שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי עבדות?
העבדות (Slavery), אותו כתם מכוער ואפל בתולדות האנושות, נטועה עמוק בתרבות העולמית. מדובר בבעלות ובשליטה מוחלטת על בני אדם שנחשבים לרכושם של אחרים.
אבל מה זה להיות עבד? - דמיינו שאתם עובדים קשה מאוד בשביל אדם אחר, לא מקבלים כל שכר, כל חייכם נשלטים על ידו, ילדיכם שנולדים הופכים מיד לעבדים גם הם והוא רשאי לעשות בכם ובמשפחתכם מה שרק ירצה - זוהי העבדות.
התופעה הזו, העבדות, נולדה ככל הנראה כבר בעידן הפרהיסטורי, עוד לפני המהפכה החקלאית והמצאת הכתב והתרבות. כבר אז היו מי שלקחו עבדים, שעשו את העבודות הקשות והלא נחמדות.
כשנולדה התרבות האנושית המשיכה העבדות ומזהים אותה כבר בתרבויות מסופוטמיה הקדומות והעתיקות ביותר, כמו שומר ובבל. גם במצרים העתיקה המשיכו להעביד אנשים, אולי אף את אותם עבדים מקרב בני ישראל שעליהם מסופר בתנ"ך.
העבדות התפתחה עוד יותר, גם במספרי העבדים שלקחה האימפריה הרומית בכיבושיה בעולם העתיק וגם באכזריות ובשליטה בהם. כל מרד באימפריה החזקה דוכא אז בכוח רב והסתיים בהעברה המונית של המורדים ובני משפחותיהם למקומות בהם רצתה האימפריה להשתמש בהם כעבדים ומשרתים. כך קרה לאחר המרד הגדול, כשהוגלו היהודים לאירופה, לעבדות ולגלות שנמשכה כמעט 2,000 שנה.
אחר כך הייתה העבדות של המוני סלאבים מאירופה, לבנים דווקא, על ידי הטורקים העות'מנים. משם ומאותם סלאבים, אגב, באה המילה Slave שבה מכונים עד היום עבדים באנגלית.
במאות האחרונות התפתחה העבדות עוד יותר, כשראו האירופים בילידי השבטים של אפריקה אנשים נחותים ולקחו אותם בהמוניהם אל מדינות רבות באירופה ובמושבות באמריקה, להיות עבדים.
#אבל איך מתקיימים חיי העבדים?
העבד הוא אדם שאינו חופשי. אדוניו הוא שקובע את סדר היום שלו, את עבודתו ולמעשה הוא שקובע עבורו את מרבית הדברים הנוגעים לאורח חייו ודרכי התנהלותו בחיי היום יום.
מעבודה בשדות ובאחוזה של האדון, דרך אימהות שהן גם משרתות בביתו וילדי העבדים, אפילו הצעירים שבהם, שמטפלים בניקיון ובמלאכות שונות.
העבד אינו בן חורין ולא יכול לעזוב את אדוניו ולצאת לחופשי. ההיפך הוא הנכון - מרבית העבדים בהיסטוריה היו שייכים לאדוניהם באופן מוחלט, שירתו אותם והיו לגמרי נתונים לחסדיהם, לגחמותיהם ולהחלטותיהם.
מעבר לנטילת חירותם, מרבית העבדים סבלו מהשפלה ממשית של כבודם. הם פחדו מהאדונים שלהם ובקרב האדונים שררה לא פעם תרבות מאוד אלימה, שנועדה לשמור את העבדים צייתנים וכנועים לחלוטין. להרוג את העבד שלך הייתה זכותך המוחלטת וענישה על רצח עבדים הייתה נדירה.
בתקופת העבדות באמריקה, למשל, איבדו לא מעט בעלי-עבדים את אנושיותם. זו הייתה תוצאה ישירה של האלימות המרושעת והכוח המשחית שהתפתחו אצלם. עונשים קשים היו עניין שבשגרה וניתנו לעבדים על כל עבירה, גם הקלה ביותר. הצלפות והטלת מומים היו עניין מקובל, אבל לצידם היו גם ניצול גופני וכאמור, אפילו הוצאות להורג של עבדים "סוררים", בידי אדוניהם.
העבדים היו הרכוש של האדון. הם נישאו זה לזה רק באישור האדון. כמובן שנשותיהם וילדיהם היו שייכים לו ונוצלו גם הם כעבדים. חוץ מלנצל אותם לכל מטרה, מותר היה לבעלי העבדים גם למכור אותם לאחרים. בתקופת העבדות לא נדיר היה לראות שוקי עבדים, עם מכירות פומביות, שבהן נמכרים עבדים מבוגרים. לא פעם המכירה הייתה לצד הילדים והילדות שלהם, המוצעים למכירה גם הם ומופרדים מהוריהם כי מישהו אחר קנה אותם.
בשוק העבדים נהגו הקונים לבחון את "הסחורה" בציניות ואף באכזריות. סוחרי עבדים ובעלי אחוזות היו בוחנים את שיניהם, שריריהם, חוסנם הגופני ובריאותם הפיזית של העבדים המוצעים למכירה, כשבסופו של דבר הכל אמור לשקף את הרווח הכלכלי המובטח מהם וכמה תפוקה יספקו לאדון.
הנה תולדות העבדות:
https://youtu.be/NO_wmixXBdE
הסיפור הכאוב והמרגיז של העבדות:
http://youtu.be/znwRJ5K85XI
בורות העבדים שהשתמרו בזנזיבר, אחד ממוקדי מסחר העבדים:
http://youtu.be/iWcOrNnHBIc
תפילה עתיקה ונואשת שהשאיר עבד מצרי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/8eotO2Orpao
העבדות התנ"כית של עם ישראל במצרים (עברית):
https://youtu.be/1YhfeZwFr84
והייתם מאמינים שגם אנחנו עבדים? - עבדים מודרניים אבל עדיין (מתורגם):
https://youtu.be/oraRnV7zGsI
איך ניצח שבט הזולו את הבריטים?
זו הייתה התבוסה הקשה ביותר בהיסטוריה הקולוניאלית של מדינות אירופה, קרב בודד אחד שהבהיר שהעליונות של הצבא המודרני לא מנצחת בכל מקרה צבא שבטי, מקומי ונחוש להגן על ארצו.
ב-22 בינואר 1879 אירע אחד הדברים שהאימפריה הבריטית לא האמינה שיכולים לקרות לה: צבא של לוחמים אפריקאים, שנשקם העיקרי היה חניתות ומגנים, הכניע כוח בריטי מצויד היטב ומאומן.
הקרב באיסאנדלוואנה (Battle of Isandlwana) לא רק שינה את מהלך מלחמת האנגלים בשבט הזולו (Zulu war), אלא גם נחרט בתודעה הקולקטיבית כאחד הכישלונות הצבאיים הגדולים בתולדות האימפריה הבריטית.
הרקע למלחמת האנגלו-זולו (Anglo-Zulu War) כולה הוא שילוב של יוהרה קולוניאלית ותחושת אי-נוחות בריטית לנוכח ממלכת הזולו (Zulu Kingdom) העצמאית שבאפריקה הדרומית.
למה נלחמו בני הזולו בבריטים?
הנציב העליון הבריטי סר בארטל פריר החליט לחסל את עצמאות הזולו בכוח, תוך שהוא מציג לממשלה בלונדון מצג מוטה. כדי שתהיה לו עילה לפלוש הציג הנציב למלך סטשוויו (או צ'טשוויאיו), אולטימטום שהיה ברור שמלך הזולו לא יוכל לקבל - לפרק את צבאו. סטשוויו התעלם מהאולטימטום ובינואר 1879 חצו הכוחות הבריטים בפיקודו של לורד צ'למספורד, את נהר הבאפלו (Buffalo River) ופלשו לתוך שטחי הזולו.
אבל איך ניצחו בני הזולו את הצבא הבריטי?
הצבא הבריטי בפיקוד הלורד צ'למספורד (Lord Chelmsford) בז למה שחשב שהם לוחמים פרימיטיביים. הוא לא טרח לבנות ביצורים כראוי, ובמיוחד לא הקים את מרובע עגלות המגן (laager) שדרש הנוהל הצבאי, משום שהיה בטוח שאין מי שיסכן אותו. טעות קטלנית.
בשעות הבוקר של אותו יום, גילו סיירים בריטיים בטעות את צבא הזולו שהסתתר בגיא נחל ליד הר נגווביני (Ngwebeni). הזולו, בפיקוד המנוסה של נתשינגוואיו קמהולה חוזה (Ntshingwayo kaMahole Khoza), פרסו את הטקטיקה המסורתית שלהם "ראש השור" (Impondo Zankomo): כנפיים משני צדדים מקיפות, בעוד "החזה" תוקף מהחזית.
הלוחמה של בני הזולו בבריטים, בקרב איסאנדלוואנה הייתה הצלחה גדולה. בתוך שעות בודדות נהרגו כ-1,300 לוחמים מהצד הבריטי, כולל חיילים סדירים ועזרים אפריקאים.
אנקדוטה מתועדת ומדהימה: לפי עדויות היסטוריות, בשיא הקרב סירבו קצינים בריטיים לפתוח ארגזי תחמושת ללא טפסים ביורוקרטיים חתומים, גם כשחיילים נלחמו ומתו בחוץ. הביורוקרטיה הצבאית הבריטית, כך נראה, לא ידעה לקרוא מצב חירום.
ב-22 בינואר אכן התרחש ליקוי חמה אנולרי שנראה באזור, ועדויות של ניצולים בריטיים תיארו את האפלת השמש. ההיסטוריונים חלוקים אם הדבר השפיע על מהלך הקרב, אך עצם הצירוף הפך לחלק מהמיתוס של הקרב.
הניצחון של הזולו בקרב הדהד בכל העולם. עבור עמים הנתונים תחת שלטון קולוניאלי, הוא הוכיח שהאימפריה הבריטית ניתנת לפגיעה.
הבריטים ניצחו לבסוף במלחמת האנגלו-זולו, כפי שהיא מוכרת בהיסטוריה כשצ'למספורד חזר עם כוחות מחוזקים וכבש בסופו של דבר את ממלכת הזולו. אך איסאנדלוואנה נותרת עד היום סמל של התנגדות.
הנה סיפור ההפסד הצורם בתולדות האימפריה הבריטית:
https://youtu.be/pcxShXTbTJc
שחזור של קרב איסאנדלוואנה - 120 שנה אחרי שהתרחש, ב-1999:
https://youtu.be/ki5zJydj3xk
שחזור הקרב בלגו:
https://youtu.be/WLh2YcOFBKs
סרטון תיעודי על הקרב המפורסם:
https://youtu.be/Gu7KmCNKjJc?long=yes
וקטע מסרט עם הקרב המפורסם:
https://youtu.be/D3x6RPJOkTs?long=yes
מהו הבור הגדול בעולם?
"החור הגדול" היה מכרה יהלומים בעיר קימברלי שבדרום אפריקה. כיום הוא כפי הנראה, הבור הגדול בעולם מעשה ידי-אדם. בעבר הוא היה מכרה יהלומים אבל הוא נסגר, התמלא במים והפך כיום לאתר תיירות.
המכרה התחיל כשנמצאו שתי אבנים לבנות במורד גבעה על גדת הנהר אורנג'. האבנים הללו התגלו כיהלומים גדולים ואנשים החלו לכרות שם יהלומים. כך נוסדה העיירה ניו-ראש ("בהלה חדשה" - על שם הבהלה לזהב) ושמה הוסב לאחר מכן ל"קימברלי" (על שם המזכיר הבריטי של מושבת הכף, הרוזן מקימברלי).
כך שינו החוצבים מהגבעה שעל גדת הנהר את הנוף כולו. האזור הפך באחת לבור עצום. עד שנסגר המכרה בשנת 1914 הוצאו ממנו כמעט 3 טונות של יהלומים גולמיים.
הנה ה"ביג הול" בצילום מהקרקע:
http://youtu.be/VLgy-PT4qDM
וכאן "החור הגדול", הפעם בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/kqpcMhbGK_I
מהי ההיסטוריה האפלה של זנזיבר?
זנזיבר של היום נחשב לאחד המקומות הנעימים בעולם, מקום של חופשות קסומות לאנשים שהרוויחו כסף ובאו לבלות. אבל לא רבים יודעים שהאי הזה היה בעבר אחד המקומות האיומים בהיסטוריה, במיוחד אם היית בעל צבע עור כהה.
כל זה כי האי הקסום זנזיבר נשלט במאות הקודמות בידי סוחרי עבדים ערבים, שניהלו ממנו את המסחר בעבדים אפריקאים. העבדים הללו נתפסו ונלקחו לזנזיבר, כדי שיהיו עבדים במושבות האירופיות באמריקה. סוחרי עבדים אלו כלאו את העבדים בבורות, כמו במגורי בהמות ואיחסנו אותם שם, עד שיגיעו ספינות העבדים לאסוף אותם ולהשיטם אל אמריקה. בספינות הללו הוחזקו העבדים בתנאים קשים ובסבל בל יתואר ורבים מהם מתו בדרך.
בורות העבדים שהשתמרו בזנזיבר, שהייתה אחד ממוקדי מסחר העבדים:
http://youtu.be/iWcOrNnHBIc
והעבדות המבצבצת מההיסטוריה של אי העבדים זנזיבר:
https://youtu.be/XnQ5kGpKHu8
מה הייתה המלחמה הקצרה בהיסטוריה?
המלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה נמשכה כ-38 דקות בלבד. היא התקיימה ב-27 באוגוסט 1896 אבל הסיפור מתחיל יומיים קודם, כשמת חמאד בין טוואני, הסולטן הערבי ששלט בזנזיבר, האי שהיה בעבר ממוקדי הסחר בעבדים. אחיינו של של הסולטן המת, חאליד בין בארע'ש, מיהר לעשות הפיכה צבאית ולתפוס את השלטון.
אבל הבריטים, שהשליט הקודם שיתף איתם פעולה, תיכננו להמליך דווקא את אחד מנאמניהם, הזנזיברי חמוד בין מוחמד.
כיוון שידעו שחאליד לא אוהד אותם, נתנו לו האנגלים אולטימטום (זמן קצוב) לעזוב את השלטון. כדי להדגיש את רצינות האיום הם שלחו 5 ספינות מלחמה לזנזיבר.
בשעה 9:00 בבוקר, כשהאולטימטום פקע וחאליד לא עזב את ארמון המלוכה, הוכרזה מלחמה על ידי הבריטים. בשעה 9:02 הם החלו בירי כבד לעבר הארמון והירי גרם למותם או פציעתם של כ-500 מאנשיו של הסולטן החדש.
דגל ממלכתו של הסולטן הוסר מעל הארמון הכבוש והוא עצמו נכנע, אך הצליח לברוח לשגרירות גרמניה, ממנה קיבל מקלט זמני.
בשעה 9:40 בדיוק הסתיימה המלחמה והאי כולו הוכרז שטח כבוש. הבריטים הטביעו במהלך מלחמת הבזק את היאכטה המלכותית ושתי סירות נוספות.
מצד הצבא הבריטי הנזקים היו חייל בריטי אחד שנפצע.
לאחר שניצחו במלחמה שזכתה מאז לשם "מלחמת אנגליה-זנזיבר" (Anglo-Zanzibar war), הכריזו הבריטים על זנזיבר אי בשליטתם ומינו את חמוד, שהיה לשליט החדש מטעמם.
זמן קצר אחר-כך, אגב, הם דרשו מנאמני השליט המודח (שמלך יומיים בלבד) תשלום של 300 אלף רופי עבור הפגזים שירו במלחמה.
הנה מהלך המלחמה הקצרה בתולדות האנושות - דקה אחרי דקה:
http://youtu.be/7BTS8NH-E0I
תיאור מילולי שלה:
http://youtu.be/OLB02nfu3DQ?t=28s
מהלכי המלחמה הקצרצרה בהיסטוריה:
http://youtu.be/D4neywfpIFI
וסיפור מלחמת 38 הדקות כולה:
https://youtu.be/6tx_BV4zbqs?long=yes
מה היו גני החיות האנושיים?
בשנת 1889, בתערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בפארק "שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) שבפריז, הוצג מיצג אמנותי בצורת גן חיות אנושי. זה היה מיצג מעניין במיוחד, אבל מעט מטריד. הסיבה - בגן החיות הזה הוצגו בני אדם.
המחזה הזה לא היה יוצא דופן באותם ימים. קשה אולי להאמין אבל במאה ה-19 פעלו באירופה גני חיות אנושיים (Human zoo). כמו בגן חיות של ימינו, הוצגו לעיני הקהל בני אדם. בתצוגה מפוארת, לחללים המזכירים כלובים ובדומה למתחמי דובים או גורילות של ימינו, הוכנסו כל מי שלא היו אירופאים או בעלי מראה לבן.
אחת האטרקציות המרכזיות בגן החיות האנושי של פריז הייתה אז מה שמנהליו כינו "הכפר הכושי". הוא מנה 400 ילידים מאפריקה, שהציגו לפני קהל המבקרים את חייהם האותנטיים. באטרקציה הזו לבדה ביקרו כ-28 מיליון איש.
לא רק ילידים אפריקאים הוצגו באותם ימים בגני החיות האנושיים. גם אם רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, בגן חיות אנושי הוצגו אז גם אינדיאנים מאמריקה, אבוריג'ינים מאוסטרליה, אינואיטים מהקוטב ובני תרבויות אסייתיות שונות.
לראווה הוצגו אז כל מי שניתן היה להגדיר כ"ילידים", בני קבוצות אתניות שהוגדרו כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים על פני כדור הארץ.
באותה תקופה היו גני החיות האנושיים אטרקציה לאירופים הלבנים והגזענים, שראו במי שלא בא מקרבם אדם נחות ופרימיטיבי. זה היה חלק מהקולוניאליזם שראה את עצמו כמי שמביא את התרבות לשבטים נבערים שחיים כמו חיות בג'ונגלים.
מטרת התצוגות הללו, שנמשכו עד אמצע המאה ה-20, הייתה כמובן בידורית. אבל ממש כמו מופעי ה"פריק שואו" שהקרקסים הנודדים הרבו אז להציג, גם כאן הודגש האופי "הנחות" של הילידים הללו והשוני בינם לבין בני התרבות המערבית.
גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי. הילידים הללו היו הניגוד לקדמה האנושית ולכן נחשבו כסוג של, אם תרצו," בני אדם מוקדמים". הביקור בגני החיות הללו היה עבור בני התקופה מעין ביקור במוזיאון או במכון מדעי ביזארי...
הנה סיפור הקמתם של גני חיות אנושיים:
https://youtu.be/hal8sxg0fvE?t=16s
עוד על גני החיות האנושיים:
https://youtu.be/i0VOb8HNlJo
בחיוך, אולי כולנו קצת חיות, בקטע טוב כמובן:
https://youtu.be/9fSgRKujZSo
גני החיות האנושיים בבירות אירופה:
https://youtu.be/JjU3Bob8IFA?long=yes
וגם באמריקה באו לראות שחורים בכלובים:
https://youtu.be/nY6Zrol5QEk?long=yes
מה הייתה הסליחה של רואנדה?
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
מהי עיר הרפאים הנטושה שבנמיביה?
העיר קולמנסקופ (Kolmanskop) שבמדבר נמיב בנמיביה נבנתה על ידי כורי היהלומים שבמחנה היהלומים קולמנסקופ, ליד חוף השלדים בנמיביה. פעם היא הייתה עיירת מכרה משגשגת, שבה עבדו ושגשגו כורי יהלומים שליד מכרות עשירים שהרוויחו הון תועפות.
אבל מעט אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשפחות ופחות יהלומים התגלו באזור, החלו האנשים לנטוש את המקום. ב-1954 ננטש המקום סופית.
כיום נחשבת קולמנסקופ הנטושה ליעד תיירות פופולארי. בין הבתים הנטושים ומלאי החול האדום של המדבר, אפשר לראות גם את בית מנהל מכרה היהלומים הנטוש.
הרבה לאחר נטישת העיר, נמצאו בו לפי הסיפורים, גולגולות מנוקבות של כורים שנעלמו פעם. יש כאלה שמוכנים להעיד שרוחות הכורים משוטטות להן עדיין שם וממשיכות לחפש את המנהל האכזרי, או שככה לפחות מספרים לתיירים שבאים לראות את קולמנסקופ.
הנה סיפורה של עיר הכורים הרדופה של נמיביה:
https://youtu.be/W2Uv4Ud5b4g
בעיר הרפאים קולמנסקופ:
http://youtu.be/SbZ8XvL6woA
ומצגת וידאו עם תמונות מקולמנסקופ:
https://youtu.be/uhmAumoEhQc
העבדות (Slavery), אותו כתם מכוער ואפל בתולדות האנושות, נטועה עמוק בתרבות העולמית. מדובר בבעלות ובשליטה מוחלטת על בני אדם שנחשבים לרכושם של אחרים.
אבל מה זה להיות עבד? - דמיינו שאתם עובדים קשה מאוד בשביל אדם אחר, לא מקבלים כל שכר, כל חייכם נשלטים על ידו, ילדיכם שנולדים הופכים מיד לעבדים גם הם והוא רשאי לעשות בכם ובמשפחתכם מה שרק ירצה - זוהי העבדות.
התופעה הזו, העבדות, נולדה ככל הנראה כבר בעידן הפרהיסטורי, עוד לפני המהפכה החקלאית והמצאת הכתב והתרבות. כבר אז היו מי שלקחו עבדים, שעשו את העבודות הקשות והלא נחמדות.
כשנולדה התרבות האנושית המשיכה העבדות ומזהים אותה כבר בתרבויות מסופוטמיה הקדומות והעתיקות ביותר, כמו שומר ובבל. גם במצרים העתיקה המשיכו להעביד אנשים, אולי אף את אותם עבדים מקרב בני ישראל שעליהם מסופר בתנ"ך.
העבדות התפתחה עוד יותר, גם במספרי העבדים שלקחה האימפריה הרומית בכיבושיה בעולם העתיק וגם באכזריות ובשליטה בהם. כל מרד באימפריה החזקה דוכא אז בכוח רב והסתיים בהעברה המונית של המורדים ובני משפחותיהם למקומות בהם רצתה האימפריה להשתמש בהם כעבדים ומשרתים. כך קרה לאחר המרד הגדול, כשהוגלו היהודים לאירופה, לעבדות ולגלות שנמשכה כמעט 2,000 שנה.
אחר כך הייתה העבדות של המוני סלאבים מאירופה, לבנים דווקא, על ידי הטורקים העות'מנים. משם ומאותם סלאבים, אגב, באה המילה Slave שבה מכונים עד היום עבדים באנגלית.
במאות האחרונות התפתחה העבדות עוד יותר, כשראו האירופים בילידי השבטים של אפריקה אנשים נחותים ולקחו אותם בהמוניהם אל מדינות רבות באירופה ובמושבות באמריקה, להיות עבדים.
#אבל איך מתקיימים חיי העבדים?
העבד הוא אדם שאינו חופשי. אדוניו הוא שקובע את סדר היום שלו, את עבודתו ולמעשה הוא שקובע עבורו את מרבית הדברים הנוגעים לאורח חייו ודרכי התנהלותו בחיי היום יום.
מעבודה בשדות ובאחוזה של האדון, דרך אימהות שהן גם משרתות בביתו וילדי העבדים, אפילו הצעירים שבהם, שמטפלים בניקיון ובמלאכות שונות.
העבד אינו בן חורין ולא יכול לעזוב את אדוניו ולצאת לחופשי. ההיפך הוא הנכון - מרבית העבדים בהיסטוריה היו שייכים לאדוניהם באופן מוחלט, שירתו אותם והיו לגמרי נתונים לחסדיהם, לגחמותיהם ולהחלטותיהם.
מעבר לנטילת חירותם, מרבית העבדים סבלו מהשפלה ממשית של כבודם. הם פחדו מהאדונים שלהם ובקרב האדונים שררה לא פעם תרבות מאוד אלימה, שנועדה לשמור את העבדים צייתנים וכנועים לחלוטין. להרוג את העבד שלך הייתה זכותך המוחלטת וענישה על רצח עבדים הייתה נדירה.
בתקופת העבדות באמריקה, למשל, איבדו לא מעט בעלי-עבדים את אנושיותם. זו הייתה תוצאה ישירה של האלימות המרושעת והכוח המשחית שהתפתחו אצלם. עונשים קשים היו עניין שבשגרה וניתנו לעבדים על כל עבירה, גם הקלה ביותר. הצלפות והטלת מומים היו עניין מקובל, אבל לצידם היו גם ניצול גופני וכאמור, אפילו הוצאות להורג של עבדים "סוררים", בידי אדוניהם.
העבדים היו הרכוש של האדון. הם נישאו זה לזה רק באישור האדון. כמובן שנשותיהם וילדיהם היו שייכים לו ונוצלו גם הם כעבדים. חוץ מלנצל אותם לכל מטרה, מותר היה לבעלי העבדים גם למכור אותם לאחרים. בתקופת העבדות לא נדיר היה לראות שוקי עבדים, עם מכירות פומביות, שבהן נמכרים עבדים מבוגרים. לא פעם המכירה הייתה לצד הילדים והילדות שלהם, המוצעים למכירה גם הם ומופרדים מהוריהם כי מישהו אחר קנה אותם.
בשוק העבדים נהגו הקונים לבחון את "הסחורה" בציניות ואף באכזריות. סוחרי עבדים ובעלי אחוזות היו בוחנים את שיניהם, שריריהם, חוסנם הגופני ובריאותם הפיזית של העבדים המוצעים למכירה, כשבסופו של דבר הכל אמור לשקף את הרווח הכלכלי המובטח מהם וכמה תפוקה יספקו לאדון.
הנה תולדות העבדות:
https://youtu.be/NO_wmixXBdE
הסיפור הכאוב והמרגיז של העבדות:
http://youtu.be/znwRJ5K85XI
בורות העבדים שהשתמרו בזנזיבר, אחד ממוקדי מסחר העבדים:
http://youtu.be/iWcOrNnHBIc
תפילה עתיקה ונואשת שהשאיר עבד מצרי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/8eotO2Orpao
העבדות התנ"כית של עם ישראל במצרים (עברית):
https://youtu.be/1YhfeZwFr84
והייתם מאמינים שגם אנחנו עבדים? - עבדים מודרניים אבל עדיין (מתורגם):
https://youtu.be/oraRnV7zGsI
זו הייתה התבוסה הקשה ביותר בהיסטוריה הקולוניאלית של מדינות אירופה, קרב בודד אחד שהבהיר שהעליונות של הצבא המודרני לא מנצחת בכל מקרה צבא שבטי, מקומי ונחוש להגן על ארצו.
ב-22 בינואר 1879 אירע אחד הדברים שהאימפריה הבריטית לא האמינה שיכולים לקרות לה: צבא של לוחמים אפריקאים, שנשקם העיקרי היה חניתות ומגנים, הכניע כוח בריטי מצויד היטב ומאומן.
הקרב באיסאנדלוואנה (Battle of Isandlwana) לא רק שינה את מהלך מלחמת האנגלים בשבט הזולו (Zulu war), אלא גם נחרט בתודעה הקולקטיבית כאחד הכישלונות הצבאיים הגדולים בתולדות האימפריה הבריטית.
הרקע למלחמת האנגלו-זולו (Anglo-Zulu War) כולה הוא שילוב של יוהרה קולוניאלית ותחושת אי-נוחות בריטית לנוכח ממלכת הזולו (Zulu Kingdom) העצמאית שבאפריקה הדרומית.
למה נלחמו בני הזולו בבריטים?
הנציב העליון הבריטי סר בארטל פריר החליט לחסל את עצמאות הזולו בכוח, תוך שהוא מציג לממשלה בלונדון מצג מוטה. כדי שתהיה לו עילה לפלוש הציג הנציב למלך סטשוויו (או צ'טשוויאיו), אולטימטום שהיה ברור שמלך הזולו לא יוכל לקבל - לפרק את צבאו. סטשוויו התעלם מהאולטימטום ובינואר 1879 חצו הכוחות הבריטים בפיקודו של לורד צ'למספורד, את נהר הבאפלו (Buffalo River) ופלשו לתוך שטחי הזולו.
אבל איך ניצחו בני הזולו את הצבא הבריטי?
הצבא הבריטי בפיקוד הלורד צ'למספורד (Lord Chelmsford) בז למה שחשב שהם לוחמים פרימיטיביים. הוא לא טרח לבנות ביצורים כראוי, ובמיוחד לא הקים את מרובע עגלות המגן (laager) שדרש הנוהל הצבאי, משום שהיה בטוח שאין מי שיסכן אותו. טעות קטלנית.
בשעות הבוקר של אותו יום, גילו סיירים בריטיים בטעות את צבא הזולו שהסתתר בגיא נחל ליד הר נגווביני (Ngwebeni). הזולו, בפיקוד המנוסה של נתשינגוואיו קמהולה חוזה (Ntshingwayo kaMahole Khoza), פרסו את הטקטיקה המסורתית שלהם "ראש השור" (Impondo Zankomo): כנפיים משני צדדים מקיפות, בעוד "החזה" תוקף מהחזית.
הלוחמה של בני הזולו בבריטים, בקרב איסאנדלוואנה הייתה הצלחה גדולה. בתוך שעות בודדות נהרגו כ-1,300 לוחמים מהצד הבריטי, כולל חיילים סדירים ועזרים אפריקאים.
אנקדוטה מתועדת ומדהימה: לפי עדויות היסטוריות, בשיא הקרב סירבו קצינים בריטיים לפתוח ארגזי תחמושת ללא טפסים ביורוקרטיים חתומים, גם כשחיילים נלחמו ומתו בחוץ. הביורוקרטיה הצבאית הבריטית, כך נראה, לא ידעה לקרוא מצב חירום.
ב-22 בינואר אכן התרחש ליקוי חמה אנולרי שנראה באזור, ועדויות של ניצולים בריטיים תיארו את האפלת השמש. ההיסטוריונים חלוקים אם הדבר השפיע על מהלך הקרב, אך עצם הצירוף הפך לחלק מהמיתוס של הקרב.
הניצחון של הזולו בקרב הדהד בכל העולם. עבור עמים הנתונים תחת שלטון קולוניאלי, הוא הוכיח שהאימפריה הבריטית ניתנת לפגיעה.
הבריטים ניצחו לבסוף במלחמת האנגלו-זולו, כפי שהיא מוכרת בהיסטוריה כשצ'למספורד חזר עם כוחות מחוזקים וכבש בסופו של דבר את ממלכת הזולו. אך איסאנדלוואנה נותרת עד היום סמל של התנגדות.
הנה סיפור ההפסד הצורם בתולדות האימפריה הבריטית:
https://youtu.be/pcxShXTbTJc
שחזור של קרב איסאנדלוואנה - 120 שנה אחרי שהתרחש, ב-1999:
https://youtu.be/ki5zJydj3xk
שחזור הקרב בלגו:
https://youtu.be/WLh2YcOFBKs
סרטון תיעודי על הקרב המפורסם:
https://youtu.be/Gu7KmCNKjJc?long=yes
וקטע מסרט עם הקרב המפורסם:
https://youtu.be/D3x6RPJOkTs?long=yes
"החור הגדול" היה מכרה יהלומים בעיר קימברלי שבדרום אפריקה. כיום הוא כפי הנראה, הבור הגדול בעולם מעשה ידי-אדם. בעבר הוא היה מכרה יהלומים אבל הוא נסגר, התמלא במים והפך כיום לאתר תיירות.
המכרה התחיל כשנמצאו שתי אבנים לבנות במורד גבעה על גדת הנהר אורנג'. האבנים הללו התגלו כיהלומים גדולים ואנשים החלו לכרות שם יהלומים. כך נוסדה העיירה ניו-ראש ("בהלה חדשה" - על שם הבהלה לזהב) ושמה הוסב לאחר מכן ל"קימברלי" (על שם המזכיר הבריטי של מושבת הכף, הרוזן מקימברלי).
כך שינו החוצבים מהגבעה שעל גדת הנהר את הנוף כולו. האזור הפך באחת לבור עצום. עד שנסגר המכרה בשנת 1914 הוצאו ממנו כמעט 3 טונות של יהלומים גולמיים.
הנה ה"ביג הול" בצילום מהקרקע:
http://youtu.be/VLgy-PT4qDM
וכאן "החור הגדול", הפעם בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/kqpcMhbGK_I
זנזיבר של היום נחשב לאחד המקומות הנעימים בעולם, מקום של חופשות קסומות לאנשים שהרוויחו כסף ובאו לבלות. אבל לא רבים יודעים שהאי הזה היה בעבר אחד המקומות האיומים בהיסטוריה, במיוחד אם היית בעל צבע עור כהה.
כל זה כי האי הקסום זנזיבר נשלט במאות הקודמות בידי סוחרי עבדים ערבים, שניהלו ממנו את המסחר בעבדים אפריקאים. העבדים הללו נתפסו ונלקחו לזנזיבר, כדי שיהיו עבדים במושבות האירופיות באמריקה. סוחרי עבדים אלו כלאו את העבדים בבורות, כמו במגורי בהמות ואיחסנו אותם שם, עד שיגיעו ספינות העבדים לאסוף אותם ולהשיטם אל אמריקה. בספינות הללו הוחזקו העבדים בתנאים קשים ובסבל בל יתואר ורבים מהם מתו בדרך.
בורות העבדים שהשתמרו בזנזיבר, שהייתה אחד ממוקדי מסחר העבדים:
http://youtu.be/iWcOrNnHBIc
והעבדות המבצבצת מההיסטוריה של אי העבדים זנזיבר:
https://youtu.be/XnQ5kGpKHu8
קולוניאליזם באפריקה
המלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה נמשכה כ-38 דקות בלבד. היא התקיימה ב-27 באוגוסט 1896 אבל הסיפור מתחיל יומיים קודם, כשמת חמאד בין טוואני, הסולטן הערבי ששלט בזנזיבר, האי שהיה בעבר ממוקדי הסחר בעבדים. אחיינו של של הסולטן המת, חאליד בין בארע'ש, מיהר לעשות הפיכה צבאית ולתפוס את השלטון.
אבל הבריטים, שהשליט הקודם שיתף איתם פעולה, תיכננו להמליך דווקא את אחד מנאמניהם, הזנזיברי חמוד בין מוחמד.
כיוון שידעו שחאליד לא אוהד אותם, נתנו לו האנגלים אולטימטום (זמן קצוב) לעזוב את השלטון. כדי להדגיש את רצינות האיום הם שלחו 5 ספינות מלחמה לזנזיבר.
בשעה 9:00 בבוקר, כשהאולטימטום פקע וחאליד לא עזב את ארמון המלוכה, הוכרזה מלחמה על ידי הבריטים. בשעה 9:02 הם החלו בירי כבד לעבר הארמון והירי גרם למותם או פציעתם של כ-500 מאנשיו של הסולטן החדש.
דגל ממלכתו של הסולטן הוסר מעל הארמון הכבוש והוא עצמו נכנע, אך הצליח לברוח לשגרירות גרמניה, ממנה קיבל מקלט זמני.
בשעה 9:40 בדיוק הסתיימה המלחמה והאי כולו הוכרז שטח כבוש. הבריטים הטביעו במהלך מלחמת הבזק את היאכטה המלכותית ושתי סירות נוספות.
מצד הצבא הבריטי הנזקים היו חייל בריטי אחד שנפצע.
לאחר שניצחו במלחמה שזכתה מאז לשם "מלחמת אנגליה-זנזיבר" (Anglo-Zanzibar war), הכריזו הבריטים על זנזיבר אי בשליטתם ומינו את חמוד, שהיה לשליט החדש מטעמם.
זמן קצר אחר-כך, אגב, הם דרשו מנאמני השליט המודח (שמלך יומיים בלבד) תשלום של 300 אלף רופי עבור הפגזים שירו במלחמה.
הנה מהלך המלחמה הקצרה בתולדות האנושות - דקה אחרי דקה:
http://youtu.be/7BTS8NH-E0I
תיאור מילולי שלה:
http://youtu.be/OLB02nfu3DQ?t=28s
מהלכי המלחמה הקצרצרה בהיסטוריה:
http://youtu.be/D4neywfpIFI
וסיפור מלחמת 38 הדקות כולה:
https://youtu.be/6tx_BV4zbqs?long=yes
בשנת 1889, בתערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בפארק "שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) שבפריז, הוצג מיצג אמנותי בצורת גן חיות אנושי. זה היה מיצג מעניין במיוחד, אבל מעט מטריד. הסיבה - בגן החיות הזה הוצגו בני אדם.
המחזה הזה לא היה יוצא דופן באותם ימים. קשה אולי להאמין אבל במאה ה-19 פעלו באירופה גני חיות אנושיים (Human zoo). כמו בגן חיות של ימינו, הוצגו לעיני הקהל בני אדם. בתצוגה מפוארת, לחללים המזכירים כלובים ובדומה למתחמי דובים או גורילות של ימינו, הוכנסו כל מי שלא היו אירופאים או בעלי מראה לבן.
אחת האטרקציות המרכזיות בגן החיות האנושי של פריז הייתה אז מה שמנהליו כינו "הכפר הכושי". הוא מנה 400 ילידים מאפריקה, שהציגו לפני קהל המבקרים את חייהם האותנטיים. באטרקציה הזו לבדה ביקרו כ-28 מיליון איש.
לא רק ילידים אפריקאים הוצגו באותם ימים בגני החיות האנושיים. גם אם רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, בגן חיות אנושי הוצגו אז גם אינדיאנים מאמריקה, אבוריג'ינים מאוסטרליה, אינואיטים מהקוטב ובני תרבויות אסייתיות שונות.
לראווה הוצגו אז כל מי שניתן היה להגדיר כ"ילידים", בני קבוצות אתניות שהוגדרו כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים על פני כדור הארץ.
באותה תקופה היו גני החיות האנושיים אטרקציה לאירופים הלבנים והגזענים, שראו במי שלא בא מקרבם אדם נחות ופרימיטיבי. זה היה חלק מהקולוניאליזם שראה את עצמו כמי שמביא את התרבות לשבטים נבערים שחיים כמו חיות בג'ונגלים.
מטרת התצוגות הללו, שנמשכו עד אמצע המאה ה-20, הייתה כמובן בידורית. אבל ממש כמו מופעי ה"פריק שואו" שהקרקסים הנודדים הרבו אז להציג, גם כאן הודגש האופי "הנחות" של הילידים הללו והשוני בינם לבין בני התרבות המערבית.
גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי. הילידים הללו היו הניגוד לקדמה האנושית ולכן נחשבו כסוג של, אם תרצו," בני אדם מוקדמים". הביקור בגני החיות הללו היה עבור בני התקופה מעין ביקור במוזיאון או במכון מדעי ביזארי...
הנה סיפור הקמתם של גני חיות אנושיים:
https://youtu.be/hal8sxg0fvE?t=16s
עוד על גני החיות האנושיים:
https://youtu.be/i0VOb8HNlJo
בחיוך, אולי כולנו קצת חיות, בקטע טוב כמובן:
https://youtu.be/9fSgRKujZSo
גני החיות האנושיים בבירות אירופה:
https://youtu.be/JjU3Bob8IFA?long=yes
וגם באמריקה באו לראות שחורים בכלובים:
https://youtu.be/nY6Zrol5QEk?long=yes
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
העיר קולמנסקופ (Kolmanskop) שבמדבר נמיב בנמיביה נבנתה על ידי כורי היהלומים שבמחנה היהלומים קולמנסקופ, ליד חוף השלדים בנמיביה. פעם היא הייתה עיירת מכרה משגשגת, שבה עבדו ושגשגו כורי יהלומים שליד מכרות עשירים שהרוויחו הון תועפות.
אבל מעט אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשפחות ופחות יהלומים התגלו באזור, החלו האנשים לנטוש את המקום. ב-1954 ננטש המקום סופית.
כיום נחשבת קולמנסקופ הנטושה ליעד תיירות פופולארי. בין הבתים הנטושים ומלאי החול האדום של המדבר, אפשר לראות גם את בית מנהל מכרה היהלומים הנטוש.
הרבה לאחר נטישת העיר, נמצאו בו לפי הסיפורים, גולגולות מנוקבות של כורים שנעלמו פעם. יש כאלה שמוכנים להעיד שרוחות הכורים משוטטות להן עדיין שם וממשיכות לחפש את המנהל האכזרי, או שככה לפחות מספרים לתיירים שבאים לראות את קולמנסקופ.
הנה סיפורה של עיר הכורים הרדופה של נמיביה:
https://youtu.be/W2Uv4Ud5b4g
בעיר הרפאים קולמנסקופ:
http://youtu.be/SbZ8XvL6woA
ומצגת וידאו עם תמונות מקולמנסקופ:
https://youtu.be/uhmAumoEhQc
