שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה כונה מינגוס "האיש הכועס של הג'אז"?
אומרים על צ'ארלס מינגוס (Charles Mingus) שהוא לא היה רק באסיסט אלא כוח טבע גאוני שעם נגינת קונטרבס (double bass) עוצמתית, יחד עם פסנתר, גיטרה בס ושירה, השאיר חותם עצום על תולדות הג'אז.
הוא נולד ב-1922 בעיר נוגאלס (Nogales) שבאריזונה, בגיל 6 למד לנגן בטרומבון, עבר לצ'לו ובתיכון החליף את הצ'לו למען הקונטרבס, שהבטיח לו יותר עבודה בתחום הג'אז.
מכיוון שהיה מעורב, עם אב ממוצא שוודי ואפרו-אמריקאי ואם ממוצא סיני ואפרו-אמריקאי, הוא חש "לא מספיק שחור ולא מספיק לבן" ולא ממש מצא את המקום החברתי הנכון. אבל נעוריו בשכונת ווטס בלוס אנג'לס, בה התערבבו ג'אז, בלוז ומוסיקת כנסייה הכניסו את הכל היישר למוסיקה שלו.
מינגוס היה גאון שכתב יצירות מורכבות יצירות וחדשניות, לעיתים מחאתיות ומתנגדות להפרדה גזעית. אחת הידועות שבהן היא "Fables of Faubus", בה הוא תקף ישירות את אורוול פובוס (Orval Faubus), מושל ארקנסו שניסה למנוע שילוב גזעי בבתי ספר ב-1957. מינגוס לא היה מוכן לשתוק, הוסיף מילים לשיר שאותן ביקשה חברת התקליטים להסיר. אך הוא התנגד וניצח.
הפכפך, מורכב ובעל אופי מאתגר, צ'ארלי מינגוס היה נגן בס ג'אז מיומן, מבצע מבריק ומלחין עמוק שיצר יצירות קלות להאזנה, אך ידועות כמסובכות יחסית לביצוע.
מינגוס ניגן עם גדולי הג'אז. החל מדיוק אלינגטון, דרך צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, כמו גם באד פאוול, מקס רואץ', אריק דולפי, דני ריצ'מונד וג'קי ביירד.
דיוק, אגב, לא היה הצלחתו הגדולה. ב-1953 הוא מצליח להתקבל לתזמורת של דיוק אלינגטון ומחזיק מעמד ימים בודדים, עד שנכנס לתגרה עם הטרומבוניסט חואן טיזול (Juan Tizol). אלינגטון פיטר אותו בנימוס אלגנטי "יש לי כבר בעיות ישנות, אני לא צריך חדשות". מינגוס סיפר שהרגיש שמחמיאים לו, לחץ את ידו של אלינגטון בחיוך ורק בהמשך הבין שפוטר...
את הכינוי "האיש הכועס של הג'אז" לא הוא בחר לעצמו. אישיותו המורכבת התבטאה בכך שפיטר מוסיקאים שניגנו מתחת לרמה שלו - על הבמה ובאמצע הופעה, עצר קונצרטים אם הקהל דיבר וב-1962 ביטל הופעה לחלוטין כי הבמה לא עמדה בסטנדרטים שלו.
הכעס שלו לא היה קפריזה. הוא נבע מתוך תחושה עמוקה שמוסיקה אמריקאית שחורה לא מקבלת את הכבוד שמגיע לה ועמד על כך שיתחסו אליה בכבוד.
האלבום "The Black Saint and the Sinner Lady" משנת 1963 נחשב לאחת מיצירות המופת של תולדות הג'אז. את ההערות על הכריכה האחורית מינגוס ביקש מהפסיכולוג שלו לכתוב.
זה בדיוק מינגוס - רגשות אמיתיים, לא פוזה. אדם שאמרו עליו ש"אפשר היה לפחד, לשנוא ולאהוב אותו במידה שווה".
צ'ארלי מינגוס מת ב-1979 ממחלת ALS בקורנבקה (Cuernavaca) שבמקסיקו, בה הוא חיפש טיפול. אפרו פוזר בנהר הגנגס. מסתבר שמינגוס היה גדול מספיק כדי שאפילו המוות יבחר בשבילו מקום קבורה בלתי נשכח.
הנה קיצור חייו של צ'ארלי מינגוס:
https://youtu.be/swPGfxWEsB4
הכירו את צ'ארלס מינגוס:
https://youtu.be/5Y3GGXwaU_M
על האיש הכועס של עולם הג'אז:
https://youtu.be/o8V6vnKKrMo
מינגוס ב"בלוז השטן":
https://youtu.be/ODnOQ0t37Ik
ב-Goodbye pork pie hat שלו:
https://youtu.be/xPWvA1EiezI?t=1m36s
סרט תיעודי על מינגוס:
https://youtu.be/JY_ebWRCPQM?long=yes
והופעה שלמה שלו עם להקתו:
https://youtu.be/y9IMOUVJMVs?long=yes
כיצד הייתה ג'וני מיטשל לזמרת ילדי הפרחים?
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר, הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם. מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה, מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד רפּריז הלייבל שפרנק סינטרה הקים, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה, מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות), מאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה. אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
הנה כמה עובדות על ג'וני מיטשל:
https://youtu.be/zlN-MlLb96A
השיר הנפלא Help Me:
https://youtu.be/UTT54TEbolE
השיר Woodstock ב-1970:
https://youtu.be/26LYjMww0GY
Case of You:
https://youtu.be/pOKESEtmhis
השיר Blue:
https://youtu.be/CaZFfjpCPfw
מיטשל ב-Both sides now:
https://youtu.be/YgtLZCe-GSM
השיר הנפלא Big Yellow Taxi:
https://youtu.be/94bdMSCdw20
תולדות חייה:
https://youtu.be/rdvVqkkBht0?long=yes
ו"וודסטוק" שלה - על הפסטיבל שלא הייתה בו:
https://youtu.be/q0raKTFqy90?long=yes
צ'ארלס מינגוס
אומרים על צ'ארלס מינגוס (Charles Mingus) שהוא לא היה רק באסיסט אלא כוח טבע גאוני שעם נגינת קונטרבס (double bass) עוצמתית, יחד עם פסנתר, גיטרה בס ושירה, השאיר חותם עצום על תולדות הג'אז.
הוא נולד ב-1922 בעיר נוגאלס (Nogales) שבאריזונה, בגיל 6 למד לנגן בטרומבון, עבר לצ'לו ובתיכון החליף את הצ'לו למען הקונטרבס, שהבטיח לו יותר עבודה בתחום הג'אז.
מכיוון שהיה מעורב, עם אב ממוצא שוודי ואפרו-אמריקאי ואם ממוצא סיני ואפרו-אמריקאי, הוא חש "לא מספיק שחור ולא מספיק לבן" ולא ממש מצא את המקום החברתי הנכון. אבל נעוריו בשכונת ווטס בלוס אנג'לס, בה התערבבו ג'אז, בלוז ומוסיקת כנסייה הכניסו את הכל היישר למוסיקה שלו.
מינגוס היה גאון שכתב יצירות מורכבות יצירות וחדשניות, לעיתים מחאתיות ומתנגדות להפרדה גזעית. אחת הידועות שבהן היא "Fables of Faubus", בה הוא תקף ישירות את אורוול פובוס (Orval Faubus), מושל ארקנסו שניסה למנוע שילוב גזעי בבתי ספר ב-1957. מינגוס לא היה מוכן לשתוק, הוסיף מילים לשיר שאותן ביקשה חברת התקליטים להסיר. אך הוא התנגד וניצח.
הפכפך, מורכב ובעל אופי מאתגר, צ'ארלי מינגוס היה נגן בס ג'אז מיומן, מבצע מבריק ומלחין עמוק שיצר יצירות קלות להאזנה, אך ידועות כמסובכות יחסית לביצוע.
מינגוס ניגן עם גדולי הג'אז. החל מדיוק אלינגטון, דרך צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, כמו גם באד פאוול, מקס רואץ', אריק דולפי, דני ריצ'מונד וג'קי ביירד.
דיוק, אגב, לא היה הצלחתו הגדולה. ב-1953 הוא מצליח להתקבל לתזמורת של דיוק אלינגטון ומחזיק מעמד ימים בודדים, עד שנכנס לתגרה עם הטרומבוניסט חואן טיזול (Juan Tizol). אלינגטון פיטר אותו בנימוס אלגנטי "יש לי כבר בעיות ישנות, אני לא צריך חדשות". מינגוס סיפר שהרגיש שמחמיאים לו, לחץ את ידו של אלינגטון בחיוך ורק בהמשך הבין שפוטר...
את הכינוי "האיש הכועס של הג'אז" לא הוא בחר לעצמו. אישיותו המורכבת התבטאה בכך שפיטר מוסיקאים שניגנו מתחת לרמה שלו - על הבמה ובאמצע הופעה, עצר קונצרטים אם הקהל דיבר וב-1962 ביטל הופעה לחלוטין כי הבמה לא עמדה בסטנדרטים שלו.
הכעס שלו לא היה קפריזה. הוא נבע מתוך תחושה עמוקה שמוסיקה אמריקאית שחורה לא מקבלת את הכבוד שמגיע לה ועמד על כך שיתחסו אליה בכבוד.
האלבום "The Black Saint and the Sinner Lady" משנת 1963 נחשב לאחת מיצירות המופת של תולדות הג'אז. את ההערות על הכריכה האחורית מינגוס ביקש מהפסיכולוג שלו לכתוב.
זה בדיוק מינגוס - רגשות אמיתיים, לא פוזה. אדם שאמרו עליו ש"אפשר היה לפחד, לשנוא ולאהוב אותו במידה שווה".
צ'ארלי מינגוס מת ב-1979 ממחלת ALS בקורנבקה (Cuernavaca) שבמקסיקו, בה הוא חיפש טיפול. אפרו פוזר בנהר הגנגס. מסתבר שמינגוס היה גדול מספיק כדי שאפילו המוות יבחר בשבילו מקום קבורה בלתי נשכח.
הנה קיצור חייו של צ'ארלי מינגוס:
https://youtu.be/swPGfxWEsB4
הכירו את צ'ארלס מינגוס:
https://youtu.be/5Y3GGXwaU_M
על האיש הכועס של עולם הג'אז:
https://youtu.be/o8V6vnKKrMo
מינגוס ב"בלוז השטן":
https://youtu.be/ODnOQ0t37Ik
ב-Goodbye pork pie hat שלו:
https://youtu.be/xPWvA1EiezI?t=1m36s
סרט תיעודי על מינגוס:
https://youtu.be/JY_ebWRCPQM?long=yes
והופעה שלמה שלו עם להקתו:
https://youtu.be/y9IMOUVJMVs?long=yes
ג'וני מיטשל (Joni Mitchell) לא תכננה להיות קולה של תנועה. יוצרת הפולק הקנדית שרק רצתה לשיר, הפכה למלאכית פולק שברירית שתהיה לאחת מכותבות השירים המוערכות בעולם. מדובר בנשמה חופשית שהייתה מהראשונות להכניס מוסיקת עולם לשירי הפופ והפולק רוק שלה, מעשנת כבדה כבר מגיל 9, בלונדינית עדינה שמצהירה בכל הזדמנות שהיא לא פמיניסטית אלא "זכריסטית", ציירת מוכשרת שהקפידה לצייר את עטיפות האלבומים שלה בעצמה, מוסיקאית כמעט יחידה שחברות תקליטים, במיוחד רפּריז הלייבל שפרנק סינטרה הקים, העניקה לה שליטה אמנותית על יצירותיה, מהרוקרים הראשונים שהפכו למפיקים (שלא לדבר על מפיקות), מאהבת בלתי נלאית שמספרת בשיריה על כל הגברים שחיו איתה. אגדה.
חייה מתחילים בקושי. רוברטה ג'ואן אנדרסון נולדה ב-7 בנובמבר 1943, סבלה בילדות ממחלת הפוליו וזמן רב רותקה למיטת בית חולים, מה שאפשר לה ללמוד לנגן בגיטרה ולהמציא אקורדים, במקום אלה שהתקשתה לנגן באצבעותיה הקטנות מדי.
בבגרותה למדה בקולג' לאמנות בקלגרי ועברה לטורונטו, כשחלומה לשיר במועדוני הפולק של העיר. הרבה כסף לא היה לה אז כדי לשלם שכר דירה היא עבדה בחנות כלבו.
בגיל 21 היא מגלה שנכנסה להריון מחבר שעזב אותה, יולדה בת ובעוני רב מוסרת אותה לאימוץ. שבועות מעטים אחרי הלידה היא שוב על במה ופוגשת במועדון פני פרתינג (Penny Farthing) שבטורונטו את זמר הפולק האמריקאי צ'אק מיטשל (Chuck Mitchell). השניים מתחתנים ועברה לדטרויט (Detroit).
שנה וחצי אחר כך הנישואים התפרקו וב-1967 ג'וני מיטשל עוברת לניו יורק, בתקווה לייצר קריירת סולו. אבל הפלא יגיע במועדונים של החוף המזרחי של ארצות הברית, כזזמרים אחרים הופכים שירים שכתבה להם ללהיטים גדולים.
ב-1967 היא פוגשת את דייוויד קרוסבי (David Crosby), גיטריסט להקת הביירדס (The Byrds) לשעבר, שנדהם בהופעה שלה בגזלייט קפה (Gaslight Cafe) בפלורידה. קרוסבי דאג שחברת תקליטים תחתים אותה, הפיק לה את אלבום הבכורה "Song to a Seagull" ב-1968, ולזמן קצר אף יצא איתה.
האלבום "Ladies of the Canyon" (1970) הביא את "Big Yellow Taxi" ואת "The Circle Game" וממנו היא הפכה מיד לסמל של דור הפרחים. השיר "Woodstock" הפך לאנתם של הפסטיבל, אף שהיא עצמה לא הייתה שם. הסיבה? - מנהלה דייוויד גפן (David Geffen) החליט שהיא לא תספיק להגיע לפסטיבל ולצאת ממנו בזמן לצילומי תוכנית הטלוויזיה "The Dick Cavett Show". אחרי התכנית הוא לקח אותה לחדר המלון שלו בניו יורק ושם הם צפו בשידורים ממנו.
לאחר שחזרו קרוסבי, נאש וחבריהם מהפסטיבל, הם שיתפו אותה בתיאורים של מה שחוו ואז היא ישבה וכתבה את השיר.
כך עברה ג'וני מיטשל לגור בשכונה הבוהמית לורל קניון (Laurel Canyon) שבלוס אנג'לס (Los Angeles). שכניה היו גרהאם נאש (Graham Nash), ניל יאנג (Neil Young) ומפורסמים רבים אחרים. גרהם נאש, אגב, ידוע כמי ששולח לה פרחים מדי שנה ביום ההולדת שלה.
ב-1971 יצא "Blue", מהאלבומים האישיים ביותר שנכתבו אי פעם. כמעט מיד הוא הפך לפלטינה וזו הייתה רק תחילתה של קריירת חיים ארוכה ומדהימה, שבמהלכה היא תפרוש בחזרה לקנדה לכמה שנים, תחזור ואז תגלה את הג'אז, בשיתוף פעולה עם אגדות כמו צ'ארלי מינגוס וג'אקו פסטוריוס.
בהמשך היא תחקור כמפיקה ותגלה גם את המוסיקה האלקטרונית, היא תקליט עם תוכנות סיקוונסר ותכניס להיכלה האקוסטי סאונדים של סינתסייזרים וציוד דיגיטלי. מפיק העל תומס דולבי שיישלח על ידי חברת התקליטים ימצא את עצמו כנגן וטכנאי הקלטות אצל ג'וני מיטשל, מי שלעולם לא תשחרר הפקה לאחרים - אפילו לא לגאונים.
הנה כמה עובדות על ג'וני מיטשל:
https://youtu.be/zlN-MlLb96A
השיר הנפלא Help Me:
https://youtu.be/UTT54TEbolE
השיר Woodstock ב-1970:
https://youtu.be/26LYjMww0GY
Case of You:
https://youtu.be/pOKESEtmhis
השיר Blue:
https://youtu.be/CaZFfjpCPfw
מיטשל ב-Both sides now:
https://youtu.be/YgtLZCe-GSM
השיר הנפלא Big Yellow Taxi:
https://youtu.be/94bdMSCdw20
תולדות חייה:
https://youtu.be/rdvVqkkBht0?long=yes
ו"וודסטוק" שלה - על הפסטיבל שלא הייתה בו:
https://youtu.be/q0raKTFqy90?long=yes
