שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זוגי כל כך בבוטנים?
בוטנים (Peanuts), או אגוזי האדמה, הם זרעיו האכילים של צמח שנקרא ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea).
את הבוטנים מגדלים בארצות עם אקלים חם למדי. הם גדלים מתחת לאדמה, בתוככי תרמיל עצי, כשבתוך כל תרמיל גדל לרוב זוג זרעים. אגב, אם זה נראה לכם מדהים אז פשוט נסו להיזכר בתרמילי קטניות אחרות, כמו השעועית והאפונה. הם הרי מגדלים גם רביעיות וחמישיות של זרעים בתוך תרמיל אחד.
על אף שמו האגוזי, הבוטן אינו אגוז כלל אלא דווקא קטנית. אך בערכו התזונתי הוא בכל זאת דומה לאגוז, עם מחציתו שומן ורבעו חלבון.
הבוטנים, שבערבית נקראים "פיסטוק סודני", הם גם מהאלרגנים הגדולים והמסוכנים במיוחד, שעלולים לגרום למוות למי שסובלים מאלרגיה להם.
יש חטיף פופולרי של בוטנים עם ציפוי אפוי מקמח ותבלינים המכונה "בוטנים אמריקאיים". קראו עליו בתגית "בוטנים אמריקאיים".
#תולדות הבוטנים
בניגוד למה שרבים חושבים, מקורו של הבוטן הוא לא בארצות הברית או אמריקה הצפונית אלא בדרומה של היבשת. יש אפילו מקורות שמדייקים את מוצאם של הבוטנים ספציפית בברזיל.
אגב "בוטנים", השם המקובל לאגוזי האדמה, ניתן להם ככל הנראה בטעות. הסיבה לכך הייתה שבמקור שימש השם הזה לציון פריה של האלה האמיתית, או אלת הבטנה - שמו של צמח הפיסטוק.
בהמשך ההיסטוריה ועם השנים הובאו הבוטנים לאינדיאנים של צפון אמריקה. משם הדרך של הצמח הייתה קצרה אל המתיישבים החדשים והעולם החדש, אם תרצו אל הלבנים של אמריקה.
#אכילת בוטנים ותזונה
לבוטנים ערך קלורי גבוה. ב-100 גרם של בוטנים טבעיים יש 567 קלוריות.
שווה לאכול כמויות מתונות של בוטנים, שכן הם מהווים מקור מצוין לחלבון, לסיבים ולמגוון של מינרלים וויטמינים חשובים.
נשנוש של בוטנים הוא בריא למדי, כל עוד אינכם אלרגים אליו ולא אוכלים יותר מדי מהם. קראו על האלרגיה הזו בתגית "אלרגיה".
כך קולים בוטנים (עברית):
https://youtu.be/1Ofv8taIkzE
כך קוצרים אותם:
https://youtu.be/HgfHTo9yUmo
יש כאלה שמפצחים אותם בכיף:
https://youtu.be/xcgW3s-NBBI
איך אוספות הדבורים את האבקה מהפרחים?
תהליך ההאבקה של הפרחים על ידי הדבורים הוא מרתק. לכל דבורה יש מעין סלים קטנים על רגליה האחוריות. לסלים אלה נכנסים האבקנים ונאספים שם. כך, כמו בביקור בשוק או במכולת, עוברת הדבורה ומלקטת אבקנים לסלים שלה.
למעשה נחשבת הדבורה למאביקה המתוחכמת ביותר בקרב החרקים. הדבורים פועלות בסימביוזה, שיתוף, עם צמחים שמהם פורחים הפרחים. בעוד הן ניזונות מהצוף שבפרחים, הן מאכילות את זחליהן באבקה ובתוך כך מפיצות את האבקנים בקרב פרחים דומים.
הבעיה היא שחלק גדול מהחרקים והדבורים פוקד בכל גיחה מהקן, מינים שונים של פרחים. לכן מעניינים דווקא מיני דבורי בר וכמובן גם דבורת הדבש המוכרת, שמקפידים לפקוד בכל גיחה כזו פרחים ממין יחיד של צמח. בשביל הצמחים המואבקים זה יתרון עצום, כי כך מועברת כל האבקה על ידם, רק בין פרחים מאותו המין, מה שמבטיח שהיא לא תתבזבז על פרחים ממינים אחרים.
יש אפילו פרחים שמשנים את צבעם לאחר ההפרייה ובכך הם מסמנים לדבורים שאין טעם להפרותם שוב.
הנה סרטון על האבקת הדבורים את הפרחים (עברית):
https://youtu.be/Nj2gWUe3Ml8
האבקת הפרחים מקרוב:
https://youtu.be/E4kP33rpabA
וכך הדבורים תורמות להאבקה:
https://youtu.be/z9zZ48jJZyk
והאיומים על הדבורים ועל האנושות (מתורגם):
https://youtu.be/GqA42M4RtxE
איך מייצרים חמאת בוטנים?
את חמאת הבוטנים (Peanut Butter) מייצרים, מן הסתם, מבוטנים. היא פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון.
כן, חמאת הבוטנים נולדה בכלל כתוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים. קצת מזכיר את הקוקה קולה, משקה שיולד כתרופה ורק בהמשך הפך למשקה הקל הכי נמכר בעולם.
בהמשך הפכה חמאת הבוטנים לממרח פופולרי על לחם ותיבול למאכלים שונים. כיום משתמשים בה בתעשיית המזון לייצור של חטיפים, עוגות ועוד.
אז איך מייצרים את ממרח הבוטנים, אתם שואלים?
הכנת חמאת בוטנים בבית היא תהליך פשוט שדורש מעט מרכיבים וציוד. המתכון הבסיסי להכנת חמאת בוטנים ביתית הוא 2 כוסות של בוטנים קלויים, ללא מלח.
כדי לייצר את חמאת הבוטנים קולים ומרסקים את הבוטנים עצמם, למעין ממרח אגוזי אדמה. ניתן להוסיף (אך לא חייבים) כף עד 2 כפות של שמן ואפשר גם מעט מלח, בשביל הטעם.
ואגב, בממרח הזה, מעין מטבל בוטנים, אפשר להשתמש אפילו כאמצעי תיבול לספגטי.
כך מייצרים חמאת בוטנים:
https://youtu.be/_GME_EG_o78
גם כך:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
וכך מכינים חמאת בוטנים בבית (עברית):
https://youtu.be/CyA--oC7Uas
איך מייצרים לטקס באופן מסורתי?
בברזיל ובמזרח הרחוק מפיקים תחליב צמחי בשם לָטֵקְס (Latex) מעץ הגומי. הלטקס הטבעי הוא בדרך כלל לבן, אך בעצים מסוימים הוא קיים גם בצבעים אחרים.
למעשה, לטקס הוא גומי לא מגופר. הלטקס משמש לייצור של כפפות, בגדים ומשתמשים בו גם בתעשיית המזרונים.
הלטקס הוא מוהל עץ הגומי, נוזל טבעי של העץ שהוא מעין הדם שלו. כדי למצות אותו מהעץ מסירים רצועה מקליפת עץ הגומי ופוצעים את הקליפה הפנימית שלו. הלטקס, נוזל חלבי טבעי של העץ, מתחיל לנזול אל כלי שמציבים המקומיים בברזיל. בכל שעה מצטברים בכלי כ-50 גרם מהנוזל החלבי הזה. כך מקיזים מוהל במקביל מכמה מאות עצים ביום.
נשות השבטים הופכות כבר שנים רבות את הלטקס הנוזלי לגומי. הם מוהלים אותו במים ומוסיפים לו חומצה ולאחר מכן משאירים אותו להתקרש במשך לילה במיכלים שטוחים. למחרת שוטפים אותו במים, סוחטים אותו במסחטה ידנית ותולים את יריעות הגומי שנוצרו כדי לייבשן.
אגב, מקור עץ הגומי הוא אמנם בברזיל, אבל עצי הגומי הועברו משם גם למזרח אסיה וכיום מרבית עצי הגומי בעולם והתעשיות של הגומי נמצאים דווקא שם.
הנה תהליך ייצור הלטקס כולו:
http://youtu.be/VIhQi-bgbu8
הלטקס נוצר כך:
https://youtu.be/GmsR2Z-JI0o
עוד על הייצור של לטקס טבעי:
http://youtu.be/mMGeibkBpr4
או כאן:
http://youtu.be/t3inTRC3z7c
מהו הג'לי עם הג'לטין?
ודאי טעמתם פעם את הג'לי הקר, אותו קינוח מתוק ורוטט מהמקרר שבעבר היה אחד הקינוחים האהובים על ילדים בארץ ובעולם.
סודו של המקפא הטעים והמוזר הזה הוא הג'לטין. בבית מכינים את הג'לי בדרך כלל מתערובת של מים ואבקה המכילה את הג'לטין ואת חומרי הטעם.
ג'לטין הוא חומר טבעי שמופק בתעשיית המזון. כשהוא בא במגע עם מים רותחים ואחרי כן מקורר, יוצר הג'לטין מעין רשת סבוכה ותלת-מימדית, שבתוכה לכודים המים. לכן הג'לי הוא מעין מוצק גמיש ורועד.
הכנת ג'לי מכוס מיץ בצירוף כפית ג'לטין, עם קצת פסיפלורה:
http://youtu.be/JRWYoR9QsYQ
ועלייתו ונפילתו של הג'לי כקינוח אהוב ופופולרי:
https://youtu.be/7Ye7MAGoaeo?long=yes
מה זה עובש?
עובש הן סוגי פטריות שונים שאנו נתקלים בהם כשהם מכסים מזונות מקולקלים, בצורה של נקודות ירוקות על הלחם, עיגולים סגולים על פרי, או משטח דמוי חול לבן על גבינה וכדומה.
הם גם מופיעים כשהם מצטברים על משטחים לחים, כמו העובש שמתפתח בשל רטיבות בקירות הבית.
העובש מופיע גם כפטריות זעירות שגדלות על צמחים ובעלי חיים.
העובש שונה מחיידקים הנוצרים מתא אחד, בכך שהוא נוצר מתאים רבים. יש לעובש מעין חוטים דקים, שהם בעצם ענפיו ושורשיו של העובש. על עובש שמופיע על מזון יש לרוב גם חיידקים רבים.
פעמים רבות יש בעובש נבגים, שיכולים לגרום למחלות שנגרמות בשל חיידקים. עובש גם יכול לפגוע באנשים בעלי בעיות נשימה או מי שלוקים במערכת חיסון חלשה.
יש לעובש שימושים תעשייתיים של ממש, גם בתחומים כמו תעשיית המזון וגם ברפואה ובעולם המחקר המדעי.
הנה עובש מתפשט באביב:
https://youtu.be/GY_uMH8Xpy0
סרטון קפיצות זמן שמציג את העובש שהולך ומתפתח בתפוח נגוס:
https://youtu.be/sbvNaLpOCtM
וסרט תיעודי על היישומים הרבים שעושים כיום בעובש ובפטריות:
https://youtu.be/BlcKBKJ8uro?long=yes
מהי הַאֲבָקָה ומהם אבקנים?
הַאֲבָקָה (Pollination) היא תהליך שמתקיים בשלב הפריחה ובו מתרחשת העברת גרגרי האבקה של הצמחים מאחד לשני, כלומר מהאבקנים של פרח אחד, אל הצלקת של פרח מאותו המין.
זהו תהליך שבלעדיו לא היו צמחים בעולם. כי מי שאחראים להאבקה הם הפרחים הצבעוניים שכולנו אוהבים. תפקיד הפרחים הוא לאפשר את הרבייה הזוויגית, הרבייה המינית של הצמחים. לצמחים יש תאי רבייה ובהם מתרחש תהליך ההפריה.
בעלי-החיים שמאביקים לא מתכוונים להאביק את הפרחים. הם באים אל הפרחים, כדי למצוא צוף ואבקה שמהם הם ניזונים. אבל בזמן שהם אוספים את המזון, נדבקים גרגרי האבקה לגופם, וכך הם מועברים מפרח לפרח.
יש שיטות שונות להאבקה ומאביקים שונים לפרחים. האבקה מתבצעת בעיקר על-ידי דבורים, חיפושיות, פרפרים, ציפורים ובאמצעות הרוח. בנוסף להם, יש גם זבובים, חיפושיות ואפילו עטלפים ויונקים שמאביקים, אבל הם מאביקים פחות מרכזיים.
כיצד זה קורה? - לפרחים מסוימים יש גרגרי אבקה מחוספסים, שנדבקים בקלות לגוף הדבורים. פרחים אחרים הם בעלי צוף נוזלי, כדי שהפרפרים יוכלו למצוץ אותו בעזרת החדק הארוך והדק שלהם. יש שמזמינים ציפורים מאביקות, שהן מלקקות את הצוף במקורן הדק והארוך, עם לשון ארוכה ומחוספסת. ויש שמשתמשים בהאבקה הפחות יעילה, באמצעות הרוח. החיסרון שלה הוא שבניגוד להאבקה המדויקת של בעלי החיים והחרקים, הרוח לא מדייקת ומעיפה את האבקה לכל עבר ורק חלק קטן מהאבקה מאביק פרחים אחרים. אם להיות רגע פילוסופיים, זה המחיר של ה"סולו"... שתפו פעולה, האמינו בפעילות משותפת, ב-win win, בעבודת צוות!
הנה יופיה של ההאבקה:
http://youtu.be/1ZnOvqzu3Zc
הסבר באנגלית על תהליך ההאבקה:
https://youtu.be/L-kuvnCMZEk
הדבורה המאביקה פרח בעברית:
https://youtu.be/Nj2gWUe3Ml8
האבקה נוספת:
http://youtu.be/tNqDWQ7OCe0
שיטות שונות של האבקה:
https://youtu.be/RuYrFwDuYn0
ועוד על שיטות ההאבקה של הצמח:
https://youtu.be/2ycl2E9r-_o
מה מקור שמם של אגוזי המלך?
מכירים את האגוזים שכשפותחים אותם מגלים שהתוכן שלהם מזכיר את המוח שלנו? - הם נקראים אגוזי מלך (Walnuts או Juglans regia).
יש טענה שמקורם של אגוזי המלך (Walnuts או Juglans regia) הוא באמריקה הצפונית ובמזרח הקרוב. אבל היסטורית, האגוזים הללו ידועים כבר מהאימפריה הבבלית. שם רק האליטה צרכה את אגוזי המלך, בעוד נאסר על העם לאכול אותם.
מעבר על החוק הזה, אגב, היה כרוך אז בעונש מוות...
גם ביוון העתיקה היה לאגוזי המלך תפקיד משמעותי. הֶרוֹדוֹטוֹס כינה אותם "מזון למוח". כדי להתחתן, היה על גברים ביוון לאגור כמות של אגוזי מלך.
ברפואה העתיקה היה אגוז המלך מרכיב חשוב. הרפואה הפרסית ראתה בו מרכיב הכרחי לחשיבה ובספר רפואה פרסי עתיק נכתב אז ש"אגוז המלך מוח הוא והשמן שיוצא ממנו הוא שכל". גם ברפואה המקראית, היהודית, השתמשו באגוז כנגד רעלים, ארס ונשיכות של בעלי חיים. אגוזים שימשו לסילוק תולעי מעיים ולטיפול בנמק ובדלקות פנימיות.
רופאים קדומים, כמו היפוקרטס היווני ואבן סינא השתמשו במגוון חלקי עץ האגוז לטיפול במחלות. אגוז המלך שימש גם רופאים יהודיים, במאה ה-6 לספירה. בתקופת אסף הרופא, נודעו עלי האגוזים בין היתר כמפסיקי דימום. אגוזים שימשו אז להרחקת זבובים ויתושים, שלא סובלים את ריחם.
גם בימי הביניים השתמשו בחלקי האגוז בחנויות של מוכרי תרופות, בעיקר לצורכי הרחקה של תולעי מעיים ולטיפול במחלות פנימיות.
גם בהומיאופתיה המודרנית עושים שימוש בחלקי אגוזי המלך ובימינו משמש האגוז והשמן שלו לחיזוק הגוף, לחיזוק השיער ולשיפור מראה הפנים. לכך מצטרפות עדויות על היתרונות של צריכה יומיומית של אגוזי מלך ספורים שכאלה.
עצי האגוז גדלים במשך עד 200 שנה ומניבים פירות במשך עד 150 שנה. נראה ששווה לבחון אכילה של יותר מהם, לבריאות טובה יותר!
הנה האגוזים שבריאים לנו מאוד (עברית):
https://youtu.be/dRlFeZ6jjDE
תרומת אגוזי המלך לגוף:
https://youtu.be/TfA-xOKckSs
על הצד הבריאותי של אגוזי המלך (עברית):
https://youtu.be/Q-ZZyoH5fSk
כריך טעים עם אגוזי מלך:
https://youtu.be/VRr_zpWK-lE
וסרטון תיעודי ומקיף עליהם:
https://youtu.be/VvrZ9aVPZes?long=yes
איך יש באגוזי ברזיל קרינה רדיואקטיבית?
אגוזי ברזיל (Brazil nuts) הם אגוזים שגדלים על מין של עץ דרום אמריקאי שגדל ביערות הגשם שעל גדות האמזונס, בעיקר בסמוך לנהרות האורינוקו והריו נגרו.
בניגוד לשמו ועל אף שיערות אלה נמצאים גם בשטח ברזיל (בנוסף למזרח קולומביה, ונצואלה ופרו), היצואנית העיקרית של אגוזי ברזיל היא דווקא בוליביה.
בגובה שמגיע ל-45 מטרים ועם קוטר גזע שמגיע ל-2 מטר, מדובר באחד העצים הגדולים ביערות האמזונס. אורך חייו יכול להגיע ל-500 שנים. מה שעוד מעניין בוטנית, הוא ש"אגוזי ברזיל" הם אינם אגוזים וגם לא שקדים, אלא זרעיו של העץ.
אבל המפתיע כאן הוא שבשנת 1958 מצאו לראשונה שמסיבה לא ברורה פולטים אגוזי ברזיל קרינה רדיואקטיבית, שהמינון שלה הוא של עד 0.25 מידת בקרל לגרם, מה שנחשב גבוה פי אלף ממינוני הקרינה שנפלטים מפירות או מזונות אחרים.
לדברי החוקרים הסיבה לקרינה הזו היא ריכוזים זעומים של רדיום. ועדיין המינונים הללו אינם מסוכנים ואפילו לא משמעותיים, ביחס למינוני קרינת הרקע שאליהם אנו נחשפים ביום יום שלנו. מצד שני, זה מחייב אכילה מתונה של אגוזי ברזיל. מומלץ לא לאכול יותר מ-2 אגוזים כאלה ליום.
אגוז הברזיל כשהוא גדל ונקטף מהעץ:
https://youtu.be/Gc9A8LKvPRk
חוקר בוחן עם קונים בשוק בריטי את הקרינה הזכירה באגוזי ברזיל אל מול קרינה בשלל דברים נפוצים כמו גלאי עשן או אבן גרניט:
https://youtu.be/Pt-SMAVN898
אגוז ברזיל מככב בשמירת משקל (עברית):
https://youtu.be/Nu5sm0uc_Cc
אפקט אגוזי ברזיל:
https://youtu.be/ktA9CjbvDRo
ויתרונותיהם התזונתיים:
https://youtu.be/sJ7uZZ7C1B0
בוטנים (Peanuts), או אגוזי האדמה, הם זרעיו האכילים של צמח שנקרא ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea).
את הבוטנים מגדלים בארצות עם אקלים חם למדי. הם גדלים מתחת לאדמה, בתוככי תרמיל עצי, כשבתוך כל תרמיל גדל לרוב זוג זרעים. אגב, אם זה נראה לכם מדהים אז פשוט נסו להיזכר בתרמילי קטניות אחרות, כמו השעועית והאפונה. הם הרי מגדלים גם רביעיות וחמישיות של זרעים בתוך תרמיל אחד.
על אף שמו האגוזי, הבוטן אינו אגוז כלל אלא דווקא קטנית. אך בערכו התזונתי הוא בכל זאת דומה לאגוז, עם מחציתו שומן ורבעו חלבון.
הבוטנים, שבערבית נקראים "פיסטוק סודני", הם גם מהאלרגנים הגדולים והמסוכנים במיוחד, שעלולים לגרום למוות למי שסובלים מאלרגיה להם.
יש חטיף פופולרי של בוטנים עם ציפוי אפוי מקמח ותבלינים המכונה "בוטנים אמריקאיים". קראו עליו בתגית "בוטנים אמריקאיים".
#תולדות הבוטנים
בניגוד למה שרבים חושבים, מקורו של הבוטן הוא לא בארצות הברית או אמריקה הצפונית אלא בדרומה של היבשת. יש אפילו מקורות שמדייקים את מוצאם של הבוטנים ספציפית בברזיל.
אגב "בוטנים", השם המקובל לאגוזי האדמה, ניתן להם ככל הנראה בטעות. הסיבה לכך הייתה שבמקור שימש השם הזה לציון פריה של האלה האמיתית, או אלת הבטנה - שמו של צמח הפיסטוק.
בהמשך ההיסטוריה ועם השנים הובאו הבוטנים לאינדיאנים של צפון אמריקה. משם הדרך של הצמח הייתה קצרה אל המתיישבים החדשים והעולם החדש, אם תרצו אל הלבנים של אמריקה.
#אכילת בוטנים ותזונה
לבוטנים ערך קלורי גבוה. ב-100 גרם של בוטנים טבעיים יש 567 קלוריות.
שווה לאכול כמויות מתונות של בוטנים, שכן הם מהווים מקור מצוין לחלבון, לסיבים ולמגוון של מינרלים וויטמינים חשובים.
נשנוש של בוטנים הוא בריא למדי, כל עוד אינכם אלרגים אליו ולא אוכלים יותר מדי מהם. קראו על האלרגיה הזו בתגית "אלרגיה".
כך קולים בוטנים (עברית):
https://youtu.be/1Ofv8taIkzE
כך קוצרים אותם:
https://youtu.be/HgfHTo9yUmo
יש כאלה שמפצחים אותם בכיף:
https://youtu.be/xcgW3s-NBBI
תהליך ההאבקה של הפרחים על ידי הדבורים הוא מרתק. לכל דבורה יש מעין סלים קטנים על רגליה האחוריות. לסלים אלה נכנסים האבקנים ונאספים שם. כך, כמו בביקור בשוק או במכולת, עוברת הדבורה ומלקטת אבקנים לסלים שלה.
למעשה נחשבת הדבורה למאביקה המתוחכמת ביותר בקרב החרקים. הדבורים פועלות בסימביוזה, שיתוף, עם צמחים שמהם פורחים הפרחים. בעוד הן ניזונות מהצוף שבפרחים, הן מאכילות את זחליהן באבקה ובתוך כך מפיצות את האבקנים בקרב פרחים דומים.
הבעיה היא שחלק גדול מהחרקים והדבורים פוקד בכל גיחה מהקן, מינים שונים של פרחים. לכן מעניינים דווקא מיני דבורי בר וכמובן גם דבורת הדבש המוכרת, שמקפידים לפקוד בכל גיחה כזו פרחים ממין יחיד של צמח. בשביל הצמחים המואבקים זה יתרון עצום, כי כך מועברת כל האבקה על ידם, רק בין פרחים מאותו המין, מה שמבטיח שהיא לא תתבזבז על פרחים ממינים אחרים.
יש אפילו פרחים שמשנים את צבעם לאחר ההפרייה ובכך הם מסמנים לדבורים שאין טעם להפרותם שוב.
הנה סרטון על האבקת הדבורים את הפרחים (עברית):
https://youtu.be/Nj2gWUe3Ml8
האבקת הפרחים מקרוב:
https://youtu.be/E4kP33rpabA
וכך הדבורים תורמות להאבקה:
https://youtu.be/z9zZ48jJZyk
והאיומים על הדבורים ועל האנושות (מתורגם):
https://youtu.be/GqA42M4RtxE
את חמאת הבוטנים (Peanut Butter) מייצרים, מן הסתם, מבוטנים. היא פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון.
כן, חמאת הבוטנים נולדה בכלל כתוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים. קצת מזכיר את הקוקה קולה, משקה שיולד כתרופה ורק בהמשך הפך למשקה הקל הכי נמכר בעולם.
בהמשך הפכה חמאת הבוטנים לממרח פופולרי על לחם ותיבול למאכלים שונים. כיום משתמשים בה בתעשיית המזון לייצור של חטיפים, עוגות ועוד.
אז איך מייצרים את ממרח הבוטנים, אתם שואלים?
הכנת חמאת בוטנים בבית היא תהליך פשוט שדורש מעט מרכיבים וציוד. המתכון הבסיסי להכנת חמאת בוטנים ביתית הוא 2 כוסות של בוטנים קלויים, ללא מלח.
כדי לייצר את חמאת הבוטנים קולים ומרסקים את הבוטנים עצמם, למעין ממרח אגוזי אדמה. ניתן להוסיף (אך לא חייבים) כף עד 2 כפות של שמן ואפשר גם מעט מלח, בשביל הטעם.
ואגב, בממרח הזה, מעין מטבל בוטנים, אפשר להשתמש אפילו כאמצעי תיבול לספגטי.
כך מייצרים חמאת בוטנים:
https://youtu.be/_GME_EG_o78
גם כך:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
וכך מכינים חמאת בוטנים בבית (עברית):
https://youtu.be/CyA--oC7Uas
בברזיל ובמזרח הרחוק מפיקים תחליב צמחי בשם לָטֵקְס (Latex) מעץ הגומי. הלטקס הטבעי הוא בדרך כלל לבן, אך בעצים מסוימים הוא קיים גם בצבעים אחרים.
למעשה, לטקס הוא גומי לא מגופר. הלטקס משמש לייצור של כפפות, בגדים ומשתמשים בו גם בתעשיית המזרונים.
הלטקס הוא מוהל עץ הגומי, נוזל טבעי של העץ שהוא מעין הדם שלו. כדי למצות אותו מהעץ מסירים רצועה מקליפת עץ הגומי ופוצעים את הקליפה הפנימית שלו. הלטקס, נוזל חלבי טבעי של העץ, מתחיל לנזול אל כלי שמציבים המקומיים בברזיל. בכל שעה מצטברים בכלי כ-50 גרם מהנוזל החלבי הזה. כך מקיזים מוהל במקביל מכמה מאות עצים ביום.
נשות השבטים הופכות כבר שנים רבות את הלטקס הנוזלי לגומי. הם מוהלים אותו במים ומוסיפים לו חומצה ולאחר מכן משאירים אותו להתקרש במשך לילה במיכלים שטוחים. למחרת שוטפים אותו במים, סוחטים אותו במסחטה ידנית ותולים את יריעות הגומי שנוצרו כדי לייבשן.
אגב, מקור עץ הגומי הוא אמנם בברזיל, אבל עצי הגומי הועברו משם גם למזרח אסיה וכיום מרבית עצי הגומי בעולם והתעשיות של הגומי נמצאים דווקא שם.
הנה תהליך ייצור הלטקס כולו:
http://youtu.be/VIhQi-bgbu8
הלטקס נוצר כך:
https://youtu.be/GmsR2Z-JI0o
עוד על הייצור של לטקס טבעי:
http://youtu.be/mMGeibkBpr4
או כאן:
http://youtu.be/t3inTRC3z7c
אלרגנים
ודאי טעמתם פעם את הג'לי הקר, אותו קינוח מתוק ורוטט מהמקרר שבעבר היה אחד הקינוחים האהובים על ילדים בארץ ובעולם.
סודו של המקפא הטעים והמוזר הזה הוא הג'לטין. בבית מכינים את הג'לי בדרך כלל מתערובת של מים ואבקה המכילה את הג'לטין ואת חומרי הטעם.
ג'לטין הוא חומר טבעי שמופק בתעשיית המזון. כשהוא בא במגע עם מים רותחים ואחרי כן מקורר, יוצר הג'לטין מעין רשת סבוכה ותלת-מימדית, שבתוכה לכודים המים. לכן הג'לי הוא מעין מוצק גמיש ורועד.
הכנת ג'לי מכוס מיץ בצירוף כפית ג'לטין, עם קצת פסיפלורה:
http://youtu.be/JRWYoR9QsYQ
ועלייתו ונפילתו של הג'לי כקינוח אהוב ופופולרי:
https://youtu.be/7Ye7MAGoaeo?long=yes
עובש הן סוגי פטריות שונים שאנו נתקלים בהם כשהם מכסים מזונות מקולקלים, בצורה של נקודות ירוקות על הלחם, עיגולים סגולים על פרי, או משטח דמוי חול לבן על גבינה וכדומה.
הם גם מופיעים כשהם מצטברים על משטחים לחים, כמו העובש שמתפתח בשל רטיבות בקירות הבית.
העובש מופיע גם כפטריות זעירות שגדלות על צמחים ובעלי חיים.
העובש שונה מחיידקים הנוצרים מתא אחד, בכך שהוא נוצר מתאים רבים. יש לעובש מעין חוטים דקים, שהם בעצם ענפיו ושורשיו של העובש. על עובש שמופיע על מזון יש לרוב גם חיידקים רבים.
פעמים רבות יש בעובש נבגים, שיכולים לגרום למחלות שנגרמות בשל חיידקים. עובש גם יכול לפגוע באנשים בעלי בעיות נשימה או מי שלוקים במערכת חיסון חלשה.
יש לעובש שימושים תעשייתיים של ממש, גם בתחומים כמו תעשיית המזון וגם ברפואה ובעולם המחקר המדעי.
הנה עובש מתפשט באביב:
https://youtu.be/GY_uMH8Xpy0
סרטון קפיצות זמן שמציג את העובש שהולך ומתפתח בתפוח נגוס:
https://youtu.be/sbvNaLpOCtM
וסרט תיעודי על היישומים הרבים שעושים כיום בעובש ובפטריות:
https://youtu.be/BlcKBKJ8uro?long=yes
הַאֲבָקָה (Pollination) היא תהליך שמתקיים בשלב הפריחה ובו מתרחשת העברת גרגרי האבקה של הצמחים מאחד לשני, כלומר מהאבקנים של פרח אחד, אל הצלקת של פרח מאותו המין.
זהו תהליך שבלעדיו לא היו צמחים בעולם. כי מי שאחראים להאבקה הם הפרחים הצבעוניים שכולנו אוהבים. תפקיד הפרחים הוא לאפשר את הרבייה הזוויגית, הרבייה המינית של הצמחים. לצמחים יש תאי רבייה ובהם מתרחש תהליך ההפריה.
בעלי-החיים שמאביקים לא מתכוונים להאביק את הפרחים. הם באים אל הפרחים, כדי למצוא צוף ואבקה שמהם הם ניזונים. אבל בזמן שהם אוספים את המזון, נדבקים גרגרי האבקה לגופם, וכך הם מועברים מפרח לפרח.
יש שיטות שונות להאבקה ומאביקים שונים לפרחים. האבקה מתבצעת בעיקר על-ידי דבורים, חיפושיות, פרפרים, ציפורים ובאמצעות הרוח. בנוסף להם, יש גם זבובים, חיפושיות ואפילו עטלפים ויונקים שמאביקים, אבל הם מאביקים פחות מרכזיים.
כיצד זה קורה? - לפרחים מסוימים יש גרגרי אבקה מחוספסים, שנדבקים בקלות לגוף הדבורים. פרחים אחרים הם בעלי צוף נוזלי, כדי שהפרפרים יוכלו למצוץ אותו בעזרת החדק הארוך והדק שלהם. יש שמזמינים ציפורים מאביקות, שהן מלקקות את הצוף במקורן הדק והארוך, עם לשון ארוכה ומחוספסת. ויש שמשתמשים בהאבקה הפחות יעילה, באמצעות הרוח. החיסרון שלה הוא שבניגוד להאבקה המדויקת של בעלי החיים והחרקים, הרוח לא מדייקת ומעיפה את האבקה לכל עבר ורק חלק קטן מהאבקה מאביק פרחים אחרים. אם להיות רגע פילוסופיים, זה המחיר של ה"סולו"... שתפו פעולה, האמינו בפעילות משותפת, ב-win win, בעבודת צוות!
הנה יופיה של ההאבקה:
http://youtu.be/1ZnOvqzu3Zc
הסבר באנגלית על תהליך ההאבקה:
https://youtu.be/L-kuvnCMZEk
הדבורה המאביקה פרח בעברית:
https://youtu.be/Nj2gWUe3Ml8
האבקה נוספת:
http://youtu.be/tNqDWQ7OCe0
שיטות שונות של האבקה:
https://youtu.be/RuYrFwDuYn0
ועוד על שיטות ההאבקה של הצמח:
https://youtu.be/2ycl2E9r-_o
מכירים את האגוזים שכשפותחים אותם מגלים שהתוכן שלהם מזכיר את המוח שלנו? - הם נקראים אגוזי מלך (Walnuts או Juglans regia).
יש טענה שמקורם של אגוזי המלך (Walnuts או Juglans regia) הוא באמריקה הצפונית ובמזרח הקרוב. אבל היסטורית, האגוזים הללו ידועים כבר מהאימפריה הבבלית. שם רק האליטה צרכה את אגוזי המלך, בעוד נאסר על העם לאכול אותם.
מעבר על החוק הזה, אגב, היה כרוך אז בעונש מוות...
גם ביוון העתיקה היה לאגוזי המלך תפקיד משמעותי. הֶרוֹדוֹטוֹס כינה אותם "מזון למוח". כדי להתחתן, היה על גברים ביוון לאגור כמות של אגוזי מלך.
ברפואה העתיקה היה אגוז המלך מרכיב חשוב. הרפואה הפרסית ראתה בו מרכיב הכרחי לחשיבה ובספר רפואה פרסי עתיק נכתב אז ש"אגוז המלך מוח הוא והשמן שיוצא ממנו הוא שכל". גם ברפואה המקראית, היהודית, השתמשו באגוז כנגד רעלים, ארס ונשיכות של בעלי חיים. אגוזים שימשו לסילוק תולעי מעיים ולטיפול בנמק ובדלקות פנימיות.
רופאים קדומים, כמו היפוקרטס היווני ואבן סינא השתמשו במגוון חלקי עץ האגוז לטיפול במחלות. אגוז המלך שימש גם רופאים יהודיים, במאה ה-6 לספירה. בתקופת אסף הרופא, נודעו עלי האגוזים בין היתר כמפסיקי דימום. אגוזים שימשו אז להרחקת זבובים ויתושים, שלא סובלים את ריחם.
גם בימי הביניים השתמשו בחלקי האגוז בחנויות של מוכרי תרופות, בעיקר לצורכי הרחקה של תולעי מעיים ולטיפול במחלות פנימיות.
גם בהומיאופתיה המודרנית עושים שימוש בחלקי אגוזי המלך ובימינו משמש האגוז והשמן שלו לחיזוק הגוף, לחיזוק השיער ולשיפור מראה הפנים. לכך מצטרפות עדויות על היתרונות של צריכה יומיומית של אגוזי מלך ספורים שכאלה.
עצי האגוז גדלים במשך עד 200 שנה ומניבים פירות במשך עד 150 שנה. נראה ששווה לבחון אכילה של יותר מהם, לבריאות טובה יותר!
הנה האגוזים שבריאים לנו מאוד (עברית):
https://youtu.be/dRlFeZ6jjDE
תרומת אגוזי המלך לגוף:
https://youtu.be/TfA-xOKckSs
על הצד הבריאותי של אגוזי המלך (עברית):
https://youtu.be/Q-ZZyoH5fSk
כריך טעים עם אגוזי מלך:
https://youtu.be/VRr_zpWK-lE
וסרטון תיעודי ומקיף עליהם:
https://youtu.be/VvrZ9aVPZes?long=yes
אגוזי ברזיל (Brazil nuts) הם אגוזים שגדלים על מין של עץ דרום אמריקאי שגדל ביערות הגשם שעל גדות האמזונס, בעיקר בסמוך לנהרות האורינוקו והריו נגרו.
בניגוד לשמו ועל אף שיערות אלה נמצאים גם בשטח ברזיל (בנוסף למזרח קולומביה, ונצואלה ופרו), היצואנית העיקרית של אגוזי ברזיל היא דווקא בוליביה.
בגובה שמגיע ל-45 מטרים ועם קוטר גזע שמגיע ל-2 מטר, מדובר באחד העצים הגדולים ביערות האמזונס. אורך חייו יכול להגיע ל-500 שנים. מה שעוד מעניין בוטנית, הוא ש"אגוזי ברזיל" הם אינם אגוזים וגם לא שקדים, אלא זרעיו של העץ.
אבל המפתיע כאן הוא שבשנת 1958 מצאו לראשונה שמסיבה לא ברורה פולטים אגוזי ברזיל קרינה רדיואקטיבית, שהמינון שלה הוא של עד 0.25 מידת בקרל לגרם, מה שנחשב גבוה פי אלף ממינוני הקרינה שנפלטים מפירות או מזונות אחרים.
לדברי החוקרים הסיבה לקרינה הזו היא ריכוזים זעומים של רדיום. ועדיין המינונים הללו אינם מסוכנים ואפילו לא משמעותיים, ביחס למינוני קרינת הרקע שאליהם אנו נחשפים ביום יום שלנו. מצד שני, זה מחייב אכילה מתונה של אגוזי ברזיל. מומלץ לא לאכול יותר מ-2 אגוזים כאלה ליום.
אגוז הברזיל כשהוא גדל ונקטף מהעץ:
https://youtu.be/Gc9A8LKvPRk
חוקר בוחן עם קונים בשוק בריטי את הקרינה הזכירה באגוזי ברזיל אל מול קרינה בשלל דברים נפוצים כמו גלאי עשן או אבן גרניט:
https://youtu.be/Pt-SMAVN898
אגוז ברזיל מככב בשמירת משקל (עברית):
https://youtu.be/Nu5sm0uc_Cc
אפקט אגוזי ברזיל:
https://youtu.be/ktA9CjbvDRo
ויתרונותיהם התזונתיים:
https://youtu.be/sJ7uZZ7C1B0
כיצד נולדה חמאת הבוטנים?
חמאת הבוטנים (Peanut Butter) פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון. כן, חמאת הבוטנים הייתה במקור תוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים.
כיום היא פופולרית כממרח ונחשבת לממרח האמריקאי ביותר שיש, אבל לא רק בגלל שאמריקאי המציא את חמאת הבוטנים, אלא מפני שהבוטנים בארצות הברית הם יותר חטיף ממזון. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים, חטיפים וגלידות. האמריקאים אוכלים מהם במשחקי פוטבול ובייסבול ומאכילים בהם את בעלי החיים בגני חיות ויש אפילו בוטנים מצופים, המכונים "בוטנים אמריקאים".
הבוטנים עצמם, אגב, נולדו בדרום אמריקה וגרסה קדומה של הממרח הזה היה מוכר עוד בימי האצטקים. חשוב לציין שממרח הבוטנים הזה מזין, גם אם עתיר קלוריות.
בשנים האחרונות נכנסה חמאת הבוטנים גם למסעדות יוקרה והיא נכללת בתפריטים האקזוטיים ביותר בהן. היא גם משתלבת ברטבים כמו רוטב "סאטה", בסלטי אטריות קרים, במרקים, קינוחים ובמגוון מאכלים נוספים. בבישול הסיני משתלב גם שמן הבוטנים היטב.
אבל עדיין, השיא של חמאת הבוטנים הוא במאכל הכי פשוט ועממי - על לחם. בארצות הברית, כמו בעוד מדינות אנגלוסקסית באירופה, נוהגים רבים לאכול למרוח על הלחם חמאת בוטנים (Peanut Butter) עם ריבה.
כך או כך, חמאת הבוטנים גם מיוצרת בגרסאות שונות, ביניהן חמאת הבוטנים הקלאסית, חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, חמאת בוטנים עם דבש, חמאת בוטנים עם שוקולד ועוד.
אצלנו בישראל חמאת בוטנים היא מרכיב הטעם המרכזי בחטיף הישראלי הפופולרי "במבה".
כך התפתחה חמאת הבוטנים:
https://youtu.be/kE7kVjeBM-U
ייצור חמאת בוטנים בימינו:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
חמאת הבוטנים (Peanut Butter) פותחה על ידי רופא אמריקאי, בסוף המאה ה-19. בשנת 1890 החלו לשווק אותה באופן מסחרי, אבל דווקא כתוסף מזון. כן, חמאת הבוטנים הייתה במקור תוסף חלבונים לאנשים שסבלו מבעיות שיניים ולא יכלו לצרוך חלבון ממקורות אחרים.
כיום היא פופולרית כממרח ונחשבת לממרח האמריקאי ביותר שיש, אבל לא רק בגלל שאמריקאי המציא את חמאת הבוטנים, אלא מפני שהבוטנים בארצות הברית הם יותר חטיף ממזון. ניתן למצוא אותם בהרבה ממתקים, חטיפים וגלידות. האמריקאים אוכלים מהם במשחקי פוטבול ובייסבול ומאכילים בהם את בעלי החיים בגני חיות ויש אפילו בוטנים מצופים, המכונים "בוטנים אמריקאים".
הבוטנים עצמם, אגב, נולדו בדרום אמריקה וגרסה קדומה של הממרח הזה היה מוכר עוד בימי האצטקים. חשוב לציין שממרח הבוטנים הזה מזין, גם אם עתיר קלוריות.
בשנים האחרונות נכנסה חמאת הבוטנים גם למסעדות יוקרה והיא נכללת בתפריטים האקזוטיים ביותר בהן. היא גם משתלבת ברטבים כמו רוטב "סאטה", בסלטי אטריות קרים, במרקים, קינוחים ובמגוון מאכלים נוספים. בבישול הסיני משתלב גם שמן הבוטנים היטב.
אבל עדיין, השיא של חמאת הבוטנים הוא במאכל הכי פשוט ועממי - על לחם. בארצות הברית, כמו בעוד מדינות אנגלוסקסית באירופה, נוהגים רבים לאכול למרוח על הלחם חמאת בוטנים (Peanut Butter) עם ריבה.
כך או כך, חמאת הבוטנים גם מיוצרת בגרסאות שונות, ביניהן חמאת הבוטנים הקלאסית, חמאת בוטנים עם שברי בוטנים, חמאת בוטנים עם דבש, חמאת בוטנים עם שוקולד ועוד.
אצלנו בישראל חמאת בוטנים היא מרכיב הטעם המרכזי בחטיף הישראלי הפופולרי "במבה".
כך התפתחה חמאת הבוטנים:
https://youtu.be/kE7kVjeBM-U
ייצור חמאת בוטנים בימינו:
https://youtu.be/4iUduCtx7cA
מה מיוחד באגוזי הקשיו?
קשה אולי להאמין אבל אגוזי הקשיו (Cashew) הם למעשה הזרעים של העץ הזה. האגוזים הללו גדלים מחוץ למאראניונס, פירות העץ הטעימים שעליהם גדל הקשיו.
הקשיו הוא מין של עץ ממשפחת האלתיים, שיש לו פרחים. הוא קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. המאראניון, הפרי שעל העץ הזה, הוא עסיסי וטעים ובעל טעם טרופי נהדר. הוא משמש כפיתיון לבעלי חיים, בעוד האגוז, שהוא הזרע, נמצא באופן מפתיע דווקא בחוץ.
לא רבים יודעים שאין לאכול את האגוזים היישר מהעץ. לפני האכילה חייבים לצלות או לטגן את אגוזי הקשיו מהעץ, כי הקליפה שלהם היא רעילה!
כאמור, חוץ מאגוז שהוא הזרע, רובנו לא מכירים את הפרי של הקשיו כי הוא רגיש ומתקלקל במהירות, מה שלא מאפשר יצוא שלו. המקומיים נהנים גם מהמיץ הנהדר שלו וגם מהאלכוהול שהם מתסיסים ממנו. בפנמה נוהגים לבשל אותו, בישול איטי וממושך במים וסוכר. התוצאה היא דייסה מתוקה בצבע חום, שנקראת דולסה דה מאראניון.
עצי הקשיו גדלים לגודל עצום. כבר תועד ובשנות ה-90 אף נכנס לספר השיאים של גינס עץ קשיו, שהיקף הלווה שלו הגיע ל-500 מטרים!
הקשיו התגלה בברזיל, אצל שבטי האינדיאנים. לאינדיאנים היה מנהג לשרוף גלילי עלים מיובשים, כמו סיגריה ולשאוף את העשן להנאתם. משם הוא הובא על ידי הפורטוגזים להודו ומשם לאסיה ולאפריקה. חוקר צרפתי בשם אנדרה תבט הביא זרעים של הצמח לצרפת, גידל אותם והמציא את הטבק. דיפלומט צרפתי בשם ז'אן ניקוט שלח אבקה מהעלים הללו למלכה קתרין דה מדיסיס, כדי להילחם במיגרנות של בנה הנסיך והמציא את החומר שנקרא על שמו - הניקוטין. הטיפול במיגרנות, אגב, הצליח מאד!
מקור השם "קשיו" בשמו הפורטוגזי "קאז'ו" שמבוסס על "אקאג'יו", שמו בשפה העתיקה של שבט אינדיאני בשם טופי. בעברית, אגב, קבעה האקדמיה ללשון עברית ששמו יהיה "תולענה".
בואו לביקור בארץ הקשיו (עברית):
https://youtu.be/g63GqYy-wdU
המאראניונס - הפירות שעליהם גדלים אגוזי הקשיו:
https://youtu.be/1dEtLdq73KQ
כך נראה אגוז הקשיו כשהוא נקטף מהעץ, על פרי המאראניונס ונצלה לאכילה:
https://youtu.be/nL3yu6KqrEI
את הקשיו חייבים לצלות לפני האכילה או השיווק כי הם רעילים:
https://youtu.be/yM-tAkSoVjo
זה עץ אגוזי הקשיו הגדול בעולם:
https://youtu.be/M33vJv8YUmI
ודעו שהקשיו יכול לעצור את הלבנת השיער בשל החוסר במלנין בגוף (עברית):
https://youtu.be/UtxSq3hqqew
קשה אולי להאמין אבל אגוזי הקשיו (Cashew) הם למעשה הזרעים של העץ הזה. האגוזים הללו גדלים מחוץ למאראניונס, פירות העץ הטעימים שעליהם גדל הקשיו.
הקשיו הוא מין של עץ ממשפחת האלתיים, שיש לו פרחים. הוא קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. המאראניון, הפרי שעל העץ הזה, הוא עסיסי וטעים ובעל טעם טרופי נהדר. הוא משמש כפיתיון לבעלי חיים, בעוד האגוז, שהוא הזרע, נמצא באופן מפתיע דווקא בחוץ.
לא רבים יודעים שאין לאכול את האגוזים היישר מהעץ. לפני האכילה חייבים לצלות או לטגן את אגוזי הקשיו מהעץ, כי הקליפה שלהם היא רעילה!
כאמור, חוץ מאגוז שהוא הזרע, רובנו לא מכירים את הפרי של הקשיו כי הוא רגיש ומתקלקל במהירות, מה שלא מאפשר יצוא שלו. המקומיים נהנים גם מהמיץ הנהדר שלו וגם מהאלכוהול שהם מתסיסים ממנו. בפנמה נוהגים לבשל אותו, בישול איטי וממושך במים וסוכר. התוצאה היא דייסה מתוקה בצבע חום, שנקראת דולסה דה מאראניון.
עצי הקשיו גדלים לגודל עצום. כבר תועד ובשנות ה-90 אף נכנס לספר השיאים של גינס עץ קשיו, שהיקף הלווה שלו הגיע ל-500 מטרים!
הקשיו התגלה בברזיל, אצל שבטי האינדיאנים. לאינדיאנים היה מנהג לשרוף גלילי עלים מיובשים, כמו סיגריה ולשאוף את העשן להנאתם. משם הוא הובא על ידי הפורטוגזים להודו ומשם לאסיה ולאפריקה. חוקר צרפתי בשם אנדרה תבט הביא זרעים של הצמח לצרפת, גידל אותם והמציא את הטבק. דיפלומט צרפתי בשם ז'אן ניקוט שלח אבקה מהעלים הללו למלכה קתרין דה מדיסיס, כדי להילחם במיגרנות של בנה הנסיך והמציא את החומר שנקרא על שמו - הניקוטין. הטיפול במיגרנות, אגב, הצליח מאד!
מקור השם "קשיו" בשמו הפורטוגזי "קאז'ו" שמבוסס על "אקאג'יו", שמו בשפה העתיקה של שבט אינדיאני בשם טופי. בעברית, אגב, קבעה האקדמיה ללשון עברית ששמו יהיה "תולענה".
בואו לביקור בארץ הקשיו (עברית):
https://youtu.be/g63GqYy-wdU
המאראניונס - הפירות שעליהם גדלים אגוזי הקשיו:
https://youtu.be/1dEtLdq73KQ
כך נראה אגוז הקשיו כשהוא נקטף מהעץ, על פרי המאראניונס ונצלה לאכילה:
https://youtu.be/nL3yu6KqrEI
את הקשיו חייבים לצלות לפני האכילה או השיווק כי הם רעילים:
https://youtu.be/yM-tAkSoVjo
זה עץ אגוזי הקשיו הגדול בעולם:
https://youtu.be/M33vJv8YUmI
ודעו שהקשיו יכול לעצור את הלבנת השיער בשל החוסר במלנין בגוף (עברית):
https://youtu.be/UtxSq3hqqew
אילו מפלצות גרות אצלנו בבית?
רובנו רגילים לחשוב על מפלצות מסתוריות שחיות ביערות או במימי אגמים רחוקים. אבל מה הייתם חושבים אם היינו אומרים לכם שעל המיטה שלכם בבית, חיה מפלצת?
ומה אם היינו מגדילים בשקל תשעים ומספרים לכם שזו לא מפלצת אחת שיש בביתכם אלא שבכל רגע נתון חיות במעונכם לפחות 2 מיליון מפלצות זעירות?
ובכן, זו אמת לאמיתה. על כל פריט בבית חיות קרדיות אבק (House dust mites). אלה מפלצות זעירות כל כך שלא נוכל לראותן, אבל הן שם.
אבל אל תיבהלו. קרדית האבק אינה מפלצת מפחידה ואיומה כפי שאולי חשבתם. אמנם אם מביטים בהם בהגדלה, נראים היצורים הזעירים הללו קצת כמו חייזרים איומים. אבל על אף שהם יכולים לגרום לחלק מאיתנו לבעיות קטנות, כמו אלרגיה או אסטמה שמקשה על הנשימה, לרוב הם אינם עושים כל רע.
רק להמחשה, על הגבות שמעל עינינו חיות המוני קרדיות זעירות. המזון שלהם שם הן מיקרו-פיסות של עור אנושי מת. כן, הקרדית ניזונה מתאי העור המתים שנופלים מגופנו כל הזמן.
אותה קרדית מסתובבת על המיטות שלנו, על השטיחים, הספרים, הבגדים והרהיטים שלנו ומחפשת מזון. אי אפשר לראותה בקלות כי קרדית האבק היא זעירה מאד, אבל רבות כמוה מפוזרות בבית ובכל מקום סגור.
קרדית אבק הבית אוהבת מאד תנאים של אבק ולחות. לכן, אם נקפיד על הנקיון ועל איוורור המצעים, השטיחים והבית, יהיו פחות קרדיות אבק והבריאות שלנו תהיה טובה יותר. אבל זה לא אומר שהן רעות. להיפך, מדובר ביצורים ביתיים שנהנים לחיות אתכם בסלון החם שלכם ובחדר השינה. כיף אתכם - תשמחו!!
הנה סרטון על קרדית האבק (עברית):
https://youtu.be/wIpx38idoIY
מה חלקה בהיווצרות האבק (מתורגם):
https://youtu.be/P21a5Uty-uc
קרדית האבק באנגלית:
https://youtu.be/D6ENIlwsxTI
מסתבר שיש שם חיים שלמים וזעירים שמתקיימים בעולם הזעיר הזה:
https://youtu.be/ACrLMtPyRM0
הצד המדעי של קרדית האבק:
https://youtu.be/3HMfyDQW5T8
ולרבים מאיתנו יש אלרגיה לקרדית האבק:
https://youtu.be/dK84e_YO8vg
רובנו רגילים לחשוב על מפלצות מסתוריות שחיות ביערות או במימי אגמים רחוקים. אבל מה הייתם חושבים אם היינו אומרים לכם שעל המיטה שלכם בבית, חיה מפלצת?
ומה אם היינו מגדילים בשקל תשעים ומספרים לכם שזו לא מפלצת אחת שיש בביתכם אלא שבכל רגע נתון חיות במעונכם לפחות 2 מיליון מפלצות זעירות?
ובכן, זו אמת לאמיתה. על כל פריט בבית חיות קרדיות אבק (House dust mites). אלה מפלצות זעירות כל כך שלא נוכל לראותן, אבל הן שם.
אבל אל תיבהלו. קרדית האבק אינה מפלצת מפחידה ואיומה כפי שאולי חשבתם. אמנם אם מביטים בהם בהגדלה, נראים היצורים הזעירים הללו קצת כמו חייזרים איומים. אבל על אף שהם יכולים לגרום לחלק מאיתנו לבעיות קטנות, כמו אלרגיה או אסטמה שמקשה על הנשימה, לרוב הם אינם עושים כל רע.
רק להמחשה, על הגבות שמעל עינינו חיות המוני קרדיות זעירות. המזון שלהם שם הן מיקרו-פיסות של עור אנושי מת. כן, הקרדית ניזונה מתאי העור המתים שנופלים מגופנו כל הזמן.
אותה קרדית מסתובבת על המיטות שלנו, על השטיחים, הספרים, הבגדים והרהיטים שלנו ומחפשת מזון. אי אפשר לראותה בקלות כי קרדית האבק היא זעירה מאד, אבל רבות כמוה מפוזרות בבית ובכל מקום סגור.
קרדית אבק הבית אוהבת מאד תנאים של אבק ולחות. לכן, אם נקפיד על הנקיון ועל איוורור המצעים, השטיחים והבית, יהיו פחות קרדיות אבק והבריאות שלנו תהיה טובה יותר. אבל זה לא אומר שהן רעות. להיפך, מדובר ביצורים ביתיים שנהנים לחיות אתכם בסלון החם שלכם ובחדר השינה. כיף אתכם - תשמחו!!
הנה סרטון על קרדית האבק (עברית):
https://youtu.be/wIpx38idoIY
מה חלקה בהיווצרות האבק (מתורגם):
https://youtu.be/P21a5Uty-uc
קרדית האבק באנגלית:
https://youtu.be/D6ENIlwsxTI
מסתבר שיש שם חיים שלמים וזעירים שמתקיימים בעולם הזעיר הזה:
https://youtu.be/ACrLMtPyRM0
הצד המדעי של קרדית האבק:
https://youtu.be/3HMfyDQW5T8
ולרבים מאיתנו יש אלרגיה לקרדית האבק:
https://youtu.be/dK84e_YO8vg
מהם הזיתים הגדלים על עצי הזית?
הזית (Olive) הוא בעצם פרי הזית, שהוא אחד משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל. מקורו הוא זית הבר, שהיה פרי קטן ובוית בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה. קטיף הזיתים נקרא מסיק.
בדרך כלל הזית עובר כבישה כדי שישמש למאכל. ממנו גם מופק שמן זית, המשמש לתיבול, טיגון ובישול של מאכלים שונים. הן הזית והן שמן הזית מציעים יתרונות תזונתיים ורפואיים מרשימים.
עץ זית (Olive Tree), או בשמו המדויק זַיִת אֵירוֹפִּי, הוא עץ שהזיתים, פירותיו שלו, הפכו אותו במשך אלפי שנים לאחד מהחשובים בעצי הפרי, גם מבחינה כלכלית, בזכות הזיתים למאכל וגם בזכות השימוש בו לייצור של שמן הזית.
את עצי הזית נוהגים לגדל בכרמי זיתים. בכל שנה מוסקים אותם, כלומר אוספים מהם את הזיתים ואף מייצרים מהם שמן מעולה.
כבר דורות שתפארתו וחוסנו הרב הפכו את עץ הזית למוקד של הערצת יושבי הארץ. היהדות רואה בזית את אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל.
לצד זה הפך עץ הזית עם השנים גם לסמל. ענף עץ זית הוא סמל לשלום. כמו שכתוב בספר בראשית "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". עלי זית מופיעים גם בצידי המנורה, בסמל המדינה וגם בסמל צה"ל, צבא ההגנה לישראל, בו עלי זית עוטפים את החרב.
עצי הזית ידועים באריכות ימים ובעמידות רבה. משריפות, גיזום פראי, בצורת או שנות יובש רצופות - העצים הללו חסכנים במים ויכולים לעמוד בפני פגעי הטבע והאדם גם יחד. בעולם התגלו כמה עצי זית בני כ-2000 שנה.
עץ הזית תורבת לפני כ-7,000 שנים במזרח התיכון ובמיוחד באזור ארץ ישראל, בה הזיתים גדלים עד ימינו. יותר מכל עץ אחר בארץ הוא מסמל עד ימינו את השורשיות והחיבור לארץ ישראל.
כבר עשרות ומאות שנים שעצי הזית העתיקים פזורים בכפרים הערביים בישראל. צורתם נמוכה במכוון ומכוונת כך על ידי גיזום שנועד להקל על המסיק השנתי ולהרבות בתנובת העץ.
כיום עץ הזית נפוץ אף יותר בארצות כמו יוון, איטליה וספרד, יצרניות שמן הזית הגדולות בעולם.
הנה הזיתים (עברית):
https://youtu.be/QjTWTHFRv4I
קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):
https://youtu.be/bjAMq5vRwMk
כך מכינים זיתים כבושים (עברית):
https://youtu.be/8IIFY2GlYXI
וכך מפיקים מעצי הזית את שמן הזית (עברית):
https://youtu.be/sCsiA9zG9BY
הזית (Olive) הוא בעצם פרי הזית, שהוא אחד משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל. מקורו הוא זית הבר, שהיה פרי קטן ובוית בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה. קטיף הזיתים נקרא מסיק.
בדרך כלל הזית עובר כבישה כדי שישמש למאכל. ממנו גם מופק שמן זית, המשמש לתיבול, טיגון ובישול של מאכלים שונים. הן הזית והן שמן הזית מציעים יתרונות תזונתיים ורפואיים מרשימים.
עץ זית (Olive Tree), או בשמו המדויק זַיִת אֵירוֹפִּי, הוא עץ שהזיתים, פירותיו שלו, הפכו אותו במשך אלפי שנים לאחד מהחשובים בעצי הפרי, גם מבחינה כלכלית, בזכות הזיתים למאכל וגם בזכות השימוש בו לייצור של שמן הזית.
את עצי הזית נוהגים לגדל בכרמי זיתים. בכל שנה מוסקים אותם, כלומר אוספים מהם את הזיתים ואף מייצרים מהם שמן מעולה.
כבר דורות שתפארתו וחוסנו הרב הפכו את עץ הזית למוקד של הערצת יושבי הארץ. היהדות רואה בזית את אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל.
לצד זה הפך עץ הזית עם השנים גם לסמל. ענף עץ זית הוא סמל לשלום. כמו שכתוב בספר בראשית "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". עלי זית מופיעים גם בצידי המנורה, בסמל המדינה וגם בסמל צה"ל, צבא ההגנה לישראל, בו עלי זית עוטפים את החרב.
עצי הזית ידועים באריכות ימים ובעמידות רבה. משריפות, גיזום פראי, בצורת או שנות יובש רצופות - העצים הללו חסכנים במים ויכולים לעמוד בפני פגעי הטבע והאדם גם יחד. בעולם התגלו כמה עצי זית בני כ-2000 שנה.
עץ הזית תורבת לפני כ-7,000 שנים במזרח התיכון ובמיוחד באזור ארץ ישראל, בה הזיתים גדלים עד ימינו. יותר מכל עץ אחר בארץ הוא מסמל עד ימינו את השורשיות והחיבור לארץ ישראל.
כבר עשרות ומאות שנים שעצי הזית העתיקים פזורים בכפרים הערביים בישראל. צורתם נמוכה במכוון ומכוונת כך על ידי גיזום שנועד להקל על המסיק השנתי ולהרבות בתנובת העץ.
כיום עץ הזית נפוץ אף יותר בארצות כמו יוון, איטליה וספרד, יצרניות שמן הזית הגדולות בעולם.
הנה הזיתים (עברית):
https://youtu.be/QjTWTHFRv4I
קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):
https://youtu.be/bjAMq5vRwMk
כך מכינים זיתים כבושים (עברית):
https://youtu.be/8IIFY2GlYXI
וכך מפיקים מעצי הזית את שמן הזית (עברית):
https://youtu.be/sCsiA9zG9BY
מהי אנטיביוטיקה ומה הבעיה האבולוציונית בה?
כמו כל תרופה, אנטיביוטיקה (Antibiotics) היא תרופה נגד חיידקים. הפיתוח של האנטיביוטיקה חולל מהפכה אדירה בעולם הרפואה. השפעתה החיובית של התרופה האנטיביוטית על ההיסטוריה האנושית היא אדירה.
אנטיביוטיקה היא תרופה שמיועדת לעזור לגוף להתנגד ולהצליח במלחמתו נגד הזיהום של החיידקים.
כל תרופה אנטיביוטית יעילה כנגד חיידקים שרגישים לה. אבל יעילותה הרפואית של האנטיביוטיקה היא בפגיעה ובנזק שהיא גורמת במבנה התא של החיידק, במקום בחיסולו.
זה אומר שתרופות אנטיביוטיות לא הורגות את החיידק, אלא בולמות את ההתפתחות שלו או מחלישות אותו. לכן החיידק לא נעלם מהגוף של החולה אלא נותר בו.
דמיינו עכשיו את החיידקים, הממתינים לשעת כושר שבה הם יוכלו להתרבות, לתקוף שוב, להתחזק ולייצר שוב את המחלה. ההתחזקות הזו נובעת מהעובדה שבתהליך אבולוציוני מרתק הם מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה שהחלישה אותם כל כך.
איך זה קורה? - אבולוציה. זוהי עוד דוגמה מדהימה לברירה טבעית, שבה המתאימים שורדים והחלשים לא. החיידקים החלשים הולכים ונעלמים, בעוד שאותם חיידקים שהחומר הגנטי שלהם עבר מוטציה שמסייעת להם לשרוד בנוכחות האנטיביוטיקה הזו, שורדים ומתרבים. מוטציה כזו תמיד תתרחש, במוקדם או במאוחר, אבל תמיד.
הברירה הטבעית הזו היא חלק ממנגנון הישרדות החיידקים. וזו בדיוק הבעיה בתרופות האנטיביוטיות הנהדרות הללו. שימוש שלא לצורך בהן, או שימוש לא נכון, כמו למשל הפסקה מוקדמת של נטילת התרופה, מקטינים את היעילות ואת ההשפעה היעילה שלה כתרופה.
באופן כזה עולם הרפואה הולך ומאבד את יעילות התרופות האנטיביוטיות. בקצב התהליך הזה ניתן לשלוט רק בהקפדה של כל אחד מאיתנו, החולים, על הוראות הרופאים, ליטול תרופות אנטיביוטיות עד הסוף ולעולם לא ליטול אותן על דעת עצמנו וללא מרשם רופא.
כי במצב כזה, של יעילות הולכת ויורדת של אנטיביוטיקה, הולך ומתקרב היום שבו נזדקק לאנטיביוטיקה והיא תהפוך לחסרת אפקטיביות ועקרה ביכולת ההשפעה שלה.
אפשר לדמות את האנושות לשני אנשים על סירה בלב ים, שאחד חותר לעבר החוף והשני מחזיק מקדחה ויוצר ברצפת הסירה חורים, שדרכם נכנסים המים. ככל שהחותר ישכנע את הקודח להתנהג באחריות ולהפסיק לקדוח, הסיכוי של סירה להגיע אל חוף מבטחים גדל.
כי מצבים של יעילות יורדת של האנטיביוטיקה יחייבו פיתוח ושימוש באנטיביוטיקות חזקות ואלימות הרבה יותר כלפי החיידקים, תרופות שנצטרך ליטול לאורך זמן גדול יותר ובמינונים גבוהים מאוד. מצב כזה, ידידי, הוא קשה יותר להבראה ועלול לסכן חיים של חולים שכיום נרפאים די בקלות.
הנה האנטיביוטיקה וגם העמידות שמצליחים לפתח חיידקים מסוימים אליה (מתורגם):
https://youtu.be/znnp-Ivj2ek
עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה הולכת ומתחזקת (עברית):
https://youtu.be/19IXUtZ0AfI
זוהי האנטיביוטיקה (באנגלית):
https://youtu.be/OqQxtFcXNGk
תולדות האנטיביוטיקה:
https://youtu.be/ZDqa6gp13Z0
כך האנטיביוטיקה עובדת:
https://youtu.be/y2oaI-jc2uA
וכך מפתחי האנטיביוטיקה יוצרים פיתוחים מדהימים נגד חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות נגדה (מתורגם):
https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes
כמו כל תרופה, אנטיביוטיקה (Antibiotics) היא תרופה נגד חיידקים. הפיתוח של האנטיביוטיקה חולל מהפכה אדירה בעולם הרפואה. השפעתה החיובית של התרופה האנטיביוטית על ההיסטוריה האנושית היא אדירה.
אנטיביוטיקה היא תרופה שמיועדת לעזור לגוף להתנגד ולהצליח במלחמתו נגד הזיהום של החיידקים.
כל תרופה אנטיביוטית יעילה כנגד חיידקים שרגישים לה. אבל יעילותה הרפואית של האנטיביוטיקה היא בפגיעה ובנזק שהיא גורמת במבנה התא של החיידק, במקום בחיסולו.
זה אומר שתרופות אנטיביוטיות לא הורגות את החיידק, אלא בולמות את ההתפתחות שלו או מחלישות אותו. לכן החיידק לא נעלם מהגוף של החולה אלא נותר בו.
דמיינו עכשיו את החיידקים, הממתינים לשעת כושר שבה הם יוכלו להתרבות, לתקוף שוב, להתחזק ולייצר שוב את המחלה. ההתחזקות הזו נובעת מהעובדה שבתהליך אבולוציוני מרתק הם מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה שהחלישה אותם כל כך.
איך זה קורה? - אבולוציה. זוהי עוד דוגמה מדהימה לברירה טבעית, שבה המתאימים שורדים והחלשים לא. החיידקים החלשים הולכים ונעלמים, בעוד שאותם חיידקים שהחומר הגנטי שלהם עבר מוטציה שמסייעת להם לשרוד בנוכחות האנטיביוטיקה הזו, שורדים ומתרבים. מוטציה כזו תמיד תתרחש, במוקדם או במאוחר, אבל תמיד.
הברירה הטבעית הזו היא חלק ממנגנון הישרדות החיידקים. וזו בדיוק הבעיה בתרופות האנטיביוטיות הנהדרות הללו. שימוש שלא לצורך בהן, או שימוש לא נכון, כמו למשל הפסקה מוקדמת של נטילת התרופה, מקטינים את היעילות ואת ההשפעה היעילה שלה כתרופה.
באופן כזה עולם הרפואה הולך ומאבד את יעילות התרופות האנטיביוטיות. בקצב התהליך הזה ניתן לשלוט רק בהקפדה של כל אחד מאיתנו, החולים, על הוראות הרופאים, ליטול תרופות אנטיביוטיות עד הסוף ולעולם לא ליטול אותן על דעת עצמנו וללא מרשם רופא.
כי במצב כזה, של יעילות הולכת ויורדת של אנטיביוטיקה, הולך ומתקרב היום שבו נזדקק לאנטיביוטיקה והיא תהפוך לחסרת אפקטיביות ועקרה ביכולת ההשפעה שלה.
אפשר לדמות את האנושות לשני אנשים על סירה בלב ים, שאחד חותר לעבר החוף והשני מחזיק מקדחה ויוצר ברצפת הסירה חורים, שדרכם נכנסים המים. ככל שהחותר ישכנע את הקודח להתנהג באחריות ולהפסיק לקדוח, הסיכוי של סירה להגיע אל חוף מבטחים גדל.
כי מצבים של יעילות יורדת של האנטיביוטיקה יחייבו פיתוח ושימוש באנטיביוטיקות חזקות ואלימות הרבה יותר כלפי החיידקים, תרופות שנצטרך ליטול לאורך זמן גדול יותר ובמינונים גבוהים מאוד. מצב כזה, ידידי, הוא קשה יותר להבראה ועלול לסכן חיים של חולים שכיום נרפאים די בקלות.
הנה האנטיביוטיקה וגם העמידות שמצליחים לפתח חיידקים מסוימים אליה (מתורגם):
https://youtu.be/znnp-Ivj2ek
עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה הולכת ומתחזקת (עברית):
https://youtu.be/19IXUtZ0AfI
זוהי האנטיביוטיקה (באנגלית):
https://youtu.be/OqQxtFcXNGk
תולדות האנטיביוטיקה:
https://youtu.be/ZDqa6gp13Z0
כך האנטיביוטיקה עובדת:
https://youtu.be/y2oaI-jc2uA
וכך מפתחי האנטיביוטיקה יוצרים פיתוחים מדהימים נגד חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות נגדה (מתורגם):
https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes
מהי עמידות אנטי-מיקרוביאלית?
העמידות האנטי-מיקרוביאלית (Antimicrobial resistance) היא עמידות של חיידקים כנגד תרופות.
עמידות כזו מתפתחת למשל כשחיידקים או מיקרואורגניזמים דומים, מצליחים לפתח עמידות לתרופה, לאחר שעברו מוטציה, כלומר שינוי גנטי, או שרכשו גן, שמסייע להם לנצח את התרופה.
העמידות הזו של חיידקים שפיתחו עמידות נגד אנטיביוטיקה עלולה להחזיר את המען האנושי לעידן שלפני האנטיביוטיקה, בזמנים שהיו לא מעט זיהומים ומחלות שלא ניתן היה לנצח באמצעות תקופות ולא פעם הסתיימו במוות, רק כי לא הייתה תרופה שריפאה מהם.
זו, אגב, אחת הסיבות שהרופא ידרוש מכם לסיים את כל האנטיביוטיקה שרשם לכם ולא להפסיק באמצע. כי אם תיטלו רק חלק מהכדורים ותפסיקו יש חשש שחלק מהחיידקים שתקפו את גופכם ישרוד, כי הוא לא חוסל עדיין, ויפתח עמידות לתרופה האנטיביוטית הזו. כשהוא יילך ויתרבה יתפתח זן חדש של חיידקים, שעמיד בפני התרופה.
הרופא, מסיבה זו בדיוק, גם לא ייתן לכם אנטיביוטיקה אם יש לכם וירוס. כי וירוס מתנהג אחרת מחיידק ולכן אנטיביוטיקה היא גם לא יעילה נגדו וגם תחזק את עמידות החיידקים בעתיד כנגד התרופה הזו עצמה.
מכאן שכל שימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך, הוא הרסני ליעילותה בריפוי בעתיד. שימוש יתר באנטיביוטיקה גם לא מוביל לרפואה וגם מזיק ליעילות של התרופה האנטיביוטיות בעתיד. ושימוש לא מספק יביא לפיתוח של מחלות שלא ניתן יהיה לרפא באמצעות האנטיביוטיקה.
זה מה שמחייב כל אחד מאיתנו לנהוג באחריות באנטיביוטיקה ולא ליטול אותה ללא מרשם של רופא ולסיים אותה כשמקבלים מהרופאה ולא לדרוש אנטיביוטיקה כנגד וירוס שחליתם בו.
הנה עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה, שהולכת ומתחזקת (עברית):
https://youtu.be/19IXUtZ0AfI
האנטיביוטיקה והעמידות שמצליחים לפתח חיידקים מסוימים אליה (מתורגם):
https://youtu.be/znnp-Ivj2ek
כי כך האנטיביוטיקה עובדת:
https://youtu.be/y2oaI-jc2uA
וכך מפתחי האנטיביוטיקה יוצרים פיתוחים מדהימים נגד חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות נגדה (מתורגם):
https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes
העמידות האנטי-מיקרוביאלית (Antimicrobial resistance) היא עמידות של חיידקים כנגד תרופות.
עמידות כזו מתפתחת למשל כשחיידקים או מיקרואורגניזמים דומים, מצליחים לפתח עמידות לתרופה, לאחר שעברו מוטציה, כלומר שינוי גנטי, או שרכשו גן, שמסייע להם לנצח את התרופה.
העמידות הזו של חיידקים שפיתחו עמידות נגד אנטיביוטיקה עלולה להחזיר את המען האנושי לעידן שלפני האנטיביוטיקה, בזמנים שהיו לא מעט זיהומים ומחלות שלא ניתן היה לנצח באמצעות תקופות ולא פעם הסתיימו במוות, רק כי לא הייתה תרופה שריפאה מהם.
זו, אגב, אחת הסיבות שהרופא ידרוש מכם לסיים את כל האנטיביוטיקה שרשם לכם ולא להפסיק באמצע. כי אם תיטלו רק חלק מהכדורים ותפסיקו יש חשש שחלק מהחיידקים שתקפו את גופכם ישרוד, כי הוא לא חוסל עדיין, ויפתח עמידות לתרופה האנטיביוטית הזו. כשהוא יילך ויתרבה יתפתח זן חדש של חיידקים, שעמיד בפני התרופה.
הרופא, מסיבה זו בדיוק, גם לא ייתן לכם אנטיביוטיקה אם יש לכם וירוס. כי וירוס מתנהג אחרת מחיידק ולכן אנטיביוטיקה היא גם לא יעילה נגדו וגם תחזק את עמידות החיידקים בעתיד כנגד התרופה הזו עצמה.
מכאן שכל שימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך, הוא הרסני ליעילותה בריפוי בעתיד. שימוש יתר באנטיביוטיקה גם לא מוביל לרפואה וגם מזיק ליעילות של התרופה האנטיביוטיות בעתיד. ושימוש לא מספק יביא לפיתוח של מחלות שלא ניתן יהיה לרפא באמצעות האנטיביוטיקה.
זה מה שמחייב כל אחד מאיתנו לנהוג באחריות באנטיביוטיקה ולא ליטול אותה ללא מרשם של רופא ולסיים אותה כשמקבלים מהרופאה ולא לדרוש אנטיביוטיקה כנגד וירוס שחליתם בו.
הנה עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה, שהולכת ומתחזקת (עברית):
https://youtu.be/19IXUtZ0AfI
האנטיביוטיקה והעמידות שמצליחים לפתח חיידקים מסוימים אליה (מתורגם):
https://youtu.be/znnp-Ivj2ek
כי כך האנטיביוטיקה עובדת:
https://youtu.be/y2oaI-jc2uA
וכך מפתחי האנטיביוטיקה יוצרים פיתוחים מדהימים נגד חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות נגדה (מתורגם):
https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes
מהו אגוז הקוקוס?
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
אגוזי הקוקוס (Coconut), או "אגוז הודו" כמו שהוא מכונה פה ושם בעולם, הוא בעל קליפה קשה מאד. בתוך הפרי קוקוס נמצא חלב הקוקוס, הנוזל המרווה והטעים להפליא.
את אגוזי הקוקוס קוטפים באפריקה אנשים וילדים, שמטפסים לגובה רב של עצים, כדי להביאם. בתאילנד ובמערב סומטרה, מאלפים קופים שיטפסו ויקטפו אותו. בדרום תאילנד, אגב, יש בתי ספר מיוחדים לקופים, בהם מאמנים אותם לא רק לקטוף את הקוקוס, אלא אף מאמנים חלק שיקטפו את הקוקוסים הירוקים-צעירים, בעוד חלק אחר מהקופים הללו מאומנים לקטוף את הקוקוס הבשל, שצבעו חום.
לא רק בזכות האדם נדד פרי הקוקוס והתפשט בעולם. כל עוד האגוז סגור ונתון בקליפתו, הקוקוס צף על פני המים. החוקרים מעריכים שלאיים וארצות רבות הגיע אגוז הקוקוס כשהוא צף על פני המים ונישא על גלי האוקיינוס.
אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. אבל חשוב לדעת שמבחינה בוטנית הקוקוס הוא לא אגוז אמיתי. בעצם הוא בית גלעין, משהו כמו אפרסק או משמש.
בעולם מייצרים מקליפות פרי הקוקוס מוצרים שונים. החל מרהיטים, לבנים לבניה אקולוגית, רצפות פרקט ואפילו משטחים של מעין שיש אורגני - הקוקוס הוא ממש לא רק דבר מאכל.
גם בדתות ההינדיות שמור לקוקוס תפקיד חשוב. זהו פרי שמעניקים כמנחה לאלים, בטקסים דתיים רבים.
הנה הקוקוס - האגוז שאיננו אגוז:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים שם:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
איך גילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין ופיתח את האנטיביוטיקה?
הפניצילין (Penicillin) היא תרופה אנטיביוטית ובעצם האנטיביוטיקה הראשונה שפותחה בעולם. התגלית הזו היא התגלית הרפואית החשובה ביותר בתולדות המדע ומאות מיליוני בני אדם חייבים את חייהם לאדם אחד.
גילוי הפניצילין חולל מהפכה ברוקחות וברפואה והביא למיגור מחלות שבעבר גרמו למותם של מיליונים רבים של בני-אדם בעולם.
אנטיביוטיקות רבות מבוססות על פניצילין ועד היום מפותחות תרופות חדשות שמבוססות עליה.
מי שפיתח את הפניצילין היה הרופא והביוכימאי אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming), יליד סקוטלנד.
אבל הסיפור של גילוי הבעיה, שהובילה לפיתוח הפניצילין הוא אגדת מדע של ממש. המעניין בהמצאה זו הוא שמדובר בתגלית אקראית לחלוטין, שראוי להכירה.
כמו כל חוקר חיידקים, פלמינג גידל חיידקים בצלחות מיוחדות. באחד הימים יצא פלמינגו לחופשה ולא ביקר במעבדה מספר ימים.
לאחר סופשבוע שבו לא ביקר במעבדה, הוא שם לב ששכח את החלון של המעבדה שלו פתוח. הוא ראה שאחת מצלחות המחקר שלו נשארה פתוחה ליד החלון ושהתפתח בה עובש. רגע לפני שזרק את הצלחת לפח, הוא הביט בה היטב ושם לב לדבר מופלא, דבר על כך מוזר שהוא עומד להיות תגלית אדירה: אמנם התפתחו המוני חיידקים בצלחת הפתוחה, אך בסביבתו של כתם העובש לא התפתחו החיידקים כלל.
פלמינג הבין שכנראה שהעובש גרם למותם של החיידקים. זה היה מאד מעניין. זו היתה ההיכרות הראשונה של מדען עם מה שיהפוך לאחד הגילויים החשובים ברפואה - האנטיביוטיקה.
הוא פיתח מהתגלית הזו את תרופת הפניצילין.
כי פלמינג מצא בהמשך שהפניצילין חזק כנגד חיידקים, יותר מכל תרופה אחרת. הוא גם הראה שהפניצילין הוא בלתי מזיק לאדם ולפיכך הוא יעיל מאד בתור תרופה כנגד מחלות - כמעט התרופה המושלמת.
אגב, 10 שנים לאחר שנתגלה, עדיין לא ידעו מדענים מה לעשות עם הפניצילין. אבל בשנת 1942, תוך כדי המאמץ המלחמתי והרפואי לטפל בפצועי מלחמת העולם השנייה באירופה, נכנס הפניצלין לשימוש אינטנסיבי והפך למוצר יקר ערך עד מאוד. עד כדי כך הוא היה משמעותי ויקר ערך, שנהגו אז לומר שהפניצילין שווה פי כמה מהמשקל שלו בזהב.
ובשולי ההמצאה המדהימה שלו, חשוב לומר שכבר במחקריו המוקדמים של פלמינג, למד מי שלימים עתיד לפתח את הפניצילין שחיידקים עלולים לפתח עמידות לתרופה שהוא יצר. בעצם, הוא זה שהבין לפני כולם את התפתחות העמידות הבקטריאלית לתרופות אנטיביוטיות, בעיה שכיום מתגלה כאיום גדול על האנושות, כשחיידקים הולכים ומפתחים עמידות לאנטיביוטיקה ויותר ויותר מהם כבר עמידים בפני סוגי אנטיביוטיקה רבים.
הנה סיפור גילויו המקרי של הפניצילין ששינה את העולם (מתורגם):
https://youtu.be/CNbnLgetqHs
התגלית המדהימה בשיר (עברית):
https://youtu.be/sjlaRkPNh5s
על גילוי הפניצילין בסרטון מצויר:
https://youtu.be/0ZWjzcsTd5M
מצגת וידאו קצרה על התגלית (עברית):
https://youtu.be/a-j6Ry6eqGc
כך גילה פלמינג את הפניצילין:
https://youtu.be/PdWhVwiJWaU
סיפור חייו של אלכסנדר פלמינג:
http://youtu.be/48BmoGmWAiU
הנה קעריות העובש של פלמינג בסרטון קצר מאד עליו:
http://youtu.be/ZxMq1YAa4qE
סרט תיעודי על הפנצילין - התגלית ששינתה את עולם הרפואה:
https://youtu.be/7qeZLLhx5kU?long=yes
וכך שינה פלמינגו בתגליתו את העולם (עברית):
https://youtu.be/y6084NqO_Sw?long=yes
הפניצילין (Penicillin) היא תרופה אנטיביוטית ובעצם האנטיביוטיקה הראשונה שפותחה בעולם. התגלית הזו היא התגלית הרפואית החשובה ביותר בתולדות המדע ומאות מיליוני בני אדם חייבים את חייהם לאדם אחד.
גילוי הפניצילין חולל מהפכה ברוקחות וברפואה והביא למיגור מחלות שבעבר גרמו למותם של מיליונים רבים של בני-אדם בעולם.
אנטיביוטיקות רבות מבוססות על פניצילין ועד היום מפותחות תרופות חדשות שמבוססות עליה.
מי שפיתח את הפניצילין היה הרופא והביוכימאי אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming), יליד סקוטלנד.
אבל הסיפור של גילוי הבעיה, שהובילה לפיתוח הפניצילין הוא אגדת מדע של ממש. המעניין בהמצאה זו הוא שמדובר בתגלית אקראית לחלוטין, שראוי להכירה.
כמו כל חוקר חיידקים, פלמינג גידל חיידקים בצלחות מיוחדות. באחד הימים יצא פלמינגו לחופשה ולא ביקר במעבדה מספר ימים.
לאחר סופשבוע שבו לא ביקר במעבדה, הוא שם לב ששכח את החלון של המעבדה שלו פתוח. הוא ראה שאחת מצלחות המחקר שלו נשארה פתוחה ליד החלון ושהתפתח בה עובש. רגע לפני שזרק את הצלחת לפח, הוא הביט בה היטב ושם לב לדבר מופלא, דבר על כך מוזר שהוא עומד להיות תגלית אדירה: אמנם התפתחו המוני חיידקים בצלחת הפתוחה, אך בסביבתו של כתם העובש לא התפתחו החיידקים כלל.
פלמינג הבין שכנראה שהעובש גרם למותם של החיידקים. זה היה מאד מעניין. זו היתה ההיכרות הראשונה של מדען עם מה שיהפוך לאחד הגילויים החשובים ברפואה - האנטיביוטיקה.
הוא פיתח מהתגלית הזו את תרופת הפניצילין.
כי פלמינג מצא בהמשך שהפניצילין חזק כנגד חיידקים, יותר מכל תרופה אחרת. הוא גם הראה שהפניצילין הוא בלתי מזיק לאדם ולפיכך הוא יעיל מאד בתור תרופה כנגד מחלות - כמעט התרופה המושלמת.
אגב, 10 שנים לאחר שנתגלה, עדיין לא ידעו מדענים מה לעשות עם הפניצילין. אבל בשנת 1942, תוך כדי המאמץ המלחמתי והרפואי לטפל בפצועי מלחמת העולם השנייה באירופה, נכנס הפניצלין לשימוש אינטנסיבי והפך למוצר יקר ערך עד מאוד. עד כדי כך הוא היה משמעותי ויקר ערך, שנהגו אז לומר שהפניצילין שווה פי כמה מהמשקל שלו בזהב.
ובשולי ההמצאה המדהימה שלו, חשוב לומר שכבר במחקריו המוקדמים של פלמינג, למד מי שלימים עתיד לפתח את הפניצילין שחיידקים עלולים לפתח עמידות לתרופה שהוא יצר. בעצם, הוא זה שהבין לפני כולם את התפתחות העמידות הבקטריאלית לתרופות אנטיביוטיות, בעיה שכיום מתגלה כאיום גדול על האנושות, כשחיידקים הולכים ומפתחים עמידות לאנטיביוטיקה ויותר ויותר מהם כבר עמידים בפני סוגי אנטיביוטיקה רבים.
הנה סיפור גילויו המקרי של הפניצילין ששינה את העולם (מתורגם):
https://youtu.be/CNbnLgetqHs
התגלית המדהימה בשיר (עברית):
https://youtu.be/sjlaRkPNh5s
על גילוי הפניצילין בסרטון מצויר:
https://youtu.be/0ZWjzcsTd5M
מצגת וידאו קצרה על התגלית (עברית):
https://youtu.be/a-j6Ry6eqGc
כך גילה פלמינג את הפניצילין:
https://youtu.be/PdWhVwiJWaU
סיפור חייו של אלכסנדר פלמינג:
http://youtu.be/48BmoGmWAiU
הנה קעריות העובש של פלמינג בסרטון קצר מאד עליו:
http://youtu.be/ZxMq1YAa4qE
סרט תיעודי על הפנצילין - התגלית ששינתה את עולם הרפואה:
https://youtu.be/7qeZLLhx5kU?long=yes
וכך שינה פלמינגו בתגליתו את העולם (עברית):
https://youtu.be/y6084NqO_Sw?long=yes
