שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך הקרנבל של ריו לפופולרי בעולם?
קרנבל ריו (Rio de Janeiro Carnival), או קרנבל קריוקה, הוא הקרנבל המפורסם ביותר בעולם ומהגדולים בו. הוא מתקיים בריו כבר משנת 1723, מדי שנה, בחודשים פברואר ומרץ.
כשאנשים אומרים "ריו" המחשבה הראשונה אצל רבים היא על הקרנבל הצבעוני של העיר הזו. הקרנבל של ריו הוא לא הקרנבל היחיד בעולם, כי לא חסרים בעולם קרנבלים, במיוחד לא בעולם הנוצרי, בדגש על מדינות קתוליות. אבל בזכות הקרנבל שלה, ריו נחשבת לעיר הבירה העולמית של הקרנבל.
הקרנבל הססגוני הזה נמשך 4 או 5 ימים ומציע תהלוכות רחוב צבעוניות ושמחות, מלוות במוסיקת סמבה מלהיבה, ריקודים בתלבושות ססגוניות, יפהפיות מקומיות עם מעט בגדים והרבה מסיבות, עם אוכל ושתייה מעולים. 2 מיליון בני אדם חווים בו בכל שנה את התזמורות, את קבוצות רקדני הסמבה המתחרות על תואר הקבוצה המצטיינת והמסעירה מכולן ושלל במות מתנפחות מספקות בידור ומוסיקה ללא סוף.
לאורך כל השנה הקצב של ריו הוא בלתי נתפס. העיר שאל מול העשירים שבה, העוני שובר כאן את הלב. שכונות העוני שנקראות פאבלות מטפסות על ההרים בצבעוניות נהדרת, אך הן מלאות בפשע, סמים, עוני והמוני ילדים ללא בית או הורים. ועדיין, יש בעיר הזו ברים נהדרים ומועדוני לילה הומים, עם ריקודי סמבה ולא דווקא לתיירים. תושבי ריו, המכונים קריוקה (Carioca), חיים בפשטות וחלקם הגדול אף בעוני, אבל דומה שעל אף הכל הם די שמחים.
אפשר לראות את החדווה הזו היטב, בשיא השנתי שלה, כשבשדרת הסמבודרומו, או בשמה המלא הסמבודרומו של ריו דה ז'ניירו (Sambódromo do Rio de Janeiro), מתארח מצעד הסמבה של קרנבל ריו, מצעד שנחשב למופע הקרנבל הגדול בעולם ומי שמובילים אותו הם רקדני להקות בתי הספר לסמבה של העיר ריו.
לקראת הערב בו יופיעו באצטדיון הסמבה מתכוננים משתתפי ורקדני בתי הספר לסמבה, במשך שנה שלמה. הם בונים במות, יוצרים תחפושות, בוחרים את המוסיקה, את הנושא אותו יציגו ובעיקר מתאמנים על הכוראוגרפיה והריקודים שירקדו בקרנבל.
הסמבודרומו הזה הוא מבנה טריבונות מיוחד שבו עוברת כל שנה בחודש פברואר תהלוכת הקרנבל המפורסם של העיר וממנו היא משודרת לכל רחבי העולם.
הקרנבל מתחיל ביום שישי, 40 ימים לפני חג הפסחא, ומסתיים במה שזכה לשם "יום שלישי השמן". אבל בשל הקשר הדתי של הקרנבל לחג הפסחא, תאריכי הקרנבל משתנים ולכן מי שנוסעים אליו חייבים לברר בכל שנה מראש את מועדי הקרנבל המדויקים.
מי שמצליחים להשיג כרטיסים לקרנבל, יושבים באחד היציעים שמשקיפים על השדרה בסמבודרומו ונהנים מחוויה נהדרת, חד פעמית, של צבע, צלילים ויופי אנושי שכולו שמחה.
הנה הקרנבל של ריו:
https://youtu.be/P8d-img1ETc
ההמונים בקרנבל:
https://youtu.be/vK6SlBSQ45o
ומבט מהאוויר על הסמבודרומו של ריו:
https://youtu.be/TBqqeGiFr24
מה חוגגים בקרנבל של ברזיל?
הקרנבל הברזילאי הוא חג בן 4 עד 5 ימים בברזיל. הוא נחגג בכל שנה, 40 יום לפני חג הפסחא הנוצרי. הרבה חגיגות, תחפושות, מסיבות, תהלוכות רחוב ומצעדי שמחה מאורגנים וגם לא-מתוכננים יש בחג הזה.
בברזיל חוגגים את הנוסח הברזילאי לחג הקרנבל, הנחגג בעולם הנוצרי. חוגגים אותו בברזיל ביום שבת שלפני "יום שלישי השמן" - כשהנוצרים חוגגים ביום שלפני התענית שלקראת חג הפסחא הנוצרי.
בריו דה ז'ניירו, למשל, מתקיימות תהלוכות ראווה רבות משתתפים בתשלום. אלו המצעדים שמקיימים בתי הספר לסמבה. הם מכינים מצעדי ריקוד מורכבים ועתירי תלבושות ורעיונות וכל בתי הספר הללו ביחד מקיימים את הקרנבל המפורסם והצבעוני בעולם.
מוסיקה וריקודי סמבה, פרבו ומארשים מתערבבים ביחד זה בזה בקרנבל. מדובר בפצצה של צבע, אורות ואנשים שחוגגים את החיים במיטבם, גם אם חלק מהם עניים מרודים, שנאבקים לפרנסתם במשך כל השנה.
הנה סרטון של הקרנבל בריו דה ז'ניירו:
http://youtu.be/kTc3pv7d5vY
מהו קרנבל הפאסנאכט של בזל?
השוויצרים נראים עם מאופק ושקט, אבל שלושה ימים בשנה מראים השוויצרים שגם הם יודעים להשתגע...
הפאסנאכט (Fasnacht) שלהם הוא קרנבל לא ממוסחר, ממומן כולו מכיסם של המשתתפים בו ונראה יותר כמו חג מקומי, שבו לוקחים חלק כולם - מילד ועד קשישה.
במשך 3 ימים, פעם בשנה בחודש פברואר, פורקים תושבי העיר עול וחוגגים עם שלל תחפושות, המון מוסיקה, "מאאלסופה", מרק הקמח ו"זיבלאווי", עוגת הבצל - המאכלים המסורתיים של הפאסטנאכט ואינספור כוסות של בירה ויין.
הפאסנאכט הוא הקרנבל של העיר השוויצרית בזל. יש קרנבל כזה גם בלוצרן והוא לא פחות מרשים.
במצעדי לילה ויום פרועים בבאזל, עם יותר מ-250 "קליקות", קבוצות שהתארגנו לתחפושת בנושא משותף, לצלילי מוסיקה של עשרות נגני פיקולו ותופים, מבלים כולם בקרנבל שלא נגמר.
זה נראה פרוע וספונטני אבל בשווייץ כמו בשווייץ יש סדר וכללים - כל נגן פיקולו או תוף חייב להיות בעל ותק בנגינה של לפחות 3 שנים והוא חייב לדעת לפחות 20 מארשים שמנגנים כאן.
גם אחרי ה"מורגנשטרייך" - תהלוכות הענק של מאות הקליקות, על נגני התופים וחלילי הפיקולו הקטנים, ה"לטרנות" - פנסי הנייר המרהיבים והמצויירים בשפע יצירתיות וכישרון, ממשיכים בכל פינה אנשים וקבוצות מחופשים לצעוד, לשיר, לשמוח ולהתלהב.
בכל פינת רחוב ממשיכים הרכבים מוסיקליים לנגן, להצחיק במופעים משעשעים ולהרעיד את הרחובות משמחה אמיתית. בברים ובמסעדות שרים ושותים וכמעט יוצאים משליטה, באווירה שניתן לתאר רק כמשכרת.
פירוש השם "פאסנאכט" הוא "ליל הצום", שכן חוגגים את הקרנבל הזה לפני צום הלנט, שבו מתנזרים הנוצרים הקתולים במשך 40 יום מאכילת בשר. נראה שלפאסנאכט יש שורשים עתיקים, עוד מימי חגיגות האביב הפגאניות, של עבודת האלילים.
ובשווייץ כמו בשווייץ, בארבע בבוקר, אחרי סוף הקרנבל, פושטים אנשי הניקיון על העיר והיא חוזרת במהירות לשיגרה הנקייה והמצוחצחת האופיינית לה.
הנה הפאסנאכט בבזל:
https://youtu.be/E-Cvb05Rx20
אוסף של קטעים מהקרניבל של באזל:
https://youtu.be/1V26Kn3fTto
חלק ניכר בפאסנאכט מתרחש בלילה:
https://youtu.be/Yyip3TyyRJs
אחת הקליקות של הפאסטנאכט במצעד היום:
https://youtu.be/dOZiNr96_RI
מתי נולדה העדלאידע?
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
מהו הסופרבול של אמריקה?
הסופרבול (Super Bowl) הוא אירוע ספורטיבי מרכזי באמריקה. אבל הוא לא רק ספורט. הסופרבול הוא אירוע לאומי עצום באמריקה, הרבה יותר מסתם משחק פוטבול. רק שנבין - בסופרבול שנערך ב-2015 צפו כמעט 115 מיליון אמריקאים.
הסופרבול הוא משחק האליפות של ליגת הפוטבול האמריקאי המקצוענית (NFL), משחק ההכרעה שמתקיים בדרך כלל בראשית פברואר ומכתיר את אלופת העונה.
מעמדו של הסופרבול בתרבות האמריקאית הוא כמעט דתי. זהו רגע שבו המדינה כולה נעצרת, מתכנסת סביב מסכי הטלוויזיה ומתמסרת לחגיגה לאומית שהפכה לתופעה תרבותית חובקת עולם.
תחילתו של הסופרבול בשנת 1967, כאשר שתי ליגות מתחרות של הפוטבול האמריקאי - ה-NFL וה-AFL החליטו לקיים משחק אליפות משותף בין האלופות של כל ליגה. המשחק הראשון, שנקרא אז "AFL-NFL World Championship Game", לא זכה לתהודה גדולה במיוחד והאצטדיון בלוס אנג'לס היה מלא רק בחציו. אבל עם האיחוד הרשמי של שתי הליגות בשנת 1970, החל הסופרבול להפוך לאירוע הספורט הגדול בארה"ב.
מה שהחל כמשחק פוטבול פשוט, הפך במהרה לאירוע תרבותי רב-ממדי. הסופרבול מאופיין במספר אלמנטים שהפכו אותו לחוויה חברתית ותקשורתית חסרת תקדים. בניגוד לתחרויות אחרות שמתפרסות על פני סדרת משחקים, הסופרבול הוא משחק בודד, חד-פעמי, שמכריע את גורל העונה כולה. המתח האדיר והדרמה שנובעים מכך הופכים את האירוע למושלם עבור תרבות הצריכה האמריקאית.
אחד הסימנים הברורים להצלחת האירוע הם האמנים והמוסיקאים המפורסמים המופיעים במופע טרום המשחק, בשירת ההמנון האמריקאי .ובמופע המחצית (Halftime Show), שהוא עצמו מהגורמים המרכזיים שהובילו לפופולריות העצומה של הסופרבול. מופע המחצית הראשון בשנת 1967 כלל להקות צבאיות ומצעדים, אך במהלך השנים הוא הפך למופע האנטרטיינמנט היוקרתי ביותר בעולם המוסיקה של אמריקה.
כיום, הופעה בסופרבול נחשבת לפסגת הקריירה עבור אמנים כמו מייקל ג'קסון (Michael Jackson), ביונסה (Beyoncé), יו טו (U2), ברונו מארס (Bruno Mars), ליידי גאגא (Lady Gaga) וריהאנה (Rihanna). מופע המחצית, שנמשך חצי שעה, מושך קהל צופים עצום, כולל את מי שאינם מתעניינים בפוטבול כלל.
האלמנט השלישי שהפך את הסופרבול לתופעה תרבותית הוא הפרסומות. עם אחוזי רייטינג מטורפים, מדי שנה הסופרבול הוא המשדר הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית. לכן חברות אמריקאיות משלמות מיליוני דולרים עבור פרסומת של 30 שניות במהלך השידור. השווי הממוצע לפרסומת של חצי דקה ב-2025 הגיע ל-10 מיליון דולר.
בשל העלויות האסטרונומיות, החברות משקיעות בהפקת פרסומות מרהיבות, מצחיקות או מרגשות, שהופכות לנושא שיחה בפני עצמן. רבים מהצופים מודים שהם צופים בסופרבול רק כדי לראות את הפרסומות, שהפכו למעין פסטיבל קולנועי מיניאטורי.
הסופרבול הוא גם תופעה חברתית. מסיבות סופרבול (Super Bowl Parties) הפכו למסורת אמריקאית, כאשר משפחות וחברים מתכנסים יחד, אוכלים כמויות אדירות של מזון מהיר, ונהנים מהאירוע. יום הסופרבול הפך למעין חג לא רשמי, עם צריכת מזון שניה רק לחג ההודיה. הערכות מדברות על 1.4 מיליארד כנפי עוף, 14,500 טון צ'יפס ו-4 מיליון פיצות שנצרכות ביום זה.
מבחינה תקשורתית, הסופרבול הוא האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית מדי שנה. סופרבול LVII בשנת 2023 (את המספר הסידורי של תחרות הסופרבול נהוג לציין בספרות רומיות) משך 113 מיליון צופים. אולם ההשפעה חורגת מעבר למספרים. הסופרבול הפך למודל עסקי שמדגים את הסינרגיה בין ספורט, בידור, פרסום ותקשורת.
האירוע מהווה דוגמה מושלמת לאופן שבו תעשיית הבידור האמריקאית הצליחה לשלב בין תחרות ספורטיבית לאירוע תרבותי-מסחרי רב-עוצמה.
מסורת ייחודית של הסופרבול היא "המטבע הנשיאותי", לפיה נשיא ארה"ב מקבל שיחת טלפון לפני המשחק והאחראי על הטלת המטבע מכריז אם זה יהיה "עץ או פלי". מסורת זו החלה באופן לא רשמי בשנות ה-80, בתקופת הנשיא רייגן, והפכה למסורת קבועה בשנים שלאחר מכן.
עובדה מפתיעה נוספת היא שהסופרבול מוגן כאירוע ביטחון לאומי ברמה גבוהה. מאז אירועי ה-11 בספטמבר, האירוע מוגדר כ"אירוע ביטחוני מיוחד" (Special Security Event), ומאובטח על-ידי כל סוכנויות הביטחון האמריקאיות, כולל ה-FBI וה-DHS. אזור אווירי באורך עשרות קילומטרים נסגר לתעופה אזרחית, ומערכות נגד-רחפנים מופעלות בכל רחבי האזור.
אנקדוטה מעניינת היא תופעת "יום המחלה של הסופרבול" (Super Bowl Flu). מחקרים מראים שכ-16 מיליון אמריקאים נעדרים מעבודתם ביום שלאחר הסופרבול, מה שעולה למשק האמריקאי כ-4 מיליארד דולר בפריון אבוד. הרשתות החברתיות מלאות בתיעוד של עובדים המתכננים את "המחלה" שלהם מראש.
בשנת 2023 למשל, הראה מחקר שכ-15% מהאמריקאים לקחו יום חופש ממקום עבודתם ביום שלאחר הסופרבול. זוהי עדות נוספת לעוצמתו התרבותית של האירוע, שהצליח להשתלב עמוק במרקם החיים האמריקאי.
הנה הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
הסופרבול של 2019 עם הסערות שלא קשורות דווקא למשחק (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הטכנולוגיה הופכת לחלק מהאירוע העוצמתי והיקר כל כך (עברית):
https://youtu.be/zk__x6Y9CEU
ופרסומות הסופרבול שהן יקרות כל כך, עד שחלקן נכנסו להיסטוריה - כמו זו של המקינטוש מ-1984:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
מהו פסטיבל אטי אטיאן שבפיליפינים?
קרנבל ריו (Rio de Janeiro Carnival), או קרנבל קריוקה, הוא הקרנבל המפורסם ביותר בעולם ומהגדולים בו. הוא מתקיים בריו כבר משנת 1723, מדי שנה, בחודשים פברואר ומרץ.
כשאנשים אומרים "ריו" המחשבה הראשונה אצל רבים היא על הקרנבל הצבעוני של העיר הזו. הקרנבל של ריו הוא לא הקרנבל היחיד בעולם, כי לא חסרים בעולם קרנבלים, במיוחד לא בעולם הנוצרי, בדגש על מדינות קתוליות. אבל בזכות הקרנבל שלה, ריו נחשבת לעיר הבירה העולמית של הקרנבל.
הקרנבל הססגוני הזה נמשך 4 או 5 ימים ומציע תהלוכות רחוב צבעוניות ושמחות, מלוות במוסיקת סמבה מלהיבה, ריקודים בתלבושות ססגוניות, יפהפיות מקומיות עם מעט בגדים והרבה מסיבות, עם אוכל ושתייה מעולים. 2 מיליון בני אדם חווים בו בכל שנה את התזמורות, את קבוצות רקדני הסמבה המתחרות על תואר הקבוצה המצטיינת והמסעירה מכולן ושלל במות מתנפחות מספקות בידור ומוסיקה ללא סוף.
לאורך כל השנה הקצב של ריו הוא בלתי נתפס. העיר שאל מול העשירים שבה, העוני שובר כאן את הלב. שכונות העוני שנקראות פאבלות מטפסות על ההרים בצבעוניות נהדרת, אך הן מלאות בפשע, סמים, עוני והמוני ילדים ללא בית או הורים. ועדיין, יש בעיר הזו ברים נהדרים ומועדוני לילה הומים, עם ריקודי סמבה ולא דווקא לתיירים. תושבי ריו, המכונים קריוקה (Carioca), חיים בפשטות וחלקם הגדול אף בעוני, אבל דומה שעל אף הכל הם די שמחים.
אפשר לראות את החדווה הזו היטב, בשיא השנתי שלה, כשבשדרת הסמבודרומו, או בשמה המלא הסמבודרומו של ריו דה ז'ניירו (Sambódromo do Rio de Janeiro), מתארח מצעד הסמבה של קרנבל ריו, מצעד שנחשב למופע הקרנבל הגדול בעולם ומי שמובילים אותו הם רקדני להקות בתי הספר לסמבה של העיר ריו.
לקראת הערב בו יופיעו באצטדיון הסמבה מתכוננים משתתפי ורקדני בתי הספר לסמבה, במשך שנה שלמה. הם בונים במות, יוצרים תחפושות, בוחרים את המוסיקה, את הנושא אותו יציגו ובעיקר מתאמנים על הכוראוגרפיה והריקודים שירקדו בקרנבל.
הסמבודרומו הזה הוא מבנה טריבונות מיוחד שבו עוברת כל שנה בחודש פברואר תהלוכת הקרנבל המפורסם של העיר וממנו היא משודרת לכל רחבי העולם.
הקרנבל מתחיל ביום שישי, 40 ימים לפני חג הפסחא, ומסתיים במה שזכה לשם "יום שלישי השמן". אבל בשל הקשר הדתי של הקרנבל לחג הפסחא, תאריכי הקרנבל משתנים ולכן מי שנוסעים אליו חייבים לברר בכל שנה מראש את מועדי הקרנבל המדויקים.
מי שמצליחים להשיג כרטיסים לקרנבל, יושבים באחד היציעים שמשקיפים על השדרה בסמבודרומו ונהנים מחוויה נהדרת, חד פעמית, של צבע, צלילים ויופי אנושי שכולו שמחה.
הנה הקרנבל של ריו:
https://youtu.be/P8d-img1ETc
ההמונים בקרנבל:
https://youtu.be/vK6SlBSQ45o
ומבט מהאוויר על הסמבודרומו של ריו:
https://youtu.be/TBqqeGiFr24
הקרנבל הברזילאי הוא חג בן 4 עד 5 ימים בברזיל. הוא נחגג בכל שנה, 40 יום לפני חג הפסחא הנוצרי. הרבה חגיגות, תחפושות, מסיבות, תהלוכות רחוב ומצעדי שמחה מאורגנים וגם לא-מתוכננים יש בחג הזה.
בברזיל חוגגים את הנוסח הברזילאי לחג הקרנבל, הנחגג בעולם הנוצרי. חוגגים אותו בברזיל ביום שבת שלפני "יום שלישי השמן" - כשהנוצרים חוגגים ביום שלפני התענית שלקראת חג הפסחא הנוצרי.
בריו דה ז'ניירו, למשל, מתקיימות תהלוכות ראווה רבות משתתפים בתשלום. אלו המצעדים שמקיימים בתי הספר לסמבה. הם מכינים מצעדי ריקוד מורכבים ועתירי תלבושות ורעיונות וכל בתי הספר הללו ביחד מקיימים את הקרנבל המפורסם והצבעוני בעולם.
מוסיקה וריקודי סמבה, פרבו ומארשים מתערבבים ביחד זה בזה בקרנבל. מדובר בפצצה של צבע, אורות ואנשים שחוגגים את החיים במיטבם, גם אם חלק מהם עניים מרודים, שנאבקים לפרנסתם במשך כל השנה.
הנה סרטון של הקרנבל בריו דה ז'ניירו:
http://youtu.be/kTc3pv7d5vY
השוויצרים נראים עם מאופק ושקט, אבל שלושה ימים בשנה מראים השוויצרים שגם הם יודעים להשתגע...
הפאסנאכט (Fasnacht) שלהם הוא קרנבל לא ממוסחר, ממומן כולו מכיסם של המשתתפים בו ונראה יותר כמו חג מקומי, שבו לוקחים חלק כולם - מילד ועד קשישה.
במשך 3 ימים, פעם בשנה בחודש פברואר, פורקים תושבי העיר עול וחוגגים עם שלל תחפושות, המון מוסיקה, "מאאלסופה", מרק הקמח ו"זיבלאווי", עוגת הבצל - המאכלים המסורתיים של הפאסטנאכט ואינספור כוסות של בירה ויין.
הפאסנאכט הוא הקרנבל של העיר השוויצרית בזל. יש קרנבל כזה גם בלוצרן והוא לא פחות מרשים.
במצעדי לילה ויום פרועים בבאזל, עם יותר מ-250 "קליקות", קבוצות שהתארגנו לתחפושת בנושא משותף, לצלילי מוסיקה של עשרות נגני פיקולו ותופים, מבלים כולם בקרנבל שלא נגמר.
זה נראה פרוע וספונטני אבל בשווייץ כמו בשווייץ יש סדר וכללים - כל נגן פיקולו או תוף חייב להיות בעל ותק בנגינה של לפחות 3 שנים והוא חייב לדעת לפחות 20 מארשים שמנגנים כאן.
גם אחרי ה"מורגנשטרייך" - תהלוכות הענק של מאות הקליקות, על נגני התופים וחלילי הפיקולו הקטנים, ה"לטרנות" - פנסי הנייר המרהיבים והמצויירים בשפע יצירתיות וכישרון, ממשיכים בכל פינה אנשים וקבוצות מחופשים לצעוד, לשיר, לשמוח ולהתלהב.
בכל פינת רחוב ממשיכים הרכבים מוסיקליים לנגן, להצחיק במופעים משעשעים ולהרעיד את הרחובות משמחה אמיתית. בברים ובמסעדות שרים ושותים וכמעט יוצאים משליטה, באווירה שניתן לתאר רק כמשכרת.
פירוש השם "פאסנאכט" הוא "ליל הצום", שכן חוגגים את הקרנבל הזה לפני צום הלנט, שבו מתנזרים הנוצרים הקתולים במשך 40 יום מאכילת בשר. נראה שלפאסנאכט יש שורשים עתיקים, עוד מימי חגיגות האביב הפגאניות, של עבודת האלילים.
ובשווייץ כמו בשווייץ, בארבע בבוקר, אחרי סוף הקרנבל, פושטים אנשי הניקיון על העיר והיא חוזרת במהירות לשיגרה הנקייה והמצוחצחת האופיינית לה.
הנה הפאסנאכט בבזל:
https://youtu.be/E-Cvb05Rx20
אוסף של קטעים מהקרניבל של באזל:
https://youtu.be/1V26Kn3fTto
חלק ניכר בפאסנאכט מתרחש בלילה:
https://youtu.be/Yyip3TyyRJs
אחת הקליקות של הפאסטנאכט במצעד היום:
https://youtu.be/dOZiNr96_RI
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
אירועים המוניים
הסופרבול (Super Bowl) הוא אירוע ספורטיבי מרכזי באמריקה. אבל הוא לא רק ספורט. הסופרבול הוא אירוע לאומי עצום באמריקה, הרבה יותר מסתם משחק פוטבול. רק שנבין - בסופרבול שנערך ב-2015 צפו כמעט 115 מיליון אמריקאים.
הסופרבול הוא משחק האליפות של ליגת הפוטבול האמריקאי המקצוענית (NFL), משחק ההכרעה שמתקיים בדרך כלל בראשית פברואר ומכתיר את אלופת העונה.
מעמדו של הסופרבול בתרבות האמריקאית הוא כמעט דתי. זהו רגע שבו המדינה כולה נעצרת, מתכנסת סביב מסכי הטלוויזיה ומתמסרת לחגיגה לאומית שהפכה לתופעה תרבותית חובקת עולם.
תחילתו של הסופרבול בשנת 1967, כאשר שתי ליגות מתחרות של הפוטבול האמריקאי - ה-NFL וה-AFL החליטו לקיים משחק אליפות משותף בין האלופות של כל ליגה. המשחק הראשון, שנקרא אז "AFL-NFL World Championship Game", לא זכה לתהודה גדולה במיוחד והאצטדיון בלוס אנג'לס היה מלא רק בחציו. אבל עם האיחוד הרשמי של שתי הליגות בשנת 1970, החל הסופרבול להפוך לאירוע הספורט הגדול בארה"ב.
מה שהחל כמשחק פוטבול פשוט, הפך במהרה לאירוע תרבותי רב-ממדי. הסופרבול מאופיין במספר אלמנטים שהפכו אותו לחוויה חברתית ותקשורתית חסרת תקדים. בניגוד לתחרויות אחרות שמתפרסות על פני סדרת משחקים, הסופרבול הוא משחק בודד, חד-פעמי, שמכריע את גורל העונה כולה. המתח האדיר והדרמה שנובעים מכך הופכים את האירוע למושלם עבור תרבות הצריכה האמריקאית.
אחד הסימנים הברורים להצלחת האירוע הם האמנים והמוסיקאים המפורסמים המופיעים במופע טרום המשחק, בשירת ההמנון האמריקאי .ובמופע המחצית (Halftime Show), שהוא עצמו מהגורמים המרכזיים שהובילו לפופולריות העצומה של הסופרבול. מופע המחצית הראשון בשנת 1967 כלל להקות צבאיות ומצעדים, אך במהלך השנים הוא הפך למופע האנטרטיינמנט היוקרתי ביותר בעולם המוסיקה של אמריקה.
כיום, הופעה בסופרבול נחשבת לפסגת הקריירה עבור אמנים כמו מייקל ג'קסון (Michael Jackson), ביונסה (Beyoncé), יו טו (U2), ברונו מארס (Bruno Mars), ליידי גאגא (Lady Gaga) וריהאנה (Rihanna). מופע המחצית, שנמשך חצי שעה, מושך קהל צופים עצום, כולל את מי שאינם מתעניינים בפוטבול כלל.
האלמנט השלישי שהפך את הסופרבול לתופעה תרבותית הוא הפרסומות. עם אחוזי רייטינג מטורפים, מדי שנה הסופרבול הוא המשדר הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית. לכן חברות אמריקאיות משלמות מיליוני דולרים עבור פרסומת של 30 שניות במהלך השידור. השווי הממוצע לפרסומת של חצי דקה ב-2025 הגיע ל-10 מיליון דולר.
בשל העלויות האסטרונומיות, החברות משקיעות בהפקת פרסומות מרהיבות, מצחיקות או מרגשות, שהופכות לנושא שיחה בפני עצמן. רבים מהצופים מודים שהם צופים בסופרבול רק כדי לראות את הפרסומות, שהפכו למעין פסטיבל קולנועי מיניאטורי.
הסופרבול הוא גם תופעה חברתית. מסיבות סופרבול (Super Bowl Parties) הפכו למסורת אמריקאית, כאשר משפחות וחברים מתכנסים יחד, אוכלים כמויות אדירות של מזון מהיר, ונהנים מהאירוע. יום הסופרבול הפך למעין חג לא רשמי, עם צריכת מזון שניה רק לחג ההודיה. הערכות מדברות על 1.4 מיליארד כנפי עוף, 14,500 טון צ'יפס ו-4 מיליון פיצות שנצרכות ביום זה.
מבחינה תקשורתית, הסופרבול הוא האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית מדי שנה. סופרבול LVII בשנת 2023 (את המספר הסידורי של תחרות הסופרבול נהוג לציין בספרות רומיות) משך 113 מיליון צופים. אולם ההשפעה חורגת מעבר למספרים. הסופרבול הפך למודל עסקי שמדגים את הסינרגיה בין ספורט, בידור, פרסום ותקשורת.
האירוע מהווה דוגמה מושלמת לאופן שבו תעשיית הבידור האמריקאית הצליחה לשלב בין תחרות ספורטיבית לאירוע תרבותי-מסחרי רב-עוצמה.
מסורת ייחודית של הסופרבול היא "המטבע הנשיאותי", לפיה נשיא ארה"ב מקבל שיחת טלפון לפני המשחק והאחראי על הטלת המטבע מכריז אם זה יהיה "עץ או פלי". מסורת זו החלה באופן לא רשמי בשנות ה-80, בתקופת הנשיא רייגן, והפכה למסורת קבועה בשנים שלאחר מכן.
עובדה מפתיעה נוספת היא שהסופרבול מוגן כאירוע ביטחון לאומי ברמה גבוהה. מאז אירועי ה-11 בספטמבר, האירוע מוגדר כ"אירוע ביטחוני מיוחד" (Special Security Event), ומאובטח על-ידי כל סוכנויות הביטחון האמריקאיות, כולל ה-FBI וה-DHS. אזור אווירי באורך עשרות קילומטרים נסגר לתעופה אזרחית, ומערכות נגד-רחפנים מופעלות בכל רחבי האזור.
אנקדוטה מעניינת היא תופעת "יום המחלה של הסופרבול" (Super Bowl Flu). מחקרים מראים שכ-16 מיליון אמריקאים נעדרים מעבודתם ביום שלאחר הסופרבול, מה שעולה למשק האמריקאי כ-4 מיליארד דולר בפריון אבוד. הרשתות החברתיות מלאות בתיעוד של עובדים המתכננים את "המחלה" שלהם מראש.
בשנת 2023 למשל, הראה מחקר שכ-15% מהאמריקאים לקחו יום חופש ממקום עבודתם ביום שלאחר הסופרבול. זוהי עדות נוספת לעוצמתו התרבותית של האירוע, שהצליח להשתלב עמוק במרקם החיים האמריקאי.
הנה הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
הסופרבול של 2019 עם הסערות שלא קשורות דווקא למשחק (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הטכנולוגיה הופכת לחלק מהאירוע העוצמתי והיקר כל כך (עברית):
https://youtu.be/zk__x6Y9CEU
ופרסומות הסופרבול שהן יקרות כל כך, עד שחלקן נכנסו להיסטוריה - כמו זו של המקינטוש מ-1984:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
#מהו פסטיבל אטי אטיאן של הפיליפינים?
פסטיבל אטי-אטיאן (Ati-Atihan Festival) הוא אחד מהפסטיבלים הצבעוניים והחגיגיים ביותר בפיליפינים. הפסטיבל הזה מתקיים מדי שנה בחודש ינואר בעיר קליבו (Kalibo), בירת מחוז אקלן (Aklan) שבאי פאנאי (Panay).
מהותו הכללית של הפסטיבל היא של חגיגת התיישבות קדומה במיוחד של בני שבט המלאי דאטוס באי פנאי וההשתלבות שלהם עם המקומיים, בני שבט ה"אטי".
הפסטיבל החל כחגיגה פאגאנית לזכר הסכם שלום היסטורי משנת 1212 לפני הספירה בין ה"אטי" (Ati או Aeta), התושבים הילידים של האי פאניי, לבין 10 מנהיגים מלאים, בני שבט דאטוס שהגיעו מבורנאו. השם "אטי-אטיאן" בעצם אומר "להיות כמו האטי", והמשתתפים בחגיגה מכסים את פניהם בפיח או צבע שחור כדי לחקות את עור האטי הכהה.
כיום, בעידן הנוצרי של בני הסביבה, קיומו של הפסטיבל הוא לכבוד ה"סנטו ניניו" (Santo Niño), "התינוק הקדוש" שהוא הילד ישו והוא הקדוש החביב על הפיליפינים, מה שהופך את המסירות אליו לעצומה, במיוחד מאז שנת 1521, כשהפסל ניתן לראשונה לחואנה, מלכת סבו.
החגיגה הגדולה ביותר מתקיימת בשבוע השלישי של החודש, כאשר השיא הוא ביום ראשון השלישי של ינואר.
במהלך החגיגה, אלפי רקדנים יוצאים לרחובות לבושים בתלבושות צבעוניות ומושקעות במיוחד. הם רוקדים ברחוב לקצב מוסיקה מסורתית תוך שהם קוראים "הלה בירה! פוורה פאסמה!" (Hala Bira! Pwera Pasma!), קריאות התרגשות המעודדות את הרקדנים להמשיך.
הריקוד מתבצע בתנועות תמציתיות ופרימיטיביות המחקות את הריקודים המסורתיים של בני האטי. מלווים אותו היטב מקצבי התופים ברחובות ובזכותם הפסטיבל הזה מזכיר בסגנונו את הקרנבלים התוססים של דרום אמריקה.
ואגב, כאן הלהקות צועדות בלי גדרות המפרידות בינן לבין הקהל. זה מאפשר לאנשים מהקהל להצטרף, לא פעם באופן ספונטני לחלוטין, לחגיגה וללהקות הריקוד.
הפסטיבל נחשב לאחד מהפסטיבלים הוותיקים והחגיגיים ביותר בפיליפינים, בהם הוא מכונה "אם כל הפסטיבלים" והפך לאטרקציה תיירותית מרכזית. מבקרים מכל רחבי העולם מגיעים לאקלן, נמשכים לתהלוכות הרחוב התוססות, הריקודים המסורתיים ורוח האחדות והשמחה.
מסורת מעניינת בפסטיבל היא השילוב בין אמונות נוצריות למסורות מקומיות עתיקות. התושבים המקומיים מאמינים שה"סנטו ניניו" מביא ברכה ושגשוג ורבים מהם נושאים פסלים קטנים של הדמות הקדושה במהלך התהלוכה.
הקרנבל של העיר קליבו הוא הגדול ביותר, אך מי שמפספסים אותו יכולים תמיד לנסות ולהשתתף בו בעיר אחרת, כשהוא מתקיים בה.
מחול, לחימה טקסית וכלים מסורתיים - הנה פסטיבל אטי אטיאן:
https://youtu.be/GQf5c5mL18w
המצעד:
https://youtu.be/eQGqZdoH-Vk
עוד ממנו:
https://youtu.be/kQEAgmmWAWw
וסרטון ארוך של הפסטיבל בקאליבו:
https://youtu.be/0GddP5BdwFE?long=yes
פסטיבל אטי-אטיאן (Ati-Atihan Festival) הוא אחד מהפסטיבלים הצבעוניים והחגיגיים ביותר בפיליפינים. הפסטיבל הזה מתקיים מדי שנה בחודש ינואר בעיר קליבו (Kalibo), בירת מחוז אקלן (Aklan) שבאי פאנאי (Panay).
מהותו הכללית של הפסטיבל היא של חגיגת התיישבות קדומה במיוחד של בני שבט המלאי דאטוס באי פנאי וההשתלבות שלהם עם המקומיים, בני שבט ה"אטי".
הפסטיבל החל כחגיגה פאגאנית לזכר הסכם שלום היסטורי משנת 1212 לפני הספירה בין ה"אטי" (Ati או Aeta), התושבים הילידים של האי פאניי, לבין 10 מנהיגים מלאים, בני שבט דאטוס שהגיעו מבורנאו. השם "אטי-אטיאן" בעצם אומר "להיות כמו האטי", והמשתתפים בחגיגה מכסים את פניהם בפיח או צבע שחור כדי לחקות את עור האטי הכהה.
כיום, בעידן הנוצרי של בני הסביבה, קיומו של הפסטיבל הוא לכבוד ה"סנטו ניניו" (Santo Niño), "התינוק הקדוש" שהוא הילד ישו והוא הקדוש החביב על הפיליפינים, מה שהופך את המסירות אליו לעצומה, במיוחד מאז שנת 1521, כשהפסל ניתן לראשונה לחואנה, מלכת סבו.
החגיגה הגדולה ביותר מתקיימת בשבוע השלישי של החודש, כאשר השיא הוא ביום ראשון השלישי של ינואר.
במהלך החגיגה, אלפי רקדנים יוצאים לרחובות לבושים בתלבושות צבעוניות ומושקעות במיוחד. הם רוקדים ברחוב לקצב מוסיקה מסורתית תוך שהם קוראים "הלה בירה! פוורה פאסמה!" (Hala Bira! Pwera Pasma!), קריאות התרגשות המעודדות את הרקדנים להמשיך.
הריקוד מתבצע בתנועות תמציתיות ופרימיטיביות המחקות את הריקודים המסורתיים של בני האטי. מלווים אותו היטב מקצבי התופים ברחובות ובזכותם הפסטיבל הזה מזכיר בסגנונו את הקרנבלים התוססים של דרום אמריקה.
ואגב, כאן הלהקות צועדות בלי גדרות המפרידות בינן לבין הקהל. זה מאפשר לאנשים מהקהל להצטרף, לא פעם באופן ספונטני לחלוטין, לחגיגה וללהקות הריקוד.
הפסטיבל נחשב לאחד מהפסטיבלים הוותיקים והחגיגיים ביותר בפיליפינים, בהם הוא מכונה "אם כל הפסטיבלים" והפך לאטרקציה תיירותית מרכזית. מבקרים מכל רחבי העולם מגיעים לאקלן, נמשכים לתהלוכות הרחוב התוססות, הריקודים המסורתיים ורוח האחדות והשמחה.
מסורת מעניינת בפסטיבל היא השילוב בין אמונות נוצריות למסורות מקומיות עתיקות. התושבים המקומיים מאמינים שה"סנטו ניניו" מביא ברכה ושגשוג ורבים מהם נושאים פסלים קטנים של הדמות הקדושה במהלך התהלוכה.
הקרנבל של העיר קליבו הוא הגדול ביותר, אך מי שמפספסים אותו יכולים תמיד לנסות ולהשתתף בו בעיר אחרת, כשהוא מתקיים בה.
מחול, לחימה טקסית וכלים מסורתיים - הנה פסטיבל אטי אטיאן:
https://youtu.be/GQf5c5mL18w
המצעד:
https://youtu.be/eQGqZdoH-Vk
עוד ממנו:
https://youtu.be/kQEAgmmWAWw
וסרטון ארוך של הפסטיבל בקאליבו:
https://youtu.be/0GddP5BdwFE?long=yes
