שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מככב המזמור העתיק "'דיאֶס אירֶה'" בקולנוע?
האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?
שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.
מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.
כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.
למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.
גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.
כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.
מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.
בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.
אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...
סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:
https://youtu.be/-3-bVRYRnSM
ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:
https://youtu.be/sEUaT24B2U8
בתווים עתיקים:
https://youtu.be/dsn9LWh230k
פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:
https://youtu.be/7nVmFlSV1ok
אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:
https://youtu.be/RVc9G36uxPc
עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":
https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA
בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":
https://youtu.be/j23bSfiYScI
כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:
https://youtu.be/0hL1m4hGBVY
והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":
https://youtu.be/ZV60qfHhKI0
מה מצמרר ברקוויאם של מוצרט?
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
הנה סיפור הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/PIh4cFSE6lE
פרק הלקרימוזה מהרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/k1-TrAvp_xs
ובביצוע נוגע ללב של גיטרה:
https://youtu.be/uY8EP9HXV9Q
כל הרקוויאם שכתב מוצרט, בהמחזה מסוימת:
https://youtu.be/05ti_0WyxuM?long=yes
מי רודף אחרי הפוגה המוסיקלית?
פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.
בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.
חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.
יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.
פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.
כך נראית פוגה:
https://youtu.be/95gLT7NzHAM
הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:
https://youtu.be/4WhPUqpaRp4
פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ
הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:
https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4
סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:
https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes
הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:
https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes
ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes
רקוויאם
האם זה לא מופלא בעיניכם שלחן נוצרי עתיק מלווה את התרבות מאז ימי הביניים ועד ימינו ומככב באינספור סרטי קולנוע הוליוודיים?
שמו בלטינית "'דיאֶס אירֶה'" (Dies Irae), שפירושו "יום הזעם" או "יום עברה", מתוך המיסה הקתולית. המוטיב הזה לקוח במקור מתוך מזמור גריגוריאני עתיק, מהמאה ה-13 ואולי אף עתיק יותר. במיסה הנוצרית הקתולית הוא מתאר את "יום הדין האחרון", היום בו גוזר אלוהים את דינם של בני האדם - לגיהנום או לגן העדן.
מוסיקלית, ה-Dies Irae הוא מוטיב יורד, מינורי ונמוך - מתכון מוצלח למהלך מלודי פסימי ואפילו מאיים. הוא הולחן כאמור בימי הביניים, על ידי נזירים קתוליים. יש חוקרים המשערים שהמלחין הוא נזיר פרנציסקני בשם תומא מצ'לאנו, אבל יש כל כך מעט מידע שזו יכולה להיות אמת באותה מידה שזה יכול להיות לא אמת.
כך או כך, למלחינים של הקטע לא היה מושג מה יקרה אבל הם ידעו מה הם עושים. הלחן הזה היה אפקטיבי מהרגע הראשון והוא היה רגע מרכזי במיסה הנוצרית מאז.
למעשה, כבר 800 שנה שהמוטיב הזה מלווה את התרבות המערבית. הוא שב והופיע ביצירות קלאסיות. בין השאר ניתן למצוא אותו ברקוויאם של מוצרט, מסוף המאה ה-18, אצל ורדי ברקוויאם הנודע שלו ובסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, במחצית הראשונה של המאה ה-19.
גם הקולנוע, אמנות צעירה יחסית, שאוהבת מוטיבים אפקטיביים, התחבר מאוד ובמיוחד לארבעת הצלילים הראשונים של המוטיב השימושי. כך עתיד ה"דיאס אירה" להפוך עם השנים למוטיב קולנועי שכיח. התפקיד שלו בסרטים ברור - לנבא מוות, זעם, יום הדין.
כבר בסרט הדיסטופי "מטרופוליס" משנות ה-30, הדיאס אירה עבד מצוין. הניכור והנבואה של פריץ לאנג, יוצר הסרט, התחברו היטב עם הצליל הקודר של ה'דיאֶס אירֶה' המופלא הזה.
מאז הוא לא מפסיק לחזור לפסקולים. הבמאי הגאון אינגמר ברגמן השתמש בו בסרט "החותם השביעי". הוא נוגן גם בפסקול "הגיבן מנוטרדאם" של וולט דיסני. מאוחר יותר זה יהפוך לנחשול. כמו בסרט האימה המובחר "הניצוץ", באחד מסרטי "מלחמת הכוכבים" ואפילו ב"מלך האריות" הנהדר של דיסני - בעשרות סרטים המוטיב המצמרר הזה שימש את מלחיני הסרטים לתת את נבואת המוות שלהם לצופים.
בחלקם הוא שקוף וברור, כמו ב"יום שישי ה-13", "הגולגולת הזועקת" ו"גרמלינס 2". באחרים, כמו "ואלס מפיסטו" או "מגרש השדים" המזוויע, הוא נסתר יותר ורק אוזן מנוסה יותר תצליח לזהותו.
אבל ממש כמו יום הדין הנוצרי, הדיאס אירה שם וממתין לכולנו שננהג יפה ונהיה בני אדם טובים. אחרת, מי יודע אם לא נצטרך לסבול את הלחן הזה גם בעולם הבא, כפסקול מותנו...
סיפור הדיאס אירה ואיך הוא שולב בסרטים:
https://youtu.be/-3-bVRYRnSM
ה-Dies irae מושר במזמור גרגוריאני:
https://youtu.be/sEUaT24B2U8
בתווים עתיקים:
https://youtu.be/dsn9LWh230k
פרנץ ליסט פותח איתו את"ריקוד המוות" שלו:
https://youtu.be/7nVmFlSV1ok
אצל מוצרט ברקוויאם הוא מועצם למקהלה:
https://youtu.be/RVc9G36uxPc
עם פתיחת הסרט המזוויע "הניצוץ":
https://youtu.be/g_nsZ8yt1KA
בצלילים הנמוכים בסרט "מלחמת הכוכבים":
https://youtu.be/j23bSfiYScI
כמה סרטים מפורסמים שבהם אף פותח המוטיב:
https://youtu.be/0hL1m4hGBVY
והמון סרטי אימה, כולל "מגרש השדים":
https://youtu.be/ZV60qfHhKI0
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
הנה סיפור הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/PIh4cFSE6lE
פרק הלקרימוזה מהרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/k1-TrAvp_xs
ובביצוע נוגע ללב של גיטרה:
https://youtu.be/uY8EP9HXV9Q
כל הרקוויאם שכתב מוצרט, בהמחזה מסוימת:
https://youtu.be/05ti_0WyxuM?long=yes
פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.
בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.
חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.
יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.
פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.
כך נראית פוגה:
https://youtu.be/95gLT7NzHAM
הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:
https://youtu.be/4WhPUqpaRp4
פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ
הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:
https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4
סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:
https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes
הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:
https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes
ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes
