שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עושה הסטטוסקופ של הרופא?
כבר שנים שסמל הסטטוס של הרופאים בעלי הדרת הכבוד הוא הסטתוסקופ (Stethoscope) שצמוד לצווארם או כרוך סביב כתפיהם ברישול. מהו המכשיר הפשוט והכל כך מרכזי הזה?
סטתוסקופ, וליתר דיוק סְטֶתוֹסְקוֹפ, הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופאים לשמוע את פעימות הלב ועוד קולות מתוך הגוף, צלילים שקשה לשמוע אחרת.
המכשיר מעצים את הקולות מתוך הגוף ומאפשר לרופא איבחון של בעיות רפואיות אצל החולה.
כדי לבדוק את הלב, למשל, מצמידה הרופאה את הסטטוסקופ לחזהו של המטופל ומאזינה לפעימות ליבו. פעימות הלב הללו הם הצליל של שסתומי הלב הנסגרים וכך דוחפים את הדם אל כלי הדם של מערכת הדם, דרכם יגיע הדם אל איברי הגוף השונים.
כך ניתן לשמוע בגוף את איוושות הלב, אפשר לאתר מעי חסום, להאזין לזרימת הדם בעורקים ואפילו להעריך את גודל הכבד.
מקור השם מיוונית, בה פירושו "לצפות", או להביט לחזה. בעברית שמו של הסטטוסקופ "מַסְכֵּת", מלשון לְהַסְכִּית, כלומר לְהַקְשִׁיב.
כך פועל הסטטוסקופ של הרופא:
https://youtu.be/JWJncQ8zX1A
צלילי פעימות הלב כפי שהם נשמעים (ללא מילים):
https://youtu.be/gJpT_wHZeF8
הסבר של רופא:
https://youtu.be/J8E6SrRhBSs
ותכנית לילדים (עברית):
https://youtu.be/KWhPB2mg3UI
מה ההגנה של מסכת הנשימה?
בזמן מגפת הקורונה לא עזבנו אותה לרגע. כל יציאה מהבית או התכנסות עם אחרים כללה את הווידוא שמסכת הנשימה מורכבת היטב על פיות כולם.
כי המסכה (Mask) נועדה לשמור עלינו מאותו אבק שנקרא "אבק נשים" (מלשון נשימה), אבק שאנו נושמים אל הריאות.
מסכת הנשימה שהתפרסמה בעולם בשנות מגפת הקורונה שייכת למשפחת אמצעי המיגון הפשוטים יחסית. כמו המסכה הכירורגית, זו שעוטים עליהם רופאים ואחיות בזמן הניתוח, גם מסכת הנשימה הרגילה עשויה מבד לא ארוג, נצמדת לאף ולפה ומעכבת את מעבר טיפות הרוק והריר.
תפקידה העיקרי של המסכה הזו הוא להגן על הסביבה מפני נשא נגיף שעלול להעביר את המחלה - בשיעול, בעיטוש או בדיבור. ההגנה מפני נגיפים באוויר שהיא מעניקה למי שחובש אותה קיימת אך מוגבלת. זאת מפני שהמסכה אינה אוטמת את הפנים וחלקיקים זעירים עוברים בכל זאת דרכה.
לצד אותן מסכות יש גם מסכות מסוג N95 (או FFP2 באירופה). אלו מסכות עשויות שכבות סינון צפופות ומעוצבות כך שייצמדו היטב לפנים. הן מסוגלות ללכוד לפחות 95% מן החלקיקים באוויר בקוטר של 0.3 מיקרון. משום כך הן משמשות בעיקר צוותים רפואיים שנחשפים לחולים מדבקים.
סקירת מחקרים שפורסמה ב-2022 מצאה שמסכות מסוג זה מספקות הגנה עדיפה על מסכות כירורגיות מפני משפחת נגיפי הקורונה.
#היסטוריה
הרעיון של מסכה מסננת אינו חדש. בשנת 1910 פרצה בצפון סין מגפת דבר ריאתית קטלנית שהתפשטה באוויר וגבתה כ-60,000 חיי אדם. הרופא הסיני-מלזי וו ליאן-דה (Wu Lien-teh) המציא אז מסכת בד וגזה פשוטה שחולקה בין רופאים, אחיות וחולים.
רופאים בכירים זלזלו בהצעתו. הגדיל לזלזל הרופא הצרפתי ז'ראלד מסני (Gérald Mesny), שנשלח להחליף את וו בתפקידו וסירב לחבוש מסכה בביקור במחלקת חולי הדבר. ימים ספורים לאחר מכן מת גם הוא מהמחלה. מותו זעזע את הקהילה הרפואית והאיץ את קבלת המסכה שתצליח לרסן את המגפה ותסמן את תחילת עידן המסכה הרפואית המודרנית.
השימוש הרחב הראשון במסכות כאלה בציבור הכללי התרחש בזמן מגפת השפעת הספרדית, בשנים 1918 עד 1920 - מגפה שתדביק כשליש מאוכלוסיית העולם.
בסן פרנסיסקו ובמדינת ניו סאות' ויילס האוסטרלית נחקק חוק שחייב אז חבישת מסכה במרחב הציבורי. מי שהפרו את החוק נקנסו או נעצרו לימים ספורים. בסן פרנסיסקו אף קמה "הליגה נגד המסכות" (Anti-Mask League) שראתה בחוק פגיעה בחירות הפרט.
מאז חזרו המסכות בכל מגפה נשימתית משמעותית. ב-2003 הן הופיעו במגפת הסארס (SARS) במזרח אסיה. הן שבו בשפעת החזירים (H1N1) של 2009 וגם אל מול נגיף הקורונה של המזרח התיכון (MERS) ב-2012. לבסוף באה מגפת הקורונה, הקוביד-19 (COVID-19) מ-2020, שהפכה את חבישת המסכה לתופעה גלובלית.
ביפן, סין ודרום קוריאה נהוג להשתמש גם ביום-יום במסכה, בעיקר להגנה מפני זיהום אוויר ואלרגנים, או מתוך התחשבות בסובבים בזמן מחלה עונתית.
הנה המסכה (עברית):
https://youtu.be/ufQrH70cSrY
ומוגזמת? - על המסכה בתקן N95:
https://youtu.be/eAdanPfQdCA
איך רופאי עיניים משתמשים באופטלמוסקופ?
האופטלמוסקופ (ophthalmoscope או funduscope) הוא מכשיר רפואי שנועד להאיר לתוך העיניים, כדי לבדוק אותן, לאתר בעיות או לוודא שהכול תקין.
האופטלמוסקופ (יש לבטא אותו "אוף-תלמוסקופ") הוא מהכלים הוותיקים ביותר ברפואה המודרנית. הוא גם המקור לבדיקה רפואית שנקראת אופטלמוסקופיה (Ophthalmoscopy) ומאפשרת לצוות הרפואי להסתכל על מבנה העין בעזרתו.
בדיקה זו מסייעת לקבוע את בריאות הרשתית וזגוגית העין ומתבצעת כחלק מבדיקת ראייה או חלק מבדיקה גופנית תקופתית או כללית.
מאז המציא אותו הרופא הגרמני הרמן פון הלמהולץ (Hermann von Helmholtz) ב-1851 אופטלמוסקופ (או פנדוסקופ) לא זז מכיסם של רופאי עיניים ומתיק הרופא של רופאי משפחה ברחבי העולם.
הרעיון מאחוריו פשוט אך גאוני: כדי לבחון את פנים העין, צריך להאיר אותה ולהביט דרך אותו פתח שדרכו נכנס האור. הבעיה היא שבמצב רגיל, האור שמחזיר הרשתית חוזר בדיוק לכיוון שממנו בא. אי אפשר להציב עין של רופא בנקודה הזאת.
הלמהולץ פתר את הבעיה בדרך אלגנטית: שילוב של מראה עם חור קטן שדרכו הרופא מציץ, ומקור אור שמוחזר דרך אותו החור ישירות לתוך העין הנבדקת. כך האור נכנס, הרשתית מחזירה אותו החוצה, הוא עובר שוב דרך החור ומגיע לעין הבוחן.
כשהלמהולץ הציג את המצאתו לקולגות שלו, רופאים מהתחום, הם התקשו להאמין שניתן לראות את הרשתית בעין חיה ולא רק בניתוח לאחר המוות. ידידו הרופא הצבאי היה הראשון שניאות לשבת כנבדק.
המכשיר המודרני נראה כמו לפיד קטן עם ראש מתחלף. בראש מותקנות עדשות שניתן לסובב לרמות עוצמה שונות וכדי לפצות על הבדלי ראייה בין הרופא לבין המטופל. האור שמשתמשים בו הוא בדרך כלל אור לבן, אך יש גם פילטר ירוק ("אור אדום-עיוור") שמגביר ניגודיות ועוזר לזהות שינויים בכלי הדם שבעין.
בבדיקה עצמה, הרופא מחשיך את החדר, מקרב את המכשיר לעין המטופל עד למרחק של כמה סנטימטרים ומסתכל פנימה. מה הוא רואה? את הרשתית (Retina), כלי הדם, עצב הראייה (Optic Nerve) והמקולה (Macula), האזור שאחראי לראייה המרכזית החדה.
בדיקה זו מאפשרת לאבחן מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, גלאוקומה (Glaucoma) ובעיות עצב הראייה, פעמים רבות לפני שהמטופל אפילו מרגיש שמשהו אינו תקין.
לפעמים הרופא מטפטף לעיני המטופל תרופות מרחיבות אישון (Mydriatic Drops) לפני הבדיקה. המטרה היא לאפשר מבט רחב יותר אל תוך פנים העין. האישון המורחב הופך את הבדיקה לנוחה ומפורטת יותר, אך משאיר את המטופל עם ראייה מטושטשת למספר שעות לאחר מכן.
הנה האופטלמוסקופיה - בדיקת עיניים:
https://youtu.be/77LG1BtBths
כך מבצעים אופטלמוסקופיה:
https://youtu.be/ch9yagEEyQQ
מה רואים בעזרת המכשיר?
https://youtu.be/1qiV8GqYROA
והנחיות לשימוש באופטלמוסקופ:
https://youtu.be/zgB8bpTcWk0
מהו המדחום עם הכספית ואיך הוא פועל?
מַדְחוֹם, בלועזית "תֶרמוֹמטר" (Thermometer), או מד טמפרטורה, הם שמותיו של מכשיר מדידה שמשמש למדידת טמפרטורה.
היום המדחומים הם דיגיטליים ומתבססים על חיישני טמפרטורה, אבל לא תמיד הם היו ברשותנו. למעשה מדובר בהמצאה חדשה מאוד. המדחום הנפוץ בעבר היה מדחום מבוסס נוזל, שהוא מתכת נוזלית בשם "כספית".
לכספית יש תכונה מעניינת - החל מטמפרטורה של 39- ועד 357 מעלות צלזיוס, הכספית היא נוזלית. זה מאפשר למדוד איתה טווח רחב של טמפרטורות. איך זה קורה?
ובכן, הכספית מצביעה על הטמפרטורה בזכות תופעה שנקראת "התפשטות תרמית". כמו כל מתכת, כשהכספית מתחממת היא נוטה להתרחב. כשהיא דחוסה בתוך צינור זכוכית, שלידו ספרות המצביעות על הטמפרטורה, עם התחממותה מתרחבת והכספית בצינור ומורה על הספרות עם מידת החום.
בשל רעילות הכספית עלול מדחום הכספית להיות מסוכן לילדים. הסיבה היא שאם הוא נשבר, מתאגדת הכספית בכדוריות רעילות מאד. אלה עלולות להיראות כ"סוכריות כסף" והן מושכות לא פעם ילדים לאכול אותן.
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הגרמני דניאל פרנהייט, שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו. ואגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
אז כיום יש באמת מדחומים דיגיטליים משוכללים מאד ובטוחים יותר ממד-החום המסורתי עם הכספית.
בין המדחומים הדיגיטליים יש כאלה שמיועדים למדידה על המצח, באוזן, מדחומים בצורת מוצץ, מדחומי אינפרה-אדום, מדחום מדבקה ומדחום לייזר. הם נחשבים מדויקים פחות ממדחומי הכספית, הידועים בדייקנותם.
ואגב, האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
כך פועל המדחום:
https://youtu.be/rRDyioqL8AI
הנה הסבר לילדים:
https://youtu.be/0E46TN0rK_Y?t=10s
המדחומים האלקטרוניים החליפו עם הזמן את המדחום המבוסס על כספית:
https://youtu.be/V8BkszjwwAM
כך תהפכו בקבוק למדחום:
https://youtu.be/EbrVwQpgEmc
מהו האוטוסקופ של רופא האוזניים?
האוטוסקופ (Otoscope), ראי האוזן, הוא המכשיר שמאפשר לרופאים להביט אל תוך האוזניים בדרך כלל, אך לעתים גם אל האף והגרון.
כבר מאות שנים שהאוטוסקופ הם ציוד חובה לא רק לרופאי אף אוזן גרון, אלא לכל רופא, מרופא כללי, רופא ילדים וכמובן רופא חירום. מטרתו היא לסייע בבדיקתם של איברים אלו ולהבין האם ניתן לזהות בהם מחלה כלשהי, פצע, קרע בעור התוף או כל בעיה אחרת.
על האוטוסקופים יש אור קטן, כדי לראות טוב גם בתנאי תאורה או לעומק האיבר שהרופאים בודקים, במטרה לאתר סימני דלקת או בעיה נסתרת אחרת.
האוטוסקופ המודרני מורכב מהידית, בתוכה נמצאת לרוב הסוללה הנטענת, כשמעל הידית נמצא ראש המכשיר הכולל גם תאורת LED ובקצהו משפך אוזניים המכוון את העדשה והאור אל הנקודה בה מתבוננים, כמו תעלת האוזן או נחיר האף).
בעידן המודרני יש צורך באוטוסקופיה גם לאודיולוגים, מי שמתאימים מכשירי שמיעה לאנשים כבדי שמיעה. האוטוסקופ מסייע להם לבחון את מבנה האוזן בכדי להתאים ללקוח או החולה את מכשיר השמיעה המתאים והמוצלח ביותר.
כך משתמשים באוטוסקופ:
https://youtu.be/FE0sot4OoAE
הנה האוטוסקופ:
https://youtu.be/cRmLI_kdgbs
מה רואה הרופא? - הגדילו מסך מלא ותראו
https://youtu.be/wac34UfGJn0
אוטוסקופ דיגיטלי מודרני:
https://youtu.be/7SqUwn2I1qw?long=yes
מהו המזרק ולמה הוא משמש?
המזרק (Syringe) הוא אחד הכלים הרפואיים המוכרים ביותר בעולם. יש בו צינורית זכוכית או פלסטיק עם בוכנה נעה, המאפשרת שאיבה או הזרקה של הנוזלים בלחיצה אחת.
העיקרון של פעולת המזרק פשוט. כשמושכים את הבוכנה לאחור, נוצר ואקום שמושך את הנוזל פנימה למזרק. כשדוחפים את הבוכנה קדימה, הנוזל נפלט החוצה.
השם האנגלי, Syringe, מגיע מהמילה היוונית "סירינקס", שפירושה צינור.
הרפואה היא הזירה הראשית שבה עושים במזרק שימוש. רופאים ואחיות משתמשים בו להזרקת תרופות ישירות לווריד, לשריר, או מתחת לעור, בדרך המאפשרת ספיגה מהירה הרבה יותר מאשר בליעת כדורים.
כשמחברים לקצהו מחט דקה, הוא הופך לכלי שאיתו מחסנים מיליארדי בני אדם, בחיסונים שחסכו יותר חיים מכל המצאה רפואית אחרת בהיסטוריה. כמו כן, המזרק משמש ללקיחת דגימות דם, ניקוז נוזלים מהגוף ומינון מדויק של תרופות שונות בחדר הניתוח.
אחד הרגעים המכוננים בתולדות המזרק היה בשנת 1853, כשהרופא הסקוטי אלכסנדר ווד (Alexander Wood) השתמש לראשונה במזרק מחט עם בוכנה לצורך הזרקה תת-עורית. הוא ניסה לטפל בחולת עצב כאוב, אבל המצאתו פתחו פתח לרפואה המודרנית כולה.
מה שמעניין הוא שמסופר כי אשתו הפכה מאוחר יותר לאחת הנשים הראשונות שהתמכרו לסם המורפיום (Morphine) המשכך כאבים בהזרקה, סיבוך שווד לא צפה.
מחוץ לבית החולים, המזרק הוא שחקן שקט בתחומים רבים. במטבח הגבוה, טבחים משתמשים במזרק הזרקה גדול כדי להחדיר מרינדות, שמנים ומיצים לתוך בשר עבה, שיטה שנותנת טעם עמוק יותר מכל שרייה.
קונדיטורים ממלאים בו בצק סופגניות בריבה או קצפת בדיוק כירורגי. בביולוגיה ובביוטכנולוגיה, משתמשים במזרקים עדינים מאוד להחדרת חומר גנטי לתאים בודדים.
גם בענף הרכב, מכונאים מזריקים שמן סיכה למקומות שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת.
דווקא אחד האתגרים הגדולים שמזרק מציב הוא הפחד ממחטים, הידוע בשמו טריפנופוביה (Trypanophobia). מחקרים מעריכים כי כ-25% מהמבוגרים סובלים ממנו. רבים מהם נמנעים מחיסונים בשל כך, מה שמהווה אתגר ממשי לבריאות הציבור.
המזרק הוא אחד מאותם כלים שהם כל כך שגרתיים עד שכמעט לא שמים לב אליהם ולא מודעים לחשיבותם האדירה, אבל בלעדי המזרק הרפואה המודרנית פשוט לא הייתה קיימת.
הנה המזרק בהזרקה לחולה:
https://youtu.be/oO2Z9N8I-PY
כך משתמשים בו:
https://youtu.be/SDACHvwa8Gs
מאכיל חתלתולים:
https://youtu.be/9VMHjwa7TBE
והזרקה עצמית של אינסולין בסוכרת:
https://youtu.be/e9NGueNM03I
מה קדם לסטטוסקופ ואיך הוא נולד?
הרבה לפני שנולד הסטטוסקופ (Stethoscope), רופאים קדומים כבר השתמשו בצליל לאבחון של מצב הלב. כבר באלף הראשון לספירה נהגו הרופאים להצמיד את אוזנם לחזה של החולים ולאזין היטב לדופק פעימות הלב.
הסטטוסקופ המוקדם (יש הכותבים סטתוסקופ) הומצא בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec). הסטטוסקופ שלו היה מעין צינור עץ חלול שבאמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת, מבלי להתקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה.
עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.
הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.
בהמשך הלך והתפתח המכשיר לסטטוסקופ המודרני והפשוט יחסית, זה שכל רופא מחזיק בתיקו.
כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות השימוש במכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף. בעשורים האחרונים פותחו מכשירים רבים וזעירים כמוהו המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן.
אם וכשיהפכו אותם מכשירי סי-טי נישאים כאלו לזולים, זמינים ואמינים יותר, הם מאיימים להפוך את הסטטוסקופ הקלאסי לפריט אספנות וככל הנראה ימצא גם הוא את מקומו במוזיאונים לתולדות הרפואה, בדיוק כמו שקרה למדחומי הכספית, עם כניסת המדחום הדיגיטלי.
כך נולד הסטטוסקופ של הרופאים (מתורגם):
https://youtu.be/0bxiOMJAMW8
וכך ניתן לייצר סטטוסקופ פשוט בבית:
https://youtu.be/6H8c-FNMlsA
מה הוא סורק MRI?
אנו מכירים את ה-MRI מבית החולים והמכון לבדיקות רפואיות. MRI הם ראשי התיבות של "דימות תהודה מגנטית". זהו מכשיר תהודה מגנטי שמאפשר לבצע סוג של סריקה מבחוץ של הגוף. הוא משמש בכך לצורך המחשת האיברים הפנימיים בגוף, מבלי הצורך להשתמש בקרני רנטגן.
הטכנולוגיה פותחה על ידי ממציאי המכשיר, פול לוטרבר ופיטר מנספילד. הם גם זכו בשנת 2003 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת ה-MRI, בזכות החשיבות הרבה שלו ככלי אבחוני ורפואי.
בישראל יוצרו בעבר רבים ממכשירי ה-MRI, בעיקר על ידי חברת "אלסינט" שהיתה מהמובילות בעולם בתחום.
השימושים של MRI הם למטרות של אבחון רפואי, חקר המוח, פסיכיאטריה, מחקר ביולוגי ועוד. בעשורים האחרונים הפך ה-MRI לבעל תרומה אדירה למחקר המדעי ובמיוחד למחקרים על המוח. זה קרה בין השאר, תודות לפיתוח של מה שזכה לשם "מכשיר התהודה המגנטי הפונקציונלי" ובקיצור fMRI.
הפריצה המחקרית האדירה ביותר בפענוח המסתורין שאופף את תפקוד המוח ,למשל, התאפשרה תודות לסריקות שמבצעים חוקרים במוח בעזרת fMRI. המכשיר מאפשר לחוקרים לחזות ולצלם את המוח בתלת-ממד ולראות בזמן אמת כיצד מופעלים וכבים אזורים שונים בו, בפעילויות ובמצבים שונים. בעזרתו התגלו, למשל, עובדות של ממש המאוששות את תרומת המוסיקה לפעילות המוחית שלנו.
זוהי בדיקת ה-MRI:
https://youtu.be/o4LEEyULqhQ?t=6s
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות MRI:
https://youtu.be/HAqQObqutyI
על טכנולוגיית MRI והשימוש בה:
http://youtu.be/sWVpH_H2se8?t=10s
העקרונות המדעיים שעל פיהם עובד ה-MRI:
http://youtu.be/CjDYkBZquOY
וכך פועל ה-MRI:
https://youtu.be/HUUvBICd6QI
איך פועל מכשיר הרנטגן?
מכשיר לצילום רנטגן שולח קרני רנטגן (X-rays). קרניים אלה חודרות דרך חומרים מסוימים, כמו עץ, מתכת ובשר חי. הן מייצרות סוג של קרינה מייננת, קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בעלת אנרגיות הרבה יותר גבוהות מאלה של האור הנראה. כלומר לקרני הרנטגן אורך גל קצר מאד, שמעניק להן כושר חדירה גבוה במיוחד.
ואכן, כשנשלחות קרני הרנטגן דרך גוף האדם למשל, הן עוברות בקלות דרך גופים רכים כמו הבשר החי ויוצרות על לוח הצילום שיקוף של העצמים הצפופים שבגוף, כמו עצמות או חלקי מתכת שחדרו או הושתלו בו.
כך מאפשרות קרני X צילום של תמונה חצי-שקופה של הגוף, כשהשלד הוא הנראה בצילום הרנטגן, בעוד הגוף הוא שקוף כמעט לחלוטין. הדבר הפך אותן ליעילות במיוחד לאבחון רפואי של שברים, פגמים בעצמות, מצב השיניים וכדומה.
הסיכון הזעיר לנזקים בשל צילום רנטגן מביא לכך שהמצטלמים צריכים להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
ישנן שיטות שונות ליצירת קרני הרנטגן. הוותיקה שבהן היא של צילום המתבסס על שפופרת ריק קטודית. אלקטרונים הפוגעים בשפופרת הריק המלאה באטומי טונגסטן הם שגורמים לפליטה של קרינת הרנטגן המייננת. שיטה אחרת ליצירת קרני רנטגן היא שימוש במאיצי חלקיקים, דוגמת מאיץ החלקיקים הישר או התתטרון.
השיטה החדשה ביותר לצילומי רנטגן נולדה ממהפכת הצילום הדיגיטלי. מערכות לצילום רנטגן דיגיטלי הולכות ותופסות כיום את מקומן בעולם הרפואה. כמו בצילום דיגיטלי רגיל, יתרונן הוא במהירות של יצירת צילום הרנטגן וביכולת לשפר את איכות הצילום, באמצעות עיבוד דיגיטלי שניתן לבצע לאחר מכן.
כך פועל צילום הרנטגן באמצעות קרני הרנטגן (מתורגם):
https://youtu.be/ydbEI23XieA
סרטון נוסף שמסביר מצוין את סודן של קרני X (מתורגם):
https://youtu.be/gsV7SJDDCY4
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
כבר שנים שסמל הסטטוס של הרופאים בעלי הדרת הכבוד הוא הסטתוסקופ (Stethoscope) שצמוד לצווארם או כרוך סביב כתפיהם ברישול. מהו המכשיר הפשוט והכל כך מרכזי הזה?
סטתוסקופ, וליתר דיוק סְטֶתוֹסְקוֹפ, הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופאים לשמוע את פעימות הלב ועוד קולות מתוך הגוף, צלילים שקשה לשמוע אחרת.
המכשיר מעצים את הקולות מתוך הגוף ומאפשר לרופא איבחון של בעיות רפואיות אצל החולה.
כדי לבדוק את הלב, למשל, מצמידה הרופאה את הסטטוסקופ לחזהו של המטופל ומאזינה לפעימות ליבו. פעימות הלב הללו הם הצליל של שסתומי הלב הנסגרים וכך דוחפים את הדם אל כלי הדם של מערכת הדם, דרכם יגיע הדם אל איברי הגוף השונים.
כך ניתן לשמוע בגוף את איוושות הלב, אפשר לאתר מעי חסום, להאזין לזרימת הדם בעורקים ואפילו להעריך את גודל הכבד.
מקור השם מיוונית, בה פירושו "לצפות", או להביט לחזה. בעברית שמו של הסטטוסקופ "מַסְכֵּת", מלשון לְהַסְכִּית, כלומר לְהַקְשִׁיב.
כך פועל הסטטוסקופ של הרופא:
https://youtu.be/JWJncQ8zX1A
צלילי פעימות הלב כפי שהם נשמעים (ללא מילים):
https://youtu.be/gJpT_wHZeF8
הסבר של רופא:
https://youtu.be/J8E6SrRhBSs
ותכנית לילדים (עברית):
https://youtu.be/KWhPB2mg3UI
בזמן מגפת הקורונה לא עזבנו אותה לרגע. כל יציאה מהבית או התכנסות עם אחרים כללה את הווידוא שמסכת הנשימה מורכבת היטב על פיות כולם.
כי המסכה (Mask) נועדה לשמור עלינו מאותו אבק שנקרא "אבק נשים" (מלשון נשימה), אבק שאנו נושמים אל הריאות.
מסכת הנשימה שהתפרסמה בעולם בשנות מגפת הקורונה שייכת למשפחת אמצעי המיגון הפשוטים יחסית. כמו המסכה הכירורגית, זו שעוטים עליהם רופאים ואחיות בזמן הניתוח, גם מסכת הנשימה הרגילה עשויה מבד לא ארוג, נצמדת לאף ולפה ומעכבת את מעבר טיפות הרוק והריר.
תפקידה העיקרי של המסכה הזו הוא להגן על הסביבה מפני נשא נגיף שעלול להעביר את המחלה - בשיעול, בעיטוש או בדיבור. ההגנה מפני נגיפים באוויר שהיא מעניקה למי שחובש אותה קיימת אך מוגבלת. זאת מפני שהמסכה אינה אוטמת את הפנים וחלקיקים זעירים עוברים בכל זאת דרכה.
לצד אותן מסכות יש גם מסכות מסוג N95 (או FFP2 באירופה). אלו מסכות עשויות שכבות סינון צפופות ומעוצבות כך שייצמדו היטב לפנים. הן מסוגלות ללכוד לפחות 95% מן החלקיקים באוויר בקוטר של 0.3 מיקרון. משום כך הן משמשות בעיקר צוותים רפואיים שנחשפים לחולים מדבקים.
סקירת מחקרים שפורסמה ב-2022 מצאה שמסכות מסוג זה מספקות הגנה עדיפה על מסכות כירורגיות מפני משפחת נגיפי הקורונה.
#היסטוריה
הרעיון של מסכה מסננת אינו חדש. בשנת 1910 פרצה בצפון סין מגפת דבר ריאתית קטלנית שהתפשטה באוויר וגבתה כ-60,000 חיי אדם. הרופא הסיני-מלזי וו ליאן-דה (Wu Lien-teh) המציא אז מסכת בד וגזה פשוטה שחולקה בין רופאים, אחיות וחולים.
רופאים בכירים זלזלו בהצעתו. הגדיל לזלזל הרופא הצרפתי ז'ראלד מסני (Gérald Mesny), שנשלח להחליף את וו בתפקידו וסירב לחבוש מסכה בביקור במחלקת חולי הדבר. ימים ספורים לאחר מכן מת גם הוא מהמחלה. מותו זעזע את הקהילה הרפואית והאיץ את קבלת המסכה שתצליח לרסן את המגפה ותסמן את תחילת עידן המסכה הרפואית המודרנית.
השימוש הרחב הראשון במסכות כאלה בציבור הכללי התרחש בזמן מגפת השפעת הספרדית, בשנים 1918 עד 1920 - מגפה שתדביק כשליש מאוכלוסיית העולם.
בסן פרנסיסקו ובמדינת ניו סאות' ויילס האוסטרלית נחקק חוק שחייב אז חבישת מסכה במרחב הציבורי. מי שהפרו את החוק נקנסו או נעצרו לימים ספורים. בסן פרנסיסקו אף קמה "הליגה נגד המסכות" (Anti-Mask League) שראתה בחוק פגיעה בחירות הפרט.
מאז חזרו המסכות בכל מגפה נשימתית משמעותית. ב-2003 הן הופיעו במגפת הסארס (SARS) במזרח אסיה. הן שבו בשפעת החזירים (H1N1) של 2009 וגם אל מול נגיף הקורונה של המזרח התיכון (MERS) ב-2012. לבסוף באה מגפת הקורונה, הקוביד-19 (COVID-19) מ-2020, שהפכה את חבישת המסכה לתופעה גלובלית.
ביפן, סין ודרום קוריאה נהוג להשתמש גם ביום-יום במסכה, בעיקר להגנה מפני זיהום אוויר ואלרגנים, או מתוך התחשבות בסובבים בזמן מחלה עונתית.
הנה המסכה (עברית):
https://youtu.be/ufQrH70cSrY
ומוגזמת? - על המסכה בתקן N95:
https://youtu.be/eAdanPfQdCA
האופטלמוסקופ (ophthalmoscope או funduscope) הוא מכשיר רפואי שנועד להאיר לתוך העיניים, כדי לבדוק אותן, לאתר בעיות או לוודא שהכול תקין.
האופטלמוסקופ (יש לבטא אותו "אוף-תלמוסקופ") הוא מהכלים הוותיקים ביותר ברפואה המודרנית. הוא גם המקור לבדיקה רפואית שנקראת אופטלמוסקופיה (Ophthalmoscopy) ומאפשרת לצוות הרפואי להסתכל על מבנה העין בעזרתו.
בדיקה זו מסייעת לקבוע את בריאות הרשתית וזגוגית העין ומתבצעת כחלק מבדיקת ראייה או חלק מבדיקה גופנית תקופתית או כללית.
מאז המציא אותו הרופא הגרמני הרמן פון הלמהולץ (Hermann von Helmholtz) ב-1851 אופטלמוסקופ (או פנדוסקופ) לא זז מכיסם של רופאי עיניים ומתיק הרופא של רופאי משפחה ברחבי העולם.
הרעיון מאחוריו פשוט אך גאוני: כדי לבחון את פנים העין, צריך להאיר אותה ולהביט דרך אותו פתח שדרכו נכנס האור. הבעיה היא שבמצב רגיל, האור שמחזיר הרשתית חוזר בדיוק לכיוון שממנו בא. אי אפשר להציב עין של רופא בנקודה הזאת.
הלמהולץ פתר את הבעיה בדרך אלגנטית: שילוב של מראה עם חור קטן שדרכו הרופא מציץ, ומקור אור שמוחזר דרך אותו החור ישירות לתוך העין הנבדקת. כך האור נכנס, הרשתית מחזירה אותו החוצה, הוא עובר שוב דרך החור ומגיע לעין הבוחן.
כשהלמהולץ הציג את המצאתו לקולגות שלו, רופאים מהתחום, הם התקשו להאמין שניתן לראות את הרשתית בעין חיה ולא רק בניתוח לאחר המוות. ידידו הרופא הצבאי היה הראשון שניאות לשבת כנבדק.
המכשיר המודרני נראה כמו לפיד קטן עם ראש מתחלף. בראש מותקנות עדשות שניתן לסובב לרמות עוצמה שונות וכדי לפצות על הבדלי ראייה בין הרופא לבין המטופל. האור שמשתמשים בו הוא בדרך כלל אור לבן, אך יש גם פילטר ירוק ("אור אדום-עיוור") שמגביר ניגודיות ועוזר לזהות שינויים בכלי הדם שבעין.
בבדיקה עצמה, הרופא מחשיך את החדר, מקרב את המכשיר לעין המטופל עד למרחק של כמה סנטימטרים ומסתכל פנימה. מה הוא רואה? את הרשתית (Retina), כלי הדם, עצב הראייה (Optic Nerve) והמקולה (Macula), האזור שאחראי לראייה המרכזית החדה.
בדיקה זו מאפשרת לאבחן מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, גלאוקומה (Glaucoma) ובעיות עצב הראייה, פעמים רבות לפני שהמטופל אפילו מרגיש שמשהו אינו תקין.
לפעמים הרופא מטפטף לעיני המטופל תרופות מרחיבות אישון (Mydriatic Drops) לפני הבדיקה. המטרה היא לאפשר מבט רחב יותר אל תוך פנים העין. האישון המורחב הופך את הבדיקה לנוחה ומפורטת יותר, אך משאיר את המטופל עם ראייה מטושטשת למספר שעות לאחר מכן.
הנה האופטלמוסקופיה - בדיקת עיניים:
https://youtu.be/77LG1BtBths
כך מבצעים אופטלמוסקופיה:
https://youtu.be/ch9yagEEyQQ
מה רואים בעזרת המכשיר?
https://youtu.be/1qiV8GqYROA
והנחיות לשימוש באופטלמוסקופ:
https://youtu.be/zgB8bpTcWk0
מַדְחוֹם, בלועזית "תֶרמוֹמטר" (Thermometer), או מד טמפרטורה, הם שמותיו של מכשיר מדידה שמשמש למדידת טמפרטורה.
היום המדחומים הם דיגיטליים ומתבססים על חיישני טמפרטורה, אבל לא תמיד הם היו ברשותנו. למעשה מדובר בהמצאה חדשה מאוד. המדחום הנפוץ בעבר היה מדחום מבוסס נוזל, שהוא מתכת נוזלית בשם "כספית".
לכספית יש תכונה מעניינת - החל מטמפרטורה של 39- ועד 357 מעלות צלזיוס, הכספית היא נוזלית. זה מאפשר למדוד איתה טווח רחב של טמפרטורות. איך זה קורה?
ובכן, הכספית מצביעה על הטמפרטורה בזכות תופעה שנקראת "התפשטות תרמית". כמו כל מתכת, כשהכספית מתחממת היא נוטה להתרחב. כשהיא דחוסה בתוך צינור זכוכית, שלידו ספרות המצביעות על הטמפרטורה, עם התחממותה מתרחבת והכספית בצינור ומורה על הספרות עם מידת החום.
בשל רעילות הכספית עלול מדחום הכספית להיות מסוכן לילדים. הסיבה היא שאם הוא נשבר, מתאגדת הכספית בכדוריות רעילות מאד. אלה עלולות להיראות כ"סוכריות כסף" והן מושכות לא פעם ילדים לאכול אותן.
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הגרמני דניאל פרנהייט, שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו. ואגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
אז כיום יש באמת מדחומים דיגיטליים משוכללים מאד ובטוחים יותר ממד-החום המסורתי עם הכספית.
בין המדחומים הדיגיטליים יש כאלה שמיועדים למדידה על המצח, באוזן, מדחומים בצורת מוצץ, מדחומי אינפרה-אדום, מדחום מדבקה ומדחום לייזר. הם נחשבים מדויקים פחות ממדחומי הכספית, הידועים בדייקנותם.
ואגב, האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
כך פועל המדחום:
https://youtu.be/rRDyioqL8AI
הנה הסבר לילדים:
https://youtu.be/0E46TN0rK_Y?t=10s
המדחומים האלקטרוניים החליפו עם הזמן את המדחום המבוסס על כספית:
https://youtu.be/V8BkszjwwAM
כך תהפכו בקבוק למדחום:
https://youtu.be/EbrVwQpgEmc
ציוד רפואי
האוטוסקופ (Otoscope), ראי האוזן, הוא המכשיר שמאפשר לרופאים להביט אל תוך האוזניים בדרך כלל, אך לעתים גם אל האף והגרון.
כבר מאות שנים שהאוטוסקופ הם ציוד חובה לא רק לרופאי אף אוזן גרון, אלא לכל רופא, מרופא כללי, רופא ילדים וכמובן רופא חירום. מטרתו היא לסייע בבדיקתם של איברים אלו ולהבין האם ניתן לזהות בהם מחלה כלשהי, פצע, קרע בעור התוף או כל בעיה אחרת.
על האוטוסקופים יש אור קטן, כדי לראות טוב גם בתנאי תאורה או לעומק האיבר שהרופאים בודקים, במטרה לאתר סימני דלקת או בעיה נסתרת אחרת.
האוטוסקופ המודרני מורכב מהידית, בתוכה נמצאת לרוב הסוללה הנטענת, כשמעל הידית נמצא ראש המכשיר הכולל גם תאורת LED ובקצהו משפך אוזניים המכוון את העדשה והאור אל הנקודה בה מתבוננים, כמו תעלת האוזן או נחיר האף).
בעידן המודרני יש צורך באוטוסקופיה גם לאודיולוגים, מי שמתאימים מכשירי שמיעה לאנשים כבדי שמיעה. האוטוסקופ מסייע להם לבחון את מבנה האוזן בכדי להתאים ללקוח או החולה את מכשיר השמיעה המתאים והמוצלח ביותר.
כך משתמשים באוטוסקופ:
https://youtu.be/FE0sot4OoAE
הנה האוטוסקופ:
https://youtu.be/cRmLI_kdgbs
מה רואה הרופא? - הגדילו מסך מלא ותראו
https://youtu.be/wac34UfGJn0
אוטוסקופ דיגיטלי מודרני:
https://youtu.be/7SqUwn2I1qw?long=yes
המזרק (Syringe) הוא אחד הכלים הרפואיים המוכרים ביותר בעולם. יש בו צינורית זכוכית או פלסטיק עם בוכנה נעה, המאפשרת שאיבה או הזרקה של הנוזלים בלחיצה אחת.
העיקרון של פעולת המזרק פשוט. כשמושכים את הבוכנה לאחור, נוצר ואקום שמושך את הנוזל פנימה למזרק. כשדוחפים את הבוכנה קדימה, הנוזל נפלט החוצה.
השם האנגלי, Syringe, מגיע מהמילה היוונית "סירינקס", שפירושה צינור.
הרפואה היא הזירה הראשית שבה עושים במזרק שימוש. רופאים ואחיות משתמשים בו להזרקת תרופות ישירות לווריד, לשריר, או מתחת לעור, בדרך המאפשרת ספיגה מהירה הרבה יותר מאשר בליעת כדורים.
כשמחברים לקצהו מחט דקה, הוא הופך לכלי שאיתו מחסנים מיליארדי בני אדם, בחיסונים שחסכו יותר חיים מכל המצאה רפואית אחרת בהיסטוריה. כמו כן, המזרק משמש ללקיחת דגימות דם, ניקוז נוזלים מהגוף ומינון מדויק של תרופות שונות בחדר הניתוח.
אחד הרגעים המכוננים בתולדות המזרק היה בשנת 1853, כשהרופא הסקוטי אלכסנדר ווד (Alexander Wood) השתמש לראשונה במזרק מחט עם בוכנה לצורך הזרקה תת-עורית. הוא ניסה לטפל בחולת עצב כאוב, אבל המצאתו פתחו פתח לרפואה המודרנית כולה.
מה שמעניין הוא שמסופר כי אשתו הפכה מאוחר יותר לאחת הנשים הראשונות שהתמכרו לסם המורפיום (Morphine) המשכך כאבים בהזרקה, סיבוך שווד לא צפה.
מחוץ לבית החולים, המזרק הוא שחקן שקט בתחומים רבים. במטבח הגבוה, טבחים משתמשים במזרק הזרקה גדול כדי להחדיר מרינדות, שמנים ומיצים לתוך בשר עבה, שיטה שנותנת טעם עמוק יותר מכל שרייה.
קונדיטורים ממלאים בו בצק סופגניות בריבה או קצפת בדיוק כירורגי. בביולוגיה ובביוטכנולוגיה, משתמשים במזרקים עדינים מאוד להחדרת חומר גנטי לתאים בודדים.
גם בענף הרכב, מכונאים מזריקים שמן סיכה למקומות שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת.
דווקא אחד האתגרים הגדולים שמזרק מציב הוא הפחד ממחטים, הידוע בשמו טריפנופוביה (Trypanophobia). מחקרים מעריכים כי כ-25% מהמבוגרים סובלים ממנו. רבים מהם נמנעים מחיסונים בשל כך, מה שמהווה אתגר ממשי לבריאות הציבור.
המזרק הוא אחד מאותם כלים שהם כל כך שגרתיים עד שכמעט לא שמים לב אליהם ולא מודעים לחשיבותם האדירה, אבל בלעדי המזרק הרפואה המודרנית פשוט לא הייתה קיימת.
הנה המזרק בהזרקה לחולה:
https://youtu.be/oO2Z9N8I-PY
כך משתמשים בו:
https://youtu.be/SDACHvwa8Gs
מאכיל חתלתולים:
https://youtu.be/9VMHjwa7TBE
והזרקה עצמית של אינסולין בסוכרת:
https://youtu.be/e9NGueNM03I
הרבה לפני שנולד הסטטוסקופ (Stethoscope), רופאים קדומים כבר השתמשו בצליל לאבחון של מצב הלב. כבר באלף הראשון לספירה נהגו הרופאים להצמיד את אוזנם לחזה של החולים ולאזין היטב לדופק פעימות הלב.
הסטטוסקופ המוקדם (יש הכותבים סטתוסקופ) הומצא בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec). הסטטוסקופ שלו היה מעין צינור עץ חלול שבאמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת, מבלי להתקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה.
עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.
הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.
בהמשך הלך והתפתח המכשיר לסטטוסקופ המודרני והפשוט יחסית, זה שכל רופא מחזיק בתיקו.
כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות השימוש במכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף. בעשורים האחרונים פותחו מכשירים רבים וזעירים כמוהו המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן.
אם וכשיהפכו אותם מכשירי סי-טי נישאים כאלו לזולים, זמינים ואמינים יותר, הם מאיימים להפוך את הסטטוסקופ הקלאסי לפריט אספנות וככל הנראה ימצא גם הוא את מקומו במוזיאונים לתולדות הרפואה, בדיוק כמו שקרה למדחומי הכספית, עם כניסת המדחום הדיגיטלי.
כך נולד הסטטוסקופ של הרופאים (מתורגם):
https://youtu.be/0bxiOMJAMW8
וכך ניתן לייצר סטטוסקופ פשוט בבית:
https://youtu.be/6H8c-FNMlsA
אנו מכירים את ה-MRI מבית החולים והמכון לבדיקות רפואיות. MRI הם ראשי התיבות של "דימות תהודה מגנטית". זהו מכשיר תהודה מגנטי שמאפשר לבצע סוג של סריקה מבחוץ של הגוף. הוא משמש בכך לצורך המחשת האיברים הפנימיים בגוף, מבלי הצורך להשתמש בקרני רנטגן.
הטכנולוגיה פותחה על ידי ממציאי המכשיר, פול לוטרבר ופיטר מנספילד. הם גם זכו בשנת 2003 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על המצאת ה-MRI, בזכות החשיבות הרבה שלו ככלי אבחוני ורפואי.
בישראל יוצרו בעבר רבים ממכשירי ה-MRI, בעיקר על ידי חברת "אלסינט" שהיתה מהמובילות בעולם בתחום.
השימושים של MRI הם למטרות של אבחון רפואי, חקר המוח, פסיכיאטריה, מחקר ביולוגי ועוד. בעשורים האחרונים הפך ה-MRI לבעל תרומה אדירה למחקר המדעי ובמיוחד למחקרים על המוח. זה קרה בין השאר, תודות לפיתוח של מה שזכה לשם "מכשיר התהודה המגנטי הפונקציונלי" ובקיצור fMRI.
הפריצה המחקרית האדירה ביותר בפענוח המסתורין שאופף את תפקוד המוח ,למשל, התאפשרה תודות לסריקות שמבצעים חוקרים במוח בעזרת fMRI. המכשיר מאפשר לחוקרים לחזות ולצלם את המוח בתלת-ממד ולראות בזמן אמת כיצד מופעלים וכבים אזורים שונים בו, בפעילויות ובמצבים שונים. בעזרתו התגלו, למשל, עובדות של ממש המאוששות את תרומת המוסיקה לפעילות המוחית שלנו.
זוהי בדיקת ה-MRI:
https://youtu.be/o4LEEyULqhQ?t=6s
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות MRI:
https://youtu.be/HAqQObqutyI
על טכנולוגיית MRI והשימוש בה:
http://youtu.be/sWVpH_H2se8?t=10s
העקרונות המדעיים שעל פיהם עובד ה-MRI:
http://youtu.be/CjDYkBZquOY
וכך פועל ה-MRI:
https://youtu.be/HUUvBICd6QI
מכשיר לצילום רנטגן שולח קרני רנטגן (X-rays). קרניים אלה חודרות דרך חומרים מסוימים, כמו עץ, מתכת ובשר חי. הן מייצרות סוג של קרינה מייננת, קרינה אלקטרומגנטית, שהיא בעלת אנרגיות הרבה יותר גבוהות מאלה של האור הנראה. כלומר לקרני הרנטגן אורך גל קצר מאד, שמעניק להן כושר חדירה גבוה במיוחד.
ואכן, כשנשלחות קרני הרנטגן דרך גוף האדם למשל, הן עוברות בקלות דרך גופים רכים כמו הבשר החי ויוצרות על לוח הצילום שיקוף של העצמים הצפופים שבגוף, כמו עצמות או חלקי מתכת שחדרו או הושתלו בו.
כך מאפשרות קרני X צילום של תמונה חצי-שקופה של הגוף, כשהשלד הוא הנראה בצילום הרנטגן, בעוד הגוף הוא שקוף כמעט לחלוטין. הדבר הפך אותן ליעילות במיוחד לאבחון רפואי של שברים, פגמים בעצמות, מצב השיניים וכדומה.
הסיכון הזעיר לנזקים בשל צילום רנטגן מביא לכך שהמצטלמים צריכים להניח סינר עופרת על איברים מסוימים בגוף. הסיכון העיקרי בצילום רנטגן, על אף שהוא קטן מאד, הוא לנזקים אפשריים באברי הרבייה, שיגרמו להיווצרות מוטציות, כמו גם לרקמות דוגמת בלוטת התריס.
ישנן שיטות שונות ליצירת קרני הרנטגן. הוותיקה שבהן היא של צילום המתבסס על שפופרת ריק קטודית. אלקטרונים הפוגעים בשפופרת הריק המלאה באטומי טונגסטן הם שגורמים לפליטה של קרינת הרנטגן המייננת. שיטה אחרת ליצירת קרני רנטגן היא שימוש במאיצי חלקיקים, דוגמת מאיץ החלקיקים הישר או התתטרון.
השיטה החדשה ביותר לצילומי רנטגן נולדה ממהפכת הצילום הדיגיטלי. מערכות לצילום רנטגן דיגיטלי הולכות ותופסות כיום את מקומן בעולם הרפואה. כמו בצילום דיגיטלי רגיל, יתרונן הוא במהירות של יצירת צילום הרנטגן וביכולת לשפר את איכות הצילום, באמצעות עיבוד דיגיטלי שניתן לבצע לאחר מכן.
כך פועל צילום הרנטגן באמצעות קרני הרנטגן (מתורגם):
https://youtu.be/ydbEI23XieA
סרטון נוסף שמסביר מצוין את סודן של קרני X (מתורגם):
https://youtu.be/gsV7SJDDCY4
וכך חודרות קרני הרנטגן את הגוף:
https://youtu.be/hTz_rGP4v9Y
מהו מד לחץ דם ואיך הוא פועל?
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
כך מודדים לחץ דם (עברית):
https://youtu.be/z1KJMUcgIcA
מד לחץ דם דיגיטלי שמודד בלחיצת כפתור:
https://youtu.be/I6Hfn9i1hXQ
שימוש נכון בספיגמומנומטר (עברית):
https://youtu.be/Ll1WQFxMyus
והיום יש גם מדי לחץ דם ביתיים (ללא מילים):
https://youtu.be/4sG_bT4fTtM
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
כך מודדים לחץ דם (עברית):
https://youtu.be/z1KJMUcgIcA
מד לחץ דם דיגיטלי שמודד בלחיצת כפתור:
https://youtu.be/I6Hfn9i1hXQ
שימוש נכון בספיגמומנומטר (עברית):
https://youtu.be/Ll1WQFxMyus
והיום יש גם מדי לחץ דם ביתיים (ללא מילים):
https://youtu.be/4sG_bT4fTtM
למה הרופא צריך מקל ללשון?
השְפָּדֶל (Tongue depressor), דוחק או לוחץ לשון, מיועד לסייע לרופאי אף אוזן גרון בביצוע של בדיקות שגרתיות למטופלים.
זהו מקל עץ שטוח וחד-פעמי, המסייע ומקל על הרופאים להביט מעבר ללשון בבדיקת גרון. למעשה, השפדל משמש את הרופא להשטיח את הלשון. רק כשעושים את זה ניתן להביט ללא הפרעה אל תוך עומק הפה ובעיקר אל הגרון.
צורתו של "לוחץ הלשון" הזה מזכירה מקל של ארטיק, מה שאולי מקל על ילדים, למשל, להיות מוכנים "לקבל" את השפדל אל תוך פיהם בבדיקה ולא להתנגד, כמו שקורה לא פעם, לרוב מאינסטינקט של התנגדות וחשש.
אין מילה עברית לשְפָּדֶל, שהשימוש בה רווח בין אנשי הרפואה ובבתי המרקחת. בעצם, זוהי מילה משפת היידיש שפירושה "את חפירה". כמובן שהשימוש הישראלי בה הוא מטפורה, דימוי ליכולת הרופאים "לחפור" אל מעמקי הפה והגרון.
הנה רופא עם שפאדל ועוד אחד:
https://youtu.be/YShG67mWGMc?t=50s
פעולת השפאדל היא גם חלק מזה:
https://youtu.be/ojbWaN7ZnLk
בהחדרה דומה לוקחים משטח גרון או עושים בדיקות אנטיגן (עברית):
https://youtu.be/iOJgQa3fAkc
השְפָּדֶל (Tongue depressor), דוחק או לוחץ לשון, מיועד לסייע לרופאי אף אוזן גרון בביצוע של בדיקות שגרתיות למטופלים.
זהו מקל עץ שטוח וחד-פעמי, המסייע ומקל על הרופאים להביט מעבר ללשון בבדיקת גרון. למעשה, השפדל משמש את הרופא להשטיח את הלשון. רק כשעושים את זה ניתן להביט ללא הפרעה אל תוך עומק הפה ובעיקר אל הגרון.
צורתו של "לוחץ הלשון" הזה מזכירה מקל של ארטיק, מה שאולי מקל על ילדים, למשל, להיות מוכנים "לקבל" את השפדל אל תוך פיהם בבדיקה ולא להתנגד, כמו שקורה לא פעם, לרוב מאינסטינקט של התנגדות וחשש.
אין מילה עברית לשְפָּדֶל, שהשימוש בה רווח בין אנשי הרפואה ובבתי המרקחת. בעצם, זוהי מילה משפת היידיש שפירושה "את חפירה". כמובן שהשימוש הישראלי בה הוא מטפורה, דימוי ליכולת הרופאים "לחפור" אל מעמקי הפה והגרון.
הנה רופא עם שפאדל ועוד אחד:
https://youtu.be/YShG67mWGMc?t=50s
פעולת השפאדל היא גם חלק מזה:
https://youtu.be/ojbWaN7ZnLk
בהחדרה דומה לוקחים משטח גרון או עושים בדיקות אנטיגן (עברית):
https://youtu.be/iOJgQa3fAkc
מהן מצלמות הקפסולה שנכנסות לגוף?
אחת ההמצאות המעניינות שיצאו מישראל היא המצאה טכנולוגית רפואית שמסעירה את הדימיון - הקפסולה האנדוסקופית. זוהי מצלמת ווידאו זעירה שמצויה בתוך כמוסה. את הכמוסה ניתן לבלוע כמו כדור אקמול. מצלמות הווידיאו הזעירות מאד הללו מוטמנות בתוך קפסולות לבליעה ומאפשרות איבחון פשוט, זול ולא כואב של מחלות מעיים. בתוך כל אחד מהכדורים, שאותם בולעים כמו כל כדור רפואי, יושבת מצלמה זעירה, שמעבירה מידע על המתרחש במעיים. זהו תחליף מצויין לניתוחים כואבים, יקרים ומורכבים, שבעבר נדרשו רק כדי לדעת מה קורה במעי.
ד"ר גבי עידן הוא יוצר קפסולת המצלמה הייחודית הזו, שנמכרת בכל העולם על ידי החברה שהקים (Given Imaging) ופרצה את הדרך למוצרים דומים בתחום הרפואה. בחשיבה מקורית והבנה של הטכנולוגיה הממוזערת והפוטנציאל הרפואי שלה, הצליח המהנדס והממציא הישראלי עידן, להפוך רעיון כמעט דימיוני למוצר ממשי שיעזור באבחון של מחלות מעיים.
הנה סיפורן של הכמוסות של ד"ר גבריאל עידן:
https://youtu.be/0uXEq_JxqqY
איך קפסולה אנדוסקופית פועלת (ללא מילים):
https://youtu.be/ePZdJW45vok
קפסולה אנדוסקופית - מצלמה זעירה המוחדרת לגוף ומשמשת לגילוי סרטן המעי הגס:
https://youtu.be/6qO6yxVLvMc
רוצים לראות מה רואה הקפסולה בתוך הגוף?
https://youtu.be/-FyN5_-njAU?qr=yes
אחת ההמצאות המעניינות שיצאו מישראל היא המצאה טכנולוגית רפואית שמסעירה את הדימיון - הקפסולה האנדוסקופית. זוהי מצלמת ווידאו זעירה שמצויה בתוך כמוסה. את הכמוסה ניתן לבלוע כמו כדור אקמול. מצלמות הווידיאו הזעירות מאד הללו מוטמנות בתוך קפסולות לבליעה ומאפשרות איבחון פשוט, זול ולא כואב של מחלות מעיים. בתוך כל אחד מהכדורים, שאותם בולעים כמו כל כדור רפואי, יושבת מצלמה זעירה, שמעבירה מידע על המתרחש במעיים. זהו תחליף מצויין לניתוחים כואבים, יקרים ומורכבים, שבעבר נדרשו רק כדי לדעת מה קורה במעי.
ד"ר גבי עידן הוא יוצר קפסולת המצלמה הייחודית הזו, שנמכרת בכל העולם על ידי החברה שהקים (Given Imaging) ופרצה את הדרך למוצרים דומים בתחום הרפואה. בחשיבה מקורית והבנה של הטכנולוגיה הממוזערת והפוטנציאל הרפואי שלה, הצליח המהנדס והממציא הישראלי עידן, להפוך רעיון כמעט דימיוני למוצר ממשי שיעזור באבחון של מחלות מעיים.
הנה סיפורן של הכמוסות של ד"ר גבריאל עידן:
https://youtu.be/0uXEq_JxqqY
איך קפסולה אנדוסקופית פועלת (ללא מילים):
https://youtu.be/ePZdJW45vok
קפסולה אנדוסקופית - מצלמה זעירה המוחדרת לגוף ומשמשת לגילוי סרטן המעי הגס:
https://youtu.be/6qO6yxVLvMc
רוצים לראות מה רואה הקפסולה בתוך הגוף?
https://youtu.be/-FyN5_-njAU?qr=yes
מה עושה מכשיר הסי-טי?
מכשיר הסי-טי (CT) הוא מכשיר רפואי שמבצע טומוגרפיה ממוחשבת - צילום לא פולשני, ללא ניתוח, של פנים הגוף. המכשיר הזה הוא פלא של ממש בתחום האנטומיה. באמצעות שילוב של קרינת X, קרינת הרנטגן, עם יכולות המחשוב המתקדמות ויצירה של תמונות פנים הגוף, הוא הפך את האיבחון של בעיות רפואיות בגוף, לקל ומדויק מאי-פעם.
הבדיקה הזו מתבצעת בתוך מכשיר שאליו מוכנס הנבדק. בעת הבדיקה, מסתובב מקור קרינה במהירות מסביב לגופו ותוך פחות מדקה הוא מעביר דרך הגוף המון קרני רנטגן, משלל זוויות. לאחר שעברו דרך הגוף, קולטים גלאים מיוחדים את קרני ה-X הללו ומעבירים את הנתונים שנקלטו אל המחשב, בצורה של אותות דיגיטליים. כשהנתונים הללו נקלטים במחשב יוצרת התוכנה שבו הדמיה תלת-ממדית של גוף הנבדק, או מציגה תמונות דו-ממדיות של איברים או אזורים מסוימים בו, בצורה של חתכים, ממש כאילו היו פרוסות דקות שנחתכו מהגוף. תוכנת הסיטי מחברת את הפרוסות הדקות הללו לתמונות מפורטות וברורות של האברים הפנימיים, העצמות, כלי הדם והרקמות שצולמו.
כך יכול הרופא לראות על גבי המסך של מכשיר ה-CT תמונות מדויקות של חתך מהמוח של הנבדק או תצוגות מוסרטות של ליבו בפעולה, לבחון את מסתם בלב וכך הלאה.
את מכשיר הסי-טי הראשון המציא סיר גודספרי האונספילד הבריטי בתחילת שנות ה-70. על ההמצאה המופלאה שלו, שעשתה מהפכה של ממש באיבחון הרפואי, הוא זכה בפרס נובל לרפואה.
CT הם ראשי תיבות באנגלית של "טומוגרפיה ממוחשבת" (Computed Tomography).
הנה סרטון על מכשיר הסיטי וכיצד היא מתבצעת בדיקת הסיטי:
https://youtu.be/78PHXuucWlY
הסבר על בדיקת CT ואיך מתבצעת הבדיקה במכשיר ה-CT:
https://youtu.be/XjGOFLCIV58
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות CT:
https://youtu.be/LI23VsurQuQ
מכשיר הסי-טי (CT) הוא מכשיר רפואי שמבצע טומוגרפיה ממוחשבת - צילום לא פולשני, ללא ניתוח, של פנים הגוף. המכשיר הזה הוא פלא של ממש בתחום האנטומיה. באמצעות שילוב של קרינת X, קרינת הרנטגן, עם יכולות המחשוב המתקדמות ויצירה של תמונות פנים הגוף, הוא הפך את האיבחון של בעיות רפואיות בגוף, לקל ומדויק מאי-פעם.
הבדיקה הזו מתבצעת בתוך מכשיר שאליו מוכנס הנבדק. בעת הבדיקה, מסתובב מקור קרינה במהירות מסביב לגופו ותוך פחות מדקה הוא מעביר דרך הגוף המון קרני רנטגן, משלל זוויות. לאחר שעברו דרך הגוף, קולטים גלאים מיוחדים את קרני ה-X הללו ומעבירים את הנתונים שנקלטו אל המחשב, בצורה של אותות דיגיטליים. כשהנתונים הללו נקלטים במחשב יוצרת התוכנה שבו הדמיה תלת-ממדית של גוף הנבדק, או מציגה תמונות דו-ממדיות של איברים או אזורים מסוימים בו, בצורה של חתכים, ממש כאילו היו פרוסות דקות שנחתכו מהגוף. תוכנת הסיטי מחברת את הפרוסות הדקות הללו לתמונות מפורטות וברורות של האברים הפנימיים, העצמות, כלי הדם והרקמות שצולמו.
כך יכול הרופא לראות על גבי המסך של מכשיר ה-CT תמונות מדויקות של חתך מהמוח של הנבדק או תצוגות מוסרטות של ליבו בפעולה, לבחון את מסתם בלב וכך הלאה.
את מכשיר הסי-טי הראשון המציא סיר גודספרי האונספילד הבריטי בתחילת שנות ה-70. על ההמצאה המופלאה שלו, שעשתה מהפכה של ממש באיבחון הרפואי, הוא זכה בפרס נובל לרפואה.
CT הם ראשי תיבות באנגלית של "טומוגרפיה ממוחשבת" (Computed Tomography).
הנה סרטון על מכשיר הסיטי וכיצד היא מתבצעת בדיקת הסיטי:
https://youtu.be/78PHXuucWlY
הסבר על בדיקת CT ואיך מתבצעת הבדיקה במכשיר ה-CT:
https://youtu.be/XjGOFLCIV58
כל מה שרציתם לדעת על בדיקות CT:
https://youtu.be/LI23VsurQuQ
מי המציא את המדחום?
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הפולני דניאל פרנהייט (Daniel Fahrenheit), שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו.
אגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
הנה סיפור המצאת המדחום:
https://youtu.be/h2hGZllpStc
ועוד מההמצאה של פרנהייט - המדחום:
https://youtu.be/ep0ed_IvzRQ
הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הפולני דניאל פרנהייט (Daniel Fahrenheit), שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו.
אגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.
האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.
הנה סיפור המצאת המדחום:
https://youtu.be/h2hGZllpStc
ועוד מההמצאה של פרנהייט - המדחום:
https://youtu.be/ep0ed_IvzRQ
מהי אנדוסקופיה?
הרפואה המודרנית נעזרת במיטב הטכנולוגיה להצלת חיי אדם ולטיפול בחולים. אחד הפלאים שלה היא אנדוסקופיה (Endoscopy). זוהי שיטה שבה ניתן להחדיר מצלמה זעירה לתוך הגוף ולצלם את האיברים הפנימיים של הנבדק, כדי לאתר מחלות או נזקים במקומות שבעבר כדי לבחון אותם היה צריך לנתח.
ברפואה המודרנית יש בדיקות לאיברים שונים, כמו גסטרוסקופיה, לבדיקת הוושט והקיבה וקולונוסקופיה, שבה סוקרים את המעי הגס.
את האנדוסקופיה משמש סיב אופטי (Optical fiber). זהו כבל זכוכית המעביר אור מקצה אחד שלו לקצהו השני וכך מסוגל להעביר מידע דיגיטלי במהירות עצומה. בין השאר מאפשר הסיב האופטי צילום דיגיטלי במקומות שקשה להגיע אליהם. להבדיל, הסיב האופטי מאפשר גם לאתר בעיות במערכות ביוב..
צילום בתוך גופו של אדם הופך את שיטת האנדוסקופיה לשימושית במיוחד בעת ניתוחים עדינים, באיברים פנימיים כמו גרון, אוזניים, אף, מיתרי הקול ומוח. עושים זאת באמצעות מערכת כירורגית, לניתוח, שבה משולב סיב אופטי עם מצלמה זעירה.
אמצעים אלה מאפשרים לרופאים לראות על המסך את פנים הגוף, באיבר המנותח ולבצע את הניתוח בעזרת הכבל המשוכלל. כך מאפשרת הטכנולוגיה הזו ניתוחי איברים פנימיים בפחות כאב לחולה.
פירוש המושג הוא משתי מילים, "אנדו" ו"סקופיה" שפירושן "לראות פנימה".
הנה אנדוסקופיה:
https://youtu.be/lasknsmKB-A
כך מבצעים למשל ניתוחים אנדוסקופיים בסינוסים:
http://youtu.be/_Ly79hBsZtA
והסבר רחב של כל השיטה ואמצעי אנדוסקופיה משוכללים וחדשניים אף יותר:
http://youtu.be/Xk3DwX_L9VA
הרפואה המודרנית נעזרת במיטב הטכנולוגיה להצלת חיי אדם ולטיפול בחולים. אחד הפלאים שלה היא אנדוסקופיה (Endoscopy). זוהי שיטה שבה ניתן להחדיר מצלמה זעירה לתוך הגוף ולצלם את האיברים הפנימיים של הנבדק, כדי לאתר מחלות או נזקים במקומות שבעבר כדי לבחון אותם היה צריך לנתח.
ברפואה המודרנית יש בדיקות לאיברים שונים, כמו גסטרוסקופיה, לבדיקת הוושט והקיבה וקולונוסקופיה, שבה סוקרים את המעי הגס.
את האנדוסקופיה משמש סיב אופטי (Optical fiber). זהו כבל זכוכית המעביר אור מקצה אחד שלו לקצהו השני וכך מסוגל להעביר מידע דיגיטלי במהירות עצומה. בין השאר מאפשר הסיב האופטי צילום דיגיטלי במקומות שקשה להגיע אליהם. להבדיל, הסיב האופטי מאפשר גם לאתר בעיות במערכות ביוב..
צילום בתוך גופו של אדם הופך את שיטת האנדוסקופיה לשימושית במיוחד בעת ניתוחים עדינים, באיברים פנימיים כמו גרון, אוזניים, אף, מיתרי הקול ומוח. עושים זאת באמצעות מערכת כירורגית, לניתוח, שבה משולב סיב אופטי עם מצלמה זעירה.
אמצעים אלה מאפשרים לרופאים לראות על המסך את פנים הגוף, באיבר המנותח ולבצע את הניתוח בעזרת הכבל המשוכלל. כך מאפשרת הטכנולוגיה הזו ניתוחי איברים פנימיים בפחות כאב לחולה.
פירוש המושג הוא משתי מילים, "אנדו" ו"סקופיה" שפירושן "לראות פנימה".
הנה אנדוסקופיה:
https://youtu.be/lasknsmKB-A
כך מבצעים למשל ניתוחים אנדוסקופיים בסינוסים:
http://youtu.be/_Ly79hBsZtA
והסבר רחב של כל השיטה ואמצעי אנדוסקופיה משוכללים וחדשניים אף יותר:
http://youtu.be/Xk3DwX_L9VA
מהי מסכת הרופא של "המוות השחור"?
בתקופת המגפה השחורה חבשו הרופאים "מסכות מקור", מסכות עם צורת מקור מקדימה, שנקראו "מסכת רופא מגפה" (Plague doctor's mask).
את מסכת הרופא של המגפה, עם המקור הארוך, החל לעטות כמסכה בשנת 1619 הרופא הצרפתי שרל דה לורם, כשהוא טיפל בקרבנות המגפה השחורה.
המסכות הללו כללו משקפיים מזכוכית שהוטמעו במסכה, לצד המקור הארוך, כיוון שהאמינו שכך יוכלו לטפל בחולים מבלי להפגע מהמחלה.
הרופאים גם נהגו לבשם את המקור מבפנים, בחומרי וצמחי ריח כמו עלי שושנים, מליסה ומנטה. הם האמינו שהריחות הללו יגנו עליהם מענן הריחות הרעים של המחלה.
הרופאים גם השתמשו במקל ארוך, שאפשר להם לבדוק את החולים מבלי לגעת בהם. מכיוון שבני התקופה האמינו שהמגפה היא עונש על חטאים, המקלות הללו אפשרו לרופאים גם לחזור בתשובה מהחטאים שלהם.
הנה סיפורה של מסכת הרופא במגפה השחורה (מתורגם):
https://youtu.be/LMt8xm4t7XQ
כך פעלו הרופאים במסכות בתקופת המגפה השחורה:
http://youtu.be/dFI9o9ZwI1g
מסכת רופא המגפה:
http://youtu.be/UNqDs5uv-QE
הרפואה והרופאים בימי הביניים והמגפה השחורה (עברית):
https://youtu.be/o8Sqje4xKow?long=yes
וסרט תיעודי על המגפה השחורה והרופאים הללו:
https://youtu.be/q1aULu6BqNs?long=yes
בתקופת המגפה השחורה חבשו הרופאים "מסכות מקור", מסכות עם צורת מקור מקדימה, שנקראו "מסכת רופא מגפה" (Plague doctor's mask).
את מסכת הרופא של המגפה, עם המקור הארוך, החל לעטות כמסכה בשנת 1619 הרופא הצרפתי שרל דה לורם, כשהוא טיפל בקרבנות המגפה השחורה.
המסכות הללו כללו משקפיים מזכוכית שהוטמעו במסכה, לצד המקור הארוך, כיוון שהאמינו שכך יוכלו לטפל בחולים מבלי להפגע מהמחלה.
הרופאים גם נהגו לבשם את המקור מבפנים, בחומרי וצמחי ריח כמו עלי שושנים, מליסה ומנטה. הם האמינו שהריחות הללו יגנו עליהם מענן הריחות הרעים של המחלה.
הרופאים גם השתמשו במקל ארוך, שאפשר להם לבדוק את החולים מבלי לגעת בהם. מכיוון שבני התקופה האמינו שהמגפה היא עונש על חטאים, המקלות הללו אפשרו לרופאים גם לחזור בתשובה מהחטאים שלהם.
הנה סיפורה של מסכת הרופא במגפה השחורה (מתורגם):
https://youtu.be/LMt8xm4t7XQ
כך פעלו הרופאים במסכות בתקופת המגפה השחורה:
http://youtu.be/dFI9o9ZwI1g
מסכת רופא המגפה:
http://youtu.be/UNqDs5uv-QE
הרפואה והרופאים בימי הביניים והמגפה השחורה (עברית):
https://youtu.be/o8Sqje4xKow?long=yes
וסרט תיעודי על המגפה השחורה והרופאים הללו:
https://youtu.be/q1aULu6BqNs?long=yes
מה הקסדה שתרפא בעתיד מחלות מהמוח?
חברת בריינסווי (Brainsway) הישראלית פיתחה קסדה חדשנית שנועדה לטפל בליקויים נפשיים דרך המוח ובמחלות שמשפיעות על תפקוד המוח. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו היא טכנולוגיה שתאפשר בעתיד למכשיר ה-Deep TMS לבצע פעולות שעד עתה נחשבו מדע בדיוני ולהילחם במחלות נפש דוגמת דיכאון, פוסט טראומה ומאניה דיפרסיה ועד למחלות שהן תוצר של הזדקנות המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
החידוש של ברינזוויי הוא מכשיר המצויד בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת פעולות על תאי עצב שנמצאים בעומק של עד 7 סנטימטרים במוח. זו טכנולוגיה שמתעלה על כל טכנולוגיה קודמת, כשהשיא בעבר היה חדירה והשפעה על עצבים הנמצאים בעומק של עד 2 סנטימטרים בלבד בתוך המוח האנושי.
הנה סרטון שמציג את הקסדה של בריינזווי:
http://youtu.be/rwUQVE39m_8
וטיפול בחולה שסובלת מדיכאון בעזרת הקסדה:
http://youtu.be/EKAxJajcJhU
חברת בריינסווי (Brainsway) הישראלית פיתחה קסדה חדשנית שנועדה לטפל בליקויים נפשיים דרך המוח ובמחלות שמשפיעות על תפקוד המוח. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו היא טכנולוגיה שתאפשר בעתיד למכשיר ה-Deep TMS לבצע פעולות שעד עתה נחשבו מדע בדיוני ולהילחם במחלות נפש דוגמת דיכאון, פוסט טראומה ומאניה דיפרסיה ועד למחלות שהן תוצר של הזדקנות המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
החידוש של ברינזוויי הוא מכשיר המצויד בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת פעולות על תאי עצב שנמצאים בעומק של עד 7 סנטימטרים במוח. זו טכנולוגיה שמתעלה על כל טכנולוגיה קודמת, כשהשיא בעבר היה חדירה והשפעה על עצבים הנמצאים בעומק של עד 2 סנטימטרים בלבד בתוך המוח האנושי.
הנה סרטון שמציג את הקסדה של בריינזווי:
http://youtu.be/rwUQVE39m_8
וטיפול בחולה שסובלת מדיכאון בעזרת הקסדה:
http://youtu.be/EKAxJajcJhU
