שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה המהפכה שעשתה תוכנת נפסטר?
אם חייתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ודאי הורגלתם לשלם על מוסיקה לא מעט כסף. הדיסקים עלו כסף, קלטות עלו כסף, והופעות עלו כסף רב (גם היום).
לתוך המציאות הזו פרץ שון פאנינג, בחור צעיר עם תוכנה מבריקה, נפסטר שמה. נפסטר, או נאפסטר (Napster), הייתה שירות שיתוף הקבצים הראשון בעולם. היא אפשרה למיליוני גולשים להעביר ביניהם מוסיקה דרך האינטרנט, מבלי שהיא הייתה צריכה להישמר בשרתי החברה, מה שאסור לפי חוקי זכויות היוצרים.
למעשה, המשתמשים אפילו לא היו צריכים להעביר שירים או קבצים ביניהם. התוכנה פשוט אפשרה להם לחפש מה שרצו במנוע החיפוש שבה, לקבל את התוצאות בקובצי MP3 ולהורידם אל המחשב האישי שלהם.
זו הייתה הברקה שסחפה במהירות את כל חובבי המוסיקה שהחזיקו מחשב בבית. כולם החלו לשתף את המוסיקה שלהם עם אחרים ולחפש שירים ויצירות שאהבו. ההורדה הייתה מהירה וכל משתמש מרוצה סיפר מיד לכל חבריו.
מעל 50 מיליון משתמשים הורידו את הפלא המוסיקלי החינמי הזה. בתוך זמן קצר נוצר והועבר מאגר המוסיקה הגדול בהיסטוריה האנושית ולמעשה שירות המוסיקה החינמי הגדול בעולם.
חברות התקליטים השתוללו מזעם. הן פנו לבתי המשפט והגישו תביעות ענק להסרת התוכנה מהמחשבים וכיבוי השרתים שמאפשרים למשתמשים לחפש קבצים. גם להקת מטאליקה גילתה ששירים שעוד לא הציעה למכירה הורדו על ידי משתמשי נאפסטר בטירוף. אז גם היא הצטרפה ובית המשפט החליט לסגור את השירות. בהסדר עם התובעים, נאפסטר נאלצה לשלם 26 מיליון דולר לחברות ההפקה ובשנת 2002 היא הכריזה על פשיטת רגל.
הצער, אגב, נמשך שבועיים כי מיד החלו לעלות תוכנות דומות ברחבי האינטרנט וכל הסיפור החל מהתחלה, רק בלי נאפסטר...
אגב, פאנינג עצמו לא הרוויח דבר מנפסטר, אבל הפך לדמות נערצת וליזם מצליח. גם שותפו להקמת נאפסטר, שון פארקר, מי שהגדיר את נאפסטר כ"מהפכה תרבותית", הקים והשקיע בכמה מיזמים נוספים והיה למיליארדר. במיוחד הוא הצליח כשהיה לאחד המשקיעים החשובים במיזם של סטודנט צעיר, שביקש להיוועץ עימו לגבי פרויקט שנקרא "דה פייסבוק" והיה לרשת החברתית הגדולה בהיסטוריה.
הנה סרטון על המהפכה של תוכנת נאפסטר:
http://youtu.be/jo2xticav9I
ולנאפסטר יש תפקיד היסטורי בחיסול האלבומים (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
מה זה האשטאג?
ראיתם פעם ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם או טוויטר, משהו שנראה כמו # ואחריו מילה לא ברורה? - הכירו את האשטאג (Hashtag). המאגד של פוסטים לנושא אחד, או השיוך של הפוסט לדיון בנושא שמעסיק את הקהילה.
האשטאג הוא האמצעי לתייג פוסטים בפייסבוק, תמונות באינסטגרם או ציוצים בטוויטר כדי להכניסם להיות חלק מנושא מסוים. עושים זאת על ידי הוספת סולמית לפני הנושא. זוהי הדרך המהירה ביותר לשייך פריט שלך לקבוצת פריטים שקשורים אליו בנושא מסוים. השטגים כמו #Selfie#, YOLO או #Girlboss כבר מזמן הפכו להצלחות ענקיות בחיבור של פוסטים או טוויטים לקבוצות נחשבות ומסוקרות.
לא רבים יודעים שאת ההשטג הציע משתמש להנהלת טוויטר, אבל הם סרבו והתעלמו מההצעה. רק לאחר גל שריפות קשות בארה"ב, כשמשתמשים עצמם החלו להשתמש בהאשטג, כדי לדון בנושאי השריפות, הבינה טוויטר שזו דרך מעולה ליצור שיח בריא והכניסה אותו לקוד.
האשטאג יהיה לרוב מקושר, כך שלחיצה עליו תוביל את המשתמש לכל התמונות או הפוסטים שכוללים אותו. הוא ייראה תמיד כמילה אחת או כמה מילים המחוברות ביניהן בלי רווחים - בצמידות או בקו תחתון שמפריד ביניהן.
כולם מבינים עד כמה האשטאג הוא עניין שהפך חברתי ואופנתי. הוא מאפשר גם איגוד של פריטים רבים לקבוצה משותפת, אך גם הוספה של רבדים נוספים (סאבטקסט) לפריטים עצמם. חברות מסחריות מוסיפות את סמל ההאשטאג לפני כותרות ושמות מוצרים, רק כדי להשיג שיווק חינם.
כך נולד ההאשטג - מהמשתמשים עצמם:
https://youtu.be/LN6_S5_FE3o
מצגת מהירה שמסבירה מהו האשטג:
https://youtu.be/NH3fq3oKlPo
הנה הסבר ההאשטאג:
https://youtu.be/-4A_wdR0Ukc
ואחד המצליחים - האשטאג "#Selfie":
https://youtu.be/kdemFfbS5H0
מהו מם או מים אינטרנטי?
מֵם, (meme) או מים, הוא הכינוי לקליפ, ציור, סרטון, תמונה או רעיון שמתפשט במהירות ברשת האינטרנט או באמצעים אחרים. במקור זה כינוי למה שויקיפדיה קורא "יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע (כגון ספרים ומחשבים), למוחות או מאגרים אחרים", אבל כיום רוב הממים עוברים כמובן ברשת.
הממים ברשת יכולים לבטא חלקי רעיונות, כשרונות ודברים שמועברים לאחרים כמרכיב אחד שעומד בפני עצמו. לפעמים מדובר בפספוסים, לעתים באנשים שאינם מודעים לעצמם, בבעלי כישרונות מיוחדים, בבעלי חיים משונים או מיוחדים, ברגע מיוחד שנקלט במצלמה, מעשה מרגש וכדומה.
המושג "מם" הומצא על ידי הסופר ריצ'רד דוקינס ב-1976 בספרו "הגן האנוכי". מקור המילה "מם" הוא מלועזית: Meme. המקור המוקדם של המונח הוא מהשורש היווני שמשמעותו "זיכרון".
הנה "מחרוזת שירי הרשת" - קליפ של מוזיקאים ישראלים שמופיעים בו יותר מ40 ממים מפורסמים:
https://www.youtube.com/watch?v=mghhLqu31cQ
והנה 50 Memes מהגדולים שהיו באינטרנט בשנים האחרונות:
http://youtu.be/N_6XQp08pgM
מה זה אמלק, TLDR ואיך לאמלק בעצם?
ביטוי הסלנג האינטרנטי אמלק (TL; DR) הוא קיצור של המילים "ארוך מדי, לא קראתי". תרגום של צירוף המילים "Too Long; Didn't Read" ובקיצור TL; DR - הבנתם?
הביטוי משמש תגובה נפוצה וקצרה לפוסט, מסר או הודעה ארוכה ומפורטת מדי, לדעת הכותב, שנשלחת אליו או אליה אונליין.
הרעיון, או המסר של האמלק הוא בפשטות שלא בא לקרוא טקסטים ארוכים ואת כל החפירות של הכותבים, על משהו שאפשר היה לכתוב בקצרה, או לפחות רצוי לתמצת.
הרעיון הזה נולד כמובן בעולם האינטרנט, באתר האינטרנט Something Awful בשנת 2002 ומשם עבר לפורומים שבאינטרנט, נכנס ל-Urban Dictionary, המילון לחידושי הסלנג חדשים ונפוצים.
עם הזמן הפך הביטוי האנגלי TLDR גם לפועל, מה שאומר שאנשים מאמלקים טקסטים זה לזה, אחרים מבקשים שיאמלקו להם, כלומר יתמצתו את הטקסט ויש אף המוחים שהטקסט לא מאומלק.
הנה הניסיונות הנואשים לנחש מה זה TLDR:
https://youtu.be/X7xOEez75B0
מהי נייטרליות הרשת?
נייטרליות הרשת הוא עיקרון של שוויון ברשת. ספקיות אינטרנט חייבות להתייחס לכל סוגי התעבורה ברשת (טקסט, תמונות, וידאו וקול) באותו האופן ולא להעדיף סוג תוכן אחד על אחר. לפי גישה זו אסור לספקי תקשורת להתערב בתעבורה ולהעדיף תעבורה מסוג אחד על פני סוגים אחרים, או להפלות בין מכשירים, לטובת שירותים שונים וכדומה. כך לדוגמה, לא ייקבעו מחירים שונים או מהירויות אחרות לתעבורת וידאו מאתרים. באופן דומה, אתרים גדולים ועשירים לא יקבלו העדפה על פני אתרים קטנים.
המקרה המוכר של הסיכון לנייטרליות של הרשת הוא הרצון של ספקיות אינטרנט לאפשר אינטרנט מהיר למי שמשלם יותר ואינטרנט איטי למי שאין בידו לשלם סכומים גבוהים. מצב זה של יצירת פער דיגיטלי בין עניים ועשירים הוא מצב שמבחינה חברתית אינו רצוי. דוגמאות פסולות אחרות הן של אתרים שיוצעו רק לבעלי מכשירים מסוימים ולאחרים לא, כאלה שיתאפשרו רק לאנשים בעלי מערכת הפעלה מסוימת, ספקיות אינטרנט שיעדיפו תכנים להעביר תכנים מסוג מסוים בשל יתרון כלכלי או אחר וכדומה.
הנה סרטון על נייטרליות-הרשת:
http://youtu.be/k-xSP_T0VqU
והסבר נוסף של מושג ניטרליות הרשת:
http://youtu.be/wtt2aSV8wdw
מה זה ויקי?
ויקי, באנגלית wiki, פירושו בהוואית (שפת הוואי) "מהיר". השימוש במילה התחום המחשבים הוא לשיטה לבנייה של מאגרי מידע ואתרי אינטרנט שיתופיים. מדובר באתרים שהתוכן שבהם נכתב ונערך על ידי כלל הגולשים, כמו באתר המפורסם ויקיפדיה. זהו חלק מהאופנה של אתרים מבוססי תוכן גולשים, אתרי ה-web 2.0 המבוססים על חוכמת ההמונים.
בבסיס האתרים שעובדים בשיטת ויקי נמצאת ההנחה שיצירת קבוצה של משתמשים שווים וחופשיים והסרת המגבלות מהם, תגרום להם לפעול באופן חיובי ותורם ויעילות הקבוצה תהיה גדולה מזו שמפקחים ומנהלים עומדים מעליה וקובעים לאחרים.
תוכנות מיוחדות כגון "מדיה-ויקי" משמשות כיום לאתרי ויקי. הן נולדו כשהאיש שהמציא את שיטת הוויקי לאתרים, וורד קנינגהם, יצר בשנת 1995 את אתר הוויקי הראשון - Ward's Wiki.
כיום ידועים גם אתר שיתוף המסמכים ויקיליקס, המאפשר לאנשים לשתף מסמכים סודיים ולחשוף בכך דברים נסתרים, שיש להם חשיבות חברתית.
הנה היתרונות בשיטת השיתוף ויקי ללימוד נושאים:
http://youtu.be/mdOKUeT0O-o
וכך מורים המשתמשים בוויקי להוראה:
http://youtu.be/1pR5yogCmkA
איך הפך בחור עילג ומשונה לסלב האינטרנט הראשון בעולם?
מאהיר צ'ארה, מאהיר צ'גרי או מאהיר קגרי היה עיתונאי טורקי חביב, דובר אנגלית ברמה נמוכה, שבשנת 1999 ביקש מחבר לפתוח לו דף אינטרנט משלו, מעין אתר קטן שיציג אותו לעולם.. האתר שהיה כתוב באנגלית עילגת ועשוי בצורה מגוחכת מעט, התגלה על ידי בחור אמריקאי שפרסם אותו בין חבריו והפך אותו ללהיט - כולם שיתפו את חבריהם באתר העילג והלא מקצועי הזה, עם תמונות משונות של מאהיר וסיסמה מנצחת שכתב באנגלית משובשת: "I kiss You".
השאר היה היסטריה... מאהיר זכה לטלפונים מכל העולם, עם בנות שאומרות לו "אני מנשק אותך!". בכל הרשת רצו קליפים ותמונות מחווה שצולמו לו והמוני אתרים נבנו כמחווה לאיש החביב מטורקיה, הוא הוזמן לתכניות טלוויזיה בכל העולם והפך לסייבר-מגה-סלב העולמי הכי מפורסם באינטרנט!
יש כאלה שאמרו עליו שחוסר המודעות העצמית שלו מדהים ואחרים אמרו עליו שהוא בדיוק מה שחסר לעולם הזה - תמים, לא ציני ומוכן להיות בדיחה עולמית ובלבד שיאפשרו לו להיות מה שהוא - בן אדם עם עיניים טובות וחוש הומור מצוין.
הפרסום של מאהיר הדגים את כוחה של רשת האינטרנט והיכולת שלה להפוך את האזוטרי ואף הנלעג למצליח ומפורסם. בעידן שנשיא ארה"ב הוא ברנש בעל אוצר מילים מצומצם כל כך, ניתן להבין שתופעת מאהיר הדגימה את ההווה שלנו.
כך או כך, אחרי מספר שנים מאהיר נשכח מעט, אבל בשנת 2006 הוא התפרסם שוב כשרצה לתבוע את יוצר בוראט בנימוק ש"הוא גונב את הדמות שלי ונותן מסר רע לאנשים של ארצות הברית".
הנה סרטון על מאהיר התורכי:
http://youtu.be/h3MZ1WCUN8Q?t=9s
הכוכב הוויראלי הראשון של הרשת:
https://youtu.be/WpJ8Xwr8sVA
סיפורו באולפן:
https://youtu.be/cElpO56As-I
קליפ של מאהיר שבו הוא מציג את העולם שלו:
http://youtu.be/t77-LpSRbBQ
I kiss You:
https://youtu.be/RdLFRyflCzM
מהי חוכמת ההמונים?
חוכמת ההמונים היא תפיסה חדשנית של יצירת מוצרי מידע איכותיים, שבהם תורמים האנשים הרגילים לכתיבה, איסוף ויצירה של מוצר איכותי לכל. זה קרה במהלך שנות ה-2000 כשהפכה חוכמת ההמונים אופנתית מאד. היא באה לידי ביטוי במיזמי רשת שקמו באינטרנט והתבססו על חוכמת הגולשים. מאתרי שאלות ותשובות, דרך אתרי חיזוי מגמות, אתרים למימון המונים ואפילו אלגוריתמי חיפוש שהתבססו על פופולאריות בקרב המשתמשים.
ואכן, האינטרנט היה הזירה הטבעית לחוכמת ההמונים. ברשת קמו לא מעט יוזמות של חוכמת המונים שהצליחו והפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. הבולטת מבין מיזמי חוכמת ההמונים היא האנציקלופדיה ויקיפדיה. אנציקלופדיה זו יצרה במשך שנים מועטות יותר ידע מאשר זה שנוצר במשך 200 שנה על ידי האנציקלופדיה "בריטניקה" ובמחקרים נמצא שידע זה לא היה פחות איכותי או מדויק משל האנציקלופדיה הטובה הזו.
בישראל מהווה סטיפס את אחד האתרים המובהקים בגישת חוכמת ההמון ומסתייע בידע של המשתמשים כדי לסייע במענה לשואלים. הנהלת סטיפס אף נועצת במשתמשים לצורך פיתוח האתר ולומדת מתשובותיהם והדירוג שתשובות מקבלות על הדברים הנכונים להמשך הפיתוח של אתר השאלות והתשובות הגדול בישראל.
חוכמת המונים מתבססת על ההנחה שקבוצת אנשים גדולה תניב רעיונות, פתרונות וידע, טובים יותר מאלה של מומחה יחיד או קבוצה קטנה של מומחים. למכרינו וחברינו אנו יכולים לפנות בהתייעצות, מהסוג שקיבל את הכינוי "מוחכוורת" (כמו חשיבה של דבורים רבות בכוורת, שמביאה לתוצאה טובה). מוח-כוורת כזה בא לידי ביטוי לעיתים קרובות בהתייעצות עם חברים ברשתות חברתיות.
באינטרנט לרוב מתחיל מיזם איכותי של חוכמת ההמון ממספר מומחים, המציעים איכות גבוהה של מידע. בהדרגה מצטרפים תורמים נוספים מהקהל הרחב ומקבלים על עצמם תפקידים. כך מעניקים המומחים למוצר את היוקרה והאמינות, בעוד שההמון המצטרף יכול להציע תרומה אישית קטנה, של ידע או הבנה ולסייע בהגדלת מעגל התורמים למיזם ולידע הכולל.
הנה סרטון שמדגים את חוכמת ההמונים וכיצד "האדם הכי חכם בחדר הוא כולם":
http://youtu.be/iOucwX7Z1HU
תחרות שהתקיימה לפני המון שנים ובה נראתה בפעם הראשונה חוכמתו של ההמון:
https://youtu.be/L1ElLCPMWm4
התנהלות נחיל של בעלי חיים שמזכירה את השיטה של חוכמת המונים אצל בני האדם (עברית):
http://youtu.be/LU5gyp0HQWM
וכתבת טלוויזיה על חוכמת ההמונים וביטוייה בעולם המודרני כולל בדיקה אם היא אכן עובדת (עברית):
https://youtu.be/qIgym9kWlnQ?t=43s?long=yes
למה לא לשלוח תמונות לזרים באינטרנט?
אנשים זרים ברשת יכולים להתחזות ולכתוב לכם שהם מישהו אחר ולנצל אתכם. הם עלולים לבקש את הפרטים שלכם או לבקש שתעשו דברים לא מקובלים, שתשלחו תמונות שלכם ועוד. מסוכן מאד לעשות זאת!
בשנים האחרונות הנושא הזה הפך לחשוב הרבה יותר, מאז שאמנדה טוד, נערה בת 15 מארה"ב, העלתה את הסרטון של הסיפור שלה ליוטיוב וזמן מה לאחר מכן התאבדה. היא לא יכולה היתה לעמוד בהשפלה שגרמו לה באינטרנט.
ובקשה מכם ילדים - לעולם אל תמסרו לזרים באינטרנט את פרטיכם האישיים או תמונות שלכם!
והכי חשוב - אם נוצרה בעיה והסתבכתם, אל תנסו להתמודד עם זה לבד. ספרו להורים או ליועצת בבית הספר ויסייעו לכם לפתור אותה. איש לא יאשים אתכם אלא יעשו הכל כדי לפתור את הבעיה ולהעניש את מי שצריך להעניש.
הנה סרטון שמסביר ממה כדאי להיזהר באינטרנט (עברית):
http://youtu.be/kDGPVF5M8oo
והאם נוכל לדעת באמת עם מי אנחנו מדברים?
http://youtu.be/DZ_f7yOAzPU
אם חייתם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ודאי הורגלתם לשלם על מוסיקה לא מעט כסף. הדיסקים עלו כסף, קלטות עלו כסף, והופעות עלו כסף רב (גם היום).
לתוך המציאות הזו פרץ שון פאנינג, בחור צעיר עם תוכנה מבריקה, נפסטר שמה. נפסטר, או נאפסטר (Napster), הייתה שירות שיתוף הקבצים הראשון בעולם. היא אפשרה למיליוני גולשים להעביר ביניהם מוסיקה דרך האינטרנט, מבלי שהיא הייתה צריכה להישמר בשרתי החברה, מה שאסור לפי חוקי זכויות היוצרים.
למעשה, המשתמשים אפילו לא היו צריכים להעביר שירים או קבצים ביניהם. התוכנה פשוט אפשרה להם לחפש מה שרצו במנוע החיפוש שבה, לקבל את התוצאות בקובצי MP3 ולהורידם אל המחשב האישי שלהם.
זו הייתה הברקה שסחפה במהירות את כל חובבי המוסיקה שהחזיקו מחשב בבית. כולם החלו לשתף את המוסיקה שלהם עם אחרים ולחפש שירים ויצירות שאהבו. ההורדה הייתה מהירה וכל משתמש מרוצה סיפר מיד לכל חבריו.
מעל 50 מיליון משתמשים הורידו את הפלא המוסיקלי החינמי הזה. בתוך זמן קצר נוצר והועבר מאגר המוסיקה הגדול בהיסטוריה האנושית ולמעשה שירות המוסיקה החינמי הגדול בעולם.
חברות התקליטים השתוללו מזעם. הן פנו לבתי המשפט והגישו תביעות ענק להסרת התוכנה מהמחשבים וכיבוי השרתים שמאפשרים למשתמשים לחפש קבצים. גם להקת מטאליקה גילתה ששירים שעוד לא הציעה למכירה הורדו על ידי משתמשי נאפסטר בטירוף. אז גם היא הצטרפה ובית המשפט החליט לסגור את השירות. בהסדר עם התובעים, נאפסטר נאלצה לשלם 26 מיליון דולר לחברות ההפקה ובשנת 2002 היא הכריזה על פשיטת רגל.
הצער, אגב, נמשך שבועיים כי מיד החלו לעלות תוכנות דומות ברחבי האינטרנט וכל הסיפור החל מהתחלה, רק בלי נאפסטר...
אגב, פאנינג עצמו לא הרוויח דבר מנפסטר, אבל הפך לדמות נערצת וליזם מצליח. גם שותפו להקמת נאפסטר, שון פארקר, מי שהגדיר את נאפסטר כ"מהפכה תרבותית", הקים והשקיע בכמה מיזמים נוספים והיה למיליארדר. במיוחד הוא הצליח כשהיה לאחד המשקיעים החשובים במיזם של סטודנט צעיר, שביקש להיוועץ עימו לגבי פרויקט שנקרא "דה פייסבוק" והיה לרשת החברתית הגדולה בהיסטוריה.
הנה סרטון על המהפכה של תוכנת נאפסטר:
http://youtu.be/jo2xticav9I
ולנאפסטר יש תפקיד היסטורי בחיסול האלבומים (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
ראיתם פעם ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם או טוויטר, משהו שנראה כמו # ואחריו מילה לא ברורה? - הכירו את האשטאג (Hashtag). המאגד של פוסטים לנושא אחד, או השיוך של הפוסט לדיון בנושא שמעסיק את הקהילה.
האשטאג הוא האמצעי לתייג פוסטים בפייסבוק, תמונות באינסטגרם או ציוצים בטוויטר כדי להכניסם להיות חלק מנושא מסוים. עושים זאת על ידי הוספת סולמית לפני הנושא. זוהי הדרך המהירה ביותר לשייך פריט שלך לקבוצת פריטים שקשורים אליו בנושא מסוים. השטגים כמו #Selfie#, YOLO או #Girlboss כבר מזמן הפכו להצלחות ענקיות בחיבור של פוסטים או טוויטים לקבוצות נחשבות ומסוקרות.
לא רבים יודעים שאת ההשטג הציע משתמש להנהלת טוויטר, אבל הם סרבו והתעלמו מההצעה. רק לאחר גל שריפות קשות בארה"ב, כשמשתמשים עצמם החלו להשתמש בהאשטג, כדי לדון בנושאי השריפות, הבינה טוויטר שזו דרך מעולה ליצור שיח בריא והכניסה אותו לקוד.
האשטאג יהיה לרוב מקושר, כך שלחיצה עליו תוביל את המשתמש לכל התמונות או הפוסטים שכוללים אותו. הוא ייראה תמיד כמילה אחת או כמה מילים המחוברות ביניהן בלי רווחים - בצמידות או בקו תחתון שמפריד ביניהן.
כולם מבינים עד כמה האשטאג הוא עניין שהפך חברתי ואופנתי. הוא מאפשר גם איגוד של פריטים רבים לקבוצה משותפת, אך גם הוספה של רבדים נוספים (סאבטקסט) לפריטים עצמם. חברות מסחריות מוסיפות את סמל ההאשטאג לפני כותרות ושמות מוצרים, רק כדי להשיג שיווק חינם.
כך נולד ההאשטג - מהמשתמשים עצמם:
https://youtu.be/LN6_S5_FE3o
מצגת מהירה שמסבירה מהו האשטג:
https://youtu.be/NH3fq3oKlPo
הנה הסבר ההאשטאג:
https://youtu.be/-4A_wdR0Ukc
ואחד המצליחים - האשטאג "#Selfie":
https://youtu.be/kdemFfbS5H0
מֵם, (meme) או מים, הוא הכינוי לקליפ, ציור, סרטון, תמונה או רעיון שמתפשט במהירות ברשת האינטרנט או באמצעים אחרים. במקור זה כינוי למה שויקיפדיה קורא "יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע (כגון ספרים ומחשבים), למוחות או מאגרים אחרים", אבל כיום רוב הממים עוברים כמובן ברשת.
הממים ברשת יכולים לבטא חלקי רעיונות, כשרונות ודברים שמועברים לאחרים כמרכיב אחד שעומד בפני עצמו. לפעמים מדובר בפספוסים, לעתים באנשים שאינם מודעים לעצמם, בבעלי כישרונות מיוחדים, בבעלי חיים משונים או מיוחדים, ברגע מיוחד שנקלט במצלמה, מעשה מרגש וכדומה.
המושג "מם" הומצא על ידי הסופר ריצ'רד דוקינס ב-1976 בספרו "הגן האנוכי". מקור המילה "מם" הוא מלועזית: Meme. המקור המוקדם של המונח הוא מהשורש היווני שמשמעותו "זיכרון".
הנה "מחרוזת שירי הרשת" - קליפ של מוזיקאים ישראלים שמופיעים בו יותר מ40 ממים מפורסמים:
https://www.youtube.com/watch?v=mghhLqu31cQ
והנה 50 Memes מהגדולים שהיו באינטרנט בשנים האחרונות:
http://youtu.be/N_6XQp08pgM
ביטוי הסלנג האינטרנטי אמלק (TL; DR) הוא קיצור של המילים "ארוך מדי, לא קראתי". תרגום של צירוף המילים "Too Long; Didn't Read" ובקיצור TL; DR - הבנתם?
הביטוי משמש תגובה נפוצה וקצרה לפוסט, מסר או הודעה ארוכה ומפורטת מדי, לדעת הכותב, שנשלחת אליו או אליה אונליין.
הרעיון, או המסר של האמלק הוא בפשטות שלא בא לקרוא טקסטים ארוכים ואת כל החפירות של הכותבים, על משהו שאפשר היה לכתוב בקצרה, או לפחות רצוי לתמצת.
הרעיון הזה נולד כמובן בעולם האינטרנט, באתר האינטרנט Something Awful בשנת 2002 ומשם עבר לפורומים שבאינטרנט, נכנס ל-Urban Dictionary, המילון לחידושי הסלנג חדשים ונפוצים.
עם הזמן הפך הביטוי האנגלי TLDR גם לפועל, מה שאומר שאנשים מאמלקים טקסטים זה לזה, אחרים מבקשים שיאמלקו להם, כלומר יתמצתו את הטקסט ויש אף המוחים שהטקסט לא מאומלק.
הנה הניסיונות הנואשים לנחש מה זה TLDR:
https://youtu.be/X7xOEez75B0
תרבות רשת
נייטרליות הרשת הוא עיקרון של שוויון ברשת. ספקיות אינטרנט חייבות להתייחס לכל סוגי התעבורה ברשת (טקסט, תמונות, וידאו וקול) באותו האופן ולא להעדיף סוג תוכן אחד על אחר. לפי גישה זו אסור לספקי תקשורת להתערב בתעבורה ולהעדיף תעבורה מסוג אחד על פני סוגים אחרים, או להפלות בין מכשירים, לטובת שירותים שונים וכדומה. כך לדוגמה, לא ייקבעו מחירים שונים או מהירויות אחרות לתעבורת וידאו מאתרים. באופן דומה, אתרים גדולים ועשירים לא יקבלו העדפה על פני אתרים קטנים.
המקרה המוכר של הסיכון לנייטרליות של הרשת הוא הרצון של ספקיות אינטרנט לאפשר אינטרנט מהיר למי שמשלם יותר ואינטרנט איטי למי שאין בידו לשלם סכומים גבוהים. מצב זה של יצירת פער דיגיטלי בין עניים ועשירים הוא מצב שמבחינה חברתית אינו רצוי. דוגמאות פסולות אחרות הן של אתרים שיוצעו רק לבעלי מכשירים מסוימים ולאחרים לא, כאלה שיתאפשרו רק לאנשים בעלי מערכת הפעלה מסוימת, ספקיות אינטרנט שיעדיפו תכנים להעביר תכנים מסוג מסוים בשל יתרון כלכלי או אחר וכדומה.
הנה סרטון על נייטרליות-הרשת:
http://youtu.be/k-xSP_T0VqU
והסבר נוסף של מושג ניטרליות הרשת:
http://youtu.be/wtt2aSV8wdw
ויקי, באנגלית wiki, פירושו בהוואית (שפת הוואי) "מהיר". השימוש במילה התחום המחשבים הוא לשיטה לבנייה של מאגרי מידע ואתרי אינטרנט שיתופיים. מדובר באתרים שהתוכן שבהם נכתב ונערך על ידי כלל הגולשים, כמו באתר המפורסם ויקיפדיה. זהו חלק מהאופנה של אתרים מבוססי תוכן גולשים, אתרי ה-web 2.0 המבוססים על חוכמת ההמונים.
בבסיס האתרים שעובדים בשיטת ויקי נמצאת ההנחה שיצירת קבוצה של משתמשים שווים וחופשיים והסרת המגבלות מהם, תגרום להם לפעול באופן חיובי ותורם ויעילות הקבוצה תהיה גדולה מזו שמפקחים ומנהלים עומדים מעליה וקובעים לאחרים.
תוכנות מיוחדות כגון "מדיה-ויקי" משמשות כיום לאתרי ויקי. הן נולדו כשהאיש שהמציא את שיטת הוויקי לאתרים, וורד קנינגהם, יצר בשנת 1995 את אתר הוויקי הראשון - Ward's Wiki.
כיום ידועים גם אתר שיתוף המסמכים ויקיליקס, המאפשר לאנשים לשתף מסמכים סודיים ולחשוף בכך דברים נסתרים, שיש להם חשיבות חברתית.
הנה היתרונות בשיטת השיתוף ויקי ללימוד נושאים:
http://youtu.be/mdOKUeT0O-o
וכך מורים המשתמשים בוויקי להוראה:
http://youtu.be/1pR5yogCmkA
מאהיר צ'ארה, מאהיר צ'גרי או מאהיר קגרי היה עיתונאי טורקי חביב, דובר אנגלית ברמה נמוכה, שבשנת 1999 ביקש מחבר לפתוח לו דף אינטרנט משלו, מעין אתר קטן שיציג אותו לעולם.. האתר שהיה כתוב באנגלית עילגת ועשוי בצורה מגוחכת מעט, התגלה על ידי בחור אמריקאי שפרסם אותו בין חבריו והפך אותו ללהיט - כולם שיתפו את חבריהם באתר העילג והלא מקצועי הזה, עם תמונות משונות של מאהיר וסיסמה מנצחת שכתב באנגלית משובשת: "I kiss You".
השאר היה היסטריה... מאהיר זכה לטלפונים מכל העולם, עם בנות שאומרות לו "אני מנשק אותך!". בכל הרשת רצו קליפים ותמונות מחווה שצולמו לו והמוני אתרים נבנו כמחווה לאיש החביב מטורקיה, הוא הוזמן לתכניות טלוויזיה בכל העולם והפך לסייבר-מגה-סלב העולמי הכי מפורסם באינטרנט!
יש כאלה שאמרו עליו שחוסר המודעות העצמית שלו מדהים ואחרים אמרו עליו שהוא בדיוק מה שחסר לעולם הזה - תמים, לא ציני ומוכן להיות בדיחה עולמית ובלבד שיאפשרו לו להיות מה שהוא - בן אדם עם עיניים טובות וחוש הומור מצוין.
הפרסום של מאהיר הדגים את כוחה של רשת האינטרנט והיכולת שלה להפוך את האזוטרי ואף הנלעג למצליח ומפורסם. בעידן שנשיא ארה"ב הוא ברנש בעל אוצר מילים מצומצם כל כך, ניתן להבין שתופעת מאהיר הדגימה את ההווה שלנו.
כך או כך, אחרי מספר שנים מאהיר נשכח מעט, אבל בשנת 2006 הוא התפרסם שוב כשרצה לתבוע את יוצר בוראט בנימוק ש"הוא גונב את הדמות שלי ונותן מסר רע לאנשים של ארצות הברית".
הנה סרטון על מאהיר התורכי:
http://youtu.be/h3MZ1WCUN8Q?t=9s
הכוכב הוויראלי הראשון של הרשת:
https://youtu.be/WpJ8Xwr8sVA
סיפורו באולפן:
https://youtu.be/cElpO56As-I
קליפ של מאהיר שבו הוא מציג את העולם שלו:
http://youtu.be/t77-LpSRbBQ
I kiss You:
https://youtu.be/RdLFRyflCzM
חוכמת ההמונים היא תפיסה חדשנית של יצירת מוצרי מידע איכותיים, שבהם תורמים האנשים הרגילים לכתיבה, איסוף ויצירה של מוצר איכותי לכל. זה קרה במהלך שנות ה-2000 כשהפכה חוכמת ההמונים אופנתית מאד. היא באה לידי ביטוי במיזמי רשת שקמו באינטרנט והתבססו על חוכמת הגולשים. מאתרי שאלות ותשובות, דרך אתרי חיזוי מגמות, אתרים למימון המונים ואפילו אלגוריתמי חיפוש שהתבססו על פופולאריות בקרב המשתמשים.
ואכן, האינטרנט היה הזירה הטבעית לחוכמת ההמונים. ברשת קמו לא מעט יוזמות של חוכמת המונים שהצליחו והפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. הבולטת מבין מיזמי חוכמת ההמונים היא האנציקלופדיה ויקיפדיה. אנציקלופדיה זו יצרה במשך שנים מועטות יותר ידע מאשר זה שנוצר במשך 200 שנה על ידי האנציקלופדיה "בריטניקה" ובמחקרים נמצא שידע זה לא היה פחות איכותי או מדויק משל האנציקלופדיה הטובה הזו.
בישראל מהווה סטיפס את אחד האתרים המובהקים בגישת חוכמת ההמון ומסתייע בידע של המשתמשים כדי לסייע במענה לשואלים. הנהלת סטיפס אף נועצת במשתמשים לצורך פיתוח האתר ולומדת מתשובותיהם והדירוג שתשובות מקבלות על הדברים הנכונים להמשך הפיתוח של אתר השאלות והתשובות הגדול בישראל.
חוכמת המונים מתבססת על ההנחה שקבוצת אנשים גדולה תניב רעיונות, פתרונות וידע, טובים יותר מאלה של מומחה יחיד או קבוצה קטנה של מומחים. למכרינו וחברינו אנו יכולים לפנות בהתייעצות, מהסוג שקיבל את הכינוי "מוחכוורת" (כמו חשיבה של דבורים רבות בכוורת, שמביאה לתוצאה טובה). מוח-כוורת כזה בא לידי ביטוי לעיתים קרובות בהתייעצות עם חברים ברשתות חברתיות.
באינטרנט לרוב מתחיל מיזם איכותי של חוכמת ההמון ממספר מומחים, המציעים איכות גבוהה של מידע. בהדרגה מצטרפים תורמים נוספים מהקהל הרחב ומקבלים על עצמם תפקידים. כך מעניקים המומחים למוצר את היוקרה והאמינות, בעוד שההמון המצטרף יכול להציע תרומה אישית קטנה, של ידע או הבנה ולסייע בהגדלת מעגל התורמים למיזם ולידע הכולל.
הנה סרטון שמדגים את חוכמת ההמונים וכיצד "האדם הכי חכם בחדר הוא כולם":
http://youtu.be/iOucwX7Z1HU
תחרות שהתקיימה לפני המון שנים ובה נראתה בפעם הראשונה חוכמתו של ההמון:
https://youtu.be/L1ElLCPMWm4
התנהלות נחיל של בעלי חיים שמזכירה את השיטה של חוכמת המונים אצל בני האדם (עברית):
http://youtu.be/LU5gyp0HQWM
וכתבת טלוויזיה על חוכמת ההמונים וביטוייה בעולם המודרני כולל בדיקה אם היא אכן עובדת (עברית):
https://youtu.be/qIgym9kWlnQ?t=43s?long=yes
אנשים זרים ברשת יכולים להתחזות ולכתוב לכם שהם מישהו אחר ולנצל אתכם. הם עלולים לבקש את הפרטים שלכם או לבקש שתעשו דברים לא מקובלים, שתשלחו תמונות שלכם ועוד. מסוכן מאד לעשות זאת!
בשנים האחרונות הנושא הזה הפך לחשוב הרבה יותר, מאז שאמנדה טוד, נערה בת 15 מארה"ב, העלתה את הסרטון של הסיפור שלה ליוטיוב וזמן מה לאחר מכן התאבדה. היא לא יכולה היתה לעמוד בהשפלה שגרמו לה באינטרנט.
ובקשה מכם ילדים - לעולם אל תמסרו לזרים באינטרנט את פרטיכם האישיים או תמונות שלכם!
והכי חשוב - אם נוצרה בעיה והסתבכתם, אל תנסו להתמודד עם זה לבד. ספרו להורים או ליועצת בבית הספר ויסייעו לכם לפתור אותה. איש לא יאשים אתכם אלא יעשו הכל כדי לפתור את הבעיה ולהעניש את מי שצריך להעניש.
הנה סרטון שמסביר ממה כדאי להיזהר באינטרנט (עברית):
http://youtu.be/kDGPVF5M8oo
והאם נוכל לדעת באמת עם מי אנחנו מדברים?
http://youtu.be/DZ_f7yOAzPU
מי ההומלס שקיבל הזדמנות שנייה?
עד שאזרח אמריקאי בשם טד וויליאמס התמכר לסמים ואלכוהול, הוא היה איש עובד ורציני. אבל החיים לא היו לו פשוטים, הוא התמכר והפך להומלס, שליקט תרומות בפינת הרחוב. וויליאמס השתמש בקול הרדיופוני המדהים שלו, שבעבר אף עבד איתו כקריין, כדי להרשים נהגים ולבקש נדבות.
הכל השתנה ביום אחד, לאחר שנהג צילם אותו והעלה את הסרטון לרשת. סיפורו הפך לידוע בכל העולם. מרגע שהסרטון עם קולו עלה ליוטיוב, הוא זכה לעשרות מיליוני צפיות וההומלס מפינת הרחוב הפך לסלב רשת. זה הרגע שחייו קיבלו תפנית. טד קיבל עבודה ברדיו וזכה לפרסום עולמי.
סיפורו של וויליאמס הוא דוגמה מצוינת לתרבות הרווחת ברשת, של יכולת לגייס רגש לטובת או נגד אנשים. הצפה של סיפור ברשת יכולה להביא לשינויים בחייו של האדם שבמוקד הסיפור, לטוב ולרע.
הנה הסיפור על ההומלס הרדיופוני (מתורגם):
http://youtu.be/n58BM8FkN_Q
הנה סרטון על הסיפור המופלא של טד וויליאמס, ההומלס שהשתקם:
https://youtu.be/wDixNmuAkus?long=yes
עד שאזרח אמריקאי בשם טד וויליאמס התמכר לסמים ואלכוהול, הוא היה איש עובד ורציני. אבל החיים לא היו לו פשוטים, הוא התמכר והפך להומלס, שליקט תרומות בפינת הרחוב. וויליאמס השתמש בקול הרדיופוני המדהים שלו, שבעבר אף עבד איתו כקריין, כדי להרשים נהגים ולבקש נדבות.
הכל השתנה ביום אחד, לאחר שנהג צילם אותו והעלה את הסרטון לרשת. סיפורו הפך לידוע בכל העולם. מרגע שהסרטון עם קולו עלה ליוטיוב, הוא זכה לעשרות מיליוני צפיות וההומלס מפינת הרחוב הפך לסלב רשת. זה הרגע שחייו קיבלו תפנית. טד קיבל עבודה ברדיו וזכה לפרסום עולמי.
סיפורו של וויליאמס הוא דוגמה מצוינת לתרבות הרווחת ברשת, של יכולת לגייס רגש לטובת או נגד אנשים. הצפה של סיפור ברשת יכולה להביא לשינויים בחייו של האדם שבמוקד הסיפור, לטוב ולרע.
הנה הסיפור על ההומלס הרדיופוני (מתורגם):
http://youtu.be/n58BM8FkN_Q
הנה סרטון על הסיפור המופלא של טד וויליאמס, ההומלס שהשתקם:
https://youtu.be/wDixNmuAkus?long=yes
מי פיתח את קובץ ה-GIF?
בשנים הראשונות של כניסת האינטרנט לחיינו, קובץ התמונה הכי ויזואלי ושימושי באתרי האינטרנט היה קובץ ה-GIF.
הוא פותח על ידי ספקית האינטרנט האמריקאית הראשונה, חברת CompuServe. אבל ממציא ה-GIF היה בעצם סטיבן ווילהייט, מי ששימש אז כראש צוות ב-CompuServe.
את הפיתוח של ה-GIF הוא החל בביתו ובעצמו. אשתו סיפרה פעם שווילהייט נהג לתכנן פיתוחים בראשו ורק אז ניגש לתכנת אותם במחשב. רק כשהפיתוח הבשיל מעט, הוא שיתף את חברי הצוות שלו בקומפיוסרב.
פורמט התמונה שווילהייט וצוותו יצרו היה מתקדם לזמנו. הוא השתמש ב-256 צבעים, וכדי שיעבור במהירות באינטרנט האיטי של אז הוא השתמש באלגוריתם דחיסה, הדוחס ללא אובדן מידע (מה שנקרא Lossless) ומכונה LZW.
זו, אגב, הנקודה הישראלית להיום - אלגוריתם ה-LZW הוא בעצם פיתוח של אלגוריתם דחיסה שפותח בישראל ונקרא אלגוריתם למפל-זיו (LZ). מפתחיו הם הישראלים, שעל שם אותיות שמם הראשונות הוא גם נקרא, אברהם למפל, L בשבילכם ויעקב זיו - Z.
עם הזמן יפותח הקובץ גם לגרסת האנימציה, אנימייטד גיף (Animated gif), תת פורמט של קבצי GIF, שאפשר הצגת אנימציה באתרי האינטרנט של שנות ה-90.
הקובץ הזה נעלם עם הזמן, בחסות עולם עיצוב האתרים שמאס בו. אבל הוא שב בגדול, עם התפתחות אפליקציות המסרים המיידים דוגמת ווטסאפ ומסנג'ר.
וכך מתקיים בהצלחה מרשימה, כבר מעל 30 שנה הקובץ שרצה להציג תמונה בצבעים והפך לפורמט הוידאו האילם של דור ה-Z.
ב-2022, בגיל 74, רק 35 שנה אחרי פיתוח הקובץ שיהפוך את האינטרנט למקום צבעוני ומרצד ולאחר שנדבק בקורונה, הלך ווילהייט לעולמו.
הנה ההיסטוריה של ה-GIF:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
היתרונות של אז:
https://youtu.be/2qtkcG66Ywk
סטיבן ווילהייט מקבל את פרס ה-Webby על מפעל חייו:
https://youtu.be/DUmVvocbrgQ
תולדות האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
והדיון הבלתי נגמר באמריקה, אם זה גיף או ג'יף:
https://youtu.be/GvdAzaMQnHs
או
https://youtu.be/N1AL2EMvVy0
בשנים הראשונות של כניסת האינטרנט לחיינו, קובץ התמונה הכי ויזואלי ושימושי באתרי האינטרנט היה קובץ ה-GIF.
הוא פותח על ידי ספקית האינטרנט האמריקאית הראשונה, חברת CompuServe. אבל ממציא ה-GIF היה בעצם סטיבן ווילהייט, מי ששימש אז כראש צוות ב-CompuServe.
את הפיתוח של ה-GIF הוא החל בביתו ובעצמו. אשתו סיפרה פעם שווילהייט נהג לתכנן פיתוחים בראשו ורק אז ניגש לתכנת אותם במחשב. רק כשהפיתוח הבשיל מעט, הוא שיתף את חברי הצוות שלו בקומפיוסרב.
פורמט התמונה שווילהייט וצוותו יצרו היה מתקדם לזמנו. הוא השתמש ב-256 צבעים, וכדי שיעבור במהירות באינטרנט האיטי של אז הוא השתמש באלגוריתם דחיסה, הדוחס ללא אובדן מידע (מה שנקרא Lossless) ומכונה LZW.
זו, אגב, הנקודה הישראלית להיום - אלגוריתם ה-LZW הוא בעצם פיתוח של אלגוריתם דחיסה שפותח בישראל ונקרא אלגוריתם למפל-זיו (LZ). מפתחיו הם הישראלים, שעל שם אותיות שמם הראשונות הוא גם נקרא, אברהם למפל, L בשבילכם ויעקב זיו - Z.
עם הזמן יפותח הקובץ גם לגרסת האנימציה, אנימייטד גיף (Animated gif), תת פורמט של קבצי GIF, שאפשר הצגת אנימציה באתרי האינטרנט של שנות ה-90.
הקובץ הזה נעלם עם הזמן, בחסות עולם עיצוב האתרים שמאס בו. אבל הוא שב בגדול, עם התפתחות אפליקציות המסרים המיידים דוגמת ווטסאפ ומסנג'ר.
וכך מתקיים בהצלחה מרשימה, כבר מעל 30 שנה הקובץ שרצה להציג תמונה בצבעים והפך לפורמט הוידאו האילם של דור ה-Z.
ב-2022, בגיל 74, רק 35 שנה אחרי פיתוח הקובץ שיהפוך את האינטרנט למקום צבעוני ומרצד ולאחר שנדבק בקורונה, הלך ווילהייט לעולמו.
הנה ההיסטוריה של ה-GIF:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
היתרונות של אז:
https://youtu.be/2qtkcG66Ywk
סטיבן ווילהייט מקבל את פרס ה-Webby על מפעל חייו:
https://youtu.be/DUmVvocbrgQ
תולדות האנימייטד והגיף:
https://youtu.be/y0MSN7MRUcU
והדיון הבלתי נגמר באמריקה, אם זה גיף או ג'יף:
https://youtu.be/GvdAzaMQnHs
או
https://youtu.be/N1AL2EMvVy0
מה היה הטרלול של אפליקציית "אני עשיר"?
קראו לה "I am Rich" והיא הייתה אפליקציה יקרה. אלה הימים הראשונים של האפ-סטור, חנות האפליקציות החדשה של האייפון. משתמשי האייפון הראשונים אימצו בהתלהבות את הקונספט החדש - הטלפון שלהם הפך למחשב והאפליקציות שבאפסטור הן התוכנות שיפעלו בו. ברוך הבא הסמארטפון!
אבל בתוך ימים אחדים העלה בחור בשם ארמין היינריך (Armin Heinrich) את מה שייחשב מיד בתור האפליקציה היקרה ביותר באפסטור. אבל מה שממש הפתיע בה הוא שאם קנית אותה, אז כשפתחת את “I am Rich”, ראית פשוט מסך בודד שבמרכזו תמונת יהלום. היה שם איזה משפט שאמר משהו שמתרכז למסר של "אני עשיר ומגיע לי".
האפליקציה נמכרה בסכום של $1000 לכל קונה. בתוך זמן קצר לא פחות מ-8 אנשים קנו אותה. היא הצליחה להעניק להיינריך הכנסה פשוטה של אלפי דולרים, במה שנחשב ל“כסף קל”.
היו שראו באפליקציה דרך לזהות שני סוגים של אנשים, שאולי חלק מהם הוא גם וגם. ראשית זיהית את העשירים. הם הרי יכולים להרשות לעצמם לרכוש אפליקציה שלא עושה דבר. אבל בעזרת “I am Rich” זיהית גם את האידיוטים, ששילמו רק כדי להיראות ולחשוב על עצמם כעשירים.
כך או כך, כשנחשפה המנטרה שהופיעה בה לרוכשים הגאים, היו רבים שציינו שאפילו הכתיב בה לא נכון, מה שהיווה לדבריהם הוכחה לכך שכל העניין היה עשוי רע ולא מקצועי לחלוטין.
מצד שני - “I am Rich” היוותה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שאתה עשיר. כך שלפחות לכמה דקות זכו הקונים הגאים לנחת, עד שהתחילה לחלחל תחושה שמישהו סידר אותם...
אגב, היום משתמשים באפליקציה הזו כפרויקט למתחילים בקורסי תכנות. כל כך קל לכתוב אפליקציה כזו, שבעולם האפליקציות היא הצליחה להחליף בקלות את "Hello World" בתור השיעור הראשון בתכנות.
הנה הבעלים הגאה של אפליקציית "I am Rich" מציג אותה לציבור:
https://youtu.be/V78Q_ChKJDQ
דיווח טלוויזיוני על הסרת האפליקציה:
https://youtu.be/a0uaieYqhsQ
זו המנטרה העילגת שראו הקונים אחרי שהפעילו את האפליקציה שקנו:
https://youtu.be/G60OLcdajXo
סיפור ההצלחה המשונה של היינריך:
https://youtu.be/Os2axzJHbzA
האקרים הפיצו אותה עם הזמן בחינם:
https://youtu.be/g6TIfyn3iPo
אחריה יבואו עוד הרבה אפליקציות, אבל משעשעות הרבה יותר, כמו זו:
https://youtu.be/_IKvlwtybHk
ובלוגרים מתבדחים על התופעה שהיא מייצגת:
https://youtu.be/7ALCsEyn3mg?long=yes
קראו לה "I am Rich" והיא הייתה אפליקציה יקרה. אלה הימים הראשונים של האפ-סטור, חנות האפליקציות החדשה של האייפון. משתמשי האייפון הראשונים אימצו בהתלהבות את הקונספט החדש - הטלפון שלהם הפך למחשב והאפליקציות שבאפסטור הן התוכנות שיפעלו בו. ברוך הבא הסמארטפון!
אבל בתוך ימים אחדים העלה בחור בשם ארמין היינריך (Armin Heinrich) את מה שייחשב מיד בתור האפליקציה היקרה ביותר באפסטור. אבל מה שממש הפתיע בה הוא שאם קנית אותה, אז כשפתחת את “I am Rich”, ראית פשוט מסך בודד שבמרכזו תמונת יהלום. היה שם איזה משפט שאמר משהו שמתרכז למסר של "אני עשיר ומגיע לי".
האפליקציה נמכרה בסכום של $1000 לכל קונה. בתוך זמן קצר לא פחות מ-8 אנשים קנו אותה. היא הצליחה להעניק להיינריך הכנסה פשוטה של אלפי דולרים, במה שנחשב ל“כסף קל”.
היו שראו באפליקציה דרך לזהות שני סוגים של אנשים, שאולי חלק מהם הוא גם וגם. ראשית זיהית את העשירים. הם הרי יכולים להרשות לעצמם לרכוש אפליקציה שלא עושה דבר. אבל בעזרת “I am Rich” זיהית גם את האידיוטים, ששילמו רק כדי להיראות ולחשוב על עצמם כעשירים.
כך או כך, כשנחשפה המנטרה שהופיעה בה לרוכשים הגאים, היו רבים שציינו שאפילו הכתיב בה לא נכון, מה שהיווה לדבריהם הוכחה לכך שכל העניין היה עשוי רע ולא מקצועי לחלוטין.
מצד שני - “I am Rich” היוותה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שאתה עשיר. כך שלפחות לכמה דקות זכו הקונים הגאים לנחת, עד שהתחילה לחלחל תחושה שמישהו סידר אותם...
אגב, היום משתמשים באפליקציה הזו כפרויקט למתחילים בקורסי תכנות. כל כך קל לכתוב אפליקציה כזו, שבעולם האפליקציות היא הצליחה להחליף בקלות את "Hello World" בתור השיעור הראשון בתכנות.
הנה הבעלים הגאה של אפליקציית "I am Rich" מציג אותה לציבור:
https://youtu.be/V78Q_ChKJDQ
דיווח טלוויזיוני על הסרת האפליקציה:
https://youtu.be/a0uaieYqhsQ
זו המנטרה העילגת שראו הקונים אחרי שהפעילו את האפליקציה שקנו:
https://youtu.be/G60OLcdajXo
סיפור ההצלחה המשונה של היינריך:
https://youtu.be/Os2axzJHbzA
האקרים הפיצו אותה עם הזמן בחינם:
https://youtu.be/g6TIfyn3iPo
אחריה יבואו עוד הרבה אפליקציות, אבל משעשעות הרבה יותר, כמו זו:
https://youtu.be/_IKvlwtybHk
ובלוגרים מתבדחים על התופעה שהיא מייצגת:
https://youtu.be/7ALCsEyn3mg?long=yes
מיהם 'האנשים שהם נפלאים'?
סרטוני "people are awesome" הם סדרת סרטונים של אנשים שעושים דברים מדהימים. זו סדרת סרטונים שעולים לרשת האינטרנט וזוכים למיליוני צפיות. הסדרה גדלה כל הזמן וחוגגת את החיים הצעירים, עם הספורט האתגרי ואהבת החיים, הנעורים והיופי. מדובר בסרטוני אוסף שעשויים באיכות מרשימה ביותר, שנאספים מהמבחר העצום שעולה לרשת כל הזמן והופכים ללקטים של יופי וקצב.
הסרטונים לוו בעבר במוסיקה של להקת "Mecha Love" (אהבת מכה), אך כיום נבחרת מוסיקה צעירה וקצבית מגוונת מכל הסוגים כדי ללוותם. עם הזמן נולדו גם התמקדויות, כגון סרטוני 'נשים הן נפלאות' וכדומה. הסרטונים הללו הפכו לתופעה ויראלית שמיליונים צופים בהם ורבים מעלים סרטוני לקט כאלו שגם הם הופכים להצלחות ויראליות גדולות ברשת.
הנה סרטון של האוסף של 'האנשים הם נפלאים' משנת 2017:
http://youtu.be/JZGl0rCEUEc
ואוסף 'האנשים הנפלאים' של קיץ 2015:
http://youtu.be/hXr_R9wLU-E
סרטוני "people are awesome" הם סדרת סרטונים של אנשים שעושים דברים מדהימים. זו סדרת סרטונים שעולים לרשת האינטרנט וזוכים למיליוני צפיות. הסדרה גדלה כל הזמן וחוגגת את החיים הצעירים, עם הספורט האתגרי ואהבת החיים, הנעורים והיופי. מדובר בסרטוני אוסף שעשויים באיכות מרשימה ביותר, שנאספים מהמבחר העצום שעולה לרשת כל הזמן והופכים ללקטים של יופי וקצב.
הסרטונים לוו בעבר במוסיקה של להקת "Mecha Love" (אהבת מכה), אך כיום נבחרת מוסיקה צעירה וקצבית מגוונת מכל הסוגים כדי ללוותם. עם הזמן נולדו גם התמקדויות, כגון סרטוני 'נשים הן נפלאות' וכדומה. הסרטונים הללו הפכו לתופעה ויראלית שמיליונים צופים בהם ורבים מעלים סרטוני לקט כאלו שגם הם הופכים להצלחות ויראליות גדולות ברשת.
הנה סרטון של האוסף של 'האנשים הם נפלאים' משנת 2017:
http://youtu.be/JZGl0rCEUEc
ואוסף 'האנשים הנפלאים' של קיץ 2015:
http://youtu.be/hXr_R9wLU-E
מה זה פלאש מוב?
פלאש מוב הוא תופעה תרבותית חדשה יחסית, שבה קבוצה גדולה של אנשים מתאספים בהפתעה במקום ציבורי, רוקדים או עושים פעולה שונה מהרגיל במשך זמן קצוב ואז מסיימים ונעלמים כפי שבאו.
הייחוד והקסם שבהופעות הפלאש-מוב הם בזכות גורם ההפתעה והכוח שיש בביצוע המשותף והיצירה ביחד.
הנה פלאש מוב היסטורי בתחנת רכבת ליברפול, הפלאש מוב הראשון בהיסטוריה או לפחות אחד הראשונים אי-פעם:
https://youtu.be/VQ3d3KigPQM
פלאש מוב מיומן וחברתי בכיכר:
https://youtu.be/a-hSDyy0o-E
פלאש מוב בסופרמרקט על שיר של ביונסה:
http://youtu.be/9q7R9qFcrbI
פלאש מוב של אסירים מהפיליפינים:
http://youtu.be/9OawiTae0bA
הצעת נישואין בפלאש מוב:
https://youtu.be/5uCP1bkpe9o
ופלאש מוב מתוכנן להפליא בנמל התעופה בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/mZ_nbinWkvE
פלאש מוב הוא תופעה תרבותית חדשה יחסית, שבה קבוצה גדולה של אנשים מתאספים בהפתעה במקום ציבורי, רוקדים או עושים פעולה שונה מהרגיל במשך זמן קצוב ואז מסיימים ונעלמים כפי שבאו.
הייחוד והקסם שבהופעות הפלאש-מוב הם בזכות גורם ההפתעה והכוח שיש בביצוע המשותף והיצירה ביחד.
הנה פלאש מוב היסטורי בתחנת רכבת ליברפול, הפלאש מוב הראשון בהיסטוריה או לפחות אחד הראשונים אי-פעם:
https://youtu.be/VQ3d3KigPQM
פלאש מוב מיומן וחברתי בכיכר:
https://youtu.be/a-hSDyy0o-E
פלאש מוב בסופרמרקט על שיר של ביונסה:
http://youtu.be/9q7R9qFcrbI
פלאש מוב של אסירים מהפיליפינים:
http://youtu.be/9OawiTae0bA
הצעת נישואין בפלאש מוב:
https://youtu.be/5uCP1bkpe9o
ופלאש מוב מתוכנן להפליא בנמל התעופה בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/mZ_nbinWkvE
איך הפך קותימן את יוטיוב לחומר מוסיקלי?
כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.
החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...
ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.
בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.
הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.
מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.
כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:
http://youtu.be/EsBfj6khrG4
"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:
https://youtu.be/nIl4LkHYRkg
ועוד מיקס אופייני שלו:
http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc
כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/gaYhYlnxA3A
פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:
http://youtu.be/izSRjdYln8E
וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):
http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s
כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.
החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...
ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.
בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.
הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.
מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.
כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:
http://youtu.be/EsBfj6khrG4
"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:
https://youtu.be/nIl4LkHYRkg
ועוד מיקס אופייני שלו:
http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc
כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/gaYhYlnxA3A
פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:
http://youtu.be/izSRjdYln8E
וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):
http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s
למה טובה פרסונליזציה ברשת?
פרסונליזציה (Personalization) באתרי אינטרנט, באפליקציות ואפילו במערכות הפעלה, היא התאמה אישית של התוכן המוצג למשתמש, לתחומי העניין האישיים שלו ולמה שהוא מעדיף, מחפש ומתעניין.
כל אחד הוא מיוחד ואף אחד הוא לא כמו כולם.
החשיבות של הפרסונליזציה היא שלכל אדם יש תחומי עניין שונים במקצת, כך שאם יותאמו התכנים במיוחד לכל משתמש, קורא, או צרכן, הוא ייהנה מהם הרבה יותר ויבצע פעולות שישתלמו גם לשירות המקוון. זה יקרה משום שהתוכן שיותאם למשתמש יהיה יותר רלוונטי ובעל משמעות רבה יותר עבורו.
כך יוצא שפרסונליזציה היא טכנולוגיה משבשת, אחד הכלים הכי חזקים בדרך לשיבוש חיובי של שווקים שזקוקים לשיבוש, באנגלית "דיסראפשן" (Distruption), כלומר לחדשנות. על ההמלצות של ספוטיפיי שמעתם? - זו פרסונליזציה שנעשית מצוין.
באתרים רבים ניתן כיום למצוא רמות שונות של פרסונליזציה. דוגמאות לכך לא חסרות. הכי מוכרות הן תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של גוגל, שמותאמות לתחומי העניין של המחפש ולהיסטוריית החיפושים שלו. גוגל לומדת כל אחד מאיתנו ומתאימה לנו תוצאות חיפוש אישיות.
אגב, באותה שיטה היא גם מתאימה לנו פרסומות - היא גם יודעת מה חיפשנו או במה עוסק דף האינטרנט שבו אנו מתעניינים כרגע וגם מכירה אותנו, על תחביבינו, תחומי העניין שלנו ומה אנחנו חולמים לקנות או להכיר.
דוגמאות מוכרות נוספות הן למשל הצעות לחברים אפשריים שפייסבוק מציגה לנו, או הצגת פוסטים מומלצים בפיד של המשתמשים. השירות החברתי הזה לא מציג את אותם פוסטים ותכנים לכלל המשתמשים, כמו בבלוג רגיל, אלא בוחר פוסטים מתאימים ומותאמים לכל אחד ואחד. המטרה של פייסבוק היא להשאיר את המשתמשים כמה שיותר זמן ברשת החברתית שלה. הפרס שלה על השימוש המוגדל שלנו ברשת החברתית הוא הרבה לחיצות וצפיות בפרסומות, כמו גם מידע שהיא צוברת עלינו ושווה לה הון.
עוד דוגמאות הן המלצות על ספרים ומוצרים שיעניינו את המשתמש בחנות המקוונת של אמזון. אלה ניתנות על פי הלימוד של תחומי העניין שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בקניות קודמות ובעיון באתר. כשהם מוצגים כך אנו מתפתים לקנות יותר מאשר תכננו. התוצאה היא שורת רווח מוגדלת ועשרות מיליארדי דולרים יותר.
פרסונליזציה עובדת טוב לשביעות הרצון שלנו משירותים נוספים. כך גם ממליצים על סרטים בשירות של נטפליקס, שירות שאגב יש לו המון לאיפה להשתפר. כך ממליצים באפליקציית ספוטיפיי על שירים או מוסיקה שתואמת לטעם המשתמש ובאתר YouTube, על סרטונים שהמשתמש עשוי לאהוב.
בשביל המשתמשים הפרסונליזציה עושה הרבה יותר מסתם המלצות טובות. אם נרצה להבין מדוע העיתונות המודפסת הולכת ונסגרת, כדאי להביט באפליקציה של גוגל ניוז. כשהיא מתאימה לנו הקוראים את החדשות המוגשות לנו מאתרי חדשות שונים, כך שנקבל את החדשות שבהם אנו מתעניינים, היא מבצעת פרסונליזציה.
בעולם המהיר שבו אנו חיים, עם אינספור הסחות דעת וכל כך מעט זמן פנוי, ההתאמה שעושים שירותים כאלה היא הצלה לאדם העסוק. כך ורק כך יקבל מי שחובב פוליטיקה הרבה חדשות מהתחום הפוליטי ופחות רכילות, שאותה יקבלו מי שממש אוהבים רכילות ושונאים חדשות פוליטיות או חדשות מעולם הפלילים, שלא פעם אגב מצטלבות דרכיהן באופן מוזר...
הנה פרסונליזציית התוכן:
https://youtu.be/iZko_YquwjU
איש שיווק מסביר איך פרסונליזציה משמשת להגדלת המכירות (עברית):
https://youtu.be/3wYkgclinDM
גם בחינוך מחפשים את הפיצוח הפרסונלי להוראה (עברית):
https://youtu.be/08zPDkfRnJw
ברור שפרסונליזציה של התוכן היא כלי שיווקי מעולה:
https://youtu.be/U39SZCB_i9w
יש לה המון יתרונות והיבטים:
https://youtu.be/iFgnQ0Uwl1M
אנשים בימינו התרגלו ומעדיפים טיפול אישי באתרים מסחריים, גם אם ברור להם שיש לו גם מטרות מסחריות:
https://youtu.be/fJT4xP1oZNE
והנה סרטון מקיף על הפרסונליזציה שב-2024 הופכת לעניין גדול עוד יותר:
https://youtu.be/6QFlakh8z2M?long=yes
פרסונליזציה (Personalization) באתרי אינטרנט, באפליקציות ואפילו במערכות הפעלה, היא התאמה אישית של התוכן המוצג למשתמש, לתחומי העניין האישיים שלו ולמה שהוא מעדיף, מחפש ומתעניין.
כל אחד הוא מיוחד ואף אחד הוא לא כמו כולם.
החשיבות של הפרסונליזציה היא שלכל אדם יש תחומי עניין שונים במקצת, כך שאם יותאמו התכנים במיוחד לכל משתמש, קורא, או צרכן, הוא ייהנה מהם הרבה יותר ויבצע פעולות שישתלמו גם לשירות המקוון. זה יקרה משום שהתוכן שיותאם למשתמש יהיה יותר רלוונטי ובעל משמעות רבה יותר עבורו.
כך יוצא שפרסונליזציה היא טכנולוגיה משבשת, אחד הכלים הכי חזקים בדרך לשיבוש חיובי של שווקים שזקוקים לשיבוש, באנגלית "דיסראפשן" (Distruption), כלומר לחדשנות. על ההמלצות של ספוטיפיי שמעתם? - זו פרסונליזציה שנעשית מצוין.
באתרים רבים ניתן כיום למצוא רמות שונות של פרסונליזציה. דוגמאות לכך לא חסרות. הכי מוכרות הן תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של גוגל, שמותאמות לתחומי העניין של המחפש ולהיסטוריית החיפושים שלו. גוגל לומדת כל אחד מאיתנו ומתאימה לנו תוצאות חיפוש אישיות.
אגב, באותה שיטה היא גם מתאימה לנו פרסומות - היא גם יודעת מה חיפשנו או במה עוסק דף האינטרנט שבו אנו מתעניינים כרגע וגם מכירה אותנו, על תחביבינו, תחומי העניין שלנו ומה אנחנו חולמים לקנות או להכיר.
דוגמאות מוכרות נוספות הן למשל הצעות לחברים אפשריים שפייסבוק מציגה לנו, או הצגת פוסטים מומלצים בפיד של המשתמשים. השירות החברתי הזה לא מציג את אותם פוסטים ותכנים לכלל המשתמשים, כמו בבלוג רגיל, אלא בוחר פוסטים מתאימים ומותאמים לכל אחד ואחד. המטרה של פייסבוק היא להשאיר את המשתמשים כמה שיותר זמן ברשת החברתית שלה. הפרס שלה על השימוש המוגדל שלנו ברשת החברתית הוא הרבה לחיצות וצפיות בפרסומות, כמו גם מידע שהיא צוברת עלינו ושווה לה הון.
עוד דוגמאות הן המלצות על ספרים ומוצרים שיעניינו את המשתמש בחנות המקוונת של אמזון. אלה ניתנות על פי הלימוד של תחומי העניין שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בקניות קודמות ובעיון באתר. כשהם מוצגים כך אנו מתפתים לקנות יותר מאשר תכננו. התוצאה היא שורת רווח מוגדלת ועשרות מיליארדי דולרים יותר.
פרסונליזציה עובדת טוב לשביעות הרצון שלנו משירותים נוספים. כך גם ממליצים על סרטים בשירות של נטפליקס, שירות שאגב יש לו המון לאיפה להשתפר. כך ממליצים באפליקציית ספוטיפיי על שירים או מוסיקה שתואמת לטעם המשתמש ובאתר YouTube, על סרטונים שהמשתמש עשוי לאהוב.
בשביל המשתמשים הפרסונליזציה עושה הרבה יותר מסתם המלצות טובות. אם נרצה להבין מדוע העיתונות המודפסת הולכת ונסגרת, כדאי להביט באפליקציה של גוגל ניוז. כשהיא מתאימה לנו הקוראים את החדשות המוגשות לנו מאתרי חדשות שונים, כך שנקבל את החדשות שבהם אנו מתעניינים, היא מבצעת פרסונליזציה.
בעולם המהיר שבו אנו חיים, עם אינספור הסחות דעת וכל כך מעט זמן פנוי, ההתאמה שעושים שירותים כאלה היא הצלה לאדם העסוק. כך ורק כך יקבל מי שחובב פוליטיקה הרבה חדשות מהתחום הפוליטי ופחות רכילות, שאותה יקבלו מי שממש אוהבים רכילות ושונאים חדשות פוליטיות או חדשות מעולם הפלילים, שלא פעם אגב מצטלבות דרכיהן באופן מוזר...
הנה פרסונליזציית התוכן:
https://youtu.be/iZko_YquwjU
איש שיווק מסביר איך פרסונליזציה משמשת להגדלת המכירות (עברית):
https://youtu.be/3wYkgclinDM
גם בחינוך מחפשים את הפיצוח הפרסונלי להוראה (עברית):
https://youtu.be/08zPDkfRnJw
ברור שפרסונליזציה של התוכן היא כלי שיווקי מעולה:
https://youtu.be/U39SZCB_i9w
יש לה המון יתרונות והיבטים:
https://youtu.be/iFgnQ0Uwl1M
אנשים בימינו התרגלו ומעדיפים טיפול אישי באתרים מסחריים, גם אם ברור להם שיש לו גם מטרות מסחריות:
https://youtu.be/fJT4xP1oZNE
והנה סרטון מקיף על הפרסונליזציה שב-2024 הופכת לעניין גדול עוד יותר:
https://youtu.be/6QFlakh8z2M?long=yes
איך חילחל הסגנון של דיוויד אטנבורו לטלוויזיה?
ה-BBC, רשות השידור הבריטית, היא דוגמה לרשות שידור ממלכתית שיודעת את העבודה הטלוויזיות והרדיופונית ועושה זאת מצוין. כבר שנים רבות שהיא נחשבת לתחנת הרדיו ואז הטלוויזיה וכיום גם הכבלים והאינטרנט - מהשורה הראשונה, אם לא הטובה ביותר.
ה-BBC מציג את אחד מערוצי הטבע הטובים בעולם. כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק, המתחרה הגדול, ה-BBC מציג צילומים נפלאים, סרטים תיעודיים שערוכים נהדר ומציגים עולם שקשה לתפוס כיצד הוא מצולם.
אבל ל-BBC יש גם הקול הסמכותי של הקריינים שלו - כל אלה הופכים אותו למקור המידע הפופולארי החשוב ביותר בעולם. ויש להם גם סוד אחד, ענק, בלתי נתפס במונחים של איכות טלוויזיונית והשפעה, אל מול הצניעות והאיכות ששורדת כבר שנים רבות. לסוד הזה קוראים דיוויד, או דיוויד אטנבורו בשבילכם.
כי מבין הקריינים של BBC בולט דיוויד אטנבורו (Sir David Attenborough), הוותיק והמעולה, שעד כדי כך הפך קולו משמעותי, עד שהערוץ הוותיק מצליח להציע אלטרנטיבה ראויה ואיכותית למתחרה הכי גדול שלו, גם הוא מהאי הבריטי - הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הוא אינו רק קריין טלוויזיה. מדובר במי שהוא גם חוקר טבע, אחד מחלוצי סרטי הטבע. הוא עצמו כתב והציג לא פחות מ-8 סדרות טבע טלוויזיוניות, בתחומים מגוונים שעוסקים בחיים עלי אדמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת שימש אטנבורו גם בתפקידים ניהוליים ב-BBC והיה גם מנהל בכיר בה.
אבל המדהים ביותר הוא האופן שבו המדיה והאינטרנט מגיבים לאטנבורו. החיקויים, הטון והסגנון שלו מחלחלים לתרבות המודרנית, תרבות הרשת. מדובר בסגנון שמזוהה מיד - גם בסרטוני פרסומת, גם בפרודיות משעשעות וגם בסתם סרטוני יוטיוב שמנסים להשתמש בו כאמירה - או על רצינות דבריהם, או על חוש ההומור הרב של היוצרים.
הנה חלק מסרט תיעודי של ה-BBC - בקולו המיוחד של אטנבורו:
https://youtu.be/auSo1MyWf8g
פרסומת שמשתמשת בסגנון קולו של אטנבורו, כדי למכור מוצר:
https://youtu.be/qMhjNPxkpRc
דומה שגם בלי קריינות, כולנו מזהים סרטון טבע טוב - רוצים להוסיף לו קריינות בסגנון הזה?
https://youtu.be/8sm9keo60nc
ובחיוך - סרטון הומוריסטי של הסטנדאפיסט המוכשר נאור ציון בסגנון אטנבורו:
https://youtu.be/6gysRe_d3I8
ה-BBC, רשות השידור הבריטית, היא דוגמה לרשות שידור ממלכתית שיודעת את העבודה הטלוויזיות והרדיופונית ועושה זאת מצוין. כבר שנים רבות שהיא נחשבת לתחנת הרדיו ואז הטלוויזיה וכיום גם הכבלים והאינטרנט - מהשורה הראשונה, אם לא הטובה ביותר.
ה-BBC מציג את אחד מערוצי הטבע הטובים בעולם. כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק, המתחרה הגדול, ה-BBC מציג צילומים נפלאים, סרטים תיעודיים שערוכים נהדר ומציגים עולם שקשה לתפוס כיצד הוא מצולם.
אבל ל-BBC יש גם הקול הסמכותי של הקריינים שלו - כל אלה הופכים אותו למקור המידע הפופולארי החשוב ביותר בעולם. ויש להם גם סוד אחד, ענק, בלתי נתפס במונחים של איכות טלוויזיונית והשפעה, אל מול הצניעות והאיכות ששורדת כבר שנים רבות. לסוד הזה קוראים דיוויד, או דיוויד אטנבורו בשבילכם.
כי מבין הקריינים של BBC בולט דיוויד אטנבורו (Sir David Attenborough), הוותיק והמעולה, שעד כדי כך הפך קולו משמעותי, עד שהערוץ הוותיק מצליח להציע אלטרנטיבה ראויה ואיכותית למתחרה הכי גדול שלו, גם הוא מהאי הבריטי - הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הוא אינו רק קריין טלוויזיה. מדובר במי שהוא גם חוקר טבע, אחד מחלוצי סרטי הטבע. הוא עצמו כתב והציג לא פחות מ-8 סדרות טבע טלוויזיוניות, בתחומים מגוונים שעוסקים בחיים עלי אדמות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת שימש אטנבורו גם בתפקידים ניהוליים ב-BBC והיה גם מנהל בכיר בה.
אבל המדהים ביותר הוא האופן שבו המדיה והאינטרנט מגיבים לאטנבורו. החיקויים, הטון והסגנון שלו מחלחלים לתרבות המודרנית, תרבות הרשת. מדובר בסגנון שמזוהה מיד - גם בסרטוני פרסומת, גם בפרודיות משעשעות וגם בסתם סרטוני יוטיוב שמנסים להשתמש בו כאמירה - או על רצינות דבריהם, או על חוש ההומור הרב של היוצרים.
הנה חלק מסרט תיעודי של ה-BBC - בקולו המיוחד של אטנבורו:
https://youtu.be/auSo1MyWf8g
פרסומת שמשתמשת בסגנון קולו של אטנבורו, כדי למכור מוצר:
https://youtu.be/qMhjNPxkpRc
דומה שגם בלי קריינות, כולנו מזהים סרטון טבע טוב - רוצים להוסיף לו קריינות בסגנון הזה?
https://youtu.be/8sm9keo60nc
ובחיוך - סרטון הומוריסטי של הסטנדאפיסט המוכשר נאור ציון בסגנון אטנבורו:
https://youtu.be/6gysRe_d3I8
