שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי שעורה ומה ההבדל בינה לבין חיטה?
שעורה (Barley), שנחשבה בעבר כמאכל בהמות, היא גידול תרבותי משמעותי מאוד בתרבות החקלאית הקדומה וגם כיום, היא הגידול החקלאי החמישי בחשיבותו בעולם ומהווה אפילו גידול אקסקלוסיבי לשוחרי מזון בריאות.
במקורות היהודיים היא נזכרת במנין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. היא לא סתם חלק מהרשימה, אלא מצוינת שנייה ברשימה, מיד אחרי החיטה. גם אם מיקומה נמוך מהחיטה, היותה שנייה בדירוג משקף את ערכה הכלכלי בסל המזון של אותם ימים וכללית את חשיבותה בין מיני התבואה.
מבחינה חקלאית, השעורה היא גידול בעל, המסתפק בכמויות משקעים קטנות יחסית. היא חיה וגדלה היטב באיזורים שחונים, יבשים ובקרקע דלה, עם הצלחה יתרה בחבלי הספר של דרום ארץ-ישראל. אפילו באזורי בצורת, דלים במיוחד בגשם, שורדת השעורה, במקומות שהחיטה אינה מסוגלת לשרוד.
בניגוד לחיטה ה"מפונקת" יותר, שצרכיה לצמיחה, השעורה מצליחה להניב יבולים גבוהים ויפים גם באיזורים אלה. גם אחרי תקופות יובש ממושכות וללא גשמים וממטרים, אפשר לראות את נבטיה המתקיימים, צומחים ומצטיינים בחיוניות.
כ-30 מינים של שעורה יש בעולם ותפוצתה משתרעת מהאזורים הטרופיים בדרום ועד הקוטב הצפוני שבצפון.
מבשילה באפריל, עוד לפני החיטה, השעורה כבר במאפיות בסביבות חג הפסח. ביחד עם החיטה, גם השעורה מהווה מקור ראשוני מצוין לפחמימות.
#תולדות השעורה
החיטה והשעורה היו מהיבולים המבויתים הראשונים שגידל האדם, במהלך המהפכה החקלאית בסהר הפורה, בתקופה הנאוליתית שהתקיימה לפני מעל 10,000 שנים.
ואכן מוצאה של השעורה הוא ככל הנראה באזור מזרח-טורקיה של ימינו. היא נחשבת לגידול העתיק ביותר באזור ההוא. לפני יותר מ-5,000 שנה.
גם באזורנו הייתה השעורה נפוצה. מהפירמידות שבמצרים ועד למבצר מצדה, הארכיאולוגים מצאו גרגירי ושיבולי שעורים. בברית החדשה מתואר נס בו ישו מאכיל 5,000 איש בארוחה של 5 כיכרות שעורה ו-2 דגים.
וזה לא שלא היה הבדל בין שני הדגנים הללו. הערך הכלכלי של גרגרי השעורה היה אז נמוך בהרבה, ביחס לזה של גרגרי חיטה. ואכן, קמח שעורה היה אז מזונם של העניים ושל בהמות הבית.
במהלך ההיסטוריה השתנה המעמד של השעורה, כשהפכו גרעיני השעורה לחומר גלם עיקרי בייצור של בירה, וויסקי ושיכר.
בימינו עדיין משתמשים בשעורה להכנת מזון בהמות וכמנחה נחותה בטקסים דתיים, אך במקביל הפך לחם השעורים למבוקש מאוד בקרב שוחרי המאכלים האורגניים.
המדהים הוא שהביקוש המודרני ללחם הבריא הזה הביא לכך שמחירו היום עבר במקרים מסוימים את זה של החיטה והוא שהופך את לחם השעורים ליקר, לפחות ביחס למיני לחם אחרים, רגילים ופחות בריאים.
#שימושים
קמח השעורה עשיר גם בחלבון שמתאים מאוד להאבסת בהמות וזה עיקר השימוש בה. אך השעורה משמשת גם להכנת לחם ומרקים.
קמח השעורה עשיר במינרלים הרבים שבו וגם בוויטמינים כמו B1 ו-B6. שוחרי המאכלים האורגניים אוהבים את לחם השעורים, שהפך מבוקש מאוד על ידם.
בגרעיני השעורה משתמשים לייצור של בירה, שהמרכיב העיקרי בה נקרא לתת והוא בעצם שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה, יחד עם מים, שמרים וכשות.
התססת השעורה משמשת להכנה של עוד משקאות אלכוהוליים, כולל וויסקי ושיכר.
קמח השעורה הדו-טורית נחשב עני יחסית בחלבון. אך בניגוד לקמח של השעורה השש-טורית, הוא עשיר בסוכר וקמח עשיר בסוכר מתאים גם להתססה.
הנה סרטון על השעורה:
https://youtu.be/ut_hc_eNSkM
כך הופכים גרגרי השעורה לבירה:
https://youtu.be/-Lo2LNHqDt8
וכך מכינים בירה בהתססה של שעורת לתת (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
איך מייצרים בירה?
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
ייצור בירה הוא תהליך שבו משתמשים במרכיבים כמו מים, שמרים, כשות ולתת - שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
כדי להכין את הבירה מבשלים בתהליך ייצור שנקרא "בישול". מכאן זכו מפעלי בירה לכינוי "מבשלות בירה".
ממשיך? - אז מהבישול נוצר התירוש, שממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים.
השמרים גורמים לתסיסה. אחרי פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה הצלולה שההורים כל כך אוהבים.
כך מכינים בירה במפעל מודרני (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
כמה ממבשלות הבירה הקטנות של ישראל (עברית):
https://youtu.be/vzMy6gmg-ck
כך ייצרו בירה בימי קדם (עברית):
https://youtu.be/8dd6bufFj74?t=2m23s
הבירה העתיקה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/rDrDLWS-k8c
וכך מייצרים את הבירה במפעל:
https://youtu.be/cUr8jVWauq8?long=yes
מהי התסיסה ואיך היא מייצרת אוכל ומשקה?
מה משותף ליין, לחם, בירה, יוגורט, גבינות וסוגי נקניקים שונים? - ובכן מדובר בתסיסה (Fermentation), תהליך שהתגלה בשנת 1875 על ידי המדען הצרפתי קינדארד דה לה-טור. הוא גילה את התסיסה, שנוצרת כששמרים חד-תאיים ממשפחת הפטריות, יוצרים תהליך כימי שמייצר אלכוהול מסוכר ועמילן.
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
כמו בלחם, גם בייצור בירה מתבצעת תסיסה בשמרים. בירה מכינים ממים, שמרים, כשות ולתת, שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
ההכנה מתחילה בבישול הבירה, שיוצר תירוש, ממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים. השמרים גורמים לתסיסה. לאחר פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה המוכנה ואהובה כל כך.
הנה החיידקים שעושים לנו אוכל (מתורגם):
https://youtu.be/eksagPy5tmQ
סרטון על התסיסה:
https://youtu.be/MPToC2_tjxo
הסבר על התסיסה מבחינה כימית:
https://youtu.be/6-D1oes63_U
התסיסה ביוגורט:
https://youtu.be/V4MuECi05hc
וכך מכינים בירה בעזרת התסיסה (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
מהם שבעת המינים ביהדות?
שבעת המינים (Seven Species) הם שבעת הצמחים שבהם השתבחה ארץ ישראל בתנ"ך: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
ואכן, שבעת המינים הופיעו בפסוק בספר דברים שמנה אותם כגידולים המתארים את פוריות החקלאות של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.“ (דברים, ח', ז'–ח').
אבל רגע - אם זה דבש אז למה תמר? התשובה היא שהדבש שהפסוק כיוון אליו אינו דבש דבורים, אלא דבש תמרים, כלומר העסיס שמופק מפרי התמר - לכן מדובר בתמר.
מה טוב בהם?
אז נתחיל בחיטה ושעורה, שהם 2 הדגניים שעמדו בבסיס התזונה בארץ ישראל הקדומה. מהחיטה הכינו לחם לבן ועוגות, בעוד השעורה שימשה לחם כהה ולצידו מאכל לבהמות. השעורה בשלה מוקדם יותר ואם קציר השעורה מסמן את תחילת חג הפסח, קציר החיטה מסמן את חג השבועות.
הגפן, התאנה והרימון הם פירות שגדלו בשפע בארץ ישראל הקדומה. ענבים שימשו לייצור יין, שהיה אז משקה יומיומי ולא מותרות. התאנה הייתה מהפירות הנגישים ביותר ונאכלה טרייה או מיובשת, כשעוגות תאנים משמשות אז כמזון מרוכז לנוסעים והולכים בדרכים.
הרימון, עם מאות הגרגרים שבו, הפך לסמל פוריות ושפע ועיצוביו מופיעים על מעיל האפוד של הכהן הגדול.
הזית הוא אולי המין שהשאיר את החותם הגדול ביותר. שמן זית שימש לא רק לאוכל אלא גם להדלקת מנורות, לטיפוח הגוף ולמשיחת מלכים וכוהנים. עצי זית בארץ ישראל יכולים לחיות אלפי שנים ויש עצים באזור הגליל שגילם מוערך ביותר מ-1,000 שנה.
התמר סוגר את הרשימה בתואר "דבש". עצי תמר גדלו בעמק הירדן ובאזור ים המלח, כשפרי התמר המתוק מספק אנרגיה מרוכזת. מיצוי התמרים שימש כממתיק ביומיום, בתקופה בה סוכר לבן לא היה קיים.
בחקלאות ארץ ישראל נראה שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית שתואמת את הבשלתו - על פי לוח גזר. ארבעה מהם גם זכו לשמות קטיף משלהם: בציר הענבים, מסיק הזיתים, גדיד התמרים וארייה הוא קטיף התאנים.
בהלכה היהודית קיבלו שבעת המינים מעמד מיוחד. יש חובה לברך עליהם ברכה מיוחדת לאחר האכילה ויש מצווה להקריבם לבית המקדש, מה שעשו מהביכורים, כלומר מהפירות הראשונים של העונה.
כמובן שגם כיום נהוג לאכול משבעת המינים בחג השבועות.
ואגב, ארבעת הפירות העבריים שנכללים בשבעת המינים אך זכו לפעלים ייחודיים להם, שיתארו את הקטיף אצלם:
קטיף הענבים נקרא בציר
קטיף הזיתים - מסיק
קטיף התאנים נקרא אֲרִיָה
קטיף התמרים הוא גדיד.
מייצרי הדבש של העולם העתיק.
ראו פירוט של כל המינים הללו בתגית "שבעת המינים".
הנה שבעת המינים עם הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/7cWVwGOy7mk
מבט לשבעת מיני הארץ (ללא מילים):
https://youtu.be/vJbJKA0eNQE
שיר לילדים על שבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/7YmYHPM4R3k
ומירי אלוני להורים (עברית):
https://youtu.be/1eWMx3Zn5ME
כמה יתרונות בריאותיים בשבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/-NWjSNU-XZ0
ועזריה אלון מסביר מדוע נבחרו דווקא שבעה אלו (עברית):
https://youtu.be/J8_xRfFMJVw?long=yes
שעורה
שעורה (Barley), שנחשבה בעבר כמאכל בהמות, היא גידול תרבותי משמעותי מאוד בתרבות החקלאית הקדומה וגם כיום, היא הגידול החקלאי החמישי בחשיבותו בעולם ומהווה אפילו גידול אקסקלוסיבי לשוחרי מזון בריאות.
במקורות היהודיים היא נזכרת במנין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. היא לא סתם חלק מהרשימה, אלא מצוינת שנייה ברשימה, מיד אחרי החיטה. גם אם מיקומה נמוך מהחיטה, היותה שנייה בדירוג משקף את ערכה הכלכלי בסל המזון של אותם ימים וכללית את חשיבותה בין מיני התבואה.
מבחינה חקלאית, השעורה היא גידול בעל, המסתפק בכמויות משקעים קטנות יחסית. היא חיה וגדלה היטב באיזורים שחונים, יבשים ובקרקע דלה, עם הצלחה יתרה בחבלי הספר של דרום ארץ-ישראל. אפילו באזורי בצורת, דלים במיוחד בגשם, שורדת השעורה, במקומות שהחיטה אינה מסוגלת לשרוד.
בניגוד לחיטה ה"מפונקת" יותר, שצרכיה לצמיחה, השעורה מצליחה להניב יבולים גבוהים ויפים גם באיזורים אלה. גם אחרי תקופות יובש ממושכות וללא גשמים וממטרים, אפשר לראות את נבטיה המתקיימים, צומחים ומצטיינים בחיוניות.
כ-30 מינים של שעורה יש בעולם ותפוצתה משתרעת מהאזורים הטרופיים בדרום ועד הקוטב הצפוני שבצפון.
מבשילה באפריל, עוד לפני החיטה, השעורה כבר במאפיות בסביבות חג הפסח. ביחד עם החיטה, גם השעורה מהווה מקור ראשוני מצוין לפחמימות.
#תולדות השעורה
החיטה והשעורה היו מהיבולים המבויתים הראשונים שגידל האדם, במהלך המהפכה החקלאית בסהר הפורה, בתקופה הנאוליתית שהתקיימה לפני מעל 10,000 שנים.
ואכן מוצאה של השעורה הוא ככל הנראה באזור מזרח-טורקיה של ימינו. היא נחשבת לגידול העתיק ביותר באזור ההוא. לפני יותר מ-5,000 שנה.
גם באזורנו הייתה השעורה נפוצה. מהפירמידות שבמצרים ועד למבצר מצדה, הארכיאולוגים מצאו גרגירי ושיבולי שעורים. בברית החדשה מתואר נס בו ישו מאכיל 5,000 איש בארוחה של 5 כיכרות שעורה ו-2 דגים.
וזה לא שלא היה הבדל בין שני הדגנים הללו. הערך הכלכלי של גרגרי השעורה היה אז נמוך בהרבה, ביחס לזה של גרגרי חיטה. ואכן, קמח שעורה היה אז מזונם של העניים ושל בהמות הבית.
במהלך ההיסטוריה השתנה המעמד של השעורה, כשהפכו גרעיני השעורה לחומר גלם עיקרי בייצור של בירה, וויסקי ושיכר.
בימינו עדיין משתמשים בשעורה להכנת מזון בהמות וכמנחה נחותה בטקסים דתיים, אך במקביל הפך לחם השעורים למבוקש מאוד בקרב שוחרי המאכלים האורגניים.
המדהים הוא שהביקוש המודרני ללחם הבריא הזה הביא לכך שמחירו היום עבר במקרים מסוימים את זה של החיטה והוא שהופך את לחם השעורים ליקר, לפחות ביחס למיני לחם אחרים, רגילים ופחות בריאים.
#שימושים
קמח השעורה עשיר גם בחלבון שמתאים מאוד להאבסת בהמות וזה עיקר השימוש בה. אך השעורה משמשת גם להכנת לחם ומרקים.
קמח השעורה עשיר במינרלים הרבים שבו וגם בוויטמינים כמו B1 ו-B6. שוחרי המאכלים האורגניים אוהבים את לחם השעורים, שהפך מבוקש מאוד על ידם.
בגרעיני השעורה משתמשים לייצור של בירה, שהמרכיב העיקרי בה נקרא לתת והוא בעצם שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה, יחד עם מים, שמרים וכשות.
התססת השעורה משמשת להכנה של עוד משקאות אלכוהוליים, כולל וויסקי ושיכר.
קמח השעורה הדו-טורית נחשב עני יחסית בחלבון. אך בניגוד לקמח של השעורה השש-טורית, הוא עשיר בסוכר וקמח עשיר בסוכר מתאים גם להתססה.
הנה סרטון על השעורה:
https://youtu.be/ut_hc_eNSkM
כך הופכים גרגרי השעורה לבירה:
https://youtu.be/-Lo2LNHqDt8
וכך מכינים בירה בהתססה של שעורת לתת (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
ייצור בירה הוא תהליך שבו משתמשים במרכיבים כמו מים, שמרים, כשות ולתת - שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
כדי להכין את הבירה מבשלים בתהליך ייצור שנקרא "בישול". מכאן זכו מפעלי בירה לכינוי "מבשלות בירה".
ממשיך? - אז מהבישול נוצר התירוש, שממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים.
השמרים גורמים לתסיסה. אחרי פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה הצלולה שההורים כל כך אוהבים.
כך מכינים בירה במפעל מודרני (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
כמה ממבשלות הבירה הקטנות של ישראל (עברית):
https://youtu.be/vzMy6gmg-ck
כך ייצרו בירה בימי קדם (עברית):
https://youtu.be/8dd6bufFj74?t=2m23s
הבירה העתיקה בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/rDrDLWS-k8c
וכך מייצרים את הבירה במפעל:
https://youtu.be/cUr8jVWauq8?long=yes
מה משותף ליין, לחם, בירה, יוגורט, גבינות וסוגי נקניקים שונים? - ובכן מדובר בתסיסה (Fermentation), תהליך שהתגלה בשנת 1875 על ידי המדען הצרפתי קינדארד דה לה-טור. הוא גילה את התסיסה, שנוצרת כששמרים חד-תאיים ממשפחת הפטריות, יוצרים תהליך כימי שמייצר אלכוהול מסוכר ועמילן.
הבירה היא משקה עתיק מאד. כבר לפני 7000 שנה ידעו לייצר בירה ועד היום זהו אחד המשקאות האהובים בעולם. לא רבים יודעים שהסוד של הבירה היא התסיסה שלה.
כמו בלחם, גם בייצור בירה מתבצעת תסיסה בשמרים. בירה מכינים ממים, שמרים, כשות ולתת, שהיא שעורה שעברה הנבטה וייבוש באמצעות קלייה.
ההכנה מתחילה בבישול הבירה, שיוצר תירוש, ממנו מפרידים את הקליפות. אחר כך מרתיחים את התירוש ואז מקררים ומוסיפים לו שמרים. השמרים גורמים לתסיסה. לאחר פרק זמן של שבועיים-שלושה מקררים את הבירה מאוד ומסננים אותה, כדי לקבל את הבירה המוכנה ואהובה כל כך.
הנה החיידקים שעושים לנו אוכל (מתורגם):
https://youtu.be/eksagPy5tmQ
סרטון על התסיסה:
https://youtu.be/MPToC2_tjxo
הסבר על התסיסה מבחינה כימית:
https://youtu.be/6-D1oes63_U
התסיסה ביוגורט:
https://youtu.be/V4MuECi05hc
וכך מכינים בירה בעזרת התסיסה (עברית):
http://youtu.be/iGZs94d02Ts
שבעת המינים (Seven Species) הם שבעת הצמחים שבהם השתבחה ארץ ישראל בתנ"ך: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
ואכן, שבעת המינים הופיעו בפסוק בספר דברים שמנה אותם כגידולים המתארים את פוריות החקלאות של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.“ (דברים, ח', ז'–ח').
אבל רגע - אם זה דבש אז למה תמר? התשובה היא שהדבש שהפסוק כיוון אליו אינו דבש דבורים, אלא דבש תמרים, כלומר העסיס שמופק מפרי התמר - לכן מדובר בתמר.
מה טוב בהם?
אז נתחיל בחיטה ושעורה, שהם 2 הדגניים שעמדו בבסיס התזונה בארץ ישראל הקדומה. מהחיטה הכינו לחם לבן ועוגות, בעוד השעורה שימשה לחם כהה ולצידו מאכל לבהמות. השעורה בשלה מוקדם יותר ואם קציר השעורה מסמן את תחילת חג הפסח, קציר החיטה מסמן את חג השבועות.
הגפן, התאנה והרימון הם פירות שגדלו בשפע בארץ ישראל הקדומה. ענבים שימשו לייצור יין, שהיה אז משקה יומיומי ולא מותרות. התאנה הייתה מהפירות הנגישים ביותר ונאכלה טרייה או מיובשת, כשעוגות תאנים משמשות אז כמזון מרוכז לנוסעים והולכים בדרכים.
הרימון, עם מאות הגרגרים שבו, הפך לסמל פוריות ושפע ועיצוביו מופיעים על מעיל האפוד של הכהן הגדול.
הזית הוא אולי המין שהשאיר את החותם הגדול ביותר. שמן זית שימש לא רק לאוכל אלא גם להדלקת מנורות, לטיפוח הגוף ולמשיחת מלכים וכוהנים. עצי זית בארץ ישראל יכולים לחיות אלפי שנים ויש עצים באזור הגליל שגילם מוערך ביותר מ-1,000 שנה.
התמר סוגר את הרשימה בתואר "דבש". עצי תמר גדלו בעמק הירדן ובאזור ים המלח, כשפרי התמר המתוק מספק אנרגיה מרוכזת. מיצוי התמרים שימש כממתיק ביומיום, בתקופה בה סוכר לבן לא היה קיים.
בחקלאות ארץ ישראל נראה שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית שתואמת את הבשלתו - על פי לוח גזר. ארבעה מהם גם זכו לשמות קטיף משלהם: בציר הענבים, מסיק הזיתים, גדיד התמרים וארייה הוא קטיף התאנים.
בהלכה היהודית קיבלו שבעת המינים מעמד מיוחד. יש חובה לברך עליהם ברכה מיוחדת לאחר האכילה ויש מצווה להקריבם לבית המקדש, מה שעשו מהביכורים, כלומר מהפירות הראשונים של העונה.
כמובן שגם כיום נהוג לאכול משבעת המינים בחג השבועות.
ואגב, ארבעת הפירות העבריים שנכללים בשבעת המינים אך זכו לפעלים ייחודיים להם, שיתארו את הקטיף אצלם:
קטיף הענבים נקרא בציר
קטיף הזיתים - מסיק
קטיף התאנים נקרא אֲרִיָה
קטיף התמרים הוא גדיד.
מייצרי הדבש של העולם העתיק.
ראו פירוט של כל המינים הללו בתגית "שבעת המינים".
הנה שבעת המינים עם הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/7cWVwGOy7mk
מבט לשבעת מיני הארץ (ללא מילים):
https://youtu.be/vJbJKA0eNQE
שיר לילדים על שבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/7YmYHPM4R3k
ומירי אלוני להורים (עברית):
https://youtu.be/1eWMx3Zn5ME
כמה יתרונות בריאותיים בשבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/-NWjSNU-XZ0
ועזריה אלון מסביר מדוע נבחרו דווקא שבעה אלו (עברית):
https://youtu.be/J8_xRfFMJVw?long=yes
