מהי מהפכת מי טו?
זו אחת המהפכות המעודדות בדרך הארוכה לשחרור האישה ושוויון לנשים. תנועת #MeToo הייתה לא פחות מרעידת אדמה טקטונית ביחסים שבין גברים ונשים לאורך ההיסטוריה.
השפעתה לטווח ארוך על התרבות העולמית עדיין לא ברורה לחלוטין, אבל כל אחד מבין היום שמה שהיה ביחסים שבין גברים חזקים לנשים מוחלשות או לנשים בכלל, לעולם לא ישוב להיות כשהיה. לפחות לא בעולם המודרני, הליברלי והמתקדם.
הביטוי MeToo הושמע לראשונה ב-2006, על ידי הפעילה טרנה בורק (Tarana Burke). זה היה כשהיא עבדה עם נערות צעירות שחוו תקיפות מיניות בקהילות מוחלשות. 11 שנה אחר-כך, ב-15 באוקטובר 2017, הוא יהפוך לעניין בינלאומי.
תנועת ה-#MeToo נולדה בטוויטר, כשהשחקנית אליסה מילאנו (Alyssa Milano) קראה לנשים שחוו הטרדות מיניות לכתוב "Me Too". היא לא ידעה שבורק טבעה את הביטוי שנים קודם לכן. בתוך 24 שעות נרשמו כ-500 אלף איזכורים של ההאשטאג בטוויטר, לצד למעלה מ-12 מיליון פוסטים, תגובות ותגובות בפייסבוק.
מה שהתחיל כציוץ בודד הפך למהפכה תרבותית, לתנועה של ממש.
תאוצה מסחררת צברה התנועה כשעשרות נשים השמיעו את קולן נגד המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין (Harvey Weinstein). בניו יורק טיימס (New York Times) הופיעה כתבה של ג'ודי קנטור (Jodi Kantor) ומייגן טווהי (Megan Twohey). ב-New Yorker תופיע גם חקירתו של רונן פארו (Ronan Farrow), בה ייחשפו עשרות שנים של התעללות שיטתית.
בפסק דין שיסמן נקודת מפנה משפטית היסטורית, יידון ב-2020 ויינשטיין ל-23 שנות מאסר. באפריל 2024 בית המשפט העליון של ניו יורק ביטל את ההרשעה בשל טעויות פרוצדוראליות. משפט חוזר החל באפריל 2025 ועדיין מתנהל. ביוני 2025 המושבעים הגיעו להרשעה חלקית באחד האישומים. בנוסף לניו יורק, ויינשטיין הורשע גם בלוס אנג'לס ב-2022 ונידון ל-16 שנות מאסר נוספות.
התנועה השפיעה על תעשיות שלמות. בהוליווד הוקמה קרן Time's Up שגייסה מיליוני דולרים לסיוע משפטי לנפגעות. דמויות בכירות כמו קווין ספייסי (Kevin Spacey), מאט לאואר (Matt Lauer) ולואי סי קיי (Louis C.K) איבדו את הקריירות שלהם. בעולם העסקי, חברות החלו לשנות נהלי תלונות ולהקים תוכניות הדרכה חדשות.
אנקדוטה מעניינת: חיפושים בגוגל של ביטויים (באנגלית) כמו "הטרדה מינית" ו"פגיעה מינית" הגיעו לשיא היסטורי, עם כ-50 מיליון חיפושים בין אוקטובר 2017 ליוני 2018. בנובמבר 2017 נערך בלוס אנג'לס צעדת הניצולות הראשונה בהובלת טרנה בורק.
ועדיין, אחרי הגל הראשון החלו להישמע קולות מורכבים יותר. ב-2018 פרסמה קבוצה של 100 סופרות, שחקניות ואינטלקטואליות צרפתיות, ביניהן קתרין דנב (Catherine Deneuve), מכתב בעיתון Le Monde. המכתב הזהיר מפני "פוריטניזם חדש" והגן על "חופש לחזר" אחרי נשים. לאחר זהמכתב עורר סערה עזה, דנב התנצלה בפני נפגעות תקיפות מיניות.
בארצות הברית התעורר ויכוח על "הליך הוגן" והאם האשמות ברשתות החברתיות מספיקות כדי להרוס קריירות. חלק מהדמויות שהודחו ניסו לחזור לאור הזרקורים, עם תגובות מעורבות מהציבור.
ועדיין, תנועת MeToo הצליחה לשבור שתיקה של עשרות שנים ולשנות את יחסי הכוח במקומות עבודה. בארצות הברית, שינו 6 מדינות את החוקים בנושא הסכמי סודיות (NDA). הן הגבילו את השימוש בהם בתיקי הטרדות מיניות ובמקרים מסוימים אסרו לחלוטין על כפיית הסכמי שתיקה על עובדות.
חוקים נוספים נחקקו במדינות כמו צרפת ושוודיה. השאלות והסוגיות כמו אלה של הקו שבין חיזור להטרדה והיחס בין צדק למחילה, עדיין מעסיקות חברות מערביות רבות.
זו אחת המהפכות המעודדות בדרך הארוכה לשחרור האישה ושוויון לנשים. תנועת #MeToo הייתה לא פחות מרעידת אדמה טקטונית ביחסים שבין גברים ונשים לאורך ההיסטוריה.
השפעתה לטווח ארוך על התרבות העולמית עדיין לא ברורה לחלוטין, אבל כל אחד מבין היום שמה שהיה ביחסים שבין גברים חזקים לנשים מוחלשות או לנשים בכלל, לעולם לא ישוב להיות כשהיה. לפחות לא בעולם המודרני, הליברלי והמתקדם.
הביטוי MeToo הושמע לראשונה ב-2006, על ידי הפעילה טרנה בורק (Tarana Burke). זה היה כשהיא עבדה עם נערות צעירות שחוו תקיפות מיניות בקהילות מוחלשות. 11 שנה אחר-כך, ב-15 באוקטובר 2017, הוא יהפוך לעניין בינלאומי.
תנועת ה-#MeToo נולדה בטוויטר, כשהשחקנית אליסה מילאנו (Alyssa Milano) קראה לנשים שחוו הטרדות מיניות לכתוב "Me Too". היא לא ידעה שבורק טבעה את הביטוי שנים קודם לכן. בתוך 24 שעות נרשמו כ-500 אלף איזכורים של ההאשטאג בטוויטר, לצד למעלה מ-12 מיליון פוסטים, תגובות ותגובות בפייסבוק.
מה שהתחיל כציוץ בודד הפך למהפכה תרבותית, לתנועה של ממש.
תאוצה מסחררת צברה התנועה כשעשרות נשים השמיעו את קולן נגד המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין (Harvey Weinstein). בניו יורק טיימס (New York Times) הופיעה כתבה של ג'ודי קנטור (Jodi Kantor) ומייגן טווהי (Megan Twohey). ב-New Yorker תופיע גם חקירתו של רונן פארו (Ronan Farrow), בה ייחשפו עשרות שנים של התעללות שיטתית.
בפסק דין שיסמן נקודת מפנה משפטית היסטורית, יידון ב-2020 ויינשטיין ל-23 שנות מאסר. באפריל 2024 בית המשפט העליון של ניו יורק ביטל את ההרשעה בשל טעויות פרוצדוראליות. משפט חוזר החל באפריל 2025 ועדיין מתנהל. ביוני 2025 המושבעים הגיעו להרשעה חלקית באחד האישומים. בנוסף לניו יורק, ויינשטיין הורשע גם בלוס אנג'לס ב-2022 ונידון ל-16 שנות מאסר נוספות.
התנועה השפיעה על תעשיות שלמות. בהוליווד הוקמה קרן Time's Up שגייסה מיליוני דולרים לסיוע משפטי לנפגעות. דמויות בכירות כמו קווין ספייסי (Kevin Spacey), מאט לאואר (Matt Lauer) ולואי סי קיי (Louis C.K) איבדו את הקריירות שלהם. בעולם העסקי, חברות החלו לשנות נהלי תלונות ולהקים תוכניות הדרכה חדשות.
אנקדוטה מעניינת: חיפושים בגוגל של ביטויים (באנגלית) כמו "הטרדה מינית" ו"פגיעה מינית" הגיעו לשיא היסטורי, עם כ-50 מיליון חיפושים בין אוקטובר 2017 ליוני 2018. בנובמבר 2017 נערך בלוס אנג'לס צעדת הניצולות הראשונה בהובלת טרנה בורק.
ועדיין, אחרי הגל הראשון החלו להישמע קולות מורכבים יותר. ב-2018 פרסמה קבוצה של 100 סופרות, שחקניות ואינטלקטואליות צרפתיות, ביניהן קתרין דנב (Catherine Deneuve), מכתב בעיתון Le Monde. המכתב הזהיר מפני "פוריטניזם חדש" והגן על "חופש לחזר" אחרי נשים. לאחר זהמכתב עורר סערה עזה, דנב התנצלה בפני נפגעות תקיפות מיניות.
בארצות הברית התעורר ויכוח על "הליך הוגן" והאם האשמות ברשתות החברתיות מספיקות כדי להרוס קריירות. חלק מהדמויות שהודחו ניסו לחזור לאור הזרקורים, עם תגובות מעורבות מהציבור.
ועדיין, תנועת MeToo הצליחה לשבור שתיקה של עשרות שנים ולשנות את יחסי הכוח במקומות עבודה. בארצות הברית, שינו 6 מדינות את החוקים בנושא הסכמי סודיות (NDA). הן הגבילו את השימוש בהם בתיקי הטרדות מיניות ובמקרים מסוימים אסרו לחלוטין על כפיית הסכמי שתיקה על עובדות.
חוקים נוספים נחקקו במדינות כמו צרפת ושוודיה. השאלות והסוגיות כמו אלה של הקו שבין חיזור להטרדה והיחס בין צדק למחילה, עדיין מעסיקות חברות מערביות רבות.
