוצקת החלב בתלת-ממד:
https://youtu.be/oiQwg2GJhag
והריקסמוזיאום באמסטרדם, שבו היא מוצגת והוא מוזיאון שהוא שיר אהבה לאמנות:
https://youtu.be/AOqdCNjq-x0
במה ידועה הצלמת אנני ליבוביץ'?
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
מיהי "נערה עם עגיל פנינה" של יאן ורמיר?
הציור "נערה עם עגיל פנינה" הוא ציור שמן מאת הצייר ההולנדי החשוב יאן ורמיר. זוהי אחת מיצירותיו הגדולות של האמן בן העיר דלפט. הוא צויר בערך בשנת 1665. בתקופתו נקראו הדיוקנאות הללו בהולנד "טרוני".
"הנערה עם עגיל פנינה" נחשב ליצירת מופת ואף זכה לכינוי המחמיא "מונה ליזה של הצפון".
הרקע הכהה ממקד את עיני המתבונן בפניה של הנערה. במבט מקרוב רואים היטב שהברק של הפנינה היא נקודת צבע לבנה. הדגשות בוהקות כאלה ממלאות חיים גם את שפתיה ועיניה.
רק בשנת 1996 נוקה הציור מתוספות זולות שהוסיפו עליו אחרי מות האמן, על מנת "להגדיל את הרגש" שלו. כיום מוצג "הנערה עם עגיל פנינה" בגלריה המלכותית מאוריצהאוס בעיר האג שבהולנד.
על "הנערה עם עגיל פנינה" נעשה גם סרט קולנוע יפה ונוגע ללב. הציור, שזכה גם לכינוי "המונה ליזה ההולנדית", התבסס על הספר "נערה עם עגיל פנינה" מאת טרייסי שבלייה.
מה כה מרתק בנערה עם עגיל הפנינה של ורמיר (מתורגם):
https://youtu.be/pM_IzEAv5d4
בחינה מקרוב של הציור:
http://youtu.be/xlSFnOS-u-c
וקטעים מהסרט "נערה עם עגיל פנינה" שמבוסס על הציור:
http://youtu.be/eOoCZgj-tx0
מהי קללת הילד הבוכה?
אחרי שריפה ישובו תמיד בני הבית השרוף ויחפשו בשרידים המפויחים את שאריות חייהם, שעלו בעשן. בשנות ה-80 "הציתה", אם להיות דו-משמעיים, שריפה של בית בחבל יורקשייר הבריטי, סיפור בלתי נתפס. משפחה שביתה עלה כולו באש, שבה לנבור בשרידי מעונם השרוף. למרבה התדהמה הם גילו שעל קיר הבית המפויח, נותרה תמונת "הילד הבוכה" שלמה לחלוטין. היא הייתה הדבר היחידי שלא נפגע באש.
"הילד הבוכה" (The Crying Boy) היה מהציורים המוכרים בישראל של שנות ה-70 במאה הקודמת ולא רק בה. הציור היה אהוב על רבים בעולם כולו ובבתים שונים היה תלוי בגאווה. אבל הכל נגמר כשהתפרסם בשנת 1985 בעיתון "סטאר" הבריטי סיפור השריפה שכילתה בית, אך לא נגעה ב"ילד הבוכה". בכתבה צוין שבני המשפחה ראו בתמונה המקוללת את האשמה בדליקה.
העיתון המתחרה הבריטי "סאן" החל לפרסם סיפורים על עוד עשרות שריפות שבהן לא נשרף הציור והצליח לעורר היסטריה סביב הציור "המקולל" ואף אירגן שריפה המונית של הציורים הללו. ההיסטריה נרגעה רק כשהודיעו שירותי הכיבוי האש שאין קשר בין תמונות "הילד הבוכה" הנפוצות כל כך ובין השריפות. יש הסבר שדורש הוכחה שהציורים לא נשרפו, בשל העובדה שהודפסו על גבי גליונות עבים שעשויים מקרטון דחוס. בזכות החומר הזה לא נדלקים גליונות אלה בקלות, טוענים חלק מהמומחים.
כך או כך, מאז הפרשה ואולי סתם מכיוון שנמאס לאנשים ממנה, נעלמה תמונת הילד הבוכה מקירות הבתים בישראל ובעולם. מדי פעם היא מבצבצת בסדרת טלוויזיה כמו הפיג'מות או מאוזכרת בעטיפת ספר של אתגר קרת, אבל כללית הפך הילד הבוכה לזיכרון רחוק של תקופה. היום הוא בטח היה מצויד בסמארטפון ומתייפח שנשבר לו המסך..
הנה סיפורו של הילד הבוכה (עברית):
https://youtu.be/jqkVJxn2PtI
הקשר בין הציור לאש:
http://youtu.be/jTvrDdR2pds
סרטון קצר שיצר אמן ששיחק עם תמונה אמיתית במעבר "מורף" לציור הילד הבוכה:
http://youtu.be/ZdGCc3crog0
מישהו בדק את העמידות המפחידה של ציור על הקרטון הדחוס שהאש לא מתפשטת בו:
http://youtu.be/AyRL-yIIVH0
והסיפור כולו - הפחד כבר בפנים:
http://youtu.be/yQzZPRtq1fo?long=yes
מיהי גדולת הציור הנשי פרידה קאלו?
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו, שבה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה וסבלה מכאבים עזים, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנותהמאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאל (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
מהי המונה ליזה ומי קשר אותה למשבר האקלים?
הציור הכי ידוע בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש. הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע.. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.
קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16. המונה ליזה גם צוירה בצורת פירמידה, שיצרה שלמות קטנה או גדולה, תחליטו אתם.
משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.
בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות שפיתח בציור. למשל מעניינים מאד המשחקים העדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שלאונרדו עשה בו שימוש בציור בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ.
בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור - על ידי המעבר ההדרגתי מהגוף שלה אל הנוף שמאחורי ה"לה ג'קונדה" ובהתמזגות ההדרגתית של הגוף עם הרקע.
ב-2022 עלתה שוב המונה ליזה לכותרות האקטואליה, הפעם בזכות אמן שהחליט למחות על הטיפול העולמי העלוב במשבר האקלים וזרק עליה עוגה. כמובן שהיא מוגנת והעניין היה רק לנקות את הזגוגית השומרת עליה, אבל הוא הצליח והמבצע שלו התפרסם בכל העולם, ביחד עם המסר החשוב.
הנה הסבר על המונה ליזה (עברית):
https://youtu.be/9DrKbfLhm6o
הסיבה לפרסום העצום לו היא זכתה:
https://youtu.be/IitbJszd1kM
פגיעה ב"מונה ליזה" היא מחאה אפקטיבית על הטיפול העלוב במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
האם הציור הזה באמת כל כך טוב?
https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw
איך היא הפכה כל כך נערצת והאם זה מוצדק?
https://youtu.be/A_DRNbpsU3Q
כך תסכול הופך לגאונות, כשלאונרדו פשוט לא מצליח לצייר את החיוך של הגברת:
http://youtu.be/_sH0fnXaDAI
החיוך הזה שלה הצליח לבסוף ומסמל הרבה יותר מיופי (עברית):
https://youtu.be/bswVOIaPQbo
השכבות של המונה ליזה:
http://youtu.be/glilOPRZj2k
ההשפעה שלה על אמני המאה ה-20:
http://youtu.be/UTqBm1ZIpB0
אנימציה משעשעת של לה ג'קונדה:
http://youtu.be/yNZsheQQHT8
וכך היא זכתה למעמד האייקוני שלה:
https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw?long=yes
מהו בניין הדיוקן שבעיר מלבורן?
אחד הדיוקנאות הגדולים בעולם הוא דיוקן בגובה של 85 מטרים. הדיוקן של ויליאם ברק (William Barak) מתנוסס מאז 2015 על בניין דירות ענקי בעיר מלבורן, שנקרא "כיכר סוונסטון" (Swanston Square).
ויליאם ברק היה הבכור המסורתי האחרון מהאבוריג'ינים, תושביה הראשונים של מלבורן של היום. במהלך חייו הוא הפך לאחד הנציגים הבולטים של האבוריג'ינים, שליח צדק חברתי ונציג הפולקלור התרבותי שלהם.
מאז נחנך הבניין, הפך הדיוקן הגדול שעליו לאחד מסמלי העיר. הוא נוצר משילוב של פאנלים מעוצבים של חומר עם החללים הנגטיביים של המרפסות.
הנה כיכר סוונסטון במלבורן עם בניין הדיוקן:
https://youtu.be/eZZqy4QVqLs
למה נהג ארצ'ימבולדו לצייר דיוקנאות עשויים מפירות?
הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו (Giuseppe Arcimboldo) אהב לצייר דיוקנאות של אנשים העשויים מפירות וגם ממרכיבים מוזרים אחרים, כגון פרחים, דגים, צמחים, ירקות ואפילו ספרים.
ארצ'ימבולדו פעל בתקופת המנייריזם באמנות, תקופה שאופיינה בהגזמה שנועדה להדהים את קהל הצופים, במוזרויות, עיוותים של המציאות ומלאכותיות לא-טבעית ביצירות.
מה שהוגדר פעמים רבות כווירטואוזיות חסרת טעם בייצוג האמנותי של המנייריזם מודגם היטב ביצירות של ארצ'ימבולדו, כיוון שהוא מצליח לתאר בדייקנות את מושאי הציור שלו, בעזרת חפצים אחרים.
ציוריו של ארצ'ימבולדו השפיעו גם על הציירים הסוריאליסטיים של המאה ה-20. הם הוקסמו מהם והלכו במידה רבה בדרכו.
הנה דוגמאות לאמנות של ג'וזפה ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/-X072W96Zxk
מצגת מציוריו המפורסמים של ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/RrxThTvOfBU?t=27s
ויצירה שנוצרת בסגנונו בתלת מימד:
http://youtu.be/JCTfkxkdxP4?t=12s
מי האמן שהופך עצים לשיער?
אמן הרחוב פאביו גומס טרינדאדה (Fábio Gomes Trindade) מצא לעצמי הברקה ונישה אמנותית מרתקת ומלאת חיים גם יחד - הוא מוצא לו עצים הסמוכים לחומות או מציצים מאחרי קירות והופך אותם לשיער מרשים של דיוקנאות שהוא מצייר על הקיר.
דיוקנאות הרחוב המרהיבים שלו מציעים בדרך כלל פורטרטים של בנות או נשים, מה שמוצדק במיוחד כשיש פריחה על העץ ואז הן נראות כמי שקלעו פרחים לשערן. אבל פה ושם גם גברים זוכים לשפעת שיער ירוקה, כמו בתמונת הערך שלמעלה, בה הוא הלביש לענק הג'אז לואי ארמסטרונג "פאה", עם שפעת שיער ירוקה ומרשימה.
השילוב הנפלא בין ציור לטבע מאפשר לאמן הברזילאי ליצור יצירות אמנות ייחודיות ששלמותן נובעת מעצם השילוב שהוא עושה, בין הטבע לאמנות.
אחת העבודות המפורסמות של טרינדאדה היא זו של הצעירה היפה עם שיער האפרו ובו פרחים ורודים אמיתיים. מסייעים לו ביצירת היופי הזה, מצד אחד צבע הריסוס וכשרונו כצייר רחוב מוכשר ויצירתי להפליא ומצד שני העץ הנהדר. העץ הזה הוא שיוצר כאן את תסרוקת האפרו השופעת והמיוחדת של הצעירה והיצירה.
הנה פריחת הבוגניבליאה כתסרוקת האפרו הססגונית:
https://youtu.be/pgX-mWXQQQk
דיוקנאות נוספים של טרינדאדה:
https://youtu.be/FKOjFsqD9Kg
בכל העולם מדברים עליו:
https://youtu.be/WVccMjgsDoY
ועבודה על קיר פרטי שזכתה לתגובה מהבעלים:
https://youtu.be/ZSmVhOWtxIQ
הציור "יוצקת החלב" (The Milkmaid) מאת הצייר ההולנדי יאן וֵרְמִיר, הוא מיצירותיו הידועות ביותר של האמן מהעיר דלפט. הוא נהג ואהב לצייר אנשים עובדים בחדרים סגורים, כשחלק מהעניין שלו היה עבודת האור המופלאה והייחודית שלו ושילוב מופלא של אור וצל.
לשם כך עשה ורמיר שימוש בטכניקת ה'קמרה אובסקורה' שבה יוצרים בחדר חשוך מעין צילום, העתק של הנוף, במקרה הזה הנערה המצוירת, שאותה צייר, על כל הפרטים הקטנים, כולל היטלי האור החודר מבחוץ.
"יוצקת החלב" של ורמיר צויר בערך בשנת 1658. מדובר בציור ריאליסטי שבו השתמש ורמיר בחלון כדי להכניס לתמונה אור רך וטבעי, כשהאור הוא הגורם המאחד של התמונה. האור נשפך מהחלון בקו אלכסוני, כשהצייר ידע להשתמש בו באופן מדויק למציאות ולהטילו לחלל באופן הדרגתי ורך. הפרדה בין שטחים מוארים למוצלים, השתקפויות והטלת אור כמו במציאות, משחקי אור וצל ללא דרמה מיותרת ועוד - כל הטכניקות הללו משמשות אותו ליצור תמונה נטורליסטית.
ציור "יוצקת החלב" בולט בתיאור המהימן של פריטי היום יום והמרקם שלהם. מהחלון, דרך הרצפה המלוכלכת, הקיר המחורר עם המסמרים שעליו, מגש הלחם וכמובן החלב הנשפך מהכד - כולם מתוארים בצורה טבעית ונאמנה למציאות במיוחד.
ורמיר מקנה לציור שלווה בציור בדרך של קומפוזיציה. למעט הטלת האור האלכסונית מהחלון, אין בו אלכסונים שחותכים את התמונה. מרבית קווי הציור הם מאוזנים ומאונכים, מה שיוצר שלווה ושקט.
הנה בחינה מקרוב של הציור:
https://youtu.be/9xZbQySKobk?t=49s
יוצקת החלב בתלת-ממד:
https://youtu.be/oiQwg2GJhag
והריקסמוזיאום באמסטרדם, שבו היא מוצגת והוא מוזיאון שהוא שיר אהבה לאמנות:
https://youtu.be/AOqdCNjq-x0
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
הציור "נערה עם עגיל פנינה" הוא ציור שמן מאת הצייר ההולנדי החשוב יאן ורמיר. זוהי אחת מיצירותיו הגדולות של האמן בן העיר דלפט. הוא צויר בערך בשנת 1665. בתקופתו נקראו הדיוקנאות הללו בהולנד "טרוני".
"הנערה עם עגיל פנינה" נחשב ליצירת מופת ואף זכה לכינוי המחמיא "מונה ליזה של הצפון".
הרקע הכהה ממקד את עיני המתבונן בפניה של הנערה. במבט מקרוב רואים היטב שהברק של הפנינה היא נקודת צבע לבנה. הדגשות בוהקות כאלה ממלאות חיים גם את שפתיה ועיניה.
רק בשנת 1996 נוקה הציור מתוספות זולות שהוסיפו עליו אחרי מות האמן, על מנת "להגדיל את הרגש" שלו. כיום מוצג "הנערה עם עגיל פנינה" בגלריה המלכותית מאוריצהאוס בעיר האג שבהולנד.
על "הנערה עם עגיל פנינה" נעשה גם סרט קולנוע יפה ונוגע ללב. הציור, שזכה גם לכינוי "המונה ליזה ההולנדית", התבסס על הספר "נערה עם עגיל פנינה" מאת טרייסי שבלייה.
מה כה מרתק בנערה עם עגיל הפנינה של ורמיר (מתורגם):
https://youtu.be/pM_IzEAv5d4
בחינה מקרוב של הציור:
http://youtu.be/xlSFnOS-u-c
וקטעים מהסרט "נערה עם עגיל פנינה" שמבוסס על הציור:
http://youtu.be/eOoCZgj-tx0
אחרי שריפה ישובו תמיד בני הבית השרוף ויחפשו בשרידים המפויחים את שאריות חייהם, שעלו בעשן. בשנות ה-80 "הציתה", אם להיות דו-משמעיים, שריפה של בית בחבל יורקשייר הבריטי, סיפור בלתי נתפס. משפחה שביתה עלה כולו באש, שבה לנבור בשרידי מעונם השרוף. למרבה התדהמה הם גילו שעל קיר הבית המפויח, נותרה תמונת "הילד הבוכה" שלמה לחלוטין. היא הייתה הדבר היחידי שלא נפגע באש.
"הילד הבוכה" (The Crying Boy) היה מהציורים המוכרים בישראל של שנות ה-70 במאה הקודמת ולא רק בה. הציור היה אהוב על רבים בעולם כולו ובבתים שונים היה תלוי בגאווה. אבל הכל נגמר כשהתפרסם בשנת 1985 בעיתון "סטאר" הבריטי סיפור השריפה שכילתה בית, אך לא נגעה ב"ילד הבוכה". בכתבה צוין שבני המשפחה ראו בתמונה המקוללת את האשמה בדליקה.
העיתון המתחרה הבריטי "סאן" החל לפרסם סיפורים על עוד עשרות שריפות שבהן לא נשרף הציור והצליח לעורר היסטריה סביב הציור "המקולל" ואף אירגן שריפה המונית של הציורים הללו. ההיסטריה נרגעה רק כשהודיעו שירותי הכיבוי האש שאין קשר בין תמונות "הילד הבוכה" הנפוצות כל כך ובין השריפות. יש הסבר שדורש הוכחה שהציורים לא נשרפו, בשל העובדה שהודפסו על גבי גליונות עבים שעשויים מקרטון דחוס. בזכות החומר הזה לא נדלקים גליונות אלה בקלות, טוענים חלק מהמומחים.
כך או כך, מאז הפרשה ואולי סתם מכיוון שנמאס לאנשים ממנה, נעלמה תמונת הילד הבוכה מקירות הבתים בישראל ובעולם. מדי פעם היא מבצבצת בסדרת טלוויזיה כמו הפיג'מות או מאוזכרת בעטיפת ספר של אתגר קרת, אבל כללית הפך הילד הבוכה לזיכרון רחוק של תקופה. היום הוא בטח היה מצויד בסמארטפון ומתייפח שנשבר לו המסך..
הנה סיפורו של הילד הבוכה (עברית):
https://youtu.be/jqkVJxn2PtI
הקשר בין הציור לאש:
http://youtu.be/jTvrDdR2pds
סרטון קצר שיצר אמן ששיחק עם תמונה אמיתית במעבר "מורף" לציור הילד הבוכה:
http://youtu.be/ZdGCc3crog0
מישהו בדק את העמידות המפחידה של ציור על הקרטון הדחוס שהאש לא מתפשטת בו:
http://youtu.be/AyRL-yIIVH0
והסיפור כולו - הפחד כבר בפנים:
http://youtu.be/yQzZPRtq1fo?long=yes
פורטרטים
לא רבות הנשים הידועות בתולדות האמנות שהעמידו את עצמן ואת המראה האמיתי שלהן במרכז אמנותן. דווקא על רקע זה בולטת אחת האמניות העצמאיות, הדרמטיות והמעניינות בהיסטוריה, הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo).
את פרידה קאלו, האמנית אישה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, רואות הפמיניסטיות כסמל לנשיות חזקה ובלתי מתפשרת. העם המקסיקני רואים בה יוצרת לאומית וחלק בלתי נפרד מהפריחה של מקסיקו החדשה של העת המודרנית. עולם האמנות רואה בה את אחד הקולות המעניינים והייחודיים במאה ה-20 ולא רק בין הנשים.
פרידה החלה לצייר בילדותה. היא הייתה בת לצלם יהודי-גרמני ואיש יצירתי מאוד ולאם מקסיקנית קתולית ושמרנית. בילדותה קאלו התגברה על מחלת הפוליו ובהמשך חייה היא עתידה לסבול ממחלות נוספות ומפציעה קשה בתאונת דרכים.
דווקא מתוך הכאבים, על רגלה הקטועה ועל אינסוף הניתוחים שעברה, היא צמחה ועלתה כדמות מעוררת השראה. כך או כך, לחודשים הארוכים שבהם רותקה למיטתה בבית החולים בתחילת הדרך, היא חבה לא מעט, שכן אז היא החלה לצייר.
קאלו אמרה פעם שתאונה נוספת בחייה הייתה תאונה אחרת - הנישואין שלה לצייר המפורסם דייגו ריברה, בעל מתעמר ובוגדני שהיה למקור לצרותיה ולחייה הלא-פשוטים בלאו הכי, אבל היה מושא אהבתה לאורך כל חייה.
קאלו וריברה היו נשמות תאומות, שבצד הסבל הרב שגרמו זה לזו, אהבו בטירוף וחיו זה את חייו של זה. היא מתה בגיל 47 והוא מת 3 שנים אחריה. היא הורישה לו את כל ציוריה, כדי שהדיוקנאות שלה ילוו אותו גם אחרי מותה. כיום הם תלויים במוזיאונים החשובים בעולם.
ולמה היא כל כך חשובה וציוריה כה משמעותיים? - קאלו הייתה דעתנית ואפילו מרדנית. היא לא התביישה בדבר והציבה בציוריה את דמותה, את חייה ואת דעתה עליהם. היא עשתה זאת באופן דרמטי ובכנות מכאיבה במיוחד.
עבודותיה המפורסמות ביותר היו הדיוקנאות העצמיים שלה - עם חתימת שפם עדינה, בגבות עבות ומחוברות. דיוקנאותיה המצוירים של קאלו ודאי לא היו הופכים אותה למתמודדת בתחרות יופי בת ימינו. אך כמו להתריס ולהציג את עצמה מוזרה, שונה מהמודל הנשי המוכתב על ידי גברים, הציירת הזו נהגה לצייר דווקא את עצמה דווקא כך. מעולם לא ניסתה להתייפות ולהתאים את עצמה למודל יופי אחר. היא אהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא הייתה. יפהפייה, גם בעיניה שלה וגם בעיני רבים אחרים.
הדיוקנאות הללו צוירו בתקופה שבה פרחה המהפכה המקסיקנית. זו הייתה תקופת מרד והתלהבות במקסיקו, שבה התקוממו האזרחים, כנגד הרודן שלהם פורפיריו דיאז. האמנית הסוערת שהלכה והתאהבה בקומוניזם, התאימה לעידן המרגש במולדתה ולרוחו של העולם החדש שהבטיח אז הסוציאליזם.
מתוך הרנסנס התרבותי והחברתי שמסביב, היא צמחה כאמנית עצמאית ובעלת עמדה חברתית, סמל נשי למקסיקו הצומחת מתוך החושך המנצל שהייתה שרויה בו בעבר.
ציוריה, הסוריאליסטיים משהו, הכילו את הניגוד שבין יופי אקזוטי של אישה מלאת חיים ומשמעות, השוכנת בתוך גוף מרוסק ופגום. בציורים היא הקיפה את עצמה בבעלי חיים, פרחים וצמחים, כבולעת את כל הטבע והעולם אל תוך האמנות שלה. בציורים היא הייתה כמלכה חופשית, טבעית ולא מוגבלת בדבר.
בגיל 47 מתה פרידה קאלו ב"בית הכחול", ביתה המפורסם. את הבית המפורסם שלה בנה אביה במקסיקו סיטי. בבית הזה חיה כל חייה וכיום נמצא בו מוזיאון שמנציח את חייה ואמנותה.
כך הפכה, מאז מותה, מי שבילתה חלק גדול מחייה במיטה וסבלה מכאבים עזים, לאחת מהציירים והאמנים המפורסמים בהיסטוריה ולאייקון עולמי באמנותהמאה ה-20.
הנה חייה של פרידה קאל (מתורגם):
https://youtu.be/B9XYtPqWLB4
היא עצמה - בחייה:
https://youtu.be/ou0EOcpdJm4
הדיוקנאות העצמיים המפורסמים שלה כפי שהם משובצים בתולדות חייה:
https://youtu.be/h4_rZEXPGjw
קאלו עם בעלה, הצייר דייגו ריברה:
https://youtu.be/Wq0Ul3_eme4
מוזיאון פרידה קאלו בבית הכחול - ביתה:
https://youtu.be/DaZjXZhg_OA
סיפור חייה לילדים:
https://youtu.be/9FdX90UZxqk
דמותה המרתקת שימשה השראה להצגות, מחול וסרטים נפלאים, כאן ב"הבימה":
https://youtu.be/kIqAmwsgOKs
תכנית "בקריאה ראשונה" על היומנים של פרידה קאלו שיצאו בעברית ועל חייה (עברית):
https://youtu.be/dVXMO_ktzJ4?long=yes
והסבר מעמיק עליה ועל יצירתה "שתי פרידות":
https://youtu.be/rxKR2cHmlPY?long=yes
הציור הכי ידוע בעולם הוא למרבה הפלא דווקא אחד הציורים הצנועים והקטנים בממדיו שיש. הדיוקן הזה הוא במידה רבה מהפכני, כיוון ששינה את צורת הציור של פורטרטים, דיוקנאות לחלוטין. אם עד אז נהגו לצייר בעיקר בפרופיל, הוא היה ציור חזיתי ששינה לגמרי את התמונה, תרתי משמע.. כל הדיוקנאות אחריו המשיכו בדרכו והיו חזיתיים.
קוראים לציור "מונה ליזה" או "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) והוא נמצא במוזיאון הלובר בפאריז. הצייר הוא איש הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י והוא עבד על הציור במשך זמן רב מאד, במאה ה-16. המונה ליזה גם צוירה בצורת פירמידה, שיצרה שלמות קטנה או גדולה, תחליטו אתם.
משיחות המכחול העדינות שלו וטשטוש זוויות הפה של הגברת מקנים למונה ליזה חיוך מסתורי ומסקרן, שריתק דורות של חובבי אמנות והפך את הציור הזה לידוע בכל העולם.
בנוסף, השתמש לאונרדו בטכניקות שונות שפיתח בציור. למשל מעניינים מאד המשחקים העדינים של אור וצל שיש במונה ליזה. גם ההבדל שיצר בין הדיוקן לרקע והפרספקטיבה המיוחדת, שהגדילה את הראליזם בציור. אבל הגאונות בציור היא שלאונרדו עשה בו שימוש בציור בשיטה שפיתח ונקראת סְפוּמָאטוֹ.
בשיטת הספומאטו האמן יוצר מעבר הדרגתי וזהיר מצבע לצבע או מגוון לגוון, כך שלא ניתן להבחין בתת-הגוונים. כיום בעידן הדיגיטלי זה מובן מאליו, אבל בתקופת הרנסאנס זו הייתה המצאה חדשנית והיא יושמה במונה ליזה והוסיפה עומק רב לציור - על ידי המעבר ההדרגתי מהגוף שלה אל הנוף שמאחורי ה"לה ג'קונדה" ובהתמזגות ההדרגתית של הגוף עם הרקע.
ב-2022 עלתה שוב המונה ליזה לכותרות האקטואליה, הפעם בזכות אמן שהחליט למחות על הטיפול העולמי העלוב במשבר האקלים וזרק עליה עוגה. כמובן שהיא מוגנת והעניין היה רק לנקות את הזגוגית השומרת עליה, אבל הוא הצליח והמבצע שלו התפרסם בכל העולם, ביחד עם המסר החשוב.
הנה הסבר על המונה ליזה (עברית):
https://youtu.be/9DrKbfLhm6o
הסיבה לפרסום העצום לו היא זכתה:
https://youtu.be/IitbJszd1kM
פגיעה ב"מונה ליזה" היא מחאה אפקטיבית על הטיפול העלוב במשבר האקלים (עברית):
https://youtu.be/WRHum03fZwc
האם הציור הזה באמת כל כך טוב?
https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw
איך היא הפכה כל כך נערצת והאם זה מוצדק?
https://youtu.be/A_DRNbpsU3Q
כך תסכול הופך לגאונות, כשלאונרדו פשוט לא מצליח לצייר את החיוך של הגברת:
http://youtu.be/_sH0fnXaDAI
החיוך הזה שלה הצליח לבסוף ומסמל הרבה יותר מיופי (עברית):
https://youtu.be/bswVOIaPQbo
השכבות של המונה ליזה:
http://youtu.be/glilOPRZj2k
ההשפעה שלה על אמני המאה ה-20:
http://youtu.be/UTqBm1ZIpB0
אנימציה משעשעת של לה ג'קונדה:
http://youtu.be/yNZsheQQHT8
וכך היא זכתה למעמד האייקוני שלה:
https://youtu.be/d2wy7Fp2fqw?long=yes
אחד הדיוקנאות הגדולים בעולם הוא דיוקן בגובה של 85 מטרים. הדיוקן של ויליאם ברק (William Barak) מתנוסס מאז 2015 על בניין דירות ענקי בעיר מלבורן, שנקרא "כיכר סוונסטון" (Swanston Square).
ויליאם ברק היה הבכור המסורתי האחרון מהאבוריג'ינים, תושביה הראשונים של מלבורן של היום. במהלך חייו הוא הפך לאחד הנציגים הבולטים של האבוריג'ינים, שליח צדק חברתי ונציג הפולקלור התרבותי שלהם.
מאז נחנך הבניין, הפך הדיוקן הגדול שעליו לאחד מסמלי העיר. הוא נוצר משילוב של פאנלים מעוצבים של חומר עם החללים הנגטיביים של המרפסות.
הנה כיכר סוונסטון במלבורן עם בניין הדיוקן:
https://youtu.be/eZZqy4QVqLs
הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו (Giuseppe Arcimboldo) אהב לצייר דיוקנאות של אנשים העשויים מפירות וגם ממרכיבים מוזרים אחרים, כגון פרחים, דגים, צמחים, ירקות ואפילו ספרים.
ארצ'ימבולדו פעל בתקופת המנייריזם באמנות, תקופה שאופיינה בהגזמה שנועדה להדהים את קהל הצופים, במוזרויות, עיוותים של המציאות ומלאכותיות לא-טבעית ביצירות.
מה שהוגדר פעמים רבות כווירטואוזיות חסרת טעם בייצוג האמנותי של המנייריזם מודגם היטב ביצירות של ארצ'ימבולדו, כיוון שהוא מצליח לתאר בדייקנות את מושאי הציור שלו, בעזרת חפצים אחרים.
ציוריו של ארצ'ימבולדו השפיעו גם על הציירים הסוריאליסטיים של המאה ה-20. הם הוקסמו מהם והלכו במידה רבה בדרכו.
הנה דוגמאות לאמנות של ג'וזפה ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/-X072W96Zxk
מצגת מציוריו המפורסמים של ארצ'ימבולדו:
http://youtu.be/RrxThTvOfBU?t=27s
ויצירה שנוצרת בסגנונו בתלת מימד:
http://youtu.be/JCTfkxkdxP4?t=12s
אמן הרחוב פאביו גומס טרינדאדה (Fábio Gomes Trindade) מצא לעצמי הברקה ונישה אמנותית מרתקת ומלאת חיים גם יחד - הוא מוצא לו עצים הסמוכים לחומות או מציצים מאחרי קירות והופך אותם לשיער מרשים של דיוקנאות שהוא מצייר על הקיר.
דיוקנאות הרחוב המרהיבים שלו מציעים בדרך כלל פורטרטים של בנות או נשים, מה שמוצדק במיוחד כשיש פריחה על העץ ואז הן נראות כמי שקלעו פרחים לשערן. אבל פה ושם גם גברים זוכים לשפעת שיער ירוקה, כמו בתמונת הערך שלמעלה, בה הוא הלביש לענק הג'אז לואי ארמסטרונג "פאה", עם שפעת שיער ירוקה ומרשימה.
השילוב הנפלא בין ציור לטבע מאפשר לאמן הברזילאי ליצור יצירות אמנות ייחודיות ששלמותן נובעת מעצם השילוב שהוא עושה, בין הטבע לאמנות.
אחת העבודות המפורסמות של טרינדאדה היא זו של הצעירה היפה עם שיער האפרו ובו פרחים ורודים אמיתיים. מסייעים לו ביצירת היופי הזה, מצד אחד צבע הריסוס וכשרונו כצייר רחוב מוכשר ויצירתי להפליא ומצד שני העץ הנהדר. העץ הזה הוא שיוצר כאן את תסרוקת האפרו השופעת והמיוחדת של הצעירה והיצירה.
הנה פריחת הבוגניבליאה כתסרוקת האפרו הססגונית:
https://youtu.be/pgX-mWXQQQk
דיוקנאות נוספים של טרינדאדה:
https://youtu.be/FKOjFsqD9Kg
בכל העולם מדברים עליו:
https://youtu.be/WVccMjgsDoY
ועבודה על קיר פרטי שזכתה לתגובה מהבעלים:
https://youtu.be/ZSmVhOWtxIQ
מה מיוחד בדיוקניו העצמיים של רמברנדט?
כמו ציירים רבים בתקופתו, צייר רמברנדט את עצמו בחייו כמה פעמים. בדיוקנאות העצמיים שלו ניתן לראות את התפתחותו כאמן ואת השינויים בו כאדם, לאורך השנים.
אבל במקרה שלו, החוקרים גורסים שהפורטרטים העצמיים שרמברנדט צייר הופכים למעין משקפת המאפשרת מבט אל תוך הנפש של האמן שהוא היה ואמצעי לחקור גם את האדם רמברנדט, במבט עמוק ובהיר, יותר מכל אמן אחר.
דרך הדיוקן העצמי שלו ועם השימוש המעולה שהוא עשה בניגודים חזקים ודרמטיים של אור וצל, רמברנדט אפשר מבט עמוק והתבוננות במצבי הרוח ובשינויים בתחושותיו, במהלך שלבי חייו השונים.
הפורטרטים העצמיים שלו ודאי לא עושים חסד עם מי שכבר בצעירותו היה צייר הולנדי מוכשר, אחר כך התעשר וזכה לפרסום רב וגם לימד תלמידים רבים וטובים, עבר טרגדיות כשאיבד את אישתו ובנו ממחלות ובסוף חייו גם התרושש ומת כמעט חסר כל.
בציוריו המנציחים את דמותו שלו, הוא מתבונן במבט עמוק בעצמו, לא בורח ולא מתחמק מהשינויים שהוא עובר, מהטרגדיות, הזיקנה והצניחה במעמדו ובמצבו הכלכלי ומאפשר בכך להבין אותו טוב יותר, לזהות בדיעבד מעט מהתחושות והנפילות הללו ולהתחבר רגשית גם ליצירותיו האחרות והחשובות כל כך בתולדות האמנות.
הנה 30 מתוך 32 דיוקנאות ידועים של רמברנדט:
https://youtu.be/_nnIM5vHCxE
ניתוח דיוקנו העצמי של רמברנדט ואן ריין:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
ותערוכה עם הפורטרטים של רמברנדט הצעיר:
https://youtu.be/0mB9kqkXvG0
כמו ציירים רבים בתקופתו, צייר רמברנדט את עצמו בחייו כמה פעמים. בדיוקנאות העצמיים שלו ניתן לראות את התפתחותו כאמן ואת השינויים בו כאדם, לאורך השנים.
אבל במקרה שלו, החוקרים גורסים שהפורטרטים העצמיים שרמברנדט צייר הופכים למעין משקפת המאפשרת מבט אל תוך הנפש של האמן שהוא היה ואמצעי לחקור גם את האדם רמברנדט, במבט עמוק ובהיר, יותר מכל אמן אחר.
דרך הדיוקן העצמי שלו ועם השימוש המעולה שהוא עשה בניגודים חזקים ודרמטיים של אור וצל, רמברנדט אפשר מבט עמוק והתבוננות במצבי הרוח ובשינויים בתחושותיו, במהלך שלבי חייו השונים.
הפורטרטים העצמיים שלו ודאי לא עושים חסד עם מי שכבר בצעירותו היה צייר הולנדי מוכשר, אחר כך התעשר וזכה לפרסום רב וגם לימד תלמידים רבים וטובים, עבר טרגדיות כשאיבד את אישתו ובנו ממחלות ובסוף חייו גם התרושש ומת כמעט חסר כל.
בציוריו המנציחים את דמותו שלו, הוא מתבונן במבט עמוק בעצמו, לא בורח ולא מתחמק מהשינויים שהוא עובר, מהטרגדיות, הזיקנה והצניחה במעמדו ובמצבו הכלכלי ומאפשר בכך להבין אותו טוב יותר, לזהות בדיעבד מעט מהתחושות והנפילות הללו ולהתחבר רגשית גם ליצירותיו האחרות והחשובות כל כך בתולדות האמנות.
הנה 30 מתוך 32 דיוקנאות ידועים של רמברנדט:
https://youtu.be/_nnIM5vHCxE
ניתוח דיוקנו העצמי של רמברנדט ואן ריין:
https://youtu.be/rFMFH8Nf0Zw
ותערוכה עם הפורטרטים של רמברנדט הצעיר:
https://youtu.be/0mB9kqkXvG0
מה האשליה שצייר הולביין בציור השגרירים?
הנס הוֹלִבַּיין (Hans Holbein) היה אמן גרמני מהמאה ה-16, שקשיי פרנסה גרמו לו להגר ללונדון וכישרונו הביא אותו בתוך שנים ספורות להתמנות לצייר החצר של המלך הנרי השמיני.
אף שהולביין, שנולד בגרמניה, בילה את מרבית חייו באנגליה, ציוריו הושפעו דווקא מהאסכולה ההולנדית המוקדמת, בו נהגו הציירים להציג ביצירותיהם חפצים שמטרתם הייתה לאפיין את הדמויות השונות.
זו הסיבה שבציורו המפורסם "השגרירים" (The Ambassadors), בו נראים שני מדינאים צרפתים שביקרו בחצרו של הנרי השמיני, לא רק בגדיהם אלא גם החפצים שמפוזרים מסביבם מעידים על השכלתם, מעמדם, עושרם וכוחם הפוליטי.
כך, למשל מכשירי המדידה וחקר הכוכבים שעל המדף העליון (כולל גלובוסים וספרים), קשורים לשמיים ולספירות רוחניות ומדעיות. הם מנוגדים לאלו שעל המדף התחתון וקשורים יותר לארץ ולחיים הרגילים.
אבל יש בציור גם את העולם התחתון, זה של המוות. שימו לב לסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הוא דמוי גולגולת וביחד עם המיתר הקרוע של הלאוטה, כלי הנגינה שליד, הם מזכירים שלא חיים לנצח.
אבל אפרופו מוות, יש בציור של שני השגרירים עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום, כמעט 500 שנה. מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", שניתן לראות את המוצג בה רק כשעומדים בזווית לתמונה.
מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו. בלטינית זה נקרא "ממנטו מורי", שמשמעותו "זכור את המוות" או "זכור את יום מותך". יש כאן רמז שטומן הולביין למתבונן - שים לב שהכל זמני ולא כדאי לחטוא בחטא הגאווה, כי בסופו של דבר, כולנו כאן לזמן קצר וכדאי שלא נחטא.
אבל רגע, מדוע הגולגולת מעוותת ונסתרת במבט חזיתי אל התמונה?
יש כל מיני סברות, חלקן פילוסופיות או מסתוריות. אבל הסברה המקובלת היא לא הרבה פחות מסתורית ולא מגלמת סוד מיסטי במיוחד. ההערכה היא שככל הנראה הציור ניתלה בחדר מדרגות, כך שבגולגולת יכול היה להבחין מי שיורד או עולה במדרגות דווקא ולא מי שעומד אל מול התמונה ובמרחק ממנה.
ולמה לא מהחזית? - כי לא ניתן לעמוד במרחק מתמונה התלויה ליד מדרגות. פשוט אין מקום...
הנה ציור השגרירים של הולביין:
https://youtu.be/qOvxK_3HEco
הזווית ממנה רואים את ההפתעה שלמטה:
https://youtu.be/sNlgLSRZaos
הסימבוליזם בו משתמש האנס הולביין:
https://youtu.be/ReF2O8rzpb4
על צייר הדיוקנאות המופלא הולביין:
https://youtu.be/-bs2qI6PeD8
כך התפרסם הולביין באנגליה לאחר שצייר דיוקן יפה מדי... (עברית)
https://youtu.be/4racmS2dh24
וסרטון תיעודי על צייר הדיוקנאות של הנקי השמיני:
https://youtu.be/G7r4GwjxV8Y?long=yes
הנס הוֹלִבַּיין (Hans Holbein) היה אמן גרמני מהמאה ה-16, שקשיי פרנסה גרמו לו להגר ללונדון וכישרונו הביא אותו בתוך שנים ספורות להתמנות לצייר החצר של המלך הנרי השמיני.
אף שהולביין, שנולד בגרמניה, בילה את מרבית חייו באנגליה, ציוריו הושפעו דווקא מהאסכולה ההולנדית המוקדמת, בו נהגו הציירים להציג ביצירותיהם חפצים שמטרתם הייתה לאפיין את הדמויות השונות.
זו הסיבה שבציורו המפורסם "השגרירים" (The Ambassadors), בו נראים שני מדינאים צרפתים שביקרו בחצרו של הנרי השמיני, לא רק בגדיהם אלא גם החפצים שמפוזרים מסביבם מעידים על השכלתם, מעמדם, עושרם וכוחם הפוליטי.
כך, למשל מכשירי המדידה וחקר הכוכבים שעל המדף העליון (כולל גלובוסים וספרים), קשורים לשמיים ולספירות רוחניות ומדעיות. הם מנוגדים לאלו שעל המדף התחתון וקשורים יותר לארץ ולחיים הרגילים.
אבל יש בציור גם את העולם התחתון, זה של המוות. שימו לב לסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הוא דמוי גולגולת וביחד עם המיתר הקרוע של הלאוטה, כלי הנגינה שליד, הם מזכירים שלא חיים לנצח.
אבל אפרופו מוות, יש בציור של שני השגרירים עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום, כמעט 500 שנה. מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", שניתן לראות את המוצג בה רק כשעומדים בזווית לתמונה.
מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו. בלטינית זה נקרא "ממנטו מורי", שמשמעותו "זכור את המוות" או "זכור את יום מותך". יש כאן רמז שטומן הולביין למתבונן - שים לב שהכל זמני ולא כדאי לחטוא בחטא הגאווה, כי בסופו של דבר, כולנו כאן לזמן קצר וכדאי שלא נחטא.
אבל רגע, מדוע הגולגולת מעוותת ונסתרת במבט חזיתי אל התמונה?
יש כל מיני סברות, חלקן פילוסופיות או מסתוריות. אבל הסברה המקובלת היא לא הרבה פחות מסתורית ולא מגלמת סוד מיסטי במיוחד. ההערכה היא שככל הנראה הציור ניתלה בחדר מדרגות, כך שבגולגולת יכול היה להבחין מי שיורד או עולה במדרגות דווקא ולא מי שעומד אל מול התמונה ובמרחק ממנה.
ולמה לא מהחזית? - כי לא ניתן לעמוד במרחק מתמונה התלויה ליד מדרגות. פשוט אין מקום...
הנה ציור השגרירים של הולביין:
https://youtu.be/qOvxK_3HEco
הזווית ממנה רואים את ההפתעה שלמטה:
https://youtu.be/sNlgLSRZaos
הסימבוליזם בו משתמש האנס הולביין:
https://youtu.be/ReF2O8rzpb4
על צייר הדיוקנאות המופלא הולביין:
https://youtu.be/-bs2qI6PeD8
כך התפרסם הולביין באנגליה לאחר שצייר דיוקן יפה מדי... (עברית)
https://youtu.be/4racmS2dh24
וסרטון תיעודי על צייר הדיוקנאות של הנקי השמיני:
https://youtu.be/G7r4GwjxV8Y?long=yes
