הסרט 'יהי אור' צולם ב-1946 לאחר מלחמת העולם השנייה, בידי הבמאי הנודע ג'ון יוסטון, שתיעד את הטיפול בהלומי קרב מהמלחמה, כפי שהוא משתקף ממצלמות נסתרות של בתי החולים הפסיכיאטריים.

זהו סרט מופת של אהבת האדם ותוצאותיה של המלחמה והשנאה. משום כך הוא נאסר במשך שנים רבות להקרנה, על ידי הצבא האמריקאי שהזמין אותו, אך חשש מההשפעות על הציבור, של מראה לוחמים לשעבר - חלשים, פגועים ונפחדים ממה שחוו במלחמה.

מלחמה היא דבר רע. אל תתנו שיספרו לכם אחרת!


הנה הסרט 'יהי אור' באורך מלא:

http://youtu.be/kDNoaSMKx0g?long=yes

אישה פתיינית מפתה בלש פרטי לחקור פרשה מסתורית, בתוך משרד אפלולי שאורו של פנס הרחוב חודר אליו רק מבעד לתריסים... אתם ודאי מכירים את הסצנה הכל כך נפוצה הזו מסרטי בלשים של פעם. אולי לא תאמינו, אבל מדובר בז'אנר קולנועי של ממש, הנקרא "הסרט האפל".

"הסרט האפל" הוא מונח בצרפתית - Film noir שפירושו "סרט שחור". סגנון זה כולל סרטים בעלי אופי דומה. סרטים בסגנון "סרט אפל" מצולמים בעיר, מציגים עולם מייאש, מלא פשע, בדידות, פחד, מוות וכדומה. בסרטים בסגנון "סרט אפל" יש לרוב תאורה עמומה, מפחידה ומלאת צללים. לרוב סרט אפל משופע בסצנות ליליות. הגיבור בסרטים אפלים נוטה להיות בודד וציני ופעמים רבות קרה לו בעבר אירוע קשה, שעיצב את דמותו או את סיפורו.

ב"פילם נואר", בצרפתית הסרט האפל, יהיה איש מקצוע שאישה פתיינית, יפה, מסתורית, בנעלי סטילטו עם עקב דקיק, סוחפת אותו לפשע, מסתבך ומשלם את המחיר, בעוד שהיא נעלמת עם השלל.

בדרך כלל יהיה בסרטים הללו ווייס אובר (Voice over), קריינות שבה הדמות הראשית שמספרת את מה שקרה.

סרטים אפלים הוצגו לרוב בשחור-לבן ונבעו מסרטי "הבלש הקשוח" שהיו נפוצים בארה"ב של שנות ה-30 במאה הקודמת. הם גם הושפעו מסרטים הגרמניים של שנות ה-20. בין המפורסמים שבהם ניתן למצוא את "הנץ ממלטה" שנעשה בשנת 1941 והיה הראשון בסגנון הזה. את האחרון בסרטים האפלים - "מגע של רשע", עשה אורסון וולס בשנת 1958.


הנה דוגמה לסרטון שמציג את כל המרכיבים של הסרט האפל:

http://youtu.be/aAZB2_yfHAs?t=5s


קטעים מסרטי פילם נואר:

https://youtu.be/K-GQCb1nMGY


וסרט שלם בסגנון "הסרט האפל" על "שוד הבנק של סנט לואיס":

http://youtu.be/ickpl67DVTs?long=yes

שוטרים, בלשים, גנבים, רוצחים, נשים סקסיות, חזקות, בוגדות או נבגדות, משפטי מחץ ודיאלוגים שנונים, פנסי רחוב עמומים ברחובות ריקים ואפלים, צללים, אקדחים נשלפים, יריות מהדהדות ופריימים מעוצבים בשחור ולבן.

פילם נואר.

פִילְם נוּאָר (Film Noir) הוא שמו של סגנון בקולנוע המכונה בעברית "הסרט האפל". הסגנון אפיין מותחנים אמריקאיים שהופקו בשנות ה-40 וה-50 ומציגים בדרך כלל עולם מייאש, מלא עלילות פשע עמוסות פחד, רחובות אפלוליים, ריקנות, בדידות, מוות וכדומה.

במרכז כל סרט אפל כזה עומד גבר קשוח, גיבור שאינו חסר פגמים, האוחז במוסריות רחוקה משלמות. מולו תהיה תמיד האשה היפהפיה, הפאם פאטאל המסעירה מהסרטים, הסקסית והמסוכנת, שתסבך אותו בהמשך העלילה.

מבחינה קולנועית התאפיינו המותחנים הללו בצילום אקספרסיבי, מאוד קונטרסטי, מוצל ובצבעי שחור-לבן. הם מצולמים תמיד בעיר והתאורה בהם הייתה בדרך כלל עמומה, מפחידה ועמוסת צללים.

סרטי הפילם נואר משופעים בדרך כלל בסצנות ליליות והגיבורים בהם נוטים להיות בודדים, ציניים ולא חסרים פגמים, כולל מוסריים. בעברם כמעט תמיד יש אירוע קשה כלשהו, שעיצב את דמותם בסיפור.

בין סרטי הפילם נואר הידועים ניתן למצוא את ראשון הסרטים הללו והסרט הגדול בתולדות הז'אנר, "הנץ ממלטה", שביים ג'ון יוסטון בשנת 1941, לפי הספר של אחד מגדולי סופרי הפשע האמריקאיים דשיאל האמט. בוגרט מגלם בו את הבלש הקשוח סם ספייד, שאשה מסתורית שוכרת כדי שיגן עליה מגבר מאיים ובהדרגה נסחף אל מסכת מזימות ושקרים.

עוד סרט פילם נואר מסעיר ומוכר במיוחד הוא "האדם השלישי" שצולם בווינה ב-1949.

כאמור, סרטי ה"פילם נואר" צולמו לרוב בשחור-לבן. מקורם בסרטי "הבלש הקשוח", שהיו נפוצים בארה"ב של שנות ה-30 במאה הקודמת. הייתה בהם גם השפעה ניכרת של סרטים גרמניים משנות ה-20 והשפעה מסוימת של סרטי גנגסטרים אמריקניים.

השפעה רבה הייתה גם מהסרט "האזרח קיין" של אורסון וולס שאמנם אינו נחשב כ"סרט אפל", אך הרעיונות החזותיים שלו וקידום העלילה באמצעות קריינות-רקע (voice over) עברו לסרטי פילם נואר רבים. באופן סמלי, סרטו של וולס "מגע של רשע" משנת 1958 נחשב "הסרט האפל האחרון".

המונח "פילם נואר" בא מצרפתית ופירושו "סרט שחור".


הנה מאפייני הפילם-נואר:

http://youtu.be/HV7pzHnpqLE


קטע מסרט בסגנון הפילם נואר של סטנלי קובריק מ-1956:

http://youtu.be/V5Rzh8XjzHI


פרסומת בסגנון הפילם נואר:

http://youtu.be/jZ1-uWS5OSU


ותרגיל קולנועי בפילם נואר:

http://youtu.be/9cHNOIcYASA

בסרטים הלילה נראה לא פעם כחול. לא מעט סצינות קולנוע נהדרות מדגימות את זה. אבל הלילה האמיתי במציאות הוא כמובן שחור, שזה בעצם חוסר אור.

הסיבה הקולנועית לכחול הזה היא שלא תמיד שחור מייצר את האווירה הנכונה לסרט. צבעים, כולנו יודעים, יוצרים אווירה ומצבי רוח. כשאין אותם, אז הלילה שחור מדי... לכן המחליף הטבעי של השחור יהיה במרבית המקרים כחול.

אבל לעתים נדירות, גם במציאות ובטבע ממש, הלילה הוא אכן כחול. הסיבה לכך היא תופעה שנקראת "פיזור ריילי". התופעה הזו מתארת מצב בו עוברים אור השמש או אור הירח בחשיכה, דרך האטמוספירה של כדור הארץ.

במצב כזה מתפזרים אורכי הגל הכחולים, גלים קצרים יותר מאורכי הגל האדומים והארוכים, גלים שמשתלטים. המשמעות של ההתפזרות הרבה יותר של "הגלים הכחולים" היא אור לילה כחול.

במהלך היום, האור הכחול הזה לא ישרור לעולם. זאת מכיוון שאור השמש מגיע לאטמוספירת כדור הארץ בזווית אחרת. מלמעלה. מכאן שאפקט הפיזור לא יהיה מורגש כך.

עם שקיעת השמש, לעומת זאת, האור נכנס לכדור הארץ בזווית שטוחה ועובר מרחק רב יותר באטמוספרה. לכן האור הופך כחול, מתפזר יותר והופך לדומיננטי, השולט מבין שאר הצבעים הנראים, כמו שחור ואפור ומעט גם גווני סגול, כתום ואדום.


הנה סצינת לילה אופיינית בגווני כחול-שחור מהסרט "הפסנתרן":

https://youtu.be/MPrQdlrCzPY


צבע קר, רגוע, הרמוני אמיתי - כחול בקולנוע:

https://youtu.be/odoq52Dgg_c


ברק כחול ונדיר במתח חשמלי של 143 אלף וולט:

https://youtu.be/ioldAqFk6sw


השיר המפורסם "ירח כחול" (Blue moon):

https://youtu.be/8bKUBNFhW3g?t=4s


ובלו נייט של קוקון - אי אפשר שלא להשמיע אותו כאן:

https://youtu.be/_IUDwRF4qzk