איך עובדת סצינת הפתיחה של פורסט גאמפ?
סרט הקולנוע "פורסט גאמפ" (Forrest Gump) נחשב, כמעט מרגע יציאתו לאקרנים לקלאסיקה. זהו סרט חדשני, מלא בהברקות, עם פסקול נהדר וסיפור שמבוסס על ספר בעל אותו שם. כתב אותו, בשנת 1986, הסופר וינסטון גרום.
עם משחק נפלא, כשבתפקיד הראשי מככב טום הנקס, הסרט זכה ב-6 פרסי אוסקר, כולל השחקן הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר.
פורסט הוא הדמות המרכזית בסרט שיהפוך לאחת הקלאסיקות האהובות של הקולנוע. במידה רבה ניתן לומר שבחדשנותו, שינה הסרט הזה את הקולנוע.
זה סיפור על איש, אספן נוצות ומספר אובססיבי של תולדות חייו לאנשים שהוא לא מכיר, שגדל כילד עם רגליים הכלואות בסדים ועסק בבריחה מילדים ונערים שהציקו לו. בזכות בריחה כזו הוא גילה שהוא יודע ויכול לרוץ "כמו הרוח".
מאותו רגע הוא ימשיך לרוץ, לאורך כל חייו, להתקדם ולהצליח - ללא מאמץ מיוחד או כוונה מיוחדת שכזו. כבדרך אגב.
פורסט הוא דמות תמימה, חביבה, אבל איטית ולא תמיד מודעת למה נכון בחברה וכיצד יש וכדאי לנהוג. הוא פועל ללא מטרה מוגדרת בחייו או בסרט, כסוג של Yes Man. הוא אדם תמים, אספרגר, שהסרט מציג כבעל יכולות או IQ מוגבלים.
אבל מאידך - ברור לכל הצופים בו שהוא סוג של גאון מופלא, אחד שמבלי להתכוון לכך וכמעט "על הדרך" - מצליח בהכל.
יש לאנשים כאלה מונח מקצועי. מדובר באדם עם תסמונת של סוואנט. התופעה הזו מתארת אנשים שלוקים באוטיזם, אבל יכולותיהם המנטליות הן יוצאות מהכלל ולא פעם אף מעידות על גאוניות.
הסרט נפתח בסצנת פתיחה מושלמת, ואן שוט קסום של נוצה מעופפת שאחרי דקות ארוכות של תנודות באוויר, לכאן ולכאן, אולי כמשל לגיבור הסרט, היא תנחת לרגליו ותניע את הדיאלוג האקראי של פורסט עם שכנתו לספסל בפארק.
סצנה לא פחות מבריקה היא של פורסט וכיצד הוא מגלה את יכולותיו לרוץ. זה מתחיל בהיותו ילד, עת ג'ני, אהובתו לתמיד, תעודד אותו בצעקה "Run Forrest, Run" וימשיך בבגרותו, כשהריצה שלו תימשך שלוש שנים תחצה את כל אמריקה.
קריאות העידוד של ג'ני, "רוץ, פורסט, רוץ!" יקבלו הד בבגרותם, כשפורסט יתמוך בנערה לאורך כל חייה הקשים ולא יצפה לדבר.
כי בסרט מופיעה הציטטה הכי מפורסמת ממנו שתהפוך לאייקונית גם היא:
"Mama always said life was like a box of chocolates. You never know what you’re gonna get."
סרט הקולנוע "פורסט גאמפ" (Forrest Gump) נחשב, כמעט מרגע יציאתו לאקרנים לקלאסיקה. זהו סרט חדשני, מלא בהברקות, עם פסקול נהדר וסיפור שמבוסס על ספר בעל אותו שם. כתב אותו, בשנת 1986, הסופר וינסטון גרום.
עם משחק נפלא, כשבתפקיד הראשי מככב טום הנקס, הסרט זכה ב-6 פרסי אוסקר, כולל השחקן הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר.
פורסט הוא הדמות המרכזית בסרט שיהפוך לאחת הקלאסיקות האהובות של הקולנוע. במידה רבה ניתן לומר שבחדשנותו, שינה הסרט הזה את הקולנוע.
זה סיפור על איש, אספן נוצות ומספר אובססיבי של תולדות חייו לאנשים שהוא לא מכיר, שגדל כילד עם רגליים הכלואות בסדים ועסק בבריחה מילדים ונערים שהציקו לו. בזכות בריחה כזו הוא גילה שהוא יודע ויכול לרוץ "כמו הרוח".
מאותו רגע הוא ימשיך לרוץ, לאורך כל חייו, להתקדם ולהצליח - ללא מאמץ מיוחד או כוונה מיוחדת שכזו. כבדרך אגב.
פורסט הוא דמות תמימה, חביבה, אבל איטית ולא תמיד מודעת למה נכון בחברה וכיצד יש וכדאי לנהוג. הוא פועל ללא מטרה מוגדרת בחייו או בסרט, כסוג של Yes Man. הוא אדם תמים, אספרגר, שהסרט מציג כבעל יכולות או IQ מוגבלים.
אבל מאידך - ברור לכל הצופים בו שהוא סוג של גאון מופלא, אחד שמבלי להתכוון לכך וכמעט "על הדרך" - מצליח בהכל.
יש לאנשים כאלה מונח מקצועי. מדובר באדם עם תסמונת של סוואנט. התופעה הזו מתארת אנשים שלוקים באוטיזם, אבל יכולותיהם המנטליות הן יוצאות מהכלל ולא פעם אף מעידות על גאוניות.
הסרט נפתח בסצנת פתיחה מושלמת, ואן שוט קסום של נוצה מעופפת שאחרי דקות ארוכות של תנודות באוויר, לכאן ולכאן, אולי כמשל לגיבור הסרט, היא תנחת לרגליו ותניע את הדיאלוג האקראי של פורסט עם שכנתו לספסל בפארק.
סצנה לא פחות מבריקה היא של פורסט וכיצד הוא מגלה את יכולותיו לרוץ. זה מתחיל בהיותו ילד, עת ג'ני, אהובתו לתמיד, תעודד אותו בצעקה "Run Forrest, Run" וימשיך בבגרותו, כשהריצה שלו תימשך שלוש שנים תחצה את כל אמריקה.
קריאות העידוד של ג'ני, "רוץ, פורסט, רוץ!" יקבלו הד בבגרותם, כשפורסט יתמוך בנערה לאורך כל חייה הקשים ולא יצפה לדבר.
כי בסרט מופיעה הציטטה הכי מפורסמת ממנו שתהפוך לאייקונית גם היא:
"...מאמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולדים. אף פעם לא תדע מה אתה עומד לקבל..."
או באנגלית פשוטה מהסרט:
"Mama always said life was like a box of chocolates. You never know what you’re gonna get."
קישורים מצורפים:
