איי סוקוטרה שבתימן נראים קצת כמו כוכב אחר, מקום שבו העצים והחיות נראים אחרת לגמרי מכל מה שמוכר לנו, אבל למעשה מדובר בארכיפלג (קבוצת איים) של 4 איים, שנקרא על שם האי הגדול ביותר - סוקוטרה. החום באיים והרוחות העזות גורמים לכך שהחי באיים הסתגל לתנאים הקשים בדרכו ובחזות שלו, החל מ"עצי פטריה" או "עצי מטריה" מוזרים ביותר.

האי כנראה, ניתק מאפריקה בעידן הפלאוקן ותנאי האקלים הקשים בו גורמים לכך שהחיים בו נפרדים משאר העולם. הוכחה לכך היא שכשליש מתוך 800 מיני צמחים הנמצאים באי הם ייחודיים לסוקוטרה ולא ניתן למצוא אותם במקומות אחרים בעולם.


הנה הצגה קצרה על האי סוקוטרה:

https://youtu.be/spJDjyRKayU


הנה מראות מהאי הגדול סוקוטרה ומהעצים מסוג Dracaena Cinnabari או Dragon Trees:

http://youtu.be/wra5CAaoZe4


והנה תמונות רבות במצגת וידאו מאיי סוקוטרה המוזרים:

http://youtu.be/NHQd_qoYbDA

נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".

גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.

בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.

ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.


הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:

https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ


והנה הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:

https://youtu.be/FzOVrfFtKcI


עיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:

https://youtu.be/auJeMPoOyQE

עץ דם הדרקון (Dragon's Blood Tree) הוא עץ שגדל באי סוקוטרה, השייך לתימן. סוקוטרה הוא אי באוקיינוס ההודי, שנמצא כ-350 קילומטרים מדרום לתימן ויש בו לא מעט עצים ייחודיים לו (אנדמיים). עצי דם הדרקון וצורתם הייחודית, הם מהסיבות העיקריות למראהו המוזר, שלא מהעולם הזה, של האי הצחיח והמרוחק הזה.

עץ הדם של הדרקון נקרא בשם זה על שום השרף האדום בצבע דם שניגר מהגזע שלו. כבר מאות שנים שהמקומיים מפיקים מהשרף הזה צבע שהיה בשימוש קוסמטי וחומרי שטיפה לניקוי הפה והשיניים. התימנים גם מאמינים בכוחו של השרף האדום של העץ הזה להחזיר אהבות אבודות ולהביא כסף וממון לעושה בו שימוש.


משימת חיפוש
==========
האם תוכלו לאתר על האי העצום עצי דרקון בתצלומי הלוויין של הביקור הווירטואלי שלמטה?


הנה עץ דם הדרקון:

https://youtu.be/hnIBdNqx2So


הנה הוא בסיור באי סוקוטרה ולקול צלילי תפילות התימנים:

https://youtu.be/Cid9azOHGFY


צובעים את הפנים ב"דם" הדרקון:

https://youtu.be/2chLYk2o0O4


ואחת עם עוד עצים אנדמיים (יחודיים) לאי סוקוטרה:

https://youtu.be/4WGc4Mll31k

שיבאם היא עיירה בת כ-2,000 שנה שנמצאת באזור חצרמוות שבתימן. בעבר היתה שיבאם בירת ממלכת חצרמוות העתיקה. שטחה של העיר העתיקה הזו הוא פחות מחצי קמ"ר וצורתה מלבנית, כשמסביבה חומה. היא מונה כ-7,000 תושבים.

שיבאם חצרמוות היא אחת הדוגמאות הראשונות בהיסטוריה לתכנון עירוני הפונה לגובה. בנייה עירונית לגובה היא כל כך ברורה בשיבאם הקטנה ומכאן הכינוי שהוצמד לה "מנהטן של המדבר" (על שם האי עתיר גורדי השחקים של ניו-יורק).

על אף שבתי העיירה העתיקים עשויים כולם מלבני בוץ, שרדו כ-500 מהם עד היום ואנשים מתגוררים בהם מאות שנים. גובהם של הבניינים העתיקים הוא של 5-8 קומות. העיר עומדת על מקומה מאז המאה ה-3 ועד היום.


הנה סרטון על שיבאם, חצרמוות:

http://youtu.be/Qe5f7E7n4Hw?t=14s


והנה העיר שיבאם כשנכנסים לרחובות והבתים שבה:

http://youtu.be/OKNSAM6yERg


הנה מצגת תמונות שמראה את צורת הבניה בבוץ שמאפיינת את הבניה בשיבאם:

http://youtu.be/59OEY1DNESI

על אף שאיננו ישראלי, הוא המלך של שבת בבוקר ואוכלים אותו כמעט כולם בישראל. יש רשתות מזון מהיר שמפיצות אותו במיוחד וכל פיצוציה בגוש דן חייבת שיהיה לה סיר שלו, בבוקר יום שבת, לטובת הבליינים שסיימו לילה שלם וחייבים משהו לאכול, בדרך הביתה.

זהו הג'חנון (Jachnun), מאכל תימני מסורתי, עשיר ושמנוני, המבוסס על בצק, וטעמו נע בין מתוק למלוח. הוא הוכן בתימן מקמח מלא, בהיות הקמח הלבן נדיר יחסית. מסורתית השאירו את הכנת הג'חנון לקראת ערב שבת, הוא היה אז מאכל מתוק.

מקור הג'חנון הוא ביהודי העיר עדן שבתימן. אצלם נהגו להכין אותו בטעם מתקתק יחסית, ולאכול אותו עם סוכר או חלבה מתוקים... להכנתו השתמשו אז בסאמנה, מעין חמאה מזוקקת.

העגבניות המרוסקות הוצמדו לג'חנון הרבה יותר מאוחר, ביחד עם הביצה הקשה והסחוג החריף. זה היה כנראה כשהוא הפך למאכל של שבת בבוקר.

כיום נוהגים לאכול את הג'חנון בשבת בבוקר, לאחר שהוא התבשל לאיטו, במשך לילה שלם בתנור. נוהגים להגיש את הג'חנון, כשלצידו סחוג, רסק עגבניות וביצה קשה, עדיף חומה - לאחר שבושלה בסיר, עם הג'חנון.

הכנתו של הג'חנון די פשוטה. כל העניין מסתכם בהכנת הבצק, כמה קיפולים שלו, שיוצרים בצק עלים, גלגול לקוטר של כמה סנטימטרים ואפייה איטית בתנור, ביחד עם הביצים, בטמפרטורה נמוכה - של פחות מ-100 מעלות צלזיוס, למשך הלילה.


הסבר ג'חנונך לתייר:

https://youtu.be/zADFcgUEavs


כך מכינים את הג'חנון התימני:

https://youtu.be/gfzmBYD-yYg


באזורים אחרים בתימן הכינו לחוח:

https://youtu.be/LuNRsoJeGY0


או קובנה:

https://youtu.be/cFpYztBwjQU