שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה גאוני ברעיון של הקוקטייל?
הקוקטייל (Cocktail) הוא כנראה מההמצאות המבריקות של עולם המשקאות. ההיסטוריה שלו מרתקת לא פחות מהמשקאות עצמם, עם מקורות עמומים ואגדות רבות.
מקור המילה "קוקטייל" (Cocktail) נותר נושא לוויכוח בין היסטוריונים של משקאות, ללא קונצנזוס מוחלט. אחת התיאוריות הפופולריות קשורה לסוסי מרוץ. בתחילת המאה ה-18, סוחרים היו נוהגים לקצץ את זנבות הסוסים שלא היו טהורי גזע, מה שהעניק להם מראה של זנב תרנגול - או באנגלית "קוק-טייל". משקאות מעורבבים, שלא היו "טהורים" אף הם, קיבלו כינוי דומה.
תיאוריה אחרת מספרת על בעלת פונדק מקסיקנית שערבבה משקאות באמצעות שורש בצורת זנב תרנגול.
המסמך הכתוב הראשון שמזכיר כמשקה את המילה "קוקטייל" הופיע בשנת 1806 בעיתון אמריקאי בשם "האיזון והמאגר הקולומביאני" (The Balance and Columbian Repository). עורך העיתון הגדיר קוקטייל בפשטות כ"משקה ממריץ המורכב מכל סוגי הספירט, סוכר, מים וביטרס". הגדרה בסיסית זו התפתחה עם הזמן למה שאנו מכירים היום כקוקטייל קלאסי.
הגאונות האמיתית של הקוקטייל טמונה בפשטות שלו, המדייקת את עקרון הערבוב או המיקסולוגיה של עולם המשקאות: לקחת מרכיבים בסיסיים ולהפוך אותם למשהו גדול מסכום חלקיו.
הקוקטייל המודרני, כפי שהתפתח במהלך המאה ה-19, מאזן ארבעה מרכיבים בסיסיים: חריף (אלכוהול), מתוק (סוכר או ליקר), חמוץ (מיץ הדרים) ומר (ביטרס). איזון זה יוצר הרמוניה של טעמים שמסתירה את הטעם החזק של האלכוהול ויוצרת חוויית שתייה מורכבת ומעודנת.
תקופת הזהב הראשונה של הקוקטיילים התרחשה במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר ברמנים הפכו לאמנים של ממש.
בשנת 1862 מפרסם ג'רי תומאס (Jerry Thomas), מי שנחשב ל"אבי המיקסולוגיה המודרנית", את "מדריך הברמן" (The Bartender's Guide), ספר הקוקטיילים הראשון, בו הוא מציג מתכונים מורכבים ויצירתיים.
תומאס היה ידוע בהופעותיו התיאטרליות, כולל הכנת קוקטייל מפורסם בשם "בלו בלייז" (Blue Blaze) שכלל הדלקת משקה באש והעברתו בין כוסות תוך כדי להבה – מופע שמשך קהל רב בכל מקום שבו הופיע.
אירוניה היסטורית מעניינת היא שדווקא תקופת היובש בארצות הברית (1920-1933), פרק שמכירת אלכוהול הייתה אסורה בו, הובילה לפריחה אדירה של תרבות הקוקטיילים. המשקאות הלא חוקיים מיוצרים אז בחשאי ולעתים קרובות הם בעלי טעם גרוע. לכן הערבוב שלהם עם מרכיבים אחרים אפשר להסוות את טעמם.
באותה תקופה הופכים בתי מרזח לא חוקיים המכונים "ספיקיזי" (Speakeasy), למוקדים חברתיים שבהם מתפתחת תרבות שלמה סביב משקאות מתוחכמים שכאלה.
אחרי תקופת היובש, הקוקטיילים ממשיכים להתפתח, אך עד שנות ה-80 וה-90 הם חווים ירידה בפופולריות. באותה תקופה מתחילה מהפכת קוקטיילים שנייה. ברמנים מודרניים, שהחלו לכנות את עצמם "מיקסולוגיסטים" (Mixologists), החזירו לחיים מתכונים קלאסיים שנשכחו והחלו להשתמש בטכניקות מתקדמות מעולם הבישול, כמו "מיקסולוגיה מולקולרית" (Molecular Mixology), לצד שילוב מרכיבים אקזוטיים ובלתי שגרתיים.
הגאונות של הקוקטייל נעוצה בגמישות ובאינסוף האפשרויות. מהמרטיני (Martini) האלגנטי ועד המרגריטה (Margarita) הטרופית, מהמוחיטו (Mojito) הרענן ועד לאולד פאשנד (Old Fashioned) המסורתי - אלפי וריאציות נוצרו במשך השנים, כשלכל אחת יש סיפור וייחוד משלה.
כיום, תרבות הקוקטיילים משגשגת יותר מתמיד, עם ברים מתמחים, תחרויות בינלאומיות ואפילו מוזיאונים המוקדשים לאמנות זו. אולי זו הגאונות האמיתית של הקוקטייל - היכולת להתחדש ולהתאים את עצמו לכל זמן ומקום, תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים שהפכו אותו למשקה כה אהוב ומגוון.
הנה קיצור תולדות הקוקטייל:
https://youtu.be/TefWOlZZoGo
מסע בהיסטוריה של הקוקטייל:
https://youtu.be/0eOJwvFdJrw
שיטות פשוטות ומעולות להכין מרגריטה מוצלחת:
https://youtu.be/FE-VFXRZgLI
הכנה של כמה קוקטיילים נפלאים:
https://youtu.be/yX8PuOwaOOQ
קוקטייל הג'ין אנד טוניק שריכך את הטעם של תרופת הכינין המרה:
https://youtu.be/MB-bnehyT10
הנה המקורות של כמה קוקטיילים מפורסמים:
https://youtu.be/jklTEsES7L4?long=yes
10 קוקטיילים שמתחילים יכולים להכין:
https://youtu.be/IRkM8jsG-hY?long=yes
ו-50 קוקטיילים שכל ברמן חייב לדעת להכין:
https://youtu.be/AWnIqpsfyPU?long=yes
והיסטוריית הקוקטיילים המלאה מאז החלו להכין אותם:
https://youtu.be/lcu7WVMsSF8?long=yes
מהו ליקר?
ליקר (Liqueur) הוא משקה אלכוהולי מתוק שתובל בחומרים כמו פירות, שוקולד, דבש, תבלינים, אגוזים ושמנת.
הליקרים הם משקאות ריחניים וארומטיים המשמשים כמשקאות בפני עצמם, או כמרכיבים בקוקטיילים ובבישול ולעתים כמוסיפי טעם לשוקולדים, מקרונים וקינוחים שונים.
הפופולריות של הליקרים נובעת מהגיוון העצום של הטעמים האפשריים - מטעמים פירותיים ומתוקים ועד צמחיים ומרירים, כשכל טעם מספר סיפור תרבותי משלו.
#תולדות הליקר
לאחר מאות שנות היסטוריה של טעם ומסורת, ההערכה היא שהליקרים הראשונים הוכנו לקראת סוף ימי הביניים באיטליה ואם לדייק - החל מהמאה ה-13.
מי שיצרו אותם היו אז בעיקר נזירים. הם עשו שימוש באלכוהול בכדי לשמר צמחי מרפא שנדרשו לטיפולים בחולים ולא תמיד היו זמינים, אם בשל העונה ואם באזורים שבהם הם לא צמחו. אותם ליקרים, אליקסירים עתיקים ששימשו בשיקויים ותרופות, יוצרו במנזרים ימי ביניימים והיו אז מרירים בטעמם. אליהם יוסיפו בהמשך סוכר וחומרי טעם שיהפכו אותם לטעימים ובצירוף האלכוהול לאטרקטיביים מאוד לאוהבי המשקאות החריפים.
#ייצור הליקר
בניגוד לוויסקי או וודקה שמיוצרים באמצעות תסיסה וזיקוק, הליקר מיוצר בתהליך מיוחד של הוספת סוכר וחומרי טעם לאלכוהול מזוקק. הליקר תמיד ידרוש את השלב הנוסף של החדרת הארומות והמתיקות לבסיס האלכוהולי.
המאפיין הייחודי של הליקר הוא תכולת הסוכר הגבוהה שלו, המתחילה מ-100 גרם לליטר לפי חוק האיחוד האירופי, ותכולת אלכוהול מינימלית של 15%.
תהליך הייצור של הליקר מתחיל בבסיס של אלכוהול נייטרלי, לרוב ברמת 95 אחוז אלכוהול טהור. לבסיס זה מוסיפים מרכיבי טעם שונים כמו פירות (דוגמת רימונים, דובדנים ועוד), עשבי תיבול, פירות יבשים, שורשים, קליפות הדרים או תבלינים שונים.
השיטות להוצאת הטעמים כוללות הזללה שבה נשארים המרכיבים טבולים באלכוהול למשך שבועות, או בזיקוק נוסף עם חומרי הטעם.
רמת המתיקות שלו לא רק משפיעה על הטעם של הליקר, אלא גם על המרקם בו נוצרת תחושה צמיגה ועשירה בפה. כמו כן, הסוכר משמש כחומר משמר טבעי ומאפשר לליקרים להחזיק מעמד שנים רבות.
#סוגים
בעולם קיימים מאות סוגי ליקרים שונים. קואנטרו (Cointreau) וגראן מרנייה (Grand Marnier), למשל, מבוססים על תפוזים מזוקקים. אמרטו (Amaretto) מתבסס על שקדים מרים (ובעצם על גלעיני משמש), בייליס (Baileys) משלב קרם ויסקי אירי. ליקר קמבוזה (Kahlua) מציע טעמי קפה מקסיקניים ואמאררה או אמרולה (Amarula) מתבסס על קרם ופרי האמרולה מדרום אפריקה.
לימונצ'לו (Limoncello) מכינים בדרום איטליה מקליפות לימון. פרנג'ליקו (Frangelico) מעורב עם לוז איטלקי. סמבוקה (Sambuca) משמשת כליקר איטלקי חד בטעם אניס ושרטרז (Chartreuse) מכיל תערובת של 130 עשבי תיבול שונים.
ליקרים המתחילים בשם "קרם דה" (Crème de) כמו קרם דה מנת (Crème de Menthe) או קרם דה קסיס (Crème de Cassis), מחויבים לפי התקנות האירופיות לכלול מינימום של 250 גרם סוכר לליטר.
#דוגמאות
סיפורו של ליקר השרטרז, למשל, הוא אחד המעניינים בתחום הליקרים. המתכון לייצורו הגיע ב-1605 למנזר הגרנד-שרטרז שבצרפת, כאליקסיר רפואי. אך הכתב לא היה מובן ולקח מעל 100 שנים עד שהצליחו לפענחו.
רק ב-1737 הצליח נזיר בשם ז'רום מאובק (Jerome Maubec) לפענח את הכתב ולהפוך אותו למתכון מעשי. עד היום, רק 3 נזירים יודעים את המתכון המלא, כשהמרכיב היחיד הידוע עשוי מכ-130 צמחים שונים. אירוניה מעניינת היא שהנזירים מכינים את הליקר בדממה כמעט מוחלטת, אך הליקר שלהם הפך לכוכב הברים בעולם המשקאות המעורבים ולרבים מזכיר טעמו ה"מיושן" את שיקויי המרפא של ימי הביניים.
דוגמה נוספת לעולם המסקרן של הליקרים היא הגליאנו (Galliano), חביב המהגרים האיטלקים בארה"ב, ליקר עשבי תיבול איטלקי, הידוע במתיקותו ובבקבוקו הגבוה והאייקוני. הליקר הצהוב הזה נקרא על שם הגנרל האיטלקי ג'וזפה גליאנו ומכיל 80 עשבי תיבול. הגליאנו הפך למפורסם בזכות הקוקטייל הארווי וולבנגר (Harvey Wallbanger), שכלל אותו. הקוקטייל עצמו נקרא כך על שם גולש קליפורני שהיכה בקירות הבר לאחר שתייה מרובה שלו.
אנקדוטה מקסימה נוספת קשורה לסמבוקה (Sambuca), הליקר האיטלקי בטעם אניס. המסורת האיטלקית מחייבת להגיש אותו עם 3 פולי קפה שצפים על המשקה, המסמלים בריאות, אושר ושגשוג. התגלה בתחילת המאה ה-20 שבעל בר איטלקי חכם הוא שיצר את המסורת הזו, כדי לבדוק אם הלקוחות שלו שיכורים מדי - מי שלא הצליח לדלג על כל 3 הפולים בזמן השתייה, לא קיבל עוד משקה.
סיפור מרתק נוסף קשור לליקר הבוטני פנט ברנקה (Fernet-Branca). הליקר המר הזה, המכיל 27 עשבי תיבול, נוצר בשנת 1845 על ידי ברנרדינו ברנקה במילאנו. במהלך איסור האלכוהול בארצות הברית (1920-1933), פנט ברנקה נמכר כ"תרופה" בבתי מרקחת, מה שהפך אותו לליקר האיטלקי היחיד שהיה זמין אז באופן חוקי באמריקה.
הנה הליקר כתרופה של פעם ששודרגה בסוכר וטעמים:
https://youtu.be/H1ps5T_Aq2w
שיטה להכנת הליקר הביתי הקל ביותר מקליפות תפוז:
https://youtu.be/q_vb3goY8VM
ליקר בננה לבד ב-5 דקות:
https://youtu.be/3VaploBgWis
כך מכינים לבד את ליקר הקפה הפופולרי:
https://youtu.be/eQPCb3L0H5I
ליקר אפרסקים בבית:
https://youtu.be/pDoaBV78W0k
על תולדות הליקרים:
https://youtu.be/x0k250Q7RXg
מה מקור שמות הליקרים והמשקאות האחרים?
https://youtu.be/3Hf6r5FczHM?long=yes
מה זו שיכרות ואיך האלכוהול גורם אותה?
משקאות אלכוהוליים גורמים לתחושה של שכרות. זה לא סתם, כי לאלכוהול יש שם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים ומקל לרגע על אנשים להתמודד עם בעיות. לכן יש הנוטים להתחיל לשתות אלכוהול כשקשה להם.
במצב של שִׁכְרוּת (Drunkenness או Alcohol intoxication) אנשים נמצאים בהשפעת אלכוהול ומאבדים את השליטה על מעשיהם. ואכן, רמת השכרות עולה בהתאם לכמות האלכוהול הנצרכת. הכלל הפשוט "שתית הרבה - השתכרת יותר".
לשכרות יש מידות. יש שכרות קלה ויש כבדה יותר ויש כזו שיכולה להביא למעשים ומצבים קיצוניים. ככל שכמות האלכוהול בדם עולה, השיכור הולך ומאבד את השליטה העצמית, כלומר את השליטה שלו במעשיו.
רמת השכרות משתנה על פי כמות האלכוהול שתשתו, או אם לנסח זאת מדויק יותר - על פי אחוז האלכוהול שבדמכם.
לרוב, האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו כ-20 דקות לאחר שמתחילים לשתות משקאות אלכוהוליים. כמובן שחשוב אחוז האלכוהול שבמשקה.
השפעת האלכוהול היא לא אחידה ויש גורמים שונים שמשפיעים עליה. אבל חשוב לדעת שגם שתייה של כמות אלכוהול קטנה יותר, גם אם כמעט ואינה מורגשת, משפיעה על הגוף.
ההשפעה המשכרת של האלכוהול יוצרת לא פעם תחושות של שמחה ושחרור לרגע בקרב השותים אותו. לכן נוהגים בתרבויות רבות "להרים כוסית" לרגל אירועי משמח או חג. אבל ההרגל לשתות משקאות חריפים, כשחוגגים ומבלים, לא מומלץ שיהפוך לשכרות וודאי לא לאובדן שליטה עצמית. אלה הרסניים ומסוכנים הרבה יותר ממה שניתן להמחיש מראש.
אחת מתופעות הלוואי המוכרות של השיכרות היא ה"הנג אובר", בעברית "חמרמורת". הכירו אותה בתגית "הנג אובר".
תופעה חמורה עוד יותר היא ההתמכרות לשתיית אלכוהול, ראו בתגית "אלכוהול, התמכרויות", או בתגית "אלכוהוליזם".
#מתי סכנת השכרות גוברת?
כשאתם עייפים או רעבים, סכנת השכרות גוברת אצלכם משמעותית.
אם אתם שותי אלכוהול חדשים היא מוכפלת לעומת מי ששותים הרבה זמן.
אם אתם רזים הסיכוי שלכם להשתכר גדול יותר מאשר הצ'אבים שביניכם.
אם אתם נשים - הסיכוי שלכם להשתכר גבוה מזה של הגברים.
#המלצה כללית
מומלץ להיזהר משתיית אלכוהול, במיוחד לצעירים. מי שרוצים לשמור על בריאותם ושליטה בחייהם, עדיף שימנעו מעצמם התמכרות למשקאות אלכוהוליים ובכך יוכלו לחסוך מעצמם בעיות רבות שהשכרות יכולה לגרום, גם למי שסבורים שלא השתכרו.
כך גורם האלכוהול לשכרות (מתורגם):
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
יש עוד השפעות שהאלכוהול גורם (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
עוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
ובחיוך גדול - סצנת השכרות המצחיקה מ"השמן והרזה":
https://youtu.be/XPIw6eRW_Bg
איך אוכלים ושותים עכבישים במזרח הרחוק?
מטרנטולות מטוגנות ועד עכבישים בטיגון עמוק, אכילת עכבישים במזרח הרחוק היא להיט לא קטן. בקמבודיה, למשל, קוקטייל עכבישים הוא להיט ענק. מדובר על כוס יין אורז מקומי, שבתוכה עכביש טרנטולה ענק, מעדן אהוב במיוחד שהדובדבן האמיתי בו הוא העכביש האכיל בכבודו ובעצמו.
אל תוך הקוקטייל הזה, הכולל משקה ופירות, מושלך לפני ההגשה טרנטולה ענקי וחי והמשקה מוגש לשותים. הקמבודים גורסים שאכילה של עכבישים כאלו היא טובה לפעילות הלב ולחשק.
אנשים ששתו את הקוקטייל הזה מעידים שהטרנטולה בסוף היא טעימה. מישהו שאכל את הרגליים שלו, העיד שהן היו מתוקות וקראנצ'יות...
תיירים מערביים מוצאים עניין בטיולי אוכל ובקמבודיה הם כבר מובלים בידי נהגי טוק-טוק מקומיים לאתרי הציד של הטרנטורלות. בסוף הסיורים הללו הם גם טועמים מהקוקטייל ומחווים את דעתם.
אז בין עכבישים מטוגנים לקוקטייל טרנטולות - יכול להיות שהם יודעים משהו שאנחנו לא?
כך אוכלים עכבישים:
https://youtu.be/7SAmjzWbg7c
בתאילנד ובקמבודיה אוכלים עכבישי טרנטולה בתאווה:
https://youtu.be/663y8_mYCTg
השף גורדון ראמזי שהחליט לטעום גם הוא:
https://youtu.be/9Z_UndhO2ME
וזוג שהחליט לטעום מהכל:
https://youtu.be/nvYXersXSdw
מהו אלכוהול?
במשך שנים רבות, בטרם הומצאו חומרי הרדמה טובים, הוא שימש להרדים פצועים וחולים, לצורך ניתוחים וטיפולים כואבים. אותה תכונה יצרה לו את השם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים, משפר את מצב הרוח ומקל על אנשים להתמודד עם בעיות.
מצד שני, כולם יודעים שהוא ממכר, הורס את הכבד ולא פעם הופך אנשים יצרניים ומתפקדים לשיכורים וחסרי שליטה עצמית. קבלו את האלכוהול (Alcohol), או בעצם, אל תקבלו אותו!
אלכוהול הוא מרכיב במשקאות חריפים, ששמו הפך עם הזמן למילה שאנשים משתמשים בה, בקיצור ובשפת היום-יום, כשם למשקאות האלכוהוליים עצמם - 'אלכוהול'.
זהו אחד מהחומרים הנקראים כהלים, או ביחיד כוהל, ששמו אתאנול. האתאנול הוא המרכיב במשקאות אלכוהוליים, שגורם לתחושה של שכרות. יש אלכוהול ביינות, קוקטיילים, בירות ובמשקאות חריפים כמו וודקה, ברנדי, עראק ועוד.
מקור השם 'אלכוהול' הוא משיבוש השם הערבי "אל כוהל". פרט אירוני ומעניין הוא שדווקא על הערבים, מי שנתנו לאלכוהול את שמו, אוסרת דתם המוסלמית לשתות אלכוהול...
נראה שיש לכך סיבה טובה. לאלכוהול יש השפעה משכרת. הוא גורם לשותים אותו הרגשת שמחה ושחרור לרגע ולכן בתרבויות רבות נוהגים לשתות משקאות חריפים, כחלק משמחות ומסיבות, כשחוגגים ומבלים. אך תרבות השתייה שהתפתחה אצל בני נוער וצעירים סביב האלכוהול, היא מסוכנת ואף יכולה להיות ממכרת.
רבים לא מודעים עד כמה השיכרות יכולה להיות הרסנית. כי מי ששותים אלכוהול רב, גורמים נזק בלתי הפיך לגופם, במיוחד לכבד. ידוע שאנשים במצבי דיכאון מחפשים לא פעם את תחושת היציאה לרגע מהדיכאון, שמציעה השיכרות הזו. אבל כשפגה השפעת האתאנול והדיכאון חוזר, הם שותים עוד אלכוהול ואז, שוב ושוב, הדבר מוביל במהירות להתמכרות לשתיה של אלכוהול.
ההתמכרות לאלכוהול, שמכנים אותו "הטיפה המרה", היא סכנה בריאותית של ממש. ילדים ובני נוער שצורכים אלכוהול עלולים להסתבך ולאבד שליטה על עצמם, לסכן את עצמם, להגיע למצבים של אלימות, פגיעה עצמית, אובדן שליטה ועוד. מחקרים הוכיחו שוב ושוב שתחת השפעת האלכוהול אנשים עושים דברים שהם לא היו עושים במצב של פיכחון.
אם אתם שותים משקאות אלכוהוליים אז שתו במידה והזמינו ושתו גם מים, ביחד עם הדרינק שהזמנתם. וזכרו גם שריבוי אלכוהול, כמעט תמיד מבטיח שלמחרת בבוקר תפגשו את התופעה שאנו מציגים בתגית "הנג אובר".
בבקשה הימנעו משתיית הרבה אלכוהול! - זה לא הופך אתכם לגברים... רעיון טוב הוא לאנשים שרוצים לשמור על בריאות ושליטה בחייהם, למנוע התמכרות למשקאות אלכוהוליים ולהימנע מבעיות רבות שהשיכרות, גם אם איננו יודעים או לא מאמינים שהשתכרנו, יכולה לגרום.
הנה השפעות שהאלכוהול גורם שטויות ששתיינים אומרים (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
ההבדלים בין משקאות אלכוהוליים שונים:
https://youtu.be/-54p6rs-xoQ
ועוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
איך התגלתה תרופת הכינין למלריה ומה הקשר לקורונה?
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
הקוקטייל (Cocktail) הוא כנראה מההמצאות המבריקות של עולם המשקאות. ההיסטוריה שלו מרתקת לא פחות מהמשקאות עצמם, עם מקורות עמומים ואגדות רבות.
מקור המילה "קוקטייל" (Cocktail) נותר נושא לוויכוח בין היסטוריונים של משקאות, ללא קונצנזוס מוחלט. אחת התיאוריות הפופולריות קשורה לסוסי מרוץ. בתחילת המאה ה-18, סוחרים היו נוהגים לקצץ את זנבות הסוסים שלא היו טהורי גזע, מה שהעניק להם מראה של זנב תרנגול - או באנגלית "קוק-טייל". משקאות מעורבבים, שלא היו "טהורים" אף הם, קיבלו כינוי דומה.
תיאוריה אחרת מספרת על בעלת פונדק מקסיקנית שערבבה משקאות באמצעות שורש בצורת זנב תרנגול.
המסמך הכתוב הראשון שמזכיר כמשקה את המילה "קוקטייל" הופיע בשנת 1806 בעיתון אמריקאי בשם "האיזון והמאגר הקולומביאני" (The Balance and Columbian Repository). עורך העיתון הגדיר קוקטייל בפשטות כ"משקה ממריץ המורכב מכל סוגי הספירט, סוכר, מים וביטרס". הגדרה בסיסית זו התפתחה עם הזמן למה שאנו מכירים היום כקוקטייל קלאסי.
הגאונות האמיתית של הקוקטייל טמונה בפשטות שלו, המדייקת את עקרון הערבוב או המיקסולוגיה של עולם המשקאות: לקחת מרכיבים בסיסיים ולהפוך אותם למשהו גדול מסכום חלקיו.
הקוקטייל המודרני, כפי שהתפתח במהלך המאה ה-19, מאזן ארבעה מרכיבים בסיסיים: חריף (אלכוהול), מתוק (סוכר או ליקר), חמוץ (מיץ הדרים) ומר (ביטרס). איזון זה יוצר הרמוניה של טעמים שמסתירה את הטעם החזק של האלכוהול ויוצרת חוויית שתייה מורכבת ומעודנת.
תקופת הזהב הראשונה של הקוקטיילים התרחשה במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר ברמנים הפכו לאמנים של ממש.
בשנת 1862 מפרסם ג'רי תומאס (Jerry Thomas), מי שנחשב ל"אבי המיקסולוגיה המודרנית", את "מדריך הברמן" (The Bartender's Guide), ספר הקוקטיילים הראשון, בו הוא מציג מתכונים מורכבים ויצירתיים.
תומאס היה ידוע בהופעותיו התיאטרליות, כולל הכנת קוקטייל מפורסם בשם "בלו בלייז" (Blue Blaze) שכלל הדלקת משקה באש והעברתו בין כוסות תוך כדי להבה – מופע שמשך קהל רב בכל מקום שבו הופיע.
אירוניה היסטורית מעניינת היא שדווקא תקופת היובש בארצות הברית (1920-1933), פרק שמכירת אלכוהול הייתה אסורה בו, הובילה לפריחה אדירה של תרבות הקוקטיילים. המשקאות הלא חוקיים מיוצרים אז בחשאי ולעתים קרובות הם בעלי טעם גרוע. לכן הערבוב שלהם עם מרכיבים אחרים אפשר להסוות את טעמם.
באותה תקופה הופכים בתי מרזח לא חוקיים המכונים "ספיקיזי" (Speakeasy), למוקדים חברתיים שבהם מתפתחת תרבות שלמה סביב משקאות מתוחכמים שכאלה.
אחרי תקופת היובש, הקוקטיילים ממשיכים להתפתח, אך עד שנות ה-80 וה-90 הם חווים ירידה בפופולריות. באותה תקופה מתחילה מהפכת קוקטיילים שנייה. ברמנים מודרניים, שהחלו לכנות את עצמם "מיקסולוגיסטים" (Mixologists), החזירו לחיים מתכונים קלאסיים שנשכחו והחלו להשתמש בטכניקות מתקדמות מעולם הבישול, כמו "מיקסולוגיה מולקולרית" (Molecular Mixology), לצד שילוב מרכיבים אקזוטיים ובלתי שגרתיים.
הגאונות של הקוקטייל נעוצה בגמישות ובאינסוף האפשרויות. מהמרטיני (Martini) האלגנטי ועד המרגריטה (Margarita) הטרופית, מהמוחיטו (Mojito) הרענן ועד לאולד פאשנד (Old Fashioned) המסורתי - אלפי וריאציות נוצרו במשך השנים, כשלכל אחת יש סיפור וייחוד משלה.
כיום, תרבות הקוקטיילים משגשגת יותר מתמיד, עם ברים מתמחים, תחרויות בינלאומיות ואפילו מוזיאונים המוקדשים לאמנות זו. אולי זו הגאונות האמיתית של הקוקטייל - היכולת להתחדש ולהתאים את עצמו לכל זמן ומקום, תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים שהפכו אותו למשקה כה אהוב ומגוון.
הנה קיצור תולדות הקוקטייל:
https://youtu.be/TefWOlZZoGo
מסע בהיסטוריה של הקוקטייל:
https://youtu.be/0eOJwvFdJrw
שיטות פשוטות ומעולות להכין מרגריטה מוצלחת:
https://youtu.be/FE-VFXRZgLI
הכנה של כמה קוקטיילים נפלאים:
https://youtu.be/yX8PuOwaOOQ
קוקטייל הג'ין אנד טוניק שריכך את הטעם של תרופת הכינין המרה:
https://youtu.be/MB-bnehyT10
הנה המקורות של כמה קוקטיילים מפורסמים:
https://youtu.be/jklTEsES7L4?long=yes
10 קוקטיילים שמתחילים יכולים להכין:
https://youtu.be/IRkM8jsG-hY?long=yes
ו-50 קוקטיילים שכל ברמן חייב לדעת להכין:
https://youtu.be/AWnIqpsfyPU?long=yes
והיסטוריית הקוקטיילים המלאה מאז החלו להכין אותם:
https://youtu.be/lcu7WVMsSF8?long=yes
ליקר (Liqueur) הוא משקה אלכוהולי מתוק שתובל בחומרים כמו פירות, שוקולד, דבש, תבלינים, אגוזים ושמנת.
הליקרים הם משקאות ריחניים וארומטיים המשמשים כמשקאות בפני עצמם, או כמרכיבים בקוקטיילים ובבישול ולעתים כמוסיפי טעם לשוקולדים, מקרונים וקינוחים שונים.
הפופולריות של הליקרים נובעת מהגיוון העצום של הטעמים האפשריים - מטעמים פירותיים ומתוקים ועד צמחיים ומרירים, כשכל טעם מספר סיפור תרבותי משלו.
#תולדות הליקר
לאחר מאות שנות היסטוריה של טעם ומסורת, ההערכה היא שהליקרים הראשונים הוכנו לקראת סוף ימי הביניים באיטליה ואם לדייק - החל מהמאה ה-13.
מי שיצרו אותם היו אז בעיקר נזירים. הם עשו שימוש באלכוהול בכדי לשמר צמחי מרפא שנדרשו לטיפולים בחולים ולא תמיד היו זמינים, אם בשל העונה ואם באזורים שבהם הם לא צמחו. אותם ליקרים, אליקסירים עתיקים ששימשו בשיקויים ותרופות, יוצרו במנזרים ימי ביניימים והיו אז מרירים בטעמם. אליהם יוסיפו בהמשך סוכר וחומרי טעם שיהפכו אותם לטעימים ובצירוף האלכוהול לאטרקטיביים מאוד לאוהבי המשקאות החריפים.
#ייצור הליקר
בניגוד לוויסקי או וודקה שמיוצרים באמצעות תסיסה וזיקוק, הליקר מיוצר בתהליך מיוחד של הוספת סוכר וחומרי טעם לאלכוהול מזוקק. הליקר תמיד ידרוש את השלב הנוסף של החדרת הארומות והמתיקות לבסיס האלכוהולי.
המאפיין הייחודי של הליקר הוא תכולת הסוכר הגבוהה שלו, המתחילה מ-100 גרם לליטר לפי חוק האיחוד האירופי, ותכולת אלכוהול מינימלית של 15%.
תהליך הייצור של הליקר מתחיל בבסיס של אלכוהול נייטרלי, לרוב ברמת 95 אחוז אלכוהול טהור. לבסיס זה מוסיפים מרכיבי טעם שונים כמו פירות (דוגמת רימונים, דובדנים ועוד), עשבי תיבול, פירות יבשים, שורשים, קליפות הדרים או תבלינים שונים.
השיטות להוצאת הטעמים כוללות הזללה שבה נשארים המרכיבים טבולים באלכוהול למשך שבועות, או בזיקוק נוסף עם חומרי הטעם.
רמת המתיקות שלו לא רק משפיעה על הטעם של הליקר, אלא גם על המרקם בו נוצרת תחושה צמיגה ועשירה בפה. כמו כן, הסוכר משמש כחומר משמר טבעי ומאפשר לליקרים להחזיק מעמד שנים רבות.
#סוגים
בעולם קיימים מאות סוגי ליקרים שונים. קואנטרו (Cointreau) וגראן מרנייה (Grand Marnier), למשל, מבוססים על תפוזים מזוקקים. אמרטו (Amaretto) מתבסס על שקדים מרים (ובעצם על גלעיני משמש), בייליס (Baileys) משלב קרם ויסקי אירי. ליקר קמבוזה (Kahlua) מציע טעמי קפה מקסיקניים ואמאררה או אמרולה (Amarula) מתבסס על קרם ופרי האמרולה מדרום אפריקה.
לימונצ'לו (Limoncello) מכינים בדרום איטליה מקליפות לימון. פרנג'ליקו (Frangelico) מעורב עם לוז איטלקי. סמבוקה (Sambuca) משמשת כליקר איטלקי חד בטעם אניס ושרטרז (Chartreuse) מכיל תערובת של 130 עשבי תיבול שונים.
ליקרים המתחילים בשם "קרם דה" (Crème de) כמו קרם דה מנת (Crème de Menthe) או קרם דה קסיס (Crème de Cassis), מחויבים לפי התקנות האירופיות לכלול מינימום של 250 גרם סוכר לליטר.
#דוגמאות
סיפורו של ליקר השרטרז, למשל, הוא אחד המעניינים בתחום הליקרים. המתכון לייצורו הגיע ב-1605 למנזר הגרנד-שרטרז שבצרפת, כאליקסיר רפואי. אך הכתב לא היה מובן ולקח מעל 100 שנים עד שהצליחו לפענחו.
רק ב-1737 הצליח נזיר בשם ז'רום מאובק (Jerome Maubec) לפענח את הכתב ולהפוך אותו למתכון מעשי. עד היום, רק 3 נזירים יודעים את המתכון המלא, כשהמרכיב היחיד הידוע עשוי מכ-130 צמחים שונים. אירוניה מעניינת היא שהנזירים מכינים את הליקר בדממה כמעט מוחלטת, אך הליקר שלהם הפך לכוכב הברים בעולם המשקאות המעורבים ולרבים מזכיר טעמו ה"מיושן" את שיקויי המרפא של ימי הביניים.
דוגמה נוספת לעולם המסקרן של הליקרים היא הגליאנו (Galliano), חביב המהגרים האיטלקים בארה"ב, ליקר עשבי תיבול איטלקי, הידוע במתיקותו ובבקבוקו הגבוה והאייקוני. הליקר הצהוב הזה נקרא על שם הגנרל האיטלקי ג'וזפה גליאנו ומכיל 80 עשבי תיבול. הגליאנו הפך למפורסם בזכות הקוקטייל הארווי וולבנגר (Harvey Wallbanger), שכלל אותו. הקוקטייל עצמו נקרא כך על שם גולש קליפורני שהיכה בקירות הבר לאחר שתייה מרובה שלו.
אנקדוטה מקסימה נוספת קשורה לסמבוקה (Sambuca), הליקר האיטלקי בטעם אניס. המסורת האיטלקית מחייבת להגיש אותו עם 3 פולי קפה שצפים על המשקה, המסמלים בריאות, אושר ושגשוג. התגלה בתחילת המאה ה-20 שבעל בר איטלקי חכם הוא שיצר את המסורת הזו, כדי לבדוק אם הלקוחות שלו שיכורים מדי - מי שלא הצליח לדלג על כל 3 הפולים בזמן השתייה, לא קיבל עוד משקה.
סיפור מרתק נוסף קשור לליקר הבוטני פנט ברנקה (Fernet-Branca). הליקר המר הזה, המכיל 27 עשבי תיבול, נוצר בשנת 1845 על ידי ברנרדינו ברנקה במילאנו. במהלך איסור האלכוהול בארצות הברית (1920-1933), פנט ברנקה נמכר כ"תרופה" בבתי מרקחת, מה שהפך אותו לליקר האיטלקי היחיד שהיה זמין אז באופן חוקי באמריקה.
הנה הליקר כתרופה של פעם ששודרגה בסוכר וטעמים:
https://youtu.be/H1ps5T_Aq2w
שיטה להכנת הליקר הביתי הקל ביותר מקליפות תפוז:
https://youtu.be/q_vb3goY8VM
ליקר בננה לבד ב-5 דקות:
https://youtu.be/3VaploBgWis
כך מכינים לבד את ליקר הקפה הפופולרי:
https://youtu.be/eQPCb3L0H5I
ליקר אפרסקים בבית:
https://youtu.be/pDoaBV78W0k
על תולדות הליקרים:
https://youtu.be/x0k250Q7RXg
מה מקור שמות הליקרים והמשקאות האחרים?
https://youtu.be/3Hf6r5FczHM?long=yes
משקאות אלכוהוליים גורמים לתחושה של שכרות. זה לא סתם, כי לאלכוהול יש שם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים ומקל לרגע על אנשים להתמודד עם בעיות. לכן יש הנוטים להתחיל לשתות אלכוהול כשקשה להם.
במצב של שִׁכְרוּת (Drunkenness או Alcohol intoxication) אנשים נמצאים בהשפעת אלכוהול ומאבדים את השליטה על מעשיהם. ואכן, רמת השכרות עולה בהתאם לכמות האלכוהול הנצרכת. הכלל הפשוט "שתית הרבה - השתכרת יותר".
לשכרות יש מידות. יש שכרות קלה ויש כבדה יותר ויש כזו שיכולה להביא למעשים ומצבים קיצוניים. ככל שכמות האלכוהול בדם עולה, השיכור הולך ומאבד את השליטה העצמית, כלומר את השליטה שלו במעשיו.
רמת השכרות משתנה על פי כמות האלכוהול שתשתו, או אם לנסח זאת מדויק יותר - על פי אחוז האלכוהול שבדמכם.
לרוב, האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו כ-20 דקות לאחר שמתחילים לשתות משקאות אלכוהוליים. כמובן שחשוב אחוז האלכוהול שבמשקה.
השפעת האלכוהול היא לא אחידה ויש גורמים שונים שמשפיעים עליה. אבל חשוב לדעת שגם שתייה של כמות אלכוהול קטנה יותר, גם אם כמעט ואינה מורגשת, משפיעה על הגוף.
ההשפעה המשכרת של האלכוהול יוצרת לא פעם תחושות של שמחה ושחרור לרגע בקרב השותים אותו. לכן נוהגים בתרבויות רבות "להרים כוסית" לרגל אירועי משמח או חג. אבל ההרגל לשתות משקאות חריפים, כשחוגגים ומבלים, לא מומלץ שיהפוך לשכרות וודאי לא לאובדן שליטה עצמית. אלה הרסניים ומסוכנים הרבה יותר ממה שניתן להמחיש מראש.
אחת מתופעות הלוואי המוכרות של השיכרות היא ה"הנג אובר", בעברית "חמרמורת". הכירו אותה בתגית "הנג אובר".
תופעה חמורה עוד יותר היא ההתמכרות לשתיית אלכוהול, ראו בתגית "אלכוהול, התמכרויות", או בתגית "אלכוהוליזם".
#מתי סכנת השכרות גוברת?
כשאתם עייפים או רעבים, סכנת השכרות גוברת אצלכם משמעותית.
אם אתם שותי אלכוהול חדשים היא מוכפלת לעומת מי ששותים הרבה זמן.
אם אתם רזים הסיכוי שלכם להשתכר גדול יותר מאשר הצ'אבים שביניכם.
אם אתם נשים - הסיכוי שלכם להשתכר גבוה מזה של הגברים.
#המלצה כללית
מומלץ להיזהר משתיית אלכוהול, במיוחד לצעירים. מי שרוצים לשמור על בריאותם ושליטה בחייהם, עדיף שימנעו מעצמם התמכרות למשקאות אלכוהוליים ובכך יוכלו לחסוך מעצמם בעיות רבות שהשכרות יכולה לגרום, גם למי שסבורים שלא השתכרו.
כך גורם האלכוהול לשכרות (מתורגם):
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
יש עוד השפעות שהאלכוהול גורם (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
עוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
ובחיוך גדול - סצנת השכרות המצחיקה מ"השמן והרזה":
https://youtu.be/XPIw6eRW_Bg
מטרנטולות מטוגנות ועד עכבישים בטיגון עמוק, אכילת עכבישים במזרח הרחוק היא להיט לא קטן. בקמבודיה, למשל, קוקטייל עכבישים הוא להיט ענק. מדובר על כוס יין אורז מקומי, שבתוכה עכביש טרנטולה ענק, מעדן אהוב במיוחד שהדובדבן האמיתי בו הוא העכביש האכיל בכבודו ובעצמו.
אל תוך הקוקטייל הזה, הכולל משקה ופירות, מושלך לפני ההגשה טרנטולה ענקי וחי והמשקה מוגש לשותים. הקמבודים גורסים שאכילה של עכבישים כאלו היא טובה לפעילות הלב ולחשק.
אנשים ששתו את הקוקטייל הזה מעידים שהטרנטולה בסוף היא טעימה. מישהו שאכל את הרגליים שלו, העיד שהן היו מתוקות וקראנצ'יות...
תיירים מערביים מוצאים עניין בטיולי אוכל ובקמבודיה הם כבר מובלים בידי נהגי טוק-טוק מקומיים לאתרי הציד של הטרנטורלות. בסוף הסיורים הללו הם גם טועמים מהקוקטייל ומחווים את דעתם.
אז בין עכבישים מטוגנים לקוקטייל טרנטולות - יכול להיות שהם יודעים משהו שאנחנו לא?
כך אוכלים עכבישים:
https://youtu.be/7SAmjzWbg7c
בתאילנד ובקמבודיה אוכלים עכבישי טרנטולה בתאווה:
https://youtu.be/663y8_mYCTg
השף גורדון ראמזי שהחליט לטעום גם הוא:
https://youtu.be/9Z_UndhO2ME
וזוג שהחליט לטעום מהכל:
https://youtu.be/nvYXersXSdw
קוקטיילים
במשך שנים רבות, בטרם הומצאו חומרי הרדמה טובים, הוא שימש להרדים פצועים וחולים, לצורך ניתוחים וטיפולים כואבים. אותה תכונה יצרה לו את השם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים, משפר את מצב הרוח ומקל על אנשים להתמודד עם בעיות.
מצד שני, כולם יודעים שהוא ממכר, הורס את הכבד ולא פעם הופך אנשים יצרניים ומתפקדים לשיכורים וחסרי שליטה עצמית. קבלו את האלכוהול (Alcohol), או בעצם, אל תקבלו אותו!
אלכוהול הוא מרכיב במשקאות חריפים, ששמו הפך עם הזמן למילה שאנשים משתמשים בה, בקיצור ובשפת היום-יום, כשם למשקאות האלכוהוליים עצמם - 'אלכוהול'.
זהו אחד מהחומרים הנקראים כהלים, או ביחיד כוהל, ששמו אתאנול. האתאנול הוא המרכיב במשקאות אלכוהוליים, שגורם לתחושה של שכרות. יש אלכוהול ביינות, קוקטיילים, בירות ובמשקאות חריפים כמו וודקה, ברנדי, עראק ועוד.
מקור השם 'אלכוהול' הוא משיבוש השם הערבי "אל כוהל". פרט אירוני ומעניין הוא שדווקא על הערבים, מי שנתנו לאלכוהול את שמו, אוסרת דתם המוסלמית לשתות אלכוהול...
נראה שיש לכך סיבה טובה. לאלכוהול יש השפעה משכרת. הוא גורם לשותים אותו הרגשת שמחה ושחרור לרגע ולכן בתרבויות רבות נוהגים לשתות משקאות חריפים, כחלק משמחות ומסיבות, כשחוגגים ומבלים. אך תרבות השתייה שהתפתחה אצל בני נוער וצעירים סביב האלכוהול, היא מסוכנת ואף יכולה להיות ממכרת.
רבים לא מודעים עד כמה השיכרות יכולה להיות הרסנית. כי מי ששותים אלכוהול רב, גורמים נזק בלתי הפיך לגופם, במיוחד לכבד. ידוע שאנשים במצבי דיכאון מחפשים לא פעם את תחושת היציאה לרגע מהדיכאון, שמציעה השיכרות הזו. אבל כשפגה השפעת האתאנול והדיכאון חוזר, הם שותים עוד אלכוהול ואז, שוב ושוב, הדבר מוביל במהירות להתמכרות לשתיה של אלכוהול.
ההתמכרות לאלכוהול, שמכנים אותו "הטיפה המרה", היא סכנה בריאותית של ממש. ילדים ובני נוער שצורכים אלכוהול עלולים להסתבך ולאבד שליטה על עצמם, לסכן את עצמם, להגיע למצבים של אלימות, פגיעה עצמית, אובדן שליטה ועוד. מחקרים הוכיחו שוב ושוב שתחת השפעת האלכוהול אנשים עושים דברים שהם לא היו עושים במצב של פיכחון.
אם אתם שותים משקאות אלכוהוליים אז שתו במידה והזמינו ושתו גם מים, ביחד עם הדרינק שהזמנתם. וזכרו גם שריבוי אלכוהול, כמעט תמיד מבטיח שלמחרת בבוקר תפגשו את התופעה שאנו מציגים בתגית "הנג אובר".
בבקשה הימנעו משתיית הרבה אלכוהול! - זה לא הופך אתכם לגברים... רעיון טוב הוא לאנשים שרוצים לשמור על בריאות ושליטה בחייהם, למנוע התמכרות למשקאות אלכוהוליים ולהימנע מבעיות רבות שהשיכרות, גם אם איננו יודעים או לא מאמינים שהשתכרנו, יכולה לגרום.
הנה השפעות שהאלכוהול גורם שטויות ששתיינים אומרים (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
ההבדלים בין משקאות אלכוהוליים שונים:
https://youtu.be/-54p6rs-xoQ
ועוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
