הצמח הרוקד, או "צמח הטלגרף" כמו שהוא נקרא לעיתים, הוא צמח שמזיז את עליו כדי לאתר ולהגיע כל הזמן למצב הטוב ביותר אל מול האור.

התכונה הזו מעט מטעה כי אנשים, שהוקסמו מהתזוזה המתמדת שלו, ייחסו לו בעבר יכולת "להקשיב" למוסיקה. היום, כשאנו יודעים מה המכניזם של התנועה שלו, מובן כיצד גם כאן האור הוא המוביל את הצמח להתכוונן אליו ולתת לו חיים.


הנה הצמח המחולל Desmodium gyrans יוצא במחול לטיני:

http://youtu.be/fWMywNQ78sY


ועוד סרטון של הצמח המתנועע לפי המוסיקה שהוא שומע, אבל במרווחים של שתי שניות, כדי להדגים כמה שהוא פעיל:

http://youtu.be/J-fIKlcCbSU

מימוזה ביישנית (Mimosa Pudica) היא צמח שגדלה בעיקר בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה.

אבל המימוזה הביישנית ידוע. בכך שהיא צמח כה עדין ורגיש למגע, שאם נוגעים בו - הוא משפיל את העלים שלו.

אבל זה לא עניין רגשי, כלומר של רגשות. מדובר ברגישות המגע שלה. המימוזה הביישנית רגישה למגע והרגישות הזו היא שגורמת לעלים שלה להתקפל פנימה ולהיסגר, אל מול כל מגע.


עלי ה-Mimosa Pudica היורדים בזה אחר זה, ממבוכה:

https://youtu.be/obX6kGKjvnU


הביישנות של המימוזה:

https://youtu.be/IQahIltPfM4


ועוד מהצמח הביישן כל כך:

http://youtu.be/BLTcVNyOhUc

אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.

למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.

לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.

ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.


הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):

https://youtu.be/ee7muQ_qKU0


כמה צמחים טורפים בפעולה:

https://youtu.be/UoL1dg3SzOI


הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):

http://youtu.be/abQWIsPTJCA


צמח טורף סוגר על דבורה:

http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM


צמח טורף להדברה ירוקה:

https://youtu.be/eseneo2FelI


וזו כבר מתיחה:

http://youtu.be/n2NN3TNNNiI

המנגרובים הם עצים ושיחים שגדלים במים מלוחים. יערות הים של המנגרובים מצויים לאורך חופי ים, באזורי אקלים שבאזור קו המשווה.

יערות המנגרובים גדלים בחופים הרדודים ובשפכי הנהרות, שבין הים והיבשה. המנגרובים נראים כמו חורשות צפופות של עצי מים, עם שורשים וענפים. מינים רבים של בעלי חיים חיים בין המנגרובים.

זרעי המנגרוב יכולים לצוף על פני המים המלוחים במשך שבועות, עד שיגיעו למקום מתאים ויכו שורש לעץ חדש.


הנה המנגרובים:

http://youtu.be/9SMM7x7qKE4


הנה הדרך שבה חיים המנגרובים במי הים המלוחים:

http://youtu.be/4mSDrAQp4dQ?t=17s


שיט בין מנגרובים:

http://youtu.be/atZkhoo_9fc

האם נסעתם פעם בנגב או בערבה וראיתם גוש קוצים עגול שמתגלגל כשהרוח מעיפה אותו במדבר? - סביר להניח שראיתם "צמח גלגל". אבל מהו צמח הגלגל?

יש צמחים שמפיצים את הזרעים שלהם, על ידי הרוח שמגלגלת את הצמח השלם והיבש ברחבי הסביבה. אלו הם "צמחי-גלגל". בעזרת עלים גדולים המשמשים לו מפרשים, "צמח הגלגל" מתגלגל, עד שהוא נעצר על ידי מכשול, כמו גדר או מבנה בשטח. שם נופלים זרעיו ובבוא הזמן הם נובטים. צמחים אלה ניתן למצוא בדרך כלל בנוף שטוח, שאין בו מכשולים, דוגמת ערבות ומדבריות שונים. כאלה הם לדוגמה שושנת יריחו ומלחית אשלגנית.

גם עכובית הגלגל (Tumble Thistle) היא צמח גלגל. המבנה שלה כדורי וכשהוא מתייבש, הוא מתגלגל כולו ברוח וכך מפיץ את זרעיו לכל עבר. הגלגול שלו עובד מצוין בזכות העובדה שהשלד הכדורי שלו הוא לא רק קל-משקל, אלא גם נעזר בעליו הגדולים והקשים המשמשים לו מעין מפרשים המסיעים אותו ברוח.

שלושת הצמחים הללו הם דוגמאות מעולות של "צמחי-גלגל", צמחים שכולם, כיחידה אחת, מתגלגלים ברוח ומפיצים את זרעיהם. זה מנגנון ההפצה שלהם, כשבצמחים אלו יחידת התפוצה היא הצמח השלם, אבל רק החלק שלו שמעל לקרקע. השורשים של "צמח-הגלגל" יישארו באדמה גם לעונות הבאות.


הנה דוגמה של הפצת הגלגל בצמח שושנת יריחו:

http://youtu.be/XsgHYfulv2g


אין קשר למחלה שנקראת בארץ שושנת יריחו:

https://youtu.be/fZbX9CLscCE?long=yes

כפתור החולות (Creeping thorn rose) הוא צמח בהיר שגדל בחולות חופי-הים והמדבר.

הוא זכה לשמו בשל צורת העיגול של הפרי שלו. מדובר בפרי שצורתו היא כשל כפתור או מטבע. מצידו התחתון הוא שטוח בעוד שמצידו העליון הוא שעיר וקוצני. יש המכנים אותו בשם העממי "פוקת היחפים".

כפתור החולות הוא אחד מהצמחים שמשתמשים במנגנון הפצה יעיל, גם אם טורדני - הפצה באמצעות בעלי חיים. החלק העליון של הפרח נתפס עם קוציו על רגלי בעלי חיים וכך הוא מופץ במקומות שאליהם מגיעות החיות הללו.

יש לכפתור החולות שני זנים שיחידת ההפצה שלהם שונה - אחת דמוית כפתור עגול והשניה דמוית כוכב עגול.


לצערנו לא מצאנו סרטונים על הפצת הזרעים של כפתור החולות.

פריחתו של החצב מבשרת את בוא הסתיו. החצב, ליתר דיוק החצב המצוי (Maritime squill), הוא צמח רב-שנתי ובעל עמוד תפרחת גבוה ויפה. החצב פורח בסוף הקיץ, לגובה העולה על מטר.

סוד היכולת לפרוח בקיץ הלוהט נעוץ בבצלו הגדול. הבצל שלו מאפשר לחצב לגבור על היובש והחום, בעזרת מים וחומרי מזון שנאגרו בו בשנה הקודמת. פריחתו מתרחשת בין החודשים אוגוסט עד אוקטובר

מקור שמו של החצב הוא מיכולתו "לחצוב" בסלע בגדילתו. יש ביהדות הדורשים שמקור השם הוא מבקיעת החצבים מבצליהם בסביבות ט"ו באב, אמצע חודש אב, ומכאן הצירוף "חצי-אב", חצב.

החצב מקשה על מי שמנסים לעקור אותו. בימי קדם השתמשו בו לסימון של גבולות בין שדות ונחלאות. יהושע בן נון, אומר מדרש יהודי, סימן באמצעות חצבים את הגבול בין נחלות השבטים. הרעיון היה שלא יוכלו בני שבט אחד לנסות ולקחת שטחים השייכים לשבט אחר, על ידי עקירת או הזזת צמחי הגבול. בניגוד לצמחים אחרים, החצב לא מאפשר זאת, או לפחות מערים קושי רב.

החצב מגן על עצמו מאכילת העלים החורפיים והבצל שלו, בעזרת חומרי רעל צורבים. הוא גדל לבדו, שכן אינו דורש דישון או השקייה.


הנה חצב מצוי מקרוב:

https://youtu.be/EvD24CRffcg


פעם הוא סימן גבולות, כסוג של גדר נראית לחלקות אדמה:

https://youtu.be/uOUEJR8k5hk


קסם החצב בשיר:

https://youtu.be/1SJ45ErJOgM


ומצגת וידאו של החצבים:

https://youtu.be/zskeoxSU5K8

הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.

אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.

לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.

כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.


כך מגדלים את קנה הסוכר:

https://youtu.be/EP_fgp7zYKk


ייבוש הסוכר בהודו:

https://youtu.be/PEbv7KyfITM


ותהליך ייצור הסוכר כולו:

https://youtu.be/jCKt02NGjfM

בנסיבות מסוימות יכול צמח "עיני הבובה" (Doll's eyes או Actaea pachypoda) להזכיר אוסף של גלגלי עיניים עקורים, המביטים בנו בעת שאנו מביטים בהם. כמובן שמבטן המקפיא של עיני הבובה הללו הוא רק בראש שלנו. אין בפרח החיובי הזה שום אלמנט מזיק לאדם.

אלא אם בודקים מה מכילות אותם עיניים לבנות. אז מגלים שהגרגרים הלבנים שלו, אלו המזכירים את עיני הבובה ובעצם הם סוג של פירות יער, מכילים מרכיב קטלני מאוד, שיכול לגרום להפסקת פעילות הלב, גם האנושי, בתוך שניות.

את שמו חייב 'עיני הבובה' לאותם גרגרים לבנים שלו, המזכירים עיני בובות חרסינה ישנות ומפחידות.


הנה צמח "עיני הבובה":

https://youtu.be/y1P7ZoHSUMk


כך הוא בטבע:

https://youtu.be/S68_cG0h8CY?t=1m2s

הצמח המוכר בשם "שושנת-יריחו אמיתית" (Rose of Jericho או בשמו הנוסף resurrection plant) הוא קדוש לנוצרים, בעיקר בזכות יכולתו של הצמח היבש לקום לתחייה עם בוא הגשם, אבל גם בצורת הידיים של ענפיו, שהיקנו לו את השם "ידיה של מרי" (על שם אימו של ישו).

כשהצמח מת, ענפיו מתייבשים ונעשים נוקשים מאד, כמו ענפיו של עץ. הם מתכווצים כמו אגרוף קמוץ ושומרים על הזרעים בתוכם. הוא מהצמחים היחידים בעולם שהופכים כה נוקשים במותם. הפלא מתרחש כשהצמח המת נרטב. אז מתפשקים ענפיו ומשחררים את הזרעים הכלואים בהם ומאפשרים לו במותו להתרבות. המראה של הצמח המשתנה במים סחף. את דמיונם של המאמינים הנוצרים. הם ראו בו איזכור לשיבתו האגדית של ישו לחיים, לאחר צליבתו עד מוות.

יכולתו של "שושנת יריחו האמיתית" לקום לתחיה עם ירידת הגשם, או סתם כשמשקים אותו במים, היא מרתקת. אבל לא פחות ממנה מעניינים הם מנגנוני ההישרדות שמאפשרים לו לחיות בתנאי יובש קיצוני, לאורך זמן רב. מעניין גם מנגנון ההפצה שלו, שבו הוא הופך לא פעם לכדור יבש, מה שנקרא "צמח גלגל", המתגלגל עם הרוח לפה ולשם. כך הוא נראה עד לגשם, שבו הוא ייפתח ויפיץ את זרעיו.

אגב, זה לא באמת שהצמח חוזר לחיים. מדובר בתגובה של סיבי הצמח המת, לספיגת המים. הסיבים הללו, שהתכווצו כשהוא מת והתייבש, נמתחים חזרה כשהוא נרטב וחוזרים ונפתחים. זה מה שהקנה לו את ההילה, של הצמח עם ה"חיים שלאחר המוות".


הנה סרטון קפיצת זמן שמראה צמח שושנת יריחו אמיתית שהתייבש, פורח וגדל במהירות כשמוסיפים לו מים:

http://youtu.be/z3E3NKMsM4Y


ושושנת יריחו אמיתית בין צמחים נוספים, כולם בקפיצות זמן שמראות כמה יפה היא התופעה:

http://youtu.be/XsgHYfulv2g

מיהם הצמחים שאין כמעט מערבון או סרט מדברי שלא נראה אותם, צומחים באין מפריע, על רקע היובש הנצחי של המדבר הצחיח? - אלה הם הקקטוסים, צמחי הישימון הנצחיים.

הקקטוס (Cactus) או הצבר, הוא צמח מדבר המשתייך למשפחת הסוקולנטים, המשפחה המופלאה, המכילה צמחים רב-שנתיים שעליהם וגבעוליהם בשרניים ומעובים ומכילים תאים שאוגרים מים. למעשה על הקקטוסים נמנים קקטוסים רבים ומגוונים, לפחות 2,000 מינים ומעל 10,000 זנים של קקטוסים.

המשותף לכולם היא יכולת ההישרדות הגבוהה במיוחד והיכולת להתמודד עם אקלים קיצוני, מה שאגב כך הופך אותם לקלים לגידול ביתי ולמתנות נפלאות למי שלא אוהבים להעניק פרחים מתים לאחרים.

הקקטוסים הם כה עמידים, עד שכמויות המים הגדולות שנאגרות בהם מאפשרות להם לשרוד גם כשהם מנותק לגמרי מהשורשים, מה שהופך אותם קלים לריבוי. רבים הקקטוסים שניתן פשוט לחתוך חתיכה מהם, לתקוע באדמה והם פשוט יגדלו.

אבל מה סוד העמידות המופלאה של הקקטוס בתנאים קשים? - ובכן, בניגוד לצמחים רגילים, בעלי הגבעול והעלים, לקקטוס מבנה מיוחד, שמעניק לו עמידות מרשימה ביותר בתנאים קיצוניים של חום ויובש כבדים. המבנה הבשרני והייחודי הזה מאפשר לו לאגור פחמן דו חמצני, בשעות הלילה, בעוד שבמהלך היום הוא יהפוך אותו לסוכר. בדרך זו מונע הקקטוס התאיידות מהירה של מים שהוא שומר בתוכו, מה שמאפשר לו לשרוד ביובש ובחום גבוהים במיוחד.

אגב, לא רק דרך השורשים סופח אליו הקקטוס נוזלים. גם טל, ערפל ומעט הגשם שיורד במדבר מזינים אותו ומאפשרים לו לאגור את המים המעטים שיש במדבר היבש.


הנה על הקקטוסים המרתקים ומי שמגדלים אותם (עברית):

https://youtu.be/Ok7BD6Zk4JU


כך קקטוסים פורחים:

https://youtu.be/I8W4LyIXINE


ויש מי שאוכל אותם (עברית):

https://youtu.be/LGpWuLyvoRA

"טללית הפסגות", או בשמה הלועזי דרוסרה קפנסיס (Drosera capensis), נראית לחובבי הבוטניקה כמו עוד צמח יפה ומעניין, שאינו מזיק לסביבתו.

אבל הטללית היפה הזו, כמו קרובותיה הקטלניות לא פחות, דוגמת "טללית השמש" (Drosera Spatulata), היא צמח טורף.

יפתיע אתכן לגלות שמדובר כאן בציידת מדויקת ובעלת מיומנות טבעית לציד מהיר והחלטי של חרקים לארוחות שלה.

ל"דרוסרה קפנסיס", כפי שהיא נקראת בשמה המדעי, עלים בצורה של רצועה, באורך של עד 3 סנטימטרים.

על עלים אלו נראות טיפות "טל" רבות, שהן למעשה נוזל דביק ומפתה בסוכר. דרך זרועות צבעוניות המפרישות ריר דביק, העלים הללו וטיפות הסוכר שעליהן מהווים מלכודות קטלניות הלוכדות חרקים פרוקי רגליים.

כל חרק כזה, כשהוא נלכד, מגולגל במהירות רבה על ידי העלים הללו, לכיוון מרכז הצמח.

אך למה הצמח צד חרקים? - "טללית הפסגות" צומחת לרוב על קרקע לחה ושופעת מים. קרקע זו ענייה בחומרים מזינים עבורו. לכן, כדי לקבל את המזון הראוי לה, הטללית משלימה את התפריט שלה בפרוטאינים של החרקים שהיא מעכלת.


הנה הדרוסרה קפנסיס בפעולה:

https://youtu.be/cZ7Fws1HaL0


ויש לו עלים רבים שפועלים לצוד בו-זמנית את החרקים:

https://youtu.be/iW26P_6d_2w


וכך לוכד הצמח הטורף את חרקיו:

https://youtu.be/wP9o8n7Y0V8

אלוורה (Aloe vera) הוא צמח מרתק המשלב יופי טבעי, שימושים מגוונים ומסורת רפואית עתיקה. הצמח בעל העלים הבשרניים והמוארכים משתייך למשפחת החצביים (Asphodelaceae) ומקורו באזורים צחיחים של דרום חצי האי ערב, בעיקר תימן ועומאן. למרות גדילתו במדבריות, האלוורה הפך לאחד הצמחים הפופולריים בעולם בזכות תכונותיו הרפואיות והקוסמטיות המרשימות.

העלים הייחודיים של האלוורה מאחסנים בתוכם ג'ל שקוף ודביק המכיל מאות חומרים פעילים, כולל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנזימים ותרכובות אנטי-דלקתיות. מרקם זה שימש לרפואה מסורתית במצרים העתיקה כבר לפני 6000 שנה, עד כדי כך שכינו אותו "צמח האל-מוות" וכללו אותו בטקסי קבורה של פרעונים.


#היסטוריה
דיוסקורידס, מאבות רפואת הצמחים היוונית, הכיר כבר בשנת 78 לספירה את האלוורה.

לפי מסורות היסטוריות, כבר אריסטו המליץ לתלמידו אלכסנדר הגדול להשתלט על האי סוקוטרה, כדי להשיג אספקה של זן אלואה מיוחד (Aloe socotrina) לריפוי פצעי חייליו בשדה הקרב. קליאופטרה השתמשה בו כחלק משגרת הטיפוח שלה, ומסורות רפואיות בכל העולם – מסין העתיקה ועד לתרבויות אינדיאניות – אימצו את הצמח לשימושים מגוונים.

ברפואה האיורוודית בהודו, האלוורה מכונה "קומארי" (kumari) שמשמעותו "נערה צעירה", המסמלת את יכולות ההתחדשות והחיוניות של הצמח. האמונה המסורתית גורסת שקריאת מנטרות מיוחדות לצמח לפני קטיף העלים מגבירה את סגולותיו הרפואיות.

במאה ה-10 ומהתקופה האנגלו-סקסונית, מוצאים את הצמח בספרי רפואה של צפון אירופה. מניחים שאת דרכו לאירופה הוא מצא בנתיבי הסחר של מצרים ואפריקה.

במאה ה-17 הובאה האלוורה ממזרח ודרום אפריקה אל איי הודו המערבית. שם היא עדיין מעובדת בהרחבה. גם ברפואה הטבעית של ג'מייקה היא נחשבת למרכיב משמעותי.

ובאיים הקנרים גדל זן מיוחד של אלוורה שנחשב לאיכותי במיוחד בשל תנאי האקלים הייחודיים. כה חשוב היה הצמח בכלכלה המקומית, שבמאה ה-18 היה אסור לייצא שתילי אלוורה מהאיים ומי שעשה זאת הסתכן בעונש מוות. היום, מייצאים מהאיים הללו מוצרי אלוורה לכל העולם וגאים במסורת ארוכה של גידול הצמח האיכותי ביותר.


#גינון
האלוורה הוא צמח נהדר לגינון ביתי. עמידותו הגבוהה, דרישות המים המינימליות והיכולת לשרוד בתנאים קשים הופכים אותו לאידיאלי עבור גננים מתחילים או עסוקים. הצמח יכול לגדול בקלות בעציץ על אדן החלון, בחצר או בגינה, ומשמש כאלמנט דקורטיבי מרשים בזכות הצורה הגיאומטרית המרהיבה של עליו.

מה שהופך את האלוורה לנהדר במיוחד הוא שהוא מתרבה בקלות – הוא מייצר חוטרים (שתילים צעירים) סביב בסיס הצמח הבוגר, אותם אפשר להפריד ולשתול בעציצים חדשים. כך, בעל צמח אחד יכול להיות בעל משתלה שלמה תוך שנים ספורות. האלוורה גם משמש כמטהר אוויר טבעי, סופג רעלים ומשחרר חמצן בלילה, מה שהופך אותו לתוספת נהדרת לחדר השינה.


#מטבח
מלבד היותו צמח מרפא ונוי, האלוורה מצא את דרכו גם למטבח המודרני. הג'ל של האלוורה משמש במשקאות בריאות פופולריים, במיצים ובתוספי תזונה. טעמו נייטרלי יחסית מאפשר שילוב קל עם פירות ומרכיבים אחרים. ביפן, קוריאה ומקסיקו משתמשים בג'ל האלוורה כמרכיב בממתקים, סלטים ותבשילים.

מחקרים מראים כי צריכת אלוורה יכולה לסייע בהפחתת רמות סוכר בדם, בשיפור העיכול ובתמיכה במערכת החיסון. אולם יש להיזהר – האלואין (Aloin) הצהוב שנמצא בין העור החיצוני של העלה לבין הג'ל הפנימי הוא חומר משלשל חזק, ולכן יש להקפיד על הפרדה נכונה בין החלקים השונים של הצמח לפני השימוש במטבח.


#בריאות
האלוורה הרפואית היא רק זו שיש לה פריחה צהובה. כל השאר פחות יעילים מבחינה רפואית.

השימושים הרפואיים של האלוורה הרפואית הם המפורסמים ביותר ובהם בולטים הטיפול בכוויות ובעיות עור שונות והטיפול במערכת העיכול ובעיות מעיים, כמו קרון, קוליטיס ובעיות פרקים.

הג'ל משמש להרגעת כוויות שמש, פצעים וגירויי עור, ומחקרים מודרניים מאששים את יעילותו בזירוז תהליכי ריפוי, הפחתת דלקות והרגעת גירודים.

ברפואה הקונבנציונלית, האלוורה נמצא בשימוש בטיפול בפצעי לחץ, בכוויות קרינה אצל מטופלי סרטן, ובמשחות להקלה על יובש ואדמומיות בעור. המחקר המודרני מתמקד בפוטנציאל האנטי-אוקסידנטי של הצמח, ביכולתו לסייע בהפחתת רמות כולסטרול וסוכר, וביעילותו בטיפול במחלות מעי דלקתיות.

מה שמדהים הוא שלמרות אלפי שנות שימוש מסורתי, מדענים עדיין מגלים תועלות חדשות לצמח העתיק הזה. הקשר בין האלוורה לבין בריאות האדם הוא עדות חיה לחכמה העמוקה הטמונה בתרבויות המסורתיות ולפוטנציאל הריפוי העצום שקיים בעולם הצמחי, ממתין להתגלות מחדש בעידן המודרני.

כיום ניתן למצוא בארצות הברית אפילו חוות גידול ענקיות של אלוורה המשתרעות על פני אלפי דונמים, בעיקר בטקסס ומקסיקו, שם האקלים החם והיבש מספק תנאים אידיאליים לגידול הצמח. מעניין שהחקלאים באזורים אלה מדווחים שהצמח עצמו כמעט אינו סובל ממזיקים, ככל הנראה בשל החומרים האנטי-בקטריאליים והאנטי-פטרייתיים הטבעיים שהוא מכיל.


#טיפוח
בימינו, תעשיית הקוסמטיקה אימצה את האלוורה בהתלהבות. אפשר למצוא אותו כיום בתור מרכיב בקרמים, שמפו, מסכות פנים ומוצרי היגיינה אישית.


הנה האלוורה (עברית):

https://youtu.be/hX3QZ_E1iik


השימושים המסורתיים והרפואיים של האלוורה (עברית):

https://youtu.be/E0Jho0yfqN0


כך נשתול אלוורה בקלות (עברית):

https://youtu.be/mzexFOIdAs0


פרסומת למשקה אלוורה (עברית):

https://youtu.be/zlc5D5ox8qY


הצד הבריאותי של האלוורה (עברית):

https://youtu.be/5SnYUcpfzoo


והכנת משקה אלוורה טבעי (עברית):

https://youtu.be/8fofLVQk3ag

קקטוס סגוארו (Saguaro), הקקטוס של מדבר סונורה שבאריזונה, הוא המפורסם ביותר מבין הקקטוסים. זהו הקקטוס הכי גדול בעולם.

הקקטוס הזה מגיע לגובה של 15 מטרים ולמשקל של 15 טונות! - גודלו הענקי של הסגוארו הופך אותו לכוכב של סרטים אמריקניים והוא מופיע בהרבה מערבונים - סרטים שמתארים את המערב הפרוע של ארצות הברית. עם השנים ובהשפעת המערבונים, הוא הפך ממש לסמל של המערב הפרוע האמריקאי.

שורשיו של קקטוס הסגוארו יכולים לספוג עד 750 ליטרים של מים, כמות שתספיק לו למשל שנה שלימה. במהלך גשם אחד ממלא הקקטוס הזה כמעט את כל גופו במים וכך הוא שורד זמן רב. מספיקה לו ירידת גשמים בודדת כדי לצבור את כל המים שהוא צריך לכל השנה.


הנה הסגוארו של מדבר אריזונה:

http://youtu.be/NnAybpBexTs


החיים שסובבים וחיים בתוך הקקטוס המופלא הזה:

http://youtu.be/xWM0hYyHDvQ


כך הקקטוס הענקי שורד טוב כל כך במדבר:

http://youtu.be/stc7QSKVSn4


ופארק שלם שמוקדש לקקטוסי הסגוארו:

http://youtu.be/DevwfwfjRoE

בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות יכולות לעבוד היטב. הנה הן:

הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.

הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר. מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.

הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.

הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:

פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.

הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.

אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.


הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:

https://youtu.be/BV8uNz5iwGU


הסבר של דרכי הפצת זרעים:

https://youtu.be/6hcjxaBz8mw


פרי הקוקוס שט על פני המים:

https://youtu.be/1yluKrLxnrs


ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:

https://youtu.be/3CCOWHa-qfc

כולנו מכירים את הריח הנפלא של הפרחים. אבל האם ידעתם שיש גם פרחים שריחם נורא ואיום, כאילו אינם רוצים שתתקרבו אליהם?

הלוף הענק (Titan Arum) הוא צמח שפריחתו היא קצרה ונדירה. הפריחה שלו נמשכת עד שבוע ימים ומתרחשת אחת לכמה שנים. במחקר שנערך בשווייץ, מצאו החוקרים שבין הפריחות של לוף ענק שגדל שם, עברו לא פחות מ-74 שנים!

אבל הלוף הענק ידוע דווקא בכינויו "פרח הגווייה" (The Corpse Flower). הסיבה? - לצמח זה יש את הפרח המסריח שבפרחי עולמנו. מידותיו של הלוף הענק מצדיקות את שמו. הפרח שלו מגיע לגובה של כמעט 2 מטרים והיקפו מגיע לכמעט מטר!

הצמח המוזר והנדיר הזה גדל באי סומטרה, על הקרקעית של יערות הגשם הנמוכים של אינדונזיה. חשוב לציין שפרח הגווייה נמצא בסכנת הכחדה תמידית.

ולמה הוא כל כך מצחין? - מסתבר שזוהי שיטה להפצת הזרעים. בזמן הפריחה מנסה הלוף הענק למשוך חיפושיות נבלות וזבובי בשר. זאת כדי שיאביקו אותו והוא יתרבה. השיטה שלו לעשות זאת היא באמצעות הצחנה שלו, ריח רע שמזכיר בשר רקוב. הריח הזה מושך את זבובי הבשר והחיפושיות הללו מאד ומסייע לו בהאבקה והפצת זרעיו לכל עבר. אז מי אמר שרק לבני-אדם יש שיטות לחזר?


הנה פרח הגווייה:

http://youtu.be/l-uK5ulLBr8


כך הוא גדל - סרטון קפיצות זמן שמראה בהילוך מהיר תהליך שנמשך במציאות זמן רב:

https://youtu.be/qh149OESEF0


והסבר נוסף על פרח הגוויות:

http://youtu.be/uDMI_ZJt1go

צמח בשם ולויטשיה הוא הצמח מאריך הימים ביותר בעולם. מסתבר שהצמח הסתגלן הזה, שחי במדבר נמיב שבנמיביה או באנגולה, חי בין 500 ל-1500 שנים בדרך כלל.

בעולם נמצאו גם פרטים מסוימים של ולויטשיה שגילם הוערך בכ-2000 שנים ויותר.


הנה הולויטשיה מאריכת הימים:

http://youtu.be/MWm0CQKRcwo


סרטון אנימציה עם מידע על הצמח הזקן ביותר בעולם:

http://youtu.be/syAjeLxWWNo


ומצגת וידאו עם מאפייניו של צמח הולויטשיה:

http://youtu.be/YTtZz297pZ8

דמיינו צמח שגדל בביצה מעופשת אבל שומר על המראה האצילי והמושלם שלו. זהו פרח הלוטוס (Lotus), שהוא סמל מבשר מזל ורב-משמעות בדתות שונות במזרח הרחוק. הלוטוס גדל בביצות כהות מזוהמה אבל מגיח מעל פני המים בפריחה מרהיבה ומיוחדת.

בדתות שונות במזרח הרחוק הפך הלוטוס לסמל להתפתחות אישית ורוחנית והתגברות על קשיי היום-יום. בבודהיזם הוא נחשב כפרח הנותן השראה לאנשים שרוצים להגיע ממעמקי החיים, מהמקומות הפחות טובים והקשים בחייהם - אל שיאים של מודעות, רוחניות, ידע, אמונה וחשיבה, שיובילו אותם אל חיים טובים מאי-פעם. ההינדואיזם רואה בו סמל ליכולת של המאמין להתעלם מהנאות ארציות וכך להגיע לתודעה טהורה ושלמות הרוחנית.

ואכן, פרח הלוטוס צומח משורשים הנמצאים עמוק בבוץ, דרך מי הביצות, עם גבעולים ארוכים, כך שפרחיו הריחניים יצוצו בשלווה אל מעל פני המים, אל מול אור השמש. לעיתים הוא גדל עם גבעולים באורך של רבע מטר מעל המים.

דרך זו של צמיחת הלוטוס היא אולי הסמל המיוחד ביותר שרואים המיסטיקנים והמאמינים, דרך שבה צומחת הנשמה האנושית של המאמין, הישר מהבוץ של החומרנות, אל הרוחניות הגבוהה ביותר, או ההארה.

אבל לא רק למאמינים מסייע הלוטוס. למעשה יכול כל אדם לקבל השראה מהצמח המופלא הזה. בהשראתו הוא יצליח לשלוט על גורלו ולבנות את עתידו במו-ידיו ואמונתו. גם כשהסביבה מעיקה ומקשה, נוכל גם אנחנו לצאת משם, וממש כמו הלוטוס נצליח להתגבר על הקשיים ולהגיע למקום בו נרצה. ממעמקי החיים נטפס אל מקום שבו נממש את החלומות והמשמעות של חיינו, מרום שבו נראה לעולם את החלק הכי טוב ויפה שיש בנו.

אגב, פרח הלוטוס הוא דוגמה מצוינת לביומימיקרי, למידה מהטבע. חברות מסחריות בתחום האופנה למדו מפרח הלוטוס כיצד לשפר את הבגדים שהם מייצרים, בכדי שיהיו עמידים במים. הלמידה הזו מהטבע, שנקראת ביומימטיקה, או ביומימיקרי, החלה כשהמדענים הבחינו שצמח הלוטוס נשאר תמיד נקי, על אף שהוא חי וגדל בסביבה בוצית. הם כינו את זה "אפקט הלוטוס" וחקרו את האופן שבו הצמח שומר על נקיונו בסביבה כה מזוהמת.

הנה עלי הכותרת של פרח הלוטוס נפתחים לאט:

https://youtu.be/JbeRRAvaEOw


פרחי לוטוס בקיוטו שביפאן:

https://youtu.be/qVRuOZwWUYE


סיפורו של פרח הלוטוס, שמוסר השכל יש בצידו:

https://youtu.be/vOk4hvpfDzM


מקדש בניו דלהי שבנוי בצורת הלוטוס:

https://youtu.be/ThrIh9OVKaU


ומצגת וידאו של פרח הלוטוס:

https://youtu.be/z9CJ6mkRb0I

לצמח אֲגָבָה (Agave) יש עלים בשרניים וגדולים הערוכים בצורת רוזטה, או עיגול.

כבר אלפי שנים שנוהגים במרכז אמריקה לייבש ולעבד את סיבי העלים החזקים מאד שלו, שנקראים "סיזל" (Sisl) ומשתמשים בהם לאריגת בד ה"יוטה" השימושי ועוד אריגים חזקים יותר ולשזירת חבלים.

חבלי אגבה סיזל טבעיים, מסיבי צמח אגבה מיוצרים עד היום במקומות שונים בעולם. חבלים אלו אינם סינתטיים ולכן הם מתכלים וטובים יותר לכדור הארץ.

צמח האגבה הוא סוקולנט, צמח שאוגר מים ויכול להתקיים בהשקיה מועטה. מכאן היכולת של האגבה לשרוד בתנאים קשים מאוד וכמעט ללא מים. יכולתו זו לגדול בתנאי אקלים קשים, ביחד עם השימושים המגוונים שלו בתעשיות שונות, הופכים את האגבה לצמח רב ערך בתרבויות קדומות, כמו המאיה, ועד ימינו בעולם המודרני.

גם הרגלי הפריחה שלו מיוחדים במינם. האגבה אינו פורח לאורך השנים, אלא פעם אחת בלבד. הוא חי ומתפתח לקראת השלב בו יוציא פרח אחד בודד ואז ימות. זו נקראת פריחה מונוקרפית.


#שימושים תעשייתיים
יכולתה של האגבה להתאים לתנאי אקלים קשים והתועלת שהיא מביאה לאדם ולסביבה כבר שנים רבות, בייצור של חבלים ואריגים, מעודדים את האנושות לחקור כל העת את האפשרויות הגלומות באגבה. עם השנים התגלו שימושים מגוונים בה, בתעשיות שונות, ההופכים אותה לצמח בעל ערך רב בעולם המודרני.

בתעשיית האלכוהול, למשל, משמש האגבה כמרכיב העיקרי בייצור של משקאות אלכוהוליים מסורתיים שמקורם במקסיקו, דוגמת הטקילה והמסקל.

בתעשיית המזון האגבה משמש להפקה וייצור של סירופ טבעי וממתיקים טבעיים, שבהיותם בעלי אינדקס גליקמי נמוך הם מהווים בעולם המערבי כתחליף מצוין ומבוקש לסוכר.

בזכות תכונותיו המרככות והמלחים שבו, משמש מיצוי האגבה גם לייצור של מוצרי טיפוח ויופי, בתעשיית הקוסמטיקה.

גם בתעשיית התרופות מרבים לחקור במחקר מתמשך ורב שנים כיצד יכולים חומרים שהופקו מהאגבה לשמש ברפואה. בין השאר נבדקות גל העת התכונות האנטי דלקתיות והאנטי בקטריאליות שלהם.


#היסטוריה
מקורו של האגבה במקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית של היום ובמרכז אמריקה. לארצות באגן הים התיכון הוא הובא במאה ה-16.

אפילו אצלנו, במדינת ישראל הצעירה, בנו בשנות ה-50 בצומת גילת שבנגב מפעל לייצור חבלים ובדים מצמחי אגבה שגידלו במדבר. המפעל התחיל כהצלחה גדולה אך בעשור הבא השתלטו הסיבים הסינתטיים, שהיו חזקים וזולים מסיבי הסיזל והמפעל נסגר.

בישראל ובארצות הים-התיכון משמש האגבה כיום, כצמח מרשים ועמיד במיוחד, בעיקר למטרות נוי.

חלק מהערבים נוטעים אותו בבתי הקברות, אולי בשל הדמיון בינינו ולצמח, שחי ומתפתח ואז פורח ומסיים את חייו.


איש מאיה מדגים איך הכינו עלי אגבה סיסל לשזירת חבל:

https://youtu.be/iZ4D47oqnAs


מכונות מייצור עצמי באפריקה משמשות לייצור חבלי סיסל טבעיים מסיבי אגבה:

https://youtu.be/EGM6He40Wlc


החבלים שנוצרים מהסיבים הללו:

https://youtu.be/dFUu-q5hK68


לוקחים חלק ושותלים - כך מגדלים צמח אגבה:

https://youtu.be/iBvHbdLFjOg


קציר האגבה:

https://youtu.be/ZXU_rPyT39c


זן יפה - ה"קווין אגבה":

https://youtu.be/fOzw1zL7EV0