איך פועל הספיגמומנומטר?
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
מד לחץ דם, או ספיגמומנומטר (Sphygmomanometer) הוא מכשיר המשמש למדידת לחץ הדם בעורקינו בני-האדם. מקור המילה ביוונית, בה "ספיגמוס" (sphygmus) משמעותה "דופק" ובמונח המדעי "מנומטר" (manometer) מציין מד לחץ.
אז אתם מכירים את הספיגמומנומטר בתור שרוול הגומי בו משתמשים הרופאים כדי לבדוק באיזו עוצמה הלב שולח דם לגוף.
הרופא או האחות עוטפים לנו את השרוול על הזרוע, מנפחים ומהדקים עוד ועוד כדי למדוד את לחץ הדם. אז הם שומטים את הלחץ לאט, כשהאוזניות על האוזניים ורושמים 2 מספרים שאמורים לספר הכל על מצב הלב דרך לחץ הדם.
הרעיון הבסיסי הוא פשוט. הדם זורם בעורקים בלחץ שמשתנה בין פעימה לפעימה. כשהלב מתכווץ ודוחף דם החוצה, הלחץ מגיע לשיאו. לחץ זה נקרא לחץ סיסטולי (Systolic).
כשהלב נרגע ומתמלא מחדש, הלחץ צונח לנקודת המינימום, ונקרא לחץ דיאסטולי (Diastolic). המספר "120/80", לדוגמה, מייצג בדיוק את שני הערכים הללו, ביחידות של מילימטרי כספית (mmHg).
לחץ דם יכול להיות גבוה מדי או נמוך מדי. אבל מה בדיוק מודד אותו כך מבחוץ?
השרוול מתנפח עד שהוא מפעיל לחץ גבוה יותר מהלחץ שבעורק הברכיאל (Brachial Artery), העורק הראשי שבזרוע העליונה. בלחץ הזה, העורק מתכווץ לחלוטין. הדם מפסיק לזרום ואין שום קול.
לאחר מכן מתחילים לשחרר את הלחץ בשרוול לאט לאט. ברגע שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הסיסטולי, הדם מתחיל לדחוק את עצמו דרך העורק המכווץ למחצה. הזרימה הסוערת הזאת יוצרת קולות אופייניים הנקראים צלילי קורוטקוב (Korotkoff Sounds), על שם הרופא הרוסי ניקולאי קורוטקוב שגילה אותם ב-1905.
הרופא מקשיב לצלילים האלו דרך סטטוסקופ (Stethoscope). הקול הראשון שנשמע הוא הלחץ הסיסטולי. הצלילים ממשיכים עד שהשרוול כל כך רפוי שהדם זורם חופשי ושקט. אז שוב שקט מוחלט. הנקודה שבה נעלמים הצלילים היא הלחץ הדיאסטולי.
מכשירים ידניים שמשתמשים בהקשבה נקראים מכשירים אנרואידיים (Aneroid) או עם עמוד כספית. מכשירים דיגיטליים מודרניים מבצעים את אותו תהליך בדיוק, רק שבמקום אוזן של רופא, הם משתמשים בחיישנים אלקטרוניים שמזהים את תנודות הלחץ בשרוול עצמו.
המצאת המכשיר מיוחסת לרופא האיטלקי שיפיוני ריווה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) משנת 1896. הוא בנה גרסה ראשונה עם שרוול שעטף את כל הזרוע ושיפר את הדיוק משמעותית לעומת שיטות מוקדמות יותר.
ב-1901, כשהרופא האמריקאי הארווי קושינג (Harvey Cushing) ראה את המכשיר, הוא ציייר ביד את כל מרכיביו בפירוט רב וסייע לייצר אותו בארצות הברית. ריווה-רוצ'י מעולם לא רשם פטנט על ההמצאה, אז לא היה מה לגנוב.
ואגב אותם 2 מספרים שהרופא רושם: ב-2017 עדכנה האגודה האמריקאית לקרדיולוגיה (American Heart Association) את הגדרת יתר לחץ הדם. "130/80". זה הפך בן לילה מגבולי-תקין למחלה של ממש. מיליוני אמריקאים "חלו" ביתר לחץ דם ביום אחד, מבלי שגופם ידע על כך דבר.
כיום יש סוגים שונים של מודדי לחץ דם. הם נחלקים למודדים אנלוגיים ומודדים דיגיטליים.
