לופט (Loft) היא חלל מסחרי שהוסב לדירת מגורים צעירה ולא רשמית, כשלרוב היא מורכבת מחלל פתוח ומואר.

הלופט נחשב לאחת האופציות הטרנדיות להתגורר בעיר בחלל גדול, זול יותר מהרגיל ולרוב מעוצב בסגנון צעיר, אמנותי משהו ושובר מוסכמות. אמנם היום לופטים זולים פחות מבעבר (פרטים בהמשך), אבל הם עדיין אחת מצורות החיים היותר זולות, בסגנון חיים שמרגיש יוקרתי משהו.

לופט אמיתי כולל בדרך כלל תקרה גבוהה, חלונות גדולים, רצפה ותקרה מבטון חשוף ותשתיות חשמל וצנרת גלויות. דווקא הדברים הללו הם שהפכו בתחילה את חללים האלה ללא רשמיים, לא מפונפנים ואפילו חתרניים משהו.

הפוטנציאל העיצובי של הלופט האופייני הוא עצום. לופט כזה מציע בדרך כלל חלל מואר מאוד, אווירה קרירה בשל התקרה הגבוהה, אפשרות לבנות בו גלריה לשינה או לפינת עבודה, במידה והחלל המרכזי הוא חלל השינה ועוד. דווקא חוסר הפורמליות ואי הכוונה המקורית לשכן בו בני אדם, הם שהופכים את הלופט האמיתי לחלל כל כך מתאים לצעירים, אמנים ובעלי נפש חופשית.

הלופט האופייני, אם כך, הוא דירה מגניבה ואסתטית, שבעבר שלה הייתה בית מלאכה, סטודיו תעשייתי או מחסן עירוני. מי שגילו שניתן להתיישב בחללים כאלה ולהפוך אותם לדירות המגורים שלהם היו צעירים תפרנים בעיר שיקגו.

הם שכרו או קנו אותם כי המחיר היה זול יחסית, אבל החופש לעצב חלל כזה לפי הטעם האישי והיעדר מסורת קודמת של ריהוט חללים כאלה למגורים הביאו ליצירתיות רבה, אסתטיקה מודרנית ושוברת מוסכמות, הרבה שילוב של ישן מהרחוב עם חדש מהחנות ובעיקר התלהבות ע"י ובית עצומה.

משם הטרנד עתיד די מהר להתפשט לכל עיר גדולה בעולם המערבי. השילוב של מחיר זול עם אפשרויות בלתי מוגבלות קסם, כך נראה, לרבים.

אבל אם הצעירים המקוריים שהפכו את המקומות הללו לדירות מגורים היו בתחילה בעיקר אמנים ואנשי בוהמה, עם הזמן וכשהטרנד התגבר, החלו להגיע העשירים ובעיקר הנובורישים (מתעשרים חדשים), שקנו את הלופטים במחירים מופקעים והתיישבו בהם, לא מעט כדי להעיד על עצמם שהם מיוחדים ובעלי נפש אמנותית. הם שהביאו לא מעט מהלופטים של פעם להפוך לדירות יוקרה מנוכרות ונוטפות דולרים, מקומות שדבר מהרוח העיצובית המקורית ומסגנון החיים החופשי של דיירי הלופטים המקוריים לא נותר בהם.


הנה לופט אופייני בסוהו של ניו יורק:

https://youtu.be/ahUfYWpjehs


לופט מעוצב בעיר ונקובר שבקנדה:

https://youtu.be/FSy-lvKdiNM


רעיונות לעיצוב לופטים:

https://youtu.be/rYUhR4lp6t8


סיפורו של לופט:

https://youtu.be/LnC5-o44C9A


תמונות של לופטים מרהיבים:

https://youtu.be/qQkteBAdtjU


ובניין שקנו יזמים והפכו ללופטים:

https://youtu.be/87McQBQVjPk

ראיתם ודאי לא פעם אדם עני שחי ברחוב. יש בעולם יותר מ-100 מיליון חסרי קורת גג, הלנים באופן קבוע ברחוב, או במקלטים שנועדו בשבילם. מומחים מסבירים שההומלסיות, תופעת חסרי הבית, היא תופעה עולמית, גלובלית.

דַּר רְחוֹב, באנגלית הוֹמְלֶס (Homeless) הוא כינוי לאדם חסר בית, אדם שאין לו קורת גג קבועה. בדרך כלל אדם הופך להומלס, או דר רחוב, בשל מחסור כלכלי. המחיר של שכירות או קניית דירה ואחזקתה הוא כה גבוה, עד שאנשים רבים מתייאשים ופונים לגור ברחוב. את כל מה שיש להם הם מחזיקים בשקית גדולה, או בעגלת קניות שאספו מסופרמרקט כלשהו. הם חיים משאריות שמצאו בפחי אשפה, או אוספים פחיות ומקבלים פרוטות על החזרתם לחנויות.

נציין שיש גם תופעה מסוימת, של חסרי בית שבוחרים מרצונם במגורים ברחוב. ואכן, בנוסף לחוסר בדיור או סיבות כלכליות, לא פעם מוצאים קשר בין תופעת ההומלסים, ובין מרכיבי אישיות, חלקם רגשיים וחלקם פסיכולוגיים או חברתיים.

לא פעם בקרב "חסרי בית" נכללים גם מי שלנים במקומות שהם מקלטים לחסרי קורת גג. מקומות כאלו מופעלים בדרך כלל על ידי גופים ציבוריים או פרטיים שונים, במטרה לעזור ולנסות לשקם, או לפחות לתת תנאים סבירים לחייהם של ההומלסים.


על הומלסים בישראל (עברית):

http://youtu.be/VZkrx2ahNHI


הומלס שמספר על חייו (עברית):

https://youtu.be/mCcaG1NkXfU


אחד אחר שמקבל 100 דולר ועושה בכסף משהו מפתיע:

http://youtu.be/AUBTAdI7zuY


כפר שבנו בוויומינג בארצות הברית להומלסים:

https://youtu.be/EUxR8RRVqRc


תגובות של אנשים להומלסים:

http://youtu.be/KWrWG83tttk


ובחיוך - הומלס נחוש לקנות מרצדס (עברית):

https://youtu.be/NrU9C1huM5A

ברייקדאנס (Breakdance), או ברייק דאנס, הוא ריקוד שנולד בתרבות השחורה של בני נוער ברחובות ניו יורק. הריקוד מתבסס על מוסיקה אלקטרונית ועל היפ הופ, בשילוב עם חריקת התקליטים הנקראת "סקראצ'ינג" (שריטה).

הסגנון נולד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ובשנות ה-80, כשפשטו הרכבי ברייקדאנס של צעירים על כיכרות הערים הגדולות בעולם. מצוידים ב"בום בוקס" עם מוסיקה ובסים אימתניים הם החלו לרקוד, לפתח את היכולות והסגנון הפך בהדרגה לפופולארי במיוחד. הוא נולד כחלק מתרבות ההיפ הופ והיה לאחד מיסודותיה.

לריקוד הברייקדנס תנועות חדות וקטועות שיש בהן הרבה גליות זורמות ותנועות רצפה וירטואוזיות, שהושפעו מאד מהשליטה הגופנית המוחלטת של תנועות הקפואירה. גם "הליכת ירח" היא מהתנועות המוכרות של הברייק-דאנס. כשאימץ מי שכונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, את "הליכת הירח" היא הפכה מוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.

השם "ברייקדאנס" ניתן לסגנון בהיות המוסיקה הראשונית שעליה התבססו הרוקדים מבוססת על קטעים חוזרים מקטעי-מעבר ("ברייקים") מלהיטים בסגנונות פופולאריים כמו דיסקו, פאנק ורגאיי.


כיום הוא ענף אולימפי לכל דבר (עברית):

https://youtu.be/idW2LA_RbIg


ריקוד ברייקדאנס מקצועי של רקדן עם נגן מוסיקה בידו:

https://www.youtube.com/watch?v=IDtBZkfsRRw


תחרות ברייקדאנס בין כמה בחורים מצוינים, שרוקדים מעולה:

http://youtu.be/qTcXxVOM4B0


התנועות מופלאות של רקדני הברייקדאנס:

http://youtu.be/37pwbUp8t1I


כך הוא משתלב בכוריאוגרפיות מתוחכמות:

https://youtu.be/es6xywE9NP0

נתחיל בתיקון של שגיאה נפוצה. הגרפיטי (Graffiti) הם לא ציורי הקיר המדהימים שמתנוססים על קירות בערים גדולות, אלא הכתובות והסיסמאות שנכתבות ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו יופיעו.

שמם של ציורי הקיר המצויירים ברחובות הערים, על ידי צעירים מוכשרים, נקראים אמנות רחוב ובאנגלית murals. גם אלה מצוירים במרבית המקרים ללא הסכמת הבעלים או הרשויות. הם מופיעים לרוב על קירות בתים, חומות ובניינים שונים, בערים רבות בעולם.

לעיתים הגרפיטי משולב באמנות רחוב ולעיתים מדובר בכתובות שנועדו רק להביע דעה או להעביר מסרים חברתיים, פעמים רבות של מחאה והתנגדות לסדר הקיים.

עד לפני שנים מספר הגרפיטי נחשב לעבירה על החוק ונהגו לראות בו ונדליזם. עם הזמן הוא החל לקבל מקום של כבוד גם באמנות וכאמנות.

על אף שהסובלנות כלפי השחתת רכוש ציבורי או פרטי שגורמים אמני הרחוב והגרפיטי לא גדלה, חלק מהאמנים המציירים גרפיטי הפכו לכוכבים בתחום האמנות ויצירותיהם מתחילות לקבל מקום של כבוד גם בגלריות ובתערוכות מכובדות המוקדשות להם ולאמנותם.

פירוש המילה "גרפיטי" בא משפות שונות ומקורה הראשוני הוא המילה היוונית "גרפאין" שמשמעותה "לכתוב". כדאי לציין שהגרפיטי הוא עניין עתיק יומין וכתובות וציורים הופיעו כבר על קירות המערות של האדם הקדמון, דרך ציורים על קירות בערי האימפריה הרומית ועד לכתובות של חיילים צרפתים מצבא נפוליאון, המופיעות באתרי הפרעונים מתקופת מצרים העתיקה.


פעם גרפיטי נחשב ונדליזם (מתורגם):

https://youtu.be/4GNoUYZhrT0


חבורת אמני רחוב נודדת (עברית):

https://youtu.be/DD97ct6bxzc


ציירי גרפיטי ניו-יורקיים בעבודה:

https://youtu.be/vNs8Z6OfE_A


על תולדות הגרפיטי:

http://youtu.be/4Ul4mhho03M


האם גרפיטי הוא אמנות או ונדליזם?

https://youtu.be/azolNnTCnMI


כך או כך, הגרפיטי הולך ונכנס למוזיאונים:

https://youtu.be/k2Eu2na_diY


ועדיין יש ויכוח אם גרפיטי היא אמנות או ונדליזם:

https://youtu.be/azolNnTCnMI


גאון אמנות הרחוב האנגלי והמסתורי בנקסי מפתיע כל הזמן (מתורגם):

https://youtu.be/0B3SsnXlabY


קבוצת גרפיטי ישראלית שמציירת על קירות בערים הגדולות:

http://youtu.be/cXY9UNGsKaw


וסרטון שמציג איך מציירים על קיר שלם בהזמנה:

https://youtu.be/FUUG0IIRpHI?long=yes

אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.

רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.

אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.

אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.


הנה נגן רחוב בהודו:

http://youtu.be/9rxzu0NvjME


מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:

http://youtu.be/FqJdzYY_Fas


והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:

http://youtu.be/o0-rPKIxfrA

סטריט דאנס (Street dance), בעברית "ריקוד רחוב", הוא כינוי לאותם ריקודים וסגנונות ריקוד שנולדו ברחוב, לצלילי הבום בוקס או הטלפון שמחובר למגבר על סוללות. ביניהם בולטים היום הברייקדנס והפופינג.

אלה ריקודים מכל הסוגים והסגנונות, שבמקום ליצור אותם בסטודיו למחול או על ידי כוראוגרפים, יצרו אותם חבר'ה, באופן עצמאי ולא פעם גם מתוך חוסר ידע שמביא לתנועות מדויקות להפליא, יצירתיות רבה, שליטה גופנית מדהימה, וירטואוזיות מרהיבה, תיאום מופלא ופתרונות המצאתיים מרתקים לבעיות כוראוגרפיה שונות.

וצריך להבהיר שמרבית רקדני הסטריטדאנס האמיתיים לא למדו ריקוד. אלה רקדני רחוב, לא פעם בני נוער, המתגבשים ללהקות עצמאיות וחבורות הרוקדות בכיכרות הומי-אדם, כשכובע מונח למולם, כך שהעוברים והשבים יוכלו לשים מטבע ולהעריך את יצירתם וכישרונם.

הרחק מהסטודיו למחול, הסטריט דאנס נוצר בתרגולים אינסופיים בחצרות הבתים, בפארקים, במועדוני נוער ובמגרשי ספורט. לא פעם מתאמנים עליו גם במועדוני לילה או אחרי חזרות של מחול ממוסד, רקדנים שרוצים ליצור גם אמנות ריקוד אלטרנטיבית, אורבנית, חברתית, חצופה ושובבה. לא פעם אף כזו שמאתגרת את המחול האמנותי ואומרת לו "זוז!"

מרבית ריקודי הסטריטדאנס כוללים אילתור ותנועות גוף חדשות. לרוב הם מחייבים גם יכולת אקרובטית ומכילים תמיד, לצד המאפיינים החברתיים, גם נתונים פיזיים מרשימים.


הנה מקבץ של ריקודי סטריטדאנס במיקס מרהיב מהסרטים:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


סטריטדאנס באטל - קרב רקדנים בפריז:

https://youtu.be/VLcKX1f9tnM


לא פעם הוא גם מתבטא בפלאש מוב:

https://youtu.be/4Ch3MWQG3CE


סרט מרהיב על ריקודי רחוב הוא "סטריטדאנס 2":

https://youtu.be/XxGDw5blQSY


גם בריאליטי הם יודעים להפציץ:

https://youtu.be/sQ48Llzyy5s


וסטריטדאנס אמיתי ברחוב בווינה:

https://youtu.be/4JeiUDkpwSc?t=2m38s?long=yes

במהלך שנות ה-80 התרחש שינוי שהחל בסין ומשנה את העולם כולו. זה קרה כשמנהיגה של סין דנג שיאו פינג הכריז "להתעשר זה נהדר" ופתח את סין למערב ולתרבות הצריכה.

במהלך השנים שעברו מאז הפכה סין, הקומוניסטית לשעבר, למעצמה כלכלית מובילה בעולם, בעלת כלכלה עצומה ומלאת חיים, שהשתנתה לבלי הכר.

השינויים הללו יצרו בסין מגוון של ביטויים. מתרבות צריכה מערבית, דרך תהליך מואץ של תיעוש, עיור חסר תקדים שבו גדלה האוכלוסיה העירונית בסין כמעט פי 4, מעמד חדש של מיליונרים ועשירים רבים ועוד שלל שינויים שהפכו את סין לשחקן החזק בתעשייה העולמית. מנגד, גם צבאה הפך לגדול ותקציבו שני רק לתקציב הצבא האמריקאי.


הנה סיפורה של הכלכלה הסינית:

https://youtu.be/3nN3NlxqCKw


כך צמח הפלא הכלכלי של סין - הסבר היסטורי קצר:

http://youtu.be/MBK9ZpenAmM


ומה ישראלים יכולים להרוויח מזה:

http://youtu.be/1wTJUftUiWM


כיום חווה סין האטה מסוימת בצמיחה הכלכלית המרשימה שלה:

http://youtu.be/kI2dND33sYs


ובחיוך, שיר שמתאר את כל ההיסטוריה של סין, עד לשלב הנוכחי:

http://youtu.be/fCH7B9m4A4M

פלאש מוב הוא תופעה תרבותית חדשה יחסית, שבה קבוצה גדולה של אנשים מתאספים בהפתעה במקום ציבורי, רוקדים או עושים פעולה שונה מהרגיל במשך זמן קצוב ואז מסיימים ונעלמים כפי שבאו.

הייחוד והקסם שבהופעות הפלאש-מוב הם בזכות גורם ההפתעה והכוח שיש בביצוע המשותף והיצירה ביחד.


הנה פלאש מוב היסטורי בתחנת רכבת ליברפול, הפלאש מוב הראשון בהיסטוריה או לפחות אחד הראשונים אי-פעם:

https://youtu.be/VQ3d3KigPQM


פלאש מוב מיומן וחברתי בכיכר:

https://youtu.be/a-hSDyy0o-E


פלאש מוב בסופרמרקט על שיר של ביונסה:

http://youtu.be/9q7R9qFcrbI


פלאש מוב של אסירים מהפיליפינים:

http://youtu.be/9OawiTae0bA


הצעת נישואין בפלאש מוב:

https://youtu.be/5uCP1bkpe9o


ופלאש מוב מתוכנן להפליא בנמל התעופה בן גוריון (עברית):

https://youtu.be/mZ_nbinWkvE

לופטקיוב (Loftcube) הוא יחידת מגורים ניידת, קוביית הלופט קומפקטית וחכמה שנועדה לתת פתרון דיור לצעירים האורבניים של המאה ה-21, אלו המתגוררים ונחים בעיר הגדולה והיקרה. מדובר בקובייה שהיא כמעט כולה שקופה, הניתנת להעברה אל המקום בו רוצים לגור, באמצעות מנוף או הליקופטר משא. אם זה בראש בניין ואם זה בקרחת יער - הלופטקיוב הוא נייד, אופנתי, מתוכנן בדייקנות ויפה להפליא בתור מקום מגורים.

את הלופטקיוב תכנן האדריכל הגרמני ורנר איסלינגר בכדי לספק מקום מגורים ארעי ובר-הזזה. הוא מודולרי ומציע אפשרויות בחירה לקונה. כל Loftcube נבנה במפעל ומועבר בנוי, כיחידה אחת, אל המקום המיועד לו. השלד שלו מיוצר מחומרים קלים כך שיהיה קל להזזה והנפה במנוף או המסוק, קירותיו עשויים מזכוכית מחוסמת והקונה המאושר יכולים לבחור את דרגת שקיפות שלהם, צבעו ומידת עמידותו לתנאי מזג אוויר קשים.

מרכיביו הפנימיים של הלופטקיוב הותאמו לחלל המצומצם. הם גם תופסים מקום מינימלי, כמו במקרה של היחידות הסניטריות קטנים, או של המטבח קומפקטי ומתוכנן בצורה חכמה מאד. יחידות הבית גם גמישות ומשתנות לצרכים שונים בהקשרים שונים במהלך היום. אם זה שולחן בר שזז על צירו והופך ברגע אחד לשולחן אכילה ובזמן אחר לשולחן שימושי לעבודה, בצד השני של המחיצה. כך גם ראש המקלחת, שמסתובב על ציר ויכול להשקות, כשהוא אינו משמש לרחצה, את הצמחים שבעציץ הכניסה לבית.

בינתיים נראה שהלופט קיוב לא משיג את החזון של מתכננו. הוא חלם על גגות הערים, מרחב פתוחים ובלתי מנוצלים לחלוטין, שיכוסו בלופטים זעירים כאלו ויאפשרו מקומות מחיה קטנים לרווקים ולזוגות המעוניינים בחלל מעוצב ולא גדול בעיר, או לאנשי עסקים שיבקשו לרכוש חלל מנוחה בעיר הגדולה. אך נראה שהשינוי הזה לא מתרחש כל כך מהר. כנראה שהמחיר שמגיע לחצי מיליון שקלים והשטח הקטן, בן ה-36 מטרים רבועים, לא משכנעים את ההמונים בצדקת ההשקעה.


הנה הלופט קיוב:

https://youtu.be/4AWPtsqWU7Q


הממציא איסלינגר מספר על הלופטקיוב ואפשרויותיו:

https://youtu.be/NyskCUtWmtI


כך הציבו את האבטיפוס בתערוכה בה הוא נחשף:

https://youtu.be/_0tvWoXotBw


וראו כמה זה יפה:

https://youtu.be/EnUUkg_64_8

בין הזיהומים שמייצר האדם בכדור הארץ, על הפגיעה שלהם בסביבה, בצומח ובחי, אחד מהפחות מוכרים בציבור הוא זיהום אור (Light Pollution).

זיהום האור הוא מושג שמתאר עודף של אור מלאכותי בשמי הלילה. הוא נובע בדרך כלל מבזבוז מסיבי של אור ותאורה, שלרוב הוא תוצר לוואי של העידן התעשייתי והערים הגדולות של העידן המודרני.

מה שמביא לזיהום אור הם תופעות של אור עודף ומוגזם, בזבוז משמעותי של אור מלאכותי, כבישים ומתקנים העוברים בשטחים פתוחים שהם בתי גידול של בעלי חיים, או כיוון גרוע של אור שגורם לו לפנות למקומות שאין צורך להאיר.

גורמים כמו ערפל, עננים, אירוסול ואפילו פחמן דו-חמצני מחזקים או יכולים לחזק זיהום אור ולהחריף אותו.

התופעה הבולטת ביותר שנגרמת מזיהום אור היא זיהום האור האסטרונומי, שגורם להיעלמות הכוכבים בשמי הלילה. יש בזה כמובן גם מפגע אסתטי, הנובע מכך שבמקום לראות כוכבים מנצנצים בשמיים, אנו רואים אותם בקושי, דרך ענן של אור מעל העיר. זו גם הסיבה העיקרית שהקמה של מצפה כוכבים מחקרי תהיה כמעט תמיד באזורי מדבר או במקומות רחוקים מערים ויישובים גדולים שכאלה.

אך גם אם הכי ידועה מהתופעות שנגרמות כתוצאה מזיהום אור היא זו של הסתרת הכוכבים בשמי הלילה, היא ממש לא היחידה. עוצמת התאורה המלאכותית בשעות הלילה התגברה במאה האחרונה לממדים שפוגעים קשות בבתי הגידול, באקולוגיה ובביולוגיה של החי והצומח שבטבע.

בשל העובדה שחלק גדול מהפעילות של חיות בר ובעלי חיים מתרחש בשעות הלילה, הנזק לחיי הטבע הוא משמעותי. הסובלים הם רבים מהמינים ולא חסרות דוגמאות. מצבי הים הזעירים שאך זה בקעו מהביצים ובמקום אל הים המנצנץ מושכים אותם דווקא אורות העיר.

אם זה הסינוור של ציפורים נודדות הנעזרות באור הכוכבים לניווט בלילה, חרקים המשמשים מזון ומתקבצים דווקא ליד עמודי תאורה ובכך משנים את מעגל התזונה הלילי, אם זו הפגיעה בהתמצאות המרחבית של יונקים גדולים שנדרסים בכבישים, או שינויים ב"שעון הביולוגי" של בעלי חיים שונים, כתוצאה מהאור שיוצר בלבול בין יום ללילה. אלה רק חלק מפגיעות הזיהום של האור.

האדם לא צריך להפסיק להאיר את חייו בלילות. עלינו רק לשים לב שאנו עושים את המקסימום שלא לפגוע בסביבתנו, גם בנושא זה. תאורה חכמה, חסכונית, ממוקדת רק במה שצריך ובעיקר מתחשבת וכזו שמכבים בכל זמן שאינה נדרשת - כל אלו הם המינימום ההכרחי לשמירה על הטבע שמעניק לנו כל כך הרבה.


הנה הסבר על זיהום האור (עברית):

https://youtu.be/tqJ5HyZBCKE


סרטון שמציג את זיהום אורות:

https://youtu.be/V_A78zDBwYE


השפעת האור על ראיית הכוכבים:

https://youtu.be/0FXJUP6_O1w


השפעות פחות ידועות ודי מזיקות שלו:

https://youtu.be/sYAzTYmXMBg


ומשום כך טלסקופים לצפייה בחלל העמוק יימצאו תמיד במדבר:

https://youtu.be/IM4hhIwlYpY

רכבת תחתית היא רכבת שנוסעת על מסילה שנמצאת במנהרות מתחת לאדמה. זוהי מעין רכבת קלה ותת-קרקעית. רכבת תחתית מצויה בעיקר בערים גדולות וצפופות בעולם, משום שבערים כאלה קשה לבנות פסי רכבת ולהפעיל רכבות ברחובות העמוסים.

בכל מקום הרכבת התחתית מכונה אחרת, בהתאם לשפת המקום. בצרפת היא נקראת מטרו, טיוב בניו יורק, אנדרגראונד בלונדון וכך הלאה.


הנה סרטון שמסביר על הרכבת התחתית לילדים:

http://youtu.be/FdJ8gilCpfA


המטרו של פאריס - הרכבת התחתית שעכשיו נוהגת אוטומטית ללא נהגים:

https://youtu.be/QoH-2g-j59A


והרכבת התחתית המפורסמת של ניו יורק:

https://youtu.be/26-QEKM_UoY

עם מימדים קטנים, המון סטייל, אבזור ושיק מדהים, מכונית המיני המודרנית סמארט (Smart) הולכת ותופסת בערי העולם.

זוהי מכונית זעירה אך לא בסיסית, שנולדה ב-1994 כרכב עירוני וקומפקטי במיוחד ויצרה חידוש בניידות העירונית המודרנית. בעולם המערבי לא נדיר לראות מכונית פאר ענקית, שממנה יוצאים עשירים ומתיישבים בסמארט שתשרת אותם בנסיעות העירוניות שלהם.

אנחנו מכירים אותה בתור הרכב הזעיר שחונה בעיר הגדולה בניצב למדרכה, במקום לידה. ואכן, רכב הסמארט הזעיר והיוקרתי הוא מכונית מיני אורבנית, כזו שנבראה ומיועדת במיוחד לעיר, מכונית חכמה ומאוד קומפקטית.

הסמארט משלבת טכנולוגיה מתקדמת עם גודל מינימלי, מה שמקנה לה יתרון ברחובות ערים צפופות. גודלה הקומפקטי מאפשר לסמארט לתמרן בקלות ברחובות ובסימטאות צרות ולצד זה גם לחנות במהירות, גם במקומות הצפופים ביותר.

במקור נולדה הסמארט כמכונית של עשירים, מה שהקנה לה עיצוב מלוטש ומראה מעט עתידני. כמכונית שנייה או שביעית לאנשים עשירים או לפחות אמידים, הסמארט בצד האסתטי שלה, היא יפה ובעיקר מיוחדת, המציעה גם חלל פנים מעוצב היטב.

עם אפשרויות קישוריות, חיישנים מתקדמים ובמצבים מסוימים אף יכולת נהיגה אוטונומית, היא מפגינה לא מעט תכונות חכמות. זו מכונית המציעה לנהג מסלולים מומלצים שיחסכו זמן ודלק וכך מקלה מערכת הניווט המובנית שלה על ניווט בתנועה כבדה.

אבל מכונית המיני החכמה הזו, שגם קודם הצטיינה בתצרוכת דלק נמוכה, מצוידת כיום בהנעה חשמלית, עם אפס פליטה של פחמן דו-חמצני מזיק ולפיכך גם ידידותית לסביבה.

למכונית הזו גם מערכות בטיחות מושקעות, כולל אזהרות בעת סטייה מנתיב, מערכות למניעת התנגשות ובקרת שיוט המתאימה את עצמה לנהג ותנאי הנהיגה, הסמארט מציעה טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת לנהג להרגיש ביטחון על הכביש, אפילו ברחובות העיר העמוסה.


הנה הסמארט המתקדמת:

https://youtu.be/z_GV-3iE27s


אולי פחות גדולה בשטח:

https://youtu.be/LyzbWY6YHSk


הסמארט החשמלית:

https://youtu.be/iwSMQxeCYtI


סמארט מרוץ:

https://youtu.be/XsrtJjATgug


והיום היא ממש לא לבד (עברית):

https://youtu.be/tQXvP-M25p8

הפארקור, אותה אמנות דילוגים מסוכנת ונועזת, הפך כבר מזמן לאחד מסוגי הספורט הלא תחרותי והאורבני, כלומר עירוני, הפופולריים ביותר בקרב צעירים.

ראשונים פיתחו את הפארקור שני צעירים צרפתים בשם סבסטיאן פוקן ודוד בל. זה היה בשנות ה-90, כשהם מתבססים על תרגילי מעבר על מכשולים שפיתח הקומנדו של צבא צרפת. בתרגילים המקוריים נדרשו חיילי הקומנדו לעבור מסלולים קשים, במהירות, יעילות ועם יכולות גופניות כדוגמת טיפוס והתמודדות עם גבהים, זריזות, תגובה מהירה והרבה גמישות.

אבל את הפארקור החל, לפחות רעיונית, ג'ורג' הברט, מורה צרפתי בתקופת מלחמת העולם הראשונה. את המילה הצרפתית "פארקור" הציע האיש מהמשמעות של "מסלול מכשולים". ממנה גם נגזרו ה"טראקור" (traceur) הגברי וה"טראקוס" (traceuse) הנשי, למי שעושים פארקור. שני פעלים בצרפתית שמשמעותם "סולל דרך" ו"סוללת דרך".

הברט קיבל השראה משבטי ילידים באפריקה, אותם פגש כשטייל ביבשת השחורה. מהם הוא הגה רעיון לשיטה אתלטית שתביא את החיילים לגמישות, סיבולת וזריזות שיעניקו להם יתרון בקרב, תוך שילוב עם תכונות אופי כמו אומץ ואלטרואיזם, נתינה ונדיבות לחבריהם.

ג'ורג' הברט פיתח בשיטתו שלושה כישורים הכרחיים - כושר גופני מעולה, במיוחד בשרירים ובנשימה, אנרגיה, המתבטאת בכוח רצון ואומץ, ומוסר, שיבוא לידי ביטוי בכבוד ובסיוע לחברים.

בהמשך הגיעו ריימונד בל, בן לחייל בוויטנאם ולאם מקומית, שיצר מסלול מתקדם לפיתוח היכולות הפיזיות שלו, ואחריו בנו, דויד בל, מי שרואים בו את מייסד הפארקור הרשמי.

דויד הקים סביבו קבוצה עם השם "יאמאקאסי", בצרפתית "אנרגיה גבוהה". חבריה העמידו את עצמם במבחנים קשים, פיזית ולא פחות מכך נפשית. חבריה, הטראקוריסטים הראשונים, ישנו על הרצפה ללא שמיכות, התאמנו בלי מים ואוכל ולהתלונן היה אסור.

במשך הזמן הקבוצה הלכה וגדלה, כשהמוטו נשאר - צניעות מרבית וללא התנשאות על "טראקוריסטים" חדשים.

בשנת 1997, הקבוצה מופיעה בטלוויזיה הצרפתית והפארקור צובר פופולריות רבה. בהמשך מופיעים החברים הוזמנה בסרטו של לוק בסון "טקסי 2" משנת 2000. ההצלחה מובילה לסרט שלם שהוא עושה עליהם ונותן לו את שם הקבוצה "יאמאקאסי".

מכאן עוזב דויד בל ביחד עם סבסטיאן פוקן שותפו את הקבוצה והם מקדישים את כל זמנם לפיתוח הפארקור, ההופך בהדרגה מאוד פופולרי.

מהמרדף בסרט הג'יימס בונד "קזינו רויאל", דרך טום הולנד בתור ספיידרמן ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", הפארקור משתלב בלא מעט סרטי אקשן ולא מעט במאים בז'אנר משלבים "טראקוריסטים" לפעלולים בסרטיהם.

גם במשחקי מחשב מבוססי אקשן הוא משתלב היטב. אם זה במשחקי Assassin's Creed ואם בסדרת Mirror's Edge, שפותחה כולה בהשראת הפארקור.

יש אפילו צבאות וחילות בצבא שמטמיעים כיום בחיילים קרביים יכולות פארקור, בכדי להעניק להם כישורי הישרדות בשדה הקרב המשתנה.

אגב, כשתקדיש רשת MTV לפארקור בשנת 2009 את תחרות הריאליטי "אתגר הפארקור האולטימטיבי", כבר ברור שהספורט השולי ו"אימת ההורים" כבר נכנס לזרם המרכזי ולתרבות הפופולרית בעולם והוא לא עומד להיעלם כל כך מהר.


הנה תולדות התחום, שמתחיל עם ריימונד בל הצרפתי שבא מווייטנאם ובנו דיוויד בל:

https://youtu.be/yY8Tcx_MrQQ


מצגת על התפתחות הפארקור:

https://youtu.be/22VDwJy2F10


דיוויד בל, מייסד הפארקור:

https://youtu.be/JUeHrPazTtY


וג'ורג' הבר שעוד בתחילת המאה נתן השראה לריימונד ולראשוני התחום:

https://youtu.be/WzTPd6RLfCA


וההיסטוריה של הפארקור באנימציה:

https://youtu.be/X7Uqm-8hDHY

אומנות הביטבוקסינג היא מיומנות שבה הזמר מייצר קצב ומוסיקה באמצעות פיו וחלל הפה. זמרי ביטבוקס יכולים לבצע לבדם קטעים שנשמעים כאילו בוצעו בכמה קולות. יש כאלה שמוסיפים גם נגינה בכלי נשיפה, תוך כדי ביצוע מקצבי הביטבוקס שמחקים את כלי ההקשה.

המונח "ביטבוקס" לקוח מהביט-בוקס, מכונות התופים הראשונות של שנות ה-80 שאפשרו לתכנת מקצבים, אותם מקצבים שהיוו את ההשראה למקצבי הקול ושנשמעו דומים להם.

ביטבוקסינג היא אחד היסודות החשובים בתרבות ההיפ הופ, ביחד עם הראפ, הגרפיטי, הברייקדאנס ועוד.


הנה הדגמה מוסברת, מדהימה ומתורגמת של אחד הטובים בביט בוקס:

https://youtu.be/yyjuY9Yw5FM


שירת הביט בוקס:

http://youtu.be/g0_2vmkTmf0


הנה יורי ליין שמנגן במפוחית תוך כדי הוספת ליווי בביטבוקס:

http://youtu.be/7tda6i_bdlA


והנה תותח ביט בוקס מדהים:

http://youtu.be/jLN63bRcY5I


ועוד אחד:

http://youtu.be/rzfbaMnNXOI

לפעמים ההיסטוריה ממש עושה צחוק... בהארלם, ברוקלין וברונקס, השכונות העניות של ניו יורק בשנות ה-70, ניהלו כנופיות נערים מאבקים אלימים ללא הפסקה. אבל כשהרגו את בנג'י, חבר כנופיה שדווקא ניסה להשכין שלום, המשיכה הכנופיה שלו את יוזמת השלום שלה עם הכנופיות היריבות והצליחה להביא את כולן לכריתת ברית במקום נקמה.

אבל בלי מאבק כנראה שאי אפשר. כך החלו נערי הכנופיות לנהל תחרויות ראפ, גרפיטי וריקודי ברייקדאנס. ברגע היסטורי בתרבות של אמריקה, הם החליפו את האלימות וקרבות הרחוב באמנות רחוב. כך גם נוצרה התחרות הפחות מוכרת - על הבגדים הכי מגניבים. משם תיוולד המהפכה של הלבוש האורבני (Urban Streetwear).

בניו יורק של שנות ה-70 להיות "פרש" היה להיות לבוש מגניב (cool). זה התחיל תמיד מהסניקרס, נעלי הספורט, שהיו המרכיב החשוב מאד ב"סוואג" - הסגנון.. הכי מגניב היה לשרוך את השרוכים הפוך מהיצרנים ומהמקובל. כשהם רכסו למלמעלה למטה הם גם מחו כנגד התרבות השלטת והצהירו שהם שונים.

בי-בוי (BBoy) צמחה להיות אופנת ההיפ הופ. הלבוש היה הפגנת העושר היחידה שהייתה בידי הצעירים השחורים והעניים. היו בו גאווה וכבוד, כי הבגדים היו לדרך היחידה שאינה אלימה ושבה הם זכו לכבוד מחבריהם. האופנה בשכונת העוני הייתה הביטוי לשאיפה שלך להיות טוב ומצליח משהיית. צבעי האופנה של הצעירים הללו הושפעו מהצבעוניות של הגרפיטי והם היו יצירתיים להפליא. זה התפוצץ לטובה כשהראפר אל אל קול ג'יי חשף לעולם כולו את החולצה שלו, שצויירה בידי "מלכי החולצות" - מותג מקומי קטן ולוהט שהקים מישהו בשכונה.

ואז בא "דאפר דן" שהפך למותג כששיווק את האופנה האורבנית הזו ויצר משהו נחשק יותר מפירמות כמו לואי ויטון, גוצ'י ושאר המותגים המתנשאים. הוא זייף את הלוגואים שלהם על הבגדים שלו ומהר מאד גילה שהם עצמם החלו לחקות אותו. כל כוכבי הראפ התלבשו בבגדים שלו, עד שהמשטרה פשטה עליו והכניסה אותו לכלא.

אבל כך גם באה האופנה הלבנה. בזכות נערי השכונות שלבשו אותם במועדונים, זכו יצרנים חדשים כמו ראלף לורן וטומי הילפיגר להצלחה. כדי להתפרסם, נהג טומי הילפיגר לחלק בגדים שעיצב בחינם בשכונות. כך הצליח להפוך לאימפרית אופנה, בזכות נערי השכונות. כוכבי הראפ, שהופיעו במועדונים שלהם, נדלקו גם הם, החלו ללבוש את הבגדים האורבניים הללו והפכו אותם למצליחים בעולם כולו.

המהפכה האופנתית הושלמה. ברגע שהיה כסף, כוכבי הראפ וההיפ הופ החלו ללבוש גוצ'י ולואי ויטון. חלקם הפכו למעצבים בעצמם ואחרים סתם הרוויחו כסף בהפקה והקלטות. אבל מה שגנבו ושדדו בשדירה החמישית כשהיו צעירים ועניים, הם יכולים היו עכשיו לקנות בכספם שלהם.


הנה מהפכת האופנה של ההיפ הופ:

https://youtu.be/aBOE0cZdNPE


אופנת ההיפ הופ הובילה את הסגנונות הטרנדיים של שנות ה-90:

https://youtu.be/-NkpF6vg22Q


התפיסה שלהם שמה שהם לובשים מייצג אותם ואת מה שהם מאמינים בו:

https://youtu.be/SUhk0C_Yc1I


המעצב מהארלם שהמציא את אופנת ההיפ הופ - דאפר דן האגדי:

https://youtu.be/wC9QrVJtrLc


דאפר דן מספר על המהפכה שלו:

https://youtu.be/5kVoaQukud8


הנה הלבוש מתחבר לריקוד, לגרפיטי, לצבעים ולמוסיקה:

https://youtu.be/QNxC_xXKnoE


טריילר לסרט שמספר את ההיסטוריה של הבגדים הללו מהרחוב לחנויות היוקרה:

https://youtu.be/vQ9LyiNrA-s


הרגע שבו "מלך הפופ" מייקל ג'קסון מצטלם בבגדי היפ הופ:

https://youtu.be/hNtUHYzMUdQ


ואופנת ה"סוואג לייף" של היום:

https://youtu.be/ot2WfVISz9w

הרכבת הקלה (Light rail) היא רכבת שנוסעת ברחובות הערים וסביבתן. ממש כשמה, הרכבת הקלה משמשת לנסיעה קלה ומהירה ברחובות הערים הגדולות והסואנות.

במונח "רכבת קלה" החלו להשתמש בשנות ה-70 של המאה ה-20. בדרך כלל הוא התייחס להגדרה המצומצמת של המונח - כלומר לרכבות המאופיינות במספרי נוסעים קטנים, מגיעות בתדירות גבוהה ומופעלות בחשמל, כולל כלי התחבורה העירוני שנקרא "חשמלית" (ראו בתגית "חשמלית").

זאת לעומת "רכבות כבדות", מונח שכולל את מרבית סוגי הרכבות, כולל רכבות נוסעים, רכבות מהירות, רכבות משא ורכבות תחתית.

בהגדרה רחבה יותר מתייחס המונח "רכבת קלה" לרכבות עירוניות שפעלו במאות ה-19 וה-20, גם אם היו מבוססות על מנועי דיזל או אפילו קיטור.


#משתנים ונתונים
לרכבת הקלה מועבר החשמל ברוב המקרים דרך קווי חשמל עיליים או בחיבור לקו חשמל העובר בתחום המסילה. לשם כך מותקנים ומיושמים אמצעי בטיחות והגנה מיוחדים, המונעים מעוברי אורח לגעת בקו החשמל.

ועדיין, בשל מחסור בתקציבים בזמן ההקמה שלה, פועלת הרכבת הקלה במקומות מסוימים באמצעות מנועי דיזל.

כך או כך, המונח "קל" לא מכוון בהכרח להיותו של הקרון קל יותר במשקלו, מזה של קרון רכבת רגילה. ה"קל" מתייחס להיקף המצומצם של עומס השימוש המיועד בה, בהשוואה לרכבת רגילה.

למספר הנוסעים הקטן ברכבות קלות ובמקביל לשירות בתדירות גבוהה שהן מציעות.

ועדיין, מרבית מערכות הרכבת הקלה בעולם מציעות סוג של שילוב בין הרכבת הקלה והרכבת ה"כבדה".


#סוגי הרכבות הקלות
שני סוגים עיקריים של רכבת קלה קיימות:

רכבת קלה על גבי מסילות - נוסעת ברחובות העיר, תוך שמסילותיה עוברות על הכבישים שעליהם נעים כלי רכב אחרים. העלייה אל הרכבת הזו היא מקו הרחוב ותדירות העצירות בה גבוהה, או בלשון הנוסעים "היא מגיעה מהר".

רכבת קלה המופרדת משאר כלי הרכב - זו רכבת מודרנית יותר, הנוסעת באזור נפרד מזה שבו נעה שאר התנועה על הכביש. העלייה והירידה אל הרכבת וממנה היא בתחנות מוגבהות מקו המסילה והעצירות ברכבת כזו הרבה פחות תכופות.


#הבדלי המסילות
בין הרכבות הכבדות והרכבת הקלה, שלא לומר הקלילה, בולטים גם הבדלי המסילות.

מסילות הרכבת הקלה נועדו לתמרון ברחובות העיר הצפופה ולא נדרשות לעמוד בעומסים גדולים. זה מאפשר בהן שיפועים גדולים ופניות חדות. זאת לעומת מסילות הרכבות הכבדות שנדרשות לעמוד בעומסים גבוהים שהם תוצאה של הסעת מטענים כבדים במהירות גבוהה.


הרכבת הקלה בירושלים:

https://youtu.be/m5FSKeL9Wdk


זו של העיר סיאטל:

https://youtu.be/6ldHALn8ncU


בימים אלו בונים את תשתית הרכבת הקלה בתל אביב (עברית):

https://youtu.be/MtgLJChZm-U


ונסיעת המבחן של רכבת קלה (ללא מילים):

https://youtu.be/M-LH_5-dNaU

ציור המדרכה הכי גדול בתלת מימד בעולם כולו צויר בלונדון ב-2011. זהו ציור בגודל עצום של קצת יותר מ-1,160 מטרים רבועים!

לצערנו אין סרטון של ציור המדרכה הגדול ביותר בעולם, שצויר בתלת ממד.

"ערי שינה" (Commuter towns) הן ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים. הם אמנם מתגוררים בהן, אך עובדים במקומות אחרים, לרוב בעיר הגדולה.

בעיר שינה טיפוסית יש מעט מאוד, אם בכלל, תעשייה, מסחר, תרבות, או משרדים שבהם אנשים עובדים. לא פעם ממוקמות ערי שינה באזורים כפריים או כפריים-למחצה.

בכל בוקר מתרוקנות ערי שינה אלה מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים בערים הגדולות, באזורי תעשייה ענקיים הממוקמים בסביבה או במרחק רב יותר.

ערי השינה הן מעין המשך או פיתוח של תופעת ה"פירוור", ההולכת ומתחזקת מאז שנות ה-60. בתופעה היסטורית זו חל מעבר של עובדים מהמגורים במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום העבודה שלהם, אל מגורים בפרוורים.

כך הולך וגדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית וברבות מהמדינות המתקדמות, כחלק ממגמה של עזיבת הערים לאזורים סמוכים ובעלי אופי כפרי יותר. "נהנים" מכך גם פרוורים, אך גם כפרים וערי שינה ובישראל גם מושבים ושכונות הרחבה בקיבוצים.

ואם יש ערי שינה אז עם הזמן נוצרה כמובן גם תופעת הקומיוטינג, בעברית "יוֹמְמוּת". זו תופעה שמכירים כל היוממים, מי שנוסעים יום יום רחוק מהבית, לעבוד בעיר. הם גרים במקום שקט, זול יותר ומרווח, אבל עובדים במקום בו יש הרבה משרות, שכר טוב וחיים שוקקים.

מכאן גם שהתרחבות והתרבות ערי השינה מביאה להאצה של סלילת דרכים מהן אל העיר ומרכזי העסקים והמסחר ולפיתוח של מערכות תחבורה ציבורית, כמו תחנות רכבת וקווי רכבת קלה.

היותם של ה"יוממים" מבוססים יותר, מביאה לכך שלא פעם מחירי הנדל"ן, כלומר הבתים והדירות, הולכים ועולים בערי השינה, בעוד המחירים בערים הגדולות נמוכים יותר.

האבחנה בין עיר שינה לפרוור אינה מובנת מאליה. שתי צורות החיים הללו אינן מכילות עסקים גדולים ומרבית התושבים בהן נוסעים יום יום לערים או למרכזי תעסוקה נפרדים. אבל ערי השינה ניכרות בכך שהן חסרות את הרצף האורבני אל העיר או לאזור התעסוקה הקרוב, בעוד שפרוור כמעט תמיד יתחבר לכאלה.


הנה הקומיוטינג, של מי שנוסעים כל יום לעבוד בירושלים וגרים בערי ועיירות שינה בסביבה (עברית):

https://youtu.be/dbBZJWk5IzE


קומיוטרית מאחת מערי השינה שמסביב ללונדון:

https://youtu.be/LXiIBtAvTao


קומיוטרים יומיים מערי שינה לערים שונות בעולם:

https://youtu.be/zszLu6F7pEE


גילדפורד היא עיר שינה אופיינית באנגליה:

https://youtu.be/P3TalCwmWmE


והשינויים ברשת הרחובות של ערים חדשות לעומת העיר הגדולה:

https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes

מגדלי-העל, או בלשון הציורית יותר גורדי השחקים (Sky Scrapper), הם מגדלים גבוהים שנבנים הנאה השנים האחרונות לגבהים שלא יאומנו.

בניית מגדלי ענק משלבת כיום בנייה מתועשת, של חלקים שנבנו במפעל והובאו לאתר הבניה כדי להרכיבם. כאן מגיעה הבנייה אל האתר עצמו, של חלקים ומרכיבים שהובאו מהמפעל ויש לבנות באתר הבניה, במיקומו של המגדל הסופי.

בעולם הגיעו ב-50 השנים האחרונות למיומנות מדהימה וליכולת בניה לגובה שהיא גם בתחום הבניה, גם בבטיחות וגם במהירות הבניה.

בסין ניתן כיום לבנות מגדל ענקי בפחות מחודש ימים!


כך בונים בימינו גורדי שחקים כה גבוהים (מתורגם):

https://youtu.be/kF54-camgCg


על בנייתו של בורג' חליפה, מהמגדלים הגבוהים בעולם:

https://youtu.be/yNfpwdLVZ4c


המהירות המדהימה, הטכניקות והבניה של מגדל בן 30 קומות בסין, שנבנה ב-15 יום:

http://youtu.be/rwvmru5JmXk


מגדל בן 57 קומות שנבנה ב-19 יום:

https://youtu.be/N6f_sayw0mM


והשוואה בין המגדלים הגבוהים ביותר בעולם:

https://youtu.be/fzGRje4Lixo

בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.

הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.

והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.

אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?

נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?

מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.

הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.

בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.

מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.

כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.

כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.

זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.

זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.

אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.

וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.


הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):

https://youtu.be/AtCR6P5rsXU


בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):

https://youtu.be/0FZ55qGjaHs


הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes


והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes

קארפול (Carpool) בעברית "שיתוף נסיעות", היא נסיעה ביחד של אנשים זרים, בדרך כלל לעבודה אך גם לצרכים אחרים. הקארפולינג מאפשר חסכון בכסף והקטנה של העומס בכבישים ושל פגיעה בסביבה.

הקארפול מאפשר לכמה אנשים לנסוע יחדיו. נסיעה כזו היא כמובן זולה יותר, משום שאותם אנשים, אם היו נוסעים לבדם, כל אחד במכוניתו, היו מוציאים הרבה יותר על דלק ובלאי של הרכב. בנסיעה משותפת הם חוסכים גם בהוצאות החנייה, כבישי אגרה וכדומה.

אבל לקארפול יש גם יתרונות חברתיים ברורים. החיבור בין אנשים והתפתחות של קשרים, במיוחד בנסיעה משותפת וקבועה, הם דבר חשוב מאד, במיוחד במציאות האינדוודואליסטית של העידן המודרני.

הקארפול תורם גם לסביבה, כי הוא מקטין את מספר המכוניות בכבישים, מה שאומר פחות זיהום אוויר, פחות דלק שמתבזבז ופחות פקקי תנועה ועומסי תנועה.

בהשוואה לטרמפים, הקארפול גם בטוח יותר. כי ניתן לדעת יותר על הנוסעים שמצטרפים אליך, או הנהגים שאליהם תצטרף. זה כך גם כשמדובר באפליקציות קארפול ייעודיות, כמו BlaBlaCar, או רחבות יותר שמציעות גם קארפול, כמו waze (שבינתיים פרשה מהתחום) או moovit.


הנה הקארפול, הפתרון ההגיוני בשיתוף הנסיעות (עברית):

https://youtu.be/yJtEuAtziF4


נסיעה שיתופית מתאמים באמצעות אפליקציות:

https://youtu.be/8u7QTkFo71Q


אנשים מספרים על הקארפול שלהם:

https://youtu.be/dmGM_BYjAQw


פרסומת שמסבירה את היתרונות (עברית):

http://youtu.be/yD0ZUU9KO0c


מעט נתונים סטטיסטיים על יתרונות הקארפול, שיתוף הנסיעות:

http://youtu.be/jwaKRhPY4Zo


כיום מתעדפים בארצנו הפקוקה את הנסיעה השיתופית כאמצעי להקטנת העומס בכבישים (עברית):

https://youtu.be/PQ2O7SLPvNU


והזמרת אדל ב"קארפול קריוקי", תכנית טלוויזיה שמזמינה כוכבים לנסיעה משותפת ושירת קריוקי של שיריהם:

https://youtu.be/Nck6BZga7TQ?long=yes