איפה התפתח הסגנון הבינלאומי?
הסגנון הבינלאומי (International Style), הוא זרם-משנה של סגנון הבאוהאוס, סגנון באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. לאומה המובסת, עם הכלכלה המדממת, אין כסף לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.
כך נולד בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20.
הסגנון הבינלאומי נפוץ בעולם בשנת 1933, משנסגר בית הספר באוהאוס על ידי הנאצים. סגירת בית הספר הנודע גרמה לכך שמורי ובוגרי בית הספר, חלק מהם יהודים, נפוצו לכל עבר והתיישבו בארצות שונות ברחבי העולם. בכך הם סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ואלו יזכו לשם המוכר בתור "הסגנון הבינלאומי".
במבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי בלטו מאפיינים שונים, שהמובהקים שבהם היו פשטות עיצובית, הדגשת קווי המתאר המעוגלים או המרובעים של הבניין, הרבה אור והימנעות מקישוטים. מבנים בסגנון זה מטויחים וצבועים בדרך כלל בלבן ומאופיינים בהרבה מתכת וזכוכית. החלונות בהם לרוב אופקיים, הגג שטוח, סורגיהם אנכיים וכדי לעלות בהם אל הגג, נבנו בהם מדרגות לולייניות.
בשנות ה-30 התרחשה עליה של אדריכלים גרמנים מוכשרים לארץ ישראל. הללו הביאו את הסגנון הבינלאומי לעיר הצעירה והתוססת. זה הביא לכך שבעיר תל אביב, שנבנתה בשנים ההן בקצב מואץ, נבנו מבנים רבים בסגנון הבינלאומי. בכך עברה העיר מהסגנון האקלקטי אל הסגנון הבינלאומי. בדיעבד הייתה תל אביב לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון זה. את המבנים ה"בינלאומיים" המשיכו לבנות בתל אביב במשך שנים רבות ולמעשה עד שנות ה-70 של המאה ה-20.
עם הזמן זכתה העיר תל אביב לכינוי "העיר הלבנה", על שום הבניינים הלבנים שנבנו אז בסגנון הבינלאומי. בזכות הבנייה בסגנון זה אף הוכרה העיר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
הסגנון הבינלאומי (International Style), הוא זרם-משנה של סגנון הבאוהאוס, סגנון באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. לאומה המובסת, עם הכלכלה המדממת, אין כסף לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.
כך נולד בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20.
הסגנון הבינלאומי נפוץ בעולם בשנת 1933, משנסגר בית הספר באוהאוס על ידי הנאצים. סגירת בית הספר הנודע גרמה לכך שמורי ובוגרי בית הספר, חלק מהם יהודים, נפוצו לכל עבר והתיישבו בארצות שונות ברחבי העולם. בכך הם סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ואלו יזכו לשם המוכר בתור "הסגנון הבינלאומי".
במבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי בלטו מאפיינים שונים, שהמובהקים שבהם היו פשטות עיצובית, הדגשת קווי המתאר המעוגלים או המרובעים של הבניין, הרבה אור והימנעות מקישוטים. מבנים בסגנון זה מטויחים וצבועים בדרך כלל בלבן ומאופיינים בהרבה מתכת וזכוכית. החלונות בהם לרוב אופקיים, הגג שטוח, סורגיהם אנכיים וכדי לעלות בהם אל הגג, נבנו בהם מדרגות לולייניות.
בשנות ה-30 התרחשה עליה של אדריכלים גרמנים מוכשרים לארץ ישראל. הללו הביאו את הסגנון הבינלאומי לעיר הצעירה והתוססת. זה הביא לכך שבעיר תל אביב, שנבנתה בשנים ההן בקצב מואץ, נבנו מבנים רבים בסגנון הבינלאומי. בכך עברה העיר מהסגנון האקלקטי אל הסגנון הבינלאומי. בדיעבד הייתה תל אביב לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון זה. את המבנים ה"בינלאומיים" המשיכו לבנות בתל אביב במשך שנים רבות ולמעשה עד שנות ה-70 של המאה ה-20.
עם הזמן זכתה העיר תל אביב לכינוי "העיר הלבנה", על שום הבניינים הלבנים שנבנו אז בסגנון הבינלאומי. בזכות הבנייה בסגנון זה אף הוכרה העיר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
