שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
על מה רבו הממציאים אדיסון וטסלה?
המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.
שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.
כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.
ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.
בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.
הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ
וראפ מחוייך על המאבק הזה:
https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0
מה ההבדל בין זרם ישר וזרם חילופין?
ודאי ראיתם פעם את הצירוף AC/DC. הכוונה היא כמובן לא ללהקת הרוק בשם זה, אלא לסימון שמופיע על מתקני חשמל ושעל שמו קראה לעצמה הלהקה.
מתקני החשמל שאנו מכירים מופעלים או על ידי זרם ישר (DC) או על ידי זרם חילופין (AC).
#זרם ישר
בזרם ישר (DC) נעים האלקטרונים בכיוון אחד כל הזמן. מי שגילה את זה היה הממציא האמריקאי המפורסם תומס אלווה אדיסון.
גם בימינו הוא שימושי. זרם ישר הוא זרם שאנו שואבים למשל מהסוללה, שיש לה שני קטבים: מינוס (-) ופלוס (+).
זה עובד כך: בקוטב הראשון יש עודף אלקטרונים. אם מחברים אליו מוליך חשמלי, כמו חוט מתכת או אפילו מים, האלקטרונים עוברים לאורכו של המוליך, לכיוון הקוטב השני, שבו יש חסר אלקטרונים.
האלקטרונים, בדרכם מקוטב לקוטב, מפעילים נורת חשמל, תנור או מכשיר רדיו וכדומה. זה די פשוט. הממציא המפורסם אדיסון הוא שהמציא את נורת החשמל ושלל מכשירי חשמל נוספים, שכולם פועלים בזרם ישר.
הזרם הישר הוא העדיף גם במכוניות, שם יש דינמו המייצר חשמל מתנועת המנוע ומצבר שצובר את החשמל ומאפשר להפעיל את המכונית.
#זרם חילופין
בזרם החילופין (AC) האלקטרונים משנים את כיוון התנועה שלהם, בכבל המוליך למשל, עשרות פעמים בשניה. 50 או 60 הרץ, לדוגמה, אומרת ש-50 או 60 פעמים בשנייה מתחלף כיוון התנועה של האלקטרונים.
המנוע על בסיס זרם חילופין שפיתח טסלה הגדיל את המתח בכבלים באופן דרמטי, לא פעם לרמה של עשרות אלפי וולט. בכך הוא הקטין מאוד את עוצמת הזרם ומזער את אובדן החשמל, בדרכו מתחנת הכוח אל הצרכן.
במנוע של טסלה לא היה מגע בין החלקים השונים ובניגוד למנוע של אדיסון לא היו ניצוצות. יתרון טכנולוגי משמעותי, שנראה לאנשים כמעט מיסטי.
יתרון נוסף בשיטת זרם החילופין היה שכבלי החשמל כמעט ולא מתחממים. זה אפשר לבנות רשת חשמל מכבלי נחושת דקים וזולים הרבה יותר ולהביא את החשמל במהירות עצומה לכל פינה בעולם.
ממציא זרם החילופין, טסלה, היה צעיר מאדיסון. בתקופה מסוימת הוא עבד אצל אדיסון, אך הפך למתחרהו.
טסלה עבד על היחס שבין שדה מגנטי למעגל חשמלי. מתצפית שערך, הוא ראה שסליל דומה המתקרב למגנט, יוצר בו לרגע זרם חשמלי. הוא ניחש שבמעגל חשמלי מסתובב בשדה המגנטי, יופיעו בו הבזקי חשמל. תדירות המבזקים תלויה במהירות הסיבובים. הוא גם גילה שהאלקטרונים נעים בכיוון אחד בהבזק ראשון, ועם הסיבוב הבא נעים בכיוון ההפוך.
טסלה קרא לזרם החולף בסליל המוליך "זרם חילופי" (או מתחלף) ולמכשיר שמייצר אותו הוא קרא גנרטור.
עוד גילוי חשוב שלו היה השנאי. אם נעביר זרם חילופין בסליל עם שדה מגנטי, תיווצר השראה מגנטית שמעבירה חשמל לסליל שני, המבודד ממנו. המכשיר הזה נקרא שנאי. אם בסליל השני יש פי שתיים כריכות מהראשון, יהיה המתח החשמלי שיופק בו כפול.
כיום AC, שהוא זרם חילופין, הוא סוג החשמל שאנו משתמשים בו ברשת החשמל הביתית והתעשייתית. המתח בסוללה פשוטה הוא 1.5 וולט ואילו ברשת הביתית בישראל הוא 220 וולט, שזה פי 150 כמעט (בארה"ב משתמשים בדרך כלל במתח ביתי של 110 וולט, ובישראל 220 וולט - שם מספר התנודות לשנייה הוא 60, לעומת 50 אצלנו).
החשמל נוצר בתחנות כוח, בטורבינות רוח ובמפלי מים במתח עילי של עד ל- 220,000 וולט, פי אלף מהמתח הביתי. משם הוא מועבר ברשת בין-עירונית, באמצעות חוטי נחושת בעובי לא גדול. המתח החשמלי האדיר הזה מוקטן באמצעות שנאי, למתח הביתי הקטן בהרבה.
השנאי, שהיום מכנים אותו לא פעם "ספק כוח", הוא גם זה שמאפשר להשתמש בזרם חילופין עבור מכשירים מבוססי זרם ישר. השנאי מקטין את המתח ומשנה את הזרם מהשקע שבקיר מזרם חילופין לזרם ישר.
הנה ההבדל שבין זרם ישר וחילופי:
https://www.youtube.com/watch?v=BcIDRet787k
סיפור התחרות שבין שני הגאונים – אדיסון וטסלה, על השיטה הרצויה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ?long=yes
וסיפורו של טסלה הגאון שהמציא את מערכת החשמל שלנו ועוד המון המצאות (עברית):
https://youtu.be/mCQZO7J8FaI?long=yes
מי משליך נעליים על חוטי החשמל?
זוהי אחת התופעות העולמיות הלא-ברורות ושחוזרות על עצמן בהמון מקומות בעולם. לכאורה היא ללא הסבר ואיש לא מצליח להוכיח למה היא מכוונת. אבל המנהג לזרוק נעליים ולהשאירן תלויות על כבלי החשמל או הטלפון, הפך למנהג עולמי משונה ומרתק.
הדיעה הרווחת היא שהנעליים התלויות הן סימן של מקומות למסחר בסמים. הטענה של מצדדי העניין הזה היא שהנעליים התלויות הן משהו כמו שלט של חנות, אבל "שלט סודי" ומוסכם רק על יודעי דבר, המבינים שזהו סימון של חנות או מקום פעילות של סוחרי סמים.
אחרים מדברים על הנעליים שעל חוטי הטלפון כסימן גבול. הוא נועד לסמן את תחום השליטה של כנופיית רחוב. כל כנופיה אחרת תימנע מלהיכנס לתחומה, אלא אם כן כוונתה לייצר אלימות. כך מסמלות הנעליים על כבלי החשמל והטלפון את הטריטוריה, קצת כמו שהשתנה של בעלי חיים היא אמצעי לסימון הטריטוריה שלהם.
מצד שני, בכלל לא ברור שזו אכן טכניקה של כנופיות רחוב, בעיקר מכיוון שרבים הם הילדים הצעירים שמשליכים נעליים אל כבלי רשת החשמל ושאין בינם לבין הכנופיות הללו דבר.
רבים סבורים שבכלל מדובר באקט תמים של פרידה מהנעליים הישנות. כולנו יודעים כמה קשה לעיתים להתנתק מהנעליים והבגדים הישנים שלנו. כך מתאפשרת לנו פגישה עם הנעליים הישנות שלנו, למשך תקופה ארוכה. בכל עת שנרצה בכך, ניתן להגיע ולהצביע עליהם ולומר: "הי, הנה הנעליים שלי!".
כך או כך, המסתורין של הנעליים התלויות על עמוד הטלפון והחשמל ימשיך ללוות אותנו עוד זמן, עד שתתגלה (או שלא) הסיבה למנהג הלא מובן הזה.
הנה הסבר לתופעה המוזרה של נעליים התלויות על כבלי חשמל (עברית):
https://youtu.be/2UqteSVLUH4
באנגלית על הנעליים על כבלי חשמל:
https://youtu.be/lU5Vcc79gv4
כתבת טלוויזיה של רשת פוקס על הנושא:
https://youtu.be/wxcM8R1R43o
זה מה שאנשים ברחוב חושבים על הסיבה לתופעה של נעליים על כבלי חשמל:
https://youtu.be/IXzzAi6feEg
יש מקומות שבהם זה מוגזם, כמו באותו שביל צעידה שכל מי שמשלים אותו מרגיש צורך להשליך את נעליו למעלה:
https://youtu.be/mCO2V7hFIcI
וסרטון תיעודי על תופעת הנעליים שעל חוטי החשמל והטלפון:
https://youtu.be/BuXwPtgjFGU?long=yes
איך נוצר החשמל בטורבינות רוח?
כולנו יודעים שטורבינת חשמל היא אחת הדרכים הטובות ביותר לייצר אנרגיה ירוקה, שלא מנצלת חומרים שכמותם מוגבלת ושהשימוש בהם מזהם והורס את כדור הארץ.
אבל כיצד מייצרת הטורבינה את החשמל?
ובכן, תודות למבנה שלה, טורבינת רוח מסתובבת בכל פעם שיש רוח. משום כך נוהגים להציב אותן באזורים שהרוחות בהם מרובות. כשהרוח הנושבת, היא מסובבת את כנפי הטורבינה ובכך מעבירה את אנרגיית הרוח למנוע.
כנפי הטורבינה מחוברות למנוע שהוא למעשה גנרטור. גנרטור שפותח כדי להמיר אנרגיה סיבובית לחשמל. המשמעות של זה היא שסיבובי המנוע שנוצרים מהכנפיים והרוח מייצרים עתה חשמל.
כל שנותר עתה למערכת הוא להעביר את החשמל שנוצר מהסיבובים הללו שגרמה הרוח, אל מערכת החשמל האזורית והארצית.
ואכן, החשמל הזה עובר מהטורבינה אל רשת החשמל. באמצעות כבלי חשמל הפרושים בכל האזור, נאסף החשמל מכל הטורבינות. הוא מועבר מכאן לשימוש בנייני המגורים, התעשייה והעסקים בכל רחבי האזור והמדינה.
כך נוצר חשמל מטורבינות רוח (מתורגם):
http://youtu.be/kSFy-0xE-1U
וכך פועלות טורבינות רוח:
https://youtu.be/cuKpaPbxlvk
מהן תחנות הרוח המעופפות ומה יתרמו בעתיד?
תחנות רוח מעופפות (Flying wind turbines) הן סוג של דאונים ממונעים הטסים במעגלים וזרמי האוויר. אלה מניעים בהם מדחפים המחוברים לדינמו ויוצרים חשמל.
ככל שתחנת הרוח המעופפת עולה לגובה רב יותר, הרוח חזקה יותר ומאפשרת ייצור של יותר חשמל וביעילות רבה מזו של כל שבשבת רוח קרקעית.
מומחים מעריכים שתחנות החשמל המעופפות ישמשו בעתיד לייצור של חשמל באזורים נידחים שבהם לא ניתן ליצור חיבור רציף לרשת החשמל. מבסיסי צבא ומוצבים מרוחקים ועד למתקני מחקר שונים, או התיישבויות מרוחקות תחנות החשמל הללו יוכלו לספק חשמל זול וקבוע, מבלי להתבסס על גנרטורים המחייבים אספקה קבועה של דלק.
הנה סרטון על תחנות רוח המעופפות והפתרון שהן מאפשרות ליצירת חשמל מהרוח:
http://youtu.be/BIcwd0uRn10?t=26s
שימוש אפשרי בעתיד במסוקי רחפן שהטורבינות שלהם ישמשו לייצור חשמל:
http://youtu.be/m13VJ2SYcjM
ניסויים בטורבינת הרוח המעופפת Wing 7 שמדחפיה מייצרים חשמל:
https://youtu.be/hbPXXpaW5ws
המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.
שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.
כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.
ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.
בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.
הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ
וראפ מחוייך על המאבק הזה:
https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0
ודאי ראיתם פעם את הצירוף AC/DC. הכוונה היא כמובן לא ללהקת הרוק בשם זה, אלא לסימון שמופיע על מתקני חשמל ושעל שמו קראה לעצמה הלהקה.
מתקני החשמל שאנו מכירים מופעלים או על ידי זרם ישר (DC) או על ידי זרם חילופין (AC).
#זרם ישר
בזרם ישר (DC) נעים האלקטרונים בכיוון אחד כל הזמן. מי שגילה את זה היה הממציא האמריקאי המפורסם תומס אלווה אדיסון.
גם בימינו הוא שימושי. זרם ישר הוא זרם שאנו שואבים למשל מהסוללה, שיש לה שני קטבים: מינוס (-) ופלוס (+).
זה עובד כך: בקוטב הראשון יש עודף אלקטרונים. אם מחברים אליו מוליך חשמלי, כמו חוט מתכת או אפילו מים, האלקטרונים עוברים לאורכו של המוליך, לכיוון הקוטב השני, שבו יש חסר אלקטרונים.
האלקטרונים, בדרכם מקוטב לקוטב, מפעילים נורת חשמל, תנור או מכשיר רדיו וכדומה. זה די פשוט. הממציא המפורסם אדיסון הוא שהמציא את נורת החשמל ושלל מכשירי חשמל נוספים, שכולם פועלים בזרם ישר.
הזרם הישר הוא העדיף גם במכוניות, שם יש דינמו המייצר חשמל מתנועת המנוע ומצבר שצובר את החשמל ומאפשר להפעיל את המכונית.
#זרם חילופין
בזרם החילופין (AC) האלקטרונים משנים את כיוון התנועה שלהם, בכבל המוליך למשל, עשרות פעמים בשניה. 50 או 60 הרץ, לדוגמה, אומרת ש-50 או 60 פעמים בשנייה מתחלף כיוון התנועה של האלקטרונים.
המנוע על בסיס זרם חילופין שפיתח טסלה הגדיל את המתח בכבלים באופן דרמטי, לא פעם לרמה של עשרות אלפי וולט. בכך הוא הקטין מאוד את עוצמת הזרם ומזער את אובדן החשמל, בדרכו מתחנת הכוח אל הצרכן.
במנוע של טסלה לא היה מגע בין החלקים השונים ובניגוד למנוע של אדיסון לא היו ניצוצות. יתרון טכנולוגי משמעותי, שנראה לאנשים כמעט מיסטי.
יתרון נוסף בשיטת זרם החילופין היה שכבלי החשמל כמעט ולא מתחממים. זה אפשר לבנות רשת חשמל מכבלי נחושת דקים וזולים הרבה יותר ולהביא את החשמל במהירות עצומה לכל פינה בעולם.
ממציא זרם החילופין, טסלה, היה צעיר מאדיסון. בתקופה מסוימת הוא עבד אצל אדיסון, אך הפך למתחרהו.
טסלה עבד על היחס שבין שדה מגנטי למעגל חשמלי. מתצפית שערך, הוא ראה שסליל דומה המתקרב למגנט, יוצר בו לרגע זרם חשמלי. הוא ניחש שבמעגל חשמלי מסתובב בשדה המגנטי, יופיעו בו הבזקי חשמל. תדירות המבזקים תלויה במהירות הסיבובים. הוא גם גילה שהאלקטרונים נעים בכיוון אחד בהבזק ראשון, ועם הסיבוב הבא נעים בכיוון ההפוך.
טסלה קרא לזרם החולף בסליל המוליך "זרם חילופי" (או מתחלף) ולמכשיר שמייצר אותו הוא קרא גנרטור.
עוד גילוי חשוב שלו היה השנאי. אם נעביר זרם חילופין בסליל עם שדה מגנטי, תיווצר השראה מגנטית שמעבירה חשמל לסליל שני, המבודד ממנו. המכשיר הזה נקרא שנאי. אם בסליל השני יש פי שתיים כריכות מהראשון, יהיה המתח החשמלי שיופק בו כפול.
כיום AC, שהוא זרם חילופין, הוא סוג החשמל שאנו משתמשים בו ברשת החשמל הביתית והתעשייתית. המתח בסוללה פשוטה הוא 1.5 וולט ואילו ברשת הביתית בישראל הוא 220 וולט, שזה פי 150 כמעט (בארה"ב משתמשים בדרך כלל במתח ביתי של 110 וולט, ובישראל 220 וולט - שם מספר התנודות לשנייה הוא 60, לעומת 50 אצלנו).
החשמל נוצר בתחנות כוח, בטורבינות רוח ובמפלי מים במתח עילי של עד ל- 220,000 וולט, פי אלף מהמתח הביתי. משם הוא מועבר ברשת בין-עירונית, באמצעות חוטי נחושת בעובי לא גדול. המתח החשמלי האדיר הזה מוקטן באמצעות שנאי, למתח הביתי הקטן בהרבה.
השנאי, שהיום מכנים אותו לא פעם "ספק כוח", הוא גם זה שמאפשר להשתמש בזרם חילופין עבור מכשירים מבוססי זרם ישר. השנאי מקטין את המתח ומשנה את הזרם מהשקע שבקיר מזרם חילופין לזרם ישר.
הנה ההבדל שבין זרם ישר וחילופי:
https://www.youtube.com/watch?v=BcIDRet787k
סיפור התחרות שבין שני הגאונים – אדיסון וטסלה, על השיטה הרצויה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ?long=yes
וסיפורו של טסלה הגאון שהמציא את מערכת החשמל שלנו ועוד המון המצאות (עברית):
https://youtu.be/mCQZO7J8FaI?long=yes
זוהי אחת התופעות העולמיות הלא-ברורות ושחוזרות על עצמן בהמון מקומות בעולם. לכאורה היא ללא הסבר ואיש לא מצליח להוכיח למה היא מכוונת. אבל המנהג לזרוק נעליים ולהשאירן תלויות על כבלי החשמל או הטלפון, הפך למנהג עולמי משונה ומרתק.
הדיעה הרווחת היא שהנעליים התלויות הן סימן של מקומות למסחר בסמים. הטענה של מצדדי העניין הזה היא שהנעליים התלויות הן משהו כמו שלט של חנות, אבל "שלט סודי" ומוסכם רק על יודעי דבר, המבינים שזהו סימון של חנות או מקום פעילות של סוחרי סמים.
אחרים מדברים על הנעליים שעל חוטי הטלפון כסימן גבול. הוא נועד לסמן את תחום השליטה של כנופיית רחוב. כל כנופיה אחרת תימנע מלהיכנס לתחומה, אלא אם כן כוונתה לייצר אלימות. כך מסמלות הנעליים על כבלי החשמל והטלפון את הטריטוריה, קצת כמו שהשתנה של בעלי חיים היא אמצעי לסימון הטריטוריה שלהם.
מצד שני, בכלל לא ברור שזו אכן טכניקה של כנופיות רחוב, בעיקר מכיוון שרבים הם הילדים הצעירים שמשליכים נעליים אל כבלי רשת החשמל ושאין בינם לבין הכנופיות הללו דבר.
רבים סבורים שבכלל מדובר באקט תמים של פרידה מהנעליים הישנות. כולנו יודעים כמה קשה לעיתים להתנתק מהנעליים והבגדים הישנים שלנו. כך מתאפשרת לנו פגישה עם הנעליים הישנות שלנו, למשך תקופה ארוכה. בכל עת שנרצה בכך, ניתן להגיע ולהצביע עליהם ולומר: "הי, הנה הנעליים שלי!".
כך או כך, המסתורין של הנעליים התלויות על עמוד הטלפון והחשמל ימשיך ללוות אותנו עוד זמן, עד שתתגלה (או שלא) הסיבה למנהג הלא מובן הזה.
הנה הסבר לתופעה המוזרה של נעליים התלויות על כבלי חשמל (עברית):
https://youtu.be/2UqteSVLUH4
באנגלית על הנעליים על כבלי חשמל:
https://youtu.be/lU5Vcc79gv4
כתבת טלוויזיה של רשת פוקס על הנושא:
https://youtu.be/wxcM8R1R43o
זה מה שאנשים ברחוב חושבים על הסיבה לתופעה של נעליים על כבלי חשמל:
https://youtu.be/IXzzAi6feEg
יש מקומות שבהם זה מוגזם, כמו באותו שביל צעידה שכל מי שמשלים אותו מרגיש צורך להשליך את נעליו למעלה:
https://youtu.be/mCO2V7hFIcI
וסרטון תיעודי על תופעת הנעליים שעל חוטי החשמל והטלפון:
https://youtu.be/BuXwPtgjFGU?long=yes
כולנו יודעים שטורבינת חשמל היא אחת הדרכים הטובות ביותר לייצר אנרגיה ירוקה, שלא מנצלת חומרים שכמותם מוגבלת ושהשימוש בהם מזהם והורס את כדור הארץ.
אבל כיצד מייצרת הטורבינה את החשמל?
ובכן, תודות למבנה שלה, טורבינת רוח מסתובבת בכל פעם שיש רוח. משום כך נוהגים להציב אותן באזורים שהרוחות בהם מרובות. כשהרוח הנושבת, היא מסובבת את כנפי הטורבינה ובכך מעבירה את אנרגיית הרוח למנוע.
כנפי הטורבינה מחוברות למנוע שהוא למעשה גנרטור. גנרטור שפותח כדי להמיר אנרגיה סיבובית לחשמל. המשמעות של זה היא שסיבובי המנוע שנוצרים מהכנפיים והרוח מייצרים עתה חשמל.
כל שנותר עתה למערכת הוא להעביר את החשמל שנוצר מהסיבובים הללו שגרמה הרוח, אל מערכת החשמל האזורית והארצית.
ואכן, החשמל הזה עובר מהטורבינה אל רשת החשמל. באמצעות כבלי חשמל הפרושים בכל האזור, נאסף החשמל מכל הטורבינות. הוא מועבר מכאן לשימוש בנייני המגורים, התעשייה והעסקים בכל רחבי האזור והמדינה.
כך נוצר חשמל מטורבינות רוח (מתורגם):
http://youtu.be/kSFy-0xE-1U
וכך פועלות טורבינות רוח:
https://youtu.be/cuKpaPbxlvk
רשת חשמל
תחנות רוח מעופפות (Flying wind turbines) הן סוג של דאונים ממונעים הטסים במעגלים וזרמי האוויר. אלה מניעים בהם מדחפים המחוברים לדינמו ויוצרים חשמל.
ככל שתחנת הרוח המעופפת עולה לגובה רב יותר, הרוח חזקה יותר ומאפשרת ייצור של יותר חשמל וביעילות רבה מזו של כל שבשבת רוח קרקעית.
מומחים מעריכים שתחנות החשמל המעופפות ישמשו בעתיד לייצור של חשמל באזורים נידחים שבהם לא ניתן ליצור חיבור רציף לרשת החשמל. מבסיסי צבא ומוצבים מרוחקים ועד למתקני מחקר שונים, או התיישבויות מרוחקות תחנות החשמל הללו יוכלו לספק חשמל זול וקבוע, מבלי להתבסס על גנרטורים המחייבים אספקה קבועה של דלק.
הנה סרטון על תחנות רוח המעופפות והפתרון שהן מאפשרות ליצירת חשמל מהרוח:
http://youtu.be/BIcwd0uRn10?t=26s
שימוש אפשרי בעתיד במסוקי רחפן שהטורבינות שלהם ישמשו לייצור חשמל:
http://youtu.be/m13VJ2SYcjM
ניסויים בטורבינת הרוח המעופפת Wing 7 שמדחפיה מייצרים חשמל:
https://youtu.be/hbPXXpaW5ws
