שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה כדאי להיות יותר שמח ולצחוק הרבה?
השמחה והאופטימיות הן תכונות מצוינות ומי שמביט בחיים בצורה חיובית, רוב הסיכויים שיקרו לו דברים טובים ושיצליח לעבור בשלום גם את האירועים הקשים יותר.
מדענים מצאו במחקרים רבים שאם נסגל לעצמנו מבט חיובי ואפילו עם הומור, על מה שקורה לנו, נהיה יותר בריאים. הומור מסייע גם להבריא ממחלות קשות ולכן היום יש ליצנים רפואיים אפילו בבתי חולים - כדי לסייע לחולים להבריא מהר יותר!
הנה חבורת השחקנים המצחיקה של מונטי פייטון ועל היתרון בלראות את הצד הבהיר של החיים, גם כשקשה:
http://youtu.be/CBhSQsrwqaE
מישהו שגורם הרבה אושר להרבה אנשים עייפים על הבוקר במטרו, הרכבת התחתית של פאריס:
https://youtu.be/FLQ937a-OdI
קבוצה שמנסה לגרום לעולם לשמחה, אופטימיות ואושר וכך "להרים את העולם":
http://youtu.be/AfHkZ4_K3IA
וזמרת הג'אז בת ה-8 שזכתה ב"נורבגיה גוט טלנט" ושרה על היתרון בחיוכים:
https://youtu.be/bLuNQ6s7fCQ
מה היה קורה אם ואן גוך היה קם לתחיה?
וינסנט ואן גוך לא יכול היה לשער שיזכה בתהילה כזו. כמה שבועות לפני מותו, הוא עוד הספיק לקרוא את הביקורת הטובה היחידה, שיכולה הייתה לרמז על המעמד האייקוני שלו יזכה לאחר מותו. היה זה מבקר האמנות אלברט אורייה שהחמיא לו וכתב עליו אז "גאון מיואש ואדיר" ובזאת הספיק להעניק לו קורטוב מאותה תהילה שלה לא זכה בחייו.
בדרך כלל איננו נוהגים לבסס ערך שלם על סרטון וידאו, אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ונראה לכם את וינסנט ון גוך נכנס עם חברים בהווה אל המוזיאון ורואה את יצירותיו הרבות, את הקהל הנרגש המביט בהן בהשתאות ואת האהדה שלה הן זוכות. ההתרגשות בפניו עצומה וכך גם ההפתעה על כך שבכלל יודעים עליו.
אז הוא שומע את המחמאות הרבות מהמומחה לאמנות, פרופסור המספר על ואן גוך שהוא "לא רק גדול האמנים בהיסטוריה, אלא גם מהאנשים הטובים שחיו על כדור הארץ..." וכאן ההתרגשות בשיאה. מה לדעתכם עושה האמן שסבל כל כך בחייו מחוסר הערכה וחוסר אהדה לאמנותו, שהשתגע ומת עני, בודד ופגוע בנפשו?
הנה סרטון שמציג את ואן גוך בביקור דמיוני במחלקת מוזיאון של ימינו המוקדשת ליצירותיו:
http://youtu.be/ubTJI_UphPk
ומה שקורה כשהציורים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/MPQSN3fNLF4
מה מאפיין את ריקוד הג'ייב האנרגטי?
ריקוד הגַ'ייב (Jive) הוא אחד הריקודים הסלוניים המהירים והאנרגטיים ביותר, ריקוד שובב מטבעו, עם רגליים שעובדות ללא הפסקה, ברכיים מתכופפות וירכיים שמתנדנדות.
מה שמייחד את הג'ייב מריקודים אחרים הוא השמחה הגלומה בו. אין בו את הכובד של הטנגו (Tango) ולא את הרומנטיקה של הפוקסטרוט (Foxtrot).
הג'ייב טעון אנרגיה, הומור ותחושת חופש. הרקדנים מסתובבים, נפרדים, חוזרים זה לזה, ומבצעים צורות כמו "ווייפ" (Whip), בה נעים שני הרקדנים יחד, בתנועת קשת רחבה ומתואמת.
אף ששורשיו אינם בריקודים הלטיניים אלא בסווינג, בתחרויות ריקודים סלוניים מקובץ הג'ייב בדרך כלל עם ריקודים לטיניים.
הג'ייב נבחן בתחרויות לפי קצב, סנכרון בין בני הזוג, ביצוע טכני ואנרגיית הבמה. לא פלא שהוא תמיד מהריקודים האחרונים בתוכנית התחרות, כדי שישאיר בקהל רושם בלתי נשכח.
#הסגנון
בניגוד לריקודים סלוניים איטיים כמו הוולס (Waltz), הג'ייב מתאפיין בקצב מהיר במיוחד, כ-176 עד 208 פעימות לדקה.
הצעדים הבסיסיים של הג'ייב כוללים שלושה צעדים מהירים ואחריהם שני צעדי רקע. כל זה בתנועה עליזה ומזנקת שמזכירה אקרובטיקה קלילה.
#היסטוריה
מוצאו של הג'ייב הוא בארצות הברית של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, שנים בהן הוא צמח מתוך סצנת המוסיקה השחורה האמריקאית, בהשפעה ישירה של הלינדי הופ (Lindy Hop) והסווינג (Swing).
עם השנים הוא התגבש לכדי ריקוד תחרותי מסודר.
לפופולריות רבה זכה הסגנון בשנות ה-30 בזכות זמר הג'אז המפורסם באותם ימים, קאב קאלוויי. השם ניתן לו בתחילת אותו עשור על ידי רקדנים שחורים אך הושאל מסלנג של נגני מוסיקת סווינג שנהגו ללעוג בשם "ג'ייב" לדיבורים מטופשים.
כשהחיילים האמריקאים הגיעו לאירופה במלחמת העולם השנייה, הם הביאו איתם את הג'ייב. בקרב הצעירים הריקוד צבר אהדה, אך המבוגרים פחות התחברו. הבריטים היו כה המומים מהריקוד, עד שהיו בפיקוד הצבאי מי ששקלו לאסור אותו בשל ה"פראיות" שלו.
בשנות ה-50 כינו מתנגדיו בביטול את מי שרקדו את ריקוד הג'ייב בכינוי המעליב "ג'ייב-בירדים" (Jive Birds), אך התואר הפך עם הזמן לאות כבוד.
בסופו של דבר הג'ייב כבש את אירופה ובשנות ה-60 אומץ כאחד מחמשת ריקודי הלטין הרשמיים בתחרויות הבינלאומיות, לצד הסמבה (Samba), הצ'ה-צ'ה (Cha-Cha-Cha), הרומבה (Rumba) והפסו דובלה (Paso Doble) - כל זאת תחת המסגרת של הפדרציה הבינלאומית לריקוד ספורטיבי (World Dance Council).
הנה ריקוד ג'ייב:
https://youtu.be/73KjGH7jcMI
ג' ייב בסטודיו:
https://youtu.be/8Xuh-5vfv-w
ג'ייב ברוקדים עם כוכבים:
https://youtu.be/LiHVPMnVJJY
ותולדות הג'ייב תוך כדי ריקוד:
https://youtu.be/34n_gnAiOho
ממתי חוגגים ימי הולדת?
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
מה זה הומור?
הומור הוא מה שגורם צחוק. זוהי צורת תקשורת נפוצה, שעל-פי החוקרים נוצרת כשמחברים דברים שאמנם יש בחיבור שלהם היגיון מסוים אך הם אינם תואמים. החיבור ביניהם כל כך מפתיע אותנו, עד שאנו צוחקים ונוצר ההומור. לעג, חיקוי, חריגה מהצפוי ועוד שיטות משמשים כולם ליצירת הומור.
ההומור שהוא היכולת לראות ולבטא את המשעשע, האבסורדי והמגוחך שבחיים, תלוי בהקשר החברתי שבו אנו נמצאים: בחברה, בתרבות, במעמדנו בחברה, באישיותנו ובהקשר שבו אנו נמצאים. לכן, הומור אינו עובר כמו שהוא מחברה לחברה ומהקשר להקשר ודבר שנתפס כמלא הומור בהזדמנות מסוימת, יכול להפוך בקלות למעיק ואפילו למצער בהזדמנות אחרת.
למוחנו, אגב, ההומור הוא ממש עבודה קשה. חוקרים גילו שלא פחות מ-5 אזורים שונים במוחנו נכנסים לפעולה ברגע שמשהו מצחיק אותנו - מה שאגב מסביר היטב את הקשר המקובל שאנו מוצאים בין אינטליגנציה להומור.
יש סוגי הומור שונים, סגנונות וגם הקשרים מגוונים להומור. יש הומור סרקסטי (כלומר עוקצני), פארסה, סאטירה, פרודיה ועוד. יש ז'אנרים במדיה של הומור כמו קומדיית מצבים, קומדיה רומנטית או קומדיית סלפסטיק וכדומה.
הפוקוס בהומור הבימתי, שבו כיכבו בעבר בדרנים, התחלף עם השנים ליותר הומור סטנד-אפ. זה סגנון הומור מאולתר יותר ורגעי ובו הקהל ותשובותיו לשאלות הסטנדאפיסט הם חלק מהמופע.
בכל מקרה, אנשים העוסקים בהומור, כמו בדרנים, סטנדאפיסטים וכותבים מקצועיים של הומור לבמה, יודעים לתכנן ולכתוב חומרים ארוכים ומלאי הומור, שחלקם כתובים כל כך טוב עד שהם נתפסים כאילתור - כאילו הרגע הומצאו בראשו של הדובר.
ןעל הומור מלכותי ייחודי יעיד אירוע בו הופגן, כמעט על הדרך, חוש ההומור הדקיק של המלכה אליזבת השנייה. יום אחד, כשהיא טיילה רגלית ליד טירת בלמורל, שאל אותה תייר אמריקאי שלא זיהה את המלכה אם היא זכתה פעם לפגוש את המלכה. אליזבת ענתה לו ביובש שלא, אך הצביעה על השומר שלה ואמרה שהוא ודאי זכה לפגוש את המלכה...
הנה סרטון משעשע של נהג מונית מתחזה שמייצר אמירות מלאות הומור בשל ההקשר (עברית):
http://youtu.be/4Yem4mgDjOc
הומור המבוסס על עלגות והבדלי תרבות או שפה (מתורגם):
https://youtu.be/vM3i2WCed_I
יש הומור של משחקי מילים כמו זה של יניב חפץ (עברית):
https://youtu.be/nfKbv5TGtPY
במחוות זעירות, תנועות קלות, ציטטות מוכרות - יש הומור שהוא ללא מילים:
https://youtu.be/quKBHQs42Q0
מתיחה קלאסית שנועדה להצחיק, בעיקר כיוון שהנמתחים אינם יודעים שהם נמתחים:
http://youtu.be/uiFpVQHzf34
החריגה מהרגיל היא שמצחיקה אותנו במחול המשעשע הזה:
http://youtu.be/xsRNDo8Upys
מתיחת קולאז' בה ערכו חלקים משיחה אמיתית של אראלה ממפעל הפיס ויצרו שיחה עם מישהו ש"זכה" ב-125 שקלים. שימו לב לניגוד בין הטון של אראלה ובין הטון של "הזוכה" (עברית):
https://youtu.be/jPxUL17-Dq0
הומור - קווים לדמותו:
https://youtu.be/2frLKsSsiRk?long=yes
והומור טוב נמדד גם ביכולת שלו להתמודד עם הבלתי מצחיק (עברית):
https://youtu.be/AXXXGklaooY?long=yes
מה מיוחד בדנמרק?
דנמרק (Denmark) ידועה כיום בעולם כמדינה נאורה ומתקדמת, עם מערכת כלכלית וחברתית עוטפת וחכמה ואווירה נחשקת בין הדנים ומהם החוצה.
לאווירה זו בדנמרק אחראי מושג ה"הוגה" (Hygge), מילה בשפה הדנית שמשמעותה "אושר" והיא מקובלת שם כצורת חיים והתייחסות. לא מעט בזכות התפיסה הזו הפכו הדנים לאחד העמים השמחים והלבביים בעולם, לפי כל סקר והשוואה מדעית וסטטיסטית.
מדובר במדינה קטנה בצפון אירופה ואגב, המדינה עם הדגל הלאומי הוותיק ביותר שעושים בו שימוש רציף מאז ימי קדם. על מה שחסר לדנמרק בגודל היא מפצה בהשפעה. עם אוכלוסייה של כ-6 מיליון איש, היא מדורגת שוב ושוב כאחת המדינות המאושרות, השוויוניות והמשגשגות בעולם.
אך הדרך לשם לא הייתה קצרה.
בימי הביניים, דנמרק הייתה אימפריה אזורית של ממש. בשיאה, שלטה הממלכה על שוודיה, נורווגיה, איסלנד, חלקים מגרמניה של היום. המלכים הדניים שלטו בים הבלטי ודרשו מכסים מכל ספינה שעברה דרך המצרים הצרים בין הים הצפוני לבלטי, צעד שמילא את האוצר המלכותי אך יצר לא מעט אויבים.
המאה ה-17 הכניסה את דנמרק לסדרת מלחמות הרסניות עם שוודיה השאפתנית. בשנת 1658, בשלום רוסקילד (Treaty of Roskilde), נאלצה דנמרק לוותר על חבל סקוניה (Scania) ושטחים נרחבים אחרים, ובכך נדחק גבולה מערבה. שוודיה הפכה למעצמה אזורית, ודנמרק הצטמקה, אך לא נשברה.
המאה ה-19 הביאה מכה נוספת: ב-1864, לאחר מלחמה קצרה וקשה, איבדה דנמרק את חבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) לידי פרוסיה ואוסטריה. כ-40% משטחה נבלעו בבת אחת. זה היה רגע לאומי טראומטי שעיצב את התרבות הדנית לדורות.
מה שקרה אחר כך הוא כמעט נס: במקום לחפש נקמה, בחרה דנמרק להפנות אנרגיה פנימה. הסיסמה "מה שאבד בחוץ, יושג מבפנים" (Hvad udad tabes, skal indad vindes) הפכה לקריאת תיגר לאומית. אנריקו מיליוס דאלגאס (Enrico Mylius Dalgas), קצין שהפך לאיש חזון אזרחי, הוביל מהפכת ייעור וחקלאות באדמות השממה הפנימיות של יוטלנד (Jutland) וייסד את החברה הדנית לייעור אדמות (Det Danske Hedeselskab).
במאה ה-20 בנתה דנמרק את מדינת הרווחה שלה בצעדים מדודים: חינוך חינם, בריאות ציבורית, קצבאות נדיבות, שוק עבודה גמיש הידוע בשם "פלקסיקוריטי" (Flexicurity), שילוב של גמישות לעסקים ואבטחה לעובדים. המודל הזה הפך לנקודת ייחוס לכלכלנים בכל העולם.
היום, דנמרק היא מהמדינות הפחות מושחתות בעולם, לפי דירוגי ארגון "שקיפות בינלאומית" (Transparency International).
עיצוב דני (Danish Design) הפך למותג עולמי, מהכיסאות של ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) ועד מערכות השמע של Bang & Olufsen שזכו להכרה בינלאומית. הטלוויזיה הדנית הצמיחה את "הגל הסקנדינבי" (Nordic Noir) שכבש את המסכים, עם סדרות כמו "הרצח" (The Killing) ו"בורגן" (Borgen).
ודאי לא כל ההיסטוריה הדנית הייתה מפוארת: כשנפוליאון הציף את אירופה במלחמות בתחילת המאה ה-19, דנמרק ניסתה להישאר נייטרלית אך הבריטים הפציצו את קופנהגן (Copenhagen) ב-1807 ולקחו את הצי הדני כולו כדי שלא יגיע לידי צרפת. התגובה הדנית? הצטרפות לצד נפוליאון, שהסתיימה בפשיטת רגל לאומית ב-1813. ממש לא יום טוב בהיסטוריה.
לזכותה של דנמרק רשום מבצע שכמעט ואין לו מקבילים בהיסטוריה. במלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הורו לכל יהודי דנמרק לענוד טלאי צהוב, אמר המלך כריסטיאן העשירי (Christian X), לפי המסורת הדנית, שאם כך יהיה הרי שגם הוא יענוד אותו. הסיפור כנראה מיתולוגי ולא מתועד היסטורית, אך הוא משקף אמת עמוקה יותר. כי בהמשך אותה מלחמה הצליחו הדנים, תוך ימים ספורים, להבריח כ-7,000 יהודים דנים בסירות דיג לשוודיה הנייטרלית, באחד ממבצעי ההצלה המרשימים ביותר של המלחמה.
הנה דנמרק (מתורגם):
https://youtu.be/Hp0-YP3lADk
יקר כאן, כמו בכל סקנדינביה
https://youtu.be/-VJX2W3O9Ek
העיצוב הדני מפורסם בכל העולם והוא נובע ממסורת ארוכה של בעלי מלאכה מצוינים:
https://youtu.be/2iCvmhJsjfI
דנמרק היא מדינת רווחה כמעט מושלמת:
https://youtu.be/J8ZLgnkX3qQ?long=yes
כמה מהמקומות והדברים הנפלאים שבה:
https://youtu.be/PIfAOPjfIEo?long=yes
על החיים בדנמרק:
https://youtu.be/S5KU-eVG9rM?long=yes
והנופים ומה שרואים בה:
https://youtu.be/10un5Ze5Isc?long=yes
מהי שיטת סידור הבית קונמארי?
מארי קונדו (Marie Kondo) היא מומחית סדר יפנית, יועצת סדר וארגון וסופרת יפנית שהפכה את עולם ארגון הבית לתחום פופולרי של ממש.
ביחד עם ספריה האחרים על ארגון וסדר, שנמכרו ביחד במיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות מיפנית, נמכר ספרה "סוד הקסם היפני" (The Life-Changing Magic of Tidying Up) במעל 11 מיליון עותקים ב-40 מדינות והפך את השיטה שפיתחה, הקונמארי (KonMari), לתופעה עולמית.
כוהנת הסדר הקטנה והזרה מעידה שחייה הם במינימליזם קיצוני. ומה שמעניין הוא שדווקא היא הצליחה להבין לליבם של הנוטים לאגרנות. השיטה שפיתחה מכבדת את הצורך של האגרנים להמשיך ולשמור על עצמאות ושליטה ברכושם ולהיקשר אליו רגשית.
אבל המיוחד בה שהיא נאבקת באגרנות עם ארומה פסיכולוגית מבריקה. כי העיקרון המרכזי בשיטתה של מארי קונדו הוא פשוט וחכם: לשמור רק את הדברים שמעוררים ומציתים שמחה (Spark Joy), מה שנחשב מונח מפתח בשיטה הקונמארית.
קונדו טוענת שהשאלה הנכונה אינה "מה לזרוק" אלא "מה לשמור". כל פריט שמחזיקים בבית צריך לעורר תחושה חיובית ברורה כשמחזיקים אותו ביד. אם לא, פורשים ממנו בהכרת תודה ומשחררים.
כלומר, היא שינתה את המיקוד מהשלכת פריטים שטעות להמשיך בהם לאצירת אוסף חפצים המשקף את מי שאנחנו וזה לא סבל אלא יצירה מהנה של ממש. מה עוד שסידור הבית שלה הוא תובעני יותר מכל סידור שהציעו ספרי ההדרכה שלפניה.
השיטה קובעת סדר קבוע לעבודה: מתחילים בבגדים, עוברים לספרים, אחר כך ניירות, לאחר מכן פריטים שונים (קוּמוֹנוֹ, Komono), ומסיימים בפריטים בעלי ערך סנטימנטלי. הרצף הזה אינו מקרי: קונדו גילתה שאנשים מתקשים לקבל החלטות על פריטים רגשיים כשמתחילים בהם. תרגול על בגדים מחנך את ההחלטה, ורק אז קל יותר להתמודד עם אלבומי הילדות.
כלל בסיסי נוסף הוא לסדר לפי קטגוריה, לא לפי חדר. במקום לנקות חדר שינה אחד אחד, מכנסים את כל הבגדים מהבית כולו למקום אחד. הגל הגדול לפעמים מפתיע אנשים שלא ידעו כמה צברו. קונדו מתארת לקוחות שהוציאו 200 חולצות טי-שירט לערימה אחת, כשחשבו שיש להם בסביבות 30.
לאחר המיון, השיטה מקפידה על דרך קיפול ייחודית: בגדים מקופלים לצורת מלבן דחוס ומוצבים זקוף בתוך המגירה, כמו קבצים בתיקייה. כך רואים הכל בבת אחת, וכל פריט שמוצאים מהמגירה לא גורם לקריסה של הערימה.
הנחת היסוד של קונמארי שונה מגישות ארגון רגילות. קונדו אינה מוכרת מערכות אחסון או מניחה שצריך יותר ארונות. הפתרון, לדבריה, הוא פחות חפצים. כשהבית מכיל רק מה שמשמח, לא צריך מנגנון ניהול מסובך. כי הסדר, לטענתה, נשמר מעצמו.
דבר נוסף שקונדו משנה הוא היחס של אדם לחרטה על חפץ שהיה לו ונמסר. מומחי סדר אחרים נהגו להבטיח ללקוחותיהם שלעולם לא יתחרטו על חפץ שנמסר או הושלך. קונדו, לעומתם, מבינה את הספק שמעוררת הבטחה כזו ומציעה לנפרדים מחפצים לחבק את האפשרות שיתחרטו לעתים ולהבין שזה בסדר ולא סוף העולם.
הנה קדימון לסדרה של נטפליקס על מארי קונדו בה היא מנחה משפחות מבולגנות בסידור ביתן בשיטתה (מתורגם):
https://youtu.be/ZmByK5T4Tko
שיטתה של מארי קונדו - הקונמארי:
https://youtu.be/IjkmqbJTLBM
סידור מגירות:
https://youtu.be/ZIhZxHX1URY
כך היא אורזת מזוודה:
https://youtu.be/NWCmeklWJug
אישה שמעידה על העזרה שהיא נתנה לה:
https://youtu.be/VRUAOfIA3zQ?si=X71vosRw0vQyhMg-
בטלוויזיה ההודית:
https://youtu.be/gfc9Gs2eXIo
וסרטון תיעודי על האישה שמסדרת אותך:
https://youtu.be/mQona2YpIho?long=yes
מה תורמים לנו הריקודים?
הריקוד (Dancing) היא פעולה מהנה ומעוררת, פיזית ואנרגטית, שיש לה תפקיד רגשי והיא מחזקת אהבה בין הרוקדים. אבל יש לריקודים עוד המון תרומות נוספות לרוקדים והן נוגעות בשלל תחומים והיבטים של חייהם. הציצו בתגית "ריקודים" ותבינו עד כמה העולם הזה מגוון ורחב.
אז ראשית, הריקוד הוא פעילות חברתית נהדרת ומהנה, המוציאה אותנו מהבית, מקטינה את הבדידות והשגרה ובמרבית המקרים היא גם חינמית לחלוטין. נסו רק לחשוב על פעילות נוספת שאנו עושים בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים בחיינו - ממסיבות ושמחות ועד חגים, חוגים ובילויים - כשהכל ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה, או כישרון מיוחד.
הריקוד גם משפר את הכושר הגופני שלנו. זה גם שריפת הקלוריות, אבל לא רק זה, כי הריקוד הוא גם פעילות שרירית ויכול אפילו להיות מאמץ מרוכז ואירובי, כשבתוך ההנאה הרבה ממנו כמעט ואיננו חשים או חווים את הקושי שבמאמץ.
רגשית, במחקרים נמצא שבריקוד זוגי מופרש במוח המון אוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה מפורסם. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר הרומנטי והבינאישי.
הריקוד גם מחבר אותנו לגופנו וזה ודאי לא דבר של מה בכך. כל כך הרבה שיטות רוחניות עמלות על זה, אך דורשות כל כך הרבה מאמץ והתמסרות. לא שזה רע קצת רוחניות ומאמץ, אבל הריקוד מגיע עם כל אלה כבר בפנים, בילט-אין.
אז אתם יודעים מה בא עכשיו - קומו לרקוד!
הנה היתרונות החברתיים שבריקוד (מתורגם):
https://youtu.be/dpCBMwAweDI
רקדני רחוב:
https://youtu.be/wcps0MFV-6s
ריקוד אמנותי כמו הבאלט האירופי:
https://youtu.be/g_5jtaXHtKg
הגדילו מסך לטרנדים של ריקוד ב-2025:
https://youtu.be/PYHeSOgQTrg
לפעמים לריקוד יש תפקיד דתי, כמו אצל הדרווישים המחוללים:
http://youtu.be/W_Km4j36khA
וריקודי עם בישראל:
https://youtu.be/FLhwxlrteS4
השמחה והאופטימיות הן תכונות מצוינות ומי שמביט בחיים בצורה חיובית, רוב הסיכויים שיקרו לו דברים טובים ושיצליח לעבור בשלום גם את האירועים הקשים יותר.
מדענים מצאו במחקרים רבים שאם נסגל לעצמנו מבט חיובי ואפילו עם הומור, על מה שקורה לנו, נהיה יותר בריאים. הומור מסייע גם להבריא ממחלות קשות ולכן היום יש ליצנים רפואיים אפילו בבתי חולים - כדי לסייע לחולים להבריא מהר יותר!
הנה חבורת השחקנים המצחיקה של מונטי פייטון ועל היתרון בלראות את הצד הבהיר של החיים, גם כשקשה:
http://youtu.be/CBhSQsrwqaE
מישהו שגורם הרבה אושר להרבה אנשים עייפים על הבוקר במטרו, הרכבת התחתית של פאריס:
https://youtu.be/FLQ937a-OdI
קבוצה שמנסה לגרום לעולם לשמחה, אופטימיות ואושר וכך "להרים את העולם":
http://youtu.be/AfHkZ4_K3IA
וזמרת הג'אז בת ה-8 שזכתה ב"נורבגיה גוט טלנט" ושרה על היתרון בחיוכים:
https://youtu.be/bLuNQ6s7fCQ
וינסנט ואן גוך לא יכול היה לשער שיזכה בתהילה כזו. כמה שבועות לפני מותו, הוא עוד הספיק לקרוא את הביקורת הטובה היחידה, שיכולה הייתה לרמז על המעמד האייקוני שלו יזכה לאחר מותו. היה זה מבקר האמנות אלברט אורייה שהחמיא לו וכתב עליו אז "גאון מיואש ואדיר" ובזאת הספיק להעניק לו קורטוב מאותה תהילה שלה לא זכה בחייו.
בדרך כלל איננו נוהגים לבסס ערך שלם על סרטון וידאו, אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ונראה לכם את וינסנט ון גוך נכנס עם חברים בהווה אל המוזיאון ורואה את יצירותיו הרבות, את הקהל הנרגש המביט בהן בהשתאות ואת האהדה שלה הן זוכות. ההתרגשות בפניו עצומה וכך גם ההפתעה על כך שבכלל יודעים עליו.
אז הוא שומע את המחמאות הרבות מהמומחה לאמנות, פרופסור המספר על ואן גוך שהוא "לא רק גדול האמנים בהיסטוריה, אלא גם מהאנשים הטובים שחיו על כדור הארץ..." וכאן ההתרגשות בשיאה. מה לדעתכם עושה האמן שסבל כל כך בחייו מחוסר הערכה וחוסר אהדה לאמנותו, שהשתגע ומת עני, בודד ופגוע בנפשו?
הנה סרטון שמציג את ואן גוך בביקור דמיוני במחלקת מוזיאון של ימינו המוקדשת ליצירותיו:
http://youtu.be/ubTJI_UphPk
ומה שקורה כשהציורים שלו קמים לתחייה:
https://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ריקוד הגַ'ייב (Jive) הוא אחד הריקודים הסלוניים המהירים והאנרגטיים ביותר, ריקוד שובב מטבעו, עם רגליים שעובדות ללא הפסקה, ברכיים מתכופפות וירכיים שמתנדנדות.
מה שמייחד את הג'ייב מריקודים אחרים הוא השמחה הגלומה בו. אין בו את הכובד של הטנגו (Tango) ולא את הרומנטיקה של הפוקסטרוט (Foxtrot).
הג'ייב טעון אנרגיה, הומור ותחושת חופש. הרקדנים מסתובבים, נפרדים, חוזרים זה לזה, ומבצעים צורות כמו "ווייפ" (Whip), בה נעים שני הרקדנים יחד, בתנועת קשת רחבה ומתואמת.
אף ששורשיו אינם בריקודים הלטיניים אלא בסווינג, בתחרויות ריקודים סלוניים מקובץ הג'ייב בדרך כלל עם ריקודים לטיניים.
הג'ייב נבחן בתחרויות לפי קצב, סנכרון בין בני הזוג, ביצוע טכני ואנרגיית הבמה. לא פלא שהוא תמיד מהריקודים האחרונים בתוכנית התחרות, כדי שישאיר בקהל רושם בלתי נשכח.
#הסגנון
בניגוד לריקודים סלוניים איטיים כמו הוולס (Waltz), הג'ייב מתאפיין בקצב מהיר במיוחד, כ-176 עד 208 פעימות לדקה.
הצעדים הבסיסיים של הג'ייב כוללים שלושה צעדים מהירים ואחריהם שני צעדי רקע. כל זה בתנועה עליזה ומזנקת שמזכירה אקרובטיקה קלילה.
#היסטוריה
מוצאו של הג'ייב הוא בארצות הברית של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, שנים בהן הוא צמח מתוך סצנת המוסיקה השחורה האמריקאית, בהשפעה ישירה של הלינדי הופ (Lindy Hop) והסווינג (Swing).
עם השנים הוא התגבש לכדי ריקוד תחרותי מסודר.
לפופולריות רבה זכה הסגנון בשנות ה-30 בזכות זמר הג'אז המפורסם באותם ימים, קאב קאלוויי. השם ניתן לו בתחילת אותו עשור על ידי רקדנים שחורים אך הושאל מסלנג של נגני מוסיקת סווינג שנהגו ללעוג בשם "ג'ייב" לדיבורים מטופשים.
כשהחיילים האמריקאים הגיעו לאירופה במלחמת העולם השנייה, הם הביאו איתם את הג'ייב. בקרב הצעירים הריקוד צבר אהדה, אך המבוגרים פחות התחברו. הבריטים היו כה המומים מהריקוד, עד שהיו בפיקוד הצבאי מי ששקלו לאסור אותו בשל ה"פראיות" שלו.
בשנות ה-50 כינו מתנגדיו בביטול את מי שרקדו את ריקוד הג'ייב בכינוי המעליב "ג'ייב-בירדים" (Jive Birds), אך התואר הפך עם הזמן לאות כבוד.
בסופו של דבר הג'ייב כבש את אירופה ובשנות ה-60 אומץ כאחד מחמשת ריקודי הלטין הרשמיים בתחרויות הבינלאומיות, לצד הסמבה (Samba), הצ'ה-צ'ה (Cha-Cha-Cha), הרומבה (Rumba) והפסו דובלה (Paso Doble) - כל זאת תחת המסגרת של הפדרציה הבינלאומית לריקוד ספורטיבי (World Dance Council).
הנה ריקוד ג'ייב:
https://youtu.be/73KjGH7jcMI
ג' ייב בסטודיו:
https://youtu.be/8Xuh-5vfv-w
ג'ייב ברוקדים עם כוכבים:
https://youtu.be/LiHVPMnVJJY
ותולדות הג'ייב תוך כדי ריקוד:
https://youtu.be/34n_gnAiOho
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
שמחה
הומור הוא מה שגורם צחוק. זוהי צורת תקשורת נפוצה, שעל-פי החוקרים נוצרת כשמחברים דברים שאמנם יש בחיבור שלהם היגיון מסוים אך הם אינם תואמים. החיבור ביניהם כל כך מפתיע אותנו, עד שאנו צוחקים ונוצר ההומור. לעג, חיקוי, חריגה מהצפוי ועוד שיטות משמשים כולם ליצירת הומור.
ההומור שהוא היכולת לראות ולבטא את המשעשע, האבסורדי והמגוחך שבחיים, תלוי בהקשר החברתי שבו אנו נמצאים: בחברה, בתרבות, במעמדנו בחברה, באישיותנו ובהקשר שבו אנו נמצאים. לכן, הומור אינו עובר כמו שהוא מחברה לחברה ומהקשר להקשר ודבר שנתפס כמלא הומור בהזדמנות מסוימת, יכול להפוך בקלות למעיק ואפילו למצער בהזדמנות אחרת.
למוחנו, אגב, ההומור הוא ממש עבודה קשה. חוקרים גילו שלא פחות מ-5 אזורים שונים במוחנו נכנסים לפעולה ברגע שמשהו מצחיק אותנו - מה שאגב מסביר היטב את הקשר המקובל שאנו מוצאים בין אינטליגנציה להומור.
יש סוגי הומור שונים, סגנונות וגם הקשרים מגוונים להומור. יש הומור סרקסטי (כלומר עוקצני), פארסה, סאטירה, פרודיה ועוד. יש ז'אנרים במדיה של הומור כמו קומדיית מצבים, קומדיה רומנטית או קומדיית סלפסטיק וכדומה.
הפוקוס בהומור הבימתי, שבו כיכבו בעבר בדרנים, התחלף עם השנים ליותר הומור סטנד-אפ. זה סגנון הומור מאולתר יותר ורגעי ובו הקהל ותשובותיו לשאלות הסטנדאפיסט הם חלק מהמופע.
בכל מקרה, אנשים העוסקים בהומור, כמו בדרנים, סטנדאפיסטים וכותבים מקצועיים של הומור לבמה, יודעים לתכנן ולכתוב חומרים ארוכים ומלאי הומור, שחלקם כתובים כל כך טוב עד שהם נתפסים כאילתור - כאילו הרגע הומצאו בראשו של הדובר.
ןעל הומור מלכותי ייחודי יעיד אירוע בו הופגן, כמעט על הדרך, חוש ההומור הדקיק של המלכה אליזבת השנייה. יום אחד, כשהיא טיילה רגלית ליד טירת בלמורל, שאל אותה תייר אמריקאי שלא זיהה את המלכה אם היא זכתה פעם לפגוש את המלכה. אליזבת ענתה לו ביובש שלא, אך הצביעה על השומר שלה ואמרה שהוא ודאי זכה לפגוש את המלכה...
הנה סרטון משעשע של נהג מונית מתחזה שמייצר אמירות מלאות הומור בשל ההקשר (עברית):
http://youtu.be/4Yem4mgDjOc
הומור המבוסס על עלגות והבדלי תרבות או שפה (מתורגם):
https://youtu.be/vM3i2WCed_I
יש הומור של משחקי מילים כמו זה של יניב חפץ (עברית):
https://youtu.be/nfKbv5TGtPY
במחוות זעירות, תנועות קלות, ציטטות מוכרות - יש הומור שהוא ללא מילים:
https://youtu.be/quKBHQs42Q0
מתיחה קלאסית שנועדה להצחיק, בעיקר כיוון שהנמתחים אינם יודעים שהם נמתחים:
http://youtu.be/uiFpVQHzf34
החריגה מהרגיל היא שמצחיקה אותנו במחול המשעשע הזה:
http://youtu.be/xsRNDo8Upys
מתיחת קולאז' בה ערכו חלקים משיחה אמיתית של אראלה ממפעל הפיס ויצרו שיחה עם מישהו ש"זכה" ב-125 שקלים. שימו לב לניגוד בין הטון של אראלה ובין הטון של "הזוכה" (עברית):
https://youtu.be/jPxUL17-Dq0
הומור - קווים לדמותו:
https://youtu.be/2frLKsSsiRk?long=yes
והומור טוב נמדד גם ביכולת שלו להתמודד עם הבלתי מצחיק (עברית):
https://youtu.be/AXXXGklaooY?long=yes
דנמרק (Denmark) ידועה כיום בעולם כמדינה נאורה ומתקדמת, עם מערכת כלכלית וחברתית עוטפת וחכמה ואווירה נחשקת בין הדנים ומהם החוצה.
לאווירה זו בדנמרק אחראי מושג ה"הוגה" (Hygge), מילה בשפה הדנית שמשמעותה "אושר" והיא מקובלת שם כצורת חיים והתייחסות. לא מעט בזכות התפיסה הזו הפכו הדנים לאחד העמים השמחים והלבביים בעולם, לפי כל סקר והשוואה מדעית וסטטיסטית.
מדובר במדינה קטנה בצפון אירופה ואגב, המדינה עם הדגל הלאומי הוותיק ביותר שעושים בו שימוש רציף מאז ימי קדם. על מה שחסר לדנמרק בגודל היא מפצה בהשפעה. עם אוכלוסייה של כ-6 מיליון איש, היא מדורגת שוב ושוב כאחת המדינות המאושרות, השוויוניות והמשגשגות בעולם.
אך הדרך לשם לא הייתה קצרה.
בימי הביניים, דנמרק הייתה אימפריה אזורית של ממש. בשיאה, שלטה הממלכה על שוודיה, נורווגיה, איסלנד, חלקים מגרמניה של היום. המלכים הדניים שלטו בים הבלטי ודרשו מכסים מכל ספינה שעברה דרך המצרים הצרים בין הים הצפוני לבלטי, צעד שמילא את האוצר המלכותי אך יצר לא מעט אויבים.
המאה ה-17 הכניסה את דנמרק לסדרת מלחמות הרסניות עם שוודיה השאפתנית. בשנת 1658, בשלום רוסקילד (Treaty of Roskilde), נאלצה דנמרק לוותר על חבל סקוניה (Scania) ושטחים נרחבים אחרים, ובכך נדחק גבולה מערבה. שוודיה הפכה למעצמה אזורית, ודנמרק הצטמקה, אך לא נשברה.
המאה ה-19 הביאה מכה נוספת: ב-1864, לאחר מלחמה קצרה וקשה, איבדה דנמרק את חבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein) לידי פרוסיה ואוסטריה. כ-40% משטחה נבלעו בבת אחת. זה היה רגע לאומי טראומטי שעיצב את התרבות הדנית לדורות.
מה שקרה אחר כך הוא כמעט נס: במקום לחפש נקמה, בחרה דנמרק להפנות אנרגיה פנימה. הסיסמה "מה שאבד בחוץ, יושג מבפנים" (Hvad udad tabes, skal indad vindes) הפכה לקריאת תיגר לאומית. אנריקו מיליוס דאלגאס (Enrico Mylius Dalgas), קצין שהפך לאיש חזון אזרחי, הוביל מהפכת ייעור וחקלאות באדמות השממה הפנימיות של יוטלנד (Jutland) וייסד את החברה הדנית לייעור אדמות (Det Danske Hedeselskab).
במאה ה-20 בנתה דנמרק את מדינת הרווחה שלה בצעדים מדודים: חינוך חינם, בריאות ציבורית, קצבאות נדיבות, שוק עבודה גמיש הידוע בשם "פלקסיקוריטי" (Flexicurity), שילוב של גמישות לעסקים ואבטחה לעובדים. המודל הזה הפך לנקודת ייחוס לכלכלנים בכל העולם.
היום, דנמרק היא מהמדינות הפחות מושחתות בעולם, לפי דירוגי ארגון "שקיפות בינלאומית" (Transparency International).
עיצוב דני (Danish Design) הפך למותג עולמי, מהכיסאות של ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) ועד מערכות השמע של Bang & Olufsen שזכו להכרה בינלאומית. הטלוויזיה הדנית הצמיחה את "הגל הסקנדינבי" (Nordic Noir) שכבש את המסכים, עם סדרות כמו "הרצח" (The Killing) ו"בורגן" (Borgen).
ודאי לא כל ההיסטוריה הדנית הייתה מפוארת: כשנפוליאון הציף את אירופה במלחמות בתחילת המאה ה-19, דנמרק ניסתה להישאר נייטרלית אך הבריטים הפציצו את קופנהגן (Copenhagen) ב-1807 ולקחו את הצי הדני כולו כדי שלא יגיע לידי צרפת. התגובה הדנית? הצטרפות לצד נפוליאון, שהסתיימה בפשיטת רגל לאומית ב-1813. ממש לא יום טוב בהיסטוריה.
לזכותה של דנמרק רשום מבצע שכמעט ואין לו מקבילים בהיסטוריה. במלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הורו לכל יהודי דנמרק לענוד טלאי צהוב, אמר המלך כריסטיאן העשירי (Christian X), לפי המסורת הדנית, שאם כך יהיה הרי שגם הוא יענוד אותו. הסיפור כנראה מיתולוגי ולא מתועד היסטורית, אך הוא משקף אמת עמוקה יותר. כי בהמשך אותה מלחמה הצליחו הדנים, תוך ימים ספורים, להבריח כ-7,000 יהודים דנים בסירות דיג לשוודיה הנייטרלית, באחד ממבצעי ההצלה המרשימים ביותר של המלחמה.
הנה דנמרק (מתורגם):
https://youtu.be/Hp0-YP3lADk
יקר כאן, כמו בכל סקנדינביה
https://youtu.be/-VJX2W3O9Ek
העיצוב הדני מפורסם בכל העולם והוא נובע ממסורת ארוכה של בעלי מלאכה מצוינים:
https://youtu.be/2iCvmhJsjfI
דנמרק היא מדינת רווחה כמעט מושלמת:
https://youtu.be/J8ZLgnkX3qQ?long=yes
כמה מהמקומות והדברים הנפלאים שבה:
https://youtu.be/PIfAOPjfIEo?long=yes
על החיים בדנמרק:
https://youtu.be/S5KU-eVG9rM?long=yes
והנופים ומה שרואים בה:
https://youtu.be/10un5Ze5Isc?long=yes
מארי קונדו (Marie Kondo) היא מומחית סדר יפנית, יועצת סדר וארגון וסופרת יפנית שהפכה את עולם ארגון הבית לתחום פופולרי של ממש.
ביחד עם ספריה האחרים על ארגון וסדר, שנמכרו ביחד במיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות מיפנית, נמכר ספרה "סוד הקסם היפני" (The Life-Changing Magic of Tidying Up) במעל 11 מיליון עותקים ב-40 מדינות והפך את השיטה שפיתחה, הקונמארי (KonMari), לתופעה עולמית.
כוהנת הסדר הקטנה והזרה מעידה שחייה הם במינימליזם קיצוני. ומה שמעניין הוא שדווקא היא הצליחה להבין לליבם של הנוטים לאגרנות. השיטה שפיתחה מכבדת את הצורך של האגרנים להמשיך ולשמור על עצמאות ושליטה ברכושם ולהיקשר אליו רגשית.
אבל המיוחד בה שהיא נאבקת באגרנות עם ארומה פסיכולוגית מבריקה. כי העיקרון המרכזי בשיטתה של מארי קונדו הוא פשוט וחכם: לשמור רק את הדברים שמעוררים ומציתים שמחה (Spark Joy), מה שנחשב מונח מפתח בשיטה הקונמארית.
קונדו טוענת שהשאלה הנכונה אינה "מה לזרוק" אלא "מה לשמור". כל פריט שמחזיקים בבית צריך לעורר תחושה חיובית ברורה כשמחזיקים אותו ביד. אם לא, פורשים ממנו בהכרת תודה ומשחררים.
כלומר, היא שינתה את המיקוד מהשלכת פריטים שטעות להמשיך בהם לאצירת אוסף חפצים המשקף את מי שאנחנו וזה לא סבל אלא יצירה מהנה של ממש. מה עוד שסידור הבית שלה הוא תובעני יותר מכל סידור שהציעו ספרי ההדרכה שלפניה.
השיטה קובעת סדר קבוע לעבודה: מתחילים בבגדים, עוברים לספרים, אחר כך ניירות, לאחר מכן פריטים שונים (קוּמוֹנוֹ, Komono), ומסיימים בפריטים בעלי ערך סנטימנטלי. הרצף הזה אינו מקרי: קונדו גילתה שאנשים מתקשים לקבל החלטות על פריטים רגשיים כשמתחילים בהם. תרגול על בגדים מחנך את ההחלטה, ורק אז קל יותר להתמודד עם אלבומי הילדות.
כלל בסיסי נוסף הוא לסדר לפי קטגוריה, לא לפי חדר. במקום לנקות חדר שינה אחד אחד, מכנסים את כל הבגדים מהבית כולו למקום אחד. הגל הגדול לפעמים מפתיע אנשים שלא ידעו כמה צברו. קונדו מתארת לקוחות שהוציאו 200 חולצות טי-שירט לערימה אחת, כשחשבו שיש להם בסביבות 30.
לאחר המיון, השיטה מקפידה על דרך קיפול ייחודית: בגדים מקופלים לצורת מלבן דחוס ומוצבים זקוף בתוך המגירה, כמו קבצים בתיקייה. כך רואים הכל בבת אחת, וכל פריט שמוצאים מהמגירה לא גורם לקריסה של הערימה.
הנחת היסוד של קונמארי שונה מגישות ארגון רגילות. קונדו אינה מוכרת מערכות אחסון או מניחה שצריך יותר ארונות. הפתרון, לדבריה, הוא פחות חפצים. כשהבית מכיל רק מה שמשמח, לא צריך מנגנון ניהול מסובך. כי הסדר, לטענתה, נשמר מעצמו.
דבר נוסף שקונדו משנה הוא היחס של אדם לחרטה על חפץ שהיה לו ונמסר. מומחי סדר אחרים נהגו להבטיח ללקוחותיהם שלעולם לא יתחרטו על חפץ שנמסר או הושלך. קונדו, לעומתם, מבינה את הספק שמעוררת הבטחה כזו ומציעה לנפרדים מחפצים לחבק את האפשרות שיתחרטו לעתים ולהבין שזה בסדר ולא סוף העולם.
הנה קדימון לסדרה של נטפליקס על מארי קונדו בה היא מנחה משפחות מבולגנות בסידור ביתן בשיטתה (מתורגם):
https://youtu.be/ZmByK5T4Tko
שיטתה של מארי קונדו - הקונמארי:
https://youtu.be/IjkmqbJTLBM
סידור מגירות:
https://youtu.be/ZIhZxHX1URY
כך היא אורזת מזוודה:
https://youtu.be/NWCmeklWJug
אישה שמעידה על העזרה שהיא נתנה לה:
https://youtu.be/VRUAOfIA3zQ?si=X71vosRw0vQyhMg-
בטלוויזיה ההודית:
https://youtu.be/gfc9Gs2eXIo
וסרטון תיעודי על האישה שמסדרת אותך:
https://youtu.be/mQona2YpIho?long=yes
הריקוד (Dancing) היא פעולה מהנה ומעוררת, פיזית ואנרגטית, שיש לה תפקיד רגשי והיא מחזקת אהבה בין הרוקדים. אבל יש לריקודים עוד המון תרומות נוספות לרוקדים והן נוגעות בשלל תחומים והיבטים של חייהם. הציצו בתגית "ריקודים" ותבינו עד כמה העולם הזה מגוון ורחב.
אז ראשית, הריקוד הוא פעילות חברתית נהדרת ומהנה, המוציאה אותנו מהבית, מקטינה את הבדידות והשגרה ובמרבית המקרים היא גם חינמית לחלוטין. נסו רק לחשוב על פעילות נוספת שאנו עושים בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים בחיינו - ממסיבות ושמחות ועד חגים, חוגים ובילויים - כשהכל ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה, או כישרון מיוחד.
הריקוד גם משפר את הכושר הגופני שלנו. זה גם שריפת הקלוריות, אבל לא רק זה, כי הריקוד הוא גם פעילות שרירית ויכול אפילו להיות מאמץ מרוכז ואירובי, כשבתוך ההנאה הרבה ממנו כמעט ואיננו חשים או חווים את הקושי שבמאמץ.
רגשית, במחקרים נמצא שבריקוד זוגי מופרש במוח המון אוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה מפורסם. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר הרומנטי והבינאישי.
הריקוד גם מחבר אותנו לגופנו וזה ודאי לא דבר של מה בכך. כל כך הרבה שיטות רוחניות עמלות על זה, אך דורשות כל כך הרבה מאמץ והתמסרות. לא שזה רע קצת רוחניות ומאמץ, אבל הריקוד מגיע עם כל אלה כבר בפנים, בילט-אין.
אז אתם יודעים מה בא עכשיו - קומו לרקוד!
הנה היתרונות החברתיים שבריקוד (מתורגם):
https://youtu.be/dpCBMwAweDI
רקדני רחוב:
https://youtu.be/wcps0MFV-6s
ריקוד אמנותי כמו הבאלט האירופי:
https://youtu.be/g_5jtaXHtKg
הגדילו מסך לטרנדים של ריקוד ב-2025:
https://youtu.be/PYHeSOgQTrg
לפעמים לריקוד יש תפקיד דתי, כמו אצל הדרווישים המחוללים:
http://youtu.be/W_Km4j36khA
וריקודי עם בישראל:
https://youtu.be/FLhwxlrteS4
