איפה אכלו במנזרים בימי הביניים וכיצד?
לאולם האוכל המשותף של המנזרים והפנימיות העתיקות קראו בימי הביניים "רֶפֶקְטוֹריוּם" (refectorium ובאנגלית refectory).
פירוש המילה "רפקטוריום" בלטינית הוא "משיב החיים". תחילתו באורח החיים השיתופי של מסדרי הנזירים הנוצריים. במנזר האירופי הוא היה מרכיב משמעותי בתנאי החיים של הקומונה, של ה"ביחד" הנזירי.
החל מהמאה ה-12 הפכו הארוחות המשותפות בחדר האוכל לחלק מהטקסים הדתיים. בכך הלכה וגדלה החשיבות של הרפקטוריום בחיי המנזרים.
אגב, באנגליה נהגו למקם את הרפקטוריום באופן שישחזר במנזר את המיקום המסורתי של הסעודה האחרונה של ישו - בדרך כלל מעל קִמְרוֹן (תקרה קשתית מוארכת), מול קָפֵּלָה (מבנה פולחן קטן, כנסייה זעירה לאדם אחד) וליד "קלויסטר" (cloister) - חצר מרובעת שבכל צידיה קשתות.
על גודלו וצורתו של הרפקטוריום כחדר אוכל משותף השפיעו גורמים רבים. בראשם היו גודל הקהילה של המנזר ועושרו של המסדר שאליו הוא משתייך.
מחוץ לאולם קיבל את פני הנזירים אגן לשטיפת ידיים. את הסעודות סעדו הנזירים בחדר האוכל של המנזר כשהם יישובים על ספסלים ארוכים. בקצה הרפקטוריום נהגו לשבת ראשי המנזר והנזירים החשובים, ליד שולחן וספסלים מוגבהים, כיאה למעמדם.
במנזרי שתקנים מתקיימות לא פעם ארוחות הנזירים בשתיקה, כשברקע קוראים טקסטים דתיים. בנדיקטוס הקדוש כתב ש"הקורא לא צריך להיות זה שבמקרה מרים את הספר, אלא מישהו שיקרא שבוע שלם, החל מיום ראשון". האחים קוראים בתורות בחדר האוכל הנזירי ומתחלפים בקריאה לפי התור.
לאולם האוכל המשותף של המנזרים והפנימיות העתיקות קראו בימי הביניים "רֶפֶקְטוֹריוּם" (refectorium ובאנגלית refectory).
פירוש המילה "רפקטוריום" בלטינית הוא "משיב החיים". תחילתו באורח החיים השיתופי של מסדרי הנזירים הנוצריים. במנזר האירופי הוא היה מרכיב משמעותי בתנאי החיים של הקומונה, של ה"ביחד" הנזירי.
החל מהמאה ה-12 הפכו הארוחות המשותפות בחדר האוכל לחלק מהטקסים הדתיים. בכך הלכה וגדלה החשיבות של הרפקטוריום בחיי המנזרים.
אגב, באנגליה נהגו למקם את הרפקטוריום באופן שישחזר במנזר את המיקום המסורתי של הסעודה האחרונה של ישו - בדרך כלל מעל קִמְרוֹן (תקרה קשתית מוארכת), מול קָפֵּלָה (מבנה פולחן קטן, כנסייה זעירה לאדם אחד) וליד "קלויסטר" (cloister) - חצר מרובעת שבכל צידיה קשתות.
על גודלו וצורתו של הרפקטוריום כחדר אוכל משותף השפיעו גורמים רבים. בראשם היו גודל הקהילה של המנזר ועושרו של המסדר שאליו הוא משתייך.
מחוץ לאולם קיבל את פני הנזירים אגן לשטיפת ידיים. את הסעודות סעדו הנזירים בחדר האוכל של המנזר כשהם יישובים על ספסלים ארוכים. בקצה הרפקטוריום נהגו לשבת ראשי המנזר והנזירים החשובים, ליד שולחן וספסלים מוגבהים, כיאה למעמדם.
במנזרי שתקנים מתקיימות לא פעם ארוחות הנזירים בשתיקה, כשברקע קוראים טקסטים דתיים. בנדיקטוס הקדוש כתב ש"הקורא לא צריך להיות זה שבמקרה מרים את הספר, אלא מישהו שיקרא שבוע שלם, החל מיום ראשון". האחים קוראים בתורות בחדר האוכל הנזירי ומתחלפים בקריאה לפי התור.
