שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי האלה מרובת הזרועות של הודו?
לאלה ההינדית המפחידה קאלי (Kali), או קאליקה, זרועות רבות ומאיימות. ההודים נוהגים להקריב לה בכל יום כבשים ועופות, רק כדי שלא תכעס עליהם.
כי קאלי ידועה כאלה זועמת וצמאת דם, בעלת אופי עז, שלעתים קרובות מזוהה עם הרס ושינוי. בעבר היא הוצגה כאלה משמידה ועם הדורות היא "התררככה" וזכתה להיחשב לאלה אפלה ואלימה בלבד.
אף על פי כן קאלי נערצת על ידי מאמינים רבים בהודו וברחבי העולם. למרות המוניטין המפחיד שהיא זכתה לו, במסורות הינדית מסוימות היא גם נתפסת כדמות אם אוהבת ומלאת חמלה, המגנה על חסידיה מפני כל פגע. את הטבע העוצמתי שלה תופסים המאמינים בהינדו כביטוי לאהבה ומסירות לילדיה, ונכונות לעשות ככל יכולתה כדי להגן עליהם.
פירוש שמה של קאלי הוא "שחור". ואכן, באמנות ובאיקונוגרפיה ההינדית מתוארת האלה מרובת הידיים לעתים קרובות כאישה כהת עור, שכל אחת מזרועותיה אוחזת בסמל או נשק אחר. לרוב היא עומדת בציורים על גופו של האל שיווה, בעלה, השוכב לרגליה.
לעתים קאלי אף מוצגת בציורים כעונדת שרשרת ראשים כרותים, סמל לניצחונה על האגו ולמעגל הלידה והמוות.
צד חשוב נוסף במיתולוגיה של קאלי הוא תפקידה כמחסלת הרוע והבורות, כדי למנוע מהם להתפשט ולגרום לנזק נוסף. על פי סיפור ידוע באמונה ההינדית הביסה אלי את השד רקטביג'ה (Raktabija). הוא היה ידוע בכך שבכל פעם שהוא נשפך, יצר הדם שלו שדים נוספים. קאלי התגברה עליו על ידי שתיית דמו, כשבכך מנעה יצירה של שדים נוספים.
בעידן המודרני, הפכה קאלי לסמל של העצמה נשית והתנגדות נגד דיכוי. נשים רבות בהודו וברחבי העולם רואות בה השראה ומקור כוח ותדמיתה שימשה לא פעם בתנועות ומחאות פמיניסטיות.
הנה סיפורה של האלה קאלי מרובת הידיים:
https://youtu.be/dh_wngUJFys
ביקור במקדש האלה קאלי הקטן בבנגלדש:
https://youtu.be/_hodjz95FP4
ותחפושת קאלי במסיבת הלואין:
https://youtu.be/7fkA0Y0uQ0U
סרטון מקיף על האלה קאלי:
https://youtu.be/SNbSOyQ2z2g?long=yes
מיהו השמאן, רופא השבט המתקשר עם אליליו?
בשבטים רבים בעולם אפשר למצוא את השָׁאמָאן (shaman), רופא האליל של השבט ומי שמוביל את הטקסים בו, מעלה רוחות באוב, משתמש בעשבי מרפא נגד מחלות ומציע תרופות לחולים.
השמאן הוא כינוי שניתן לאיש דת, רופא אליל והמרפא של שבטים פרימיטיביים, במקומות רבים בעולם.
מאינדיאנים באמריקה, דרך שבטים באפריקה, באסיה ואפילו האסקימואים (אינואיטים צריך לקרוא להם) ודומיהם - תמיד יהיה בהם אחד שהוא המרפא של השבט והוא נקרא בפי החוקרים "שמאן".
עוד מעידן האדם הקדמון, תקופת הציד והליקוט, שאב השאמאן חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שמסביבו. באופן ישיר הוא עשה זאת באמצעות צמחי מרפא וחלקי או אברי חיות שיש בהם כדי לרפא.
באופן עקיף הוא גם נעזר בחיבור רוחני שיצר, אל כוחות הטבע והרוח. באמצעות מגע עם עולם הרוחות וכשהוא מכניס את עצמו למצב של טראנס, השמאן מרפא אנשים חולים בשבט. לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא האדם שעליו סומכים שיצליח יותר משאר בני השבט.
לשאמאן מגוון שיטות, טקסים ואקסטזות שבאמצעותם הוא יוצר קשר עם הרוחות, על מנת להצליח ולזכות בתמיכתן בענייני הבריאות של אנשי השבט שלמענם הוא פועל.
תפקידו של השאמאן עובר בירושה, מאב לבן, או אחרי הכשרה ארוכה שעובר אדם בצעירותו אצל שמאן, שהופך לו למורה בעל ניסיון.
המילה שמאן הגיעה ככל הנראה מטוּנְגוּזית, הלשון המדוברת בסיביר, אבל את השמאניזם לסוגיו ניתן למצוא כמעט בכל תרבות ובכל יבשות העולם.
הנה סיפורו של שמאן מונגולי:
https://youtu.be/UlOMzHMG73c
שמאן מרפא בנפאל:
https://youtu.be/penw3SfVcEU
שמאן אפריקאי שמרחף באוויר:
https://youtu.be/tW6pVFOpE6Q
ושמאנית בישראל (עברית):
https://youtu.be/s7VmRFDefsw
מיהו הליוס אל השמש היווני?
הליוס (Helios), אל השמש במיתולוגיה היוונית, הוא דמות מורכבת שמעסיקה את הדמיון מאז העת העתיקה. הוא האל המזוהה עם השמש ומהווה את האנשתה, מקור האור והחום בעולם.
בניגוד למה שאולי נדמה, הליוס לא היה טיטאן, אלא בנו של הטיטאן היפריון (Hyperion) והטיטאנית תאה (Theia), אחיהן של אאוס (Eos), אלת השחר וסלנה (Selene), אלת הירח.
היוונים הקדמונים האמינו שהליוס נוסע מדי יום בשמיים במרכבת זהב מפוארת הרתומה לארבעה סוסים: פרואיס (Pyrois), אאוס (Eos), אאנטון (Aethon) ופלגון (Phlegon). מסע זה מתחיל במזרח ומסתיים במערב, והוא מאפשר להליוס לראות את כל המתרחש על פני האדמה. בערב, כאשר הוא שוקע באוקיינוס, הוא מובל חזרה לארמונו שבמזרח בתוך גביע מוזהב. הליוס מתואר לעיתים עם שם התואר "פנופטס" (Panoptes), שפירושו "הרואה הכול".
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בהליוס הוא סיפורו של בנו, פאתון (Phaethon), שפירוש שמו "זורח" או "נוצץ". פאתון ניסה לנהוג במרכבת השמש של אביו, אך לא הצליח לשלוט בסוסים הפראיים ונהרג. סיפור זה מדגיש את העוצמה והסכנה הטמונות בכוחה של השמש, כוח שרק הליוס עצמו היה מסוגל לשלוט בו. בנותיו של הליוס התאבלו על מותו של אחיהן ובכו כל כך עד שנהפכו לעצי צפצפה.
להליוס הייתה חשיבות דתית ותרבותית, במיוחד באי רודוס (Rhodes). תושבי רודוס בנו לכבודו את הקולוסוס מרודוס, אחד משבעת פלאי תבל. הפסל הוקם כ-12 שנה לאחר הסרת המצור שהטיל על העיר דמטריוס פוליורקטס (Demetrius Poliorcetes) ומומן בין היתר ממכירת הציוד הצבאי שהשאיר אחריו.
הקולוסוס היה פסל ברונזה עצום ממדים של הליוס, כשהוא עטור כתר של קרני שמש, וסימל את כוחו של האל כמגן העיר. הפסל התנשא לגובה של כ-36 מטרים, ועמד על כן עשוי שיש לבן שגובהו היה כ-7 מטרים.
במיתולוגיה הרומית, מקבילו של הליוס נקרא סול (Sol), והוא נחשב לאל חשוב. כמו כן, במרוצת השנים, נקשר אפולו (Apollo), אל נוסף במיתולוגיה היוונית, עם הליוס. בתחילה, אפולו תואר כאל עם קשת כסופה ללא מאפיינים סולאריים. אך בתקופה ההלניסטית, אפולו נעשה קשור לאל השמש בפולחן, וזיהו אותו עם הליוס.
סיפור נוסף הקשור להליוס הוא הסיפור על אנשיו של אודיסאוס (Odysseus), ששחטו בני בקר מהעדרים המקודשים לו, למרות אזהרתו של אודיסאוס. כתוצאה מכך, לא שב איש מהם הביתה מלבד אודיסאוס. בנוסף, מסופר כי הליוס צפה באפרודיטה (Aphrodite) וארס (Ares) מקיימים רומן והלשין עליהם לבעלה של אפרודיטה, הפייסטוס (Hephaestus).
לסיכום, בתפיסה היוונית העתיקה, הליוס היה האנשה של השמש ומקור החיים והאור. הוא נתפס ככוח אדיר ובלתי נשלט, וסיפוריו משקפים את יראת הכבוד של היוונים הקדמונים כלפי השמש. דמותו נותרה רלוונטית בתרבות עד היום, הן כסמל לשמש והן כדמות מיתולוגית מעוררת השראה.
הנה הליוס אל השמש:
https://youtu.be/H_OOSrneLOw
אותו סיפור באריזה שונה:
https://youtu.be/48YxUG4Lx_g
ה-AI מספר עליו בתמונות:
https://youtu.be/PySZEGdOaXk
המיתוס העצוב של בנו פאיתון (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
וסיפורו המלא של הליוס:
https://youtu.be/nyZUDArp5e4?long=yes
למה לאלה המצרית בסתת פני חתול?
האלה בסתת (Bastet), בסטט או אבסת, הייתה לביאה, קרובתו של אל השמש רע. היא הייתה אלה מצרית קדמונית שצורתה חתולה, אך שילבה גוף של אישה ופני חתול, כשאופייה נע בין נטייה לטוב לעשיית רע.
באלף ה-1 לפני הספירה, נעשו החתולים חיות בית פופולריות במצרים. אז הוחלפה הדמות של בסתת במראה של אישה בעלת ראש חתול. היא הפכה אז לאלת החתולים ומאז הוצגה בדרך כלל בתור חתולה עם פרווה מנומרת וזהובה.
בסתת הייתה האלה המגינה על פרעה, ובמקביל גם האלה המגינה על מצרים התחתונה. מי שהייתה אמתו והמגינה על האל רע, אל השמש המצרי, נכלאה עם אל-נחש שנקרא אפופיס ונלחמה בו. משנחלשה מהקרבות שניהלה היא שוחררה מהכלא והצטרפה להגנה מפני הכאוס, ביחד עם שאר האלים.
כאישה עם ראש חתול, בסתת סימלה עבור המצרים אימהות, פוריות ונשיות, אפילו מעט מינית. לפי האמונה המצרית העתיקה, בסתת ברכה בתים שבהם החזיקו חתולים והרי החתולים במצרים נחשבו כבני משפחה לכל דבר.
באישיותה, היו לבסתת שני צדדים - צד צייתני ואחר אגרסיבי. אופייה הצייתני והעדין בא לידי ביטוי במילוי חובותיה כמי שמגינה על הבית ועל נשים בהריון, בעוד הצד האגרסיבי והאכזר שלה נחשף בניהול מתמיד של קרבות, בהם שחטה את יריביה.
למצרים היו שתי אלות חתולות. בסתת הייתה האלה החתולה המאושרת, כשהאלה הלא שמחה היא סקמת.
בחפירות באלכסנדריה, למשל, התגלה מקדש בן 2,000 שנה שהוקדש לה. המקדש הוקם בתקופת שושלת תלמי ההלניסטית, שושלת מלכים ששלטה במצרים במשך כ-300 שנה. זה קרה בעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול, הכובש היווני ממקדוניה.
הנה סרטון על הסגידה לחתולים במצרים העתיקה, חניטה שלהם כקדושים וההיסטוריה שבהמשך:
https://youtu.be/74yeRmR2orw?t=239
נראה שהחתולים הפכו לספנים וכך גם עשו היסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/Jsj-hDW9bS8
מצגת וידאו על האמונות לגבי חתולים במצרים העתיקה:
https://youtu.be/7uQJF45UQqE
החשיבות שלהם במצרים הפרעונית:
https://youtu.be/slKKvm_vu9g
לזכר הימים ההם יצרו כיום גזע של חתולים פרעוניים - חתול הספינקס:
http://youtu.be/N_QuhUpZ0Nc
וכיום אוהבים אותם בכמעט סגידה דווקא בטורקיה (עברית):
https://youtu.be/iMvtyHBnMWQ
מיהו האל אפולו במיתולוגיה היוונית?
אפולו (Apollo), בנו של זאוס ואחיה של ארטמיס אלת הציד, הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים, אל צעיר, יפה ונערץ על ידי היוונים הקדמונים, אל שגם אחראי על תחומים רבים בחייהם.
בתור האל שנחשב למנהיג של המוזות, אותן 9 אלות ההשראה היווניות, אפולו הוא גם אל ההשראה והמוסיקה, המיומן בנגינה בלירה ובשירה ומי שמנגן לאלים באולימפוס בנבל הזהב הקדוש שלו, מוקף בנימפות והמוזות שתמיד מלוות אותו.
וזו לא רק ההשראה האמנותית, כי אפולו הוא גם אל השמש והאור, אל הרועים שמגן על העדרים, אך גם אל הנבואה, הרפואה, האור והאמת.
במראהו, אפולו הצעיר הוא מי שמתואר כאל צעיר ונאה, גבר עירום וללא זקן מוצג בדרך כלל כאוחז קשת ואשפת חצים. לא פלא שהוא מתואר כרווק מצליח, מוקף נשים ונימפות רבות - אל היופי הגברי והירי בחץ וקשת.
אפולו הוא גם מעין מתווך בין האלים לבני האנוש, מי שמעביר לאדם את רצון האלים ומסייע לכבדם. מצד אחד הוא האל היווני שיכול לסלוח לפושעים, אפילו רוצחים ולטהר אותם מהחטאים שלהם, מנגד באגדות מסוימות הוא אל אכזרי שיודע למשל לירות את חיציו ולחולל מגפות בעולם.
מנגד וכמתווך, אפולו הוא שמכיר לבני האנוש את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא מביא להבשלת היבולים ומשמיד מזיקים. כאל הנבואה הוא בונה את המקדשים שבהם הנביאים, כולל המקדש המרכזי בעיר דלפי.
מכאן שמאמיניו עבדו את אפולו בהביאם למקדשי אפולו קורבנות ומנחות. כסמל לכוחות הנבואיים שלו, הם נהגו להציב אותם על חצובה משולשת.
לא רבים יודעים היום שאחת לארבע שנים נערכו לכבוד אפולו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי. אלו היו תחרויות ספורט חשובות בעולם היווני של אותם ימים וקדמו להם בחשיבות רק המשחקים האולימפיים באולימפיה.
הנה אל השמש והאור אפולו:
https://youtu.be/QPIg8JcXvH0
על אפולו וארטמיס, האחים התאומים:
https://youtu.be/goff68zSTgs
עוד מתפקידיו של האל אפולו:
https://youtu.be/695TunhNpuw
האגדה על אפולו ודפנה (עברית):
https://youtu.be/MWMmrou1_mg
מאבק בין הרס, הרמס ואפולו? - בסרטים המצוירים לילדים:
https://youtu.be/TVB_ph6lQNQ
ומהאל אפולו קיבלה את שמה תכנית החלל האמריקאית בשנות ה-60 והחללית אפולו (מתורגם):
https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU
מיהו האל ת'ור מהמיתולוגיה הנורדית?
רובנו מכירים את ת'ור (Thor) כגיבור-על אבל כדאי לזכור שדמותו מבוססת על האל ת'ור מהמיתולוגיה הנורדית.
מדובר בדמות אל במיתולוגיה הנורדית, אל חזק יותר מכל בן אנוש ושסמלו הוא הפטיש שלו.
בקומיקס והסרטים של גיבורי העל מחליט אביו של ת'ור, אודין, ללמד את תור ענווה. הוא מכניס אותו לגוף של סטודנט חלשלוש לרפואה בשם דונלד בלייק.
לבלייק אין זיכרונות על האלוהות שלו, אך כשהוא מסיים את לימודיו והופך לרופא, במהלך חופשה בנורווגיה, הוא הופך עד להגעתו של כוח סיור של חוצנים. הוא נמלט למערה ומגלה בה את המקבת המוסתרת של תור - מיולניר - וכשהוא מטיח אותה בסלע - הוא הופך באחת לאל הרעם - תור!
דמותו של ת'ור מדורגת במקום הראשון ברשימת גיבורי-העל החזקים ביותר בכל הזמנים, לפי מגזין וויזארד ובמקום ה-14 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN.
הנה האל ת'ור והדרך בה הוא השיג, לפי המיתולוגיה הנורדית, את הפטיש שלו (מתורגם):
https://youtu.be/Qytj-DbXMKQ
קדימון הסרט "ת'ור" (מתורגם):
https://youtu.be/TUsU2PCqTqc
הסיפור המיתולוגי על מסעו של ת'ור לארץ הענקים (מתורגם):
https://youtu.be/e6XeP9gQPmg
שחקן שגילם אותו מספר על ת'ור (מתורגם):
https://youtu.be/YOZtvu_kv6I
עוד קדימון מהסרט "ת'ור - העולם האפל" (מתורגם):
http://youtu.be/Sb8NRUagErY?t=5s
סיפורם של אתרי הצילום המרתקים של "ת'ור - העולם האפל" (מתורגם):
https://youtu.be/k91mxr5T0Q0
והמלצה על הסרט (עברית):
https://youtu.be/up_1Jir39mU?t=10s
מהו סיפורם המיתולוגי של ארוס ופסיכה?
אֶרוֹס (Eros), קופידון במיתולוגיה הרומית, היה אל האהבה והתשוקה של יוון העתיקה. הוא היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס.
במיתולוגיה ארוס מתואר כתינוק שמנמן או כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפי זהב, הנושא עליו קשת ואשפת חיצים. כשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
כשארוס גדל מתחיל הסיפור שלו עם פְּסִיכֶה, הנערה היפה והצעירה מבין אחיותיה. היא הייתה כה יפה, עד שכולם העריצו וקראו לה "אפרודיטה החדשה". יופיה היה כל כך מדהים, עד שאפילו אפרודיטה, אלת האהבה הידועה ביופיה, החלה לקנא בה.
להערצה כמו של פסיכה אף אישה לא זכתה. אבל מנגד איש לא העיז לשאת אותה לאישה. אביה המודאג של פסיכה פנה לאורקל אפולו והוא התנבא שעליו להפקיר אותה על ראש צוק, כי נגזר עליה להינשא לדרקון מפלצתי ונורא.
אפרודיטה המקנאת שלחה את בנה ארוס לשלוח בפסיכה חיצי אהבה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. אבל משהגיע ארוס לעשות זאת, הוא כל כך הוקסם מיופיה של פסיכה, עד שהתבלבל ובעצמו נפגע מחיציו והתאהב בה.
וכך נשא ארוס המאוהב את אשתו היפהפייה. אך כדי שפסיכה לא תגלה מיהו, הוא אסר עליה להביט בו ופגש אותה רק בחשכת הלילה, במיטתם.
פסיכה המאוהבת התרגלה לחיים הללו עם בעלה, אבל סיפרה לאחיותיה על המסתורין שבחייה. האחיות, שקינאו בה על הבעל יפה התואר וליטרלי גם אל יווני, אמרו לה שהן חוששות שהיא נישאה למפלצת והציעו לה להמתין שיירדם ואז להדליק נר ולהציץ בפני הבעל הישן ולהרוג אותו.
אל תנסו את זה בבית. האלימות היא מכה.
מכל מקום, כשנרדם ארוס באותו לילה, הדליקה פסיכה את הנר. היא הביטה באיש שנם את שנתו לצידה במיטה וזיהתה אותו מיד. יפה כמו אל וחתיך כמו בעל יפה.
אבל לרוע מזלה נטפה טיפת שעווה מהנר שבידה עליו והעירה את ארוס. הוא נדהם שראתה אותו ומיהר לברוח ממנה.
פסיכה, שכל כך רצתה להחזיר לעצמה את אהובה, פנתה לאפרודיטה וביקשה ממנה שתעזור לה. אפרודיטה ערמה עליה שלל משימות, קשיים ומכשולים, אבל פסיכה רצתה כל כך שארוס ישוב אליה, עד שעמדה בכל מה שהציבה אפרודיטה כנגדה והצליחה.
לבסוף נאלצה אפרודיטה והתרצתה. היא אפילו הפכה את פסיכה לבת אלמוות. וכך הצליחה האישה הצעירה והיפה להתאחד עם אהובה מחדש ולחיות איתו באושר, הוא אל והיא אלה.
#בתרבות האנושית
הסיפור הזה השפיע על דורות רבים ולקחו ממנו המון רעיונות, מוטיבים ולקחים, כמו גם התייחסויות ואפילו במדע.
מכיוון שארוס היה מי שיצר את אהבת הגוף ושמה של פסיכה פירושו "נפש" (ומכאן הפסיכולוגיה והפסיכדליה), ארוס ופסיכה מסמלים עד היום את השילוב שבין אהבת הגוף ואהבת הנפש.
רעיונות ומוטיבים מהסיפור על ארוס ופסיכה אפשר למצוא באגדות וסיפורים שונים במהלך ההיסטוריה. ביניהם סיפורים כמו "היפה והחיה" בה מיועדת הנערה לייצור שאין לראותו, או בשנת המוות בסיפור "היפהפייה הנרדמת", בקנאת האם מסיפור "שלגיה" ובסיפור "סינדרלה" בה מוצבות לה משימות כתנאים להגעה לנשף, מה שמקביל למשימות שהציבה אפרודיטה בפניה של פסיכה.
הנה סיפורם של ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/Gjj_-CPxjCM
והסבר מלא ומהיר במיוחד על ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/HLo1jZA1iVw
מיהי האלה איזיס וסיפור האהבה הראשון בהיסטוריה?
האלה המצרית אִיזִיס (Isis), באנגלית אייזיס, היא אחת משני האלים המרכזיים במצרים העתיקה. השני הוא האל שהיא נשואה לו, אוזיריס.
למעשה, איזיס היא האלה המגנה על המתים, כמו גם אלת האמהות, הפריון וההתחדשות של מצרים העתיקה ומי שיש לה כוחות ריפוי מופלאים.
בעצם איזיס הוא שמה היווני של האלה המצרית אסת, שהיא גם אמו של הורוס. איזיס היא, כאמור, גם אשתו האוהבת של אוֹזִירִיס, מי שהוא בעצם גם ... אחיה.
סיפור אהבתם של אוזיריס ואיזיס הוא ככל הידוע, סיפור האהבה הראשון שנכתב בהיסטוריה. בהיותה של איזיס בת זוגו של אוזיריס אחיה, נרצח בשלב מסוים אוזיריס וגופו בותר לחלקים בידי אחיהם השלישי, סת.
איזיס האוהבת אספה את חלקי גופתו המבותרים של בעלה האהוב, איחדה אותם וחנטה את הגופה למה שנחשב בתור המומיה הראשונה במצרים. היא קברה את המומיה בסתר ובעזרת לחשים רבי עוצמה היא הגנה עליה. לאחר מכן היא הפכה עצמה לציפור וכשפרשה את כנפי הציפור שלה מעל המומיה של אוזיריס, היא הפיחה חיים בחלקי גופתו של בעלה המת.
בכך היא השיבה אותו לחיים והוא הפך למלך המוות והשאול ולמלכן של נשמות המתים. ומשום כך גם סמלה של איזיס הן כנפיים מעל ארונות הקבורה של המתים המצרים.
כך אפשר לראות איך הדתות של תרבויות עתיקות מעתיקות, גונבות, שואבות וממזגות אלים זו מזו. פולחן האלה המצרית איזיס התמזג בתקופה ההלניסטית והרומית עם הפולחן של אלות פריון מקבילות, כמו אלת האהבה והפריון היוונית אַפְרוֹדִיטֶה (ונוס) או האלה טיכה, הידועה בתור פוֹרְטוּנָה במיתולוגיה הרומית.
הנה איזיס, המגנה על המתים (מתורגם):
https://youtu.be/JycXLG6GeYk
על סיפור האהבה הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/MQRP1IEuaXw
וסיפורה של איזיס:
https://youtu.be/drAT_4NQJG4
מיהו אל הברקים היווני ואבי האלים זאוס?
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
לאלה ההינדית המפחידה קאלי (Kali), או קאליקה, זרועות רבות ומאיימות. ההודים נוהגים להקריב לה בכל יום כבשים ועופות, רק כדי שלא תכעס עליהם.
כי קאלי ידועה כאלה זועמת וצמאת דם, בעלת אופי עז, שלעתים קרובות מזוהה עם הרס ושינוי. בעבר היא הוצגה כאלה משמידה ועם הדורות היא "התררככה" וזכתה להיחשב לאלה אפלה ואלימה בלבד.
אף על פי כן קאלי נערצת על ידי מאמינים רבים בהודו וברחבי העולם. למרות המוניטין המפחיד שהיא זכתה לו, במסורות הינדית מסוימות היא גם נתפסת כדמות אם אוהבת ומלאת חמלה, המגנה על חסידיה מפני כל פגע. את הטבע העוצמתי שלה תופסים המאמינים בהינדו כביטוי לאהבה ומסירות לילדיה, ונכונות לעשות ככל יכולתה כדי להגן עליהם.
פירוש שמה של קאלי הוא "שחור". ואכן, באמנות ובאיקונוגרפיה ההינדית מתוארת האלה מרובת הידיים לעתים קרובות כאישה כהת עור, שכל אחת מזרועותיה אוחזת בסמל או נשק אחר. לרוב היא עומדת בציורים על גופו של האל שיווה, בעלה, השוכב לרגליה.
לעתים קאלי אף מוצגת בציורים כעונדת שרשרת ראשים כרותים, סמל לניצחונה על האגו ולמעגל הלידה והמוות.
צד חשוב נוסף במיתולוגיה של קאלי הוא תפקידה כמחסלת הרוע והבורות, כדי למנוע מהם להתפשט ולגרום לנזק נוסף. על פי סיפור ידוע באמונה ההינדית הביסה אלי את השד רקטביג'ה (Raktabija). הוא היה ידוע בכך שבכל פעם שהוא נשפך, יצר הדם שלו שדים נוספים. קאלי התגברה עליו על ידי שתיית דמו, כשבכך מנעה יצירה של שדים נוספים.
בעידן המודרני, הפכה קאלי לסמל של העצמה נשית והתנגדות נגד דיכוי. נשים רבות בהודו וברחבי העולם רואות בה השראה ומקור כוח ותדמיתה שימשה לא פעם בתנועות ומחאות פמיניסטיות.
הנה סיפורה של האלה קאלי מרובת הידיים:
https://youtu.be/dh_wngUJFys
ביקור במקדש האלה קאלי הקטן בבנגלדש:
https://youtu.be/_hodjz95FP4
ותחפושת קאלי במסיבת הלואין:
https://youtu.be/7fkA0Y0uQ0U
סרטון מקיף על האלה קאלי:
https://youtu.be/SNbSOyQ2z2g?long=yes
בשבטים רבים בעולם אפשר למצוא את השָׁאמָאן (shaman), רופא האליל של השבט ומי שמוביל את הטקסים בו, מעלה רוחות באוב, משתמש בעשבי מרפא נגד מחלות ומציע תרופות לחולים.
השמאן הוא כינוי שניתן לאיש דת, רופא אליל והמרפא של שבטים פרימיטיביים, במקומות רבים בעולם.
מאינדיאנים באמריקה, דרך שבטים באפריקה, באסיה ואפילו האסקימואים (אינואיטים צריך לקרוא להם) ודומיהם - תמיד יהיה בהם אחד שהוא המרפא של השבט והוא נקרא בפי החוקרים "שמאן".
עוד מעידן האדם הקדמון, תקופת הציד והליקוט, שאב השאמאן חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שמסביבו. באופן ישיר הוא עשה זאת באמצעות צמחי מרפא וחלקי או אברי חיות שיש בהם כדי לרפא.
באופן עקיף הוא גם נעזר בחיבור רוחני שיצר, אל כוחות הטבע והרוח. באמצעות מגע עם עולם הרוחות וכשהוא מכניס את עצמו למצב של טראנס, השמאן מרפא אנשים חולים בשבט. לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא האדם שעליו סומכים שיצליח יותר משאר בני השבט.
לשאמאן מגוון שיטות, טקסים ואקסטזות שבאמצעותם הוא יוצר קשר עם הרוחות, על מנת להצליח ולזכות בתמיכתן בענייני הבריאות של אנשי השבט שלמענם הוא פועל.
תפקידו של השאמאן עובר בירושה, מאב לבן, או אחרי הכשרה ארוכה שעובר אדם בצעירותו אצל שמאן, שהופך לו למורה בעל ניסיון.
המילה שמאן הגיעה ככל הנראה מטוּנְגוּזית, הלשון המדוברת בסיביר, אבל את השמאניזם לסוגיו ניתן למצוא כמעט בכל תרבות ובכל יבשות העולם.
הנה סיפורו של שמאן מונגולי:
https://youtu.be/UlOMzHMG73c
שמאן מרפא בנפאל:
https://youtu.be/penw3SfVcEU
שמאן אפריקאי שמרחף באוויר:
https://youtu.be/tW6pVFOpE6Q
ושמאנית בישראל (עברית):
https://youtu.be/s7VmRFDefsw
הליוס (Helios), אל השמש במיתולוגיה היוונית, הוא דמות מורכבת שמעסיקה את הדמיון מאז העת העתיקה. הוא האל המזוהה עם השמש ומהווה את האנשתה, מקור האור והחום בעולם.
בניגוד למה שאולי נדמה, הליוס לא היה טיטאן, אלא בנו של הטיטאן היפריון (Hyperion) והטיטאנית תאה (Theia), אחיהן של אאוס (Eos), אלת השחר וסלנה (Selene), אלת הירח.
היוונים הקדמונים האמינו שהליוס נוסע מדי יום בשמיים במרכבת זהב מפוארת הרתומה לארבעה סוסים: פרואיס (Pyrois), אאוס (Eos), אאנטון (Aethon) ופלגון (Phlegon). מסע זה מתחיל במזרח ומסתיים במערב, והוא מאפשר להליוס לראות את כל המתרחש על פני האדמה. בערב, כאשר הוא שוקע באוקיינוס, הוא מובל חזרה לארמונו שבמזרח בתוך גביע מוזהב. הליוס מתואר לעיתים עם שם התואר "פנופטס" (Panoptes), שפירושו "הרואה הכול".
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בהליוס הוא סיפורו של בנו, פאתון (Phaethon), שפירוש שמו "זורח" או "נוצץ". פאתון ניסה לנהוג במרכבת השמש של אביו, אך לא הצליח לשלוט בסוסים הפראיים ונהרג. סיפור זה מדגיש את העוצמה והסכנה הטמונות בכוחה של השמש, כוח שרק הליוס עצמו היה מסוגל לשלוט בו. בנותיו של הליוס התאבלו על מותו של אחיהן ובכו כל כך עד שנהפכו לעצי צפצפה.
להליוס הייתה חשיבות דתית ותרבותית, במיוחד באי רודוס (Rhodes). תושבי רודוס בנו לכבודו את הקולוסוס מרודוס, אחד משבעת פלאי תבל. הפסל הוקם כ-12 שנה לאחר הסרת המצור שהטיל על העיר דמטריוס פוליורקטס (Demetrius Poliorcetes) ומומן בין היתר ממכירת הציוד הצבאי שהשאיר אחריו.
הקולוסוס היה פסל ברונזה עצום ממדים של הליוס, כשהוא עטור כתר של קרני שמש, וסימל את כוחו של האל כמגן העיר. הפסל התנשא לגובה של כ-36 מטרים, ועמד על כן עשוי שיש לבן שגובהו היה כ-7 מטרים.
במיתולוגיה הרומית, מקבילו של הליוס נקרא סול (Sol), והוא נחשב לאל חשוב. כמו כן, במרוצת השנים, נקשר אפולו (Apollo), אל נוסף במיתולוגיה היוונית, עם הליוס. בתחילה, אפולו תואר כאל עם קשת כסופה ללא מאפיינים סולאריים. אך בתקופה ההלניסטית, אפולו נעשה קשור לאל השמש בפולחן, וזיהו אותו עם הליוס.
סיפור נוסף הקשור להליוס הוא הסיפור על אנשיו של אודיסאוס (Odysseus), ששחטו בני בקר מהעדרים המקודשים לו, למרות אזהרתו של אודיסאוס. כתוצאה מכך, לא שב איש מהם הביתה מלבד אודיסאוס. בנוסף, מסופר כי הליוס צפה באפרודיטה (Aphrodite) וארס (Ares) מקיימים רומן והלשין עליהם לבעלה של אפרודיטה, הפייסטוס (Hephaestus).
לסיכום, בתפיסה היוונית העתיקה, הליוס היה האנשה של השמש ומקור החיים והאור. הוא נתפס ככוח אדיר ובלתי נשלט, וסיפוריו משקפים את יראת הכבוד של היוונים הקדמונים כלפי השמש. דמותו נותרה רלוונטית בתרבות עד היום, הן כסמל לשמש והן כדמות מיתולוגית מעוררת השראה.
הנה הליוס אל השמש:
https://youtu.be/H_OOSrneLOw
אותו סיפור באריזה שונה:
https://youtu.be/48YxUG4Lx_g
ה-AI מספר עליו בתמונות:
https://youtu.be/PySZEGdOaXk
המיתוס העצוב של בנו פאיתון (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
וסיפורו המלא של הליוס:
https://youtu.be/nyZUDArp5e4?long=yes
האלה בסתת (Bastet), בסטט או אבסת, הייתה לביאה, קרובתו של אל השמש רע. היא הייתה אלה מצרית קדמונית שצורתה חתולה, אך שילבה גוף של אישה ופני חתול, כשאופייה נע בין נטייה לטוב לעשיית רע.
באלף ה-1 לפני הספירה, נעשו החתולים חיות בית פופולריות במצרים. אז הוחלפה הדמות של בסתת במראה של אישה בעלת ראש חתול. היא הפכה אז לאלת החתולים ומאז הוצגה בדרך כלל בתור חתולה עם פרווה מנומרת וזהובה.
בסתת הייתה האלה המגינה על פרעה, ובמקביל גם האלה המגינה על מצרים התחתונה. מי שהייתה אמתו והמגינה על האל רע, אל השמש המצרי, נכלאה עם אל-נחש שנקרא אפופיס ונלחמה בו. משנחלשה מהקרבות שניהלה היא שוחררה מהכלא והצטרפה להגנה מפני הכאוס, ביחד עם שאר האלים.
כאישה עם ראש חתול, בסתת סימלה עבור המצרים אימהות, פוריות ונשיות, אפילו מעט מינית. לפי האמונה המצרית העתיקה, בסתת ברכה בתים שבהם החזיקו חתולים והרי החתולים במצרים נחשבו כבני משפחה לכל דבר.
באישיותה, היו לבסתת שני צדדים - צד צייתני ואחר אגרסיבי. אופייה הצייתני והעדין בא לידי ביטוי במילוי חובותיה כמי שמגינה על הבית ועל נשים בהריון, בעוד הצד האגרסיבי והאכזר שלה נחשף בניהול מתמיד של קרבות, בהם שחטה את יריביה.
למצרים היו שתי אלות חתולות. בסתת הייתה האלה החתולה המאושרת, כשהאלה הלא שמחה היא סקמת.
בחפירות באלכסנדריה, למשל, התגלה מקדש בן 2,000 שנה שהוקדש לה. המקדש הוקם בתקופת שושלת תלמי ההלניסטית, שושלת מלכים ששלטה במצרים במשך כ-300 שנה. זה קרה בעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול, הכובש היווני ממקדוניה.
הנה סרטון על הסגידה לחתולים במצרים העתיקה, חניטה שלהם כקדושים וההיסטוריה שבהמשך:
https://youtu.be/74yeRmR2orw?t=239
נראה שהחתולים הפכו לספנים וכך גם עשו היסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/Jsj-hDW9bS8
מצגת וידאו על האמונות לגבי חתולים במצרים העתיקה:
https://youtu.be/7uQJF45UQqE
החשיבות שלהם במצרים הפרעונית:
https://youtu.be/slKKvm_vu9g
לזכר הימים ההם יצרו כיום גזע של חתולים פרעוניים - חתול הספינקס:
http://youtu.be/N_QuhUpZ0Nc
וכיום אוהבים אותם בכמעט סגידה דווקא בטורקיה (עברית):
https://youtu.be/iMvtyHBnMWQ
אלילים
אפולו (Apollo), בנו של זאוס ואחיה של ארטמיס אלת הציד, הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים, אל צעיר, יפה ונערץ על ידי היוונים הקדמונים, אל שגם אחראי על תחומים רבים בחייהם.
בתור האל שנחשב למנהיג של המוזות, אותן 9 אלות ההשראה היווניות, אפולו הוא גם אל ההשראה והמוסיקה, המיומן בנגינה בלירה ובשירה ומי שמנגן לאלים באולימפוס בנבל הזהב הקדוש שלו, מוקף בנימפות והמוזות שתמיד מלוות אותו.
וזו לא רק ההשראה האמנותית, כי אפולו הוא גם אל השמש והאור, אל הרועים שמגן על העדרים, אך גם אל הנבואה, הרפואה, האור והאמת.
במראהו, אפולו הצעיר הוא מי שמתואר כאל צעיר ונאה, גבר עירום וללא זקן מוצג בדרך כלל כאוחז קשת ואשפת חצים. לא פלא שהוא מתואר כרווק מצליח, מוקף נשים ונימפות רבות - אל היופי הגברי והירי בחץ וקשת.
אפולו הוא גם מעין מתווך בין האלים לבני האנוש, מי שמעביר לאדם את רצון האלים ומסייע לכבדם. מצד אחד הוא האל היווני שיכול לסלוח לפושעים, אפילו רוצחים ולטהר אותם מהחטאים שלהם, מנגד באגדות מסוימות הוא אל אכזרי שיודע למשל לירות את חיציו ולחולל מגפות בעולם.
מנגד וכמתווך, אפולו הוא שמכיר לבני האנוש את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא מביא להבשלת היבולים ומשמיד מזיקים. כאל הנבואה הוא בונה את המקדשים שבהם הנביאים, כולל המקדש המרכזי בעיר דלפי.
מכאן שמאמיניו עבדו את אפולו בהביאם למקדשי אפולו קורבנות ומנחות. כסמל לכוחות הנבואיים שלו, הם נהגו להציב אותם על חצובה משולשת.
לא רבים יודעים היום שאחת לארבע שנים נערכו לכבוד אפולו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי. אלו היו תחרויות ספורט חשובות בעולם היווני של אותם ימים וקדמו להם בחשיבות רק המשחקים האולימפיים באולימפיה.
הנה אל השמש והאור אפולו:
https://youtu.be/QPIg8JcXvH0
על אפולו וארטמיס, האחים התאומים:
https://youtu.be/goff68zSTgs
עוד מתפקידיו של האל אפולו:
https://youtu.be/695TunhNpuw
האגדה על אפולו ודפנה (עברית):
https://youtu.be/MWMmrou1_mg
מאבק בין הרס, הרמס ואפולו? - בסרטים המצוירים לילדים:
https://youtu.be/TVB_ph6lQNQ
ומהאל אפולו קיבלה את שמה תכנית החלל האמריקאית בשנות ה-60 והחללית אפולו (מתורגם):
https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU
רובנו מכירים את ת'ור (Thor) כגיבור-על אבל כדאי לזכור שדמותו מבוססת על האל ת'ור מהמיתולוגיה הנורדית.
מדובר בדמות אל במיתולוגיה הנורדית, אל חזק יותר מכל בן אנוש ושסמלו הוא הפטיש שלו.
בקומיקס והסרטים של גיבורי העל מחליט אביו של ת'ור, אודין, ללמד את תור ענווה. הוא מכניס אותו לגוף של סטודנט חלשלוש לרפואה בשם דונלד בלייק.
לבלייק אין זיכרונות על האלוהות שלו, אך כשהוא מסיים את לימודיו והופך לרופא, במהלך חופשה בנורווגיה, הוא הופך עד להגעתו של כוח סיור של חוצנים. הוא נמלט למערה ומגלה בה את המקבת המוסתרת של תור - מיולניר - וכשהוא מטיח אותה בסלע - הוא הופך באחת לאל הרעם - תור!
דמותו של ת'ור מדורגת במקום הראשון ברשימת גיבורי-העל החזקים ביותר בכל הזמנים, לפי מגזין וויזארד ובמקום ה-14 ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי אתר IGN.
הנה האל ת'ור והדרך בה הוא השיג, לפי המיתולוגיה הנורדית, את הפטיש שלו (מתורגם):
https://youtu.be/Qytj-DbXMKQ
קדימון הסרט "ת'ור" (מתורגם):
https://youtu.be/TUsU2PCqTqc
הסיפור המיתולוגי על מסעו של ת'ור לארץ הענקים (מתורגם):
https://youtu.be/e6XeP9gQPmg
שחקן שגילם אותו מספר על ת'ור (מתורגם):
https://youtu.be/YOZtvu_kv6I
עוד קדימון מהסרט "ת'ור - העולם האפל" (מתורגם):
http://youtu.be/Sb8NRUagErY?t=5s
סיפורם של אתרי הצילום המרתקים של "ת'ור - העולם האפל" (מתורגם):
https://youtu.be/k91mxr5T0Q0
והמלצה על הסרט (עברית):
https://youtu.be/up_1Jir39mU?t=10s
אֶרוֹס (Eros), קופידון במיתולוגיה הרומית, היה אל האהבה והתשוקה של יוון העתיקה. הוא היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס.
במיתולוגיה ארוס מתואר כתינוק שמנמן או כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפי זהב, הנושא עליו קשת ואשפת חיצים. כשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
כשארוס גדל מתחיל הסיפור שלו עם פְּסִיכֶה, הנערה היפה והצעירה מבין אחיותיה. היא הייתה כה יפה, עד שכולם העריצו וקראו לה "אפרודיטה החדשה". יופיה היה כל כך מדהים, עד שאפילו אפרודיטה, אלת האהבה הידועה ביופיה, החלה לקנא בה.
להערצה כמו של פסיכה אף אישה לא זכתה. אבל מנגד איש לא העיז לשאת אותה לאישה. אביה המודאג של פסיכה פנה לאורקל אפולו והוא התנבא שעליו להפקיר אותה על ראש צוק, כי נגזר עליה להינשא לדרקון מפלצתי ונורא.
אפרודיטה המקנאת שלחה את בנה ארוס לשלוח בפסיכה חיצי אהבה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. אבל משהגיע ארוס לעשות זאת, הוא כל כך הוקסם מיופיה של פסיכה, עד שהתבלבל ובעצמו נפגע מחיציו והתאהב בה.
וכך נשא ארוס המאוהב את אשתו היפהפייה. אך כדי שפסיכה לא תגלה מיהו, הוא אסר עליה להביט בו ופגש אותה רק בחשכת הלילה, במיטתם.
פסיכה המאוהבת התרגלה לחיים הללו עם בעלה, אבל סיפרה לאחיותיה על המסתורין שבחייה. האחיות, שקינאו בה על הבעל יפה התואר וליטרלי גם אל יווני, אמרו לה שהן חוששות שהיא נישאה למפלצת והציעו לה להמתין שיירדם ואז להדליק נר ולהציץ בפני הבעל הישן ולהרוג אותו.
אל תנסו את זה בבית. האלימות היא מכה.
מכל מקום, כשנרדם ארוס באותו לילה, הדליקה פסיכה את הנר. היא הביטה באיש שנם את שנתו לצידה במיטה וזיהתה אותו מיד. יפה כמו אל וחתיך כמו בעל יפה.
אבל לרוע מזלה נטפה טיפת שעווה מהנר שבידה עליו והעירה את ארוס. הוא נדהם שראתה אותו ומיהר לברוח ממנה.
פסיכה, שכל כך רצתה להחזיר לעצמה את אהובה, פנתה לאפרודיטה וביקשה ממנה שתעזור לה. אפרודיטה ערמה עליה שלל משימות, קשיים ומכשולים, אבל פסיכה רצתה כל כך שארוס ישוב אליה, עד שעמדה בכל מה שהציבה אפרודיטה כנגדה והצליחה.
לבסוף נאלצה אפרודיטה והתרצתה. היא אפילו הפכה את פסיכה לבת אלמוות. וכך הצליחה האישה הצעירה והיפה להתאחד עם אהובה מחדש ולחיות איתו באושר, הוא אל והיא אלה.
#בתרבות האנושית
הסיפור הזה השפיע על דורות רבים ולקחו ממנו המון רעיונות, מוטיבים ולקחים, כמו גם התייחסויות ואפילו במדע.
מכיוון שארוס היה מי שיצר את אהבת הגוף ושמה של פסיכה פירושו "נפש" (ומכאן הפסיכולוגיה והפסיכדליה), ארוס ופסיכה מסמלים עד היום את השילוב שבין אהבת הגוף ואהבת הנפש.
רעיונות ומוטיבים מהסיפור על ארוס ופסיכה אפשר למצוא באגדות וסיפורים שונים במהלך ההיסטוריה. ביניהם סיפורים כמו "היפה והחיה" בה מיועדת הנערה לייצור שאין לראותו, או בשנת המוות בסיפור "היפהפייה הנרדמת", בקנאת האם מסיפור "שלגיה" ובסיפור "סינדרלה" בה מוצבות לה משימות כתנאים להגעה לנשף, מה שמקביל למשימות שהציבה אפרודיטה בפניה של פסיכה.
הנה סיפורם של ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/Gjj_-CPxjCM
והסבר מלא ומהיר במיוחד על ארוס ופסיכה (מתורגם):
https://youtu.be/HLo1jZA1iVw
האלה המצרית אִיזִיס (Isis), באנגלית אייזיס, היא אחת משני האלים המרכזיים במצרים העתיקה. השני הוא האל שהיא נשואה לו, אוזיריס.
למעשה, איזיס היא האלה המגנה על המתים, כמו גם אלת האמהות, הפריון וההתחדשות של מצרים העתיקה ומי שיש לה כוחות ריפוי מופלאים.
בעצם איזיס הוא שמה היווני של האלה המצרית אסת, שהיא גם אמו של הורוס. איזיס היא, כאמור, גם אשתו האוהבת של אוֹזִירִיס, מי שהוא בעצם גם ... אחיה.
סיפור אהבתם של אוזיריס ואיזיס הוא ככל הידוע, סיפור האהבה הראשון שנכתב בהיסטוריה. בהיותה של איזיס בת זוגו של אוזיריס אחיה, נרצח בשלב מסוים אוזיריס וגופו בותר לחלקים בידי אחיהם השלישי, סת.
איזיס האוהבת אספה את חלקי גופתו המבותרים של בעלה האהוב, איחדה אותם וחנטה את הגופה למה שנחשב בתור המומיה הראשונה במצרים. היא קברה את המומיה בסתר ובעזרת לחשים רבי עוצמה היא הגנה עליה. לאחר מכן היא הפכה עצמה לציפור וכשפרשה את כנפי הציפור שלה מעל המומיה של אוזיריס, היא הפיחה חיים בחלקי גופתו של בעלה המת.
בכך היא השיבה אותו לחיים והוא הפך למלך המוות והשאול ולמלכן של נשמות המתים. ומשום כך גם סמלה של איזיס הן כנפיים מעל ארונות הקבורה של המתים המצרים.
כך אפשר לראות איך הדתות של תרבויות עתיקות מעתיקות, גונבות, שואבות וממזגות אלים זו מזו. פולחן האלה המצרית איזיס התמזג בתקופה ההלניסטית והרומית עם הפולחן של אלות פריון מקבילות, כמו אלת האהבה והפריון היוונית אַפְרוֹדִיטֶה (ונוס) או האלה טיכה, הידועה בתור פוֹרְטוּנָה במיתולוגיה הרומית.
הנה איזיס, המגנה על המתים (מתורגם):
https://youtu.be/JycXLG6GeYk
על סיפור האהבה הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/MQRP1IEuaXw
וסיפורה של איזיס:
https://youtu.be/drAT_4NQJG4
קראו לו זאוס (Zeus) ולפי המיתולוגיה היוונית הוא אל השמים, הרעמים, הברקים, מזג האוויר ומחזיק תיק החוק, הסדר והצדק בין האלים האולימפיים של יוון העתיקה.
במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס מלך האלים, שליט הר האולימפוס ואבי האלים. הוא החזק מכל האלים ושולט בהם ללא עוררין והוא גם זכר האלפא של האולימפוס (פרטים בהמשך).
בעולם האמנות יתארו אותו הציירים והיוצרים תמיד כטיפוס מלכותי, בוגר, מזוקן וחסון. לרוב יאחז אצלם שרביט מלכותי ובידו השנייה יחזיק ברק, חשמל מהשמיים.
השור והנשר הם בעלי החיים הקדושים שלו ואגב, במיתולוגיה הרומית יקבל זאוס את השם יופיטר.
#משפחה
זאוס, אבי האלים או מלך האלים, הוא בנם הצעיר של קרונוס וריאה. הוא נשוי לאחותו הרה. בנוסף לכך הוא האח של פוסידון, הדס, הסטיה ודמטר .
בין האלים האולימפיים שהוא הוליד נמצא את אתנה, פרספונה, ארס, אפולו וארטמיס, דיוניסוס וזה רק חלק מרשימת ילדיו. מאת הרה אשתו נולד לזאוס רק ארס. היתר נולדו כולם מחוץ לנישואין (פרטים בהמשך 2).
#הקריירה של זאוס
לפי המיתולוגיה היוונית זאוס החל את דרכו בהפלת קרונוס והבטחה של הריבונות בשמיים לעצמו.
לאחר הדחת קרונוס, ערכו הוא, פוסידון והדס הגרלה וכך הם חילקו ביניהם את הקוסמוס.
בחלוקת השלל קיבל זאוס את השמיים והחל בתור אל מזג האוויר, מוריד הגשם ומשליך הברקים שחישל הפייסטוס עבורו.
כמו בממשלה מודרנית, כך גם בין אלי האולימפוס, הוא זכה עם הזמן גם באחריות על החוק, הסדר והגורל.
אבל, כמה אירוני כשמדובר באל האחראי במיתולוגיה על החוק, לזאוס היה גם צד אפל. במטרה לפתות נשים בנות תמותה, הוא לבש לא פעם צורה של בעלי חיים שונים. ההתחזות הזו סידרה לו המון רומנים עם נשים, החל מאלות נחשקות ועד נשים בנות-תמותה.
כך יצא שנולדו לזאוס ילדים רבים שהיו לאלים אולימפיים בעצמם. מפרספונה, אתנה וארס, דרך ארטמיס ואפולו, דיוניסוס אל היין ואלים נוספים או גיבורי מיתולוגיה - כולם היו בניו...
הנה זאוס, מלך האלים ביוון:
https://youtu.be/eJCm8W5RZes
כך גמל זאוס על הכנסת אורחים (מתורגם):
https://youtu.be/ogE1nzLawJ0
לידתו:
https://youtu.be/VeWJD0mFLok
בחיוך - ילד שיש לו ויודע אפטר אפקטס אז הוא זאוס:
https://youtu.be/XH1LSdRcUyI
הרקולס היה בנו של זאוס:
https://youtu.be/K4fpErUdp3k
בנותיו של זאוס רוקדות - מתוך הסרט "קסנדו":
https://youtu.be/UGWoonk747I
ומקדש זאוס שהוקם באולימפיה:
https://youtu.be/7lDW7jrDfRY
מיהו האל המצרי אוזיריס?
אוזיריס (Osiris), או אוסיריס, הוא אחד משני האלים המרכזיים במצרים העתיקה, ביחד עם רעייתו, האלה איזיס.
אוזיריס הוא, למעשה, אל השאול, אל המוות, אל ההתחדשות וחיי הנצח של מצרים העתיקה, אל הבריאות וסמל ההמשכיות של התרבות המצרית.
הוא כיהן כשופט העליון של המתים ולפי האמונה המצרית הוא שהחליט מי מהמתים זכאי לחיי נצח. לפי האמונה, אוזיריס גם לימד את בני האדם את סדרי היקום ואת החקלאות.
המתים, לפי האמונה המצרית, היו מגיעים אליו והוא היה שוקל את ליבם, כדי לראות אם היו טובים או רעים. רק אם ליבם היה קל הם הורשו בעולם הבא להגיע לגן העדן.
בקברו של מנה, הפקיד של תות אנך אמון, אפשר לראות ציור קיר המתאר את סצנת שקילת הלב של האציל בידי אוזיריס, בעת שהאציל עובר לעולם הבא. הקבר הזה נמצא בארץ המתים, מקום קבריהם של אצילי מצרים העתיקה.
#איך הפך אוזיריס לאל?
על פי המיתולוגיה המצרית היה אוזיריס בנו של אל האדמה גב ואלת השמים נוט. הוא היה אחיו של סת ושתי אחיותיו של אוזיריס היו איזיס ונפתיס.
אוזיריס התחתן עם איזיס אחותו. השניים הביאו לעולם את התרבות. הוא שלט בעולם, לפי המיתולוגיה המצרית. יום אחד הרג אותו סת אחיו וחתך את גופתו לחתיכות, שאותן הוא פיזר ברחבי מצרים. אבל איזיס אשתו של אוזיריס (ואחותו...) ידעה לעשות קסמים. היא עברה בכל מצרים וליקטה את כל פיסות וחלקי גופו של אוזיריס.
בפעולה שנחשבה על ידי המצרים לחניטה הראשונה בהיסטוריה, היא החזירה אותו בעזרת כשפים לחיי נצח, כשחיברה בין החלקים באמצעות הפיכתו למומיה, עטופה בבד פשתן והחזירה אותו לחיים. רק את איבר מינו של אוזיריס היא לא מצאה, כי הדגים אכלו אותו. לכן, אגב, המצרים ראו בדגים יצורים טמאים.
מה שמוזר הוא שבהמשך ילדה איזיס לאוזיריס את בנם הורוס, שעתיד לגדול ולנקום את רצח אביו. בבגרותו ישלוט הורוס במצרים, בתור מלך החיים שעל פני האדמה. אביו אוזיריס, לעומתו, קיבל את השלטון על השאול ועל המוות.
לסיפורם של האחים אוזיריס ואיזיס הייתה השפעה עצומה על תפיסת המוות במצרים העתיקה, על מנהג החניטה, המומיות וכדומה.
הנה סיפורו של אוזיריס, אל חיי הנצח (מתורגם):
https://youtu.be/O5dXz1Tq_Yg
איזיס אשתו של אוזיריס (מתורגם):
https://youtu.be/JycXLG6GeYk
ומי היה אוזיריס?
https://youtu.be/PTJBsFVVpWs
אוזיריס (Osiris), או אוסיריס, הוא אחד משני האלים המרכזיים במצרים העתיקה, ביחד עם רעייתו, האלה איזיס.
אוזיריס הוא, למעשה, אל השאול, אל המוות, אל ההתחדשות וחיי הנצח של מצרים העתיקה, אל הבריאות וסמל ההמשכיות של התרבות המצרית.
הוא כיהן כשופט העליון של המתים ולפי האמונה המצרית הוא שהחליט מי מהמתים זכאי לחיי נצח. לפי האמונה, אוזיריס גם לימד את בני האדם את סדרי היקום ואת החקלאות.
המתים, לפי האמונה המצרית, היו מגיעים אליו והוא היה שוקל את ליבם, כדי לראות אם היו טובים או רעים. רק אם ליבם היה קל הם הורשו בעולם הבא להגיע לגן העדן.
בקברו של מנה, הפקיד של תות אנך אמון, אפשר לראות ציור קיר המתאר את סצנת שקילת הלב של האציל בידי אוזיריס, בעת שהאציל עובר לעולם הבא. הקבר הזה נמצא בארץ המתים, מקום קבריהם של אצילי מצרים העתיקה.
#איך הפך אוזיריס לאל?
על פי המיתולוגיה המצרית היה אוזיריס בנו של אל האדמה גב ואלת השמים נוט. הוא היה אחיו של סת ושתי אחיותיו של אוזיריס היו איזיס ונפתיס.
אוזיריס התחתן עם איזיס אחותו. השניים הביאו לעולם את התרבות. הוא שלט בעולם, לפי המיתולוגיה המצרית. יום אחד הרג אותו סת אחיו וחתך את גופתו לחתיכות, שאותן הוא פיזר ברחבי מצרים. אבל איזיס אשתו של אוזיריס (ואחותו...) ידעה לעשות קסמים. היא עברה בכל מצרים וליקטה את כל פיסות וחלקי גופו של אוזיריס.
בפעולה שנחשבה על ידי המצרים לחניטה הראשונה בהיסטוריה, היא החזירה אותו בעזרת כשפים לחיי נצח, כשחיברה בין החלקים באמצעות הפיכתו למומיה, עטופה בבד פשתן והחזירה אותו לחיים. רק את איבר מינו של אוזיריס היא לא מצאה, כי הדגים אכלו אותו. לכן, אגב, המצרים ראו בדגים יצורים טמאים.
מה שמוזר הוא שבהמשך ילדה איזיס לאוזיריס את בנם הורוס, שעתיד לגדול ולנקום את רצח אביו. בבגרותו ישלוט הורוס במצרים, בתור מלך החיים שעל פני האדמה. אביו אוזיריס, לעומתו, קיבל את השלטון על השאול ועל המוות.
לסיפורם של האחים אוזיריס ואיזיס הייתה השפעה עצומה על תפיסת המוות במצרים העתיקה, על מנהג החניטה, המומיות וכדומה.
הנה סיפורו של אוזיריס, אל חיי הנצח (מתורגם):
https://youtu.be/O5dXz1Tq_Yg
איזיס אשתו של אוזיריס (מתורגם):
https://youtu.be/JycXLG6GeYk
ומי היה אוזיריס?
https://youtu.be/PTJBsFVVpWs
איך רכב פאיתון אל מותו במרכבת השמש?
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
מי הייתה האלה היוונית אתנה?
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
מיהו אנוביס, האל המצרי עם ראש התן?
במיתולוגיה המצרית, אנוביס (Anubis) הוא האל עם גוף האדם וראש התן, אל המתים והלוויות המצרי.
אנוביס הוא האל האחראי על החניטה. ראשו ראש של תן, אוכל נבלות מדברי. אגב, בחירה מוזרה לאור היות התנים דווקא שודדי קברים וטורפי המתים. החוקרים סבורים שדווקא בשל כך נבחרו התנים לתפקיד שומרי ומשמרי הגופות.
ואכן, אנוביס הוא האל שלפי האמונה הפרעונית, דואג לגופות המתים. תפקידו לבחור את הנשמות ולשמר את גופם לעתיד שאחרי המוות.
תחת מסווה של תן, נוהג אנוביס, על פי האמונה המצרית הקדומה, לבחון את הקברים, לחנוט את המתים, להובילם לאורך נהר הנילוס אל השמיים ולסייע לנשמות לעבור בחשיכה אל העולם הבא.
לפי האמונה המצרית בתקופות אחרות, נהג אנוביס לסייע בפולחנים המצריים העתיקים, ולקבל את המתים בעולם השאול. יש אפילו תקופות שהמצרים שראו בו את אל המוות עצמו. בתקופות אחרות האמינו שהוא שוקל את נשמות המתים ומביא את תוצאות השקילה אל אוזיריס, אל המוות.
הנה סיפורו של אנוביס, אל ראש התן:
https://youtu.be/Ra5MpsYdp8w
אנימציה "טראנסית" של אנוביס והמתים שלו:
https://youtu.be/I7xgCtn8374
תקציר על האל אנוביס:
https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=5m16s&end=6m22s
המצרים גם חנטו מיליוני כלבים במקדש אנוביס:
https://youtu.be/e3IqHMTtLGE
הוליווד נהנתה להפוך אותו לרשע, עם צבא של אנוביס משוכפלים בסרט "המומיה חוזרת":
https://youtu.be/f2rYgURNeq0
במיתולוגיה המצרית, אנוביס (Anubis) הוא האל עם גוף האדם וראש התן, אל המתים והלוויות המצרי.
אנוביס הוא האל האחראי על החניטה. ראשו ראש של תן, אוכל נבלות מדברי. אגב, בחירה מוזרה לאור היות התנים דווקא שודדי קברים וטורפי המתים. החוקרים סבורים שדווקא בשל כך נבחרו התנים לתפקיד שומרי ומשמרי הגופות.
ואכן, אנוביס הוא האל שלפי האמונה הפרעונית, דואג לגופות המתים. תפקידו לבחור את הנשמות ולשמר את גופם לעתיד שאחרי המוות.
תחת מסווה של תן, נוהג אנוביס, על פי האמונה המצרית הקדומה, לבחון את הקברים, לחנוט את המתים, להובילם לאורך נהר הנילוס אל השמיים ולסייע לנשמות לעבור בחשיכה אל העולם הבא.
לפי האמונה המצרית בתקופות אחרות, נהג אנוביס לסייע בפולחנים המצריים העתיקים, ולקבל את המתים בעולם השאול. יש אפילו תקופות שהמצרים שראו בו את אל המוות עצמו. בתקופות אחרות האמינו שהוא שוקל את נשמות המתים ומביא את תוצאות השקילה אל אוזיריס, אל המוות.
הנה סיפורו של אנוביס, אל ראש התן:
https://youtu.be/Ra5MpsYdp8w
אנימציה "טראנסית" של אנוביס והמתים שלו:
https://youtu.be/I7xgCtn8374
תקציר על האל אנוביס:
https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=5m16s&end=6m22s
המצרים גם חנטו מיליוני כלבים במקדש אנוביס:
https://youtu.be/e3IqHMTtLGE
הוליווד נהנתה להפוך אותו לרשע, עם צבא של אנוביס משוכפלים בסרט "המומיה חוזרת":
https://youtu.be/f2rYgURNeq0
מיהו ארוס, אל האהבה הידוע גם כקופידון?
אֶרוֹס (Eros) הוא אל האהבה והתשוקה היווני, מי שהרומאים יקראו לו קופידון.
ארוס היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס. במיתולוגיה היוונית הוא מתואר כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפיים של זהב. הוא נושא עליו קשת ואשפת חיצים וכשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
מאז ימי יוון העתיקה ועד היום מהווה סמל הלב עם החץ התקוע בו, את סמל האהבה.
הומרוס כתב באודיסיאה שאחרי שארוס נולד, הוא היה בודד. כדי שיהיה לו חבר למשחקים ילדה אימו אפרודיטה את אחיו אנטרוס, מי שיסמל את "האהבה של הצד השני" ומוסר ההשכל הוא שאהבה חייבת צד שני כדי לפרוח.
בהמשך נולד האח הנוסף שלהם, הימרוס. כך היו ארוס ושני אחיו, אנטרוס והימרוס, שלישיית תינוקות מכונפים, בעלי כנפיים.
שלישיית התינוקות המכונפים הזו נקראה במיתולוגיה היוונית ארוטס. הם ליוו לכל מקום את אפרודיטה אימם, אלת האהבה. אם היא מסמלת אהבה, הם מסמלים את התשוקה.
#בתרבות האנושית
באמנות הוא מתואר כתינוק שמנמן ומכונף, כלומר בעל כנפיים, הנושא עליו תמיד קשת וחצים.
אצל פרויד, בפסיכולוגיה, ארוס מסמל את יצר החיים והמיניות. ביחד עם יצר המוות וההרס שמסומל על ידי תנטוס, מהווים השניים את היצרים המשמעותיים ששולטים באדם.
הנה סיפורו של ארוס:
https://youtu.be/z77It3gu_aQ
ארוס וחיציו בהיסטוריה:
https://youtu.be/KGlpCE8k94c
ארוס יהפוך לחיה של פסיכה היפה מדי:
https://youtu.be/ibO2CAAku8U
ומה קורה כשאל האהבה מתאהב?
https://youtu.be/AftfLD408e4?long=yes
אֶרוֹס (Eros) הוא אל האהבה והתשוקה היווני, מי שהרומאים יקראו לו קופידון.
ארוס היה בנם של אפרודיטה וארס ונולד מתוך הכאוס. במיתולוגיה היוונית הוא מתואר כצעיר עירום ויפה תואר, בעל כנפיים של זהב. הוא נושא עליו קשת ואשפת חיצים וכשהיה פוגע באנשים עם חיציו, ארוס היה מעורר אצלם את רגש האהבה.
מאז ימי יוון העתיקה ועד היום מהווה סמל הלב עם החץ התקוע בו, את סמל האהבה.
הומרוס כתב באודיסיאה שאחרי שארוס נולד, הוא היה בודד. כדי שיהיה לו חבר למשחקים ילדה אימו אפרודיטה את אחיו אנטרוס, מי שיסמל את "האהבה של הצד השני" ומוסר ההשכל הוא שאהבה חייבת צד שני כדי לפרוח.
בהמשך נולד האח הנוסף שלהם, הימרוס. כך היו ארוס ושני אחיו, אנטרוס והימרוס, שלישיית תינוקות מכונפים, בעלי כנפיים.
שלישיית התינוקות המכונפים הזו נקראה במיתולוגיה היוונית ארוטס. הם ליוו לכל מקום את אפרודיטה אימם, אלת האהבה. אם היא מסמלת אהבה, הם מסמלים את התשוקה.
#בתרבות האנושית
באמנות הוא מתואר כתינוק שמנמן ומכונף, כלומר בעל כנפיים, הנושא עליו תמיד קשת וחצים.
אצל פרויד, בפסיכולוגיה, ארוס מסמל את יצר החיים והמיניות. ביחד עם יצר המוות וההרס שמסומל על ידי תנטוס, מהווים השניים את היצרים המשמעותיים ששולטים באדם.
הנה סיפורו של ארוס:
https://youtu.be/z77It3gu_aQ
ארוס וחיציו בהיסטוריה:
https://youtu.be/KGlpCE8k94c
ארוס יהפוך לחיה של פסיכה היפה מדי:
https://youtu.be/ibO2CAAku8U
ומה קורה כשאל האהבה מתאהב?
https://youtu.be/AftfLD408e4?long=yes
מיהו אל השמש המצרי רע?
האל רע, אל השמש שצורת פניו כשל העוף הדורס בז, נחשב בממלכות הראשונות של מצרים העתיקה לאחד האלים הנערצים והנחשבים ביותר במצרים העתיקה. כמו ה"פניקס", עוף החול האגדי, עלה האל רע בלהבות השקיעה ועם שחר קם שוב לתחייה.
הוא היה אז גם האל המגן של בירת הממלכה, העיר העתיקה ביותר במצרים, הידועה בשמה היווני: "הליופוליס".
החל מתקופת השושלת החמישית, בשנת 2,400 לפני הספירה הוא הועלה מדרגה של אל עירוני לדרגת אל לאומי, ובשלב מאוחר יותר אוחדה דמותו עם זו של אל נוסף.
במיתולוגיה המצרית העתיקה היה עמון - רע (Amon-Ra), אל שהוא איחוד של אל השמש רע עם האל עמון, האל של העיר תבאי. האיחוד הזה הוא שיצר את האל הכל יכול, האל המאוחד "עמוּן-רַע".
במצרים העתיקה רע היה דמות של כוח ורושם, מי שאורו מאיר את פני היוונים ומחמם את ליבם. הוא מביא את האנרגיה הגברית, היוצרת ונותנת חיים לוולד שבתוך רחם.
רע הוא היה גם ראשון האלים לנתק את עצמו מהכאוס הבראשיתי ולנשום את נשימת החיים הראשונה. בהיותו יוצר החומר ממנו עשויים החיים, כמו גם בני האדם, החיים בלעדיו לא היו חיים.
הנה סיפורו של האל אמון רע:
https://youtu.be/q1sj_3DDN20
דברים ששווה לדעת האל אמון רע:
https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=6m22s&end=7m08s
הכל על האל רע:
https://youtu.be/Uq0vGHyu0DU
על מקדש אל השמש אמון רע:
https://youtu.be/pWGyVqwmkv0
אמון-רע בין האלים המצריים האחרים:
https://youtu.be/Si1c3V8SQ80
וסרט תיעודי על האל אמון רע:
https://youtu.be/vJ-5p9_rP8w?long=yes
האל רע, אל השמש שצורת פניו כשל העוף הדורס בז, נחשב בממלכות הראשונות של מצרים העתיקה לאחד האלים הנערצים והנחשבים ביותר במצרים העתיקה. כמו ה"פניקס", עוף החול האגדי, עלה האל רע בלהבות השקיעה ועם שחר קם שוב לתחייה.
הוא היה אז גם האל המגן של בירת הממלכה, העיר העתיקה ביותר במצרים, הידועה בשמה היווני: "הליופוליס".
החל מתקופת השושלת החמישית, בשנת 2,400 לפני הספירה הוא הועלה מדרגה של אל עירוני לדרגת אל לאומי, ובשלב מאוחר יותר אוחדה דמותו עם זו של אל נוסף.
במיתולוגיה המצרית העתיקה היה עמון - רע (Amon-Ra), אל שהוא איחוד של אל השמש רע עם האל עמון, האל של העיר תבאי. האיחוד הזה הוא שיצר את האל הכל יכול, האל המאוחד "עמוּן-רַע".
במצרים העתיקה רע היה דמות של כוח ורושם, מי שאורו מאיר את פני היוונים ומחמם את ליבם. הוא מביא את האנרגיה הגברית, היוצרת ונותנת חיים לוולד שבתוך רחם.
רע הוא היה גם ראשון האלים לנתק את עצמו מהכאוס הבראשיתי ולנשום את נשימת החיים הראשונה. בהיותו יוצר החומר ממנו עשויים החיים, כמו גם בני האדם, החיים בלעדיו לא היו חיים.
הנה סיפורו של האל אמון רע:
https://youtu.be/q1sj_3DDN20
דברים ששווה לדעת האל אמון רע:
https://youtu.be/e2cMS2SuWm0?t=6m22s&end=7m08s
הכל על האל רע:
https://youtu.be/Uq0vGHyu0DU
על מקדש אל השמש אמון רע:
https://youtu.be/pWGyVqwmkv0
אמון-רע בין האלים המצריים האחרים:
https://youtu.be/Si1c3V8SQ80
וסרט תיעודי על האל אמון רע:
https://youtu.be/vJ-5p9_rP8w?long=yes
מהם עמודי הטוטם של האינדיאנים באמריקה?
בהרבה מקומות באמריקה מפסלים ומגלפים הילידים מהשבטים האינדיאנים המקומיים עמודי טוטם (Totem). עמודי הטוטם מסמלים את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
בהרבה מקומות באמריקה מפסלים ומגלפים הילידים מהשבטים האינדיאנים המקומיים עמודי טוטם (Totem). עמודי הטוטם מסמלים את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
