שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי תסמונת המתחזה ומה היא גורמת לנו?
תסמונת המתחזה (Imposter Syndrome) היא תחושה מוכרת לכל מי שזכה פעם בהצלחה ותהה בליבו אם הוא באמת ראוי לה. לא חסרים מקרים, למשל, שאישה זוכה למחמאות, פרגון ואפילו העלאות בשכר ועדיין חשה לא ראויה, שזו בדיוק תסמונת המתחזה.
את המונח טבעו בשנת 1978 שתי פסיכולוגיות אמריקאיות, פּוֹלין רוז קְלנס (Pauline Clance) וסוזאן אַיימְס (Suzanne Imes), שחקרו 150 נשים מצליחות ומוכשרות באקדמיה וגילו תופעה משונה.
הנשים הללו, למרות הצלחותיהן המרשימות, האמינו שהן לא חכמות מספיק או ראויות להצלחתן ושהמחמאות שהן מקבלות חסרות חשיבות. הישגיהן, שהן חשו שהושגו שלא בצדק, יוחסו על ידן למזל, לצירופי מקרים או לעזרה מאחרים.
כישלונות נטו להדהד בהם זמן רב וביקורות הותירו אצלן צלקות רגשיות. במקום להכיר בכישוריהן, הן חיו בפחד תמידי שמישהו יחשוף אותן כמתחזות, או כמי שהצליחו לעבוד על כולם ולרמות את המערכת.
אגב, נכון יותר לקרוא לזה "תופעת המתחזה", כי כשאין הפרעה, אבחנה או טיפול, זו לא באמת תסמונת במובן הקליני. והתופעה הזו יותר נפוצה משנדמה והיא מתבטאת בדרכים שונות. יש מי שעובדים כמו מכונות כדי להסתיר את ההוכחות שהם חסרי יכולת. אחרים דוחים משימות מפחד שייכשלו ויחשפו את עצמם. רבים מתקשים לקבל מחמאות ומפקפקים באמינותן.
מחקרים מראים שמדובר בתופעה נפוצה שרבים חווים במהלך חייהם. המחקר מלמד, אגב, שלא מדובר במאפיין תמידי אלא בתופעה שמופיעה מעת לעת. כ-70% מאיתנו חווים את תופעת המתחזים בשלב זה או אחר בחייהם.
סינדרום ההתחזות נתפש אצל רבים כתופעה נשית ולצד סקסיזם מערכתי יש הרואים בה סיבה משמעותית לאחוז הכל כך נמוך של נשים בתפקידי ניהול. יתכן שאחרי הכל נכונה הקלישאה שלא היה מזיק לנשים מעט נרקיסיזם, דוגמת זה שמצוידים בו הגברים...
ואם נשים חוות את תופעת ההתחזות יותר מגברים, ודאי גם מיעוטים אתניים ולצידם גם מי שהיו הראשונים במשפחתם להגיע להישגים משמעותיים. מכל מקום, התופעה שכיחה במיוחד בעולמות האקדמיה, טכנולוגיה, רפואה ועריכת דין.
הסיבות לסינדרום ההתחזות מורכבות. מחינוך משפחתי שדורש פרפקציוניזם, השוואות חברתיות תמידיות ועד תרבות תחרותית - כל אלה יכולים לפתח את התחושה. סטריאוטיפים חברתיים השוללים מנשים מקצועיות עלולים להחמירה עוד יותר.
בכל מקרה, חברות טכנולוגיה מובילות החלו להכיר בבעיה ולפתח דרכי התמודדות עבור עובדיהן. הפמיניסטיות, מנגד, תולות בה את האשמה לשימור פערי השכר וטענות תקרת הזכוכית. מנגד, לא מעט אנשים מצליחים, שסבלו בתקופות שונות מתופעת המתחזה, גורסים שדווקא החשש "להיחשף כמתחזים" הוא זה שהניע אותם להישגים ודרבן אותם להצטיין.
כך או כך, התמודדות עם התופעה דורשת זיהוי הדפוסים השליליים, תיעוד הצלחות והישגים וחיפוש משוב מאנשים מהימנים. הכרת העובדה שתחושות כאלה נפוצות כבר מהווה צעד ראשון לעבר הקלה והבנה עמוקה יותר של הערך האמיתי שלנו.
הנה עניינה של תסמונת המתחזה (מתורגם):
https://youtu.be/ZQUxL4Jm1Lo
האם גם אתם מתחזים? (עברית)
https://youtu.be/gzu7V0FXX58
סרטון נהדר על ה"אימפוסטר סינדרום":
https://youtu.be/eqhUHyVpAwE
שיחה בטלוויזיה על "סינדרום המתחזה" (עברית):
https://youtu.be/4uyheqC4dC0
ומרצה שמעידה על התסמונת מניסיונה (מתורגם):
https://youtu.be/8sQ2p89P0Us?long=yes
איך נמנע פרס נובל ממגלת הפולסרים?
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
הנה סיפורה של ג'וסלין בל ברנל:
https://youtu.be/hac-D6_u9kY
חיפשה קווזרים וגילתה פולסרים - על תגליתה המדהימה:
https://youtu.be/z_3zNw91MSY
זהו הפולסר - בהסבר מפיה:
https://youtu.be/F0AAgqt0g9U
על פרס הנובל הלא צודק - דווקא למי שפקפקו בהתחלה בתגלית:
https://youtu.be/ac2bTJ_pcvQ
והיא מספרת את חייה:
https://youtu.be/NDW9zKqvPJI?long=yes
תסמונת המתחזה
תסמונת המתחזה (Imposter Syndrome) היא תחושה מוכרת לכל מי שזכה פעם בהצלחה ותהה בליבו אם הוא באמת ראוי לה. לא חסרים מקרים, למשל, שאישה זוכה למחמאות, פרגון ואפילו העלאות בשכר ועדיין חשה לא ראויה, שזו בדיוק תסמונת המתחזה.
את המונח טבעו בשנת 1978 שתי פסיכולוגיות אמריקאיות, פּוֹלין רוז קְלנס (Pauline Clance) וסוזאן אַיימְס (Suzanne Imes), שחקרו 150 נשים מצליחות ומוכשרות באקדמיה וגילו תופעה משונה.
הנשים הללו, למרות הצלחותיהן המרשימות, האמינו שהן לא חכמות מספיק או ראויות להצלחתן ושהמחמאות שהן מקבלות חסרות חשיבות. הישגיהן, שהן חשו שהושגו שלא בצדק, יוחסו על ידן למזל, לצירופי מקרים או לעזרה מאחרים.
כישלונות נטו להדהד בהם זמן רב וביקורות הותירו אצלן צלקות רגשיות. במקום להכיר בכישוריהן, הן חיו בפחד תמידי שמישהו יחשוף אותן כמתחזות, או כמי שהצליחו לעבוד על כולם ולרמות את המערכת.
אגב, נכון יותר לקרוא לזה "תופעת המתחזה", כי כשאין הפרעה, אבחנה או טיפול, זו לא באמת תסמונת במובן הקליני. והתופעה הזו יותר נפוצה משנדמה והיא מתבטאת בדרכים שונות. יש מי שעובדים כמו מכונות כדי להסתיר את ההוכחות שהם חסרי יכולת. אחרים דוחים משימות מפחד שייכשלו ויחשפו את עצמם. רבים מתקשים לקבל מחמאות ומפקפקים באמינותן.
מחקרים מראים שמדובר בתופעה נפוצה שרבים חווים במהלך חייהם. המחקר מלמד, אגב, שלא מדובר במאפיין תמידי אלא בתופעה שמופיעה מעת לעת. כ-70% מאיתנו חווים את תופעת המתחזים בשלב זה או אחר בחייהם.
סינדרום ההתחזות נתפש אצל רבים כתופעה נשית ולצד סקסיזם מערכתי יש הרואים בה סיבה משמעותית לאחוז הכל כך נמוך של נשים בתפקידי ניהול. יתכן שאחרי הכל נכונה הקלישאה שלא היה מזיק לנשים מעט נרקיסיזם, דוגמת זה שמצוידים בו הגברים...
ואם נשים חוות את תופעת ההתחזות יותר מגברים, ודאי גם מיעוטים אתניים ולצידם גם מי שהיו הראשונים במשפחתם להגיע להישגים משמעותיים. מכל מקום, התופעה שכיחה במיוחד בעולמות האקדמיה, טכנולוגיה, רפואה ועריכת דין.
הסיבות לסינדרום ההתחזות מורכבות. מחינוך משפחתי שדורש פרפקציוניזם, השוואות חברתיות תמידיות ועד תרבות תחרותית - כל אלה יכולים לפתח את התחושה. סטריאוטיפים חברתיים השוללים מנשים מקצועיות עלולים להחמירה עוד יותר.
בכל מקרה, חברות טכנולוגיה מובילות החלו להכיר בבעיה ולפתח דרכי התמודדות עבור עובדיהן. הפמיניסטיות, מנגד, תולות בה את האשמה לשימור פערי השכר וטענות תקרת הזכוכית. מנגד, לא מעט אנשים מצליחים, שסבלו בתקופות שונות מתופעת המתחזה, גורסים שדווקא החשש "להיחשף כמתחזים" הוא זה שהניע אותם להישגים ודרבן אותם להצטיין.
כך או כך, התמודדות עם התופעה דורשת זיהוי הדפוסים השליליים, תיעוד הצלחות והישגים וחיפוש משוב מאנשים מהימנים. הכרת העובדה שתחושות כאלה נפוצות כבר מהווה צעד ראשון לעבר הקלה והבנה עמוקה יותר של הערך האמיתי שלנו.
הנה עניינה של תסמונת המתחזה (מתורגם):
https://youtu.be/ZQUxL4Jm1Lo
האם גם אתם מתחזים? (עברית)
https://youtu.be/gzu7V0FXX58
סרטון נהדר על ה"אימפוסטר סינדרום":
https://youtu.be/eqhUHyVpAwE
שיחה בטלוויזיה על "סינדרום המתחזה" (עברית):
https://youtu.be/4uyheqC4dC0
ומרצה שמעידה על התסמונת מניסיונה (מתורגם):
https://youtu.be/8sQ2p89P0Us?long=yes
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
הנה סיפורה של ג'וסלין בל ברנל:
https://youtu.be/hac-D6_u9kY
חיפשה קווזרים וגילתה פולסרים - על תגליתה המדהימה:
https://youtu.be/z_3zNw91MSY
זהו הפולסר - בהסבר מפיה:
https://youtu.be/F0AAgqt0g9U
על פרס הנובל הלא צודק - דווקא למי שפקפקו בהתחלה בתגלית:
https://youtu.be/ac2bTJ_pcvQ
והיא מספרת את חייה:
https://youtu.be/NDW9zKqvPJI?long=yes
