שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?
בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון.
גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. כולם ישבו באולם האוכל על ספסלי עץ. על כיסא ישב רק האביר, בעל הטירה. הכיסא שלו היה בראש השולחן. המעניין הוא שעד היום משתמשים בתואר "יושב ראש" לבכיר היושבים בשולחן, או באנגלית "Chairman", איש הכיסא, מה שאשכרה נולד בטירות האצילים של ימי הביניים.
במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.
לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.
ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. האכילה רק בכפות וסכינים. המזלגות עדיין לא היו אז.
מדי פעם נהגו להשליך עצמות לחיות הבית וכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.
הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:
https://youtu.be/XCgNPSDXjx4
מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)
https://youtu.be/sccmEFa-O2o
סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:
http://youtu.be/Xff4Z5xMMro
וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:
https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
מה היה הרפקטוריום במנזרי ימי הביניים?
לאולם האוכל המשותף של המנזרים והפנימיות העתיקות קראו בימי הביניים "רֶפֶקְטוֹריוּם" (refectorium ובאנגלית refectory).
פירוש המילה "רפקטוריום" בלטינית הוא "משיב החיים". תחילתו באורח החיים השיתופי של מסדרי הנזירים הנוצריים. במנזר האירופי הוא היה מרכיב משמעותי בתנאי החיים של הקומונה, של ה"ביחד" הנזירי.
החל מהמאה ה-12 הפכו הארוחות המשותפות בחדר האוכל לחלק מהטקסים הדתיים. בכך הלכה וגדלה החשיבות של הרפקטוריום בחיי המנזרים.
אגב, באנגליה נהגו למקם את הרפקטוריום באופן שישחזר במנזר את המיקום המסורתי של הסעודה האחרונה של ישו - בדרך כלל מעל קִמְרוֹן (תקרה קשתית מוארכת), מול קָפֵּלָה (מבנה פולחן קטן, כנסייה זעירה לאדם אחד) וליד "קלויסטר" (cloister) - חצר מרובעת שבכל צידיה קשתות.
על גודלו וצורתו של הרפקטוריום כחדר אוכל משותף השפיעו גורמים רבים. בראשם היו גודל הקהילה של המנזר ועושרו של המסדר שאליו הוא משתייך.
מחוץ לאולם קיבל את פני הנזירים אגן לשטיפת ידיים. את הסעודות סעדו הנזירים בחדר האוכל של המנזר כשהם יישובים על ספסלים ארוכים. בקצה הרפקטוריום נהגו לשבת ראשי המנזר והנזירים החשובים, ליד שולחן וספסלים מוגבהים, כיאה למעמדם.
במנזרי שתקנים מתקיימות לא פעם ארוחות הנזירים בשתיקה, כשברקע קוראים טקסטים דתיים. בנדיקטוס הקדוש כתב ש"הקורא לא צריך להיות זה שבמקרה מרים את הספר, אלא מישהו שיקרא שבוע שלם, החל מיום ראשון". האחים קוראים בתורות בחדר האוכל הנזירי ומתחלפים בקריאה לפי התור.
הנה הרפקטוריום העתיק של ההוספיטלרים באולמות האבירים בעכו:
https://youtu.be/TqDvEDhdhxs
וחדר האוכל של מנזר שתקנים:
https://youtu.be/0Sr1L3xyQWQ
אוכל בימי הביניים
בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון.
גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. כולם ישבו באולם האוכל על ספסלי עץ. על כיסא ישב רק האביר, בעל הטירה. הכיסא שלו היה בראש השולחן. המעניין הוא שעד היום משתמשים בתואר "יושב ראש" לבכיר היושבים בשולחן, או באנגלית "Chairman", איש הכיסא, מה שאשכרה נולד בטירות האצילים של ימי הביניים.
במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.
לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.
ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. האכילה רק בכפות וסכינים. המזלגות עדיין לא היו אז.
מדי פעם נהגו להשליך עצמות לחיות הבית וכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.
הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:
https://youtu.be/XCgNPSDXjx4
מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)
https://youtu.be/sccmEFa-O2o
סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:
http://youtu.be/Xff4Z5xMMro
וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:
https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
לאולם האוכל המשותף של המנזרים והפנימיות העתיקות קראו בימי הביניים "רֶפֶקְטוֹריוּם" (refectorium ובאנגלית refectory).
פירוש המילה "רפקטוריום" בלטינית הוא "משיב החיים". תחילתו באורח החיים השיתופי של מסדרי הנזירים הנוצריים. במנזר האירופי הוא היה מרכיב משמעותי בתנאי החיים של הקומונה, של ה"ביחד" הנזירי.
החל מהמאה ה-12 הפכו הארוחות המשותפות בחדר האוכל לחלק מהטקסים הדתיים. בכך הלכה וגדלה החשיבות של הרפקטוריום בחיי המנזרים.
אגב, באנגליה נהגו למקם את הרפקטוריום באופן שישחזר במנזר את המיקום המסורתי של הסעודה האחרונה של ישו - בדרך כלל מעל קִמְרוֹן (תקרה קשתית מוארכת), מול קָפֵּלָה (מבנה פולחן קטן, כנסייה זעירה לאדם אחד) וליד "קלויסטר" (cloister) - חצר מרובעת שבכל צידיה קשתות.
על גודלו וצורתו של הרפקטוריום כחדר אוכל משותף השפיעו גורמים רבים. בראשם היו גודל הקהילה של המנזר ועושרו של המסדר שאליו הוא משתייך.
מחוץ לאולם קיבל את פני הנזירים אגן לשטיפת ידיים. את הסעודות סעדו הנזירים בחדר האוכל של המנזר כשהם יישובים על ספסלים ארוכים. בקצה הרפקטוריום נהגו לשבת ראשי המנזר והנזירים החשובים, ליד שולחן וספסלים מוגבהים, כיאה למעמדם.
במנזרי שתקנים מתקיימות לא פעם ארוחות הנזירים בשתיקה, כשברקע קוראים טקסטים דתיים. בנדיקטוס הקדוש כתב ש"הקורא לא צריך להיות זה שבמקרה מרים את הספר, אלא מישהו שיקרא שבוע שלם, החל מיום ראשון". האחים קוראים בתורות בחדר האוכל הנזירי ומתחלפים בקריאה לפי התור.
הנה הרפקטוריום העתיק של ההוספיטלרים באולמות האבירים בעכו:
https://youtu.be/TqDvEDhdhxs
וחדר האוכל של מנזר שתקנים:
https://youtu.be/0Sr1L3xyQWQ
