שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם הדונאטס האמריקאים?
דרך ארוכה עשתה הסופגנייה בעולם. זהו אחד המאכלים העתיקים בעולם שגילו הוא כגיל הטיגון, כי הסופגניה היא סוג של בלילה או עיסה מתוקה שטוגנה בשמן עמוק.
אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד. הם הגיעו ל"עולם החדש" עם מה שיהפוך באמריקה ל"דוֹנַאטְּס" (Doughnut), סופגניות החישוק, המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון עדות הבייגלה.
בארצות הברית, הממלכה המתוקה והשמנה להפליא של ה"דונאטס", יש ויכוחים אמיתיים לגבי ההיסטוריה של הסופגניות המתוקות, האהובות ולגמרי לא בריאות הללו.
הגרסה המקובלת מיקמה את הגעת הדונאטס לצפון אמריקה עם המתיישבים ההולנדים. מה שמחזק את התיאוריה הזו היא העובדה שבמאה ה-19 קראו לדונאטס בשם ההולנדי שלהם Olykoeks, בתרגום מילולי "עוגות שמנוניות".
מנגד, ראיות ארכאולוגיות שנמצאו בדרום מערב ארצות הברית מעידות על כך שייתכן שהתושבים המקוריים של אמריקה, ילידי היבשת, הכינו בעבר הרחוק גם הם מאכל דומה.
כך או כך, את הדונאט הטבעתי, זה עם החור באמצע, המציא בשנת 1847, לפחות לטענתו, אמריקאי בשם הנסון קרוקט גרגורי. זה היה כשהוא עבד כטבח על ספינת סוחר. גרגורי, שהעיד שלא אהב את הטעם של הדונאטס הכדוריים החליט לנקב אותם. הוא השתמש במכסה של מיכל פלפל שחור ועשה בכל אחד מהם חור, עוד לפני הטיגון.
הטעם המוצלח של הדונאטס המנוקבים שלו הפך אותם ללהיט וברחבי ארצות הברית נפוצה האופנה החדשה של עשיית חור בדונאט.
החור הזה של הדונאט זכה לכינוי "דונאט-הול". עם הזמן, במאה ה-20, נוסדה רשת דאנקן דונאטס המצליחה. בחנויות שלה קיבל הדונאט הול גם שם מסחרי בתור המותג, או שמא יש לומר "בחור המותג", שנקרא "מאנצ'קין".
הנה תולדות הדונאטס (עברית):
https://youtu.be/HfacE9pgxxw
כך מכינים דאנקן דונאטס (עברית):
https://youtu.be/-ZlkSx12-Lc
אפשר גם ללא שמרים:
https://youtu.be/aI8ZLW3O-uY
מי המציא את הדונאט:
https://youtu.be/FlnMQVVhKAs
הדונאט האמריקאי בא בכלל מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
מהי מנת ה"בשר ושלוש" של אמריקה?
מסעדות "בשר ושלוש" (Meat and Three) הוא סוג של מסעדות אמריקאיות, שמגישות מנות הנקראות כך. אלו מסעדות עממיות, גם בטעם המקומי וגם במחיר העממי, שזוכות להצלחה רבה אצל האמריקאים מהמקומות הקטנים. מקורן של מסעדות ה"בשר ושלוש" הוא ככל הנראה בעיר נאשוויל, בירת מדינת טנסי.
מנות הבשר והשלוש הללו נקראות כך מכיוון שהן מכילות תמיד מנת בשר ו-3 תוספות. הן מוגשות על צלחת גדולה אחת, שהסועד מקבל אל השולחן, ללא תוספות אחרות. מנות אלה נפוצות בעיקר במסעדות הדיינר העממיות של דרום ארצות הברית, מסעדות הדרכים האמריקאיות שאין אמריקאי שלא אכל בהן.
את הבשר למנות הללו ניתן לבחור מתוך מבחר גדול, שיכול להגיע לעשרות סוגי בשרים שונים. את שלושת התוספות שבאות עימו ניתן לבחור מתוך כ-10 סוגים של תוספות. ביניהן יהיו כמעט תמיד תפוחי אדמה, ירקות, מקרוני, גבינה, תירס, שעועית וספגטי.
הנה מסעדה אופיינית עם מנות ה"בשר ושלוש":
https://youtu.be/20dEgta53fc
ודיינר עם מנות "הבשר והשלוש":
https://youtu.be/ZNwyyWrPbe4
מה הסיפור של רשת קנטאקי פרייד צ'יקן?
קנטאקי פרייד צ'יקן (KFC) היא רשת בינלאומית של מסעדות עוף, עם היסטוריה ארוכה של הצלחה וחדשנות.
רשת המזון המהיר הזו, שייסד קולונל אמריקאי בשם סנדרס, מבוססת על בשר עוף ומתכון ייחודי שממנו התחיל ושאם בזמן הפך פשוט ל"קנטאקי פרייד צ'יקן".
כבר שלושת רבעי מאה שזו רשת מזון מהיר אמריקאית, אהובה על רבים, המציעה עוף מטוגן, איכותי ביחס למזון מהיר, בסגנון שיצר הקולונל המייסד שלה.
רבים אומרים שקנטאקי פרייד צ'יקן מאפשרת כיום לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו בכל העולם. עוף קולונל בסטייל מסחרי ברמה גבוהה וכמו באמריקה.
הכנת העוף המטוגן במסעדות של הרשת מבוססת על מתכון מיתולוגי וסודי, המכונה בתרגום חופשי "ליקוק טוב של האצבעות" (Finger likin’ good).
יצר אותו הטבח הקולונל הרלנד סנדרס מקנטאקי. המתכון שלו לעוף מטוגן הכיל לא פחות מ-11 תבלינים ומרכיבים. האגדה, היא כנראה אמיתית לחלוטין, מספרת שהוא חרט אותם על גב דלת המטבח שלו.
תחילת הדרך של הקולונל סנדרס הייתה במסעדה הראשונה שפתח בקנטאקי, במבנה בו התגוררו הוא ומשפחתו בחלקו האחורי. ההצלחה הייתה יפה כבר מהתחלה, אבל כשהחל לנסות ולפתוח סניפים בשיטת הזכיינית, סירבו לו מכת 1,000 מסעדות.
במקום עוף מטוגן, הבעלים שלהן ודאי אכלו את הכובע... כי מכאן ובמהלך חייו הצליח הקולונל להרים רשת מסעדות ענקית ומצליחה, בה מצליחים כל הסניפים להנפיק את המנות הזהות, עם טעם העוף המפורסם שלו.
כך יצר הטבח המפורסם, שדמותו היא זו שמופיעה בסמל המסעדה עד היום, רשת מסעדות עוף בינלאומית עם היסטוריה ארוכת שנים, של טעם טוב, עם אושר פריך שמוגש בדלי, עם הצלחה קראנצ'ית רבה וחדשנות עסקית וקולינרית.
מפה לשם, כבר שנים רבות שרשת KFC קיימת ומתפתחת, כשהעוף המטוגן שלה כבר כבש מעל 142 מדינות ונמכר בלא פחות מ-25 אלף סניפים בכל העולם.
מה שהחל מהמטבח הקטן של הקולונל סנדרס והקנטאקי פרייד צ'יקן שלו היא היום רשת המזון המהיר האהובה ביותר על חובבי העוף המטוגן בעולם.
התפריט שלה שומר על הטעם המקורי בכל העולם והוא עדיין מבוסס על אותו המתכון הסודי של הקולונל ועל מסורת הכנת המנות המקורית, שנשמרת עד היום בכל מסעדות הרשת. זהו פאסט פוד אמריקאי טהור, אבל פחות של אמריקה בסגנון ניו יורק ויותר על הטיגון העמוק של הדרום העמוק, זה עם הנגיסות, החריפות והקראנץ'.
כמובן שכיום מציעה KFC שלל מנות נוספות ולא רק מטוגנות. אלה כוללות כנפיים חריפות, בורגרים על בסיס עוף, נאגטס שנקראים כאן "בייטס", עוף על העצם המצופה בפירורי לחם פריכים, טורטיות עם רצועות עוף פריך, סלט קיסר מאירופה וכמובן גם גלידת הסאנדיי האמריקאית כל כך.
הנה סיפורו של הקולונל שהתחיל אימפריה (עברית):
https://youtu.be/2jLACjqBQFg
מצגת וידאו של תולדות הרשת:
https://youtu.be/pKa_u31EJwU
הקולונל מציג את המסעדה הראשונה של רשת KFC, בה גר בהתחלה עם משפחתו מאחור:
https://youtu.be/7pOEW6bGK1I
דוגמה לפרסומת גאונית של KFC:
https://youtu.be/1iwW_u8lbbs
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של KFC
https://youtu.be/38H1ODIvWAQ?long=yes
מהו הפנקייק?
פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.
הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.
כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.
בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...
מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".
הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:
https://youtu.be/r_G0177KXA0
איך להכין פנקייק בבית? (עברית):
https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc
שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:
https://youtu.be/XDSDaFhOuo4
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/wiWB46xiIwU
וכך מצחיק צ'ארלי צ'פלין עם פנקייקס בסרט "הנער":
https://youtu.be/V_M3Jw3zoPY
איך הפכה הנקניקיה למאכל הרחוב של ניו יורק?
הוט-דוג או האט-דוג (Hot Dog) בעגה הניו-יורקית היא לא סתם נקניקיה בלחמנייה. מדובר במאכל הפופולארי ביותר ברחובות ניו יורק. לאן שלא תפנו בעיר הגדולה והמשופעת בכל טוב הזו, תוכלו לראות דוכן נקניקיות. הדוכנים האלה יציעו לכם בכל שעה ביום את הנקניקייה החמה בתוך לחמנייה טרייה, כשמעליה תקבלו תוספות מענגות כמו הקטשופ ההכרחי, החרדל הצהוב שמקנה קצת חריפות, בצל מטוגן שהניו יורקים חייבים מעל ההוט דוג שלהם, מיונז שאפשר בלעדיו אבל יש כאלה שרוצים רק איתו, מעט חמוצים ועוד.
הנקניקיות בלחמניה הן מהמאכלים האהובים ביותר של האמריקאים ולא רק בדוכני ההוט דוג שברחוב אוכלים אותן. גם נשיאים אמריקניים אהבו אותם ואף הגישו לאורחים רבי-מעלה. זכור במיוחד ההוט דוג שהוגש לדרישת הנשיא רוזוולט, טעם לחיכו של מלך אנגליה ג'ורג' החמישי, כשביקר בבית הלבן בשנת 1939.
אז אמנם הנקניקייה הזו, שהגיעה בכלל מפרנקפורט שבגרמניה, לא הפכה לסמל ההתפשטות של האמריקנה בעולם, כמו ההמבורגר האמריקאי, אבל עדיין מהווה ה"הוט דוג" את אחד מהמאכלים המבוקשים ביותר בארה"ב והוא מזון הרחוב האהוב והנגיש ביותר.
הנה דוכן הנקניקיות האופייני לעיר ניו יורק:
http://youtu.be/1FedB10W9es
כך מכינים את ההוט דוג הניו-יורקי:
http://youtu.be/6jQF0_tuGdU
אפשר לשדרג את ההוט דוג עוד יותר:
http://youtu.be/D0EAxdmzjzE
והפרנסה בדוכן הוט דוג לא קלה תמיד אבל נראה שנהנים בה:
http://youtu.be/hmW5HZ8XqmA
כיצד נולדה חמאת הבוטנים?
חמאת הבוטנים (Peanut Butter) פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון. כן, חמאת הבוטנים הייתה במקור תוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים.
כיום היא פופולרית כממרח ונחשבת לממרח האמריקאי ביותר שיש, אבל לא רק בגלל שאמריקאי המציא את חמאת הבוטנים, אלא מפני שהבוטנים בארצות הברית הם יותר חטיף ממזון. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים, חטיפים וגלידות. האמריקאים אוכלים מהם במשחקי פוטבול ובייסבול ומאכילים בהם את בעלי החיים בגני חיות ויש אפילו בוטנים מצופים, המכונים "בוטנים אמריקאים".
הבוטנים עצמם, אגב, נולדו בדרום אמריקה וגרסה קדומה של הממרח הזה היה מוכר עוד בימי האצטקים. חשוב לציין שממרח הבוטנים הזה מזין, גם אם עתיר קלוריות.
בשנים האחרונות נכנסה חמאת הבוטנים גם למסעדות יוקרה והיא נכללת בתפריטים האקזוטיים ביותר בהן. היא גם משתלבת ברטבים כמו רוטב "סאטה", בסלטי אטריות קרים, במרקים, קינוחים ובמגוון מאכלים נוספים. בבישול הסיני משתלב גם שמן הבוטנים היטב.
אבל עדיין, השיא של חמאת הבוטנים הוא במאכל הכי פשוט ועממי - על לחם. בארצות הברית, כמו בעוד מדינות אנגלוסקסית באירופה, נוהגים רבים לאכול למרוח על הלחם חמאת בוטנים (Peanut Butter) עם ריבה.
כך או כך, חמאת הבוטנים גם מיוצרת בגרסאות שונות, ביניהן חמאת הבוטנים הקלאסית, חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, חמאת בוטנים עם דבש, חמאת בוטנים עם שוקולד ועוד.
אצלנו בישראל חמאת בוטנים היא מרכיב הטעם המרכזי בחטיף הישראלי הפופולרי "במבה".
כך התפתחה חמאת הבוטנים:
https://youtu.be/kE7kVjeBM-U
ייצור חמאת בוטנים בימינו:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
מהם תולדות הנקניקייה?
הוט-דוג או האט-דוג (Hot Dog) באמריקה, "באנגר" באנגליה, או נקניקייה אצלנו, הנקניקייה (Sausage) ידועה כמורשת גרמנית, שהגיעה מגרמניה לאמריקה ויצאה לעולם כולו.
כבר אלפי שנים שלוקחים את שאריות הבשר שנותרו מחיתוך הנתחים היפים ומכניסים אותם למעי בעל החיים.
אבל האמת היא שהמאכל הזה הוא בן אלפי שנים ומגיע, כמו הרבה המצאות בעולם, מסין דווקא. שם, מרגע שהבינו הסינים שמעי של חיה יכול לשמש למילוי ועטיפה לחלקי בשר, הם החלו להכין נקניקיות.
וכך, לפני כ-7,000 שנה, בייתו בסין לראשונה את החזיר, שסיפק להם את הבשר והשומן. הממצאים העתיקים ביותר להכנה של נקניקיות מגיעות משם והחוקרים משערים שמשם נפוץ הרעיון והתפזר ברחבי העולם.
ברומא העתיקה הכינו נקניקיות רבות. אם היום הנקניקיות האיטלקיות נודעות בעיקר בזכות השימוש בזרעי שומר. בספר הבישול של אפיסיוס נמצא מתכון רומי עתיק של נקניקיות, הכולל פלפל שחור, שהיה אז תבלין נדיר ויקר, ביחד עם כמון, עלי סאבורי, פירות יער ורוטב דגים עתיק בשם גארום.
לשמה הלועזי, sausage, היא זכתה מהמילה הלטינית העתיקה למלח. זאת בשל התפקיד החשוב שלה בעבר, כאמצעי לשימור של בשר, על ידי הוספה של מלח, ולאחר מכן ייבוש או יישון שלו.
וורסט בגרמניה, פודינג שחור באנגליה, מורסיה בספרד, בודין נואר בצרפת, סוסג', מרגז' או צ'וריסו - כל אלה רק חלק קטן מהמגוון והטעמים שלה. כל מדינה קראה לה אחרת והכינה אותה באופן מעט שונה, אבל כולן דומות.
בימינו מכינים נקניקיות כמעט בכל מקום בעולם. לשם כך הגיעה הנקניקייה מפרנקפורט שבגרמניה אל ארצות הברית ומשם נפוצה. אמנם היא לא הפכה לסמל ההתפשטות של האמריקנה בעולם, כמו ההמבורגר האמריקאי, אבל עדיין מהווה ה"הוט דוג" את אחד מהמאכלים המבוקשים ביותר בארה"ב ובאירופה והוא כנראה מזון הרחוב האהוב והנגיש ביותר בתבל.
הנה עלילות הנקניקייה (עברית):
https://youtu.be/YRDUSo5x05c
ההיסטוריה המודרנית שלה:
https://youtu.be/7-EsMyX6m4o
חנות הנקניקיות הכי ידועה באמריקה היא זו:
https://youtu.be/kkKcCFCnkTQ
וקרה גם שהנקניקייה הפכה לעניין פוליטי ומדיני (עברית):
https://youtu.be/UVZfu60zKNk
מה הטריק בגלידה אמריקאית?
הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.
הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.
האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.
הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.
למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.
כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.
מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.
הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):
https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0
הגלידה האמריקאית הגבוהה:
https://youtu.be/XmdbhHYtGWU
כך נכין גלידה כזו בבית:
https://youtu.be/MMm_kkwkYQM
מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:
https://youtu.be/tsGplFM6Ue4
עוד משהו ממשרד החיוך:
https://youtu.be/TiNRqTV2udg
וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:
https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes
איפה נולד נזיד הצ'ילי קון קרנה?
הוא המאכל הלאומי של טקסס ורבים חושבים שמוצאו ממקסיקו. למעשה, יש על כך ויכוח וטענה שמקורו בכלל בטקסס. אבל למה לקלקל אגדה שבגללה מגישים צ'ילי במקסיקו רק במסעדות לתיירים, כי הם בטוחים שהם הגיעו למולדת המאכל הנהדר הזה?
כך או כך, במערבונים ובצלחות של האקדוחנים במערב הפרוע הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.
עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.
לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.
ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.
מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.
הנה הצ'ילי קון קרנה המקסיקני שהקאובויז כל כך אוהבים:
https://youtu.be/bTJLLxqZevA
תולדות הצ'ילי קון קרנה:
https://youtu.be/JkZ_2fjzsSE
וכך מכינים צ'ילי קון קרנה (עברית):
https://youtu.be/7zYa9l4B35E
דרך ארוכה עשתה הסופגנייה בעולם. זהו אחד המאכלים העתיקים בעולם שגילו הוא כגיל הטיגון, כי הסופגניה היא סוג של בלילה או עיסה מתוקה שטוגנה בשמן עמוק.
אפילו לארצות הברית הובא השמנוני והמתוק הזה, על ידי המתיישבים ההולנדים והגרמנים שהגיעו לניו אינגלנד. הם הגיעו ל"עולם החדש" עם מה שיהפוך באמריקה ל"דוֹנַאטְּס" (Doughnut), סופגניות החישוק, המצופות והמתוקות להפליא, עם החור בסגנון עדות הבייגלה.
בארצות הברית, הממלכה המתוקה והשמנה להפליא של ה"דונאטס", יש ויכוחים אמיתיים לגבי ההיסטוריה של הסופגניות המתוקות, האהובות ולגמרי לא בריאות הללו.
הגרסה המקובלת מיקמה את הגעת הדונאטס לצפון אמריקה עם המתיישבים ההולנדים. מה שמחזק את התיאוריה הזו היא העובדה שבמאה ה-19 קראו לדונאטס בשם ההולנדי שלהם Olykoeks, בתרגום מילולי "עוגות שמנוניות".
מנגד, ראיות ארכאולוגיות שנמצאו בדרום מערב ארצות הברית מעידות על כך שייתכן שהתושבים המקוריים של אמריקה, ילידי היבשת, הכינו בעבר הרחוק גם הם מאכל דומה.
כך או כך, את הדונאט הטבעתי, זה עם החור באמצע, המציא בשנת 1847, לפחות לטענתו, אמריקאי בשם הנסון קרוקט גרגורי. זה היה כשהוא עבד כטבח על ספינת סוחר. גרגורי, שהעיד שלא אהב את הטעם של הדונאטס הכדוריים החליט לנקב אותם. הוא השתמש במכסה של מיכל פלפל שחור ועשה בכל אחד מהם חור, עוד לפני הטיגון.
הטעם המוצלח של הדונאטס המנוקבים שלו הפך אותם ללהיט וברחבי ארצות הברית נפוצה האופנה החדשה של עשיית חור בדונאט.
החור הזה של הדונאט זכה לכינוי "דונאט-הול". עם הזמן, במאה ה-20, נוסדה רשת דאנקן דונאטס המצליחה. בחנויות שלה קיבל הדונאט הול גם שם מסחרי בתור המותג, או שמא יש לומר "בחור המותג", שנקרא "מאנצ'קין".
הנה תולדות הדונאטס (עברית):
https://youtu.be/HfacE9pgxxw
כך מכינים דאנקן דונאטס (עברית):
https://youtu.be/-ZlkSx12-Lc
אפשר גם ללא שמרים:
https://youtu.be/aI8ZLW3O-uY
מי המציא את הדונאט:
https://youtu.be/FlnMQVVhKAs
הדונאט האמריקאי בא בכלל מאירופה:
https://youtu.be/Eok6_EksV_8?t=19s
מסעדות "בשר ושלוש" (Meat and Three) הוא סוג של מסעדות אמריקאיות, שמגישות מנות הנקראות כך. אלו מסעדות עממיות, גם בטעם המקומי וגם במחיר העממי, שזוכות להצלחה רבה אצל האמריקאים מהמקומות הקטנים. מקורן של מסעדות ה"בשר ושלוש" הוא ככל הנראה בעיר נאשוויל, בירת מדינת טנסי.
מנות הבשר והשלוש הללו נקראות כך מכיוון שהן מכילות תמיד מנת בשר ו-3 תוספות. הן מוגשות על צלחת גדולה אחת, שהסועד מקבל אל השולחן, ללא תוספות אחרות. מנות אלה נפוצות בעיקר במסעדות הדיינר העממיות של דרום ארצות הברית, מסעדות הדרכים האמריקאיות שאין אמריקאי שלא אכל בהן.
את הבשר למנות הללו ניתן לבחור מתוך מבחר גדול, שיכול להגיע לעשרות סוגי בשרים שונים. את שלושת התוספות שבאות עימו ניתן לבחור מתוך כ-10 סוגים של תוספות. ביניהן יהיו כמעט תמיד תפוחי אדמה, ירקות, מקרוני, גבינה, תירס, שעועית וספגטי.
הנה מסעדה אופיינית עם מנות ה"בשר ושלוש":
https://youtu.be/20dEgta53fc
ודיינר עם מנות "הבשר והשלוש":
https://youtu.be/ZNwyyWrPbe4
קנטאקי פרייד צ'יקן (KFC) היא רשת בינלאומית של מסעדות עוף, עם היסטוריה ארוכה של הצלחה וחדשנות.
רשת המזון המהיר הזו, שייסד קולונל אמריקאי בשם סנדרס, מבוססת על בשר עוף ומתכון ייחודי שממנו התחיל ושאם בזמן הפך פשוט ל"קנטאקי פרייד צ'יקן".
כבר שלושת רבעי מאה שזו רשת מזון מהיר אמריקאית, אהובה על רבים, המציעה עוף מטוגן, איכותי ביחס למזון מהיר, בסגנון שיצר הקולונל המייסד שלה.
רבים אומרים שקנטאקי פרייד צ'יקן מאפשרת כיום לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו בכל העולם. עוף קולונל בסטייל מסחרי ברמה גבוהה וכמו באמריקה.
הכנת העוף המטוגן במסעדות של הרשת מבוססת על מתכון מיתולוגי וסודי, המכונה בתרגום חופשי "ליקוק טוב של האצבעות" (Finger likin’ good).
יצר אותו הטבח הקולונל הרלנד סנדרס מקנטאקי. המתכון שלו לעוף מטוגן הכיל לא פחות מ-11 תבלינים ומרכיבים. האגדה, היא כנראה אמיתית לחלוטין, מספרת שהוא חרט אותם על גב דלת המטבח שלו.
תחילת הדרך של הקולונל סנדרס הייתה במסעדה הראשונה שפתח בקנטאקי, במבנה בו התגוררו הוא ומשפחתו בחלקו האחורי. ההצלחה הייתה יפה כבר מהתחלה, אבל כשהחל לנסות ולפתוח סניפים בשיטת הזכיינית, סירבו לו מכת 1,000 מסעדות.
במקום עוף מטוגן, הבעלים שלהן ודאי אכלו את הכובע... כי מכאן ובמהלך חייו הצליח הקולונל להרים רשת מסעדות ענקית ומצליחה, בה מצליחים כל הסניפים להנפיק את המנות הזהות, עם טעם העוף המפורסם שלו.
כך יצר הטבח המפורסם, שדמותו היא זו שמופיעה בסמל המסעדה עד היום, רשת מסעדות עוף בינלאומית עם היסטוריה ארוכת שנים, של טעם טוב, עם אושר פריך שמוגש בדלי, עם הצלחה קראנצ'ית רבה וחדשנות עסקית וקולינרית.
מפה לשם, כבר שנים רבות שרשת KFC קיימת ומתפתחת, כשהעוף המטוגן שלה כבר כבש מעל 142 מדינות ונמכר בלא פחות מ-25 אלף סניפים בכל העולם.
מה שהחל מהמטבח הקטן של הקולונל סנדרס והקנטאקי פרייד צ'יקן שלו היא היום רשת המזון המהיר האהובה ביותר על חובבי העוף המטוגן בעולם.
התפריט שלה שומר על הטעם המקורי בכל העולם והוא עדיין מבוסס על אותו המתכון הסודי של הקולונל ועל מסורת הכנת המנות המקורית, שנשמרת עד היום בכל מסעדות הרשת. זהו פאסט פוד אמריקאי טהור, אבל פחות של אמריקה בסגנון ניו יורק ויותר על הטיגון העמוק של הדרום העמוק, זה עם הנגיסות, החריפות והקראנץ'.
כמובן שכיום מציעה KFC שלל מנות נוספות ולא רק מטוגנות. אלה כוללות כנפיים חריפות, בורגרים על בסיס עוף, נאגטס שנקראים כאן "בייטס", עוף על העצם המצופה בפירורי לחם פריכים, טורטיות עם רצועות עוף פריך, סלט קיסר מאירופה וכמובן גם גלידת הסאנדיי האמריקאית כל כך.
הנה סיפורו של הקולונל שהתחיל אימפריה (עברית):
https://youtu.be/2jLACjqBQFg
מצגת וידאו של תולדות הרשת:
https://youtu.be/pKa_u31EJwU
הקולונל מציג את המסעדה הראשונה של רשת KFC, בה גר בהתחלה עם משפחתו מאחור:
https://youtu.be/7pOEW6bGK1I
דוגמה לפרסומת גאונית של KFC:
https://youtu.be/1iwW_u8lbbs
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של KFC
https://youtu.be/38H1ODIvWAQ?long=yes
פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.
הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.
כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.
בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...
מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".
הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:
https://youtu.be/r_G0177KXA0
איך להכין פנקייק בבית? (עברית):
https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc
שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:
https://youtu.be/XDSDaFhOuo4
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/wiWB46xiIwU
וכך מצחיק צ'ארלי צ'פלין עם פנקייקס בסרט "הנער":
https://youtu.be/V_M3Jw3zoPY
אוכל אמריקאי
הוט-דוג או האט-דוג (Hot Dog) בעגה הניו-יורקית היא לא סתם נקניקיה בלחמנייה. מדובר במאכל הפופולארי ביותר ברחובות ניו יורק. לאן שלא תפנו בעיר הגדולה והמשופעת בכל טוב הזו, תוכלו לראות דוכן נקניקיות. הדוכנים האלה יציעו לכם בכל שעה ביום את הנקניקייה החמה בתוך לחמנייה טרייה, כשמעליה תקבלו תוספות מענגות כמו הקטשופ ההכרחי, החרדל הצהוב שמקנה קצת חריפות, בצל מטוגן שהניו יורקים חייבים מעל ההוט דוג שלהם, מיונז שאפשר בלעדיו אבל יש כאלה שרוצים רק איתו, מעט חמוצים ועוד.
הנקניקיות בלחמניה הן מהמאכלים האהובים ביותר של האמריקאים ולא רק בדוכני ההוט דוג שברחוב אוכלים אותן. גם נשיאים אמריקניים אהבו אותם ואף הגישו לאורחים רבי-מעלה. זכור במיוחד ההוט דוג שהוגש לדרישת הנשיא רוזוולט, טעם לחיכו של מלך אנגליה ג'ורג' החמישי, כשביקר בבית הלבן בשנת 1939.
אז אמנם הנקניקייה הזו, שהגיעה בכלל מפרנקפורט שבגרמניה, לא הפכה לסמל ההתפשטות של האמריקנה בעולם, כמו ההמבורגר האמריקאי, אבל עדיין מהווה ה"הוט דוג" את אחד מהמאכלים המבוקשים ביותר בארה"ב והוא מזון הרחוב האהוב והנגיש ביותר.
הנה דוכן הנקניקיות האופייני לעיר ניו יורק:
http://youtu.be/1FedB10W9es
כך מכינים את ההוט דוג הניו-יורקי:
http://youtu.be/6jQF0_tuGdU
אפשר לשדרג את ההוט דוג עוד יותר:
http://youtu.be/D0EAxdmzjzE
והפרנסה בדוכן הוט דוג לא קלה תמיד אבל נראה שנהנים בה:
http://youtu.be/hmW5HZ8XqmA
חמאת הבוטנים (Peanut Butter) פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון. כן, חמאת הבוטנים הייתה במקור תוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים.
כיום היא פופולרית כממרח ונחשבת לממרח האמריקאי ביותר שיש, אבל לא רק בגלל שאמריקאי המציא את חמאת הבוטנים, אלא מפני שהבוטנים בארצות הברית הם יותר חטיף ממזון. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים, חטיפים וגלידות. האמריקאים אוכלים מהם במשחקי פוטבול ובייסבול ומאכילים בהם את בעלי החיים בגני חיות ויש אפילו בוטנים מצופים, המכונים "בוטנים אמריקאים".
הבוטנים עצמם, אגב, נולדו בדרום אמריקה וגרסה קדומה של הממרח הזה היה מוכר עוד בימי האצטקים. חשוב לציין שממרח הבוטנים הזה מזין, גם אם עתיר קלוריות.
בשנים האחרונות נכנסה חמאת הבוטנים גם למסעדות יוקרה והיא נכללת בתפריטים האקזוטיים ביותר בהן. היא גם משתלבת ברטבים כמו רוטב "סאטה", בסלטי אטריות קרים, במרקים, קינוחים ובמגוון מאכלים נוספים. בבישול הסיני משתלב גם שמן הבוטנים היטב.
אבל עדיין, השיא של חמאת הבוטנים הוא במאכל הכי פשוט ועממי - על לחם. בארצות הברית, כמו בעוד מדינות אנגלוסקסית באירופה, נוהגים רבים לאכול למרוח על הלחם חמאת בוטנים (Peanut Butter) עם ריבה.
כך או כך, חמאת הבוטנים גם מיוצרת בגרסאות שונות, ביניהן חמאת הבוטנים הקלאסית, חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, חמאת בוטנים עם דבש, חמאת בוטנים עם שוקולד ועוד.
אצלנו בישראל חמאת בוטנים היא מרכיב הטעם המרכזי בחטיף הישראלי הפופולרי "במבה".
כך התפתחה חמאת הבוטנים:
https://youtu.be/kE7kVjeBM-U
ייצור חמאת בוטנים בימינו:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
הוט-דוג או האט-דוג (Hot Dog) באמריקה, "באנגר" באנגליה, או נקניקייה אצלנו, הנקניקייה (Sausage) ידועה כמורשת גרמנית, שהגיעה מגרמניה לאמריקה ויצאה לעולם כולו.
כבר אלפי שנים שלוקחים את שאריות הבשר שנותרו מחיתוך הנתחים היפים ומכניסים אותם למעי בעל החיים.
אבל האמת היא שהמאכל הזה הוא בן אלפי שנים ומגיע, כמו הרבה המצאות בעולם, מסין דווקא. שם, מרגע שהבינו הסינים שמעי של חיה יכול לשמש למילוי ועטיפה לחלקי בשר, הם החלו להכין נקניקיות.
וכך, לפני כ-7,000 שנה, בייתו בסין לראשונה את החזיר, שסיפק להם את הבשר והשומן. הממצאים העתיקים ביותר להכנה של נקניקיות מגיעות משם והחוקרים משערים שמשם נפוץ הרעיון והתפזר ברחבי העולם.
ברומא העתיקה הכינו נקניקיות רבות. אם היום הנקניקיות האיטלקיות נודעות בעיקר בזכות השימוש בזרעי שומר. בספר הבישול של אפיסיוס נמצא מתכון רומי עתיק של נקניקיות, הכולל פלפל שחור, שהיה אז תבלין נדיר ויקר, ביחד עם כמון, עלי סאבורי, פירות יער ורוטב דגים עתיק בשם גארום.
לשמה הלועזי, sausage, היא זכתה מהמילה הלטינית העתיקה למלח. זאת בשל התפקיד החשוב שלה בעבר, כאמצעי לשימור של בשר, על ידי הוספה של מלח, ולאחר מכן ייבוש או יישון שלו.
וורסט בגרמניה, פודינג שחור באנגליה, מורסיה בספרד, בודין נואר בצרפת, סוסג', מרגז' או צ'וריסו - כל אלה רק חלק קטן מהמגוון והטעמים שלה. כל מדינה קראה לה אחרת והכינה אותה באופן מעט שונה, אבל כולן דומות.
בימינו מכינים נקניקיות כמעט בכל מקום בעולם. לשם כך הגיעה הנקניקייה מפרנקפורט שבגרמניה אל ארצות הברית ומשם נפוצה. אמנם היא לא הפכה לסמל ההתפשטות של האמריקנה בעולם, כמו ההמבורגר האמריקאי, אבל עדיין מהווה ה"הוט דוג" את אחד מהמאכלים המבוקשים ביותר בארה"ב ובאירופה והוא כנראה מזון הרחוב האהוב והנגיש ביותר בתבל.
הנה עלילות הנקניקייה (עברית):
https://youtu.be/YRDUSo5x05c
ההיסטוריה המודרנית שלה:
https://youtu.be/7-EsMyX6m4o
חנות הנקניקיות הכי ידועה באמריקה היא זו:
https://youtu.be/kkKcCFCnkTQ
וקרה גם שהנקניקייה הפכה לעניין פוליטי ומדיני (עברית):
https://youtu.be/UVZfu60zKNk
הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.
הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.
האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.
הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.
למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.
כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.
מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.
הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):
https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0
הגלידה האמריקאית הגבוהה:
https://youtu.be/XmdbhHYtGWU
כך נכין גלידה כזו בבית:
https://youtu.be/MMm_kkwkYQM
מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:
https://youtu.be/tsGplFM6Ue4
עוד משהו ממשרד החיוך:
https://youtu.be/TiNRqTV2udg
וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:
https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes
הוא המאכל הלאומי של טקסס ורבים חושבים שמוצאו ממקסיקו. למעשה, יש על כך ויכוח וטענה שמקורו בכלל בטקסס. אבל למה לקלקל אגדה שבגללה מגישים צ'ילי במקסיקו רק במסעדות לתיירים, כי הם בטוחים שהם הגיעו למולדת המאכל הנהדר הזה?
כך או כך, במערבונים ובצלחות של האקדוחנים במערב הפרוע הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.
עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.
לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.
ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.
מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.
הנה הצ'ילי קון קרנה המקסיקני שהקאובויז כל כך אוהבים:
https://youtu.be/bTJLLxqZevA
תולדות הצ'ילי קון קרנה:
https://youtu.be/JkZ_2fjzsSE
וכך מכינים צ'ילי קון קרנה (עברית):
https://youtu.be/7zYa9l4B35E
איפה נולד ההמבורגר?
מספרים שהמונגולים הטטרים, בהנהגתו של ג'ינגיס חאן, נהגו לרכך את הבשר שלהם מתחת לאוכפים של הסוסים שעליהם דהרו. לא ברור היכן נוצר הקשר להמבורג אבל משערים שכשאותם טטרים כבשו את מוסקבה, החלו טבחים בעיר להכין את הקציצה בנוסח דומה לטטרים. משם נדד עם הזמן המנהג לרכך את הבשר גם לגרמניה.
בעיר הגרמנית המבורג נולד לראשונה ההמבורגר ולכן הוא גם נקרא על שמה. הוא היה קציצה אהודה בעיר ולהיט גדול. כשעברו לאמריקה, לקחו מהגרים גרמנים את סגנון הכנת "סטייק המבורג" ובניו יורק הוא קיבל לראשונה את השם "המבורגר".
ואכן, בתחילת המאה ה-19, החלה המסעדה הראשונה בניו-יורק, "דלמוניקוס", להכין המבורגרים על בסיס קבוע וההמבורגר הוכנס לראשונה לתפריט של מסעדות אמריקניות. רק כמאה שנים מאוחר יותר תתווסף אליו הלחמנייה ובהדרגה הוא יהפוך למאכל שמסמל את אמריקה בעולם ונפוץ בכל פינה בעולם הגדול.
הנה סרטון על המקורות ההיסטוריים של ההמבורגר:
https://youtu.be/LcoJI1OHfwU
מיהו ממציא ההמבורגר?
https://youtu.be/ouZLuZue68I
תולדות ההמבורגר:
https://youtu.be/rAHvdlvjWbI
כמה דברים שלא ידעתם על ההמבורגר (עברית):
https://youtu.be/zFeeHSZIqSU
כך מכינים בבית המבורגר מצוין (עברית):
https://youtu.be/kvI27MVtKi0
ועוד מאכלים אהובים ואיך נוצרו?
https://youtu.be/eLuaYepBuLs?long=yes
מספרים שהמונגולים הטטרים, בהנהגתו של ג'ינגיס חאן, נהגו לרכך את הבשר שלהם מתחת לאוכפים של הסוסים שעליהם דהרו. לא ברור היכן נוצר הקשר להמבורג אבל משערים שכשאותם טטרים כבשו את מוסקבה, החלו טבחים בעיר להכין את הקציצה בנוסח דומה לטטרים. משם נדד עם הזמן המנהג לרכך את הבשר גם לגרמניה.
בעיר הגרמנית המבורג נולד לראשונה ההמבורגר ולכן הוא גם נקרא על שמה. הוא היה קציצה אהודה בעיר ולהיט גדול. כשעברו לאמריקה, לקחו מהגרים גרמנים את סגנון הכנת "סטייק המבורג" ובניו יורק הוא קיבל לראשונה את השם "המבורגר".
ואכן, בתחילת המאה ה-19, החלה המסעדה הראשונה בניו-יורק, "דלמוניקוס", להכין המבורגרים על בסיס קבוע וההמבורגר הוכנס לראשונה לתפריט של מסעדות אמריקניות. רק כמאה שנים מאוחר יותר תתווסף אליו הלחמנייה ובהדרגה הוא יהפוך למאכל שמסמל את אמריקה בעולם ונפוץ בכל פינה בעולם הגדול.
הנה סרטון על המקורות ההיסטוריים של ההמבורגר:
https://youtu.be/LcoJI1OHfwU
מיהו ממציא ההמבורגר?
https://youtu.be/ouZLuZue68I
תולדות ההמבורגר:
https://youtu.be/rAHvdlvjWbI
כמה דברים שלא ידעתם על ההמבורגר (עברית):
https://youtu.be/zFeeHSZIqSU
כך מכינים בבית המבורגר מצוין (עברית):
https://youtu.be/kvI27MVtKi0
ועוד מאכלים אהובים ואיך נוצרו?
https://youtu.be/eLuaYepBuLs?long=yes
מי המציא את הקרטיב?
האגדה מספרת שילד בן 11, פרנק אֵפֵּרְסוֹן שמו, שכח ערב אחד על המרפסת של ביתו כוס עם משקה ממותק ובתוכה מקל שבו ערבב את התרכיז שבה. זה היה לילה קר במיוחד וכשהוא התעורר בבוקר הוא מצא שם קרטיב ביתי. זה היה סטארטאפ!
גם אם אותו אפרסון המציא לעצמו את הסיפור של המרפסת והקרטיב, העובדות הן שבשנת 1923 הוא רשם פטנט על ההמצאה ההיא והחל למכור זיכיונות לכל מי שרצו לייצר קרטיבים ולשווק אותם בשם "פופסיקל".
העסקים פרחו ואפרסון הנמרץ החל להרוויח כסף רב. הקרטיב הקר להט כמוצר ונמכר בכל פינה. אבל הבוננזה העסקית הזו לא המשיכה זמן רב. פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בעקבות קריסת הכלכלה העולמית ב1929 והשפל הגדול שיתחיל בעקבותיה, נאלץ אפרסון פושט הרגל למכור את זכויותיו על הפופסיקל, פטנט ומותג הקרטיב המכניס שלו.
כל אלו לא הפריעו לקרטיב עצמו להפוך ללהיט ענק בכל העולם. כל ילד על הגלובוס ליקק בהתלהבות את הגלידה על מקל.
בעברית, אגב, המוצר הזה קיבל את השמות "קרטיב" או "ארטיק", קיצור מגניב על המילה "Arctic", כינוי באנגלית לקוטב הקר.
בשנות ה-70 מכרו אפילו קרטיב עם שני מקלות, שיכולת לשבור ולתת חצי ממנו לחבר. כנראה שהיצרנים הפסיקו אחרי שגילו שזה הקטין להם את המכירות, ארטיק אחד במקום שניים...
באמריקה של שנות ה-90 הדפיסו על המקלונים חלקים של ציור ומי שהיה מרכיב משהו כמו רשמקול או אופניים היה זוכה בהם.
הנה סיפורו המצאתו של הקרטיב הראשון בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/yA00JNZYu7k
עוד על המצאת הקרטיב:
https://youtu.be/ZAN69J6ZiQw
ועם השנים יוולד גם מוכר הארטיקים שבחוף (עברית):
https://youtu.be/lLuZj2A4wDA
האגדה מספרת שילד בן 11, פרנק אֵפֵּרְסוֹן שמו, שכח ערב אחד על המרפסת של ביתו כוס עם משקה ממותק ובתוכה מקל שבו ערבב את התרכיז שבה. זה היה לילה קר במיוחד וכשהוא התעורר בבוקר הוא מצא שם קרטיב ביתי. זה היה סטארטאפ!
גם אם אותו אפרסון המציא לעצמו את הסיפור של המרפסת והקרטיב, העובדות הן שבשנת 1923 הוא רשם פטנט על ההמצאה ההיא והחל למכור זיכיונות לכל מי שרצו לייצר קרטיבים ולשווק אותם בשם "פופסיקל".
העסקים פרחו ואפרסון הנמרץ החל להרוויח כסף רב. הקרטיב הקר להט כמוצר ונמכר בכל פינה. אבל הבוננזה העסקית הזו לא המשיכה זמן רב. פחות מ-6 שנים לאחר מכן, בעקבות קריסת הכלכלה העולמית ב1929 והשפל הגדול שיתחיל בעקבותיה, נאלץ אפרסון פושט הרגל למכור את זכויותיו על הפופסיקל, פטנט ומותג הקרטיב המכניס שלו.
כל אלו לא הפריעו לקרטיב עצמו להפוך ללהיט ענק בכל העולם. כל ילד על הגלובוס ליקק בהתלהבות את הגלידה על מקל.
בעברית, אגב, המוצר הזה קיבל את השמות "קרטיב" או "ארטיק", קיצור מגניב על המילה "Arctic", כינוי באנגלית לקוטב הקר.
בשנות ה-70 מכרו אפילו קרטיב עם שני מקלות, שיכולת לשבור ולתת חצי ממנו לחבר. כנראה שהיצרנים הפסיקו אחרי שגילו שזה הקטין להם את המכירות, ארטיק אחד במקום שניים...
באמריקה של שנות ה-90 הדפיסו על המקלונים חלקים של ציור ומי שהיה מרכיב משהו כמו רשמקול או אופניים היה זוכה בהם.
הנה סיפורו המצאתו של הקרטיב הראשון בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/yA00JNZYu7k
עוד על המצאת הקרטיב:
https://youtu.be/ZAN69J6ZiQw
ועם השנים יוולד גם מוכר הארטיקים שבחוף (עברית):
https://youtu.be/lLuZj2A4wDA
איך נוסדה רשת מקדונלדס ועל ידי מי?
את רשת מקדונלד'ס (McDonald's) יסדו בשנת 1940 שני האחים דיק ומוריס ("מק") מקדונלד, שפתחו מסעדה ששמה כשם משפחתם.
בתוך כמה שנים יצרו האחים את שיטת "השירות המהיר" (Speedy system) החדשנית שלהם, שהתבססה על שירות עצמי, ללא מלצרים ועם מבחר קטן של פריטים,אלו שנמכרים הכי טוב ורק אותם. גם המחירים הנמוכים והקמת פס ייצור מהיר ויעיל של פריטי מזון היו חלק בלתי נפרד מהשיטה המוצלחת שלהם.
אבל היזם הגדול של מקדונלד'ס יגיע רק בשנת 1955. זה היה ריי קרוק, איש מכירות די כושל, שהתלהב מהמסעדה שלהם. אחרי שכנועים וחיזור אחריהם, קרוק קיבל מהאחים את הזכיון הבלעדי לפתוח סניפים בכל ארה"ב.
עם הזמן ואחרי צמיחה מוצלחת, אבל כזו שלא הניבה לו רווחים, קרוק פגש יועץ שהסביר לו שאם יקנה את השטח של סניפים חדשים וישכיר אותו לזכיינים, הוא ירוויח היטב. הוא פתח את חברת מערכת מקדונלד בע"מ ומכאן החל להתעשר.
לחברה, שנתנה זכיונות להקמת מסעדות זהות במחיר זול מאד ובתנאים טובים, אך שמרה את הבעלות על הקרקע בידיה, קרוק הוסיף ערכים של מה שקרא "איכות, שירות, ניקיון וערך".
לאחר מספר שנים קנה קרוק את חלקם של האחים והתחיל להרחיב את הרשת. בשנות האלפיים היא הגיעה ליותר מ-30 אלף סניפים, ביותר מ-120 מדינות.
כיום, כשהם עומדים בתור ומזמינים המבורגר, לקוחות מקדונלד'ס בעולם ממש לא קונים רק קציצת בשר בלחמנייה, עם צ'יפס וקטשופ. הם בבירור קונים חלק, גם אם זעיר, מהחלום האמריקאי.
ב-2014 נפתח בסין סניף חדש של מקדונלד'ס בכל יום. ברחבי העולם משרתים סניפי מקדונלד'ס מידי יום מעל 1% מאוכלוסיית העולם, יותר מ-69 מיליון לקוחות שבאים לאכול מקדונלנד'ס בכל יום ויום!
הנה סיפורו של מייסד רשת מקדונלד'ס:
https://youtu.be/ESFJOylxAi8
תולדות הרשת במסעדה המקורית משנת 1940 בסן ברנרדינו קליפורניה:
http://youtu.be/GxXDD_7lgYw
וקיצור תולדות רשת מקדונלד'ס:
http://youtu.be/gfxUXYzUh34?t=9s
את רשת מקדונלד'ס (McDonald's) יסדו בשנת 1940 שני האחים דיק ומוריס ("מק") מקדונלד, שפתחו מסעדה ששמה כשם משפחתם.
בתוך כמה שנים יצרו האחים את שיטת "השירות המהיר" (Speedy system) החדשנית שלהם, שהתבססה על שירות עצמי, ללא מלצרים ועם מבחר קטן של פריטים,אלו שנמכרים הכי טוב ורק אותם. גם המחירים הנמוכים והקמת פס ייצור מהיר ויעיל של פריטי מזון היו חלק בלתי נפרד מהשיטה המוצלחת שלהם.
אבל היזם הגדול של מקדונלד'ס יגיע רק בשנת 1955. זה היה ריי קרוק, איש מכירות די כושל, שהתלהב מהמסעדה שלהם. אחרי שכנועים וחיזור אחריהם, קרוק קיבל מהאחים את הזכיון הבלעדי לפתוח סניפים בכל ארה"ב.
עם הזמן ואחרי צמיחה מוצלחת, אבל כזו שלא הניבה לו רווחים, קרוק פגש יועץ שהסביר לו שאם יקנה את השטח של סניפים חדשים וישכיר אותו לזכיינים, הוא ירוויח היטב. הוא פתח את חברת מערכת מקדונלד בע"מ ומכאן החל להתעשר.
לחברה, שנתנה זכיונות להקמת מסעדות זהות במחיר זול מאד ובתנאים טובים, אך שמרה את הבעלות על הקרקע בידיה, קרוק הוסיף ערכים של מה שקרא "איכות, שירות, ניקיון וערך".
לאחר מספר שנים קנה קרוק את חלקם של האחים והתחיל להרחיב את הרשת. בשנות האלפיים היא הגיעה ליותר מ-30 אלף סניפים, ביותר מ-120 מדינות.
כיום, כשהם עומדים בתור ומזמינים המבורגר, לקוחות מקדונלד'ס בעולם ממש לא קונים רק קציצת בשר בלחמנייה, עם צ'יפס וקטשופ. הם בבירור קונים חלק, גם אם זעיר, מהחלום האמריקאי.
ב-2014 נפתח בסין סניף חדש של מקדונלד'ס בכל יום. ברחבי העולם משרתים סניפי מקדונלד'ס מידי יום מעל 1% מאוכלוסיית העולם, יותר מ-69 מיליון לקוחות שבאים לאכול מקדונלנד'ס בכל יום ויום!
הנה סיפורו של מייסד רשת מקדונלד'ס:
https://youtu.be/ESFJOylxAi8
תולדות הרשת במסעדה המקורית משנת 1940 בסן ברנרדינו קליפורניה:
http://youtu.be/GxXDD_7lgYw
וקיצור תולדות רשת מקדונלד'ס:
http://youtu.be/gfxUXYzUh34?t=9s
