שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן הכלניות ולמה נעלבו החיילים הבריטים?
מהו הפרח הגדול בעולם?
הוא גדול, הוא מסריח, הוא מגרה כמו בשר רקוב והוא מלא חיים כמו גופה של מת... ועדיין הוא נחשב למושא התשוקה של הכבדים שבחובבי הפרחים בעולם, מי שחוסכים כדי לטוס ליערות הגשם של בורנאו או סומטרה ולראותו מקרוב קרוב...
ספרי הבוטניקה, מדע הצמחים, יודעים לספר שביערות הגשם של דרום מזרח אסיה פורח הפרח הענק בעולם. קוראים לו רפלסיה (Rafflesia) והוא מין הפרחים בעל הפרח הגדול ביותר בעולם. קוטרו של פרח הרפלסיה הוא בסביבות מטר שלם ומשקלו של פרח רפלסיה אחד יכול להגיע עד 11 קילוגרם!
הפרח הענקי ובעל הצבע האדום-חום מפיץ ריח רע במיוחד של בשר רקוב. בזכות הריח הזה הוצמדו לו שלל כינויים, כמו "פרח הגופה" (Corpse flower), "צמח הגופה", "חבצלת הגופה" ו"פרח הבשר". אבל שווה לו קצת סירחון, כי כך הוא מושך אליו זבובים שמאביקים אותו.
מרתק לדעת שהרפלסיה הוא צמח שאינו גדל בעצמו. אין לו שורשים, גזע, גבעול או עלים משלו. הרפלסיה הוא למעשה צמח טפיל, שמתיישב על צמח ששמו "טטרסטיגמה" וניזון מעורקיו. הוא שולח אברי מציצה דמויי שורשים ישירות לתאים של הצמח שאליו הוא נצמד. כך הרפלסיה שואבת ממנו נוזלים ומזון.
פרחי הרפלסיה בעולם נמצאים בסכנת הכחדה.
הנה הפרח הכי גדול בעולם וכמה שהוא מיוחד (מתורגם):
https://youtu.be/4dPV9UnDEFY
סיפורו באנגלית של פרח הענק רפלסיה:
https://youtu.be/0cGRujABwuQ
מפגש אמיתי עם פרח הרפלסיה הענקי:
https://youtu.be/cm36-UKx5EY
מבט מקרוב קרוב:
https://youtu.be/J0Yw5tWVrYA
הזבובים שנמשכים אליו ומאביקים אותו, בזכות ריח הבשר הרקוב:
https://youtu.be/0EZtJz8Y4VU
ובואו למצוא את הרפלסיה הגדולה:
https://youtu.be/SKoTKeRJc4E
מהו צמח נעלי הבית הצהובות?
נעלי הבית הצהובות (Yellow Lady's Slipper) הוא כינוי עממי לצמח משעשע ויקר להפליא. שמו האמתי בעברית הוא "נעלון גברת". זהו פרח סחלב צנוע, אך יפה להפליא, שפרחיו מזכירים נעלי מוקאסין צהובות.
אבל נעלון הגברת הוא לא רק יפה, אלא גם בריא. רבים משתמשים בו כתרופה טבעית למתח נפשי, דיכאון, חרדות, עצבים, היסטריה, מצבי לחץ ונדודי שינה. יש הרואים בו גם פתרון או הקלה על כאבי ראש, אפילפסיה ועיוות שרירים.
הביקוש לשורשיו של "נעלי הבית הצהובים" גורם להיעלמותו המהירה. רבים מחפשים את הנעליים האבודות לשווא והוא הולך ונעלם. יש מי שכבר הירשה לעצמו לשלם במכירה פומבית כ-5,000 דולרים, עבור גבעול אחד.
הנה פרחי נעלי הבית הצהובות:
https://youtu.be/n6Dkp_jbNEA
עוד מהצמח היפה להפליא הזה:
https://youtu.be/4TmVtDxA684
כדרכן של נעליים, יש אותן בצבעים נוספים:
https://youtu.be/6-Y8xzKVhiQ
ויש מי שמגדלים אותם בעציצים:
https://youtu.be/eDTe_NB52fg
מי מפיץ זרעים בכדור המתגלגל ברוח?
האם נסעתם פעם בנגב או בערבה וראיתם גוש קוצים עגול שמתגלגל כשהרוח מעיפה אותו במדבר? - סביר להניח שראיתם "צמח גלגל". אבל מהו צמח הגלגל?
יש צמחים שמפיצים את הזרעים שלהם, על ידי הרוח שמגלגלת את הצמח השלם והיבש ברחבי הסביבה. אלו הם "צמחי-גלגל". בעזרת עלים גדולים המשמשים לו מפרשים, "צמח הגלגל" מתגלגל, עד שהוא נעצר על ידי מכשול, כמו גדר או מבנה בשטח. שם נופלים זרעיו ובבוא הזמן הם נובטים. צמחים אלה ניתן למצוא בדרך כלל בנוף שטוח, שאין בו מכשולים, דוגמת ערבות ומדבריות שונים. כאלה הם לדוגמה שושנת יריחו ומלחית אשלגנית.
גם עכובית הגלגל (Tumble Thistle) היא צמח גלגל. המבנה שלה כדורי וכשהוא מתייבש, הוא מתגלגל כולו ברוח וכך מפיץ את זרעיו לכל עבר. הגלגול שלו עובד מצוין בזכות העובדה שהשלד הכדורי שלו הוא לא רק קל-משקל, אלא גם נעזר בעליו הגדולים והקשים המשמשים לו מעין מפרשים המסיעים אותו ברוח.
שלושת הצמחים הללו הם דוגמאות מעולות של "צמחי-גלגל", צמחים שכולם, כיחידה אחת, מתגלגלים ברוח ומפיצים את זרעיהם. זה מנגנון ההפצה שלהם, כשבצמחים אלו יחידת התפוצה היא הצמח השלם, אבל רק החלק שלו שמעל לקרקע. השורשים של "צמח-הגלגל" יישארו באדמה גם לעונות הבאות.
הנה דוגמה של הפצת הגלגל בצמח שושנת יריחו:
http://youtu.be/XsgHYfulv2g
אין קשר למחלה שנקראת בארץ שושנת יריחו:
https://youtu.be/fZbX9CLscCE?long=yes
איך לימדו את ישראל לא לקטוף פרחי בר?
אלה שנות המדינה הראשונות. בארץ נקטפים אינספור פרחים ללא רחם. התרבות בה קוטפים פרחים לשבת, או בטיול בטבע הייתה מושרשת ושכיחה. משפחות שלמות נהגו לטייל בטבע ולקטוף פרחי בר כרצונם.
אחרי שבישראל של שנות ה-60 זה היה הנוהג של לקטוף פרחים ולהוביל לסכנת הכחדה של פרחי בר שונים, הונהג אז חוק להגנת הטבע, שאסר קטיפת פרחי בר.
אחד השירים האהובים והמוכרים בין שירי נעמי שמר הוא השיר “ואלס להגנת הצומח", שבמקור ביצעה להקת הנח"ל. מורים, גננות ואנשי חינוך נוהגים לשיר אותו לילדי הכיתות הנמוכות כשהם יוצאים איתם לטבע ומחנכים לאהוב אותו ואת הסביבה.
רבים מייחסים את השיר לחוק ולאותו קמפיין נגד קטיפת פרחי בר שיזם בשנת 1964 איש הטבע החבר הכנסת הפעלתני בנושא זה, מר עזריה אלון.
האם זה החוק שמוזכר בשיר בתור “הַחֹוק שֶׁאוֹמֵר - כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!”
אז האמת היא שלא לטבע מתייחס השיר. לא מדובר בו על הטבע ועל פרחים, אלא על טבע האדם ובנות צעירות שלעתים מוטרדות ממנו.
כי בפועל השיר התמים הזה תיאר את תופעת ההטרדות המיניות שהתקיימו בשנות ה-60 כנגד נערות וחיילות בישראל.
מה שעושה השיר הוא לספר את הדברים מפיה של חיילת המספרת למאזינים שחוקים רבים מגינים על פרחים וחיות הבר, אך אין שום חוק או מניעה של הטרדות מיניות כלפי בנות.
במילים פשוטות, הצעירה המזמרת בעצם מתלוננת על כך שהיא חשופה להטרדות, ועוד יותר. והגאונות שבשיר היא בכך שהוא מותח ביקורת עמוקה על הגבר המחוקק והמבוגר, אך עושה זאת באמצעות תיאורי עלים וגבעולים, לצד פרחים וקטיפתם ולא בצורה ישירה וברורה על בנות ופגיעות מיניות.
מה שנעמי שמר עושה בשיר הוא להצביע על הפער שבין ההגנה החד משמעית שניתנת לטבע, בדמות פרחים וחיות בר, לעומת חוסר ההגנה המוחלט כלפי נשים שנפגעות בנושאי הטרדה מינית.
בשיר, בשנים הבאות בשנים שלאחר מכן, השיר זכה לפרשנויות נוספות יוקלט בגרסאות "קאבר" ובביצועים שונים, מטיחה המשוררת ביקורת חברתית חד-משמעית ותובעת להגן על נשים מפני הטרדות מיניות.
הניגוד שבין שמירת הפרחים לאפס ההגנה על נשים צעירות, הוא מה שחורה לה ומהווה את הסיבה לכתיבת השיר.
בסופו של דבר, יעברו עוד 30 שנה ממועד יציאת השיר, עד שיחוקקו ב-1998 את החוק למניעת הטרדות מיניות.
הנה סיפורו של הקמפיין להפסקת קטיף פרחי הבר בישראל (עברית):
https://youtu.be/o4VrWZ5mBWU
עוזי פז מספר (עברית):
https://youtu.be/qQFvtDvfQK8
ולס להגנת הצומח - השיר המפורסם של נעמי שמר (עברית):
https://youtu.be/sNDBlJdh2PE
ההקלטה הראשונה של השיר בביצוע "האחיות שמר ב-1967:
https://youtu.be/e4cc_kptHk8
ביצוע יפה ועכשווי של ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין:
https://www.youtube.com/watch?v=lWMeXgux9uQ
נעמי שמר עם להקת הנח"ל, והסולנית ירדנה ארזי בחזרות:
https://youtu.be/00a8dnVXUQo?long=yes
ופרק "שיר אחד" על הוואלס להגנת הצומח:
https://youtu.be/C3Pu8UCOkNI?long=yes
איך החצב מבשר את בוא הסתיו?
פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר.
סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר
מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.
החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.
החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.
הנה חצב מצוי מקרוב:
https://youtu.be/EvD24CRffcg
פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:
https://youtu.be/uOUEJR8k5hk
קסם החצב בשיר:
https://youtu.be/1SJ45ErJOgM
ומצגת וידאו של החצבים:
https://youtu.be/zskeoxSU5K8
מהו הפרח הקטן בעולם?
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
איפה צומחת הרקפת וכיצד נולד השיר עליה?
רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.
הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.
הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.
מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:
"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."
בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.
הנה הרקפת:
https://youtu.be/JTT728A4U40
השיר היפה כמו הפרח:
https://youtu.be/jSyIEPBUsZo
ויש מי שמגדלים אותן בבית:
https://youtu.be/KtdQGVD5gT8
מהו פרח מקור החסידה?
מַקּוֹר החֲסִידָה (Erodium) הוא סוג של צמח, בעל 90 מינים, שלפרחיו, הוורודים בדרך כלל, יש מצעית פרי ארוכה ומחודדת, שמזכירה מקור של חסידה. המעניין בו נעוץ בעובדה שהוא משתמש בשיטת הפצה מיוחדת של זרעיו.
כשמבשיל הפרי של מקור החסידה, מתנתקים אותם "מקורי-חסידה" ומסתלסלים, בדומה למחוגי שעון. לכל מקור צמודה קפסולה שהיא למעשה עלה שחלה שעוטף את הזרע. הם מתנתקים מהצמח ונופלים אל האדמה. עכשיו מתחיל הקסם. הסלסול של מקור החסידה המדומה, מביא לטמינתה של הקפסולה הזעירה באדמה או בחריצים בקרקע. כך הולכים הזרעים ונשתלים באדמה. הם עוד יפרחו. הפצת הזרעים הצליחה!
נסו למצוא מקורי-חסידה כאלה באביב ולתקוע אותם על דש החולצה או על הסווטשירט שלכם. שימו לב כיצד המקור מסתובב כמו מחוג של שעון, ומטמין את עצמו בחולצה שלכם. יחידת ההפצה של צמח מקור החסידה כל כך יעילה, שהיא מסתלסלת אפילו על חולצות ומנסה לטמון בהן את זרעיה.
הנה מקור החסידה:
https://youtu.be/VSFquH4QpF0?t=30s
כמו על האדמה, כך מסתלסל המקור של החסידה ומתברג על הבגדים:
https://youtu.be/qoo8yFVrtKM
ראו כמה דומה מקור החסידה למקור החסידה:
https://youtu.be/FUXrYBAiOcs
מה בין החיילים הבריטים לפרח הכלנית?
הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.
הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.
מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.
#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.
ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.
ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.
שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.
מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...
באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.
כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".
המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.
בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.
וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".
בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.
השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".
אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.
ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.
מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.
כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.
הנה הכלנית (עברית):
https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs
היא ואחיותיה (עברית):
https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g
"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):
https://youtu.be/3-ttXz_IbRo
וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes
הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.
הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.
מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.
#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.
ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.
ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.
שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.
מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...
באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.
כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".
המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.
בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.
וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".
בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.
השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".
אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.
ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.
מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.
כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.
הנה הכלנית (עברית):
https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs
היא ואחיותיה (עברית):
https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g
"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):
https://youtu.be/3-ttXz_IbRo
וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes
הוא גדול, הוא מסריח, הוא מגרה כמו בשר רקוב והוא מלא חיים כמו גופה של מת... ועדיין הוא נחשב למושא התשוקה של הכבדים שבחובבי הפרחים בעולם, מי שחוסכים כדי לטוס ליערות הגשם של בורנאו או סומטרה ולראותו מקרוב קרוב...
ספרי הבוטניקה, מדע הצמחים, יודעים לספר שביערות הגשם של דרום מזרח אסיה פורח הפרח הענק בעולם. קוראים לו רפלסיה (Rafflesia) והוא מין הפרחים בעל הפרח הגדול ביותר בעולם. קוטרו של פרח הרפלסיה הוא בסביבות מטר שלם ומשקלו של פרח רפלסיה אחד יכול להגיע עד 11 קילוגרם!
הפרח הענקי ובעל הצבע האדום-חום מפיץ ריח רע במיוחד של בשר רקוב. בזכות הריח הזה הוצמדו לו שלל כינויים, כמו "פרח הגופה" (Corpse flower), "צמח הגופה", "חבצלת הגופה" ו"פרח הבשר". אבל שווה לו קצת סירחון, כי כך הוא מושך אליו זבובים שמאביקים אותו.
מרתק לדעת שהרפלסיה הוא צמח שאינו גדל בעצמו. אין לו שורשים, גזע, גבעול או עלים משלו. הרפלסיה הוא למעשה צמח טפיל, שמתיישב על צמח ששמו "טטרסטיגמה" וניזון מעורקיו. הוא שולח אברי מציצה דמויי שורשים ישירות לתאים של הצמח שאליו הוא נצמד. כך הרפלסיה שואבת ממנו נוזלים ומזון.
פרחי הרפלסיה בעולם נמצאים בסכנת הכחדה.
הנה הפרח הכי גדול בעולם וכמה שהוא מיוחד (מתורגם):
https://youtu.be/4dPV9UnDEFY
סיפורו באנגלית של פרח הענק רפלסיה:
https://youtu.be/0cGRujABwuQ
מפגש אמיתי עם פרח הרפלסיה הענקי:
https://youtu.be/cm36-UKx5EY
מבט מקרוב קרוב:
https://youtu.be/J0Yw5tWVrYA
הזבובים שנמשכים אליו ומאביקים אותו, בזכות ריח הבשר הרקוב:
https://youtu.be/0EZtJz8Y4VU
ובואו למצוא את הרפלסיה הגדולה:
https://youtu.be/SKoTKeRJc4E
נעלי הבית הצהובות (Yellow Lady's Slipper) הוא כינוי עממי לצמח משעשע ויקר להפליא. שמו האמתי בעברית הוא "נעלון גברת". זהו פרח סחלב צנוע, אך יפה להפליא, שפרחיו מזכירים נעלי מוקאסין צהובות.
אבל נעלון הגברת הוא לא רק יפה, אלא גם בריא. רבים משתמשים בו כתרופה טבעית למתח נפשי, דיכאון, חרדות, עצבים, היסטריה, מצבי לחץ ונדודי שינה. יש הרואים בו גם פתרון או הקלה על כאבי ראש, אפילפסיה ועיוות שרירים.
הביקוש לשורשיו של "נעלי הבית הצהובים" גורם להיעלמותו המהירה. רבים מחפשים את הנעליים האבודות לשווא והוא הולך ונעלם. יש מי שכבר הירשה לעצמו לשלם במכירה פומבית כ-5,000 דולרים, עבור גבעול אחד.
הנה פרחי נעלי הבית הצהובות:
https://youtu.be/n6Dkp_jbNEA
עוד מהצמח היפה להפליא הזה:
https://youtu.be/4TmVtDxA684
כדרכן של נעליים, יש אותן בצבעים נוספים:
https://youtu.be/6-Y8xzKVhiQ
ויש מי שמגדלים אותם בעציצים:
https://youtu.be/eDTe_NB52fg
האם נסעתם פעם בנגב או בערבה וראיתם גוש קוצים עגול שמתגלגל כשהרוח מעיפה אותו במדבר? - סביר להניח שראיתם "צמח גלגל". אבל מהו צמח הגלגל?
יש צמחים שמפיצים את הזרעים שלהם, על ידי הרוח שמגלגלת את הצמח השלם והיבש ברחבי הסביבה. אלו הם "צמחי-גלגל". בעזרת עלים גדולים המשמשים לו מפרשים, "צמח הגלגל" מתגלגל, עד שהוא נעצר על ידי מכשול, כמו גדר או מבנה בשטח. שם נופלים זרעיו ובבוא הזמן הם נובטים. צמחים אלה ניתן למצוא בדרך כלל בנוף שטוח, שאין בו מכשולים, דוגמת ערבות ומדבריות שונים. כאלה הם לדוגמה שושנת יריחו ומלחית אשלגנית.
גם עכובית הגלגל (Tumble Thistle) היא צמח גלגל. המבנה שלה כדורי וכשהוא מתייבש, הוא מתגלגל כולו ברוח וכך מפיץ את זרעיו לכל עבר. הגלגול שלו עובד מצוין בזכות העובדה שהשלד הכדורי שלו הוא לא רק קל-משקל, אלא גם נעזר בעליו הגדולים והקשים המשמשים לו מעין מפרשים המסיעים אותו ברוח.
שלושת הצמחים הללו הם דוגמאות מעולות של "צמחי-גלגל", צמחים שכולם, כיחידה אחת, מתגלגלים ברוח ומפיצים את זרעיהם. זה מנגנון ההפצה שלהם, כשבצמחים אלו יחידת התפוצה היא הצמח השלם, אבל רק החלק שלו שמעל לקרקע. השורשים של "צמח-הגלגל" יישארו באדמה גם לעונות הבאות.
הנה דוגמה של הפצת הגלגל בצמח שושנת יריחו:
http://youtu.be/XsgHYfulv2g
אין קשר למחלה שנקראת בארץ שושנת יריחו:
https://youtu.be/fZbX9CLscCE?long=yes
פרחי בר
אלה שנות המדינה הראשונות. בארץ נקטפים אינספור פרחים ללא רחם. התרבות בה קוטפים פרחים לשבת, או בטיול בטבע הייתה מושרשת ושכיחה. משפחות שלמות נהגו לטייל בטבע ולקטוף פרחי בר כרצונם.
אחרי שבישראל של שנות ה-60 זה היה הנוהג של לקטוף פרחים ולהוביל לסכנת הכחדה של פרחי בר שונים, הונהג אז חוק להגנת הטבע, שאסר קטיפת פרחי בר.
אחד השירים האהובים והמוכרים בין שירי נעמי שמר הוא השיר “ואלס להגנת הצומח", שבמקור ביצעה להקת הנח"ל. מורים, גננות ואנשי חינוך נוהגים לשיר אותו לילדי הכיתות הנמוכות כשהם יוצאים איתם לטבע ומחנכים לאהוב אותו ואת הסביבה.
רבים מייחסים את השיר לחוק ולאותו קמפיין נגד קטיפת פרחי בר שיזם בשנת 1964 איש הטבע החבר הכנסת הפעלתני בנושא זה, מר עזריה אלון.
האם זה החוק שמוזכר בשיר בתור “הַחֹוק שֶׁאוֹמֵר - כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!”
אז האמת היא שלא לטבע מתייחס השיר. לא מדובר בו על הטבע ועל פרחים, אלא על טבע האדם ובנות צעירות שלעתים מוטרדות ממנו.
כי בפועל השיר התמים הזה תיאר את תופעת ההטרדות המיניות שהתקיימו בשנות ה-60 כנגד נערות וחיילות בישראל.
מה שעושה השיר הוא לספר את הדברים מפיה של חיילת המספרת למאזינים שחוקים רבים מגינים על פרחים וחיות הבר, אך אין שום חוק או מניעה של הטרדות מיניות כלפי בנות.
במילים פשוטות, הצעירה המזמרת בעצם מתלוננת על כך שהיא חשופה להטרדות, ועוד יותר. והגאונות שבשיר היא בכך שהוא מותח ביקורת עמוקה על הגבר המחוקק והמבוגר, אך עושה זאת באמצעות תיאורי עלים וגבעולים, לצד פרחים וקטיפתם ולא בצורה ישירה וברורה על בנות ופגיעות מיניות.
מה שנעמי שמר עושה בשיר הוא להצביע על הפער שבין ההגנה החד משמעית שניתנת לטבע, בדמות פרחים וחיות בר, לעומת חוסר ההגנה המוחלט כלפי נשים שנפגעות בנושאי הטרדה מינית.
בשיר, בשנים הבאות בשנים שלאחר מכן, השיר זכה לפרשנויות נוספות יוקלט בגרסאות "קאבר" ובביצועים שונים, מטיחה המשוררת ביקורת חברתית חד-משמעית ותובעת להגן על נשים מפני הטרדות מיניות.
הניגוד שבין שמירת הפרחים לאפס ההגנה על נשים צעירות, הוא מה שחורה לה ומהווה את הסיבה לכתיבת השיר.
בסופו של דבר, יעברו עוד 30 שנה ממועד יציאת השיר, עד שיחוקקו ב-1998 את החוק למניעת הטרדות מיניות.
הנה סיפורו של הקמפיין להפסקת קטיף פרחי הבר בישראל (עברית):
https://youtu.be/o4VrWZ5mBWU
עוזי פז מספר (עברית):
https://youtu.be/qQFvtDvfQK8
ולס להגנת הצומח - השיר המפורסם של נעמי שמר (עברית):
https://youtu.be/sNDBlJdh2PE
ההקלטה הראשונה של השיר בביצוע "האחיות שמר ב-1967:
https://youtu.be/e4cc_kptHk8
ביצוע יפה ועכשווי של ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין:
https://www.youtube.com/watch?v=lWMeXgux9uQ
נעמי שמר עם להקת הנח"ל, והסולנית ירדנה ארזי בחזרות:
https://youtu.be/00a8dnVXUQo?long=yes
ופרק "שיר אחד" על הוואלס להגנת הצומח:
https://youtu.be/C3Pu8UCOkNI?long=yes
פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר.
סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר
מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.
החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.
החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.
הנה חצב מצוי מקרוב:
https://youtu.be/EvD24CRffcg
פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:
https://youtu.be/uOUEJR8k5hk
קסם החצב בשיר:
https://youtu.be/1SJ45ErJOgM
ומצגת וידאו של החצבים:
https://youtu.be/zskeoxSU5K8
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.
הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.
הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.
מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:
"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."
בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.
הנה הרקפת:
https://youtu.be/JTT728A4U40
השיר היפה כמו הפרח:
https://youtu.be/jSyIEPBUsZo
ויש מי שמגדלים אותן בבית:
https://youtu.be/KtdQGVD5gT8
מַקּוֹר החֲסִידָה (Erodium) הוא סוג של צמח, בעל 90 מינים, שלפרחיו, הוורודים בדרך כלל, יש מצעית פרי ארוכה ומחודדת, שמזכירה מקור של חסידה. המעניין בו נעוץ בעובדה שהוא משתמש בשיטת הפצה מיוחדת של זרעיו.
כשמבשיל הפרי של מקור החסידה, מתנתקים אותם "מקורי-חסידה" ומסתלסלים, בדומה למחוגי שעון. לכל מקור צמודה קפסולה שהיא למעשה עלה שחלה שעוטף את הזרע. הם מתנתקים מהצמח ונופלים אל האדמה. עכשיו מתחיל הקסם. הסלסול של מקור החסידה המדומה, מביא לטמינתה של הקפסולה הזעירה באדמה או בחריצים בקרקע. כך הולכים הזרעים ונשתלים באדמה. הם עוד יפרחו. הפצת הזרעים הצליחה!
נסו למצוא מקורי-חסידה כאלה באביב ולתקוע אותם על דש החולצה או על הסווטשירט שלכם. שימו לב כיצד המקור מסתובב כמו מחוג של שעון, ומטמין את עצמו בחולצה שלכם. יחידת ההפצה של צמח מקור החסידה כל כך יעילה, שהיא מסתלסלת אפילו על חולצות ומנסה לטמון בהן את זרעיה.
הנה מקור החסידה:
https://youtu.be/VSFquH4QpF0?t=30s
כמו על האדמה, כך מסתלסל המקור של החסידה ומתברג על הבגדים:
https://youtu.be/qoo8yFVrtKM
ראו כמה דומה מקור החסידה למקור החסידה:
https://youtu.be/FUXrYBAiOcs
מהו הנרקיס?
נרקיס (Crocus Flowers) הוא צמח עשב רב-שנתי, צומח מבצל (גיאופיט) ופורח בחורף והאביב הישראלי.
הפרח המוכר בצבעיו הלבנים והצהובים, אותם הוא נושאים עד 20 פרחים מרובים ובעלי ריח מתוק - על גבעול אחד וחזק.
בן למשפחת האמריליסיים (Amaryllidaceae), נרקיס מצוי, עם השם המדעי Narcissus tazetta, הפך לסמל של חידוש ותקווה במזרח התיכון ובאירופה.
הצמח, הידוע כצמח-ביצות, כולל כ-50 מינים שונים המתפשטים מאיבריה ועד איראן. בישראל גדל הנרקיס התזמורתי (Narcissus tazetta), שקיבל את שמו בשל צורת הפרחים המסתדרים בצבירים כמו תזמורת.
פורח בשיא עונת הגשמים, אך הוא אינו נסגר בגשם. יתכן שהעטרה שלו עוזרת להגן על האבקה והצוף בפני מי הגשם. פריחתו בעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר, כששיא הפריחה בסוף דצמבר עד אמצע ינואר. בישראל ניתן למצוא אותו בשפע בעמק גלילות ליד תל אביב, על הר הכרמל, בגליל ובחרמון.
תכונה בולטת של הנרקיס היא ריחו החזק והנעים. הריח החזק והנעים הזה הפך אותו לאחד מהפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בישראל, דבר שהוביל להתמעטותו המסוכנת. כיום הוא פרח מוגן ואסור לקטוף אותו.
מעניין שהנרקיס מכיל תרכובת ריח מיוחדת בשם orcinol dimethyl ether, שכמעט לא מורגשת לאף האנושי אבל דבורים מזהות אותה בקלות. במהלך האבולוציה פיתח הפרח את הריח עבור המאביקים שלו, לא עבור בני האדם.
#אגדות נרקיס
השם נרקיס נובע מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורו של נרקיסוס (Narcissus), נער יפה תואר שדחה את אהבתה של הנימפה אקו (Echo). האלים הענישו אותו בכך שגרמו לו להתאהב בבבואתו שלו במים. הוא נשאר מרותק למראה עצמו עד שמת.
במקומו צמח פרח נרקיס. מכאן נגזרו גם המושגים נרקיסיזם ונרקיסיסט המתארים אנשים המאוהבים בעצמם.
קיים גם עיבוד ישראלי של האגדה ולפיה התהלך הרועה נרקיס בהרי הגליל. כשעבר את נחל קישון, ראה את בבואתו במים והתאהב במראה עיניו. כדי להתבונן בעצמו, הוא חזר לאותו מקום שוב ושוב, עזב את הצאן והזניח את האוכל והמשקה. הנערות שביקשו את לבו נדחו. בסופו של דבר הוא נחלש והלך לעולמו. במקום שבו נח לבסוף צמח פרח הנרקיס.
לפי המסורת המקומית, הנרקיסים שפורחים בשפע באזור הקישון, בגליל ובחרמון מסמלים את יופיו של הנער ואת הטרגדיה של אהבה עצמית ללא גבול.
הנרקיס זכה לתהילה בספרות הילדים הישראלית בזכות סיפורו של לוין קיפניס "נרקיס מלך הביצה" שנכתב ב-1929. בסיפור, מלך הצפרדעים חולה והרופא ממליץ להביא לו פרח ריחני, שיריח אותו המלך ויירפא. פרחים רבים מסרבים לבוא לביצה, אך הנרקיס מסכים לעזור. כשהמלך מריח את ניחוחו הוא מחלים מיד והנרקיס מוכתר למלך הביצה. הסיפור הפך לקלאסיקה ישראלית שמלמדת על נתינה מטוב לב.
גם בשיר השירים מצוינת שושנת העמקים, שישנם חוקרים המזהים אותה עם הנרקיס המצוי במשפט "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים, ב', א').
הנה הנרקיס (עברית):
https://youtu.be/sbUio9T1sWQ
מצגת וידאו על הנרקיסים (עברית):
https://youtu.be/_sYc4MWSxGc
נרקיסים בתחילת הסתיו (עברית):
https://youtu.be/teyktPLJDuE
מאבק לשימור עמק הנרקיסים, הריכוז הגדול בישראל שלהם (עברית):
https://youtu.be/3HKESbfMUyQ
צמד העמרנים בשיר "פורח נרקיס" (עברית):
https://youtu.be/iafX-g8v5a8
כך מציירים נרקיס מצוי (עברית):
https://youtu.be/VswrsTx_axE
והשיר "זר של נרקיסים" של צמד הפרברים (עברית):
https://youtu.be/3Lvh3oZPSJ0
נרקיס (Crocus Flowers) הוא צמח עשב רב-שנתי, צומח מבצל (גיאופיט) ופורח בחורף והאביב הישראלי.
הפרח המוכר בצבעיו הלבנים והצהובים, אותם הוא נושאים עד 20 פרחים מרובים ובעלי ריח מתוק - על גבעול אחד וחזק.
בן למשפחת האמריליסיים (Amaryllidaceae), נרקיס מצוי, עם השם המדעי Narcissus tazetta, הפך לסמל של חידוש ותקווה במזרח התיכון ובאירופה.
הצמח, הידוע כצמח-ביצות, כולל כ-50 מינים שונים המתפשטים מאיבריה ועד איראן. בישראל גדל הנרקיס התזמורתי (Narcissus tazetta), שקיבל את שמו בשל צורת הפרחים המסתדרים בצבירים כמו תזמורת.
פורח בשיא עונת הגשמים, אך הוא אינו נסגר בגשם. יתכן שהעטרה שלו עוזרת להגן על האבקה והצוף בפני מי הגשם. פריחתו בעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר, כששיא הפריחה בסוף דצמבר עד אמצע ינואר. בישראל ניתן למצוא אותו בשפע בעמק גלילות ליד תל אביב, על הר הכרמל, בגליל ובחרמון.
תכונה בולטת של הנרקיס היא ריחו החזק והנעים. הריח החזק והנעים הזה הפך אותו לאחד מהפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בישראל, דבר שהוביל להתמעטותו המסוכנת. כיום הוא פרח מוגן ואסור לקטוף אותו.
מעניין שהנרקיס מכיל תרכובת ריח מיוחדת בשם orcinol dimethyl ether, שכמעט לא מורגשת לאף האנושי אבל דבורים מזהות אותה בקלות. במהלך האבולוציה פיתח הפרח את הריח עבור המאביקים שלו, לא עבור בני האדם.
#אגדות נרקיס
השם נרקיס נובע מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורו של נרקיסוס (Narcissus), נער יפה תואר שדחה את אהבתה של הנימפה אקו (Echo). האלים הענישו אותו בכך שגרמו לו להתאהב בבבואתו שלו במים. הוא נשאר מרותק למראה עצמו עד שמת.
במקומו צמח פרח נרקיס. מכאן נגזרו גם המושגים נרקיסיזם ונרקיסיסט המתארים אנשים המאוהבים בעצמם.
קיים גם עיבוד ישראלי של האגדה ולפיה התהלך הרועה נרקיס בהרי הגליל. כשעבר את נחל קישון, ראה את בבואתו במים והתאהב במראה עיניו. כדי להתבונן בעצמו, הוא חזר לאותו מקום שוב ושוב, עזב את הצאן והזניח את האוכל והמשקה. הנערות שביקשו את לבו נדחו. בסופו של דבר הוא נחלש והלך לעולמו. במקום שבו נח לבסוף צמח פרח הנרקיס.
לפי המסורת המקומית, הנרקיסים שפורחים בשפע באזור הקישון, בגליל ובחרמון מסמלים את יופיו של הנער ואת הטרגדיה של אהבה עצמית ללא גבול.
הנרקיס זכה לתהילה בספרות הילדים הישראלית בזכות סיפורו של לוין קיפניס "נרקיס מלך הביצה" שנכתב ב-1929. בסיפור, מלך הצפרדעים חולה והרופא ממליץ להביא לו פרח ריחני, שיריח אותו המלך ויירפא. פרחים רבים מסרבים לבוא לביצה, אך הנרקיס מסכים לעזור. כשהמלך מריח את ניחוחו הוא מחלים מיד והנרקיס מוכתר למלך הביצה. הסיפור הפך לקלאסיקה ישראלית שמלמדת על נתינה מטוב לב.
גם בשיר השירים מצוינת שושנת העמקים, שישנם חוקרים המזהים אותה עם הנרקיס המצוי במשפט "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים, ב', א').
הנה הנרקיס (עברית):
https://youtu.be/sbUio9T1sWQ
מצגת וידאו על הנרקיסים (עברית):
https://youtu.be/_sYc4MWSxGc
נרקיסים בתחילת הסתיו (עברית):
https://youtu.be/teyktPLJDuE
מאבק לשימור עמק הנרקיסים, הריכוז הגדול בישראל שלהם (עברית):
https://youtu.be/3HKESbfMUyQ
צמד העמרנים בשיר "פורח נרקיס" (עברית):
https://youtu.be/iafX-g8v5a8
כך מציירים נרקיס מצוי (עברית):
https://youtu.be/VswrsTx_axE
והשיר "זר של נרקיסים" של צמד הפרברים (עברית):
https://youtu.be/3Lvh3oZPSJ0
למה לפרחים שונים יש צבעים שונים?
בעולם יש אינספור מיני פרחים, מכל מין, סוג וצבע. אבל כיצד כל פרח יש לו צבע או צבעים משלו?
ובכן, בכל פרח יש "צבען" שצובע אותו בצבע או גוון משלו. הצבענים הללו אופייניים, כל אחד לסוג או זן אחר של פרחי בר.
הצבענים, שנקראים בשפה המדעית "פיגמנטים", הם אחרים במיני הפרחים או בסוגיהם השונים. לכן גם צבעיהם של הפרחים מגוונים ושונים זה מזה.
הנה צבעי הפרחים בהולנד, ממלכת פרחים עולמית:
http://youtu.be/qKQRcy0CgQw?t=2s
ומתערוכת הפרחים השנתית של הולנד, קוקנהוף:
http://youtu.be/44k4d3JeKBE
בעולם יש אינספור מיני פרחים, מכל מין, סוג וצבע. אבל כיצד כל פרח יש לו צבע או צבעים משלו?
ובכן, בכל פרח יש "צבען" שצובע אותו בצבע או גוון משלו. הצבענים הללו אופייניים, כל אחד לסוג או זן אחר של פרחי בר.
הצבענים, שנקראים בשפה המדעית "פיגמנטים", הם אחרים במיני הפרחים או בסוגיהם השונים. לכן גם צבעיהם של הפרחים מגוונים ושונים זה מזה.
הנה צבעי הפרחים בהולנד, ממלכת פרחים עולמית:
http://youtu.be/qKQRcy0CgQw?t=2s
ומתערוכת הפרחים השנתית של הולנד, קוקנהוף:
http://youtu.be/44k4d3JeKBE
מה לימד פרח הלוטוס הטהור את המדע?
דמיינו צמח שגדל בביצה מעופשת אבל שומר על המראה האצילי והמושלם שלו. זהו פרח הלוטוס (Lotus), שהוא סמל מבשר מזל ורב-משמעות בדתות שונות במזרח הרחוק. הלוטוס גדל בביצות כהות מזוהמה אבל מגיח מעל פני המים בפריחה מרהיבה ומיוחדת.
בדתות שונות במזרח הרחוק הפך הלוטוס לסמל להתפתחות אישית ורוחנית והתגברות על קשיי היום-יום. בבודהיזם הוא נחשב כפרח הנותן השראה לאנשים שרוצים להגיע ממעמקי החיים, מהמקומות הפחות טובים והקשים בחייהם - אל שיאים של מודעות, רוחניות, ידע, אמונה וחשיבה, שיובילו אותם אל חיים טובים מאי-פעם. ההינדואיזם רואה בו סמל ליכולת של המאמין להתעלם מהנאות ארציות וכך להגיע לתודעה טהורה ושלמות הרוחנית.
ואכן, פרח הלוטוס צומח משורשים הנמצאים עמוק בבוץ, דרך מי הביצות, עם גבעולים ארוכים, כך שפרחיו הריחניים יצוצו בשלווה אל מעל פני המים, אל מול אור השמש. לעיתים הוא גדל עם גבעולים באורך של רבע מטר מעל המים.
דרך זו של צמיחת הלוטוס היא אולי הסמל המיוחד ביותר שרואים המיסטיקנים והמאמינים, דרך שבה צומחת הנשמה האנושית של המאמין, הישר מהבוץ של החומרנות, אל הרוחניות הגבוהה ביותר, או ההארה.
אבל לא רק למאמינים מסייע הלוטוס. למעשה יכול כל אדם לקבל השראה מהצמח המופלא הזה. בהשראתו הוא יצליח לשלוט על גורלו ולבנות את עתידו במו-ידיו ואמונתו. גם כשהסביבה מעיקה ומקשה, נוכל גם אנחנו לצאת משם, וממש כמו הלוטוס נצליח להתגבר על הקשיים ולהגיע למקום בו נרצה. ממעמקי החיים נטפס אל מקום שבו נממש את החלומות והמשמעות של חיינו, מרום שבו נראה לעולם את החלק הכי טוב ויפה שיש בנו.
אגב, פרח הלוטוס הוא דוגמה מצוינת לביומימיקרי, למידה מהטבע. חברות מסחריות בתחום האופנה למדו מפרח הלוטוס כיצד לשפר את הבגדים שהם מייצרים, בכדי שיהיו עמידים במים. הלמידה הזו מהטבע, שנקראת ביומימטיקה, או ביומימיקרי, החלה כשהמדענים הבחינו שצמח הלוטוס נשאר תמיד נקי, על אף שהוא חי וגדל בסביבה בוצית. הם כינו את זה "אפקט הלוטוס" וחקרו את האופן שבו הצמח שומר על נקיונו בסביבה כה מזוהמת.
הנה עלי הכותרת של פרח הלוטוס נפתחים לאט:
https://youtu.be/JbeRRAvaEOw
פרחי לוטוס בקיוטו שביפאן:
https://youtu.be/qVRuOZwWUYE
סיפורו של פרח הלוטוס, שמוסר השכל יש בצידו:
https://youtu.be/vOk4hvpfDzM
מקדש בניו דלהי שבנוי בצורת הלוטוס:
https://youtu.be/ThrIh9OVKaU
ומצגת וידאו של פרח הלוטוס:
https://youtu.be/z9CJ6mkRb0I
דמיינו צמח שגדל בביצה מעופשת אבל שומר על המראה האצילי והמושלם שלו. זהו פרח הלוטוס (Lotus), שהוא סמל מבשר מזל ורב-משמעות בדתות שונות במזרח הרחוק. הלוטוס גדל בביצות כהות מזוהמה אבל מגיח מעל פני המים בפריחה מרהיבה ומיוחדת.
בדתות שונות במזרח הרחוק הפך הלוטוס לסמל להתפתחות אישית ורוחנית והתגברות על קשיי היום-יום. בבודהיזם הוא נחשב כפרח הנותן השראה לאנשים שרוצים להגיע ממעמקי החיים, מהמקומות הפחות טובים והקשים בחייהם - אל שיאים של מודעות, רוחניות, ידע, אמונה וחשיבה, שיובילו אותם אל חיים טובים מאי-פעם. ההינדואיזם רואה בו סמל ליכולת של המאמין להתעלם מהנאות ארציות וכך להגיע לתודעה טהורה ושלמות הרוחנית.
ואכן, פרח הלוטוס צומח משורשים הנמצאים עמוק בבוץ, דרך מי הביצות, עם גבעולים ארוכים, כך שפרחיו הריחניים יצוצו בשלווה אל מעל פני המים, אל מול אור השמש. לעיתים הוא גדל עם גבעולים באורך של רבע מטר מעל המים.
דרך זו של צמיחת הלוטוס היא אולי הסמל המיוחד ביותר שרואים המיסטיקנים והמאמינים, דרך שבה צומחת הנשמה האנושית של המאמין, הישר מהבוץ של החומרנות, אל הרוחניות הגבוהה ביותר, או ההארה.
אבל לא רק למאמינים מסייע הלוטוס. למעשה יכול כל אדם לקבל השראה מהצמח המופלא הזה. בהשראתו הוא יצליח לשלוט על גורלו ולבנות את עתידו במו-ידיו ואמונתו. גם כשהסביבה מעיקה ומקשה, נוכל גם אנחנו לצאת משם, וממש כמו הלוטוס נצליח להתגבר על הקשיים ולהגיע למקום בו נרצה. ממעמקי החיים נטפס אל מקום שבו נממש את החלומות והמשמעות של חיינו, מרום שבו נראה לעולם את החלק הכי טוב ויפה שיש בנו.
אגב, פרח הלוטוס הוא דוגמה מצוינת לביומימיקרי, למידה מהטבע. חברות מסחריות בתחום האופנה למדו מפרח הלוטוס כיצד לשפר את הבגדים שהם מייצרים, בכדי שיהיו עמידים במים. הלמידה הזו מהטבע, שנקראת ביומימטיקה, או ביומימיקרי, החלה כשהמדענים הבחינו שצמח הלוטוס נשאר תמיד נקי, על אף שהוא חי וגדל בסביבה בוצית. הם כינו את זה "אפקט הלוטוס" וחקרו את האופן שבו הצמח שומר על נקיונו בסביבה כה מזוהמת.
הנה עלי הכותרת של פרח הלוטוס נפתחים לאט:
https://youtu.be/JbeRRAvaEOw
פרחי לוטוס בקיוטו שביפאן:
https://youtu.be/qVRuOZwWUYE
סיפורו של פרח הלוטוס, שמוסר השכל יש בצידו:
https://youtu.be/vOk4hvpfDzM
מקדש בניו דלהי שבנוי בצורת הלוטוס:
https://youtu.be/ThrIh9OVKaU
ומצגת וידאו של פרח הלוטוס:
https://youtu.be/z9CJ6mkRb0I
איך הצמחים מפיצים זרעים?
בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות יכולות לעבוד היטב. הנה הן:
הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.
הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר. מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.
הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.
הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:
פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.
הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:
https://youtu.be/BV8uNz5iwGU
הסבר של דרכי הפצת זרעים:
https://youtu.be/6hcjxaBz8mw
פרי הקוקוס שט על פני המים:
https://youtu.be/1yluKrLxnrs
ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:
https://youtu.be/3CCOWHa-qfc
בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות יכולות לעבוד היטב. הנה הן:
הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.
הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר. מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.
הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.
הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:
פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.
הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:
https://youtu.be/BV8uNz5iwGU
הסבר של דרכי הפצת זרעים:
https://youtu.be/6hcjxaBz8mw
פרי הקוקוס שט על פני המים:
https://youtu.be/1yluKrLxnrs
ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:
https://youtu.be/3CCOWHa-qfc
