מהן התכניות לרשת חשמל עולמית וירוקה?
דמיינו רשת חשמל סולארית שתקיף את העולם ותעביר חשמל זול, נקי ובריא - מהשמש המדברית אל צפון העולם הקפוא.
רשת חשמל סולארית שכזו מתבססת על עובדה פשוטה - בזמן שאירופה מתקשה לייצר אנרגיה סולארית בחורף, השמש זורחת על המדבריות בעולם, בעוצמה שאי אפשר לדמיין בברלין או בשטוקהולם. בימי הגשם, השלג והברד בסקנדינביה וצפון אירופה מוצפים מדבריות סהרה, מדבר גובי ואזורי אוסטרליה הצחיחים בקרינה אינסופית שכלל לא מנוצלת.
הרי רשתות כבישים, מסילות ברזל וקווי אינטרנט מחברים היום את העולם כולו. אז אולי ניתן לבנות גם רשת אנרגיה עולמית?
בעבר, הכדאיות הכלכלית של הולכת חשמל בקווי זרם חילופין רגילים ולו לאורך מאות קילומטרים נחשבה כנמוכה מאוד עד שלילית. אך כיום חלו שיפורים בטכנולוגיה, בחומרה ובעלויות ההקמה של רשת קווי מתח גבוה ובמיוחד בזרם ישיר - כל אלו שינו את המצב והקטינו באופן קיצוני את אובדן האנרגיה.
מכאן שאפשר כיום ליישם רעיון כזה, של חיבור גלובלי של אנרגיה ירוקה אל רשת חשמל עולמית (Global Solar Grid) שתפיק מספיק חשמל לכל תושבי כדור הארץ.
בלב הרעיון עומדת טכנולוגיה שנקראת UHVDC, קווי מתח אולטרה גבוה בזרם ישיר (Ultra High Voltage Direct Current). בניגוד לזרם החילופין (AC) הרגיל ויעיל בעיקר עבור רשתות חשמל מקומיות, זרם ישיר (DC) מאפשר להעביר חשמל למרחקים של אלפי קילומטרים עם אובדן אנרגיה נמוך מאוד, לעתים פחות מ-3% לכל 1,000 קילומטר.
סין כבר הקימה בהצלחה קו כזה, את ה-UHVDC הארוך בעולם, קו צ'נג'י-גוצ'ואן (Changji-Guquan), באורך של כ-3,293 קילומטרים ומחבר בין מחוז שינג'יאנג למרכז המדינה. כיום היא מעוניינת ליזום רשת חשמל כלל עולמית כזו בכ-50 טריליון דולר.
הערכות אומרות שאם וכאשר יוקם Grid כזה הוא יהיה פרויקט התשתיות הגדול ביותר בתולדות כדור הארץ ויאפשר לספק לפחות 80% מצריכת החשמל העולמית.
יש בזה, אגב, אירוניה היסטורית: בסוף המאה ה-19 ניהלו שני הממציאים הגדולים תומס אדיסון (Thomas Edison) וניקולה טסלה (Nikola Tesla) את "מלחמת הזרמים" המפורסמת. אדיסון נלחם אז על המכרז לחישמול של ארה"ב, עם זרם ישיר (DC), בטסלה שניצח אז עם זרם החילופין (AC). כרגע, ליוזמה העולמית הנוכחית, המתאים יותר ויכול לממש את חזון האנרגיה הגלובלי הוא דווקא הזרם הישיר.
הרעיון, שנחקר בידי ארגון החיבור לאנרגיה עולמית (GEIDCO) הסיני, מדמיין מאות אלפי קילומטרים של קווים שיחברו יבשות. דמיינו חשמל שייאסף מהשמש במדבר סהרה ויישלח דרך רשתות-על של אלפי קילומטרים אל מפעלים בנורבגיה, חשמל מהשמש של עומאן שיאיר את צפון הודו או חוות סולאריות בקו המשווה שמייצרות חשמל, ביחד עם טורבינות רוח בקוטב עבור צפון אמריקה.
האתגרים כאן עצומים. כדי שחשמל שיוולד בצהרי היום בצפון אפריקה יגיע לאירופה כמעט תוך רגע, ובלילה, כשאירופה ישנה, יוחזרו עודפי החשמל דרומה או מזרחה לאזורים נוספים נדרשת השקעה אדירה של עשרות טריליוני דולרים.
היא תלויה בשיתוף פעולה בין מדינות עוינות, בריבונות בינלאומית על תשתיות קריטיות, עם סכנת קריסת רשת שתשבית יבשת שלמה. המהנדסים מתלוצצים שזו "הרכבת להירח" של עולם האנרגיה, כלומר מדהים לחשוב עליה, אבל לא בטוח שמישהו ירצה להשתתף במימו שלה.
ועדיין, בין 2010 להיום ירד מחיר הלוחות הסולאריים בלמעלה מ-90%, מה שהפך את הייצור הזול בדרום לריאלי יותר מתמיד. השאלה כבר אינה טכנולוגית בלבד, אלא עכשיו היא גיאופוליטית, כלכלית ובעיקר אנושית.
החלום של רשת חשמל סולארית עולמית הוא חזון שאסור שמכשולים פוליטיים וטכניים ימנעו מהעולם. זה חלום יקר אבל אפשרי ויוכל להיטיב עם משבר האקלים הנורא שמאיים על המין האנושי כולו. רק שלצורך מימושו דרושים מנהיגים חכמים, אמיצים ובעלי חזון של ממש. היימצאו כאלה?
דמיינו רשת חשמל סולארית שתקיף את העולם ותעביר חשמל זול, נקי ובריא - מהשמש המדברית אל צפון העולם הקפוא.
רשת חשמל סולארית שכזו מתבססת על עובדה פשוטה - בזמן שאירופה מתקשה לייצר אנרגיה סולארית בחורף, השמש זורחת על המדבריות בעולם, בעוצמה שאי אפשר לדמיין בברלין או בשטוקהולם. בימי הגשם, השלג והברד בסקנדינביה וצפון אירופה מוצפים מדבריות סהרה, מדבר גובי ואזורי אוסטרליה הצחיחים בקרינה אינסופית שכלל לא מנוצלת.
הרי רשתות כבישים, מסילות ברזל וקווי אינטרנט מחברים היום את העולם כולו. אז אולי ניתן לבנות גם רשת אנרגיה עולמית?
בעבר, הכדאיות הכלכלית של הולכת חשמל בקווי זרם חילופין רגילים ולו לאורך מאות קילומטרים נחשבה כנמוכה מאוד עד שלילית. אך כיום חלו שיפורים בטכנולוגיה, בחומרה ובעלויות ההקמה של רשת קווי מתח גבוה ובמיוחד בזרם ישיר - כל אלו שינו את המצב והקטינו באופן קיצוני את אובדן האנרגיה.
מכאן שאפשר כיום ליישם רעיון כזה, של חיבור גלובלי של אנרגיה ירוקה אל רשת חשמל עולמית (Global Solar Grid) שתפיק מספיק חשמל לכל תושבי כדור הארץ.
בלב הרעיון עומדת טכנולוגיה שנקראת UHVDC, קווי מתח אולטרה גבוה בזרם ישיר (Ultra High Voltage Direct Current). בניגוד לזרם החילופין (AC) הרגיל ויעיל בעיקר עבור רשתות חשמל מקומיות, זרם ישיר (DC) מאפשר להעביר חשמל למרחקים של אלפי קילומטרים עם אובדן אנרגיה נמוך מאוד, לעתים פחות מ-3% לכל 1,000 קילומטר.
סין כבר הקימה בהצלחה קו כזה, את ה-UHVDC הארוך בעולם, קו צ'נג'י-גוצ'ואן (Changji-Guquan), באורך של כ-3,293 קילומטרים ומחבר בין מחוז שינג'יאנג למרכז המדינה. כיום היא מעוניינת ליזום רשת חשמל כלל עולמית כזו בכ-50 טריליון דולר.
הערכות אומרות שאם וכאשר יוקם Grid כזה הוא יהיה פרויקט התשתיות הגדול ביותר בתולדות כדור הארץ ויאפשר לספק לפחות 80% מצריכת החשמל העולמית.
יש בזה, אגב, אירוניה היסטורית: בסוף המאה ה-19 ניהלו שני הממציאים הגדולים תומס אדיסון (Thomas Edison) וניקולה טסלה (Nikola Tesla) את "מלחמת הזרמים" המפורסמת. אדיסון נלחם אז על המכרז לחישמול של ארה"ב, עם זרם ישיר (DC), בטסלה שניצח אז עם זרם החילופין (AC). כרגע, ליוזמה העולמית הנוכחית, המתאים יותר ויכול לממש את חזון האנרגיה הגלובלי הוא דווקא הזרם הישיר.
הרעיון, שנחקר בידי ארגון החיבור לאנרגיה עולמית (GEIDCO) הסיני, מדמיין מאות אלפי קילומטרים של קווים שיחברו יבשות. דמיינו חשמל שייאסף מהשמש במדבר סהרה ויישלח דרך רשתות-על של אלפי קילומטרים אל מפעלים בנורבגיה, חשמל מהשמש של עומאן שיאיר את צפון הודו או חוות סולאריות בקו המשווה שמייצרות חשמל, ביחד עם טורבינות רוח בקוטב עבור צפון אמריקה.
האתגרים כאן עצומים. כדי שחשמל שיוולד בצהרי היום בצפון אפריקה יגיע לאירופה כמעט תוך רגע, ובלילה, כשאירופה ישנה, יוחזרו עודפי החשמל דרומה או מזרחה לאזורים נוספים נדרשת השקעה אדירה של עשרות טריליוני דולרים.
היא תלויה בשיתוף פעולה בין מדינות עוינות, בריבונות בינלאומית על תשתיות קריטיות, עם סכנת קריסת רשת שתשבית יבשת שלמה. המהנדסים מתלוצצים שזו "הרכבת להירח" של עולם האנרגיה, כלומר מדהים לחשוב עליה, אבל לא בטוח שמישהו ירצה להשתתף במימו שלה.
ועדיין, בין 2010 להיום ירד מחיר הלוחות הסולאריים בלמעלה מ-90%, מה שהפך את הייצור הזול בדרום לריאלי יותר מתמיד. השאלה כבר אינה טכנולוגית בלבד, אלא עכשיו היא גיאופוליטית, כלכלית ובעיקר אנושית.
החלום של רשת חשמל סולארית עולמית הוא חזון שאסור שמכשולים פוליטיים וטכניים ימנעו מהעולם. זה חלום יקר אבל אפשרי ויוכל להיטיב עם משבר האקלים הנורא שמאיים על המין האנושי כולו. רק שלצורך מימושו דרושים מנהיגים חכמים, אמיצים ובעלי חזון של ממש. היימצאו כאלה?
