למה לא זכתה ברנל בפרס נובל על תגליתה שלה?
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) היא אסטרופיזיקאית צפון-אירית שגילתה את קיומם של הפולסרים. פרס הנובל לפיזיקה שהוענק ב-1974, ניתן רק למנטור שלה ולשותפו, בעוד שהיא עצמה, כמי שגילתה את התגלית החשובה כל כך, נושלה מההכרה בתגלית ולא זכתה להימנות על מקבלי הפרס.
זה התחיל באוגוסט 1967, כשסטודנטית צעירה לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' בדקה ערימות של נתוני רדיו מטלסקופ ענק שעזרה לבנות. ג'וסלין בל ברנל (Jocelyn Bell Burnell) הבחינה במשהו מוזר - אות רדיו חלש שחזר על עצמו בדיוק כל שנייה ושליש. האות היה כל כך מדויק שהצוות חשב ברצינות שמא הם קולטים שידור של חייזרים. הם אפילו כינו אותו "LGM-1" על שם האנשים הירוקים הקטנים (Little Green Men).
בל ברנל, שנולדה ב-1943 בבלפסט שבצפון אירלנד, למדה פיזיקה בעיר גלזגו ועברה לאוניברסיטת קיימברידג' למחקר מתקדם. שם היא עבדה תחת פרופסור אנתוני הוויש (Antony Hewish) על פרויקט המחקר לחיפוש קווזרים (Quasars) באמצעות טלסקופ רדיו חדש.
את הטלסקופ, שכלל מעל ל-2,000 אנטנות, ג'וסלין עצמה עזרה לבנות ומיקמה בעצמה רבות מהאנטנות באדמה, תוך שהיא מחברת כבלים רבים במשך חודשים.
הקווזרים שהיא חיפשה הם מקורות רדיו דמויי כוכבים שבתחילה נראו דרך הטלסקופ כמו כוכבים רגילים, אך פלטו כמויות עצומות של קרינת רדיו. מדובר במרכזים פעילים של גלקסיות עתיקות, עם חורים שחורים ענקיים ועוצמתיים במיוחד, שבולעים כל חומר, בקצב מטורף. כשהחומר הזה נופל לתוך החור השחור, הוא מתחמם לטמפרטורות קיצוניות ופולט אור עז בכל התדרים האפשריים.
המעניין הוא שבזמן שהיא חיפשה קווזרים רחוקים, הנמצאים במרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ, היא גילתה דווקא את הפולסרים, הקרובים הרבה יותר.
חשוב להבין כי שני סוגי האובייקטים הללו, הכל כך שונים זה מזה, מייצגים שני קצוות מנוגדים של הפיזיקה הקוסמית - בעוד שהקווזר הוא תוצר של מוות כוכבי מקומי, בגלקסיות שככל הנראה כבר לא קיימות, הפולסר הוא ביטוי לכוחות עצומים במרכזי גלקסיות צעירות המתקיימות כיום.
כשגילתה את האותות המסתוריים, בל ברנל עבדה בקפדנות לגלות מקורם. היא גילתה עוד אותות דומים במקומות אחרים בשמיים ובכך הוכיחה שמדובר בתופעה טבעית חדשה לחלוטין - פולסרים. אלה הם כוכבי נויטרונים, שרידי כוכבים מסיביים שעברו התפוצצות סופרנובה, כוכבים שמסתובבים במהירות בלתי נתפסת ופולטים קרני רדיו מקטביהם המגנטיים.
אגב, הם זכו לשם "פולסרים" מכיוון שכשהקרן פוגעת בכדור הארץ אנו קולטים בעצם פולסים, מעין יחידות "דופק" של קרינה.
מכל מקום, הגילוי הזה היה פורץ דרך. פולסרים הפכו לכלי חיוני לחקר היקום, הם משמשים כשעונים קוסמיים מדויקים ביותר ואף עוזרים לאשר תיאוריות של איינשטיין על גלי כבידה.
אבל כשהוענק פרס נובל לפיזיקה ב-1974 על הגילוי, הוא ניתן לאנתוני הוויש ולמרטין ריילה (Martin Ryle) ולא לג'וסלין בל ברנל, מי שגילתה אותם. ההחלטה עוררה סערה בקהילה המדעית. רבים ראו בכך דוגמה קלסית ל"אפקט מתילדה" (Matilda Effect) - תופעה מרגיזה בה מתעלמים מחלקן של מדעניות בתגליות מדעיות, או מייחסים תגליות כאלה לגברים בלבד.
אגב, בל ברנל עצמה התייחסה לכך בקור רוח וגרסה שלדעתה פרסי נובל מיועדים למנחים בכירים ולא לסטודנטים כמוה. למרות העוול, היא המשיכה בקריירה מבריקה, הפכה לפרופסורית מכובדת וב-2008 נבחרה לנשיאה הראשונה של המכון המלכותי לאסטרונומיה (Royal Astronomical Society).
ב-2018 היא זכתה בסכום של 3 מיליון דולר, פרס הפיזיקה המיוחד של קרן ברייקת'רו (Special Breakthrough Prize in Fundamental Physics).. את כל כספי הפרס היא תרמה להקמת קרן מלגות לעידוד נשים וקבוצות מיעוט במדע.
כיום נחשבת בל ברנל לאחת האסטרונומיות החשובות בהיסטוריה. הפולסרים שגילתה המשיכו לחשוף את סודות היקום, מהגישה הישירה הראשונה לכוכבי נויטרונים ועד לזיהוי מערכות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
סיפורה של ברנל מזכיר שגילויים מדעיים גדולים יכולים לבוא מכל מקום, אפילו מסטודנטית צעירה שהבחינה בפרט קטן ומוזר בתוך הרים של נתונים והיטיבה להבינו, במקום בו נכשלו חוקרים ותיקים ומנוסים.
