זו אחת המהפכות המעודדות בדרך הארוכה לשחרור האישה ושוויון לנשים. תנועת #MeToo הייתה לא פחות מרעידת אדמה טקטונית ביחסים שבין גברים ונשים לאורך ההיסטוריה.

השפעתה לטווח ארוך על התרבות העולמית עדיין לא ברורה לחלוטין, אבל כל אחד מבין היום שמה שהיה ביחסים שבין גברים חזקים לנשים מוחלשות או לנשים בכלל, לעולם לא ישוב להיות כשהיה. לפחות לא בעולם המודרני, הליברלי והמתקדם.

הביטוי MeToo הושמע לראשונה ב-2006, על ידי הפעילה טרנה בורק (Tarana Burke). זה היה כשהיא עבדה עם נערות צעירות שחוו תקיפות מיניות בקהילות מוחלשות. 11 שנה אחר-כך, ב-15 באוקטובר 2017, הוא יהפוך לעניין בינלאומי.

תנועת ה-#MeToo נולדה בטוויטר, כשהשחקנית אליסה מילאנו (Alyssa Milano) קראה לנשים שחוו הטרדות מיניות לכתוב "Me Too". היא לא ידעה שבורק טבעה את הביטוי שנים קודם לכן. בתוך 24 שעות נרשמו כ-500 אלף איזכורים של ההאשטאג בטוויטר, לצד למעלה מ-12 מיליון פוסטים, תגובות ותגובות בפייסבוק.

מה שהתחיל כציוץ בודד הפך למהפכה תרבותית, לתנועה של ממש.

תאוצה מסחררת צברה התנועה כשעשרות נשים השמיעו את קולן נגד המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין (Harvey Weinstein). בניו יורק טיימס (New York Times) הופיעה כתבה של ג'ודי קנטור (Jodi Kantor) ומייגן טווהי (Megan Twohey). ב-New Yorker תופיע גם חקירתו של רונן פארו (Ronan Farrow), בה ייחשפו עשרות שנים של התעללות שיטתית.

בפסק דין שיסמן נקודת מפנה משפטית היסטורית, יידון ב-2020 ויינשטיין ל-23 שנות מאסר. באפריל 2024 בית המשפט העליון של ניו יורק ביטל את ההרשעה בשל טעויות פרוצדוראליות. משפט חוזר החל באפריל 2025 ועדיין מתנהל. ביוני 2025 המושבעים הגיעו להרשעה חלקית באחד האישומים. בנוסף לניו יורק, ויינשטיין הורשע גם בלוס אנג'לס ב-2022 ונידון ל-16 שנות מאסר נוספות.

התנועה השפיעה על תעשיות שלמות. בהוליווד הוקמה קרן Time's Up שגייסה מיליוני דולרים לסיוע משפטי לנפגעות. דמויות בכירות כמו קווין ספייסי (Kevin Spacey), מאט לאואר (Matt Lauer) ולואי סי קיי (Louis C.K) איבדו את הקריירות שלהם. בעולם העסקי, חברות החלו לשנות נהלי תלונות ולהקים תוכניות הדרכה חדשות.

אנקדוטה מעניינת: חיפושים בגוגל של ביטויים (באנגלית) כמו "הטרדה מינית" ו"פגיעה מינית" הגיעו לשיא היסטורי, עם כ-50 מיליון חיפושים בין אוקטובר 2017 ליוני 2018. בנובמבר 2017 נערך בלוס אנג'לס צעדת הניצולות הראשונה בהובלת טרנה בורק.

ועדיין, אחרי הגל הראשון החלו להישמע קולות מורכבים יותר. ב-2018 פרסמה קבוצה של 100 סופרות, שחקניות ואינטלקטואליות צרפתיות, ביניהן קתרין דנב (Catherine Deneuve), מכתב בעיתון Le Monde. המכתב הזהיר מפני "פוריטניזם חדש" והגן על "חופש לחזר" אחרי נשים. לאחר זהמכתב עורר סערה עזה, דנב התנצלה בפני נפגעות תקיפות מיניות.

בארצות הברית התעורר ויכוח על "הליך הוגן" והאם האשמות ברשתות החברתיות מספיקות כדי להרוס קריירות. חלק מהדמויות שהודחו ניסו לחזור לאור הזרקורים, עם תגובות מעורבות מהציבור.

ועדיין, תנועת MeToo הצליחה לשבור שתיקה של עשרות שנים ולשנות את יחסי הכוח במקומות עבודה. בארצות הברית, שינו 6 מדינות את החוקים בנושא הסכמי סודיות (NDA). הן הגבילו את השימוש בהם בתיקי הטרדות מיניות ובמקרים מסוימים אסרו לחלוטין על כפיית הסכמי שתיקה על עובדות.

חוקים נוספים נחקקו במדינות כמו צרפת ושוודיה. השאלות והסוגיות כמו אלה של הקו שבין חיזור להטרדה והיחס בין צדק למחילה, עדיין מעסיקות חברות מערביות רבות.


מפורסמות מסבירות את החשיבות של #MeToo:

https://youtu.be/1PceKUuGiDw


כך נולדה תנועת #MeToo המשפיעה:

https://youtu.be/hcPK13o5svY


המסר? (עברית)

https://youtu.be/ygS9RwIOIms


הדילמה:

https://youtu.be/MQPpRpZMiBQ


יש גם גברים בקמפיין (עברית):

https://youtu.be/3htKmB98Op8


האם תנועת ה-#me too מתה?

https://youtu.be/lX9FIJeV9lM


הרצאת וידאו על לידת קמפיין #me too

https://youtu.be/u1Rb7TGgsp4


קליפ ששאג כל הדרך אל המיליארד:

https://youtu.be/qDRORgoZxZU


סרט תיעודי על #MeToo והמהפכה:

https://youtu.be/7vgpxWbD1VI?long=yes


מה היו ההישגים האמיתיים של MeToo? (עברית)

https://youtu.be/wMeI5JZ5NV4?long=yes


ומי טו הגיעה אפילו לחברה החרדית (עברית):

https://youtu.be/yoyqpC7rBpA?long=yes

פמיניזם (Feminism) היא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. אף שבאופן מסוים הפמיניזם הוא המנוע של תהליך שחרור האישה, פמיניזם רחוק מלהיות רק "שחרור האישה". להיפך, זו תפיסת עולם מקיפה השואפת לשוויון מגדרי בכל תחומי החיים.

היום הפמיניזם היא אחת התנועות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם המודרני, אך התנועה הפמיניסטית התגבשה באופן רשמי לראשונה במאה ה-19, אך שורשיה נטועים עמוק יותר בהיסטוריה. כבר ב-1792, מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstonecraft) פרסמה את "הגנה על זכויות האישה", טקסט מכונן שקרא לשוויון חינוכי ופוליטי. וולסטונקרפט, שחיה בין השנים 1759-1797, חיה חיים סוערים שסתרו את המוסכמות החברתיות של תקופתה - היא ניהלה רומנים, ילדה בת מחוץ לנישואין, וניסתה להתאבד פעמיים.

המונח "פמיניסט" (Feminist) הופיע לראשונה בצרפת בסביבות 1880, כאשר הפעילה לזכויות נשים הובנייה אוקלר (Hubertine Auclert) השתמשה בו לראשונה באופן מתועד.

התנועה לשחרור האישה (Women's Liberation Movement) היא תנועה ספציפית שפרחה בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, כחלק מ"הגל השני" של הפמיניזם.

ב"סיקסטיז" של המאה ה-20:נחשפות נשים רבות לשעמום. אם בחציה הראשון של אותה מאה, רובן עובדות קשה בעבודות הבית, מביא הזינוק הכלכלי שבא לאחר מלחמת העולם השנייה את חלקן הגדול להשתעמם. הן עדיין לא עובדות מחוץ לבית ורבות מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי, מוצאות את עצמן מסוגרות בביתן כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמות מאוד מלאכות הבית שלהן והזמן הפנוי חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, עתיד להפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.

בעוד הפמיניזם הוא האידיאולוגיה הרחבה, תנועת שחרור האישה הייתה קמפיין ממוקד שהתמקד בשחרור נשים מהכבלים החברתיים המסורתיים והגדרת זהותן מחדש.

אירוע מכונן בתולדות התנועה התרחש ב-1968, כאשר סמוך למהפכת זכויות האדם של הסיקסטיז, 400 פמיניסטיות רדיקליות ערכו הפגנה נגד התחרות שקבעה כל שנה מי יותר יפה ומי רזה יותר, או בשמה הרשמי תחרות "מיס אמריקה". כחלק מההפגנה וכסמל למחאתן נגד הדיכוי הנשי הן השליכו חזיות, יש אומרים שאפילו שרפו, זרקו לפח האשפה תמרוקים וחפצים "נשיים" אחרים.

אף שהם חולקים מטרה משותפת, של אתגור יחסי הכוח המסורתיים בין המינים, יש כמה זרמים לפמיניזם העכשווי. כל אחד מהם מציע היבט אחר של אי-השוויון המגדרי וכיצד לפתור אותו. בין הזרמים המרכזיים: פמיניזם ליברלי, פמיניזם רדיקלי, סוציאליסטי, תרבותי, אקו-פמיניזם ופמיניזם פוסט-מודרני.

כשנשאלת שופטת בית המשפט העליון האמריקאי המנוחה רות ביידר גינסבורג (Ruth Bader Ginsburg) מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון, היא נותנת אז את התשובה המפורסמת שלה: "כשיהיו תשע נשים. אנשים נדהמים כשאני אומרת את זה, אבל בעבר היו תשעה גברים ואיש אי-פעם לא הופתע מכך."

הפמיניזם ממשיך להתפתח גם במאה ה-21, עם דגש גובר על אינטרסקציונליות - ההבנה שזהויות שונות כמו מגדר, גזע, מעמד ומיניות משתלבות ומשפיעות על חוויית האפליה של אנשים. הרשתות החברתיות סיפקו לנשים זירה חדשה במאבק הפמיניסטי, כפי שהוכיחה תנועת ה-#MeToo שחשפה את היקף ההטרדות המיניות בתעשיות שונות.

בדור האחרון במערב, יש לא מעט הצלחות, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא המהפך בתפקידן של הנשים בחברה המערבית. המהפכה הזו שהיא רחוקה מלהסתיים היא ענקית ונוגעת בתחומים רבים, כול חברה, כלכלה ומשפחה.

הפמיניזם בפשטות מהווה את הדרישה לשוויון זכויות מגדרי (נשים, גברים). כל שאר המושגים, הסטראוטיפים וההדבקות של התוויות מסביב לעניין הכל-כך פשוט הזה, הם רק בלבול מוח, שלעתים נובע מבורות ולעתים מכוונה להרתיע או לא לנקוט עמדה.

בניגוד לתפיסה הרווחת, פמיניזם אינו "שנאת גברים" (מיזאנדריה) ורבים עדיין מתקשים להבין את מהותו האמיתית. מחקרים רבים מראים שהפמיניסטיות רואות בפמיניזם תנועה שצריכה לשחרר גם גברים מציפיות מגדריות מסורתיות ומגבילות. היות שפמיניזם לא טוענת שיש זהות ביולוגית בין גברים ונשים, אלא עניין חברתי, היא בעצם פועל יוצא של שנאת נשים, המוכרת כמיזוגניה.

המחקר בתחום המגדר המודרני חשף נתון מעניין: מדינות עם שוויון מגדרי גבוה יותר נוטות להציג תל"ג גבוה יותר לנפש ואיכות חיים משופרת לכולם. ניו זילנד, שהייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה ב-1893, מהווה דוגמה מצוינת לכך.

בין אם אדם רואה בעצמו פמיניסט או לא, אין ספק שהתנועה הזו שינתה באופן דרמטי את העולם בו אנו חיים - מחוקי עבודה ועד לדימויים תקשורתיים, ממערכות יחסים אישיות ועד למדיניות גלובלית.


הנה הגדרת הפמיניזם הפשוטה (עברית):

https://youtu.be/5d4sB5kxLPA


הפמיניזם והשינוי החברתי ומעמד הנשים בחברה (עברית):

https://youtu.be/T6X5tOwi5UM


הקשיים בחיי הגאונית הפמיניסטית הראשונה ביבשות אמריקה (מתורגם):

https://youtu.be/9wSOt3z_-YY


אחד מסמלי הפמיניזם היה שריפת החזיות - כי מי קבע שנשים צריכות אותן בכלל? (עברית)

https://youtu.be/iIK6ITrCHlw


הנה תולדות הפמיניזם (עברית):

https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?long=yes


ואיך זה לפגוש בתור פמיניסטית את השובניסטים הכי גדולים שיש? (מתורגם)

https://youtu.be/3WMuzhQXJoY?long=yes

דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?

שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.

למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.

בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.

מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.

למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.

כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.


הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...

https://youtu.be/asfudy5NN-Y


רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)

https://youtu.be/iIK6ITrCHlw


מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):

https://youtu.be/uYB6Q6blkG8


ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):

https://youtu.be/NMxox676Dx0