צורת בונבוניירות השוקולד של 1,268 גבעות השוקולד באי בוהול שבפיליפינים, היא ייחודית. במיוחד הן דומות לשוקולד כשהן צבועות בקיץ בצבעו החום של העשב היבש שעליהן. הצבע הזה הוא שנתן להן את שמן המגרה ולא עצי קקאו כלשהם. מעבר למספרן המדהים של גבעות השוקולד, המיוחד בהן הוא הסימטריה המרהיבה שלהן.

הגאולוגים עדיין מתווכחים לגבי היווצרותן של גבעות אלו אבל צורתן דמוית הקונוס, המוגשת בגודל וצורה זהים, רובן בגובה של כ-30 מטרים, אינה במחלוקת - המקום פשוט מקסים והנוף הפלאי יכול להיווצר רק באבולוציה של מיליוני שנים, כשהיו מתחת לפני הים.

אגדות מקומיות יודעות לספר שקרב אימתני בין שני ענקים הוא שהוליד את הגבעות - שנוצרו, לפי אחת הגרסאות, מדמעותיו הענקיות של המפסיד בקרב. על פי גרסה אחרת, האבנים שהושלכו על ידי הענקים זה על זה, הפכו לגבעות השוקולד המופלאות של האי בוהול.


הנה סרטון עם גבעות השוקולד מקרוב:

http://youtu.be/TtM-Ha3EIyg


והסבר לכל הדברים היפים שבאי בוהול, סמוך לגבעות השוקולד:

http://youtu.be/18Rq4dDGK7U?t=18s

שמעם של בני שבט האיפוגאו שבפיליפינים יצא לרחוק כבוני טרסות אדירות ממדים וכחקלאים חרוצים במיוחד. רבים רואים בטרסות האורז של בנאו (Banaue Rice Terraces) את המרפסות החקלאיות היפות בעולם ומכנים אותן "הפלא השמיני של העולם".

טרסות בנאו הן גם מהעתיקות שיש בעולם - כבר יותר מ-2,000 שנה, ללא הפסקה, מעבדים שבטי ההרים, אותם הכפריים המקומיים בהרים, את טרסות האורז הללו במורדות ההרים!

הטרסות נמצאות בגבהים שבין 700 ל-1.500 מטרים והן מציעות את אחד הנופים המרהיבים שיכולה החקלאות בעולם להציע. בעונה שאינה גשומה מציעות טרסות האורז הללו את כל גווני הירוק האפשריים ועוד קצת..

מעבר לחשיבות החקלאית של הטרסות, הן מהוות גם מערכת סביבתית מתוחכמת ביותר, עם מאפיינים אדריכליים, חברתיים, תרבותיים, פיזיים, כלכליים ואפילו דתיים. הן גם המבנה האנושי היחיד בפיליפינים שעליו לא השפיעו הכובשים הקולוניאליסטים ששלטו בעבר בפיליפינים.


הנה סרטון של טרסות האורז של בנאו בפיליפינים:

https://youtu.be/IKTBY9FM35I


שדות האורז בבנאו בפיליפינים:

http://youtu.be/nByTiUnXM_U?t=1m7s


ומצגת וידאו של הטרסות המפורסמות:

https://youtu.be/Lb2sdsHUCLQ

החייל היפני היראו אונודה (Hiroo Onoda) הוא גיבורו של אחד הסיפורים המשונים ומעוררי הדימיון של מלחמת העולם השנייה. הוא מראה על כוחה של הפקודה בצבא הקיסרי של יפאן ועל הכבוד שרוחשים חיילים להן.

שנת 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה והצבא היפני שולח סגן צעיר בשם היראו אונודה לאי לובאנג שבפיליפינים. הוא מקבל הוראות להצטרף לחבורת לוחמים שמנהלת שם לוחמת גרילה נגד הצבא האמריקאי.

לפני צאתו פוקדים עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לסכל פלישה של האויב אל האי, כולל הריסתו של מסלול ההמראה והנחיתה שבאי והמזח שמותקן במפרץ שבו. מפקדיו מבהירים לו שאין להיכנע בשום תנאי וגם לא לשים קץ לחייו.

אבל כשהוא מגיע לאי, מסרבים הקצינים שנמצאים בו כבר ושהיו בכירים ממנו, לאפשר לו לבצע את ההוראות שקיבל. הדבר מקל על צבא ארצות הברית והפיליפינים לכבוש את האי.

האי נכבש בסוף פברואר 1945. בקרבות נהרגו או נכנעו כמעט כל החיילים היפנים שהיו באי, למעט אונודה ועוד 3 חיילים נוספים, ששרדו את הקרבות. הם עברו להסתתר ולהילחם בצבא ואחרי שנים בפיליפינים המקומיים וכך נהגו במשך עשרות שנים. החיים בג'ונגל לא אפשרו להם הרבה פינוקים והם התקיימו בעיקר על אגוזי קוקוס ובננות. פה ושם הרגו פרה של איכר מקומי ואכלו את בשרה.

במהלך השנים ניסו היפנים שוב ושוב להודיע לחיילים הנותרים שמלחמה הסתיימה. הם עשו זאת באמצעות כרוזים שנזרקו ממטוסים אל הג'ונגלים. אבל החיילים המבודדים חשבו שהמדובר התעמולה של האוייב וסרבו להאמין. אפילו כרוזים עם תמונות בני המשפחה שלהם לא שינו את דעתם...

במהלך השנים החבורה הצטמצמה. אחד מהם פרש מהם לאחר ריב וחודשים אחר כך שוכנע להניח את נשקו. הוא עתיד להיות מקור המידע של היפנים על כך שיש מי שחי עדיין באי. חבריו האחרים של אונודה נורו בעימותים עם מקומיים ומשלחות חיפוש ולבסוף הוא היחיד שנשאר.

בשנת 1974 פגש אונודו תרמילאי יפני שחיפש אחריו והלה ניסה לשכנע אותו שהמלחמה כבר הסתיימה מזמן. אבל אונודה הודיע שיאמין רק לקצין גבוה ממנו. המטייל חזר ליפן ודאג להביא את מפקדו הפנסיונר של אונודה. השניים נפגשו ביערות ואונודה ההמום שב ליפן. הוא הוכרז כגיבור מלחמה והפך דמות נערצת ביפאן.

סיפורו המרגש הביא לכך שהוא קיבל חנינה על כל הרג אזרחים שבהם נלחם במהלך השנים, מתוך מחשבה שהוא עדיין במלחמה.

אבל נסיונותיו של אונודה להשתלב מחדש בחברה המודרנית של יפאן, לא ממש צלחו. בשלב כלשהו הוא בחר בחיים פשוטים ועבר לחיות בחווה מבודדת בברזיל, בה חי עד סוף חייו.


הנה סיפורו של אונודה:

https://youtu.be/0XI3sJlk8yo


סקירה קצרה:

https://youtu.be/DcqijLE8w20


סרטון תיעודי על אונודה הנשכח:

https://youtu.be/xZYE62fmh60?long=yes


והרצאת וידאו עם סיפורו של החייל שנשכח:

https://youtu.be/U6rOSe3EsdM?long=yes

הטריסייקל (Tricycle) הוא תלת-אופן, שניתן למצוא כמותו פה ושם בעולם. אבל באיי הפיליפינים הטריסייקל מהווה כלי רכב מצועצע שמשמש כדי להסיע נוסעים, מעין מונית זולה. הטריסייקל הפיליפיני הוא מופת של קישוט והתלהבות מיופי. הוא מקושט כולו ובמיוחד החלק של ה"סירה". הטריסייקלים מופיעים בפיליפינים במגוון אינסופי ויצירתי במיוחד של סגנונות וקישוטים.


ושה לא רק המראה שהופך את הטריסייקל הפיליפיני לאגדה. פעמים רבות על הטרייסיקל יש מערכות צופרים רעשניים וחביבים בצפצופיהם, מעין ערכת צופרים שכוללת המוני צופרים לכל טרייסיקל. הרעש בהתאם..


על הטרייסיקל מסיעים הנהגים הפיליפינים המון נוסעים. פעמים המספר מגיע עד 20 נוסעים על טרייסיקל אחד, כשהחוק מאפשר להסיע 2 עד 4 נוסעים בלבד...


מחוץ לכפר יש את אחיו של הטרייסיקל שנקרא "ג'יפני". הג'יפני הפיליפיני הוא כלי רכב דומה לטריסייקל, מעין אופנוע עם סירה, מצועצע גם הוא אבל חזק יותר מהטריסייקל העירוני.


הנה טריסייקלים בפיליפינים:

http://youtu.be/G_iv_iDHKdc


הטרייסיקל המפואר:

http://youtu.be/TTV8ltly-nc?t=11s


הנה הג'יפניז והטריסייקלים של האיים:

http://youtu.be/mz5TnKqf5P4


מצגת וידאו של טריסייקלים בפיליפינים:

http://youtu.be/vii5939EA8A

מלכי הדרכים בפיליפינים הם רכבי ה"ג'יפני" (Jeepney), הג'יפים האיקוניים והמצועצעים לתפארה של הפיליפינים.

הג'יפנים של הפיליפינים נולדו מכלי הרכב הצבאיים של הצבא האמריקאי, שנותרו בה ממלחמת העולם השנייה. כעודפי ג'יפים צבאיים שהושארו מאחור על ידי ארצות הברית, הם היו ההתחלה הצנועה של התחבורה במדינה.

די מהר אותם ג'יפים וטנדרים שופצו, קושטו והיו לכלי תחבורה מוצלחים במיוחד. הם התפתחו והפכו עם השנים לאמצעי תחבורה ציבורית מקומי וחיוני באיים. בהמשך קמה חברה מקומית בשם "סארו מוטורס", שהפכה המרכזית בייצור של ג'יפנים מאז 1953.

הג'יפני מושרש עמוק בתרבות הפיליפינית והוא בעל משמעות של ממש בחברה הפיליפינית.

המעניין הוא שהעיצוב העממי והצבעוני, שהחל כיוזמה מקומית של בעלי רכבי ג'יפני, מבוצע כיום בחלקו הגדול כבר במפעל, כשהיצרן משלב אמנות ואומנות לצביעה ועיצוב מראש, של כלי רכב ייחודיים שכאלה.

למרות המשמעות התרבותית שלהם, הג'יפנים המסורתיים, שמונעים בדיזל, נתקלים במאמצים ממשלתיים לעבור לג'יפנים חשמליים, מה שדי נתקל בהתנגדות מצד הנהגים והמפעילים. העניין הזה מדגיש בחריפות את המורכבות של המפגש בין המסורת והאיזון הכל כך עדין שבסמל הפיליפיני האהוב הזה, לבין המודרניזציה והקיימות הסביבתית המתבקשת ממשבר האקלים שעובר כדור הארץ.


הנה סיפורו של הג'יפני:

https://youtu.be/JbEmNcUaWzA


עם נהג הג'יפני:

https://youtu.be/OLxY5JYgotw


תיאור תרבותי של הג'יפ שהפך מרכב קרבי לאוטובוס המצועצע של הפיליפינים:

https://youtu.be/P0pcpDVLmoE


תולדות הג'יפני מאז מלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/t0Cu7B8v_do?long=yes


והיכרות עם הג'יפניז של העיר הפיליפינית:

https://youtu.be/GBotip2MWtg?long=yes

האיש הקטן בעולם הוא ג'ונריי בלווינג מהפיליפינים, שגובהו כ-59.9 סנטימטרים בלבד והוא בן 18. בגיל שנה בערך הוא הפסיק לגדול והוא נשאר במראהו התינוקי משהו ונראה ככה.

בלווינג הנראה צעיר מגילו, כמעט כמו תינוק, החליף את תושב נפאל - גבר גבוה ממנו ובעל תווי פנים של גבר שהיה השיאן העולמי הקודם. שמו חאגנדרה תאפה מגר מנפאל. גובהו היה 66 סנטימטרים.

ג'ונריי בלווינג הוא המבוגר משלושת אחיו, שהגובה שלהם נורמלי. בילדותו סבל ג'ונריי, מילדים שלעגו לו ואפילו את בית הספר הוא נאלץ לעזוב, משום שלדברי הוריו, הוא "משך יותר מדי תשומת לב". אבל את שיאו של ג'ונריי חגגה המשפחה, כשביחד עימם חגגו כל אנשי הכפר שלו.


הנה ג'ונריי בלווינג, האיש הנמוך בעולם:

https://youtu.be/sVSxHLvvF8Q


ועוד מהשיאן העולמי הקטן מהפיליפינים:

http://youtu.be/1BxVhE24pJI?t=5s

הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.

יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!

מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.

המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.

גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.

בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.


הנה הכל על המנגו:

https://youtu.be/0kQNSe17FZY


פירות מנגו על העצים בהודו:

https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ


כך חותכים מנגו אצלנו:

https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs


שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI


כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:

https://youtu.be/BGxYMTftuzw


מנגו בהודו:

https://youtu.be/VHmPVZPECZU


במקסיקו:

https://youtu.be/b84xknGwkF8


ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:

https://youtu.be/6NN6LaMK_tc

אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.

אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.

הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.

מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.

צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.


הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:

https://youtu.be/K6pOntcgkZw


אקליפטוס הקשת במיטבו:

http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y


הגזע של אקליפטוס הקשת:

http://youtu.be/nunORA0yrTk


ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:

https://youtu.be/1WppUe6vP-I