שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה ההיסטוריה של הקינמון והאגדות סביבו?
הקינמון (Cinnamon) הוא תבלין בעל היסטוריה עשירה מאוד ואחד התבלינים האהובים. מסין העתיקה, דרך מצרים העתיקה בה תיבלו בו מזונות וגם חנטו מתים ועד אירופה הקדומה בה השתמשו בו כתבלין ומרפא - תולדות הקינמון הם סיפורו של תבלין ותיק ויקר, עם היסטוריה עשירה ושימושים מגוונים.
הקינמון המקורי הגיע ככל הנראה מסרי לנקה, לשעבר ציילון, בה גדלו עצי הקינמון הראשונים. משם הוא התפשט לסין, אינדונזיה, וייטנאם ומצרים.
לפני 4,000 שנה ויותר הוא מוזכר בספרים סיניים עתיקים, בעיקר בהקשרים רפואיים. הרפואה הסינית המסורתית רואה בקינמון מאזן אנרגיות בגוף ומחזק את מערכת החיסון. היא משתמשת בו לטיפול במגוון מחלות, מבעיות עיכול ועד להפחתת דלקות.
באלף ה-3 לפני הספירה הקינמון כבר מובא מסין למצרים העתיקה. כאן הוא נחשב לחומר קדוש ולסמל של חיי נצח.
החונטים המצריים השתמשו בו כאחד המרכיבים של תערובת התבלינים ועשבי התיבול שבהם השתמשו למילוי גופם של החנוטים. בארונות קבורה מהתקופה מצאו הארכיאולוגים שרידי קינמון, המעידים כאלף עדים על חשיבותו הרוחנית והמיסטית.
בתנ"ך מוזכר הקינמון כאחד המרכיבים בשמן המשחה המקודש, המעיד על ערכו הרוחני והכלכלי. בין השאר הוא מוזכר בספר שמות (פרק ל', פסוק כ"ג): "ואתה קח לך בְּשמים, ראש מר-דרור חמש מאות וקִנמן-בּשֶם מחציתו חמישים ומאתים". עוד דוגמה היא בשיר השירים (פרק ד', פסוק י"ד): "וכרכום קָנֶה וקִנמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשֵי בְּשָמים".
גם בכתבי הרודוטוס היווני, לצד ספרים קלאסיים נוספים מהעת העתיקה, מוזכר הקינמון לא פעם, כשבתרבות היוונית נחשב הקינמון למותרות יוקרה.
הקיסרים הרומאים שילמו משקל זהב תמורת כמויות זעומות של הקינמון. ברומי נהגו לפזר את התבלין היקר מאוד בהלוויות, כהפגנת עושר ראוותנית של משפחות אמידות.
לאימפריה הרומית הוא הגיע מאינדונזיה, בה הוא היה ידוע בתור "קאיו מניס", העץ המתוק. רפסודות העבירו אותו אז מאיי מאלוקו, דרך "מסלול הקינמון" ואל מזרח אפריקה. משם הושט התבלין היקר, על ידי סוחרים מקומיים - צפונה לשוקי רומא.
בהמשך נמצאו גם במקומות אחרים באירופה עדויות לשימוש בו לצורכי מרפא. בימי הביניים מביאים סוחרים ערביים קינמון לאלכסנדריה וממנה הוא נשלח אל ונציה ולכל רחבי אירופה. סוחרי המזרח התיכון טווים סביבו מעטה של מיסתורין. הם סיפרו סיפורים על ציפורים ענקיות השומרות על עצי הקינמון ועל מסעות מסוכנים בארצות רחוקות כדי להשיג את התבלין היקר, תוך הסתרת מקורותיו האמיתיים.
באירופה של ימי הביניים המסחר בקינמון מהמזרח הוא רווחי מאוד. הקינמון שווה באותם ימים בערכו לזהב. רק האצולה והעשירים יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותו, לא רק כתבלין אלא כאמצעי תשלום, כסמל סטטוס וכמתנה דיפלומטית מהמעלה הראשונה.
מסעות מאירופה אל אזורי הקינמון באי ציילון עיצבו את מפת העולם המסחרית והביאו למהפכות גיאוגרפיות ותרבותיות. מאבק איתנים של שליטה התקיים בין פורטוגזים, הולנדים וספרדים.
בסוף המאה ה-15 הפורטוגזים מגלים את ציילון, סרי לנקה של ימינו. במשך 100 שנים הם הופכים למובילי המסחר בקינמון ונעשים אימפריה עשירה. הדומיננטיות שלהם במסחר הזה מסתיימת כשההולנדים מגיעים גם הם אל האי ומשתלטים עליו.
בשלהי המאה ה-18 משתלטים הבריטים על ציילון, אבל גידול הקינמון כבר התפשט לעוד ארצות. ב-1833 מסתיים העידן של המונופול הבריטי על המסחר בקינמון ועבור עוד ארצות גידול הקינמון הרווחי הופך לעניין כלכלי שווה. לא מעט ארצות נוספות מתחילות לגדל קינמון, כולל אינדונזיה, ראוניון, גויאנה ומאוריציוס.
בעידן המודרני, הופך הקינמון למרכיב נפוץ במטבחים ברחבי העולם. מלבד ערכו התרבותי והמסחרי, מגלים המדענים בו עוד ועוד סגולות בריאותיות, מהפחתת רמות סוכר בדם ועד חיזוק מערכת החיסון, מה שהופך אותו לתבלין מבוקש ובריא גם יחד.
כיום מופקים 80-90% מהקינמון בעולם בסרי-לנקה, כשהיתרה מתחלקת בין סין, וייטנאם, הודו, אינדונזיה, מדגסקר, זנזיבר, ברזיל ומצרים.
הנה סיפורו של הקינמון:
https://youtu.be/DPCsk_fN1S4
למה הקינמון בציילון כל כך יקר?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
קציר הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
על הקינמון שמגיע רובו ממעצמת הקינמון העולמית סרי לנקה:
https://youtu.be/OhO5fKkHTH8?long=yes
וההיסטוריה של הקינמון:
https://youtu.be/GpO1YR5bsyk?long=yes
איך מפיקים את הקינמון, למה הוא יקר ומה שימושיו?
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
טעמו ישלים היטב אגסים או תפוחים מבושלים והוא מוצלח מאוד גם עם יין חם. הקינמון טעים מאוד גם בביסקוויטים חריפים.
#רפואה
הכנת חליטה של מקלות קינמון מיובשים או אבקת קינמון טחון, יחד עם כפית דבש ופרוסת לימון מקלה על עוזרת להצטננות, כאבי גרון ואפילו שפעת בשלביה המוקדמים.
קינמון גם מקל על בעיות עיכול, אחרי אכילה של אוכל עשיר וכבד.
שמן קינמון אתרי הוא שמן מעולה לעיסוי ארומתרפי בכאבי שרירים ובעיות עיכול. רק לא לבעלי עור רגיש או מי שנוטים לאלרגיה. גם אנשים שסובלים מאסטמה כדאי שיימנעו מלשאוף אותו.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
קינמון
הקינמון (Cinnamon) הוא תבלין בעל היסטוריה עשירה מאוד ואחד התבלינים האהובים. מסין העתיקה, דרך מצרים העתיקה בה תיבלו בו מזונות וגם חנטו מתים ועד אירופה הקדומה בה השתמשו בו כתבלין ומרפא - תולדות הקינמון הם סיפורו של תבלין ותיק ויקר, עם היסטוריה עשירה ושימושים מגוונים.
הקינמון המקורי הגיע ככל הנראה מסרי לנקה, לשעבר ציילון, בה גדלו עצי הקינמון הראשונים. משם הוא התפשט לסין, אינדונזיה, וייטנאם ומצרים.
לפני 4,000 שנה ויותר הוא מוזכר בספרים סיניים עתיקים, בעיקר בהקשרים רפואיים. הרפואה הסינית המסורתית רואה בקינמון מאזן אנרגיות בגוף ומחזק את מערכת החיסון. היא משתמשת בו לטיפול במגוון מחלות, מבעיות עיכול ועד להפחתת דלקות.
באלף ה-3 לפני הספירה הקינמון כבר מובא מסין למצרים העתיקה. כאן הוא נחשב לחומר קדוש ולסמל של חיי נצח.
החונטים המצריים השתמשו בו כאחד המרכיבים של תערובת התבלינים ועשבי התיבול שבהם השתמשו למילוי גופם של החנוטים. בארונות קבורה מהתקופה מצאו הארכיאולוגים שרידי קינמון, המעידים כאלף עדים על חשיבותו הרוחנית והמיסטית.
בתנ"ך מוזכר הקינמון כאחד המרכיבים בשמן המשחה המקודש, המעיד על ערכו הרוחני והכלכלי. בין השאר הוא מוזכר בספר שמות (פרק ל', פסוק כ"ג): "ואתה קח לך בְּשמים, ראש מר-דרור חמש מאות וקִנמן-בּשֶם מחציתו חמישים ומאתים". עוד דוגמה היא בשיר השירים (פרק ד', פסוק י"ד): "וכרכום קָנֶה וקִנמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשֵי בְּשָמים".
גם בכתבי הרודוטוס היווני, לצד ספרים קלאסיים נוספים מהעת העתיקה, מוזכר הקינמון לא פעם, כשבתרבות היוונית נחשב הקינמון למותרות יוקרה.
הקיסרים הרומאים שילמו משקל זהב תמורת כמויות זעומות של הקינמון. ברומי נהגו לפזר את התבלין היקר מאוד בהלוויות, כהפגנת עושר ראוותנית של משפחות אמידות.
לאימפריה הרומית הוא הגיע מאינדונזיה, בה הוא היה ידוע בתור "קאיו מניס", העץ המתוק. רפסודות העבירו אותו אז מאיי מאלוקו, דרך "מסלול הקינמון" ואל מזרח אפריקה. משם הושט התבלין היקר, על ידי סוחרים מקומיים - צפונה לשוקי רומא.
בהמשך נמצאו גם במקומות אחרים באירופה עדויות לשימוש בו לצורכי מרפא. בימי הביניים מביאים סוחרים ערביים קינמון לאלכסנדריה וממנה הוא נשלח אל ונציה ולכל רחבי אירופה. סוחרי המזרח התיכון טווים סביבו מעטה של מיסתורין. הם סיפרו סיפורים על ציפורים ענקיות השומרות על עצי הקינמון ועל מסעות מסוכנים בארצות רחוקות כדי להשיג את התבלין היקר, תוך הסתרת מקורותיו האמיתיים.
באירופה של ימי הביניים המסחר בקינמון מהמזרח הוא רווחי מאוד. הקינמון שווה באותם ימים בערכו לזהב. רק האצולה והעשירים יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותו, לא רק כתבלין אלא כאמצעי תשלום, כסמל סטטוס וכמתנה דיפלומטית מהמעלה הראשונה.
מסעות מאירופה אל אזורי הקינמון באי ציילון עיצבו את מפת העולם המסחרית והביאו למהפכות גיאוגרפיות ותרבותיות. מאבק איתנים של שליטה התקיים בין פורטוגזים, הולנדים וספרדים.
בסוף המאה ה-15 הפורטוגזים מגלים את ציילון, סרי לנקה של ימינו. במשך 100 שנים הם הופכים למובילי המסחר בקינמון ונעשים אימפריה עשירה. הדומיננטיות שלהם במסחר הזה מסתיימת כשההולנדים מגיעים גם הם אל האי ומשתלטים עליו.
בשלהי המאה ה-18 משתלטים הבריטים על ציילון, אבל גידול הקינמון כבר התפשט לעוד ארצות. ב-1833 מסתיים העידן של המונופול הבריטי על המסחר בקינמון ועבור עוד ארצות גידול הקינמון הרווחי הופך לעניין כלכלי שווה. לא מעט ארצות נוספות מתחילות לגדל קינמון, כולל אינדונזיה, ראוניון, גויאנה ומאוריציוס.
בעידן המודרני, הופך הקינמון למרכיב נפוץ במטבחים ברחבי העולם. מלבד ערכו התרבותי והמסחרי, מגלים המדענים בו עוד ועוד סגולות בריאותיות, מהפחתת רמות סוכר בדם ועד חיזוק מערכת החיסון, מה שהופך אותו לתבלין מבוקש ובריא גם יחד.
כיום מופקים 80-90% מהקינמון בעולם בסרי-לנקה, כשהיתרה מתחלקת בין סין, וייטנאם, הודו, אינדונזיה, מדגסקר, זנזיבר, ברזיל ומצרים.
הנה סיפורו של הקינמון:
https://youtu.be/DPCsk_fN1S4
למה הקינמון בציילון כל כך יקר?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
קציר הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
על הקינמון שמגיע רובו ממעצמת הקינמון העולמית סרי לנקה:
https://youtu.be/OhO5fKkHTH8?long=yes
וההיסטוריה של הקינמון:
https://youtu.be/GpO1YR5bsyk?long=yes
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
טעמו ישלים היטב אגסים או תפוחים מבושלים והוא מוצלח מאוד גם עם יין חם. הקינמון טעים מאוד גם בביסקוויטים חריפים.
#רפואה
הכנת חליטה של מקלות קינמון מיובשים או אבקת קינמון טחון, יחד עם כפית דבש ופרוסת לימון מקלה על עוזרת להצטננות, כאבי גרון ואפילו שפעת בשלביה המוקדמים.
קינמון גם מקל על בעיות עיכול, אחרי אכילה של אוכל עשיר וכבד.
שמן קינמון אתרי הוא שמן מעולה לעיסוי ארומתרפי בכאבי שרירים ובעיות עיכול. רק לא לבעלי עור רגיש או מי שנוטים לאלרגיה. גם אנשים שסובלים מאסטמה כדאי שיימנעו מלשאוף אותו.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
