תַּנִּין הַיְאוֹר האימתני (Nile crocodile) הוא אחד הטורפים האיומים ביותר לאדם. מדובר בתנין האפריקני הגדול ביותר. לא פעם מגיע התנין הזה למשקל של טון. הוא יכול להגיע בקלות לאורך של יותר מ-6 מטרים.

תחום תפוצתו של תנין היאור כולל את מרבית אפריקה שמדרום לסהרה והאי מדגסקר. עד תחילת המאה ה-20 ניתן היה לראותו גם בארץ ישראל. נשיכתו היא מהחזקות בעולם החי. נשיכה חזקה משלו יש רק לתנין הים.

תנין היאור נחשב בתחום מחייתו לטורף-על. אין לו טורף טבעי, מה שאומר שכל יצור חי שנתקל בו, זוכה להפוך לארוחה של היצור עם המראה הקדמוני. התנינאי האגרסיבי הזה תוקף כמעט כל יצור חי. באפריקה נטרפים מדי שנה בממוצע, בסביבות 300 בני אדם.

אפילו במאבק נגד טרף ענקי במיוחד, כמו זברה או תאו, הוא מנצח. הוא עושה זאת בטכניקה אכזרית - תנין היאור מטביע את טרף הענק במים, גורם לו למוות מהיר בחנק וכשההתנגדות פוסקת, הוא מתחיל לאכול. הוא מבצע אז את "גלגול המוות", בולע נתחים שלמים של הטרף, כולל עצמות, קרניים ופרסות. מערכת העיכול שלו חזקה מספיק כדי לטפל בכל אלה.


הנה תנין היאור האימתני והענק:

https://youtu.be/fpq7s6lQc58


תנין היאור מנסה ללכוד תאו. האם יצליח?

https://youtu.be/ijhjOfcIu1w


הנקבה משתמשת במלתעות הקטלניות שלה בשביל להעביר את הוולדות בבטחה:

https://youtu.be/rvjDcbLtU5I

אף אחד לא היה רוצה לבלות בתוך פה של תנין... אבל יש כאלה שזו דווקא לא בעיה בשבילם. תנינות יכולות לשאת את הצאצאים שלהן בתוך פיהן, במיוחד כשהם צעירים מאד.

הצאצאים לא נולדים במים, אלא ביבשה. אז בוקעות הביצים והתנינים הזעירים מתחילים לצאת מהן. כשהן עוזרות לצאצאים לבקוע מהביצים, מגיחים הקטנים החוצה. אז נושאות אותן האימהות בזהירות בתוך הפה, אל הנהר שבו יחיו ויגדלו מעתה.

מדהים לראות כיצד אל תוך המלתעות הרצחניות של התנינה, אלה שמבתרות בשניות בעלי חיים ענקיים, היא אוספת אחד אחד את הצאצאים השבריריים שלה. בין השיניים החדות הם ממתינים, בתוך פיה, עד שתעביר אותם אל תוך הנהר. שם היא תפער את הפה ותיתן להם לשחות הרחק אל תוך מימי הנהר. מעתה הם בטוחים ויוכלו לגדול בעצמם.


כך הנקבה משתמשת במלתעות הקטלניות שלה כדי להעביר את הוולדות אל המים:

https://youtu.be/dTkjhqcHjC4


עוד צילום מדהים של העברת הצאצאים בפה:

https://youtu.be/rvjDcbLtU5I


על ההגנה שנותנת האם התנינה לצאצאיה בתוך פיה הקטלני:

http://youtu.be/RQpj8tpxPcM


ועוד מהתנינה הנושאת את צאצאיה בפה:

http://youtu.be/XH3xQQ9_ZmI?t=31s

לסימביוזה, שיתוף פעולה בטבע, יש לא מעט דוגמאות בטבע. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).

היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.

אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות לסימביוזה היא בדיה מדעית לכל דבר?

כיום יודעים הזואולוגים שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה. זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה לא מעט "עובדות מדעיות", שמצא לכאורה במחקריו.

וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית...


מיתוס סימביוזת התנינן עם תנין היאור הוליד פרסומת זו:

https://youtu.be/UIDdCihh5hU


התנינן המצרי:

https://youtu.be/9NxUuJil-3Y


יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:

https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw


וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:

https://youtu.be/7YmfUXtN6og

דמעות תנין (Crocodile tears) משמש אותנו לתאר מישהו שבוכה או מראה צער, בזמן שהוא עושה מעשה רע לאחרים. אבל לא כולם יודעים מה מקור המונח "דמעות תנין", שהפך לכל כך מייצג בתרבות האנושית, את הדימוי של ההתייפחות והצער המזויפים.

ובכן, לרוב כשאנו פוגשים בתנינים, ניגרת להם הפרשה מבלוטת דמעות מיוחדת, שנועדה להגן ולסכך את התנועה של "קרום מצמוץ" שיש להם מתחת לעפעף התחתון של העין. הקרום הזה נועד להגן על קרנית העין שלו בעת שהוא צד מתחת למים. ההפרשה הזו, על אף שהיא נראית כדמעות, אינה בכי כמובן ואינה קשורה ברגשות התנין... הדבר האחרון שמראה התנין באמצעותה זה את צערו על מה שהוא עושה...

על הכאילו-דמעות האלה כתב כבר במאה ה-13 נזיר בשם ברתולומאוס אנגליקוס באנציקלופדיה על הטבע: "כשתנין פוגש אדם במים או על החוף והורג אותו, כשהוא יכול, הוא בוכה עליו כשהוא בולע אותו. בדיווח מהמאה ה-16, על תנינים באיים הקריבים, כתב הרפתקן וסוחר עבדים בשם ג'ון הופקינס, שהם מזילים דמעות וכך מפתים את הטרף להתקרב לטווח הלסתות שלהם. משם שאב המחזאי הנודע שייקספיר וחיזק את דימוי הצער המזויף. אם זה במחזה "הנרי השישי", עם המשפט: "...מוליך אותו שולל כתנין המתאבל בצער שמטעה עוברי אורח רחמנים" ואם זה במחזה "אותלו" שבו מדמה אותלו את דמעותיה של דסדמונה, אישתו הבוגדת בו לדעתו, לדמעותיו של תנין.

וכך הפכו דמעות התנין לדימוי שגור ומקובל לצער שאינו כן, לרוב של מי שגרם או גורם לסיבת הצער הזה בדיוק. ואגב, על אף שלכאורה מדובר בעניין ייחודי לתנין, קרום כזה יש גם למיני זוחלים, ציפורים ויונקים נוספים. הם כנראה פחות אכזריים כלפינו בני האדם, כך שהדימוי לא דבק גם בהם...


הנה ההסבר לדמעות התנין:

https://youtu.be/iD3PYXIzAOY


ומה יגרום לדמעות התנין הזה?

https://youtu.be/YooRXmWE4ok

ב"כלוב המוות", קרוקוזאורוס קוב, אנשים יורדים לרבע שעה אל מתחת למים, כשהם בתוך כלוב גדול ושקוף.

מסביבם שוחים להם קרוקודילים אוסטרליים - אלה תנינים מפלצתיים וענקיים, ששוחים במים מלוחים ואוכלים את המזון שהם מקבלים, בצורה מאיימת ביותר.

זו אולי ההזדמנות היחידה שיש לאדם, לשחות עם תנינים ולצאת החוצה כדי לספר על זה לחברים.


הנה סרטון של כלוב המוות והתנין שמסביבו:

http://youtu.be/5nElTndV3VQ


ובואו לכלוב מסוכן לא פחות:

https://youtu.be/sT0hVLEe5mU?qr=yes