קולאז' (Collage) היא טכניקה שבה מצרפים בהדבקה על אותו משטח אוסף של קרעי נייר, פיסות בד, גזרי תמונות, חלקי עיתונים, דברי דפוס ומגוון של חומרים שטוחים אחרים.

אבל למה משהו שכל ילד יכול לעשות הוא מעשה אמנות? - אכן, שאלה זו העסיקה רבים. התשובה היא שעצם האיסוף וקבלת ההחלטה, לגבי מה שייכלל ביצירה הסופית, היא תהליך יצירתי אמנותי. פעולות איסוף אקלקטי יוצרות שעטנז, מעין מיקס של מרכיבים לא-קשורים, שיוצרים אמירה אמנותית שלימה.

טכניקת הקולאז' באמנות נולדה עוד לפני כן, אבל רק לאחר שאמני קוביזם כמו פיקאסו ובראק החלו להשתמש בה, במאה ה-20, היא הפכה לפופולארית בעולם האמנות. בהמשך השתלבה טכניקה זו בעבודות של אמני הדאדא שמרדו בעולם האמנות המסורתי ולכן הטכניקה התאימה להם היטב.

גם הסוריאליסטים, שחיפשו דרכים ליצור עולמות לא הגיוניים מחומרים שמסביבם, מצאו בקולז' טכניקה מצוינת לכך.


הנה סיפורה של האנה הוך, אחת מאמניות הקולאז' פורצות הדרך, מתנועת הדאדא (עברית):

https://youtu.be/MlQYCSSyHSg


מעשה הקולאז' של אמן הדאדא מסן, כפי שמציג אותו הקריין בלעג מסוים:

https://youtu.be/iKoRWBSXRec


מספר אמני קולאז' גדולים:

https://youtu.be/wuM8x5kpBIs


כך יוצרים קולאז' אמנותי:

https://youtu.be/nYKhQL2EFCA


מפגש עם אמנית קולאז' עכשווית:

https://youtu.be/-1LXmez45dI


ככה גם אתם יכולים לגזור וליצור קולאז' מטורף:

https://youtu.be/eLLFviC0zT8


וקליפ עם וידאו קולאז' המפורסם שעשו אמנים ישראליים לשיר Up & up של קולדפליי:

https://youtu.be/BPNTC7uZYrI

האסמבלאז' והקולאז' הן טכניקות שיש ביניהן דמיון רב. אך אם הקולאז' (Collage) הוא יצירה של תמונה דו-ממדית העשוייה מהדבקה ושילוב של גזירי נייר, אריג, פיסות עיתון וחתיכות מודעות וספרים, האסמבלאז' הוא משהו מעט שונה.

אסמבלאז' (Assemblage) היא טכניקה שהתבססה על רעיון הקולאז', בה מחברים חפצים שונים ומגוונים לכדי עצם תלת-ממדי, אובייקט אמנותי שמורכב מהחיבור של כולם, אבל מבטא רעיון חדש, או יצירה אמנותית.

אז אסמבלאז' והקולאז' הן שני ביטויים של רעיון דומה. שניהם מחברים או מצרפים שלל חפצים או גזירים, יוצרים אקלקטיקה, מה שביידיש נקרא "שעטנז", ויוצרים יצירה אמנותית לא אחידה במכוון ואף דיסהרמונית - בקולאז' היצירה הזו היא בשני ממדים ובאסמבלאז' - בתלת-ממד.

לא לחינם היו שניהם מהטכניקות האהובות על אמני זרם הדאדא, אותו זרם שהכניס את ההומור לאמנות המודרנית, ניפץ את המוסכמות האמנותיות והאסתטיות של העבר והציע אמנות לא פומפוזית או יומרנית וכזו שדי לעגה לאמנות הממוסדת של זמנה.

פיקאסו, כבר בקוביזם של 1912, הקדים ליצור יצירות קוביסטיות בשיטה של אסמבלאז' מוקדם, אבל מבלי לקרוא לזה אסמבלאז'. עיקר הצלחתו של הז'אנר הזה יגיע רק בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, הרבה אחרי שהקולאז' הפך לז'אנר מקובל באמנות.


הנה האסמבלז':

https://youtu.be/alCiumy8tjE


אסמבלאז' בשם "בכייה לדורות" על מצב כדור הארץ (עברית):

https://youtu.be/0lh0FzfgLho


אמנית אסמבלאז' נפלאה מראה את תהליך היצירה ולבסוף את היצירות שנולדות ממנה:

https://youtu.be/7I5nesE9_9g


וכך תייצרו בעצמכם פורטרט אסמבלאז' מבגדים ישנים:

https://youtu.be/QZ5WHQyUDfs

אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).

היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.

את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"

תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.

לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.


הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:

https://youtu.be/mGEJjgnJKnI


ועבודות רבות ונוספות שלו:

https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk

מכנים אותו "צייר חפצים" כי במקום צבעים ומכחולים, הוא משתמש בחפצים כדי לצייר דיוקנאות של אנשים מפורסמים. זה משעשע, חכם ומעורר הפתעה וזה בדיוק מה שאנו מחפשים באמנות מודרנית.

כשמרכיב האמן חנוך פּיבֵן דיוקנאות ודמויות באמצעות קולאז' מחומרים וחפצים מוכרים מחיי היומיום, הוא שואב השראה מאמנות הדאדא. יש כאן את ההומור של הדאדא ואת השימוש בחפצים שונים שמוגדרים כאמנות.

היופי באמנות שלו נובע מסגנון הקריקטורה שהוא יוצר באמצעות בחירה של החפצים שמהם תורכב הדמות. כך, הוא מעביר את המסר לגבי הדמות הציבורית שהוא יוצר, בין השאר על ידי הבחירה בחפצים ובחומרים המייצגים אמירה מסוימת לגביה.

פיבן הוא דוגמה לאמן שלא התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות "בצלאל" והיה צריך ללמוד עיצוב גרפי בניו יורק ורק אז זכה להערכה רבה כאמן, אחד המיוחדים והמקוריים שיוצרים כיום בישראל.


הנה הציור בחפצים (עברית):

https://youtu.be/-eaCIRUmfRo


חנוך פיבן מסביר איך מעבירים אופי של בן אדם בציורי חפצים שלו (עברית):

http://youtu.be/Nj1z9OjSxiM?t=18s


על האמן היוצר דיוקן משפחתי ממשפחות שונות, חנוך פיבן (עברית):

http://youtu.be/x2OYf0LyfkA?t=18s


כך יוצר חנוך פיבן את דיוקנו של אלברט איינשטיין מחפצים שונים (עברית):

http://youtu.be/3FEPSl5B8b8?t=18s


נשיא ארה"ב ברק אובמה מחפצים (עברית):

https://youtu.be/EFkeCMDFWTk?t=18s


ותכנית חינוכית על האמנות של פיבן (עברית):

https://youtu.be/y_Emks4mQqg?long=yes

היצירה "הריקוד" (La Danse), ציור פוביסטי של הצייר הצרפתי אנרי מאטיס, נחשב מהחשובות והידועות מבין יצירותיו. זו התמונה המזוהה ביותר של מאטיס ונקודת ציון חשובה בקריירה שלו ובתרומתו לפיתוח האמנות המודרנית.

בחייו עוררה היצירה הזו לא מעט מחלוקת ורבים הסתייגו בגללה ממאטיס. מבקר מפורסם כתב אז על הציור שהוא מזכיר לו סרטני לובסטר, הרוקדים בתוך תרד...

למעשה צוייר "הריקוד" של מאטיס פעמיים. הגרסה המוקדמת יותר שלו מוצגת כיום במוזיאון ה-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במוזיאון הארמיטאז' שבסנט פטרבורג רוסיה, ניתן למצוא את המאוחרת יותר, שהיא גם צבעונית, אקספרסיבית וחופשית מהראשונה.

5 הנשים העירומות הרוקדות במעגל, בסוג של אקסטזה והתלהבות, מדגימות את המשיכה של מאטיס לאמנות פרימיטיבית. יש כאן מעין דימוי של שחרור מכבלי הנורמה והתרבות, כשהמעגל הסגור ממחיש את הקצב וההמשכיות של הריקוד.

מאטיס עצמו, צייר ופסל צרפתי, נחשב כיום לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 ולאמן המרכזי בסגנון הפוביסטי בציור. הוא נודע בשימוש הרב שעשה בצבע.

כמו הציור "מוזיקה", שהוזמן גם הוא על ידי אותו אספן אמנות, ושמכיל את אותן דמויות פחות או יותר, כשהן מנגנות ושרות, גם "הריקוד" מציג אותן במהלך פעילות אמנותית. שתי היצירות דומות בתיאור של מאטיס את האדם באופן הרמוני ובתיאור איקונוגרפי, שלא מעוגן בסביבה מוחשית, שניתן לזהות. המודרניזם ממש מתדפק על דלתות יצירותיו הללו של מאטיס. גאון!


#משימה יצירתית
נסו לצייר ציור משלכם לריקוד - איך אתם הייתם מתארים ריקוד?


הנה הריקוד של מאטיס במוזיאון לאמנות מודרנית:

https://youtu.be/OmIIfIjrIZY


הריקוד בגרסה השנייה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג:

https://youtu.be/Mtxcaztz1jI


באלט בהשראת הציור:

https://youtu.be/caqUZxTM8Sc


כוריאוגרפיה על "הריקוד" - המוסיקה שכתבה טרייסי סילברמן בהשראת היצירה:

https://youtu.be/o934UDSQ3tU


שחזור של הציור מכוסות נייר:

https://youtu.be/oTwxdxrBMBI


ואמנות מזון שמשחזרת את הציור בהתייחסות לביקורת שהוטחה בו עם יציאתו:

https://youtu.be/vjy9bvL7eRA

"הכינור של אינגרס" משנת 1927 היא יצירה של הצלם והאמן מאן ריי. ריי שהושפע מאד מעבודתו של הצייר ג'ין אינגרס צילם כמה תמונות בהשראת תמונות העירום שלו.

בתמונה המפורסמת ביותר הדביק מאן ריי לצילום של הדוגמנית קיקי כשהיא חובשת טורבן, את חורי ה-f. חורים אלה בצורת האות F המהווים את פתח תיבת התהודה של כלי הקשת המוסיקליים, כמו הכינור והצ'לו.

התמונה האייקונית התחברה לדימוי ותיק בהיסטוריה האנושית, שרואה בכלי הקשת את מראה גופה של האישה. היא גם התחברה לאמנות הסוריאליסטית, הלועגת לעתים לאמנות הקלאסית, או סתם מעוותת בחיוך את העבודות הגדולות בתולדות האמנות. משהו כמו ידידו של ריי מאן, מרסל דושאן, שצייר בזמנו שפם ל"מונה ליזה".

בתור מחווה, אנו הצבנו תמונה שמחייכת למאן ריי.


הנה סרטון קצר על "הכינור של אינגרס":

http://youtu.be/eCZxv0TnUBE

האמן ויק מוניז יצר בחייו המוני יצירות ממרכיבי מזון שונים ומשונים. חובבי האמנות עוד לא התאוששו מ"המונה ליזה" שלו משוקולד וריבה וכבר יצר האמן את צ'ה ארנסטו גווארה, דמותו של המורד הארגנטיני-קובני. אבל את "צ'ה", שהתבסס על הצילום האייקוני של אלברטו קורדה, יצר מוניז משעועית שחורה בשנת 2000.

אגב, לאחר שהוא יוצר את היצירות הללו, מכיוון שהן לא יישמרו זמן רב מבלי להתקלקל, הוא מצלם אותן וכך משמר אותן להצגה בתערוכות, באלבום העבודות שלו ובהקשרים אמנותיים נוספים.

כמו דימויים אחרים שיצר לדמויות ודימויים מתולדות האמנות, ההיסטוריה, התרבות פופולרית והמדע, גם ביצירת צ'ה הוא השתמש בחומר יומיומי מהמטבח שלו. עדשי השעועית השחורים הם חלק מהמזון הדרום אמריקאי וככאלה הם הולמים את דמותו של צ'ה.

בין סדרות יצירותיו המפורסמות של מוניז מחומרים זמינים ניתן למצוא את "תמונות שוקולד", "תמונות אבק", "תמונות אדמה" ו"תמונות זבל".


את עבודתו של מוניז "צ'ה" לא מצאנו בסרטון, אבל הנה האייקון שאותו ייצר משעועית כהה:

https://youtu.be/aLJ7metgLSI


ועוד מעבודותיו ה"חומרניות" של מוניז:

https://youtu.be/u92J71j_-OU

את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.

"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.

כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.

אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.

בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.


#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?


הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:

https://youtu.be/7s-PIndA7X0


השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:

http://youtu.be/EZubMjK6x9Q


הסבר קצר על הגזירה שלו:

http://youtu.be/zbs776vzVBM


ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:

https://youtu.be/I1W4fdGyS98


בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):

https://youtu.be/1A7OT3QntFI


וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:

https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes