שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הקסם של השירה בציבור?
שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה. מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ. קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.
במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, מושבים ומקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.
הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:
https://youtu.be/BzMd62jTfxE
זו הייתה מלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:
https://youtu.be/wpC6B3cOkXY
ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:
https://youtu.be/ailK3zkasrM
מאיפה בא האקורדיון?
האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום אמריקאי וגם בישראל משמש שנים רבות ככלי מרכזי בשירה בציבור.
#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.
מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.
כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.
#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.
אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.
המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.
יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.
האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.
#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.
בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.
בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.
בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.
למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.
היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.
הכירו את האקורדיון:
https://youtu.be/9s-YJu86Vqo
וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:
https://youtu.be/UWmHGjR3gWc
ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:
https://youtu.be/v3MReEGA6-U
הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:
https://youtu.be/f2rGZMylSqg
ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):
https://youtu.be/apLg5Etj_YQ
הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:
https://youtu.be/dSr9XvZHgtA
ומתקן האקורדיונים (עברית):
https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes
מהו הקריוקי ואיפה הוא נוצר?
הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי.
הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע.
היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר, הלהקה או הזמרת המקוריים.
הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. בטוקיו בירת יפן היו אז מאות, יש אומרים אלפי אולמות קריוקי.
ותרבות הקריוקי רק הלכה ונעשתה משעשעת כשנוסף לה הווידאו. שם נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים קטעי וידאו אקראיים ולא קשורים לשיר או לתוכן שלו, אבל מוצגים בזמן שהוא רץ, כרקע למילים וכאילו היו קליפ של ממש. איך הם הגיעו לשם? - חברות הקריוקי קנו קטעי וידאו בזול מ"בנקים של וידאו", חברות שמכרו קטעים כאלו לעורכי סרטים בכמויות ובזול.
כך או כך, הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך עם השנים מבילוי יפני כמעט אנתרופולוגי, לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט על העולם הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית, שמחברת גם בין אנשים זרים.
והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים שאדם מקבל - גם זו התחלה.
אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".
כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:
https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4
ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:
https://youtu.be/qrmBCirGN2I
קריוקי מהסרט "אבודים בטוקיו":
https://youtu.be/Fks66sPZkoQ
וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:
https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ
שירה בציבור
שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה. מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ. קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.
במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, מושבים ומקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.
הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:
https://youtu.be/BzMd62jTfxE
זו הייתה מלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:
https://youtu.be/wpC6B3cOkXY
ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:
https://youtu.be/ailK3zkasrM
האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום אמריקאי וגם בישראל משמש שנים רבות ככלי מרכזי בשירה בציבור.
#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.
מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.
כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.
#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.
אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.
המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.
יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.
האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.
#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.
בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.
בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.
בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.
למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.
היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.
הכירו את האקורדיון:
https://youtu.be/9s-YJu86Vqo
וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:
https://youtu.be/UWmHGjR3gWc
ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:
https://youtu.be/v3MReEGA6-U
הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:
https://youtu.be/f2rGZMylSqg
ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):
https://youtu.be/apLg5Etj_YQ
הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:
https://youtu.be/dSr9XvZHgtA
ומתקן האקורדיונים (עברית):
https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes
הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי.
הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע.
היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר, הלהקה או הזמרת המקוריים.
הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. בטוקיו בירת יפן היו אז מאות, יש אומרים אלפי אולמות קריוקי.
ותרבות הקריוקי רק הלכה ונעשתה משעשעת כשנוסף לה הווידאו. שם נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים קטעי וידאו אקראיים ולא קשורים לשיר או לתוכן שלו, אבל מוצגים בזמן שהוא רץ, כרקע למילים וכאילו היו קליפ של ממש. איך הם הגיעו לשם? - חברות הקריוקי קנו קטעי וידאו בזול מ"בנקים של וידאו", חברות שמכרו קטעים כאלו לעורכי סרטים בכמויות ובזול.
כך או כך, הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך עם השנים מבילוי יפני כמעט אנתרופולוגי, לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט על העולם הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית, שמחברת גם בין אנשים זרים.
והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים שאדם מקבל - גם זו התחלה.
אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".
כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:
https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4
ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:
https://youtu.be/qrmBCirGN2I
קריוקי מהסרט "אבודים בטוקיו":
https://youtu.be/Fks66sPZkoQ
וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:
https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ
