ארכיטקטורה (Architecture), או בעברית אדריכלות, היא אמנות התכנון של מבנים מסוגים שונים, מבתים ועד מגדלים, גשרים, מבני ציבור ומפעלים. האדריכלים הם גם מהנדסים, שיודעים לחשב את החישובים הנדרשים לתכנון מבנים מורכבים, אך הם גם אמנים, היודעים להקנות להם יופי ומראה.

מפני שהאדריכל הוא אמן שיודע גם לתכנן את המבנה כך שיהיה יפה למראה ומיוחד וגם חזק ויציב לשנים רבות, זוכים האדריכלים הגדולים להרבה כבוד. אחרי הכל, עבודותיהם הן הגדולות ביותר בעולם האמנות..


הנה מקצוע האדריכלות:

http://youtu.be/anfLSnAL_Sw


זוהי אדריכלות:

http://youtu.be/wQT7FXKvd28


מצגת וידאו על האדריכלות:

http://youtu.be/NL1HkCiSxvg


וכך משפיעה הטכנולוגיה הדיגיטלית על אדריכלות:

http://youtu.be/AuGwpBb8sE8

מודעות של סרטים בימינו (Film posters) הן לרוב מודפסות וברובן עשויות מצילומים מעובדים. הן כוללות תמונות, פונטים וגרפיקה שנעשים כולם על גבי מחשב.

אבל פעם ציירו בכל העולם מודעות כאלה ביד. הן היו גדולות והתנוססו על הקיר הגבוה של בית הקולנוע, ממש מעל הכניסה. לא פעם, במיוחד בסרטים עם כוכבי ענק, הן גם כללו ציורי קאט אאוט של הדמויות, שיצאו מגבולות המודעה ובלטו למרחקים.

את המודעות הללו ציירו אז אמנים ששימשו כציירי מודעות קולנוע (Film poster painters). מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת הם התפרנסו מהמלאכה הזו וציירו בידם מודעות ענק ססגוניות, המפתות לבוא ולראות את הסרטים.

בתעשיית הסרטים ההודית, שנקראת בוליווד, מעין קישור מחוייך להוליווד בירת הקולנוע של אמריקה, משתמשים עד היום במודעות מצוירות ביד. הן זכו לכינוי "בוליווד ארט" (Bollywood Art). האמנים שמציירים אותן ביד מקבלים פרוטות, פחות מדפוס מודרני ומספיק כדי שיעסיקו אותם באמנות השימושית הזו.

גם בהודו ובמדינות נוספות הולכות המודעות המצוירות ונעלמות, לטובת הדפוס המודרני. אבל במדינות בהן העוני כה גדול המודעות המודפסות נדירות יחסית. יש עדיין בתי קולנוע קטנים ופשוטים, שזול להם יותר להעסיק ציירים, מאשר לשלם על דפוס של מודעות לכל סרט חדש.

כך או כך, האמנים הללו ברובם מבוגרים. אמנם לעתים הם מכשירים בסדנה שלהם צעירים, אבל התשלום הנמוך עבור ציור הפוסטרים המצוירים הללו, כלל לא מבטיח שהצעירים הללו ימשיכו להתפרנס מעיסוק זה גם בעתיד.


הנה סיפורם של אמני מודעות הסרטים הגדולות:

https://youtu.be/KDcakET4T10


אמן שעדיין מתפרנס מציור פוסטרים:

https://youtu.be/CdWZZp7nLLc


סיפורו של עולם הולך ונעלם:

https://youtu.be/oZIqo0S-ANs


סטודיו של אמן מודעות ענק:

https://youtu.be/-fagPDuwxkQ


כך מצייר הצייר האחרון במומבאי את מודעות הסרטים:

https://youtu.be/AyYknNBzp_4


כך מציירים שלטי ענק של סרטי בוליווד:

https://youtu.be/_-eYbK47PDE


ציורי קאט אאוט בבנגלור בהודו:

https://youtu.be/ohXCLLAB9eQ


וצייר טאיווני מהאחרונים שעדיין ציירו מודעות לקולנוע:

https://youtu.be/4JLJsbSJq5s

ציורי קיר על בניינים (Murals) הם לא דבר חדש. אבל לא פעם מציירים גם ציורי ענק, בסדר גודל של בניין שלם, או במקרה של מלון פיגורואה (Hotel Figueroa) שבלוס אנג'לס, על פני שלושה בניינים שלמים.

במקרה של המלון הזה, בן 24 הקומות, הציורים המרכזיים שלו בשנה מצוירים במהלך התקופה של תערוכה שנתית של עולם הגיימינג ותעשיית המשחקים, תערוכת E3. כמובן שציורי הענק הן פרסומות לחברות בתחום הזה.

את הציורים מכינים קודם כל בסטודיו על מחשב. לאחר מכן מדפיסים בענק המון גליונות קטנים של הציור ואז יושבים עובדי החברה וחותכים את הציורים בקווי המתאר של הדמויות, הפונטים ושאר המרכיבים.

כשמגיעים הציירים אל הבניין, הם מדביקים עליו, אחד אחד, את הגליונות שמרכיבים בהדרגה את הציור הרגיל. דרך כל גליון, הם צובעים על הקיר את מה שדרוש כדי לחקות אותו היטב ולבסוף, כשהכל מוסר מהמבנה, או במקרה של מלון פיגורואה מ-3 המבנים, רואים את הציורים במלוא הדרם.

המעניין הוא שעם כל הטכנולוגיה המודרנית, עדיין אמני ומקצועני הקיר זקוקים לציור ביד, כדי להשלים את העבודה הכל כך מושלמת שלהם.


כך מציירים את ציורי הקיר הענקיים בערים (עברית):

https://youtu.be/Of1tY-9ddUo?t=131&end=5m25s


אנשי החברה מתארים את תהליך הציור על הבניינים:

https://youtu.be/-6oshTPjcWc


וסרטון קפיצות זמן של הציור על מבנים גדולים:

https://youtu.be/uJSADis9Xqc?t=4

ציור קלסתרונים (Facial composite) הוא תיאור חזותי של פניו של אדם, חשוד בדרך כלל, ציור שנוצר על סמך זיכרונו של אדם אחר, לרוב עד ראייה.

מדובר בשיטה שפותחה במחצית השנייה של המאה ה-20, במיוחד עם פיתוח מאוחר יותר של כלים ותוכנות מחשב המאפשרות בניית קלסתרון ללא צורך בציור. ועדיין, מסתבר שקלסתרונים פשוטים יותר הורכבו כבר לפני מאות שנים.

זוהי מלאכה של ציירי קלסתרונים המציירים לצרכי חקירות משטרתיות, כאשר ישנם עד או עדים שראה אדם החשוד בעבירה וזהות החשוד אינה ידועה.

בניגוד לציור דיוקנאות, שמטרתה להנציח פניו של אדם למען העתיד והזיכרון, ציור קלסתרונים נועד כמעט תמיד בשביל ההווה - כדי לתפוס חשודים.

קְלַסְתֵּרוֹן, קלסטרון או קלסתרן, המילה העברית שעוסקת בהצגה גרפית של פניו של בן אדם, שנוצר על פי הזיכרון של עד שראה אותו וזוכר את פניו.

ציור קלסתרונים נועד בדרך כלל לסייע בפענוח פשעים. זו עבודה שהרעיון בה הוא לא ליצור עבודת אמנות או משהו יפה, אלא מלאכה שמטרתה ליצור ראייה.

אם יש פנים אנושיות שיש לשחזר, כדי לאתר חשודים למשל, עושים זאת באמצעות קלסתרונים. זה נעשה כיום באמצעות תוכנת מחשב כמו "Faces", על ידי צירוף או הרכבה של תווי פנים, ההולכים ומורכבים בזה אחר זה והופכים לבסוף לקלסתרון.


#איך זה נעשה?
אם ראית אדם שביצע פשע, הוא נמלט, ואתה נשאר עם תמונה מטושטשת בראש. צייר הקלסתרונים (Forensic Artist) הוא זה שיוציא את התמונה הזו מראשך אל הנייר (או המסך). ציירי קלסטרונים טובים בלגרום לאנשים שלא פעם הם חוו טראומה, להיפתח, להיזכר ולהעיד על פשעים מחרידים שחוו או ראו.

הוא לא מנחש - הוא מרכיב.

בשיחה מעמיקה עם העד, שואל צייר הקלסתרון על צורת הפנים של החשוד, מציג בפניו עשרות זוגות עיניים מכל סוג וצבע, סוגי הפנים, התספורות והשיער, עצמות הלחיים, העיניים, האף, השיער ומבנה הסנטר. כל תשובה מוסיפה עוד שכבה לדיוקן שהולך לאיטו ומתגבש.

בשיטה הקלאסית, הצייר עובד עם עיפרון ונייר. הוא מציג לעד סקיצות חוזרות ושואל: "קרוב? מה שגוי? מה צריך להשתנות?" - כך נעשים עוד ועוד תיקונים עד שמתקבלת תוצאה טובה.

זהו תהליך אינטראקטיבי, הדדי בין השניים, שיכול לארוך שעות. בתחילת המאה ה-21 עברה רוב העבודה לתוכנות מחשב כמו FACES ו-IdentiKit 2000, שמאפשרות לשלב תוך דקות מאות אלפי וריאציות של חלקי פנים.

מחקרים הראו שקלסתרונים אינם מדויקים ב-100% - הזיכרון האנושי גמיש ומושפע מרגש, עייפות ואפילו מהאופן בו נשאלות השאלות. עד ראייה עלול "להסכים" עם הצייר רק כדי לסיים את השיחה, מה שיוצר קלסתרון שגם משקף את רצון העד ופחות את זיכרונו.

אף שמחקרים מראים שקלסתרונים הם לא מדויקים ב-100%. הזיכרון האנושי, מסתבר, הוא גמיש ומושפע מעייפות, מרגש ואפילו מהאופן שבו שואלים את השאלות. יש גם אלמנט של ריצוי. מסתבר שעד ראייה עלול "להסכים" עם הצייר, רק כדי לסיים את הזיהוי, מה שפוגע באיכות הקלסתרון הסופי.

ועדיין, הקלסתרון היה ונותר אחד מהכלים המרכזיים בחקירות משטרה בכל העולם, בייחוד במקרים שבהם אין עדויות אחרות להיאחז בהן.


#שיא גינס
הציירת הפורנזית המפורסמת בעולם היא לואיס גיבסון (Lois Gibson) מיוסטון, שמעל 1,300 עבריינים זוהו בזכות רישומיה. היא מחזיקה מאז 2004 בשיא גינס לצייר הפורנזי המצליח ביותר בהיסטוריה.

כשהיא נשאלה האם מישהו יכול לשבור את השיא שלה, ענתה גיבסון בפשטות: "אף אחד לא יכה אותי בחיי." מה שמוסיף עומק לסיפורה היא העובדה שגיבסון עצמה הייתה קורבן אונס ועינויים ועמדה על סף המוות בידי רוצח סדרתי בגיל 21, כשגרה בלוס אנג'לס. חוויה זו היא שדחפה אותה להקדיש את חייה לעזרה לקורבנות פשע.

אנקדוטה מרתקת: כשציירה את הקלסתרון הראשון בקריירה שלה, קלסתרון של חשוד ברצח, שכנו של אותו חשוד ראה את הציור בחדשות וחייג מיד למשטרה.


על ציור קלסתרונים במשטרה:

https://youtu.be/2X4Lubyqb2M


ג'ייסון הארווי היה בלש והפך צייר קלסתרונים שלו פורסמו בתערוכה בגלריית אומנות במנהטן:

https://youtu.be/tUmHDunQcDA


ותוכנה לציור קלסתרונים (ללא צליל):

https://youtu.be/pOFIbSDswys?t=10s

האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.

הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.

יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.

מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.

הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.


זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):

https://youtu.be/0NGGDXBanhs


הנה הערבסקות המצוירות:

http://youtu.be/z-NFKNd6VNg


ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:

https://youtu.be/yGp29FIirI8


פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):

http://youtu.be/pg1NpMmPv48


ערבסקות בתקרה של מסגד:

http://youtu.be/BPwJDnHggps


ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:

http://youtu.be/yGp29FIirI8


אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:

http://youtu.be/DO9I6TAzkPI


גילוף ערבסקות:

http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q

הסגנון הבינלאומי (International Style), הוא זרם-משנה וים-תיכוני של סגנון הבאוהאוס (הסגנון המודרניסטי באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה).

בגרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה אין כסף לאומה המובסת עם הכלכלה המדממת, לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.

כך נולד המודרניזם. עם הולדת בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד חדשני שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות, הבנייה והעיצוב של המאה ה-20.

אז מהו הסגנון הבינלאומי? - למעשה זהו הבאוהאוס, אבל כזה שהתאקלם בעולם.

בשנת 1933 נסגר בית הספר באוהאוס על ידי הנאצים. סגירת בית הספר הנודע גרמה לכך שמורי ובוגרי בית הספר, חלקם יהודים, נפוצו לכל עבר והתיישבו בארצות שונות ברחבי העולם.

הסגנון של הבאוהאוס נפוץ בעולם ואותם אדריכלים ומעצבים סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ויזכו לשם "הסגנון הבינלאומי".

במבנים שנבנו בעולם בסגנון הבינלאומי בלטו מאפיינים שונים, חלקם הגדול בא מהבאוהאוס המקורי.

המובהקים שבהם היו פשטות עיצובית, הימנעות מקישוטים, הדגשה של קווי המתאר המרובעים של הבניין, שלעתים הם מעוגלים (בהשראת האוניות והספינות שהביאו אותם לכאן בדרך הים).

עוד מאפיינים בסגנון הם הרבה אור, שמוכנס לדירות באמצעות חלונות אופקיים ארוכים. המבנים בסגנון זה מטויחים וצבועים בדרך כלל בלבן ומאופיינים גם בהרבה מתכת וזכוכית. הגג שטוח, הסורגים אנכיים. חדרי המדרגות נבנו עם מדרגות לולייניות ובאמצע כוללים את חריץ האוויר המרכזי, העולה מלמטה למעלה.


#מה לסגנון הבינלאומי ולתל אביב?
בשנות ה-30 התרחשה עליה של אדריכלים גרמנים מוכשרים לארץ ישראל. הם עזבו את גרמניה, שהפכה גזענית, נאצית ורודפת יהודים.

העולים הללו הביאו לתל אביב, העיר הצעירה והתוססת, את הסגנון הבינלאומי. כי יצא שבעיר תל אביב, שנבנתה וגדלה בשנים ההן בקצב מואץ, נבנו מבנים רבים בסגנון הבינלאומי.

בכך עברה העיר מהסגנון האקלקטי, המאופיין במגוון סגנונות המעורבבים ביניהם, אל הסגנון הבינלאומי, המודרני, בעל הקווים הנקיים ואוהב השמש והאוויר.

בדיעבד הייתה תל אביב לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון זה. את המבנים ה"בינלאומיים" המשיכו לבנות בתל אביב במשך שנים רבות ולמעשה עד שנות ה-70 של המאה ה-20.

כך זכתה העיר תל אביב עם הזמן לכינוי "העיר הלבנה", על שום הבניינים הלבנים שנבנו אז בסגנון הבינלאומי. בזכות הבנייה בסגנון הבינלאומי היא גם הוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.


הנה הסיפור של הסגנון הבינלאומי בתל אביב - "העיר הלבנה" (עברית):

https://youtu.be/O38n6Y_x7ZA


על תל אביב והסגנון הבינלאומי שמזוהה איתה:

https://youtu.be/ug7W_o4g-NY


העיר יצאה נשכרת מכך שגאון תכנן אותה:

https://youtu.be/yWwa-UJcxWw


והנה סקירה חינוכית על הבאוהאוס (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s&end=14m30s

הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.

כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.

סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.

האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.

בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.

בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.

המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.

עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.

בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.

בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.

וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.


הנה ההיסטוריה של הפוסטר:

https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ


הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:

https://youtu.be/TqpJs_hfBQg


פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:

https://youtu.be/n08SoLyX9NE


פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:

https://youtu.be/pUOYdrSuAL4


כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:

https://youtu.be/48k1Dp84xzo


וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:

https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes

"כיסא ברצלונה" (Barcelona Chair) הוא כיסא ידוע במיוחד, שעוצב בידי לודוויג מיס ון דר רוהה ולילי רייך לביתן הגרמני בתערוכה העולמית של ברצלונה (בשנת 1929).

העיצוב התעשייתי מודרניסטי של הכיסא נחשב משמעותי בזרם העיצוב המודרניסטי בריהוט. הוא גם מהווה הדגמה נהדרת של גישת less is more, המפשטת ומסננת למינימום האפשרי, של ואן דה רוהה.

לודוויג מיס היה משכיל ורחב אופקים במיוחד ולתכנון הכיסא הוא שאב השראה מהכיסאות המתקפלים של התקופה הרומית העתיקה.

התוצאה ידועה: הכיסא הפך לאייקון והוא מהרהיטים הקלאסיים הכי אהובים ונערצים עד עצם היום הזה. ואגב, לכיסא ברצלונה עיצבו השניים גם הדום תואם.


הנה הגאונות של קווי כסא ברצלונה:

https://youtu.be/HbdGTaGKHNU


תולדותיו - מהפביליון בספרד לעולם כולו:

https://youtu.be/6CxA0eMwgzc


הוא משתלב בכל חלל מודרני:

https://youtu.be/2zOIQ8wweAc


סיפורו של הכסא האלמותי:

https://youtu.be/lMLOKc-p1M4


כך מציגים אותו אנשי המכירות:

https://youtu.be/K64qbDAf0H0


וכך ניתן לצייר את כסא הברצלונה האייקוני:

https://youtu.be/VsSiOp1OUOU

לפני שנים הוציאו בוולט דיסני את הסדרה המצוירת "הגַרְגוֹיְלִים", שבה קמים פסלי מפלצות מאבן לתחיה מידי לילה, בטירה ששוחזרה על גבי מגדל מודרני בניו יורק. אבל מהם אותם גרגוילים מוזרים?

ובכן, הגַרְגוֹיל (Gargoyle), כמו הכרכוב, או הגרוטסק, הוא פסל שד, רכיב פיסולי המשובץ במבנים עתיקים, לרוב בכנסיות וקתדרלות נוצריות, ונועד להוות גם סוג של אלמנט פיסולי אמנותי, אבל גם... מרזב.

מרזב? - ובכן, כן. בבניינים כאלה חשוב מאד שהמים יירדו מהגגות, בכדי שלא לגרום לנזקים ודליפות מים, שבכנסיות ובקתדרלות הגדולות יכולים לגרום נזק עצום לתשמישי הקדושה וליצירות האמנות היקרות והעתיקות כל כך.

אבל לצד זה שה"גרגויל" שימש כמרזב, הוא שימש כדי להפחיד. אבל למה צריך להפחיד אנשים בבניין? - ובכן, התשובה קצת משונה, כי הוא לא נועד להפחיד בני אדם, אלא שדים ורוחות רעות, כך שיימנעו להיכנס לכנסייה!

מצד שני, יש המאמינים שאלה הנשמות של מי שחטאו ומשלמים את מחיר החטאים שצברו.

צורת המפלצות דמויות הדרקונים, השדים או סתם יצורים שלא נשמח להתחבר איתם, הופנו תמיד כלפי חוץ והפחידו את האנשים שעברו ליד המבנה. בשביל הכנסיות היה כאן איום לא מוסווה מדי, על המאמין הרשלן, שלא הגיע זמן רב לווידוי ולתפילות ובבנייני ציבור אחרים סתם עניין של טרנד ימי ביניימי נפוץ.

כך או כך, הגרגוילים מאפיינים את האדריכלות הגותית, בה מיקמו אותם על קצה הגג כמרזבי מים קישוטיים.

לא פעם תוכלו לראות פסלי שדים ומפלצות כאלה, שהם לא מרזבים. על אף שבציבור מכנים בדרך כלל את כל פסלי המפלצות והשדים "גרגויל", יש אבחנה ברורה בין "גרגויל" לבין הסוג השני, המכונה "גרוטסק". בעוד שהגרגויל הוא מרזב מפוסל ומעוצב כמפלצת, הגרוטסק הוא פסל של מפלצת שאיננו מרזב. עם זאת, מחוץ לחוגים המקצועיים מקובל לכנות את שני סוגי הפסלים בשם "גרגויל".


הנה גרגוילים שיוצאים מקו המבנה, להורדת מי הגשמים:

https://youtu.be/VPLID9Y5ydw


הגרוטסקות ששורשיהן בימי הביניים:

https://youtu.be/nOlE_malBqk


הגורגוילים מהסרט של דיסני בשם זה:

https://youtu.be/ygrEVnrg3Ic


וסרט תיעודי על הגרגוילים:

https://youtu.be/Y60e92MFnJE?long=yes

סגנון הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות, סגנון מודרני ראשון, שבא בניגוד לסגנונות הקלאסיים והניאו-קלאסיים, אלו ששלטו לפני כן בעולם.

הבאוהאוס נולד בשנת 1919, עם לידתו של בית הספר בשם זה בגרמניה. בית הספר הזה התקיים רק 14 שנים, עד שהנאצים שבזו לו וכינו אותו בשם הגנאי "כנסייה מרקסיסטית" סגרו אותו.

אבל הבאוהאוס השפיע מאד על האדריכלות המודרנית. הסגנון שנולד ממצוקה, לאחר התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, כשכלכלתה של גרמניה הייתה במשבר חמור מאד.

לאומה המובסת, שסבלה מהרס רב מהמלחמה, לא היה די כסף בכדי לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.

כך נולד בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20. הוא פיתח שיטות וסגנון בנייה, שהתאימו לצרכים ולקשיים החדשים של גרמניה.

"סגנון הבאוהאוס" הוא סגנון שימושי פשוט, שדגל בביטול כל הקישוטים שהיו נהוגים עד אז בעיצוב ובאדריכלות. במקום קישוטים מיותרים, הוא היה מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. האדריכלות שלו הביאה חלונות אופקיים, בתים מטויחים בטיח חלק ולבן, ושילוב בבניה של מתכת וזכוכית.

את הבנייה הראשונית בסגנון הבאוהאוס ניתן לראות בבניין הבאוהאוס שבעיר דסאו בגרמניה.

אגב, הבאוהאוס בולט במגוון בניינים בעיר תל אביב דווקא, עיר שהתפתחה באותם הימים והפכה לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון הבינלאומי, תת-סגנון של הבאוהאוס, שהתאים אותו לצרכים של הסביבה הים-תיכונית, שאינה גרמניה של הבאוהאוס.

הרעיון שיצא מהבאוהאוס הוא של התחדשות מתמדת ושינוי ללא הפסקה, סגנון שמתאים את עצמו לרוח השינוי האנושי. מוטיב נוסף היה הדאגה לשיפור חייו של האדם הפשוט, באמצעות התכנון הנכון וללא אפקטים שהוגה האדריכל או המעצב ונועדו בדרך כלל להוסיף ליוקרתו, בלי קשר לשימושיות שלהם.

המטרה של סגנון הבאוהאוס היתה לדאוג שהאדם לא יאבד בעולם התעשייתי, המנוכר והקר שהלך והתפתח אז באירופה. את הניכור המאיים הזה ניתן לראות בסרטים מאותה תקופה, כמו "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין.

שווה לדעת שהסגנון לא עסק רק באדריכלות, אלא גם בעיצוב פנים, עיצוב רהיטים וכלי בית. ראו דוגמאות לכך באאוריקה בתגית "באוהאוס".

אגב, בגרמנית פירוש המילה "באוהאוס" הוא "בית הבנייה". זהו אותו צריף או בית זמני שנבנה באתר בנייה ובו נפגשים בעלי המקצוע ועובדים ומפקחים על תהליך הבנייה מקרוב.


הנה הסיפור של הבאוהאוס בסרטון אנימציה:

http://youtu.be/ZQa0BajKB4Q


תקציר תולדות הבאוהאוס (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s


אוסף דוגמאות לעיצובי באוהאוס מכל הסוגים:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


מעט על סגנון הבאוהאוס בתל אביב:

https://youtu.be/VVtNHXZdEgc


והסגנון הבינלאומי שנולד ממנו ומככב בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/O38n6Y_x7ZA

הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות ובעיצוב, שנולד בשנת 1919, עם ייסודו של בית הספר בשם זה בגרמניה, מוסד עם השפעה עמוקה על האדריכלות והעיצוב המודרניים.

בבית הספר באוהאוס לימדו עיצוב, בנייה ואדריכלות ובוגריו היו מהבולטים במפתחי הסגנון הבינלאומי. בית הספר התקיים רק 14 שנים, כשהנאצים סגרו אותו.

פירוש המילה "באוהאוס" הוא בגרמנית "בית הבנייה", שמו של הצריף הזמני שמוקם באתר בנייה ומפגיש את אנשי המקצוע המעורבים בבנייתו.

הרעיון שעמד בבסיסו הוא של התחדשות מתמדת ושינוי ללא הפסקה, סגנון שמתאים את עצמו לרוח השינוי האנושי.

מוטיב נוסף היה הדאגה לשיפור חייו של האדם הפשוט, באמצעות התכנון הנכון וללא אפקטים שהוגה האדריכל או המעצב ונועדו בדרך כלל להוסיף ליוקרתו, בלי קשר לשימושיות שלהם.

בין השנים 1919-1933 למדו ולימדו בבית הספר אדריכלים מפורסמים רבים, שפיתחו את הסגנון הבינלאומי. הסגנון הבינלאומי הוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית, אם כי עסק גם בתחומים שנלמדו בבאוהאוס עוד קודם לאדריכלות - עיצוב פנים, עיצוב כלי בית ועיצוב רהיטים.

האדריכל ולטר גרופיוס ייסד והקים את מוסד הבאוהוס, ששינה במהירות הבזק את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20. הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות. במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.

גרופיוס גם תכנן את הבניין החדש של בית הספר בדסאו, גרמניה, שסימל את הגישה החדשנית של סגנון הבאוהאוס לעיצוב. הבניין נבנה מחומרים מודרניים כמו בטון ופלדה והתאפיין בקווים נקיים ובחללים פונקציונליים.

המטרה של סגנון הבאוהאוס היתה לדאוג שהאדם לא יאבד בעולם התעשייתי, המנוכר והקר שהלך והתפתח אז באירופה. את הניכור המאיים הזה ניתן לראות בסרטים מאותה תקופה, כמו "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין.

בשנת 1933, לאחר התנכלויות וקשיים רבים, נסגר בית הספר בהוראת השלטון הנאצי בגרמניה. הגזרות של היטלר ושלטונו הפיצו את בוגרי ביה"ס, חלקם יהודים, בכל רחבי העולם ולמעשה סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ואלו יזכו לשם "הסגנון הבינלאומי".

"סגנון הבאוהאוס" הוא סגנון שימושי פשוט, מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. הוא השתמש בטיח לבן, במתכת וזכוכית.

את סגנון הבאוהאוס ניתן לראות היטב בבניין הבאוהאוס שבעיר דסאו ובהתגלמות הבינלאומית שלו בעיר תל אביב, שהתפתחה באותם הימים והפכה לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון הבינלאומי, תת-סגנון של הבאוהאוס, שהתאים אותו לצרכים של הסביבה הים-תיכונית, שאינה גרמניה של הבאוהאוס. ראו אותו בתגית "הסגנון הבינלאומי".


הנה הסיפור של הבאוהאוס:

https://youtu.be/XrH-YOWQqTg


בסרטון אנימציה:

http://youtu.be/ZQa0BajKB4Q


מבית ספר לאמנות לזרם בה - תולדות הבאוהאוס:

https://youtu.be/64UkLqat7Yw


אוסף דוגמאות לעיצובי באוהאוס מכל הסוגים:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


על הסגנון הבינלאומי בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/O38n6Y_x7ZA


בבאוהאוס נולד גם הריהוט המודרני, המאופיין במינימליזם, שימושיות והיעדרם של פרטים וקישוטים:

https://youtu.be/A0HgpHjeZ84


וסקירה חינוכית על הבאוהאוס (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s&end=14m30s

האדריכל וולטר גרופיוס (Walter Gropius) ידוע כמי שהקים את מוסד הבאוהוס, בית ספר לאדריכלות ועיצוב, שפעל שנים ספורות בלבד, אך שינה את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20.

גרופיוס היה מייסדו המיתולוגי של בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות הבאוהאוס (Bauhaus). הוא גם זה שתכנן את הבניין החדש של בית הספר בדסאו, גרמניה, שסימל את הגישה החדשנית של סגנון הבאוהאוס לעיצוב.

הבניין נבנה מחומרים מודרניים כמו בטון ופלדה והתאפיין בקווים נקיים ובחללים פונקציונליים.

הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות, פונקציונליות בלעז. במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.

גרופיוס תכנן כמה בניינים נודעים, ביניהם את בניין הבאוהאוס האייקוני שבו פעל בית הספר בעיר דסאו בגרמניה.

בסוף חייו הוא יצר את ארכיב הבאוהאוס ברוח זרם הברוטליזם. בד בבד הוא המציא את ידית הדלת, כמו שאנו מכירים ומשתמשים בה עד היום.


#חייו
וולטר גרופיוס (Walter Gropius) נולד ב-1883 בברלין למשפחה עם שורשים אדריכליים עמוקים. דוד-סבו, מרטין גרופיוס (Martin Gropius), היה אדריכל מוכר מן המאה ה-19, ובגיל צעיר כבר היה ברור שגם הוא ילך בדרך זו.

לאחר לימודים בבתי ספר לאדריכלות במינכן ובברלין, עבד אצל פיטר בהרנס (Peter Behrens), אחד האדריכלים המשפיעים ביותר של תחילת המאה ה-20.

המשרד של בהרנס היה כור היתוך יוצא דופן: בתקופות חופפות עבדו שם גם לה קורבוזיה (Le Corbusier) ולודוויג מיס ואן דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe), שניים שיהפכו מאוחר יותר לאיקונות של האדריכלות המודרנית.

לאחר מותו של בעלה גוסטב מאהלר, גרופיוס נישא לאלמה מאהלר היפה. לשניים נולדה ב-1916 בת ושמה מאנון שמתה מפוליו בגיל 18. לזכרה ילחין אלבן ברג את הקונצ'רטו לכינור, "לזכרו של מלאך".

ב-1919 קיבל גרופיוס הזדמנות שלא חלף עליה: להנהיג אסכולה חדשה בוויימר (Weimar) שבגרמניה. אלה הימים של אחרי מלחמת העולם הראשונה כשביקשו ממנו לעזור לשיקום גרמניה. הוא מיזג שתי מסגרות לימוד ישנות לכדי מוסד אחד שקרא לו "באוהאוס" (Bauhaus), מילה גרמנית שמשמעותה בית הבנייה.

הרעיון המרכזי היה פשוט ומהפכני בעת ובעונה אחת: לשבור את המחיצה בין אמנות "גבוהה" לאומנות יישומית. אצל גרופיוס, מי ששימש בעברו כאדריכל ומעצב ראשי בחברת AEG, כיסא מעוצב היטב היה לא פחות חשוב מציור שתלוי על קיר.

כסגנון אדריכלי ועיצובי, הבאוהאוס שאף להדגיש את צורכי האדם בסגנון פשוט ונקי, תוך שימוש רב בקווים ישרים וצורות בסיסיות, שיקלו על הייצור והשימוש במוצרים.

הדרך לא הייתה קלה. השלטונות הנאצים ראו בבאוהאוס קן של "אמנות מנוונת", והמוסד נסגר ב-1933 בלחץ פוליטי. גרופיוס עצמו עזב את גרמניה ב-1934, עבר לאנגליה ושם שיתף פעולה עם האדריכל מקסוול פריי (Maxwell Fry).

ב-1937 התיישב בארצות הברית, בה הוא התאזרח ב-1944. הוא לימד באוניברסיטת הרווארד (Harvard University) והשפיע על דור שלם של אדריכלים אמריקאים.

אנקדוטה מעניינת: עם הגעתו לארצות הברית תכנן גרופיוס לעצמו בית בלינקולן, מסצ'וסטס (Lincoln, Massachusetts). השכנים, שציפו לבית מסורתי אמריקאי, נדהמו למצוא מבנה מינימליסטי לגמרי שנראה כמו מניפסט אדריכלי. עד היום הבית פתוח למבקרים.

ב-1969 הלך גרופיוס לעולמו והוא בן 86, אחרי חיים שבהם הפך את העיצוב לשפה בינלאומית.


הנה קיצור חייו של וולטר גרופיוס:

https://youtu.be/FRREJp0AhKw


בית שתכנן וולטר גרופיוס וגם היום נחשב מתקדם:

https://youtu.be/lT7iF-Hf01I


מצגת וידאו על גרופיוס:

https://youtu.be/BpDECpTKfQQ


סיפור הבאוהאוס בסרטון אנימציה:

http://youtu.be/ZQa0BajKB4Q


דוגמאות לעיצובי באוהאוס מכל הסוגים:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


והסגנון הבינלאומי בתל אביב שנולד מהבאוהאוס (עברית):

http://youtu.be/O38n6Y_x7ZA