» «
היצירה זמן
למה ביוטיוב כל כך אוהבים את "זמן" של הנס זימר?



לא מזמן הוא פרש מכתיבת מוסיקה לסרטים, אבל איש לא ייקח מהנס צימר, ממלחיני הסרטים הידועים בעולם, את היכולת לחבר מוסיקה מצוינת ואפקטיבית לסרטי קולנוע גדולים מהחיים.

אין ספק שאחת הפסגות של לחניו היא המוסיקה המהפנטת והפשוטה כל כך, שכתב בשביל הסרט ההוליוודי "Inception". המוסיקה הזו כל כך דרמטית ויפה, שהמון סרטוני יוטיוב של יוצרים עצמאיים עוטרו בה. זה מעיד יותר מכל על איכותה וה"אפיל" שלה, מכיוון שהיוצרים הללו לא מתחשבים בזכויות יוצרים ונוטלים בקביעות מכל מקור שמתחשק להם.

כך יוצא שמי שצליליו שימשו כפסקול לשוברי קופות רבים בהוליווד, יכול להמציא את עצמו מחדש ברשת - אם רק ירצה בכך.


הנה הסיום של הסרט "Inception" עם המוסיקה הזו:

https://youtu.be/XQPy88-E2zo


דוגמה לשימוש במוסיקה הזו:

https://youtu.be/MuAGGZNfUkU


ביצוע חי בהשתתפותו של צימר בגיטרה סולו בעיבוד ליצירה "זמן":

https://youtu.be/xdYYN-4ttDg


בביצוע תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/cIk-Kxw_7Kc


וביצוע קולי אופייני מהסוג שיוצרים אמנים ברשת על היצירה:

https://youtu.be/-fsZcUhCDpE
בלייד ראנר
מה גדולתו של הסרט "בלייד ראנר"?



לא פעם נבחר הסרט "בלייד ראנר" לסרט המדע הבדיוני הטוב בכל הזמנים. רוב המבקרים סבורים שהסרט עם המציאות העתידנית הלא-מלהיבה שלו, הוא למעשה יצירת פאר קולנועית. הסרט, בבימויו של הבמאי רידלי סקוט, מציג את קצין המשטרה ריק דקארד בלוס אנג'לס של שנת 2019. הוא מתאר מציאות עתידית קודרת ואפלולית, דיסטופיה.

הגיבור מקבל משימה לחסל כפילי-אדם שהסתננו אל העיר. הוא רודף אחריהם בעיר גדולה, חשוכה ומזוהמת מארובות הפולטות עשן ללא הפסקה, מעין מטרופולין עצום שאווירו דחוס וסמיך, מקום עתיר מיעוטים, תימהונים וכתות הזויות, בשווקים שמזכירים את תרבויות המזרח. אל מול גורדי שחקים בגובה מצמרר, הוא נוסע בכלי רכב מעופפים, בין בניינים עטויי שלטי פרסומת אימתניים בגודלם. עשירי החברה הזו כבר ברחו מכדור הארץ זה מכבר ועברו להתגורר במקום אחר, אוף וורלד, נעים ונקי יותר.

לא רבים יודעים שדרכו של "בלייד ראנר" אל המסך היתה מלאת קשיים ורצופת מכשולים. לא מעט הסתבכויות וקשיים ליוו את עשייתו וגם לאחר שיצא בשנת 1982 להקרנות, הוא נחל כישלון חרוץ. הצופים כמעט ולא באו לראותו. באותן שנים הוצפו בתי הקולנוע בסרטי מדע בדיוני גרועים. זה גרם לכך שהקהל שמאס מהם, לא נהר לסרט המוצדק הזה, שיהפוך ברבות השנים לסרט פולחן ויקבל את ההכרה המגיעה לו כיצירת מופת.

הסרט מבוסס באופן רופף על הספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" מאת פיליפ ק. דיק. במקום סיפורי גבורה ומלחמות עתירות שכלולים ומערכות לייזר להשמדה, הוא הציג בספרי המדע הבדיוני שלו גיבורים מסובכים, רדופים, שמחלות נפש וסמים מבלבלים להם את המציאות עם הזיות. דיק גם תעב סרטים הוליוודיים והירבה לסרב להצעות להפוך את ספריו לסרטים.

אבל כיוצא מן הכלל העניק הסרט העתידני "בלייד ראנר" חוויה ויזואלית מסחררת לצופים. ממש כמו "מטרופוליס" משנות ה-30, סרטו הדיסטופי של פריץ לאנג הגרמני, גם יוצר בלייד ראנר, רידלי סקוט, הקיף את עצמו במיטב המומחים בתחום האפקטים המיוחדים. הוא אסף בעלי מקצוע שעשו בעבר את האפקטים לסרטים כמו "אודיסיאה בחלל 2001" ו"סטאר טרק" והצליח ליצור איתם חברה עתידנית לא פשוטה, אבל כזו שאפשר להאמין לה. והשם "בלייד ראנר", אגב, נלקח בכלל מספר אחר של סופר אחר, בשם אלן אי. נורס..


הנה הסיפור של "בלייד ראנר":

https://youtu.be/1C7pnqr2Qpk?t=40s


מה כל כך מוצלח בסרט "בלייד ראנר":

https://youtu.be/4ax1pz3riAU


קדימון הסרט הבדיוני הטוב אי-פעם:

http://youtu.be/eogpIG53Cis


חוות דעת על "בלייד ראנר":

http://youtu.be/GXRlGULqHxg


והאסתטיקה של בלייד ראנר:

http://youtu.be/iYhJ7Mf2Oxs
סצנת בית העלמין
מה מרגש בסצנת הסיום ב"רשימת שינדלר"?



סרט הקולנוע "רשימת שינדלר" (Schindler's List) הוא מסרטי השואה החזקים והמשפיעים שנוצרו אי-פעם. מדובר בסרט מעוטר שזכה באינספור פרסים, כולל 7 פרסי אוסקר. בעיני רבים זהו הסרט הדרמטי הטוב ביותר שנעשה על השואה (או לפחות אחד משניים, אם מתחשבים באיכותו המדהימה של הסרט "הפסנתרן").

הסרט מסתיים באחת הסצנות האופטימיות וקורעות הלב בקולנוע. זה קורה כשצועדת לה קבוצה ענקית של ניצולים, ילדיהם ונכדיהם - כולם חבים את חייהם לאוסקר שינדלר וצועדים כדי להניח אבן על קברו שבירושלים. שינלדר, שמת בעוני, הובא לקבורה בבית הקברות הקתולי בהר ציון שבירושלים, לפי בקשתו ובמה שהיה בחזקת חסד אחרון של ניצוליו ושל האומה היהודית כולה, לאדם שהציל יהודים כה רבים ממחנות ההשמדה בשואה.

מי שצועדים בסצנה הזו בסרט הם הניצולים האמיתיים של שינדלר, כשביחד עם כל ניצול אמיתי, צועד בן דמותו הצעיר מהסרט. חזק ומרגש כמו ששפילברג עושה כשהוא מצליח.


הסצנה המרגשת שמסיימת את הסרט:

https://youtu.be/BFP4dDheqHY


הנה המוסיקה המרגשת שכתב ג'ון ויליאמס לסרט ושביצע הכנר יצחק פרלמן:

https://youtu.be/ueWVV_GnRIA?t=19s
אויפן פירפעטשיק
כיצד הפך השיר "אלף-בית" למצמרר כל כך?



השיר "אלף-בית", שמוכר הרבה יותר כ"חדר קטן" הוא שיר של המשורר מרק ורשבסקי. הוא פורסם לראשונה בפולין בשנת 1901, כשיר באידיש שנקרא "אויפן פירפעטשיק", או בעברית "חדר קטן". הוא מספר על "החדר" הקטן שבו בוערת האש באח ובו מלמד הרבי את הילדים, הקינדערלך, את האלף בית בלשון הקודש, כדי שיידעו לקרוא בתורה.

אווירתו המתנגנת והפשוטה של השיר, שהושפע מאד ממקורות עממיים, הפכה אותו לשיר תקווה, שניחם את רוחם של היהודים במזרח אירופה, בימיהם הקשים לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. לא סתם סימל השיר היהודי הנוגע ללב, את העיירה, או "השטעטל" היהודי. לרבים הוא הזכיר את חיי היהודים בגולה של מזרח אירופה, בזמנים שלפני השואה והאסון היהודי. מכאן מעמדו הנוסטלגי ומה שהפך אותו לשיר זיכרון לחיים שנכחדו.

הוא גם זכה לשלל תרגומים לעברית, בשמות נוספים כמו "צריף פשוט ודל", "חדר קטן צר" או סתם "חדר קטן".

בגרסת היידיש, השיר הזה ליווה את אחת הסצינות הקשות בסרט "רשימת שינלדר". בסצינה שמכונה על ידי רבים "הילדה באדום" צופה אוסקר שינדלר מראש הגבעה בזוועות שמתרחשות בגטו היהודי בקרקוב, כשהחיילים הנאצים מפנים את היהודים באלימות, אל הרכבות למחנות.

ילדה קטנה המופיעה רק היא בשמלה אדומה, רק היא בצבע בסרט שלם שכולו שחור לבן, ממקדת את עיני הצופים בטרגדיה ובשואה מנקודת המבט של היחיד, הרך מכל.


הילדה באדום מ"רשימת שינדלר":

https://youtu.be/no8jsmInwBQ


השיר אויפן פּריפּעטשיק (מתורגם):

https://youtu.be/LZ4QZ3Cch48?end=1m14s


וביצוע של אסתר עופרים:

https://youtu.be/OaZtt89fYAc

פסקולים מפורסמים

הילדה באדום
מיהי "הילדה באדום"?



בסרט הקולנוע "רשימת שינדלר" (Schindler's List) הופיעה רק דמות אחת בצבע. זו הייתה דמותה של "הילדה באדום".

הסצינה בה היא מופיעה היא אחת הסצנות הקשות בסרט, שבכל מקרה אינו קל לצפייה. אוסקר שינדלר וזוגתו רוכבים על סוסים על הר הצופה אל הגטו היהודי. למטה הם רואים את זוועות הנאצים המפנים את היהודים לרכבת שתוביל אותם אל מחנות הריכוז. על המסך רואים הצופים ילדה קטנה, לבושה בשמלה אדומה. למעט סצנת הסיום של הסרט, המתרחשת בימינו, זה הצבע היחיד שרואים במהלך כל הסרט, שמוצג בשחור לבן.

אבל זה לא מסתיים כאן. הילדה באדום צועדת אל מבנה ובהמשך הסצנה יראו אותה הצופים עוד כמה פעמים. לא נספר בדיוק, אבל זה אחד הרגעים מכמירי הלב ביותר בסרט. ילדה אחת שמגיחה מדי פעם לפריים, מזוהה בצבע שמלתה האדומה וצובטת את הלב.

מבקרי הקולנוע אהבו מאוד את "הילדה באדום". הם ראו בה ביטוי לתמימות ולתקווה של הילדים החפים מפשע שנרצחו בשואה. רובם העריכו שזו הייתה דרכו של שפילברג למנוע את התופעה בה נראו היהודים בשואה כגוש אחיד וכהה שהלך אל מותו ורצה למקד ולתת ממד אישי ולו לרגע.

מבחינה קולנועית זה היה רגע שמסביר כיצד ישנה שינדלר מעתה את תפיסתו את היהודים. האיש הוא תעשיין ואיש עסקים גרמני, שעד אותו רגע משתף פעולה עם הנאצים ועושה כסף רב מהקשרים איתם. מהבעת פניו של שינדלר בסצנה הזו, לנוכח הזוועות שהוא רואה ובמיוחד ברגעים המקושרים שלב אחרי שלב, של "הילדה באדום", קל להבין כיצד משנה הרגע הזה את מעשיו מכאן ואילך.


#על הילדה השחקנית
הילדה ששיחקה בסרט היה ילדה פולנית מהעיר קרקוב בשם אוליביה דַבְּרוֹוסְקָה. היא הייתה בת 3 כשהשתתפה בסרט. פעם היא ספרה שהתביישה בחלקה בסרט אבל רק כשהתבגרה למדה לחוש גאווה בו. שגיאתה, היא אמרה, הייתה שהיא לא נעתרה לבקשתו של סטיבן ספילברג, שלא לצפות בסרט לפני שתגיע לגיל 18 ותהיה בוגרת מספיק. היא צפתה בו בגיל 11 והרושם שלה ממנו היה רע.


#הרעיון הקולנועי
ההברקה המעולה של סטיבן ספילברג נעוצה בכך שבודד את הילדה מההמון הצבוע בשחור לבן. בכך הוא מצליח להימנע מאחת הבעיות הגדולות של סרטי שואה והיא היכולת לגרום לצופה הזדהות עם סבל העם היהודי, בזמן שהוא רואה רבים כל כך שסובלים, אבל אין לו מקרה פרטי שהוא יכול להזדהות איתו רגשית עד הסוף.

החיבור הרגשי שספילברג מצליח ליצור כאן הוא הכרחי כדי להבין את הגיבור ואת מניעיו ולהכניס ולו גם לרגע, את הצופה לתוך ראשו.

את ההברקה הזו הוא נותן בנקןדת המפנה של הסרט ובכך הוא מחדד עוד יותר את מה שאולי גורם לגיבור, נזכיר שהוא אדם אמיתי, לעשות מעשה אמיץ כל כך, מסוכן ומנוגד להמון אינטרסים כלכליים שלו ולהתחיל להציל יהודים.

ספילברג גם מצליח לשלוט במיומנות במה שאנו מרגישים לאורך הסצינה ולהוביל אותנו אל ההכרה בגורל הפרטי והכללי של היהודים. הוא מציג, פעם זה ופעם זה, את הגורל הפרטי של הילדה ואת גורל הקהילה היהודית של הגטו כולה. הוא עושה זאת על ידי טריק קולנועי אפקטיבי במיוחד - בכל פעם שהילדה נעלמת מהפריים, אחרי חפץ, בתוך בניין או מאחורי עץ, הוא מראה לנו את האלימות והאימה של פינוי הגטו, ההוצאות להורג בידי החיילים הנאצים והשלכת הרכוש היהודי מהחלונות אל הרחוב. הפרט והכלל - זה לצד זה.

הכוח של החילופים האלה, תוך המיקוד במעיל האדום, הם האפקטיביים ביותר בסרט. הצבע האדום גם מייצג את עניין הדם.


#על הבחירה באדום
הבחירה בצבע אדום קשורה אסוציאטיבית לדם וההתעלמות המוחלטת של העולם ובמיוחד של מדינות המערב ובתוכן בנות הברית מהשואה.

זה מסר שספילברג ניסה להעביר לאורך כל הסרט, במגוון דרכים. אחת הבולטות בהן היא השימוש בסצינות צבע וכאלה יש עוד 3 כאלה, גם אם פחות בולטות, בסרט.

הוא אמר פעם בראיון: "... כולם ידעו על השואה בזמן שהיא קרתה, אך עדיין לא עשו דבר בקשר לזה. לא הייתה הקצאה של כל הכוחות שלנו על מנת שהמצעד הבלתי פוסק לעבר המוות יעצור."

"זה היה" - מוסיף ספילברג - "כתם דם גדול ואדום, כתם ענק על הרדאר של כל אלה, אבל איש לא עשה דבר בעניין".


#הסיפור שמאחורי הסיפור
הסצינה שזכתה לכינוי "הילדה באדום" היא מהזכורות ביותר בסרט של ספילברג. אבל מאחוריה מסתתרת עדות אמיתית מהשואה.

מדובר בדוקטור מרטין פלדי, עד במשפט אייכמן, שהעיד על הניסיון להציל את בנו בן ה-12 מהסלקציה בשואה. הוא רואה את אשתו ואת בתו הפעוטה נשלחות שמאלה ומשך את בנו איתו לצד ימין. חייל אס אס שזיהה את הילד פקד עליו להצטרף לאם. כל שנותר לאביו היה לראות את בני נעלם והמראה האחרון שהוא זכר ממשפחתו היה המעיל האדום של בתו הקטנה, ההולך ומתרחק עד שהוא הופך לנקודה אדומה וזעירה, הולכת וקטנה, עד שהיא נעלמת.

על העדות הזו סיפר מי שהיה סגן פרקליט המדינה ומי שהיה בצוות התביעה במשפט אייכמן, השופט גבריאל בך. הוא סיפר ששבועיים לפני העדות הזו, גם הוא קנה לבתו בת השנתיים מעיל אדום. הוא הקשיב לעדות, מחנק טיפס לגרונו. מאז, הוא סיפר פעם לעיתונאי, בכל פעם שהוא רואה ילד או ילדה במעיל אדום, ליבו פועם במרץ.

כשהאזין לפרוטוקולים של המשפט, סטיבן שפילברג שמע את העדות הזו והפנים אותה. ממנה הוא יצר את אחת הסצנות החזקות והבלתי נשכחות הזו בתולדות הקולנוע.


הילדה באדום מ"רשימת שינדלר":

https://youtu.be/no8jsmInwBQ


הנה קדימון הסרט המפורסם של שפילברג "רשימת שינדלר":

https://youtu.be/M5FpB6qDGAE


טקס בבית ספר ישראלי, עם ילדה באדום (עברית):

https://youtu.be/GCFhkYq0iKo


וריקוד על הקרח, שהקדישה ל"ילדה באדום" הרקדנית יוליה ליפניצקיה בת ה-15:

https://youtu.be/hwr2xIhEbCM
האדאג'יו של ברבר
איך הפך די ג'יי טייסטו את האדאג'ו של ברבר ללהיט מועדונים?



"האדאג'ו לכלי מיתר" (Adagio for Strings) של המלחין האמריקאי סמואל ברבר (Samuel Barber) היא אחת היצירות הקלאסיות היפות שנכתבו באמריקה ומהפופולריות באולמות הקונצרטים. במקור האדאג'ו נכתב על ידי סמואל ברבר, כפרק שני ברביעייה לכלי מיתר, אך גרסתו המוכרת היא זו שסמואל בארבר עיבד בהמשך לתזמורת כלי מיתר רחבה. גם בקולנוע.רשם האדאג'ו הצלחה רבה ונכלל בין השאר בפסקול בלתי נשכחים של סרטים כמו "פלאטון", "איש הפיל" ו"אל נורטה". בארצות הברית נוהגים להשמיעו בימי אבל, כמו לאחר מותו של הנשיא קנדי.

מי שהבחין ביופיה המהפנט של המוסיקה הזו ויצר לה גרסה אלקטרונית מסחררת הוא די ג'יי טייסטו, מי שנחשב לאחד הדיג'ייז הטובים בעולם. בנוסף להיותו דיג'יי פורץ דרך ולעובדה שהוא היה התקליטן הראשון בעולם שהופיע באצטדיונים אל מול עשרות אלפי אנשים, טייסטו היה גם הראשון להופיע באולימפיאדה, בטקס הפתיחה באתונה, או אירוע ספורט בינלאומי ברמה זו.

טייסטו העביר את היצירה באחת לעולם הצעיר של רחבות המועדונים ומסיבות הענק. כבר משנות ה-90, הפך ה-Adagio for Strings להיט ענק ובדיעבד מהלהיטים הגדולים של הדיג'יי ההולנדי.

הוא נמשך אל הסקוונצות, רצף התווים שחוזר על עצמו בגבהים שונים בכל פעם, אך העביר את המלודיה ל"אוף ביט", כלומר לא על הפעימות, אלא בעיכוב קבוע של שמינית. טייסטו גם ויתר על ההתחזקות ההדרגתית, מהפתיחה החרישית עד לשיא, והדעיכה בעוצמה, עד לסיום החרישי. אצלו כל הקטע הוא בסאונד אלקטרוני טראנסי, גדול מהחיים.


הנה "האדאג'יו של ברבר" בקלאסי ואז בגרסה האלקטרונית של די ג'יי טייסטו:

https://youtu.be/_rAj3MwKlC4


כל הרמיקס שעשה היוצר טייסטו ליצירה המפורסמת:

https://youtu.be/8tIgN7eICn4


האדאג'יו למיתרים של ברבר בקטע השיא של הסרט "פלאטון" מ-1986:

https://youtu.be/QEv3zzKyiFQ


והיצירה בביצוע סימפוני - ביחד עם טיאסטו ומקהלה ומה לא:

https://youtu.be/MMwd8SoBirw
דיאס אירה
איך מככב המזמור העתיק "'דיאֶס אירֶה'" בקולנוע?



האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?

שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.

מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.

כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.

למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.

גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.

כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.

מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.

בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.

אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...


סיפור הדיאס אירה:

https://youtu.be/-3-bVRYRnSM


ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:

https://youtu.be/Dlr90NLDp-0


בתווים עתיקים:

https://youtu.be/dsn9LWh230k


פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:

https://youtu.be/7nVmFlSV1ok


אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:

https://youtu.be/RVc9G36uxPc


עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":

https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA


בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":

https://youtu.be/p4EDLSyjA5A


כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:

https://youtu.be/0hL1m4hGBVY


והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":

https://youtu.be/ZV60qfHhKI0
צוללת צהובה
מהי צוללת צהובה?



בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.

הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.

במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.


הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":

https://youtu.be/vefJAtG-ZKI


שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:

https://youtu.be/m2uTFF_3MaA


וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):

https://youtu.be/BfNhlz29GWM


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.