שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו מאכל הטפיוקה?
אין לה טעם וטבחים אומרים שהיא רק גימיק, אבל אם כבר אז היא ממש אטרקטיבית ומיוחדת על כל שולחן. זוהי הטפיוקה (Tapioca)..
טפיוקה הוא חומר עשוי עמילן שמשתמשים בו להכנת מאכלים שונים, כולל קינוחים ופודינג טעים.
את הטפיוקה, שמקורו בברזיל, מפיקים משורש מיובש של צמח המניהוט. מברזיל הופץ הטפיוקה לארצות טרופיות נוספות ובשנים האחרונות אל העולם כולו.
את השורש שפעם ניתן היה למצוא רק בדרום אמריקה מגדלים כיום במקומות רבים בעולם.
למעשה, הטפיוקה הוא תוצר לוואי בתהליך של הכנת הפארופה, בדומה להכנת פסטה מחיטה. בבישול שלה, היא הופכת שקופה ובעלת מראה של ג'לי.
מה שיוצא בסוף ההכנה הוא מעין כדורי ג'לי שקוף ומושלם בשקיפותו שיש לו מרקם צמיגי של פודינג ואפס טעם. אגב, לקצת טעם וצבע, יש המוסיפים למי הבישול שלה תה ירוק או צ'אי וסוכר חום.
באסיה מכינים ממנה קינוח אסייתי קר מאוד, פודינג סמיך הכולל קוקוס, הרבה חלב ופירות טריים.
בברזיל נוהגים לכנות בשם "טפיוקה" סוג של פנקייקס שנקראים גם בייג'ו (Beijo). באסיה מייצרים את הטפיוקה משורשים שונים. ניתן לקנות אותו בתור קמח ולהכין ממנו פנקייקס ולחמניות טעימים.
הנה הטפיוקה:
https://youtu.be/O6eNdfGn5Pw
כך מייצרים טפיוקה (עברית):
https://youtu.be/cYNsvjazve0
בישול של פניני טפיוקה:
https://youtu.be/_1Aq19E94fI
וטפיוקה בברזיל היא סוג של קרפ:
https://youtu.be/3zsoZ9L_6zs
מאיפה הגיע קרם בוואריה?
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
מה מקורו של קרם ברולה?
קרם בְּרוּלֶה (Crème brûlée) הוא קינוח צרפתי פופולרי במיוחד, שבאופן מפתיע אינו מסובך להכנה. קרם לקינוח, מעין פודינג איכותי אך פשוט להכנה, שהוא בעצם שכבת קרמל זהובה ופריכה, שמתחתיה מסתתר קרם וניל אפוי, מתקתק ועדין. כך או כך, הוא עשיר וטעים להפליא וסודו העיקרי הוא כנראה המעטה העדין של סוכר שרוף שבראשו.
שכבת הקרמל המתפצפצת מעל לקרם הברולה היא סימן ההיכר שלו. המראה החום שמעל קרם הברולה מתקבל מהאפייה שלו, באמצעות אש. כן, פירוש שמו של קרם הברולה הוא בצרפתית "קרם שרוף", על שום הסוכר החום השרוף שעל שכבת הקרמל של הקינוח. את החריכה של הקרם מבצעים הקונדיטורים בעזרת "בֶּרְנַר" (Burner), בעברית "לָהַבְיוֹר".
יש ויכוח היסטורי ארוך, בין הצרפתים, הספרדים והאנגלים, בקשר למקורו של קרם הברולה. אחת הטענות, שנראית מבוססת יותר, היא שהוא נולד בבריטניה של המאה ה-17. משערים שהקינוח הזה הומצא על ידי השף של הטריניטי קולג' שבקיימברידג', שבטעות שרף את הקרם לאחר שבזק עליו סוכר ואז גילה שהתוצאה טעימה במיוחד...
אגב, ההגשה שלו מוצלחת במיוחד עם פירות יער, שמאזנים אותו בחמצמצות מתוקה.
כך מכינים בפשטות קרם ברולה:
https://youtu.be/hxTRJ-WzPIQ
קרם ברולה פשוט להכנה אבל עשיר ומעוטר במעטה של סוכר שרוף (עברית):
https://youtu.be/mqZ2tKKqZXY
באנגלית:
https://youtu.be/H2hxl5Nu5iU
כך חורכים את שכבת הקרמל שמעל קרם הברולה בעזרת להביור ידני (עברית):
https://youtu.be/Y9ZEMHeyEY4?t=3m15s
וכך חרכו אותו בעבר:
https://youtu.be/-M8IIKeXMgw
מאיפה באה הפבלובה?
פבלובה (Pavlova) הוא קינוח עשוי מרנג אפוי, שנהוג להגיש עם קצפת ופירות טריים, כמו תות שדה, פסיפלורה, אפרסק, דובדבנים, קיווי ופירות יער. למעשה הפבלובה היא שילוב בין קינוח לעוגה. יתרונותיו הגדולים הם בהיותו קינוח קליל מאד ומהיר להכנה. אבל יחודו הוא בכך בהוספה של סוכר, וניל, מלח וחומץ לקצף הביצים. מה שיוצר מרנג, מקצפת קשה מבחוץ ורכה מבפנים.
המעניין הוא שבישראל הצליחה הפבלובה מאד. בתחילה היא התאימה מאד למאכלי חג הפסח, כשהסיבה היא היעדר הקמח. אבל כיום היא נחשבת לקינוח מעולה לאורך כל השנה. לכל ימות השנה.
לא ברור בדיוק מהיכן הגיע קינוח הפבלובה. מה שכן ברור הוא שהפבלובה נקרא על שם רקדנית הבלט אנה פבלובה. בביוגרפיה על חייה של פבלובה מצוין ששף במלון בניו זילנד המציא את המתכון בשנת 1926, בזמן ביקורה של פבלובה בעיר ולינגטון. גם בספר בישול ניו-זילנדי משנת 1933 יש חיזוק לעניין. מנגד, טוענים באוסטרליה שהקינוח נוצר לראשונה דווקא במלון אספלנאדה שבעיר האוסטרלית פרת'. לדבריהם זה קרה בשנת 1935.
הנה הפבלובה (עברית):
https://youtu.be/Ru70w--RTbw
הפבלובה האישית:
https://youtu.be/Zo5ATW4eq8o
הרקדנית אנה פבלובה, שעל שמה נקרא המעדן:
https://youtu.be/tkFSBkl9mmo
איך להכין פבלובה בבית (עברית):
https://youtu.be/8E4az7pEqWw
מהו המוס או הקציפה?
מוּס (Mousse), בעברית קְצִיפָה, הוא קרם המוגש בדרך כלל כקינוח.
בדרך כלל המוס מבוסס על חלבוני ביצה, מוקצפים עם חלב או שמנת, זמוסיפים להם טעמים נוספים. כקינוח מוסיפים למוס בדרך כלל שוקולד או פירות.
מוס השוקולד נחשב למוכר והאהוב מסוגי המוס. הוא התפרסם בעולם והפך פופולרי במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
לעתים המוס מופיע במנות ראשונות ואף עיקריות. אז משלבים בו טעמי בשרים או דגים, כמו מוס סלמון או טעמי ירקות, כמו אבוקדו.
ההכנה ידועה ופשוטה יחסית. את הקְצִיפָה מכינים באמצעות הקצפה של חלבוני הביצים והשמנת בנפרד, כשההוספה שלהם יחד מתבצעת בתהליך שהקונדיטורים והטבחים מכנים "קיפול". ההבדל בין הקיפול לערבוב הוא שהקיפול מצליח לשמור על המרקם האוורירי והקרמי של המוס, בעוד שערבוב היה הופך אותו עיסתי וכבד יותר.
את המוס מגישים קר או בטמפרטורת החדר. אגב, השימוש בביצים לא מבושלות בהכנה של המוס יוצר סכנה מסוימת להרעלת מזון הנגרמת בשל חיידק הסלמונלה. לכן יש להקפיד בו על טריות והכנה זהירה, כמו גם של איחסון המוס בקירור רציף.
הנה מוס שוקולד מהיר:
https://youtu.be/ZTjnVi9N7f8
יש אפילו עוגות מוס:
https://youtu.be/ShhOaDZ5Xlk
המוס לא היה קיים ללא השוקולד, שלו יש היסטוריה עשירה ומרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/ibjUpk9Iagk
מהי הכנאפה?
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
איך מייצרים עוגיות מזל?
מיהו גאון האקלרים הצרפתי?
פטיסייה בצרפתית הוא מומחה קינוחים והפטיסייה כריסטוף אדם (Christophe Adam), למשל, הוא אחד השמות החמים ביותר בעולם הקונדיטוריה.
המומחה הצרפתי הזה מתמחה בעוגות האקלר הצרפתיות והטעימות כל כך ועל האקלרים שלו הפריזאים אומרים שהם עונג צרוף - גם לעיניים וגם לחיך.
אדם, ששימש בעבר בתור הקונדיטור המהולל של מעדניית פושון המפורסמת, מנהל כיום את ל'אקלר דה ז'ני (וL’éclair de Génie) בעברית "הבזק של גאונות", חנות האקלרים המשובחת שלו בפריז, בה מוכרים אקלרים בלבד.
מעדניית האקלר של גאון האקלר היא תחנת חובה לאוהבי מנת העונג המשגעת את הצרפתים. מגוון האקלרים שנמכר בה מתחלף בכל עונה, באופן שמזכיר את עולם האופנה והקולקציות השנתיות שבו.
ואגב, השם הלא צנוע של המקום (L’éclair de Génie) הוא בעצם משחק מילים בצרפתית. כי הפירוש של וL’éclair de Génie הוא משהו בין "הבזק הגאונות" ו"אקלר גאוני" או "אקלר של הגאון". אבל לפני שאתם קוראים לו "נפוח" ולכל מקרה - כל המשמעויות האלה יקבלו המחשה כשתטעמו את האקלר של כריסטוף אדם. מדובר במאפה שטענו הוא על-אנושי.
הנה הפטיסייה כריסטוף אדם בעבודה:
https://youtu.be/LIW2CH_1e8k
האקלרים שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=DWXcMGO9MjM
איך מכינים את הוופל הבלגי?
מבין הקינוחים בעולם, רבים תופסים את הוופל הבלגי (Belgian waffles) כאחד מקינוחי השחיתות האלה שהבלגים חוגגים. אבל האמת שבבלגיה איש אינו קורא לוופלים הללו בלגיים. הם קוראים לסוגי וסגנונות הכנת הוופלים שלהם בשמות ערים, כמו "ופל בריסל" ו"ופל לייז'".
כללית, ופל בלגי הוא ופל שעשוי מתערובת אפויה, של ריבועים גדולים ועמוקים שהותפחו על ידי סודה לשתייה. מעליו נוהגים להוסיף בעולם קצפת או גלידת וניל, פירות רכים, סירופ שוקולד, תותים וכדומה.
לראשונה נחשף העולם לוופל הבלגי בתערוכה העולמית של בריסל, בשנת 1958. האמריקאים שיהפכו אותו לכזה להיט, הכירו אותו ב-1962, ביריד שנערך בסיאטל. שם לראשונה הוגש ופל בלגי כקינוח, כשעליו כדורי גלידה ותותים.
הוופל הבלגי צבר פופולריות נוספת לאחר שהוצג ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1964 בפארק פלאשינג מדוז. היזם שהביא אותו ליריד בניו-יורק, מהגר בשם ורמרש, הוא ששינה את שמו של הקינוח מ"וופל בריסל" ל"וופל בלגי". ורמרש מכר את הוופל ביריד בניו יורק עם קצפת ותותים, במחיר של דולר אחד והוא הפך להיט ענק. מניו יורק הוא התפשט לכל ארצות הברית ומשם למדינות רבות בעולם, בשמו החדש - "ופל בלגי".
כך מכינים ופל בלגי לארוחת בוקר:
https://youtu.be/aM3kVxSxF5s
עוד מתכון:
https://youtu.be/kkzv-r39MVU
טעמים של ופל בלגי:
https://youtu.be/U-E2UJx4o6M
ובתנור:
https://youtu.be/0g-h-HEQg-s
אין לה טעם וטבחים אומרים שהיא רק גימיק, אבל אם כבר אז היא ממש אטרקטיבית ומיוחדת על כל שולחן. זוהי הטפיוקה (Tapioca)..
טפיוקה הוא חומר עשוי עמילן שמשתמשים בו להכנת מאכלים שונים, כולל קינוחים ופודינג טעים.
את הטפיוקה, שמקורו בברזיל, מפיקים משורש מיובש של צמח המניהוט. מברזיל הופץ הטפיוקה לארצות טרופיות נוספות ובשנים האחרונות אל העולם כולו.
את השורש שפעם ניתן היה למצוא רק בדרום אמריקה מגדלים כיום במקומות רבים בעולם.
למעשה, הטפיוקה הוא תוצר לוואי בתהליך של הכנת הפארופה, בדומה להכנת פסטה מחיטה. בבישול שלה, היא הופכת שקופה ובעלת מראה של ג'לי.
מה שיוצא בסוף ההכנה הוא מעין כדורי ג'לי שקוף ומושלם בשקיפותו שיש לו מרקם צמיגי של פודינג ואפס טעם. אגב, לקצת טעם וצבע, יש המוסיפים למי הבישול שלה תה ירוק או צ'אי וסוכר חום.
באסיה מכינים ממנה קינוח אסייתי קר מאוד, פודינג סמיך הכולל קוקוס, הרבה חלב ופירות טריים.
בברזיל נוהגים לכנות בשם "טפיוקה" סוג של פנקייקס שנקראים גם בייג'ו (Beijo). באסיה מייצרים את הטפיוקה משורשים שונים. ניתן לקנות אותו בתור קמח ולהכין ממנו פנקייקס ולחמניות טעימים.
הנה הטפיוקה:
https://youtu.be/O6eNdfGn5Pw
כך מייצרים טפיוקה (עברית):
https://youtu.be/cYNsvjazve0
בישול של פניני טפיוקה:
https://youtu.be/_1Aq19E94fI
וטפיוקה בברזיל היא סוג של קרפ:
https://youtu.be/3zsoZ9L_6zs
קרם בוואריה (Bavarian Cream) הוא קינוח קרמי שנקרא אמנם על שם מדינת בוואריה שבגרמניה, אבל כשעוד בתחילת המאה ה-19 הכילו תפריטי עילית צרפתיים את המתכון שלו, יש סיכוי רב שמקורו בכלל צרפתי.
כך או כך, השם הוא רק התוצאה הסופית של ויכוח ארוך בין הגרמנים, הצרפתים והשוויצרים לגבי הבכורה. על דבר אחד אין כלל ויכוח: המתכון הפופולרי של כולם מבוסס על קירור של קרם בתבנית והפיכתו על גבי צלחת להגשה.
לגבי הכנת הקרם אין כמעט ויכוח. קרם בוואריה איכותי עושים בקיפול עדין של קצפת לתוך קרם אנגלז, עד שנוצר קרם עדין, קל ואוורירי. מעט ג'לטין לתוכו מאפשר לייצב את קרם הבוואריה, כך שהמעדן הטעים לא יקרוס תחת המשקל של עצמו.
באותו קרם, אגב, ניתן להשתמש גם כחלק מהקינוח שארלוט או אפילו למילוי סופגניות.
יש המוסיפים אליו פירות יער. אחרים מכניסים אותו לעוגות. אבל לרוב מושחים מעל הקרם בווריה רוטב שוקולד ומעליו מפזרים אגוזים קצוצים. יש שנהגו להגישו כשבתחתיתו ביסקוויט, קצת כמו בקרמבו.
בארץ כבש הקרם הזה את המסעדות בשנות ה-80 והפך להיט. מסעדות רבות נהגו אז להגיש קרם בוואריה כקינוח בסוף הארוחה. לטובת שומרי הכשרות הם אפילו יצרו גרסת פרווה שאינה חלבית.
הנה קרם בוואריה עם תותים:
https://youtu.be/pkVeogURJoo
וכך תכינו קרם בוואריה (עברית):
https://youtu.be/5feiP0AoY7k?long=yes
קרם בְּרוּלֶה (Crème brûlée) הוא קינוח צרפתי פופולרי במיוחד, שבאופן מפתיע אינו מסובך להכנה. קרם לקינוח, מעין פודינג איכותי אך פשוט להכנה, שהוא בעצם שכבת קרמל זהובה ופריכה, שמתחתיה מסתתר קרם וניל אפוי, מתקתק ועדין. כך או כך, הוא עשיר וטעים להפליא וסודו העיקרי הוא כנראה המעטה העדין של סוכר שרוף שבראשו.
שכבת הקרמל המתפצפצת מעל לקרם הברולה היא סימן ההיכר שלו. המראה החום שמעל קרם הברולה מתקבל מהאפייה שלו, באמצעות אש. כן, פירוש שמו של קרם הברולה הוא בצרפתית "קרם שרוף", על שום הסוכר החום השרוף שעל שכבת הקרמל של הקינוח. את החריכה של הקרם מבצעים הקונדיטורים בעזרת "בֶּרְנַר" (Burner), בעברית "לָהַבְיוֹר".
יש ויכוח היסטורי ארוך, בין הצרפתים, הספרדים והאנגלים, בקשר למקורו של קרם הברולה. אחת הטענות, שנראית מבוססת יותר, היא שהוא נולד בבריטניה של המאה ה-17. משערים שהקינוח הזה הומצא על ידי השף של הטריניטי קולג' שבקיימברידג', שבטעות שרף את הקרם לאחר שבזק עליו סוכר ואז גילה שהתוצאה טעימה במיוחד...
אגב, ההגשה שלו מוצלחת במיוחד עם פירות יער, שמאזנים אותו בחמצמצות מתוקה.
כך מכינים בפשטות קרם ברולה:
https://youtu.be/hxTRJ-WzPIQ
קרם ברולה פשוט להכנה אבל עשיר ומעוטר במעטה של סוכר שרוף (עברית):
https://youtu.be/mqZ2tKKqZXY
באנגלית:
https://youtu.be/H2hxl5Nu5iU
כך חורכים את שכבת הקרמל שמעל קרם הברולה בעזרת להביור ידני (עברית):
https://youtu.be/Y9ZEMHeyEY4?t=3m15s
וכך חרכו אותו בעבר:
https://youtu.be/-M8IIKeXMgw
פבלובה (Pavlova) הוא קינוח עשוי מרנג אפוי, שנהוג להגיש עם קצפת ופירות טריים, כמו תות שדה, פסיפלורה, אפרסק, דובדבנים, קיווי ופירות יער. למעשה הפבלובה היא שילוב בין קינוח לעוגה. יתרונותיו הגדולים הם בהיותו קינוח קליל מאד ומהיר להכנה. אבל יחודו הוא בכך בהוספה של סוכר, וניל, מלח וחומץ לקצף הביצים. מה שיוצר מרנג, מקצפת קשה מבחוץ ורכה מבפנים.
המעניין הוא שבישראל הצליחה הפבלובה מאד. בתחילה היא התאימה מאד למאכלי חג הפסח, כשהסיבה היא היעדר הקמח. אבל כיום היא נחשבת לקינוח מעולה לאורך כל השנה. לכל ימות השנה.
לא ברור בדיוק מהיכן הגיע קינוח הפבלובה. מה שכן ברור הוא שהפבלובה נקרא על שם רקדנית הבלט אנה פבלובה. בביוגרפיה על חייה של פבלובה מצוין ששף במלון בניו זילנד המציא את המתכון בשנת 1926, בזמן ביקורה של פבלובה בעיר ולינגטון. גם בספר בישול ניו-זילנדי משנת 1933 יש חיזוק לעניין. מנגד, טוענים באוסטרליה שהקינוח נוצר לראשונה דווקא במלון אספלנאדה שבעיר האוסטרלית פרת'. לדבריהם זה קרה בשנת 1935.
הנה הפבלובה (עברית):
https://youtu.be/Ru70w--RTbw
הפבלובה האישית:
https://youtu.be/Zo5ATW4eq8o
הרקדנית אנה פבלובה, שעל שמה נקרא המעדן:
https://youtu.be/tkFSBkl9mmo
איך להכין פבלובה בבית (עברית):
https://youtu.be/8E4az7pEqWw
קינוחים
מוּס (Mousse), בעברית קְצִיפָה, הוא קרם המוגש בדרך כלל כקינוח.
בדרך כלל המוס מבוסס על חלבוני ביצה, מוקצפים עם חלב או שמנת, זמוסיפים להם טעמים נוספים. כקינוח מוסיפים למוס בדרך כלל שוקולד או פירות.
מוס השוקולד נחשב למוכר והאהוב מסוגי המוס. הוא התפרסם בעולם והפך פופולרי במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.
לעתים המוס מופיע במנות ראשונות ואף עיקריות. אז משלבים בו טעמי בשרים או דגים, כמו מוס סלמון או טעמי ירקות, כמו אבוקדו.
ההכנה ידועה ופשוטה יחסית. את הקְצִיפָה מכינים באמצעות הקצפה של חלבוני הביצים והשמנת בנפרד, כשההוספה שלהם יחד מתבצעת בתהליך שהקונדיטורים והטבחים מכנים "קיפול". ההבדל בין הקיפול לערבוב הוא שהקיפול מצליח לשמור על המרקם האוורירי והקרמי של המוס, בעוד שערבוב היה הופך אותו עיסתי וכבד יותר.
את המוס מגישים קר או בטמפרטורת החדר. אגב, השימוש בביצים לא מבושלות בהכנה של המוס יוצר סכנה מסוימת להרעלת מזון הנגרמת בשל חיידק הסלמונלה. לכן יש להקפיד בו על טריות והכנה זהירה, כמו גם של איחסון המוס בקירור רציף.
הנה מוס שוקולד מהיר:
https://youtu.be/ZTjnVi9N7f8
יש אפילו עוגות מוס:
https://youtu.be/ShhOaDZ5Xlk
המוס לא היה קיים ללא השוקולד, שלו יש היסטוריה עשירה ומרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/ibjUpk9Iagk
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
איך מכינים עוגיות מזל סיניות?
אכלתם פעם עוגיית מזל במסעדה סינית? איך הן נוצרו?
עוגיות מזל (Fortune Cookies) סיניות מכילות פתק עם מחשבה חכמה או איזה שהוא לקח לחיים. את עוגיות המזל מכינים מבצק. את הבצק מכינים מסוכר, צבע מאכל זהוב, שומן ירקות וחומר מעבה, עם מים וקמח חיטה. מכונה מכינה מהתערובת הדלילה מעין משטחים קטנים. מכונה נוספת משטחת אותם ושולחת אותם לאפייה קטלה ולמכונה שתניח עליהם את הפתקים המפורסמים ותסגור את העוגיות על הפתקים. יש 5000 עתידות שונים בפתקים ובכל יום נוצרים במפעל הזה 4 מיליון עוגיות מזל!
עכשיו נארזות עוגיות במזל באריזה פלסטיק שקופה ומכונה חותכת את האריזה לכל עוגיה לבד וסוגרת אותה. מיון אחרון של העוגיות, כדי להוציא עוגיות מזל שבורות (הן הרי עלולות לעשות "מזל רע") והן נארזות בארגזים, עם דחיסה עדינה, כדי שייכנסו לארגזים בדיוק...
מזל טוב ובתיאבון!
הנה סרטון שמראה את הכנת עוגיות המזל במפעל:
https://youtu.be/qh_iYWyWGps
כך מייצרים את עוגיית המזל במפעל ביתי לא גדול בסין:
https://youtu.be/T7nUvdvTwqk
כך עוגיות מזל מיוצרות ברובע הסיני בסן פרנסיסקו שבארה"ב:
https://youtu.be/bQ4IdQ0uB9o
וכך יוצרים בבית:
https://youtu.be/vPWy3u6beFY
אכלתם פעם עוגיית מזל במסעדה סינית? איך הן נוצרו?
עוגיות מזל (Fortune Cookies) סיניות מכילות פתק עם מחשבה חכמה או איזה שהוא לקח לחיים. את עוגיות המזל מכינים מבצק. את הבצק מכינים מסוכר, צבע מאכל זהוב, שומן ירקות וחומר מעבה, עם מים וקמח חיטה. מכונה מכינה מהתערובת הדלילה מעין משטחים קטנים. מכונה נוספת משטחת אותם ושולחת אותם לאפייה קטלה ולמכונה שתניח עליהם את הפתקים המפורסמים ותסגור את העוגיות על הפתקים. יש 5000 עתידות שונים בפתקים ובכל יום נוצרים במפעל הזה 4 מיליון עוגיות מזל!
עכשיו נארזות עוגיות במזל באריזה פלסטיק שקופה ומכונה חותכת את האריזה לכל עוגיה לבד וסוגרת אותה. מיון אחרון של העוגיות, כדי להוציא עוגיות מזל שבורות (הן הרי עלולות לעשות "מזל רע") והן נארזות בארגזים, עם דחיסה עדינה, כדי שייכנסו לארגזים בדיוק...
מזל טוב ובתיאבון!
הנה סרטון שמראה את הכנת עוגיות המזל במפעל:
https://youtu.be/qh_iYWyWGps
כך מייצרים את עוגיית המזל במפעל ביתי לא גדול בסין:
https://youtu.be/T7nUvdvTwqk
כך עוגיות מזל מיוצרות ברובע הסיני בסן פרנסיסקו שבארה"ב:
https://youtu.be/bQ4IdQ0uB9o
וכך יוצרים בבית:
https://youtu.be/vPWy3u6beFY
פטיסייה בצרפתית הוא מומחה קינוחים והפטיסייה כריסטוף אדם (Christophe Adam), למשל, הוא אחד השמות החמים ביותר בעולם הקונדיטוריה.
המומחה הצרפתי הזה מתמחה בעוגות האקלר הצרפתיות והטעימות כל כך ועל האקלרים שלו הפריזאים אומרים שהם עונג צרוף - גם לעיניים וגם לחיך.
אדם, ששימש בעבר בתור הקונדיטור המהולל של מעדניית פושון המפורסמת, מנהל כיום את ל'אקלר דה ז'ני (וL’éclair de Génie) בעברית "הבזק של גאונות", חנות האקלרים המשובחת שלו בפריז, בה מוכרים אקלרים בלבד.
מעדניית האקלר של גאון האקלר היא תחנת חובה לאוהבי מנת העונג המשגעת את הצרפתים. מגוון האקלרים שנמכר בה מתחלף בכל עונה, באופן שמזכיר את עולם האופנה והקולקציות השנתיות שבו.
ואגב, השם הלא צנוע של המקום (L’éclair de Génie) הוא בעצם משחק מילים בצרפתית. כי הפירוש של וL’éclair de Génie הוא משהו בין "הבזק הגאונות" ו"אקלר גאוני" או "אקלר של הגאון". אבל לפני שאתם קוראים לו "נפוח" ולכל מקרה - כל המשמעויות האלה יקבלו המחשה כשתטעמו את האקלר של כריסטוף אדם. מדובר במאפה שטענו הוא על-אנושי.
הנה הפטיסייה כריסטוף אדם בעבודה:
https://youtu.be/LIW2CH_1e8k
האקלרים שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=DWXcMGO9MjM
מבין הקינוחים בעולם, רבים תופסים את הוופל הבלגי (Belgian waffles) כאחד מקינוחי השחיתות האלה שהבלגים חוגגים. אבל האמת שבבלגיה איש אינו קורא לוופלים הללו בלגיים. הם קוראים לסוגי וסגנונות הכנת הוופלים שלהם בשמות ערים, כמו "ופל בריסל" ו"ופל לייז'".
כללית, ופל בלגי הוא ופל שעשוי מתערובת אפויה, של ריבועים גדולים ועמוקים שהותפחו על ידי סודה לשתייה. מעליו נוהגים להוסיף בעולם קצפת או גלידת וניל, פירות רכים, סירופ שוקולד, תותים וכדומה.
לראשונה נחשף העולם לוופל הבלגי בתערוכה העולמית של בריסל, בשנת 1958. האמריקאים שיהפכו אותו לכזה להיט, הכירו אותו ב-1962, ביריד שנערך בסיאטל. שם לראשונה הוגש ופל בלגי כקינוח, כשעליו כדורי גלידה ותותים.
הוופל הבלגי צבר פופולריות נוספת לאחר שהוצג ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1964 בפארק פלאשינג מדוז. היזם שהביא אותו ליריד בניו-יורק, מהגר בשם ורמרש, הוא ששינה את שמו של הקינוח מ"וופל בריסל" ל"וופל בלגי". ורמרש מכר את הוופל ביריד בניו יורק עם קצפת ותותים, במחיר של דולר אחד והוא הפך להיט ענק. מניו יורק הוא התפשט לכל ארצות הברית ומשם למדינות רבות בעולם, בשמו החדש - "ופל בלגי".
כך מכינים ופל בלגי לארוחת בוקר:
https://youtu.be/aM3kVxSxF5s
עוד מתכון:
https://youtu.be/kkzv-r39MVU
טעמים של ופל בלגי:
https://youtu.be/U-E2UJx4o6M
ובתנור:
https://youtu.be/0g-h-HEQg-s
מה סוד המתוקים הערביים?
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
הנה המתוקים הערביים של המזרח - בזה יש עוד כמה מאכלים (עברית):
https://youtu.be/QfXmGJgfI_I?t=4m30s&end=6m46s
תולדות המתוקים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/aGU_CBP9QUQ?t=16m16s&end=19m53s
הנה הם בערים העתיקות (עברית):
https://youtu.be/GzoPItDNWhg
ובאיסטנבול - הבירה הטורקית:
https://youtu.be/w9oFHhhlKWE
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
הנה המתוקים הערביים של המזרח - בזה יש עוד כמה מאכלים (עברית):
https://youtu.be/QfXmGJgfI_I?t=4m30s&end=6m46s
תולדות המתוקים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/aGU_CBP9QUQ?t=16m16s&end=19m53s
הנה הם בערים העתיקות (עברית):
https://youtu.be/GzoPItDNWhg
ובאיסטנבול - הבירה הטורקית:
https://youtu.be/w9oFHhhlKWE
מהו הטעם המתוק ואיך משפיע הסוכר על המוח?
הטעם המתוק (Sweet) הוא טעם שמורגש על הלשון אם נוגעים בה חומרים כמו סוכרים פשוטים, סוגי חלבונים מסוימים ועוד.
הסוכר (Sugar), המתוק והנחשק עד כדי התמכרות, הוא בעצם שם למולקולות שנקראות פחמימות.
ישנם סוגים רבים של סוכרים בהמון מאכלים, כולל כאלה שאינם ממתקים או קינוחים. אבל מה גורם לסוכר להיות כל כך ממכר?
הסוכר מפעיל את קולטני הטעם המתוק שבלשון ומשם נשלחים אותות עד לאזור בקליפת המוח שאחראי על הטעם המתוק. הוא מפעיל את מערכת התגמול של המוח שגורמת לנו לרצות עוד מהמתוק הזה אבל גם לאובדן השליטה העצמית ותשוקה. גם במעיים יש קולטני סוכר ששולחים למוח הודעות שגורמות לגוף לייצר עוד אינסולין, כדי לעמוד בתוספת הסוכר שהגוף קיבל.
גם הסוכר, כמו אלכוהול, ניקוטין והרואין, שולח דופמין להילוך יתר וגורם לנו לחפש עוד ממנו, אם כי הוא כמובן פחות ממכר מהם. אם רק מדי פעם נמתיק בפה - זה בסדר, אבל אם נאכל באופן קבוע מזון לא מגוון ועתיר סוכר, הסוכר יתנהג קצת כמו סמים ויגרום להתמכרות מסוימת למזונות מתוקים.
כך הסוכר משפיע על המוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
הסוכר מסתתר במקומות לא צפויים (מתורגם):
https://youtu.be/Q4CZ81EmAsw
האם הסוכר הוא הצרה הבריאותית של העולם השבע:
https://youtu.be/o6W-wKrb4t0
מפת הטעמים שזיהתה, מעט אחרת ממה שחושבים, את אזורי הטעם שעל לשוננו (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
בעיות הבריאות שבסוכר:
https://youtu.be/EFlnlGx0B5U
וסרט תיעודי שחושף את הסכנות שיש בסוכר המתוק כל כך:
https://youtu.be/K3ksKkCOgTw?long=yes
הטעם המתוק (Sweet) הוא טעם שמורגש על הלשון אם נוגעים בה חומרים כמו סוכרים פשוטים, סוגי חלבונים מסוימים ועוד.
הסוכר (Sugar), המתוק והנחשק עד כדי התמכרות, הוא בעצם שם למולקולות שנקראות פחמימות.
ישנם סוגים רבים של סוכרים בהמון מאכלים, כולל כאלה שאינם ממתקים או קינוחים. אבל מה גורם לסוכר להיות כל כך ממכר?
הסוכר מפעיל את קולטני הטעם המתוק שבלשון ומשם נשלחים אותות עד לאזור בקליפת המוח שאחראי על הטעם המתוק. הוא מפעיל את מערכת התגמול של המוח שגורמת לנו לרצות עוד מהמתוק הזה אבל גם לאובדן השליטה העצמית ותשוקה. גם במעיים יש קולטני סוכר ששולחים למוח הודעות שגורמות לגוף לייצר עוד אינסולין, כדי לעמוד בתוספת הסוכר שהגוף קיבל.
גם הסוכר, כמו אלכוהול, ניקוטין והרואין, שולח דופמין להילוך יתר וגורם לנו לחפש עוד ממנו, אם כי הוא כמובן פחות ממכר מהם. אם רק מדי פעם נמתיק בפה - זה בסדר, אבל אם נאכל באופן קבוע מזון לא מגוון ועתיר סוכר, הסוכר יתנהג קצת כמו סמים ויגרום להתמכרות מסוימת למזונות מתוקים.
כך הסוכר משפיע על המוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
הסוכר מסתתר במקומות לא צפויים (מתורגם):
https://youtu.be/Q4CZ81EmAsw
האם הסוכר הוא הצרה הבריאותית של העולם השבע:
https://youtu.be/o6W-wKrb4t0
מפת הטעמים שזיהתה, מעט אחרת ממה שחושבים, את אזורי הטעם שעל לשוננו (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
בעיות הבריאות שבסוכר:
https://youtu.be/EFlnlGx0B5U
וסרט תיעודי שחושף את הסכנות שיש בסוכר המתוק כל כך:
https://youtu.be/K3ksKkCOgTw?long=yes
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
מי המציאו את הגלידה?
על פי הסיפורים הגלידה הומצאה, מבלי משים, על ידי קיסר רומי נירון. האיש, שהיה ידוע בגחמות שלו, הורה למשרתיו להביא שלג צח מההרים ולהגיש לו אחרי שערבבו עם רסק מפירות טריים.
אך ההיסטוריה מראה שהגלידה הומצאה עוד לפני כן, בפרס העתיקה. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, נהגו לאסוף שם את השלג ולערבבו עם מיץ ענבים מרוכז. התוצאה הזכירה סוג של סורבה מודרני.
את הגלידה החלבית, אגב, המציאו בסין, בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה. הם הוסיפו את החלב למאכל המבוסס על שלג.
כמה מאות אחר כך היו אלה הרומאים, שהוסיפו לגלידה גם דבש.
הערבים הם שהוסיפו לגלידה לראשונה סוכר. הסוכר החליף אצלם את מיצי פירות. יש תיאוריות היסטוריות שקושרות אותם לראשונה להכנה של קינוחים קפואים - ערבוב של קרח מפסגות הרים עם מיצי פירות למעין ברד מרענן. הקינוחים הללו נקראו "שיראב". מכאן יוולד השם "שרבט".
אגב, מהברד המרענן שיביאו המורים לסיציליה תיוולד בהמשך גם ה"גרניטה" - הקינוח של ברד עשוי מים קפואים עם פירות טחונים בסוכר ומעט אלכוהול.
אבל נחזור לגלידה. השרבט יהגר מאיטליה לצרפת ביחד עם קטרינה דה מדיצ'י, שתינשא במאה ה-16 למלך צרפת אנרי ה-2. לאחר שהיא תהגר לארמונו שבצרפת יהפוך ה"שרבט" האיטלקי ל"סורבה" שאנו מכירים, שמה הצרפתי והמוכר כיום בכל העולם של הגלידה ללא חלב או שמנת.
וכן, הצרפתים יהיו מי שיחליפו את מיצי הפירות בחלב ובשמנת, ותיוולד ה"גלידה החלבית הראשונה. עד היום מבחינים בצרפת בין ה"גלידה", בה מככב החלב כמרכיב בסיסי, לבין ה"סורבה", שבו מים קפואים הם המרכיב החשוב במעדן הקפוא.
הגלידה המודרנית תופיע במאה ה-18 באמריקה ותקבל את שמה מהשם "Iced cream" ובקיצור "Ice cream".
הנה ההיסטוריה של הגלידה (עברית):
https://youtu.be/4-xRI08CmXE
מהם תולדות הגלידה? (מתורגם)
https://youtu.be/7K3KdgDcdYc
לילדים על המצאת הגלידה בהיסטוריה האנושית (עברית):
https://youtu.be/vjjq_1H1RBE
סיפורו של האוטו גלידה (עברית):
https://youtu.be/M285gJj7p7Q
וסרטון תיעודי על תולדות הגלידה:
https://youtu.be/hLbI1bR52Rw?long=yes
על פי הסיפורים הגלידה הומצאה, מבלי משים, על ידי קיסר רומי נירון. האיש, שהיה ידוע בגחמות שלו, הורה למשרתיו להביא שלג צח מההרים ולהגיש לו אחרי שערבבו עם רסק מפירות טריים.
אך ההיסטוריה מראה שהגלידה הומצאה עוד לפני כן, בפרס העתיקה. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, נהגו לאסוף שם את השלג ולערבבו עם מיץ ענבים מרוכז. התוצאה הזכירה סוג של סורבה מודרני.
את הגלידה החלבית, אגב, המציאו בסין, בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה. הם הוסיפו את החלב למאכל המבוסס על שלג.
כמה מאות אחר כך היו אלה הרומאים, שהוסיפו לגלידה גם דבש.
הערבים הם שהוסיפו לגלידה לראשונה סוכר. הסוכר החליף אצלם את מיצי פירות. יש תיאוריות היסטוריות שקושרות אותם לראשונה להכנה של קינוחים קפואים - ערבוב של קרח מפסגות הרים עם מיצי פירות למעין ברד מרענן. הקינוחים הללו נקראו "שיראב". מכאן יוולד השם "שרבט".
אגב, מהברד המרענן שיביאו המורים לסיציליה תיוולד בהמשך גם ה"גרניטה" - הקינוח של ברד עשוי מים קפואים עם פירות טחונים בסוכר ומעט אלכוהול.
אבל נחזור לגלידה. השרבט יהגר מאיטליה לצרפת ביחד עם קטרינה דה מדיצ'י, שתינשא במאה ה-16 למלך צרפת אנרי ה-2. לאחר שהיא תהגר לארמונו שבצרפת יהפוך ה"שרבט" האיטלקי ל"סורבה" שאנו מכירים, שמה הצרפתי והמוכר כיום בכל העולם של הגלידה ללא חלב או שמנת.
וכן, הצרפתים יהיו מי שיחליפו את מיצי הפירות בחלב ובשמנת, ותיוולד ה"גלידה החלבית הראשונה. עד היום מבחינים בצרפת בין ה"גלידה", בה מככב החלב כמרכיב בסיסי, לבין ה"סורבה", שבו מים קפואים הם המרכיב החשוב במעדן הקפוא.
הגלידה המודרנית תופיע במאה ה-18 באמריקה ותקבל את שמה מהשם "Iced cream" ובקיצור "Ice cream".
הנה ההיסטוריה של הגלידה (עברית):
https://youtu.be/4-xRI08CmXE
מהם תולדות הגלידה? (מתורגם)
https://youtu.be/7K3KdgDcdYc
לילדים על המצאת הגלידה בהיסטוריה האנושית (עברית):
https://youtu.be/vjjq_1H1RBE
סיפורו של האוטו גלידה (עברית):
https://youtu.be/M285gJj7p7Q
וסרטון תיעודי על תולדות הגלידה:
https://youtu.be/hLbI1bR52Rw?long=yes
מה הטריק בגלידה אמריקאית?
הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.
הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.
האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.
הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.
למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.
כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.
מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.
הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):
https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0
הגלידה האמריקאית הגבוהה:
https://youtu.be/XmdbhHYtGWU
כך נכין גלידה כזו בבית:
https://youtu.be/MMm_kkwkYQM
מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:
https://youtu.be/tsGplFM6Ue4
עוד משהו ממשרד החיוך:
https://youtu.be/TiNRqTV2udg
וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:
https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes
הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.
הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.
האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.
הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.
למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.
כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.
מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.
הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):
https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0
הגלידה האמריקאית הגבוהה:
https://youtu.be/XmdbhHYtGWU
כך נכין גלידה כזו בבית:
https://youtu.be/MMm_kkwkYQM
מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:
https://youtu.be/tsGplFM6Ue4
עוד משהו ממשרד החיוך:
https://youtu.be/TiNRqTV2udg
וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:
https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes
מהו סם האושר הטבעי אנדורפין?
אנדורפין (Endorphin), או אנדורפינים הוא שמם של משככי הכאב הטבעיים שהגוף מייצר.
אבל לא מדובר רק בשיכוך כאבים. האנדורפין נחשב לסם האושר הטבעי של הגוף שלנו. מדובר בכימיקלים טבעיים דמויי אופיאואידים, המשתחררים במוח באופן טבעי ומשככים כאב, אך גם משפרים את מצב הרוח ויוצרים לנו הרגשה טובה, אפילו תחושת אופוריה.
האנדורפינים הם חלק ממערכת התגמול במוחנו ויש להם תפקיד במנגנוני ההישרדות שלנו. הם משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת כמו ריצה, או בעת פעילות ספורטיבית מסוכנת, אחרי שאנו שוהים בחוץ לטיול, פיקניק וכדומה וכשעוסקים בפעילות מינית.
כל אלה חשובים להישרדות ולכן הגוף מעודד אותנו באמצעותם לברוח, להסתתר ולהתרבות - פעולות של הישרדות המין האנושי ובעצם של כל המינים בטבע.
בשנים האחרונות נמצא שגם אכילת שוקולד, האזנה למוסיקה או אכילה של מאכלים חריפים מייצרים במוח אנדורפינים.
נחזור לתפקידם של האנדורפינים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף. בעידן המודרני זיהו את כוחם של הצחוק וההומור, למשל, בהפחתת כאב. זוהי תוצאה של ייצור הורמוני האנדורפין שמתרחש בגוף תודות לצחוק וההומור. מתגליות כאלה נולד והתפתח תחום הליצנות הרפואית, המשתמש בהומור והצחוק שיוצרים ליצנים בבתי חולים, לצורך ייצור האנדורפינים שמקלים על כאב החולים והפצועים.
כאמור, האנדורפינים הם שאחראים גם לתחושה הנפלאה של מי שמבצעים פעולות קשות, מסוכנות ועמוסות אדרנלין. הם נוצרים מיד לאחר ביצוע של דברים מפחידים, הישרדותיים ונועזים. אז מתפוגג המתח של הספורטאי ובמוחו משתחררים אנדורפינים. זו הסיבה שלא פעם אנו מביטים בתדהמה בספורטאים שמסיימים משהו מפרך אך מתחילים לרקוד, לשמוח ולבלות בהתלהבות אין קץ.
אז האנדורפינים הם מרכיב מרכזי במערכת הנוירוכימית של מערכת התגמול במוחנו. הם אחראים לעונג ולהישרדות, אך לצערנו בעידן המודרני לא פחות גם להתמכרויות ההרסניות של בני אדם לעונג, התמכרויות שהן בדרך כלל הרסניות ורצוי להימנע מהן, כמו סמים, אלכוהול ודומיהם. קראו על כך בתגית "התמכרות".
הנה האנדורפין:
https://youtu.be/lc_dILVgrD8
האנדורפין כאחד המרכיבים של מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
ספורטאים שרצו 15 שעות מצטרפים למסיבה ומאושרים (עברית):
https://youtu.be/3Gak7jUc-9s
והסוכר המשחרר לנו אנדורפינים במוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
אנדורפין (Endorphin), או אנדורפינים הוא שמם של משככי הכאב הטבעיים שהגוף מייצר.
אבל לא מדובר רק בשיכוך כאבים. האנדורפין נחשב לסם האושר הטבעי של הגוף שלנו. מדובר בכימיקלים טבעיים דמויי אופיאואידים, המשתחררים במוח באופן טבעי ומשככים כאב, אך גם משפרים את מצב הרוח ויוצרים לנו הרגשה טובה, אפילו תחושת אופוריה.
האנדורפינים הם חלק ממערכת התגמול במוחנו ויש להם תפקיד במנגנוני ההישרדות שלנו. הם משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת כמו ריצה, או בעת פעילות ספורטיבית מסוכנת, אחרי שאנו שוהים בחוץ לטיול, פיקניק וכדומה וכשעוסקים בפעילות מינית.
כל אלה חשובים להישרדות ולכן הגוף מעודד אותנו באמצעותם לברוח, להסתתר ולהתרבות - פעולות של הישרדות המין האנושי ובעצם של כל המינים בטבע.
בשנים האחרונות נמצא שגם אכילת שוקולד, האזנה למוסיקה או אכילה של מאכלים חריפים מייצרים במוח אנדורפינים.
נחזור לתפקידם של האנדורפינים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף. בעידן המודרני זיהו את כוחם של הצחוק וההומור, למשל, בהפחתת כאב. זוהי תוצאה של ייצור הורמוני האנדורפין שמתרחש בגוף תודות לצחוק וההומור. מתגליות כאלה נולד והתפתח תחום הליצנות הרפואית, המשתמש בהומור והצחוק שיוצרים ליצנים בבתי חולים, לצורך ייצור האנדורפינים שמקלים על כאב החולים והפצועים.
כאמור, האנדורפינים הם שאחראים גם לתחושה הנפלאה של מי שמבצעים פעולות קשות, מסוכנות ועמוסות אדרנלין. הם נוצרים מיד לאחר ביצוע של דברים מפחידים, הישרדותיים ונועזים. אז מתפוגג המתח של הספורטאי ובמוחו משתחררים אנדורפינים. זו הסיבה שלא פעם אנו מביטים בתדהמה בספורטאים שמסיימים משהו מפרך אך מתחילים לרקוד, לשמוח ולבלות בהתלהבות אין קץ.
אז האנדורפינים הם מרכיב מרכזי במערכת הנוירוכימית של מערכת התגמול במוחנו. הם אחראים לעונג ולהישרדות, אך לצערנו בעידן המודרני לא פחות גם להתמכרויות ההרסניות של בני אדם לעונג, התמכרויות שהן בדרך כלל הרסניות ורצוי להימנע מהן, כמו סמים, אלכוהול ודומיהם. קראו על כך בתגית "התמכרות".
הנה האנדורפין:
https://youtu.be/lc_dILVgrD8
האנדורפין כאחד המרכיבים של מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
ספורטאים שרצו 15 שעות מצטרפים למסיבה ומאושרים (עברית):
https://youtu.be/3Gak7jUc-9s
והסוכר המשחרר לנו אנדורפינים במוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
איך נולד גביע הגלידה עשוי הוופל?
גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.
הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.
לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.
מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.
הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:
http://youtu.be/7OcfzMIZsxA
כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:
https://youtu.be/4K4JAyPxlTw
ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)
https://youtu.be/1zyR7_8N6Og
גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.
הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.
לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.
מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.
הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:
http://youtu.be/7OcfzMIZsxA
כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:
https://youtu.be/4K4JAyPxlTw
ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)
https://youtu.be/1zyR7_8N6Og
מהי הבקלאווה?
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
