הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט".

האמן, שעטה בחייו פאה נוכרית בגוון כסוף, היה במקור מעצב גרפי. ליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובדיוקנאות של כוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות, או במקרה הזה יצירות אמנות, שפרסומן עצום והן מצליחות הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן נוצרו.

אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות. במידה מסוימת הוא גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה בשיאה בתקופה שבה החל וורהול ליצור.

אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז).

הוא ידע להפוך כל דבר לאמנות, אפילו אכילה, כמו בסרטון האמנותי בו הוא הציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי.

וכללית - וורהול יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב, שהלכה והתגברה על כל ההתנגדויות של המבקרים ואנשי האמנות, עד שהפכה לקונצנזוס של ממש באמנות המודרנית.


הנה סיפורה של האמנות של וורהול (עברית):

https://youtu.be/Ot3RFUlOW_c


על יצירה אחת של וורהול שכמו רבות אחרות האמיר שוויה לשמיים (מתורגם):

https://youtu.be/n15wmRK2asQ


סרטון אנימציה בו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:

http://youtu.be/8kbXBsjy3b4


תולדות חייו של אנדי וורהול:

https://youtu.be/QAJJ35DVlTs


כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:

http://youtu.be/jza2rkcIQcg


הרקע שבו נולד הפופ ארט:

http://youtu.be/LsY4ihZCJL8


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו וורהול:

https://youtu.be/O8HB2cQm_Ag


וסרט עם הסבר מפורט על ההדפסים שלו:

https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes

אנדי וורהול היה כנראה נביא מודרני. אמירתו בשנות ה-70, שבעתיד יוכל כל אחד לזכות ב-15 דקות של תהילה, הפכה לנבואה שהתממשה בדייקנות נדירה. איך? - בתכניות בריאליטי שבטלוויזיה.

ואכן, הנבואה הוורהולית הוגשמה במלואה בעידן תכניות הריאליטי של הטלוויזיה. כשהוא אמר את זה, לא זכו אנשים רגילים להגיע אל מסך הטלוויזיה, אלא אם היו פושעים או עבריינים. כיום, יכול כל אדם להפוך לכוכב או סלבריטאי, רק על ידי הופעה בתכנית ריאליטי בטלוויזיה.

למעשה, תוכניות ריאליטי היו לשינוי התרבותי הגדול של תקשורת ההמונים במילניום החדש. היום, כשהריאליטי הפך לאחד מעמודי התווך של התרבות הפופולרית, עצוב ככל שזה יהיה, אפשר רק להתפלא איך ניבא וורהול בדייקנות כה מופלאה את המיינסטרים העתידי של הז'אנר הטלוויזיוני.

אגב, רעיון התהילה העסיק את וורהול לא מעט. המשפט הידוע היה רק חלק מתפיסתו, שעיצבה רבות מעבודותיו. וורהול עצמו הרי התבסס על תמונות וצילומים של מפורסמים להכנת ההדפסים הכי ידועים שלו. אבל התהליך המעניין באמת הוא שההדפסים הללו עצמם הם חלק מהעבודות שהביאו לפרסומו שלו.

אבל מה הקשר לאותן חמש עשרה דקות תהילה? - עיתונאים רבים נוהגים לכתוב על 15 דקות התהילה של פלוני או אלמוני שהודחו מתכניות ריאליטי - פרק הזמן שעוד זוכרים אותם, מזמינים אותם להשקות של מוצרים ולמסיבות של ידוענים ומדווחים עליהם בטורי הרכילות כסלבריטאים לכל דבר.

כשנגמרים 15 הרגעים הסמליים הללו, במציאות כמובן שהם נמשכים ימים, שבועות וחודשים אחדים, נשכח פליט הריאליטי וחוזר לאלמוניות. נגמרו 15 דקות התהילה שהוקצבו לו על ידי המדיה והחברה האנושית. התחילה עולה חדשה של הריאליטי והמשתתפים החדשים הרבה יותר מעניינים אותן עכשיו.


הנה חמש עשרה הדקות של תהילה:

http://youtu.be/Al6Q0TFqpoU


והרצון להתפרסם ולזכות בתהילה:

http://youtu.be/7CjmvmufdLA

יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.

היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.

קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.

אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.

בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.


הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:

https://youtu.be/BuLJKZscBJM


על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:

http://youtu.be/CafyWD4pdJo


ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:

https://youtu.be/pQUH-DjPYOc


אבל למה זו אמנות, בעצם?

https://youtu.be/J2CtQD3OLRI


הנה עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:

https://youtu.be/3QENN97orB0


וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:

https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes

"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.

חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.

הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".

זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".

את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.


הנה סיפורה של הלהקה:

http://youtu.be/TEkTlu3-9k4


מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":

http://youtu.be/0cWzxJvgWc8


והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:

http://youtu.be/AwzaifhSw2c

כוכבת הקולנוע המפורסמת מרילין מונרו (Marylin Monroe) העסיקה לא מעט את אמן הפופ ארט אנדי וורהול. במהלך השנים הוא יצר עבודות שונות עם דיוקנה והחליף בהדפסים הללו גוונים וצבעים לפניה. וורהול הפך את פניה לאייקון מוכר בכל העולם והעצים את המיתוס שלה כאישה המפורסמת בתבל.

את ההדפסים המפורסמים שלו בסדרת "מרילין" יצר וורהול ב-1967. כבר ב-1962 הוא עשה עבודות עם פניה, אבל עכשיו הוא השתמש בטכנולוגיה שרכש לשם כך.

ההדפסים עצמם נעשו כמו תמיד מאותו צילום בשחור לבן של השחקנית. הם הוכנו במעבדת ההדפסה שבנה וורהול באותה שנה. כל הדפס נוצר מ-5 לוחות, לוח אחד שהדפיס את הצילום ועוד לוח לכל צבע שהודפס מעליו. הסדרה כללה עבודות שנעשו בצירופי צבעים שונים ומעניינים.

וורהול אמר על החזרות המרובות שיצר לכל צילום ש"ככל שאתה מביט יותר, אתה מרגיש פחות והמשמעות המקורית מתרוקנת ממנו". אולי זה העניין בלהפוך משהו לאייקון.

על אף שקדמו להם לא מעט עבודות שעשה וורהול לדיוקנה של מרילין, גודלם ויופיים של ההדפסים הגדולים הללו הפכו אותם לעבודות המפורסמות ביותר של האמן הזה, המוביל והחשוב כל כך בזרם הפופ-ארט.

בשנת 2022 עתיד להציע בית מכירות פומביות כריסטי'ס את היצירה Shot Sage Blue Marilyn. זהו אחד מהדפסי המשי הראשונים של "מרילין מונרו" של אנדי וורהול, משנת 1964, מחיר הפתיחה שהוצג הוא כ-200 מיליון דולר. אם וכאשר הוא יימכר במחיר זה, ההדפס עתיד להפוך ליצירת האמנות המודרנית, מהמאה ה-20, היקרה ביותר שנמכרה אי פעם במכירה פומבית.


הנה סקירה על הדפסי "מרילין" משנת 1967 ובמיוחד על הדפס 10 שמוצג כאן:

https://youtu.be/mp_yuJENii4


הסבר על "מרילין" בשפת הסימנים:

https://youtu.be/Kn-hCoYj1PQ


סדרת הדיפטיך שיצר וורהול ב-1962 לאחר מותה של מונרו:

https://youtu.be/zkCOEFr2bNs


עבודה קודמת של וורהול בשם "4 מריליניות":

http://youtu.be/WBJtVrdFncM


והסבר מעמיק על הדיפטיך:

https://youtu.be/bu9Bm8aw_lI?long=yes

הצעירה האמריקאית נורמה ג'ין מורטנסן, התפרסמה בשם הבמה שלה מרילין מונרו (Marilyn Monroe). היא הייתה לכוכבת קולנוע אמריקאית נערצת ויפה, שהיתה אהובה על מעריצים מהחברה הגבוהה בארה"ב, כולל שחקנים, סופרים ופוליטיקאים מפורסמים, עד נשיא ארה"ב הנערץ ג'ון קנדי שהיה חבר טוב שלה.

אבל ילדותה לא היתה קלה. היא גדלה כבת להורים גרושים, שמסרו אותה לאימוץ. לאחר שאימה החזירה אותה אליה, היא התמוטטה ונורמה ג'ין התגלגלה לבית יתומים. היא נישאה בגיל צעיר לבנה של חברת המשפחה ובזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שבעלה נלחם בחזית, נורמה ג'ין עבדה במפעל מטוסים. צלם שהגיע לצלם במפעל הציע לה להפוך לדוגמנית. היא אכן הפכה לדוגמנית מהמצליחות בארה"ב והופיעה על גבי מאות שערי מגזינים. מאוחר יותר הפכה לשחקנית והצליחה מאד. היא הפכה לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם ובמקביל החליפה בעלים (כולל שחקן הבייסבול הידוע ג'ו דימאג'יו והמחזאי ארתור מילר).

ב-5 באוגוסט 1962 מרילין מונרו נמצאה מתה בדירתה השכורה. חרושת שמועות אפפו את מותה ועד היום יש סיפורים שונים ומשונים על הסיבות לאובדן הגדול של תעשיית הבידור האמריקאית.

מאז מותה, הפכה מרילין מונרו לדמות נערצת וידועה בכל העולם. היא זוכה לחיקויים בעולם הקולנוע, הטלוויזיה והבידור. אנדי וורהול, אמן הפופ ארט החשוב בעולם, הקדיש לה סדרת תמונות מרשימה והפך אותה לאייקון גם בעולם האמנות. הזמרת מדונה עיצבה במשך שנים את הקריירה והמראה שלה, כחיקוי של המראה שלה.


נפתח בקדימון לזכר הכוכבת הגדולה בעולם:

https://youtu.be/pXDn-cjyTQE


מרילין מונרו מדברת עם עיתונאים:

http://youtu.be/Y5s4M5Kx6yI


מרילין מונרו שרה "יום הולדת שמח" ליום הולדתו של הנשיא ג'ון קנדי:

http://youtu.be/jfQtfw8U06g


מצגת תמונות דיוקן של מרילין מונרו:

http://youtu.be/Ps7ch4HsnbE


עבודה של וורהול "4 מריליניות" שהנציחה אותה כאייקון:

http://youtu.be/WBJtVrdFncM


סצנה שלה מסרט:

https://youtu.be/ooFgExx7Cnc


השיר המפורסם "נר ברוח" של אלטון ג'ון על נורמה ג'יין:

https://youtu.be/VHIMT6lmH-o


ושיר הערצה מקסים של הלהקה הישראלית שייגעצ (עברית):

https://youtu.be/pwgs-U4qDLo

כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.

זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.

אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...

אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.

הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”

היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.

במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.

קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...

אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...

וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.


הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):

https://youtu.be/n15wmRK2asQ


זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:

https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk


הסבר על העבודה הזו:

https://youtu.be/A8nr79K0QsA


הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:

https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ


וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:

http://youtu.be/jza2rkcIQcg

זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.

שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.

בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.

הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.

אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.


מהו סגנון הפופ-ארט?

https://youtu.be/6qr7cdpGDRo


ילדה מסבירה בתבונה:

https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ


כך נולד הפופ-ארט:

http://youtu.be/LsY4ihZCJL8


הנה סגנון הפופ ארט:

http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s


מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:

http://youtu.be/kZTsbJcr9VI


דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:

http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q


והפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):

https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes

אם חשבתם שהסרט ההוא שראיתם ושנמשך 3 שעות היה ארוך, אז ממש, אבל ממש, טעיתם...

הסרט הארוך ביותר בהיסטוריה הוא הסרט "התרופה לאינסומניה". הסרט, הדי משעמם יש לומר, נמשך כ-85 שעות! הוא ארוך יותר מהסרט הקודם ששבר את השיא העולמי, סרטו של אנדי וורהול, שנמשך רק 60 שעות.

בסרט קורא האמן לי גרובן שיר "קצר" שכתב, באורך של כ-4,000 עמודים.

יש עוד סרט, אפילו יותר ארוך, בשם "סינמתון", שמצולם מאז 1977 אולם לא הסתיימו צילומיו. צפייה רצופה ב"סינמתון" אורכת שבוע ברציפות, 24 שעות ביממה!


הנה סרטון שבו מסביר האמן על הסרט ותהליך היצירה שלו (בשלב שבו הוא נמשך 85 שעות):

http://youtu.be/YfUgvwpR9Qc

זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.

ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה צרפתית ז'אן מישל בסקיה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).

תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.

בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.

ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.

בסקייט היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.

כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיאט הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.

החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקיאט מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה. השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקיאט והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.

גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.

ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. בבקשה מכם ילדים - אל תגררו לסמים!


הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):

https://youtu.be/JX02QQXfb_o


סיפורו הקצר באנגלית של ז'אן מישל בסקיאט:

https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk


שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:

https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw


סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:

https://youtu.be/1gSnGdiGkqY


איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:

https://youtu.be/LVA3wdJNEws


קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:

https://youtu.be/eXjR-y0WH-I


מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:

https://youtu.be/P0sR9YYl_1k


ורגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:

https://youtu.be/KTd840xO0yA

תסמונת אספרגר היא לקות עצבית שנולדים איתה. לילדים שסובלים מאספרגר יש לפעמים יכולת ביטוי גבוהה מאד, אך מנגד יש להם קשיים ביחסים חברתיים, לעיתים הם עלולים להיות חסרי טקט ולומר דברים שלא מקובל לומר בחברה. קשה להם להזדהות ולגלות אמתפיה ורגישות לכאב של אחרים. רבים מהם לא בוכים כלל.

הם יכולים להתעניין מאד בנושאים מסוימים (בצורה שיכולה להיראות לאחרים מוגזמת) ולהתנהג בצורה חריגה. כך למשל, הם מסוגלים לא פעם לתופף על שולחן בלי הפסקה וכדומה.

כיום רואים באספרגר לקות שנמצאת בצד הקל של הרצף האוטיסטי. אנשים מצליחים רבים התמודדו עם אספרגר וחלקם הצליחו באופן מסוים בזכותו, כולל אלברט איינשטיין, מוצרט, אילון מאסק, ביל גייטס, צ'ארלס דארווין, אנדי וורהול, בוב דילן, הבמאי טים ברטון ומייקל ג'קסון.


כך מציג ילד עם אספרגר את עצמו (עברית):

http://youtu.be/K4sDdPADl_g


סטודנט לתקשורת עם אספרגר מסביר (עברית):

http://youtu.be/EqtBmNKHTK8


סימני האספרגר:

http://youtu.be/v-4C6FUS4lY


נערה עם אספרגר מספרת שאת הכל על יחסים וחברה צריך היה ללמד אותה:

http://youtu.be/qIAILIg1-rM


אילון מאסק - המהנדס הגאון שהעיד על האספרגר שלו (עברית):

https://youtu.be/9hDGvfKb9NA


מצליחנים בהיסטוריה שהיו על הרצף האוטיסטי:

https://youtu.be/CVP8l1SW-ng


וכתבת טלוויזיה על ילדי תסמונת אספרגר (עברית):

http://youtu.be/1VKF7csTIt8?long=yes