כנראה ששיאנית אורך החיים בעולם היא צדפה איסלנדית מסוג "ארקטיקה איסנלדיקה". הצדפה הנחבאת הזו חיה בים הצפוני ובים הבלטי. לרוב היא מסוגלת לחיות עד גיל של 220 שנה.

לפני כמה שנים נמצאה צדפה כזו שהייתה בת 507 שנים! - כיוון שהחלה את חייה בתקופת הזמן של שלטון שושלת מינג הסינית, היא זכתה לשם "צדפת מינג". לצער החוקרים, במהלך המחקר היא הומתה בטעות על ידם.

אורך חייה של הצדפה עולה אפילו על אורך חייהם של צבי הגלפגוס המפורסמים, שחיים עד 150 שנה.


הנה צדפת "מינג" הזקנה מאיסלנד:

http://youtu.be/3v8l-y332pw


והצדפה המבוגרת הזו, כשעוד חשבו שהיא רק בת 405 שנים:

http://youtu.be/uITbrVFtNmo

צדפת ענק היא צדפה שמוצאים בחוף האלמוגים של אילת. גודלה הוא כ-35 ס"מ בלבד. בפיליפינים ואוסטרליה מוצאים צדפת ענק ממש ענקית 120 ס"מ אורכה ומשקלה יכול להגיע ל-300- ק"ג ויותר, בגיל שמגיע ל-35 שנה.

המעניין הוא שהצדפה, למרות שבאנגלית היא נקראת KILLER CLAM, כלומר צדפה הורגת, איננה טורפת אלא ניזונה מחומר סוכרי שמייצרות אצות זעירות הנמצאות בתוך גופה ומקיימות פוטוסינתזה באור השמש. את הסוכר, תוצר המזון שלה, סופגת הצדפה וניזונה ממנו. מלבד זה וכדי לגוון את מזונה, היא מסננת פלנקטון זעיר מהים.


הנה צדפה בת 35 שנים, שגדלה לגודל של 120 ס"מ ומשקל של 200 ק"ג:

http://youtu.be/SVKMzLcSDis


וסרטון על צדפה במשקל של עד 500 פאונד, עם מאות עיניים, על כל גופה:

http://youtu.be/ZBfviWg7kKM

צדפת הענק היא הרכיכה בעלת הקונכייה הגדולה ביותר. יש כמה מינים שהגדול בהם הוא "צדפת ענק ענקית" (Tridacna gigas) שמגיעה לגודל של 130 ס"מ ומשקל של 300 קילוגרם ויותר.

יש לנו באילת שני מיני צדפת-ענק, שמגיעות לשיא גודלן בכ-40 סנטימטרים, ומשקלה כ- 30 קילוגרם, הקונכייה כבדה מאד.

מהו סוד של צדפות הענק הללו? - כמו האלמוגים, גם הן מאכסנות ברקמות גופן אצות מיקרוסקופיות, המקיימות פוטוסינתזה בתנאי אור מלא ומספקות לצדפה גם מזון. הן גם מסייעות בהשקעת הגיר.


הנה צדפות ענק שכאלה בעומק הים:

http://youtu.be/ZBfviWg7kKM


הוכחה שהאגדות על צדפות הענק הלוכדות ותוקפות בני אדם אינן נכונות:

http://youtu.be/Z-32RfYNbOY


צדפת-ענק ענקית שהובאה בגיל 5 שנים, גודלה באקווריום בהוואי במשך 30 שנה והגיעה למשקל 70 ק"ג ויותר:

http://youtu.be/SVKMzLcSDis


וצוללן עם צדפת ענק שמצא בעומק הים ושגדולה כמעט כמוהו:

https://youtu.be/tbK-TAJ5C44?long=yes

מיני מסרק הן צדפות סימטריות וצבעוניות שניחנו בתכונה המבדילה אותם ממינים אחרים – הן מסוגלות לשחות במים באמצעות "מחיאות כפיים".

הצדפות הללו פותחות לרווחה את חללן, המתמלא במים וכאשר הן פולטות אותם במהירות הצדפה מקפצת במים ובכך נמלטת מהטורף הכי מסוכן שלה – כוכב הים. כדי להבחין בטורף הן מצוידות בעשרות עיניים צבעוניות בשולי הגלימה.

גם הצדפה ששילב הצייר בוטיצ'לי בציור המפורסם "הולדת ונוס" היא בעצם מסרק יעקב, מסרק-ים גדול ונפוץ למדי בים התיכון.


כך משתלבת הצדפה בנוף התת-ימי וכיצד היא בורחת מסכנות בשחיית "מחיאת כפיים":

http://youtu.be/a1xIQvx0i60


ועוד מצדפת המסרק:

http://youtu.be/KQHg6M7-Du0

כמה מיני צדפות החיות באזורים הטרופיים מייצרות פנינים יקרות-ערך. הדבר נעשה ככל הנראה, בתגובה על חדירת גרגרי חול או טפיל אחר בין הגלימה והקונכייה. הצדפה מפרישה על המטרד שכבות של גיר במבנה מיוחד הנקרא "דר". בתום שנים, הפנינה היא עגולה למשעי או לעתים מקבלת את צורתו של המטריד - דגים או גביש של חומר קשה המצופה בדר.

ביפאן ובמדינות טרופיות נוספות יש חוות לגידול פנינים תרבותיות. הן מגדלות את הצדפות ומשתילות בהן פנינה פחותת ערך או חומר אחר, שסביבו נוצרת הפנינה המתורבתת. רוב הפנינים הנסחרות בעולם כיום הן פנינים מלאכותיות שכאלה.


הסרטון הבא מראה כיצד נוצרת פנינה:

https://youtu.be/m07OvPEoR6g


וכך הופך יצור טפיל בחלל הצדפה לפנינה:

http://youtu.be/T18E58vOTus

אכילת אויסטרים, צדפות בלעז, נחשבת על ידי רבים לתענוג קולינרי גדול. כדי ליהנות מטעמו של האויסטר יש לאכול אותו חי וטרי. אמנם יש מנות של אויסטרים לא חיים ומוקרמים, אבל רבים אוהבים אותם חיים ולא מוכנים לשום פשרה בעניין. בישול האויסטרים, הם אומרים, נוטל מהם את ניחוח הים הכל כך-משמעותי בסך הטעמים.

אויסטרים הם רכיכות בעלי צדפה שנראית מבחוץ כמו אבנים משוננות. במדינות רבות הם נחשבים למעדן של ממש. במסעדות הם נמכרים, בדרך כלל, על גבי מגש עם קרח, עם פלח לימון, בתריסרים או בחצאי-תריסרים. אחרי שזולפים כמה טיפות לימון על האויסטר, נוגסים שתיים שלוש נגיסות מהאויסטר ובולעים אותו. הנגיסות הללו, רגע לפני שבולעים אותו, יביאו את האויסטר לשחרר את הטעמים המיוחדים שלו.

נהוג לאכול אויסטרים בעיקר בחורף או כמו שאומרים באירופה - בחודשים שבשמם ישנה האות "ר", כמו בפטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר פברואר, מרץ ואפריל. אלו ברוב המקרים חודשים קרים יחסית, מה שאומר שגם המים בהם קרים במיוחד והאויסטרים מגיעים בהם לשיא איכותם הקולינרית (למאכל). בעידן המקררים החשמליים ניתן לאכול אויסטרים כל השנה, אבל הנוהג כל כך התקבע עד שמסעדות רבות פותחות את דוכני האויסטרים שלהן בחוץ רק בחודשי ה"ר" המסורתיים לאכילתם.

נראה שאכילת אויסטרים החלה כבר בראשית התקופה הרומית, לפחות באנגליה ובצרפת. עד המאה ה-19 הם נחשבו למזון זול ועממי, כמעט אוכל עניים. אבל במהלך המאה ה-20 מעמדם של האויסטרים עלה וביותר ויותר מדינות הם הפכו למעדן יוקרה.

סין וצרפת הן היום מגדלות האויסטרים הגדולות בעולם. אם פעם שלו אותם מהים, כיום מגיעים מרבית האויסטרים לשוק, מאלפי חוות לגידול אויסטרים שהוקמו בים, כדי לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לטעמם.


כך אוכלים צדפות עם לימון:

https://youtu.be/bWiNGMedHzs


מתכון לצדפות טעימות:

https://youtu.be/mK3UAvZZswM


תחרות אכילת האויסטרים:

https://youtu.be/vuQ1PpkDOUA


מיסטר בין מנסה לאכול אויסטרים בצרפת:

https://youtu.be/p-2isH-SgHA


והצדפות שאוכלים בווייטנאם:

https://youtu.be/ejyHBBJZTds?long=yes

הפנינה (Pearl) נולדת כשגרגר חול או טפיל ימי זעיר, חודר לתוך צדפה בים. הצדפה היא יצור חי שמוטרד מהפולש הזעיר.

כדי למנוע את אי-הנוחות בשהייתו של עוד יצור בתוכה ולהיות מוטרדת פחות מהחיכוך שהוא יוצר, הצדפה פולטת חומר שעוטף אותו.

החומר, שנקרא בשם "קונכיאולין", מעגל אותו והופך אותו לבעל פנים חלקות, כך שלא יפריעו לה.

כך, הופך עם הזמן ובהדרגה הפולש הזר והלא נעים לפנינה יפה ומיוחדת.

כבר אלפי שנים שאת הפנינים הללו משלבים בתכשיטים, משרשרות פנינים ועד טבעות משובצות בפנינה. בכתרי מלכים שובצו לא פעם פנינים יקרות ולא פעם גם גדולות מהרגיל.

את הפנינים הללו מחפשים שולי הפנינים לדלות מהים ולמכור בהרבה כסף. זה עיסוק עתיק יומין שבו התמחו מי שיכולים היו לצלול למשך זמן ארוך, בכדי לחפש, למצוא ולאסוף את צגםות הפנינים ממעמקי הים.

בשל הביקוש הגדול לפנינים, מגדלים כיום פנינים בחוות מיוחדות לגידול פנינים. חוות כאלה נמצאות בכל דרום אסיה, כולל סין, אוסטרליה ומלזיה.


כך נוצרות הפנינים בטבע:

https://youtu.be/m07OvPEoR6g


עוד על היווצרות הפנינים הטבעיות:

http://youtu.be/HeqtLl4313M?t=5s


חווה לגידול פנינים במלזיה:

http://youtu.be/SX01Yqps6zQ


וזו הסיבה שהפנינים כה יקרות?

https://youtu.be/O0ihGlsLL1Y

בהצמדת קונכייה גדולה לאוזן אפשר לשמוע את המיית הים, נכון? - ובכן, לא בדיוק. הקול ששומעים דרך הקו כמה דומה להמיית הגלים, אבל הוא בא ממקום אחר לחלוטין.

למעשה, הקונכייה מגבירה את הרשרושים והרעשים שבאוויר שמסביבנו והם, שנשמעים דומים לרעש גלי הים, נשמעים חזקים כשמצמידים אליה את האוזן.


הנה ברנש מצחיק שעומד על שפת הים ומתפלא שמהקונכייה הוא שומע את צליל הגלים:

http://youtu.be/tT1PtFrL9dk


וסרטון שמסביר את תופעת צלילי הים שיוצאים מתוך הקונכייה:

http://youtu.be/hEymfk5_TPk

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


"כסא הצדפה" (The Shell Chair) של המעצב הדני הנס וגנר (Hans J Wegner), הידוע גם בשם CH07, הוא בעל שלוש רגליים ו-34 שנים של דחיית סיפוקים.

למה? - כי הסיפור המדהים של ה-Shell הוא שעל אף שהוא עוצב על ידי המעצב הדני כבר בשנת 1963, רק בשנת 1997 השיקו והחלו למכור אותו לציבור הרחב.

כמו רבים מהרהיטים האייקונים של התקופה גם הכיסא הזה כופף בטכנולוגיית "העץ המכופף" (moulded plywood) שפותחה בשנות ה-40 של המאה ה-20. ניתן לקרוא עליה באאוריקה בתגית "עץ מכופף".

את "כסא הצדפה", שמשווקים בימינו בסוגים וגוונים שונים של עץ, עיצב וגנר עם שתי כריות מרופדות בריפוד עור או בד. הוא יציב מאד ועמיד ביותר, למרות שיש לו רק שלוש רגליים.

הכיסא הצדפתי הזה, יש הקוראים לו "כורסת הצדפה", זכה בפרסי עיצוב שונים והוא מעוטר גם בטכנולוגיה שלו. בשנת 1999 קיבל כיסא ה-Shell את הציון המקסימלי מהמכון הטכנולוגי של דנמרק.


הנה "כסא הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מייצרים את כורסת הצדפה:

https://youtu.be/2XKKenRD0b0


פרסומת לכורסה הצדפתית:

https://youtu.be/dihhH5TxkeM


וכך יוצרים מודל של הכיסא:

https://youtu.be/JzR2q04gIv8