שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו האננס ואיך מגדלים אותו?
אננס (Pineapple) הוא צמח טרופי, בעל עלים ארוכים ובשרניים, המזכירים את עלי הצבר, ובעל פרי אקזוטי וטעים.
כל צמח אננס מניב לרוב רק פרי אחד. זה קורה בתוך שנה עד שנתיים מהזמן בו נשתל.
גובהו של האננס מגיע לכ-80 סנטימטרים. כמו צמחים רבים בטבע צמח האננס מצמיח חוטרים שממשיכים את חייו. באמצעות חוטאים כאלה משתמשים החקלאים לריבוי האננס וליצירת שטחי גידול חדשים.
בעולם קיימים שטחים עצומים לגידול אננס. אלה פרושים במדינות רבות, מהעיקריות שבארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה, הוואי וחוף-השנהב, דרך קניה ודרום-אפריקה ביבשת אפריקה ועד ברזיל ומקסיקו ביבשת אמריקה.
בישראל, כדי להתגבר על בעיות האקלים הנדרשות לגידול אננס, מגדלים אותו בחממות פלסטיק או תחת רשתות. אצלנו גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף. היסטורית, לקח זמן לגידול האננס להפוך בישראל לענף חקלאי. כך או כך הענף מצומצם יחסית ומחירי הפירות הם בהתאם גבוהים.
הנה סיפורו של האננס:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
למה הוא כה יקר בארץ? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
כך נבחר אננס:
https://youtu.be/O7N1h9snv7w
כך חותכים אותו ללא בזבוז:
https://youtu.be/MKjXLk8PJUI
התרצו לגדל מטע של אננס?
https://youtu.be/vpJHgXaPzFA
ניתן לגדל אננס בעציץ בבית (עברית):
https://youtu.be/P2S60Fu_bFI
ולמה האננס כה יקר בישראל? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
מה מקור שמה של הפסיפלורה?
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
מהו הפרי המסריח ביותר והטעים ביותר בעולם?
הפרי הכי מסריח בעולם הוא הדוריאן. זהו פרי טעים להפליא אך מסריח מאד, הכי מסריח שיש. הדוריאן גדל בתאילנד והעונה שלו נמשכת מחודש מאי ועד נובמבר. בשל ריחו המבאיש. נאסר במקומות שונים בעולם להכניסו למקומות ציבוריים, כמו אוטובוסים, מטוסים ובתי מלון.
רבים רואים בו את מלך הפירות, אבל הפרי הטרופי והקוצני הזה, שרבים טוענים שטעמו כה נפלא שיש הרגשה ששף צמרת הכין אותו, לא עושה חיים קלים למי שמצוייד בחוש ריח כלשהו..
הנה פרי הדוריאן, הפרי הטעים בעולם:
http://youtu.be/U4p4K7sPPLM
זה מה שגורם הביקוש הגובר (עברית):
https://youtu.be/ZdzMXcAq0Us
אדם שנחשף למלך הפירות בפעם הראשונה:
http://youtu.be/UEVTVo8D48E
והסבר על הפרי הכי טעים בעולם בתשובה לגברת שמעוניינת לקנות ממנו אבל חוששת מהריח:
http://youtu.be/oQj-hFfmYkQ
מה מקורו של האננס והיכן מגדלים אותו כיום?
אננס (Ananas) הוא צמח טרופי המוציא פרי שכולנו אוהבים. פרי האננס הוא פרי טרופי צהוב, בעל קליפה עבה ומעליו ציצת עלים. שיח האננס גדל על ידי שליחת חוטרים וכך הוא מתרבה. מצד שני, כל צמח מניב רק פרי אחד, שיוצא מהגזע שלו.
מרבית יבול האננס העולמי מיועד כיום לתעשיית השימורים והמיצים.
האננס נפוץ מאוד בתאילנד ובסביבות טרופיות. כמעט כל מי שהיה בתאילנד מדבר בערגה על טעמו של האננס התאילנדי. אבל מקורו של האננס הוא ככל הנראה ביערות ברזיל שבאמריקה הדרומית.
לאירופה הגיע האננס עם כריסטופר קולומבוס והמתיישבים באמריקה, שהחלו לשלוח אותו לספרד וממנה אל שאר ארצות "היבשת הישנה". הם גילו את הפרי המתוק והטעים לאירופים הנלהבים וכבר בשנת 1720 גידלו אננס בחממות ברחבי אירופה.
הרחבה עצומה של שטחי החקלאות המוקדשים לאננס החלה בשלהי המאה ה19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס.
גם בישראל מגדלים את האננס, מאז שנות ה-80, בחממות פלסטיק או תחת רשתות ובהדרגה הוא הפך לענף חקלאי. גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף.
כיום מגדלים את האננס גם באפריקה, במיוחד בקניה ודרום-אפריקה. אך דווקא ארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה וחוף-השנהב הן המובילות העולמיות בגידול האננס. זאת לצד המשך גידול האננס בהוואי וכמובן בברזיל ובמקסיקו שביבשת אמריקה.
מקור המילה "אננס" הוא מהשפה הטופית שבה המילה "אננה" משמעותה "פרי טוב". השם של האננס באנגלית (pineapple) נובע ככל הנראה מהמראה האצטרובלי (pine) שלו.
הנה סיפורו של האננס וכיצד מגדלים ומכינים אותו לשיווק בקופסאות השימורים או כאננס מיובש:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
כך מגדלים את האננס:
https://youtu.be/UVL8NXigTkI
כך עושים ממנו מיץ:
https://youtu.be/_uC5h0xBVDU
כך גדל האננס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LJmHxLxBnko
ואיש מדהים שאת הריצות שלו עושה עם אננס על הראש (עברית):
https://youtu.be/mMSs3W5UXRo
מאיפה בא המנגו?
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
מה מיוחד באגוזי הקשיו?
קשה אולי להאמין אבל אגוזי הקשיו (Cashew) הם למעשה הזרעים של העץ הזה. האגוזים הללו גדלים מחוץ למאראניונס, פירות העץ הטעימים שעליהם גדל הקשיו.
הקשיו הוא מין של עץ ממשפחת האלתיים, שיש לו פרחים. הוא קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. המאראניון, הפרי שעל העץ הזה, הוא עסיסי וטעים ובעל טעם טרופי נהדר. הוא משמש כפיתיון לבעלי חיים, בעוד האגוז, שהוא הזרע, נמצא באופן מפתיע דווקא בחוץ.
לא רבים יודעים שאין לאכול את האגוזים היישר מהעץ. לפני האכילה חייבים לצלות או לטגן את אגוזי הקשיו מהעץ, כי הקליפה שלהם היא רעילה!
כאמור, חוץ מאגוז שהוא הזרע, רובנו לא מכירים את הפרי של הקשיו כי הוא רגיש ומתקלקל במהירות, מה שלא מאפשר יצוא שלו. המקומיים נהנים גם מהמיץ הנהדר שלו וגם מהאלכוהול שהם מתסיסים ממנו. בפנמה נוהגים לבשל אותו, בישול איטי וממושך במים וסוכר. התוצאה היא דייסה מתוקה בצבע חום, שנקראת דולסה דה מאראניון.
עצי הקשיו גדלים לגודל עצום. כבר תועד ובשנות ה-90 אף נכנס לספר השיאים של גינס עץ קשיו, שהיקף הלווה שלו הגיע ל-500 מטרים!
הקשיו התגלה בברזיל, אצל שבטי האינדיאנים. לאינדיאנים היה מנהג לשרוף גלילי עלים מיובשים, כמו סיגריה ולשאוף את העשן להנאתם. משם הוא הובא על ידי הפורטוגזים להודו ומשם לאסיה ולאפריקה. חוקר צרפתי בשם אנדרה תבט הביא זרעים של הצמח לצרפת, גידל אותם והמציא את הטבק. דיפלומט צרפתי בשם ז'אן ניקוט שלח אבקה מהעלים הללו למלכה קתרין דה מדיסיס, כדי להילחם במיגרנות של בנה הנסיך והמציא את החומר שנקרא על שמו - הניקוטין. הטיפול במיגרנות, אגב, הצליח מאד!
מקור השם "קשיו" בשמו הפורטוגזי "קאז'ו" שמבוסס על "אקאג'יו", שמו בשפה העתיקה של שבט אינדיאני בשם טופי. בעברית, אגב, קבעה האקדמיה ללשון עברית ששמו יהיה "תולענה".
בואו לביקור בארץ הקשיו (עברית):
https://youtu.be/g63GqYy-wdU
המאראניונס - הפירות שעליהם גדלים אגוזי הקשיו:
https://youtu.be/1dEtLdq73KQ
כך נראה אגוז הקשיו כשהוא נקטף מהעץ, על פרי המאראניונס ונצלה לאכילה:
https://youtu.be/nL3yu6KqrEI
את הקשיו חייבים לצלות לפני האכילה או השיווק כי הם רעילים:
https://youtu.be/yM-tAkSoVjo
זה עץ אגוזי הקשיו הגדול בעולם:
https://youtu.be/M33vJv8YUmI
ודעו שהקשיו יכול לעצור את הלבנת השיער בשל החוסר במלנין בגוף (עברית):
https://youtu.be/UtxSq3hqqew
מהו אגוז הקוקוס?
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
איך קוטפים את פרי הקוקוס?
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
אננס (Pineapple) הוא צמח טרופי, בעל עלים ארוכים ובשרניים, המזכירים את עלי הצבר, ובעל פרי אקזוטי וטעים.
כל צמח אננס מניב לרוב רק פרי אחד. זה קורה בתוך שנה עד שנתיים מהזמן בו נשתל.
גובהו של האננס מגיע לכ-80 סנטימטרים. כמו צמחים רבים בטבע צמח האננס מצמיח חוטרים שממשיכים את חייו. באמצעות חוטאים כאלה משתמשים החקלאים לריבוי האננס וליצירת שטחי גידול חדשים.
בעולם קיימים שטחים עצומים לגידול אננס. אלה פרושים במדינות רבות, מהעיקריות שבארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה, הוואי וחוף-השנהב, דרך קניה ודרום-אפריקה ביבשת אפריקה ועד ברזיל ומקסיקו ביבשת אמריקה.
בישראל, כדי להתגבר על בעיות האקלים הנדרשות לגידול אננס, מגדלים אותו בחממות פלסטיק או תחת רשתות. אצלנו גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף. היסטורית, לקח זמן לגידול האננס להפוך בישראל לענף חקלאי. כך או כך הענף מצומצם יחסית ומחירי הפירות הם בהתאם גבוהים.
הנה סיפורו של האננס:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
למה הוא כה יקר בארץ? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
כך נבחר אננס:
https://youtu.be/O7N1h9snv7w
כך חותכים אותו ללא בזבוז:
https://youtu.be/MKjXLk8PJUI
התרצו לגדל מטע של אננס?
https://youtu.be/vpJHgXaPzFA
ניתן לגדל אננס בעציץ בבית (עברית):
https://youtu.be/P2S60Fu_bFI
ולמה האננס כה יקר בישראל? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
הפרי הכי מסריח בעולם הוא הדוריאן. זהו פרי טעים להפליא אך מסריח מאד, הכי מסריח שיש. הדוריאן גדל בתאילנד והעונה שלו נמשכת מחודש מאי ועד נובמבר. בשל ריחו המבאיש. נאסר במקומות שונים בעולם להכניסו למקומות ציבוריים, כמו אוטובוסים, מטוסים ובתי מלון.
רבים רואים בו את מלך הפירות, אבל הפרי הטרופי והקוצני הזה, שרבים טוענים שטעמו כה נפלא שיש הרגשה ששף צמרת הכין אותו, לא עושה חיים קלים למי שמצוייד בחוש ריח כלשהו..
הנה פרי הדוריאן, הפרי הטעים בעולם:
http://youtu.be/U4p4K7sPPLM
זה מה שגורם הביקוש הגובר (עברית):
https://youtu.be/ZdzMXcAq0Us
אדם שנחשף למלך הפירות בפעם הראשונה:
http://youtu.be/UEVTVo8D48E
והסבר על הפרי הכי טעים בעולם בתשובה לגברת שמעוניינת לקנות ממנו אבל חוששת מהריח:
http://youtu.be/oQj-hFfmYkQ
פירות טרופיים
אננס (Ananas) הוא צמח טרופי המוציא פרי שכולנו אוהבים. פרי האננס הוא פרי טרופי צהוב, בעל קליפה עבה ומעליו ציצת עלים. שיח האננס גדל על ידי שליחת חוטרים וכך הוא מתרבה. מצד שני, כל צמח מניב רק פרי אחד, שיוצא מהגזע שלו.
מרבית יבול האננס העולמי מיועד כיום לתעשיית השימורים והמיצים.
האננס נפוץ מאוד בתאילנד ובסביבות טרופיות. כמעט כל מי שהיה בתאילנד מדבר בערגה על טעמו של האננס התאילנדי. אבל מקורו של האננס הוא ככל הנראה ביערות ברזיל שבאמריקה הדרומית.
לאירופה הגיע האננס עם כריסטופר קולומבוס והמתיישבים באמריקה, שהחלו לשלוח אותו לספרד וממנה אל שאר ארצות "היבשת הישנה". הם גילו את הפרי המתוק והטעים לאירופים הנלהבים וכבר בשנת 1720 גידלו אננס בחממות ברחבי אירופה.
הרחבה עצומה של שטחי החקלאות המוקדשים לאננס החלה בשלהי המאה ה19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס.
גם בישראל מגדלים את האננס, מאז שנות ה-80, בחממות פלסטיק או תחת רשתות ובהדרגה הוא הפך לענף חקלאי. גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף.
כיום מגדלים את האננס גם באפריקה, במיוחד בקניה ודרום-אפריקה. אך דווקא ארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה וחוף-השנהב הן המובילות העולמיות בגידול האננס. זאת לצד המשך גידול האננס בהוואי וכמובן בברזיל ובמקסיקו שביבשת אמריקה.
מקור המילה "אננס" הוא מהשפה הטופית שבה המילה "אננה" משמעותה "פרי טוב". השם של האננס באנגלית (pineapple) נובע ככל הנראה מהמראה האצטרובלי (pine) שלו.
הנה סיפורו של האננס וכיצד מגדלים ומכינים אותו לשיווק בקופסאות השימורים או כאננס מיובש:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
כך מגדלים את האננס:
https://youtu.be/UVL8NXigTkI
כך עושים ממנו מיץ:
https://youtu.be/_uC5h0xBVDU
כך גדל האננס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LJmHxLxBnko
ואיש מדהים שאת הריצות שלו עושה עם אננס על הראש (עברית):
https://youtu.be/mMSs3W5UXRo
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
קשה אולי להאמין אבל אגוזי הקשיו (Cashew) הם למעשה הזרעים של העץ הזה. האגוזים הללו גדלים מחוץ למאראניונס, פירות העץ הטעימים שעליהם גדל הקשיו.
הקשיו הוא מין של עץ ממשפחת האלתיים, שיש לו פרחים. הוא קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. המאראניון, הפרי שעל העץ הזה, הוא עסיסי וטעים ובעל טעם טרופי נהדר. הוא משמש כפיתיון לבעלי חיים, בעוד האגוז, שהוא הזרע, נמצא באופן מפתיע דווקא בחוץ.
לא רבים יודעים שאין לאכול את האגוזים היישר מהעץ. לפני האכילה חייבים לצלות או לטגן את אגוזי הקשיו מהעץ, כי הקליפה שלהם היא רעילה!
כאמור, חוץ מאגוז שהוא הזרע, רובנו לא מכירים את הפרי של הקשיו כי הוא רגיש ומתקלקל במהירות, מה שלא מאפשר יצוא שלו. המקומיים נהנים גם מהמיץ הנהדר שלו וגם מהאלכוהול שהם מתסיסים ממנו. בפנמה נוהגים לבשל אותו, בישול איטי וממושך במים וסוכר. התוצאה היא דייסה מתוקה בצבע חום, שנקראת דולסה דה מאראניון.
עצי הקשיו גדלים לגודל עצום. כבר תועד ובשנות ה-90 אף נכנס לספר השיאים של גינס עץ קשיו, שהיקף הלווה שלו הגיע ל-500 מטרים!
הקשיו התגלה בברזיל, אצל שבטי האינדיאנים. לאינדיאנים היה מנהג לשרוף גלילי עלים מיובשים, כמו סיגריה ולשאוף את העשן להנאתם. משם הוא הובא על ידי הפורטוגזים להודו ומשם לאסיה ולאפריקה. חוקר צרפתי בשם אנדרה תבט הביא זרעים של הצמח לצרפת, גידל אותם והמציא את הטבק. דיפלומט צרפתי בשם ז'אן ניקוט שלח אבקה מהעלים הללו למלכה קתרין דה מדיסיס, כדי להילחם במיגרנות של בנה הנסיך והמציא את החומר שנקרא על שמו - הניקוטין. הטיפול במיגרנות, אגב, הצליח מאד!
מקור השם "קשיו" בשמו הפורטוגזי "קאז'ו" שמבוסס על "אקאג'יו", שמו בשפה העתיקה של שבט אינדיאני בשם טופי. בעברית, אגב, קבעה האקדמיה ללשון עברית ששמו יהיה "תולענה".
בואו לביקור בארץ הקשיו (עברית):
https://youtu.be/g63GqYy-wdU
המאראניונס - הפירות שעליהם גדלים אגוזי הקשיו:
https://youtu.be/1dEtLdq73KQ
כך נראה אגוז הקשיו כשהוא נקטף מהעץ, על פרי המאראניונס ונצלה לאכילה:
https://youtu.be/nL3yu6KqrEI
את הקשיו חייבים לצלות לפני האכילה או השיווק כי הם רעילים:
https://youtu.be/yM-tAkSoVjo
זה עץ אגוזי הקשיו הגדול בעולם:
https://youtu.be/M33vJv8YUmI
ודעו שהקשיו יכול לעצור את הלבנת השיער בשל החוסר במלנין בגוף (עברית):
https://youtu.be/UtxSq3hqqew
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
מאיפה בא הקקאו המשמש לייצור שוקולד?
מגידול הקקאו ועד לחפיסות השוקולד שאנו כל כך אוהבים - מדובר בתהליך ארוך של גידול, קטיף והכנה של המתוק וטעים הזה.
השוקולד נולד מעץ הקקאו (Cacao tree), או עץ השוקולד (Chocolate tree). העץ הזה גדל בעיקר באפריקה ודרום אמריקה ובמדינות שנמצאות ליד קו המשווה. הפירות הטרופיים שנקטפים מעצי הקקאו, נקטפים ומועברים לעיבוד.
תהליך העיבוד של פרי הקקאו נעשה כבר מאות שנים בשיטה זהה וכשפותחים את הפרי מתגלה הקקאו הלבן. רק כשמייבשים אותו הוא הופך לחום, כפי שהיינו מצפים מהקקאו שלנו.
לאחר שהקקאו נארז בתוך שקים, הוא נשלח למפעל השוקולד. שם הוא יעובד לשוקולד שכולם כל כך אוהבים.
הנה סיפורו של עץ הקקאו (מתורגם):
https://youtu.be/jtpqv4fGVVc
הסבר של ילדה חכמה על פרי הקקאו (עברית):
https://youtu.be/VAPIUxJYVGs
פרי הקקאו מקרוב:
https://youtu.be/V-4FsJ6-bzc
ייצור של שוקולד במפעל גדול:
https://youtu.be/-3v4OsPmsUg
עוד מפעל לייצור של שוקולד:
https://youtu.be/xPe1jMuX32s
ייצור במפעל קטן יותר:
http://youtu.be/hSC9ogSFml0
וכמה דברים שלא ידעתם על השוקולד (עברית):
https://youtu.be/PYvEMyufXAs
מגידול הקקאו ועד לחפיסות השוקולד שאנו כל כך אוהבים - מדובר בתהליך ארוך של גידול, קטיף והכנה של המתוק וטעים הזה.
השוקולד נולד מעץ הקקאו (Cacao tree), או עץ השוקולד (Chocolate tree). העץ הזה גדל בעיקר באפריקה ודרום אמריקה ובמדינות שנמצאות ליד קו המשווה. הפירות הטרופיים שנקטפים מעצי הקקאו, נקטפים ומועברים לעיבוד.
תהליך העיבוד של פרי הקקאו נעשה כבר מאות שנים בשיטה זהה וכשפותחים את הפרי מתגלה הקקאו הלבן. רק כשמייבשים אותו הוא הופך לחום, כפי שהיינו מצפים מהקקאו שלנו.
לאחר שהקקאו נארז בתוך שקים, הוא נשלח למפעל השוקולד. שם הוא יעובד לשוקולד שכולם כל כך אוהבים.
הנה סיפורו של עץ הקקאו (מתורגם):
https://youtu.be/jtpqv4fGVVc
הסבר של ילדה חכמה על פרי הקקאו (עברית):
https://youtu.be/VAPIUxJYVGs
פרי הקקאו מקרוב:
https://youtu.be/V-4FsJ6-bzc
ייצור של שוקולד במפעל גדול:
https://youtu.be/-3v4OsPmsUg
עוד מפעל לייצור של שוקולד:
https://youtu.be/xPe1jMuX32s
ייצור במפעל קטן יותר:
http://youtu.be/hSC9ogSFml0
וכמה דברים שלא ידעתם על השוקולד (עברית):
https://youtu.be/PYvEMyufXAs
