שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי פיתח את קובץ ה-GIF?
בשנים הראשונות של כניסת האינטרנט לחיינו, קובץ התמונה הכי ויזואלי ושימושי באתרי האינטרנט היה קובץ ה-GIF.
הוא פותח על ידי ספקית האינטרנט האמריקאית הראשונה, חברת CompuServe. אבל ממציא ה-GIF היה בעצם סטיבן ווילהייט, מי ששימש אז כראש צוות ב-CompuServe.
את הפיתוח של ה-GIF הוא החל בביתו ובעצמו. אשתו סיפרה פעם שווילהייט נהג לתכנן פיתוחים בראשו ורק אז ניגש לתכנת אותם במחשב. רק כשהפיתוח הבשיל מעט, הוא שיתף את חברי הצוות שלו בקומפיוסרב.
פורמט התמונה שווילהייט וצוותו יצרו היה מתקדם לזמנו. הוא השתמש ב-256 צבעים, וכדי שיעבור במהירות באינטרנט האיטי של אז הוא השתמש באלגוריתם דחיסה, הדוחס ללא אובדן מידע (מה שנקרא Lossless) ומכונה LZW.
זו, אגב, הנקודה הישראלית להיום - אלגוריתם ה-LZW הוא בעצם פיתוח של אלגוריתם דחיסה שפותח בישראל ונקרא אלגוריתם למפל-זיו (LZ). מפתחיו הם הישראלים, שעל שם אותיות שמם הראשונות הוא גם נקרא, אברהם למפל, L בשבילכם ויעקב זיו - Z.
עם הזמן יפותח הקובץ גם לגרסת האנימציה, אנימייטד גיף (Animated gif), תת פורמט של קבצי GIF, שאפשר הצגת אנימציה באתרי האינטרנט של שנות ה-90.
הקובץ הזה נעלם עם הזמן, בחסות עולם עיצוב האתרים שמאס בו. אבל הוא שב בגדול, עם התפתחות אפליקציות המסרים המיידים דוגמת ווטסאפ ומסנג'ר.
וכך מתקיים בהצלחה מרשימה, כבר מעל 30 שנה הקובץ שרצה להציג תמונה בצבעים והפך לפורמט הוידאו האילם של דור ה-Z.
ב-2022, בגיל 74, רק 35 שנה אחרי פיתוח הקובץ שיהפוך את האינטרנט למקום צבעוני ומרצד ולאחר שנדבק בקורונה, הלך ווילהייט לעולמו.
הנה ההיסטוריה של ה-GIF:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
היתרונות של אז:
https://youtu.be/2qtkcG66Ywk
סטיבן ווילהייט מקבל את פרס ה-Webby על מפעל חייו:
https://youtu.be/DUmVvocbrgQ
תולדות האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
והדיון הבלתי נגמר באמריקה, אם זה גיף או ג'יף:
https://youtu.be/GvdAzaMQnHs
או
https://youtu.be/N1AL2EMvVy0
איך הפסידה סוני לקלטות ה-VHS במלחמת הפורמטים?
עולם התעשייה ידע לא מעט מאבקי פורמטים או סטנדרטים. מאדיסון נגד טסלה, על פורמט רשת החשמל האמריקאית ועד למאבקי מידות ומשקלות בין אימפריות ומעצמות תעשייתיות, לא פעם נאבקים כוחות חזקים על הכתבת התקן בשוק שלהם.
אחד העימותים המסחריים המעניינים של העידן המודרני היה מלחמת הפורמטים (Flared pants) או הסטנדרטים, של עולם הווידאו בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
המאבק התנהל בין פורמט קלטות ה-Betamax שפיתחה חברת Sony ובין קלטות ה-VHS של מתחריה. הספוילר בו נפתח כאן הוא שהפחות טוב משניהם ניצח. המעניין הוא כיצד זה קרה.
מלחמת הסטנדרטים בין ה-VHS ל-Betamax נולד לקראת סוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' של המאה העשרים. אבל הוא נולד בשנת 1973, כשהוצג הדגם הראשון של קלטת הוידאו VHS, על ידי שני מהנדסים מחברת JVC. זה קרה ממש במקביל לפיתוח של חברת Sony מאותה שנה. סוני פיתחה אז אבטיפוס של קלטת וידאו משלה, שנקראה בטאמקס (Betamax).
אגב, מעניין לדעת שסוני היא גם זו שפיתחה במקור גם את ה-VHS. אבל היא העדיפה להתרכז בפורמט הנוסף שפיתחה, פורמט קלטות ה-BETAMAX. הוא נראה לה עדיף על פני ה-VHS הנחות ממנו באיכותו. כך החליטו בסוני למכור את הזכויות על פורמט ה-VHS לחברת JVC.
בתחילה נראה היה ששני סוגי הקלטות חיים, זה בצד זה, מבלי שהיה צורך דחוף להכריע מי ישלוט בשוק הווידאו הצעיר. אבל הכל השתנה כשמשרד התעשייה היפאני, זה שקובע לשני המפעלים המצליחים והיפאניים הללו, החליט שתעשיית האלקטרוניקה תצטרך להסכים על אחד מהפורמטים הללו.
חברת JVC, יצרנית ה-VHS בשלב ההוא, התארגנה במהירות, חתמה על הסכמים עם חברות סרטים ואיפשרה לחברות הענק המתחרות לייצר מכשירי וידאו VHS, שיחזקו את הפורמט שלה.
כך מצאה עצמה חברת Sony עומדת אל מול קבוצת חברות ענק יפאניות אחרות, כמו פנסוניק, מיצובישי, שארפ ואחרות, שכולן תמכו ב-VHS.
איך שוכנעו הללו להצטרף לפורמט הנחות, אתם שואלים? - ובכן, חברת סוני עשתה במקור טעות קטנה, שבהמשך תהפוך למשמעותית. המהנדסים שלה פספסו את הפרט הקטן שבדיעבד יקבע את תבוסתם. הפרט הזה היה שקלטת ה-Betamax הקומפקטית והנוחה לאיחסון לא יכולה לאחסן וידאו באורך של יותר משעה וחצי.
היצרנים האחרים הבינו את מה שסוני לא הבינה בזמן - מרבית סרטי הקולנוע לא יוכלו להישמר על קלטת וידאו אחת, אם זו תהיה בטאמקס. ה-VHS הגדולות והמסורבלות, לעומתן, החזיקו שעתיים ויותר של סרט וללא בעיות.
כולם העדיפו קלטות שיתאימו לצרכנים באורכן ולא קיבלו את הרעיון שסרט יישמר על יותר מקלטת אחת. סוני הימרה על הניידות, או במילים פשוטות קלטות קטנות יותר, בעוד JVC הימרה על משך הקלטה, גם אם המחיר הוא סירבול ואיכות פחותה. האחרונה ניצחה.
זה הכריע את המאבק ומכאן יהפוך לסטנדרט דווקא הפורמט המוגבל יותר, פורמט ה-VHS. בתוך שנים אחדות הוא הפך לפורמט הנפוץ ביותר בתחום הוידאו הביתי. קלטות ה-VHS ישלטו בשוק הביתי עד לתחילת שנות ה-2000, כשפורמט חדש, ה-DVD, יתחיל להיכנס לתחום של הווידאו הביתי.
איכשהו נאלץ משרד התעשייה היפני לוותר על הרעיון של פורמט אחד, אבל הקואליציה שגיבשה JVC כבר עשתה את שלה. סוני המשיכה אמנם לייצר את מערכות הבטאמקס, אבל אלה הופנו לשוק אחר.
סוני פנתה לרשתות הטלוויזיה ברחבי העולם והציעה את הפורמט שלה, לצרכי שידור. אצל אלה הייתה האיכות חשובה מאד והן החליטו לאמץ את פורמט ה-BETA של סוני, שעלה באיכותו על פורמט ה-VHS. כך יוולד פורמט חדש שיותאם לצרכי שידור. סוני קראה לו Betacam, שם שקרוב לפורמט ה-Betamax המובס בשוק הפרטי.
ואגב, אל תרחמו על חברת Sony. היא הרוויחה מהפורמט המקצועי, לפי מומחים בתחום, הרבה יותר כסף ממה שהייתה מרוויחה מהתמקדות בשוק הצרכני, זה של קלטות ה-Betamax.
הנה סיפורה של מלחמת הפורמטים בתחום הווידאו:
https://youtu.be/ddYZITaxlTQ
והשוואת איכות בין שני הפורמטים הללו:
https://youtu.be/_oJs8-I9WtA
מהו קובץ mp3 ששינה את מוסיקת הפופ?
מבין הפיתוחים וההמצאות שליוו את דור המידע, נראה שהמצאת ה-mp3 היא המשמחת ביותר לאדם הפשוט. אמנם חוויית השיטוט והבחירה בחנויות התקליטים והדיסקים כמעט ונעלמה, אבל המוסיקה מעולם לא הייתה כה זמינה לכל כך הרבה אנשים. האם זה טוב? - כנראה שכן, על אף שכמו בכל מהפכה, יש גם כאן מי ששילמו עליה ביוקר ויש מי שנאלצו לשנות הרגלים עסקיים ואחרים.
הכל התחיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת. צוות חוקרים במכון המחקר פראונהופר שבגרמניה, בראשות מהנדס אלקטרוניקה ומתמטיקאי גרמני בשם קרלהיינץ ברנדנבורג, מצא דרך ליצור אלגוריתם דחיסה שיכווץ קבצי קול לכ-1/12 מהגודל שלהם. זו הייתה מהפכה של ממש, בה הם הצליחו להרחיק את כל הצלילים שאינם בתדרים שבתחום השמע האנושי (בין 1000 ל-5000 הרץ), בידיעה שמרבית מה שהוציאו ממילא לא נשמע לאוזן אנושית. הבדלים קטנים בין צלילים קרובים וצלילים בעוצמה נמוכה יחסית הוקרבו למען מיזעור הקובץ.
קרלהיינץ וחבריו הציעו את הפורמט שפיתחו לתקן ה-MPEG, לצורך כיווץ קול בתעשיית הקולנוע, שם חיפשו פתרונות להפצת סרטים על גבי תקליטורים קומפקטיים אך מוגבלים בנפח המידע שניתן לשמור עליהם. אבל התעשייה בחרה בפורמט אחר והגרמנים נאלצו לחפש במקום אחר.
המקום הזה הלך ותפס אז. קראו לו WWW, האינטרנט בשבילכם, והוא בדיוק פרץ לעולם. אנשי המכון החליטו לקרוא לקובץ שלהם mp3 ולהציעו ליצרני תוכנות המרת צליל ונגני מוסיקה למחשב. לראשונים הציעו להוסיף תמורת תשלום פורמט כיווץ מדהים של שירים, שיהפוך את התוכנות שלהם ללהיטים בקופה. מיצרני תוכנות נגינת אודיו הם אפילו לא ביקשו תשלום, רק הציעו שהתוכנות שלהם יוכלו לנגן קבצי mp3.
התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה. עשרות תוכנות המרה אפשרו למשתמשים להמיר מוסיקה לקבצי mp3 וצעירים מכל העולם החלו להמיר אוספים שלמים לקובץ החדש והקומפקטי, שתפס כה מעט על הכונן שלהם.
הצעירים הללו, שבעתיד יוגדרו כדור ה-Y, החלו לשלוח ולשתף שירים אחד עם השני במייל או בהעתקה מכונן לכונן. מכל עבר החלו לצוץ ברשת אתרים להורדת שירים בפורמט החדש. תוכנות נגן כמו winamp ניגנו את השירים ונשמעו מצויין. הן גם אפשרו לנגן פלייליסט, מושג חדש שנוצר ויחליף בהדרגה את האלבום. היתרון הנוסף שהוכנס לקובץ ה-mp3 היה שניתן היה לנגן אותו, תוך כדי ההורדה. המשמעות הייתה שבאינטרנט האיטי של אז, ההמתנה עד שיירד כל הקובץ נחסכה וזה היה פשוט כיף..
ואז המסיבה התפוצצה. האקר שפרץ תוכנת המרות הפיץ את האלגוריתם של הדחיסה ברשת ולשוק התווספו מאות תוכנות חינמיות להמרה ל-mp3. מה שהיה נהר הפך לנחשול וצונאמי של קבצי מוסיקה ושירים, שכמוהו לא הכיר העולם. עתה נוצרו גם תוכנות חינמיות לשיתוף קבצים, כמו נאפסטר, קאזאה ואימיול והעולם לא הפסיק להוריד ולשתף את השירים שפעם קנה בכסף רב. הצירוף 'זכויות יוצרים' החל להשמע כמו מונח מעולם המשפט הקדום והצעירים של היום כבר לא מתעניינים במוצרים מהעבר "הרחוק", כמו דיסקים... המהפכה הושלמה!
הנה סיפורו של ה-mp3:
http://youtu.be/jCO9LV-D5f4?t=15s
והסבר שימושי על היתרונות של הקובץ:
http://youtu.be/g5n3lKNJiTc
מהם קודק, אנקודר ודיקודר?
קודק (Codec) הוא תוכנה שממירה בין סוגי הקבצים הנהוגים כיום בעולם המחשבים. כדי להבין מה היא עושה, כדאי להבין מהו קידוד וידאו.
אחת המשימות בעולם האינטרנט היא כיצד לצמצם את גודלם של קובצי וידאו וסאונד, תוך פגיעה מינימלית באיכותם. הקטנה כזו של הגודל מסייעת להעברה מהירה יותר של הקבצים ומאפשרת צפייה רציפה בסרטים או האזנה ללא הפסקות למוסיקה וקליפים מקוונים.
קידוד וידאו הוא פתרון טכנולוגי שנועד להקטין את נפחם של הקבצים השונים. הקודק הוא תוכנה, או אלגוריתם המשמשים לקידודם, כך שידרשו פחות נפח אחסון וניתן יהיה לשדרם באמצעות רוחב פס נמוך יותר.
אנקודר ודיקודר הם רכיבי תוכנה או חומרה שמאפשרים המרה של קודקים. קיימים אלגוריתמים שונים לקידוד וידאו ואודיו והבחירה ביניהם היא בהתאם לצרכים, או ליתר פשטות, בהתאם לסוג הקובץ, הפורמט הרצוי.
הקידוד מתבצע באמצעות תוכנה או מכשיר שנקראים "מקודד" (Encoder). כשמעוניינים לצפות או להאזין לקובץ וידאו או סאונד מקודד שכזה, משתמשים ברכיב שעושה את הפעולה ההפוכה ומפענח את הקובץ. רכיב זה נקרא "דיקודר" (Decoder).
הנה ההסבר של הקודקים:
https://youtu.be/7YQ1mikDhIo
יש לנו את זה ביותר מסובך...
https://youtu.be/_nPsBwMivCk
ופיתוח של קודק משוכלל וחדשני יותר:
https://youtu.be/kbUpKpbiyBs
מה זה אנפלאגד?
אנפלאגד הוא מופע ללא כלים אלקטרוניים וחשמליים. מופעים אלה נולדו מיוזמה של רשת השידור אם. טי. וי בסדרת הופעות אקוסטיות שהפיקה הרשת בשנות ה-90 לאמנים שונים ושכונו "MTV אנפלאגד".
מופעי האנפלאגד של MTV הצליחו להניב כמה מופעים ושיתופי פעולה נפלאים בגוון אקוסטי כזה. אפילו מי שלא אהבו את הסגנון הפופי של הערוץ הקליל הזה, הצליחו להתחבר אליו לצפייה במופעים הללו ולזכור אותם לטובה אחר-כך.
המיוחד במופעי אנפלאגד הוא שהמבצעים נאלצים להשקיע בעיבודים עדינים והרבה פחות תלויי סאונד. העובדה שאין להם כיסוי גדול של כלים חשמליים וסאונדים גדולים, מחייבת אותם לביצועים אינטימיים ומעניינים הרבה יותר, קצת כמו הטרובאדורים של פעם.
אבן דרך בתולדות המופעים הללו היה מופע האנפלאגד של להקת הרוק נירוונה. הוא היה מופע כה מוצלח שרבים התקשו להאמין שלהקה כל כך צעירה הצליחה כל כך במופע חדשני ולא מוכר שכזה. מצד שני, מי אם לא הצעירים יגלו את היופי בכל דבר חדש ולא מוכר, כשהמבוגרים מתקשים להסתגל הרבה יותר.
אבל לא כל המבוגרים התבזו במופעי אנפלאגד כאלה. הגיטריסט והזמר האגדי אריק קלפטון, שהיה חבר בכל כך הרבה להקות אגדיות, הרכבי-על ומופעי סולו מדהימים, הצליח גם הוא להציב את רגלו בארץ הלא-זרועה הזו ולצאת משם בכלל לא רע.
לא רע? - המופע האקוסטי הזה שלו הפך ללא פחות מאגדה. אולי זה גם בזכות השיר "דמעות מגן עדן" שהוא שר שם בצורה כל כך מצמררת, על בנו שנפל מחלון הדירה בגורד השחקים שבו התגורר ומת, אחת הטרגדיות העצובות בתולדות הרוק.
הנה שיר ממופע האנפלאגד המפורסם של להקת נירוונה בערוץ MTV בטלוויזיה:
https://youtu.be/fregObNcHC8
אנפלאגד ישראלי - אתי אנקרי שנים רבות אחרי שחזרה בתשובה (עברית):
https://youtu.be/eAk6fqBAq34?t=44s
ואלוף האנפלאגד של MTV שר ומנגן בלוז - אריק קלפטון:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
מה הרעיון של ה-Animated GIF?
קובץ המחשב מסוג אנימייטד גיף (Animated GIF) הוא קובץ אנימציה שזכה להצלחה מסחררת בשנים הראשונות של האינטרנט, בשנות ה-90 של המאה העשרים. באותה תקופה פרץ האינטרנט הגרפי לחיינו והקובץ הזה היה הדבר הקרוב ביותר לאנימציה. הוא היה קל משקל, ניגן שוב ושוב את הלופ של התמונות הבודדות שבו והציג מראות משעשעים לרגע, אבל פשטניים בהמשך והפכו די מעייפים. בשלב מסוים האנימציות האלה די נמאסו על הגולשים ובהדרגה הן החלו להיעלם.
כשהתבגרה הרשת, נכנסו אנימציות הפלאש ונולדו סרטוני הוידאו של יוטיוב ועשרות חקייניו ומתחריו האחרים. כך החלו מרבית התמונות המונפשות של ה-Animated gif להיעלם לבלי שוב.
איכשהו הן חזרו לפתע, עשרים שנה לאחר מכן, באפליקציות הצ'אט הסלולריות ובפורומים. כך שגם היום נראה שאנימציות הגיף מסרבות להיפרד מהתרבות הדיגיטלית ומהמשתמשים שלהן. בכל פעם שהן נעלמות, הן איכשהו חוזרות במדיום אחר או בשימוש חדש כלשהו.
הנה ההיסטוריה של האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
תולדות האנימייטד גיפס באנימציה:
https://youtu.be/7poRvO7hzkg
יש מי שמשתמשים בו כדי ליצור אמנות:
https://youtu.be/VVYfk3ySw4Y
והרצאה בנושא:
https://youtu.be/rSLF8ueDu3k
בשנים הראשונות של כניסת האינטרנט לחיינו, קובץ התמונה הכי ויזואלי ושימושי באתרי האינטרנט היה קובץ ה-GIF.
הוא פותח על ידי ספקית האינטרנט האמריקאית הראשונה, חברת CompuServe. אבל ממציא ה-GIF היה בעצם סטיבן ווילהייט, מי ששימש אז כראש צוות ב-CompuServe.
את הפיתוח של ה-GIF הוא החל בביתו ובעצמו. אשתו סיפרה פעם שווילהייט נהג לתכנן פיתוחים בראשו ורק אז ניגש לתכנת אותם במחשב. רק כשהפיתוח הבשיל מעט, הוא שיתף את חברי הצוות שלו בקומפיוסרב.
פורמט התמונה שווילהייט וצוותו יצרו היה מתקדם לזמנו. הוא השתמש ב-256 צבעים, וכדי שיעבור במהירות באינטרנט האיטי של אז הוא השתמש באלגוריתם דחיסה, הדוחס ללא אובדן מידע (מה שנקרא Lossless) ומכונה LZW.
זו, אגב, הנקודה הישראלית להיום - אלגוריתם ה-LZW הוא בעצם פיתוח של אלגוריתם דחיסה שפותח בישראל ונקרא אלגוריתם למפל-זיו (LZ). מפתחיו הם הישראלים, שעל שם אותיות שמם הראשונות הוא גם נקרא, אברהם למפל, L בשבילכם ויעקב זיו - Z.
עם הזמן יפותח הקובץ גם לגרסת האנימציה, אנימייטד גיף (Animated gif), תת פורמט של קבצי GIF, שאפשר הצגת אנימציה באתרי האינטרנט של שנות ה-90.
הקובץ הזה נעלם עם הזמן, בחסות עולם עיצוב האתרים שמאס בו. אבל הוא שב בגדול, עם התפתחות אפליקציות המסרים המיידים דוגמת ווטסאפ ומסנג'ר.
וכך מתקיים בהצלחה מרשימה, כבר מעל 30 שנה הקובץ שרצה להציג תמונה בצבעים והפך לפורמט הוידאו האילם של דור ה-Z.
ב-2022, בגיל 74, רק 35 שנה אחרי פיתוח הקובץ שיהפוך את האינטרנט למקום צבעוני ומרצד ולאחר שנדבק בקורונה, הלך ווילהייט לעולמו.
הנה ההיסטוריה של ה-GIF:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
היתרונות של אז:
https://youtu.be/2qtkcG66Ywk
סטיבן ווילהייט מקבל את פרס ה-Webby על מפעל חייו:
https://youtu.be/DUmVvocbrgQ
תולדות האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
והדיון הבלתי נגמר באמריקה, אם זה גיף או ג'יף:
https://youtu.be/GvdAzaMQnHs
או
https://youtu.be/N1AL2EMvVy0
עולם התעשייה ידע לא מעט מאבקי פורמטים או סטנדרטים. מאדיסון נגד טסלה, על פורמט רשת החשמל האמריקאית ועד למאבקי מידות ומשקלות בין אימפריות ומעצמות תעשייתיות, לא פעם נאבקים כוחות חזקים על הכתבת התקן בשוק שלהם.
אחד העימותים המסחריים המעניינים של העידן המודרני היה מלחמת הפורמטים (Flared pants) או הסטנדרטים, של עולם הווידאו בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
המאבק התנהל בין פורמט קלטות ה-Betamax שפיתחה חברת Sony ובין קלטות ה-VHS של מתחריה. הספוילר בו נפתח כאן הוא שהפחות טוב משניהם ניצח. המעניין הוא כיצד זה קרה.
מלחמת הסטנדרטים בין ה-VHS ל-Betamax נולד לקראת סוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' של המאה העשרים. אבל הוא נולד בשנת 1973, כשהוצג הדגם הראשון של קלטת הוידאו VHS, על ידי שני מהנדסים מחברת JVC. זה קרה ממש במקביל לפיתוח של חברת Sony מאותה שנה. סוני פיתחה אז אבטיפוס של קלטת וידאו משלה, שנקראה בטאמקס (Betamax).
אגב, מעניין לדעת שסוני היא גם זו שפיתחה במקור גם את ה-VHS. אבל היא העדיפה להתרכז בפורמט הנוסף שפיתחה, פורמט קלטות ה-BETAMAX. הוא נראה לה עדיף על פני ה-VHS הנחות ממנו באיכותו. כך החליטו בסוני למכור את הזכויות על פורמט ה-VHS לחברת JVC.
בתחילה נראה היה ששני סוגי הקלטות חיים, זה בצד זה, מבלי שהיה צורך דחוף להכריע מי ישלוט בשוק הווידאו הצעיר. אבל הכל השתנה כשמשרד התעשייה היפאני, זה שקובע לשני המפעלים המצליחים והיפאניים הללו, החליט שתעשיית האלקטרוניקה תצטרך להסכים על אחד מהפורמטים הללו.
חברת JVC, יצרנית ה-VHS בשלב ההוא, התארגנה במהירות, חתמה על הסכמים עם חברות סרטים ואיפשרה לחברות הענק המתחרות לייצר מכשירי וידאו VHS, שיחזקו את הפורמט שלה.
כך מצאה עצמה חברת Sony עומדת אל מול קבוצת חברות ענק יפאניות אחרות, כמו פנסוניק, מיצובישי, שארפ ואחרות, שכולן תמכו ב-VHS.
איך שוכנעו הללו להצטרף לפורמט הנחות, אתם שואלים? - ובכן, חברת סוני עשתה במקור טעות קטנה, שבהמשך תהפוך למשמעותית. המהנדסים שלה פספסו את הפרט הקטן שבדיעבד יקבע את תבוסתם. הפרט הזה היה שקלטת ה-Betamax הקומפקטית והנוחה לאיחסון לא יכולה לאחסן וידאו באורך של יותר משעה וחצי.
היצרנים האחרים הבינו את מה שסוני לא הבינה בזמן - מרבית סרטי הקולנוע לא יוכלו להישמר על קלטת וידאו אחת, אם זו תהיה בטאמקס. ה-VHS הגדולות והמסורבלות, לעומתן, החזיקו שעתיים ויותר של סרט וללא בעיות.
כולם העדיפו קלטות שיתאימו לצרכנים באורכן ולא קיבלו את הרעיון שסרט יישמר על יותר מקלטת אחת. סוני הימרה על הניידות, או במילים פשוטות קלטות קטנות יותר, בעוד JVC הימרה על משך הקלטה, גם אם המחיר הוא סירבול ואיכות פחותה. האחרונה ניצחה.
זה הכריע את המאבק ומכאן יהפוך לסטנדרט דווקא הפורמט המוגבל יותר, פורמט ה-VHS. בתוך שנים אחדות הוא הפך לפורמט הנפוץ ביותר בתחום הוידאו הביתי. קלטות ה-VHS ישלטו בשוק הביתי עד לתחילת שנות ה-2000, כשפורמט חדש, ה-DVD, יתחיל להיכנס לתחום של הווידאו הביתי.
איכשהו נאלץ משרד התעשייה היפני לוותר על הרעיון של פורמט אחד, אבל הקואליציה שגיבשה JVC כבר עשתה את שלה. סוני המשיכה אמנם לייצר את מערכות הבטאמקס, אבל אלה הופנו לשוק אחר.
סוני פנתה לרשתות הטלוויזיה ברחבי העולם והציעה את הפורמט שלה, לצרכי שידור. אצל אלה הייתה האיכות חשובה מאד והן החליטו לאמץ את פורמט ה-BETA של סוני, שעלה באיכותו על פורמט ה-VHS. כך יוולד פורמט חדש שיותאם לצרכי שידור. סוני קראה לו Betacam, שם שקרוב לפורמט ה-Betamax המובס בשוק הפרטי.
ואגב, אל תרחמו על חברת Sony. היא הרוויחה מהפורמט המקצועי, לפי מומחים בתחום, הרבה יותר כסף ממה שהייתה מרוויחה מהתמקדות בשוק הצרכני, זה של קלטות ה-Betamax.
הנה סיפורה של מלחמת הפורמטים בתחום הווידאו:
https://youtu.be/ddYZITaxlTQ
והשוואת איכות בין שני הפורמטים הללו:
https://youtu.be/_oJs8-I9WtA
מבין הפיתוחים וההמצאות שליוו את דור המידע, נראה שהמצאת ה-mp3 היא המשמחת ביותר לאדם הפשוט. אמנם חוויית השיטוט והבחירה בחנויות התקליטים והדיסקים כמעט ונעלמה, אבל המוסיקה מעולם לא הייתה כה זמינה לכל כך הרבה אנשים. האם זה טוב? - כנראה שכן, על אף שכמו בכל מהפכה, יש גם כאן מי ששילמו עליה ביוקר ויש מי שנאלצו לשנות הרגלים עסקיים ואחרים.
הכל התחיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת. צוות חוקרים במכון המחקר פראונהופר שבגרמניה, בראשות מהנדס אלקטרוניקה ומתמטיקאי גרמני בשם קרלהיינץ ברנדנבורג, מצא דרך ליצור אלגוריתם דחיסה שיכווץ קבצי קול לכ-1/12 מהגודל שלהם. זו הייתה מהפכה של ממש, בה הם הצליחו להרחיק את כל הצלילים שאינם בתדרים שבתחום השמע האנושי (בין 1000 ל-5000 הרץ), בידיעה שמרבית מה שהוציאו ממילא לא נשמע לאוזן אנושית. הבדלים קטנים בין צלילים קרובים וצלילים בעוצמה נמוכה יחסית הוקרבו למען מיזעור הקובץ.
קרלהיינץ וחבריו הציעו את הפורמט שפיתחו לתקן ה-MPEG, לצורך כיווץ קול בתעשיית הקולנוע, שם חיפשו פתרונות להפצת סרטים על גבי תקליטורים קומפקטיים אך מוגבלים בנפח המידע שניתן לשמור עליהם. אבל התעשייה בחרה בפורמט אחר והגרמנים נאלצו לחפש במקום אחר.
המקום הזה הלך ותפס אז. קראו לו WWW, האינטרנט בשבילכם, והוא בדיוק פרץ לעולם. אנשי המכון החליטו לקרוא לקובץ שלהם mp3 ולהציעו ליצרני תוכנות המרת צליל ונגני מוסיקה למחשב. לראשונים הציעו להוסיף תמורת תשלום פורמט כיווץ מדהים של שירים, שיהפוך את התוכנות שלהם ללהיטים בקופה. מיצרני תוכנות נגינת אודיו הם אפילו לא ביקשו תשלום, רק הציעו שהתוכנות שלהם יוכלו לנגן קבצי mp3.
התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה. עשרות תוכנות המרה אפשרו למשתמשים להמיר מוסיקה לקבצי mp3 וצעירים מכל העולם החלו להמיר אוספים שלמים לקובץ החדש והקומפקטי, שתפס כה מעט על הכונן שלהם.
הצעירים הללו, שבעתיד יוגדרו כדור ה-Y, החלו לשלוח ולשתף שירים אחד עם השני במייל או בהעתקה מכונן לכונן. מכל עבר החלו לצוץ ברשת אתרים להורדת שירים בפורמט החדש. תוכנות נגן כמו winamp ניגנו את השירים ונשמעו מצויין. הן גם אפשרו לנגן פלייליסט, מושג חדש שנוצר ויחליף בהדרגה את האלבום. היתרון הנוסף שהוכנס לקובץ ה-mp3 היה שניתן היה לנגן אותו, תוך כדי ההורדה. המשמעות הייתה שבאינטרנט האיטי של אז, ההמתנה עד שיירד כל הקובץ נחסכה וזה היה פשוט כיף..
ואז המסיבה התפוצצה. האקר שפרץ תוכנת המרות הפיץ את האלגוריתם של הדחיסה ברשת ולשוק התווספו מאות תוכנות חינמיות להמרה ל-mp3. מה שהיה נהר הפך לנחשול וצונאמי של קבצי מוסיקה ושירים, שכמוהו לא הכיר העולם. עתה נוצרו גם תוכנות חינמיות לשיתוף קבצים, כמו נאפסטר, קאזאה ואימיול והעולם לא הפסיק להוריד ולשתף את השירים שפעם קנה בכסף רב. הצירוף 'זכויות יוצרים' החל להשמע כמו מונח מעולם המשפט הקדום והצעירים של היום כבר לא מתעניינים במוצרים מהעבר "הרחוק", כמו דיסקים... המהפכה הושלמה!
הנה סיפורו של ה-mp3:
http://youtu.be/jCO9LV-D5f4?t=15s
והסבר שימושי על היתרונות של הקובץ:
http://youtu.be/g5n3lKNJiTc
קודק (Codec) הוא תוכנה שממירה בין סוגי הקבצים הנהוגים כיום בעולם המחשבים. כדי להבין מה היא עושה, כדאי להבין מהו קידוד וידאו.
אחת המשימות בעולם האינטרנט היא כיצד לצמצם את גודלם של קובצי וידאו וסאונד, תוך פגיעה מינימלית באיכותם. הקטנה כזו של הגודל מסייעת להעברה מהירה יותר של הקבצים ומאפשרת צפייה רציפה בסרטים או האזנה ללא הפסקות למוסיקה וקליפים מקוונים.
קידוד וידאו הוא פתרון טכנולוגי שנועד להקטין את נפחם של הקבצים השונים. הקודק הוא תוכנה, או אלגוריתם המשמשים לקידודם, כך שידרשו פחות נפח אחסון וניתן יהיה לשדרם באמצעות רוחב פס נמוך יותר.
אנקודר ודיקודר הם רכיבי תוכנה או חומרה שמאפשרים המרה של קודקים. קיימים אלגוריתמים שונים לקידוד וידאו ואודיו והבחירה ביניהם היא בהתאם לצרכים, או ליתר פשטות, בהתאם לסוג הקובץ, הפורמט הרצוי.
הקידוד מתבצע באמצעות תוכנה או מכשיר שנקראים "מקודד" (Encoder). כשמעוניינים לצפות או להאזין לקובץ וידאו או סאונד מקודד שכזה, משתמשים ברכיב שעושה את הפעולה ההפוכה ומפענח את הקובץ. רכיב זה נקרא "דיקודר" (Decoder).
הנה ההסבר של הקודקים:
https://youtu.be/7YQ1mikDhIo
יש לנו את זה ביותר מסובך...
https://youtu.be/_nPsBwMivCk
ופיתוח של קודק משוכלל וחדשני יותר:
https://youtu.be/kbUpKpbiyBs
פורמטים
אנפלאגד הוא מופע ללא כלים אלקטרוניים וחשמליים. מופעים אלה נולדו מיוזמה של רשת השידור אם. טי. וי בסדרת הופעות אקוסטיות שהפיקה הרשת בשנות ה-90 לאמנים שונים ושכונו "MTV אנפלאגד".
מופעי האנפלאגד של MTV הצליחו להניב כמה מופעים ושיתופי פעולה נפלאים בגוון אקוסטי כזה. אפילו מי שלא אהבו את הסגנון הפופי של הערוץ הקליל הזה, הצליחו להתחבר אליו לצפייה במופעים הללו ולזכור אותם לטובה אחר-כך.
המיוחד במופעי אנפלאגד הוא שהמבצעים נאלצים להשקיע בעיבודים עדינים והרבה פחות תלויי סאונד. העובדה שאין להם כיסוי גדול של כלים חשמליים וסאונדים גדולים, מחייבת אותם לביצועים אינטימיים ומעניינים הרבה יותר, קצת כמו הטרובאדורים של פעם.
אבן דרך בתולדות המופעים הללו היה מופע האנפלאגד של להקת הרוק נירוונה. הוא היה מופע כה מוצלח שרבים התקשו להאמין שלהקה כל כך צעירה הצליחה כל כך במופע חדשני ולא מוכר שכזה. מצד שני, מי אם לא הצעירים יגלו את היופי בכל דבר חדש ולא מוכר, כשהמבוגרים מתקשים להסתגל הרבה יותר.
אבל לא כל המבוגרים התבזו במופעי אנפלאגד כאלה. הגיטריסט והזמר האגדי אריק קלפטון, שהיה חבר בכל כך הרבה להקות אגדיות, הרכבי-על ומופעי סולו מדהימים, הצליח גם הוא להציב את רגלו בארץ הלא-זרועה הזו ולצאת משם בכלל לא רע.
לא רע? - המופע האקוסטי הזה שלו הפך ללא פחות מאגדה. אולי זה גם בזכות השיר "דמעות מגן עדן" שהוא שר שם בצורה כל כך מצמררת, על בנו שנפל מחלון הדירה בגורד השחקים שבו התגורר ומת, אחת הטרגדיות העצובות בתולדות הרוק.
הנה שיר ממופע האנפלאגד המפורסם של להקת נירוונה בערוץ MTV בטלוויזיה:
https://youtu.be/fregObNcHC8
אנפלאגד ישראלי - אתי אנקרי שנים רבות אחרי שחזרה בתשובה (עברית):
https://youtu.be/eAk6fqBAq34?t=44s
ואלוף האנפלאגד של MTV שר ומנגן בלוז - אריק קלפטון:
https://youtu.be/pKwQlm-wldA
קובץ המחשב מסוג אנימייטד גיף (Animated GIF) הוא קובץ אנימציה שזכה להצלחה מסחררת בשנים הראשונות של האינטרנט, בשנות ה-90 של המאה העשרים. באותה תקופה פרץ האינטרנט הגרפי לחיינו והקובץ הזה היה הדבר הקרוב ביותר לאנימציה. הוא היה קל משקל, ניגן שוב ושוב את הלופ של התמונות הבודדות שבו והציג מראות משעשעים לרגע, אבל פשטניים בהמשך והפכו די מעייפים. בשלב מסוים האנימציות האלה די נמאסו על הגולשים ובהדרגה הן החלו להיעלם.
כשהתבגרה הרשת, נכנסו אנימציות הפלאש ונולדו סרטוני הוידאו של יוטיוב ועשרות חקייניו ומתחריו האחרים. כך החלו מרבית התמונות המונפשות של ה-Animated gif להיעלם לבלי שוב.
איכשהו הן חזרו לפתע, עשרים שנה לאחר מכן, באפליקציות הצ'אט הסלולריות ובפורומים. כך שגם היום נראה שאנימציות הגיף מסרבות להיפרד מהתרבות הדיגיטלית ומהמשתמשים שלהן. בכל פעם שהן נעלמות, הן איכשהו חוזרות במדיום אחר או בשימוש חדש כלשהו.
הנה ההיסטוריה של האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
תולדות האנימייטד גיפס באנימציה:
https://youtu.be/7poRvO7hzkg
יש מי שמשתמשים בו כדי ליצור אמנות:
https://youtu.be/VVYfk3ySw4Y
והרצאה בנושא:
https://youtu.be/rSLF8ueDu3k
