שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התגלתה תרופת הכינין למלריה ומה הקשר לקורונה?
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
מאיפה בא הקטשופ?
הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?
ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.
והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?
אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".
מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...
במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.
רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...
בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...
הנה סיפור המצאת הקטשופ:
https://youtu.be/hSYsgCyjvDg
ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:
https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA
ולמה כל כך קשה להוציא את הקטשופ מהבקבוק שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KB43fM_ozKQ
מהו ליקר?
ליקר (Liqueur) הוא משקה אלכוהולי מתוק שתובל בחומרים כמו פירות, שוקולד, דבש, תבלינים, אגוזים ושמנת.
הליקרים הם משקאות ריחניים וארומטיים המשמשים כמשקאות בפני עצמם, או כמרכיבים בקוקטיילים ובבישול ולעתים כמוסיפי טעם לשוקולדים, מקרונים וקינוחים שונים.
הפופולריות של הליקרים נובעת מהגיוון העצום של הטעמים האפשריים - מטעמים פירותיים ומתוקים ועד צמחיים ומרירים, כשכל טעם מספר סיפור תרבותי משלו.
#תולדות הליקר
לאחר מאות שנות היסטוריה של טעם ומסורת, ההערכה היא שהליקרים הראשונים הוכנו לקראת סוף ימי הביניים באיטליה ואם לדייק - החל מהמאה ה-13.
מי שיצרו אותם היו אז בעיקר נזירים. הם עשו שימוש באלכוהול בכדי לשמר צמחי מרפא שנדרשו לטיפולים בחולים ולא תמיד היו זמינים, אם בשל העונה ואם באזורים שבהם הם לא צמחו. אותם ליקרים, אליקסירים עתיקים ששימשו בשיקויים ותרופות, יוצרו במנזרים ימי ביניימים והיו אז מרירים בטעמם. אליהם יוסיפו בהמשך סוכר וחומרי טעם שיהפכו אותם לטעימים ובצירוף האלכוהול לאטרקטיביים מאוד לאוהבי המשקאות החריפים.
#ייצור הליקר
בניגוד לוויסקי או וודקה שמיוצרים באמצעות תסיסה וזיקוק, הליקר מיוצר בתהליך מיוחד של הוספת סוכר וחומרי טעם לאלכוהול מזוקק. הליקר תמיד ידרוש את השלב הנוסף של החדרת הארומות והמתיקות לבסיס האלכוהולי.
המאפיין הייחודי של הליקר הוא תכולת הסוכר הגבוהה שלו, המתחילה מ-100 גרם לליטר לפי חוק האיחוד האירופי, ותכולת אלכוהול מינימלית של 15%.
תהליך הייצור של הליקר מתחיל בבסיס של אלכוהול נייטרלי, לרוב ברמת 95 אחוז אלכוהול טהור. לבסיס זה מוסיפים מרכיבי טעם שונים כמו פירות (דוגמת רימונים, דובדנים ועוד), עשבי תיבול, פירות יבשים, שורשים, קליפות הדרים או תבלינים שונים.
השיטות להוצאת הטעמים כוללות הזללה שבה נשארים המרכיבים טבולים באלכוהול למשך שבועות, או בזיקוק נוסף עם חומרי הטעם.
רמת המתיקות שלו לא רק משפיעה על הטעם של הליקר, אלא גם על המרקם בו נוצרת תחושה צמיגה ועשירה בפה. כמו כן, הסוכר משמש כחומר משמר טבעי ומאפשר לליקרים להחזיק מעמד שנים רבות.
#סוגים
בעולם קיימים מאות סוגי ליקרים שונים. קואנטרו (Cointreau) וגראן מרנייה (Grand Marnier), למשל, מבוססים על תפוזים מזוקקים. אמרטו (Amaretto) מתבסס על שקדים מרים (ובעצם על גלעיני משמש), בייליס (Baileys) משלב קרם ויסקי אירי. ליקר קמבוזה (Kahlua) מציע טעמי קפה מקסיקניים ואמאררה או אמרולה (Amarula) מתבסס על קרם ופרי האמרולה מדרום אפריקה.
לימונצ'לו (Limoncello) מכינים בדרום איטליה מקליפות לימון. פרנג'ליקו (Frangelico) מעורב עם לוז איטלקי. סמבוקה (Sambuca) משמשת כליקר איטלקי חד בטעם אניס ושרטרז (Chartreuse) מכיל תערובת של 130 עשבי תיבול שונים.
ליקרים המתחילים בשם "קרם דה" (Crème de) כמו קרם דה מנת (Crème de Menthe) או קרם דה קסיס (Crème de Cassis), מחויבים לפי התקנות האירופיות לכלול מינימום של 250 גרם סוכר לליטר.
#דוגמאות
סיפורו של ליקר השרטרז, למשל, הוא אחד המעניינים בתחום הליקרים. המתכון לייצורו הגיע ב-1605 למנזר הגרנד-שרטרז שבצרפת, כאליקסיר רפואי. אך הכתב לא היה מובן ולקח מעל 100 שנים עד שהצליחו לפענחו.
רק ב-1737 הצליח נזיר בשם ז'רום מאובק (Jerome Maubec) לפענח את הכתב ולהפוך אותו למתכון מעשי. עד היום, רק 3 נזירים יודעים את המתכון המלא, כשהמרכיב היחיד הידוע עשוי מכ-130 צמחים שונים. אירוניה מעניינת היא שהנזירים מכינים את הליקר בדממה כמעט מוחלטת, אך הליקר שלהם הפך לכוכב הברים בעולם המשקאות המעורבים ולרבים מזכיר טעמו ה"מיושן" את שיקויי המרפא של ימי הביניים.
דוגמה נוספת לעולם המסקרן של הליקרים היא הגליאנו (Galliano), חביב המהגרים האיטלקים בארה"ב, ליקר עשבי תיבול איטלקי, הידוע במתיקותו ובבקבוקו הגבוה והאייקוני. הליקר הצהוב הזה נקרא על שם הגנרל האיטלקי ג'וזפה גליאנו ומכיל 80 עשבי תיבול. הגליאנו הפך למפורסם בזכות הקוקטייל הארווי וולבנגר (Harvey Wallbanger), שכלל אותו. הקוקטייל עצמו נקרא כך על שם גולש קליפורני שהיכה בקירות הבר לאחר שתייה מרובה שלו.
אנקדוטה מקסימה נוספת קשורה לסמבוקה (Sambuca), הליקר האיטלקי בטעם אניס. המסורת האיטלקית מחייבת להגיש אותו עם 3 פולי קפה שצפים על המשקה, המסמלים בריאות, אושר ושגשוג. התגלה בתחילת המאה ה-20 שבעל בר איטלקי חכם הוא שיצר את המסורת הזו, כדי לבדוק אם הלקוחות שלו שיכורים מדי - מי שלא הצליח לדלג על כל 3 הפולים בזמן השתייה, לא קיבל עוד משקה.
סיפור מרתק נוסף קשור לליקר הבוטני פנט ברנקה (Fernet-Branca). הליקר המר הזה, המכיל 27 עשבי תיבול, נוצר בשנת 1845 על ידי ברנרדינו ברנקה במילאנו. במהלך איסור האלכוהול בארצות הברית (1920-1933), פנט ברנקה נמכר כ"תרופה" בבתי מרקחת, מה שהפך אותו לליקר האיטלקי היחיד שהיה זמין אז באופן חוקי באמריקה.
הנה הליקר כתרופה של פעם ששודרגה בסוכר וטעמים:
https://youtu.be/H1ps5T_Aq2w
שיטה להכנת הליקר הביתי הקל ביותר מקליפות תפוז:
https://youtu.be/q_vb3goY8VM
ליקר בננה לבד ב-5 דקות:
https://youtu.be/3VaploBgWis
כך מכינים לבד את ליקר הקפה הפופולרי:
https://youtu.be/eQPCb3L0H5I
ליקר אפרסקים בבית:
https://youtu.be/pDoaBV78W0k
על תולדות הליקרים:
https://youtu.be/x0k250Q7RXg
מה מקור שמות הליקרים והמשקאות האחרים?
https://youtu.be/3Hf6r5FczHM?long=yes
מי המציא את הקוקה קולה?
הרוקח האמריקאי מאטלנטה, ג'ון סתית' פּמברטון, הוא הממציא של משקה הקוקה-קולה. ידוע שבחייו של פּמברטון שימש המשקה בעיקר למטרות רפואיות.
פּמברטון, שנפצע במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, חיפש תרופה להתמכרותו למורפין - סם שבו השתמשו להקלת הכאב לפצועים במלחמה. מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה, יצר פמברטון משקה עתיר אלכוהול, שזכה לשם "יין קוקה צרפתי של פמברטון".
פמברטון החל לשווק את המשקה כתרופה יעילה נגד בעיות מעיים, קיבה וכליות והמרקחת הצליחה באופן יחסי, אם כי לא דווח על הצלחות רפואיות מזהירות שלה..
משנאסר האלכוהול באטלנטה, עם "חוקי היובש" בשנת 1885, נאלץ פמברטון להמציא את המשקה ללא אלכוהול וקרא לו על שם צמח הקוקה ואגוז הקולה - "קוקה קולה".
כמה שנים לאחר מכן רכש את העסק איש עסקים בשם אסה קנדלר, גאון שיווק שהפך את המשקה הסתמי של פמברטון להצלחה אדירה בארה"ב. לגבי שיווק משקה הקוקה-קולה בבקבוקים, היה קנדלר ספקני, אבל הוא הוכח כמחוכם ביותר והפך את המשקה לפופולארי בעולם כולו ולסמל של שיווק חכם ופורץ דרך.
הנה סרטון על המצאת הקוקה קולה:
http://youtu.be/Pdrr3ZxZUOc?t=33s
כך מייצרת החברה שמפיצה ליותר מדינות ממספר החברות באו"ם:
https://youtu.be/wMctmMin9vM
פרסומת משנת 1961 על מכירת קולה ב-57 מדינות בעולם:
http://youtu.be/FRvgzxlpxts
תולדות הקוקה-קולה:
https://youtu.be/jwCYxwkjw90
וסרט תיעודי על ההיסטוריה המלאה של הקוקה קולה:
https://youtu.be/ToYfRlEDY_E?long=yes
תרופות עתיקות
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?
ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.
והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?
אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".
מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...
במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.
רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...
בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...
הנה סיפור המצאת הקטשופ:
https://youtu.be/hSYsgCyjvDg
ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:
https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA
ולמה כל כך קשה להוציא את הקטשופ מהבקבוק שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KB43fM_ozKQ
ליקר (Liqueur) הוא משקה אלכוהולי מתוק שתובל בחומרים כמו פירות, שוקולד, דבש, תבלינים, אגוזים ושמנת.
הליקרים הם משקאות ריחניים וארומטיים המשמשים כמשקאות בפני עצמם, או כמרכיבים בקוקטיילים ובבישול ולעתים כמוסיפי טעם לשוקולדים, מקרונים וקינוחים שונים.
הפופולריות של הליקרים נובעת מהגיוון העצום של הטעמים האפשריים - מטעמים פירותיים ומתוקים ועד צמחיים ומרירים, כשכל טעם מספר סיפור תרבותי משלו.
#תולדות הליקר
לאחר מאות שנות היסטוריה של טעם ומסורת, ההערכה היא שהליקרים הראשונים הוכנו לקראת סוף ימי הביניים באיטליה ואם לדייק - החל מהמאה ה-13.
מי שיצרו אותם היו אז בעיקר נזירים. הם עשו שימוש באלכוהול בכדי לשמר צמחי מרפא שנדרשו לטיפולים בחולים ולא תמיד היו זמינים, אם בשל העונה ואם באזורים שבהם הם לא צמחו. אותם ליקרים, אליקסירים עתיקים ששימשו בשיקויים ותרופות, יוצרו במנזרים ימי ביניימים והיו אז מרירים בטעמם. אליהם יוסיפו בהמשך סוכר וחומרי טעם שיהפכו אותם לטעימים ובצירוף האלכוהול לאטרקטיביים מאוד לאוהבי המשקאות החריפים.
#ייצור הליקר
בניגוד לוויסקי או וודקה שמיוצרים באמצעות תסיסה וזיקוק, הליקר מיוצר בתהליך מיוחד של הוספת סוכר וחומרי טעם לאלכוהול מזוקק. הליקר תמיד ידרוש את השלב הנוסף של החדרת הארומות והמתיקות לבסיס האלכוהולי.
המאפיין הייחודי של הליקר הוא תכולת הסוכר הגבוהה שלו, המתחילה מ-100 גרם לליטר לפי חוק האיחוד האירופי, ותכולת אלכוהול מינימלית של 15%.
תהליך הייצור של הליקר מתחיל בבסיס של אלכוהול נייטרלי, לרוב ברמת 95 אחוז אלכוהול טהור. לבסיס זה מוסיפים מרכיבי טעם שונים כמו פירות (דוגמת רימונים, דובדנים ועוד), עשבי תיבול, פירות יבשים, שורשים, קליפות הדרים או תבלינים שונים.
השיטות להוצאת הטעמים כוללות הזללה שבה נשארים המרכיבים טבולים באלכוהול למשך שבועות, או בזיקוק נוסף עם חומרי הטעם.
רמת המתיקות שלו לא רק משפיעה על הטעם של הליקר, אלא גם על המרקם בו נוצרת תחושה צמיגה ועשירה בפה. כמו כן, הסוכר משמש כחומר משמר טבעי ומאפשר לליקרים להחזיק מעמד שנים רבות.
#סוגים
בעולם קיימים מאות סוגי ליקרים שונים. קואנטרו (Cointreau) וגראן מרנייה (Grand Marnier), למשל, מבוססים על תפוזים מזוקקים. אמרטו (Amaretto) מתבסס על שקדים מרים (ובעצם על גלעיני משמש), בייליס (Baileys) משלב קרם ויסקי אירי. ליקר קמבוזה (Kahlua) מציע טעמי קפה מקסיקניים ואמאררה או אמרולה (Amarula) מתבסס על קרם ופרי האמרולה מדרום אפריקה.
לימונצ'לו (Limoncello) מכינים בדרום איטליה מקליפות לימון. פרנג'ליקו (Frangelico) מעורב עם לוז איטלקי. סמבוקה (Sambuca) משמשת כליקר איטלקי חד בטעם אניס ושרטרז (Chartreuse) מכיל תערובת של 130 עשבי תיבול שונים.
ליקרים המתחילים בשם "קרם דה" (Crème de) כמו קרם דה מנת (Crème de Menthe) או קרם דה קסיס (Crème de Cassis), מחויבים לפי התקנות האירופיות לכלול מינימום של 250 גרם סוכר לליטר.
#דוגמאות
סיפורו של ליקר השרטרז, למשל, הוא אחד המעניינים בתחום הליקרים. המתכון לייצורו הגיע ב-1605 למנזר הגרנד-שרטרז שבצרפת, כאליקסיר רפואי. אך הכתב לא היה מובן ולקח מעל 100 שנים עד שהצליחו לפענחו.
רק ב-1737 הצליח נזיר בשם ז'רום מאובק (Jerome Maubec) לפענח את הכתב ולהפוך אותו למתכון מעשי. עד היום, רק 3 נזירים יודעים את המתכון המלא, כשהמרכיב היחיד הידוע עשוי מכ-130 צמחים שונים. אירוניה מעניינת היא שהנזירים מכינים את הליקר בדממה כמעט מוחלטת, אך הליקר שלהם הפך לכוכב הברים בעולם המשקאות המעורבים ולרבים מזכיר טעמו ה"מיושן" את שיקויי המרפא של ימי הביניים.
דוגמה נוספת לעולם המסקרן של הליקרים היא הגליאנו (Galliano), חביב המהגרים האיטלקים בארה"ב, ליקר עשבי תיבול איטלקי, הידוע במתיקותו ובבקבוקו הגבוה והאייקוני. הליקר הצהוב הזה נקרא על שם הגנרל האיטלקי ג'וזפה גליאנו ומכיל 80 עשבי תיבול. הגליאנו הפך למפורסם בזכות הקוקטייל הארווי וולבנגר (Harvey Wallbanger), שכלל אותו. הקוקטייל עצמו נקרא כך על שם גולש קליפורני שהיכה בקירות הבר לאחר שתייה מרובה שלו.
אנקדוטה מקסימה נוספת קשורה לסמבוקה (Sambuca), הליקר האיטלקי בטעם אניס. המסורת האיטלקית מחייבת להגיש אותו עם 3 פולי קפה שצפים על המשקה, המסמלים בריאות, אושר ושגשוג. התגלה בתחילת המאה ה-20 שבעל בר איטלקי חכם הוא שיצר את המסורת הזו, כדי לבדוק אם הלקוחות שלו שיכורים מדי - מי שלא הצליח לדלג על כל 3 הפולים בזמן השתייה, לא קיבל עוד משקה.
סיפור מרתק נוסף קשור לליקר הבוטני פנט ברנקה (Fernet-Branca). הליקר המר הזה, המכיל 27 עשבי תיבול, נוצר בשנת 1845 על ידי ברנרדינו ברנקה במילאנו. במהלך איסור האלכוהול בארצות הברית (1920-1933), פנט ברנקה נמכר כ"תרופה" בבתי מרקחת, מה שהפך אותו לליקר האיטלקי היחיד שהיה זמין אז באופן חוקי באמריקה.
הנה הליקר כתרופה של פעם ששודרגה בסוכר וטעמים:
https://youtu.be/H1ps5T_Aq2w
שיטה להכנת הליקר הביתי הקל ביותר מקליפות תפוז:
https://youtu.be/q_vb3goY8VM
ליקר בננה לבד ב-5 דקות:
https://youtu.be/3VaploBgWis
כך מכינים לבד את ליקר הקפה הפופולרי:
https://youtu.be/eQPCb3L0H5I
ליקר אפרסקים בבית:
https://youtu.be/pDoaBV78W0k
על תולדות הליקרים:
https://youtu.be/x0k250Q7RXg
מה מקור שמות הליקרים והמשקאות האחרים?
https://youtu.be/3Hf6r5FczHM?long=yes
הרוקח האמריקאי מאטלנטה, ג'ון סתית' פּמברטון, הוא הממציא של משקה הקוקה-קולה. ידוע שבחייו של פּמברטון שימש המשקה בעיקר למטרות רפואיות.
פּמברטון, שנפצע במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, חיפש תרופה להתמכרותו למורפין - סם שבו השתמשו להקלת הכאב לפצועים במלחמה. מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה, יצר פמברטון משקה עתיר אלכוהול, שזכה לשם "יין קוקה צרפתי של פמברטון".
פמברטון החל לשווק את המשקה כתרופה יעילה נגד בעיות מעיים, קיבה וכליות והמרקחת הצליחה באופן יחסי, אם כי לא דווח על הצלחות רפואיות מזהירות שלה..
משנאסר האלכוהול באטלנטה, עם "חוקי היובש" בשנת 1885, נאלץ פמברטון להמציא את המשקה ללא אלכוהול וקרא לו על שם צמח הקוקה ואגוז הקולה - "קוקה קולה".
כמה שנים לאחר מכן רכש את העסק איש עסקים בשם אסה קנדלר, גאון שיווק שהפך את המשקה הסתמי של פמברטון להצלחה אדירה בארה"ב. לגבי שיווק משקה הקוקה-קולה בבקבוקים, היה קנדלר ספקני, אבל הוא הוכח כמחוכם ביותר והפך את המשקה לפופולארי בעולם כולו ולסמל של שיווק חכם ופורץ דרך.
הנה סרטון על המצאת הקוקה קולה:
http://youtu.be/Pdrr3ZxZUOc?t=33s
כך מייצרת החברה שמפיצה ליותר מדינות ממספר החברות באו"ם:
https://youtu.be/wMctmMin9vM
פרסומת משנת 1961 על מכירת קולה ב-57 מדינות בעולם:
http://youtu.be/FRvgzxlpxts
תולדות הקוקה-קולה:
https://youtu.be/jwCYxwkjw90
וסרט תיעודי על ההיסטוריה המלאה של הקוקה קולה:
https://youtu.be/ToYfRlEDY_E?long=yes
