הוא העיד על עצמו פעם שהוא "שטחי באופן עמוק..." - אולי, אבל אנדי וורהול היה המייסד של זרם הפופ באמנות, זרם שזכה לכינוי "פופ ארט". במקור הוא היה מעצב גרפי וליצירותיו הוא השתמש במוצרים נפוצים כמו קופסת שימורי המרק של חברת קמפבל ובכוכבי מוסיקה וקולנוע כמו מרילין מונרו ואלביס פרסלי. כל אלה היו לחומרי יצירה אמנותיים ליצירתו של וורהול. הוא הפך אותם ל"אייקונים" מודרניים - דמויות שפרסומן עצום והוא הרבה מעבר להצלחתן בתחום שבו הן עוסקות.

אפשר לומר שאנדי וורהול לקח את התרבות הפופולארית והכניס אותה אל עולם האמנות ובמידה מסוימת גם פתח את עולם האמנות לעולם השיווק, הצבע והתקשורת החדשה. אבל הוא גם החזיר את האמנות לקהל הרחב שיכול היה להבין את מה שהוא רואה, הרבה יותר מהאמנות המופשטת שהייתה אז בשיאה.

אנדי וורהול אמר פעם ש"הכל הוא אמנות". ואכן, וורהול צייר, צילם, הדפיס, צילם, הסריט ואפילו היה מהראשונים להשתמש באמנות ממוחשבת (המחשב היה אז מאד קשה לשימוש ומעטים היו בעלי גישה אל המחשבים היקרים של אז) וכללית - הוא יצר אמנות מרתקת ופופולארית בציבור הרחב.


הנה סרטון אנימציה שבו מוצגים אנדי וורהול ועבודותיו המפורסמות באנימציית סטופ מושן:

http://youtu.be/8kbXBsjy3b4


קצת על חייו של אנדי וורהול:

https://youtu.be/QAJJ35DVlTs


כמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:

http://youtu.be/jza2rkcIQcg


והנה אנדי וורהול שידע להפוך כל דבר לאמנות, בסרטון שבו הוא מציג אכילת המבורגר כמעשה אמנותי:

https://youtu.be/jaf6zF-FJBk


זה הרקע שבו נולד הפופ ארט:

http://youtu.be/LsY4ihZCJL8


והסבר מפורט על ההדפסים שלו:

https://youtu.be/ly-OQ6X-FlQ?long=yes

אנדי וורהול היה כנראה נביא מודרני. אמירתו בשנות ה-70, שבעתיד יוכל כל אחד לזכות ב-15 דקות של תהילה, הפכה לנבואה שהתממשה בדייקנות נדירה. הנבואה הוורהולית הוגשמה במלואה בעידן תכניות הריאליטי של הטלוויזיה. כשהוא אמר את זה, לא זכו אנשים רגילים להגיע אל מסך הטלוויזיה, אלא אם היו פושעים או עבריינים. כיום יכול כל אדם להפוך לכוכב או סלבריטאי, רק על ידי הופעה בתכנית ריאליטי בטלוויזיה.

אגב, רעיון התהילה העסיק את וורהול לא מעט. המשפט הידוע היה רק חלק מתפיסתו, שעיצבה רבות מעבודותיו. וורהול עצמו הרי התבסס על תמונות וצילומים של מפורסמים להכנת ההדפסים הכי ידועים שלו. אבל התהליך המעניין באמת הוא שההדפסים הללו עצמם הם חלק מהעבודות שהביאו לפרסומו שלו.

אבל מה הקשר לאותן חמש עשרה דקות תהילה? - עיתונאים רבים נוהגים לכתוב על 15 דקות התהילה של פלוני או אלמוני שהודחו מתכניות ריאליטי - פרק הזמן שעוד זוכרים אותם, מזמינים אותם להשקות מוצרים ומסיבות ומדווחים עליהם בטורי הרכילות.. כשנגמרים 15 הרגעים הסמליים הללו (במציאות כמובן שהם נמשכים ימים, שבועות וחודשים) נשכח פליט הריאליטי וחוזר לאלמוניות. נגמרו 15 דקות התהילה שהוקצבו לו בידי המדיה והחברה האנושית..


הנה חמש עשרה הדקות של תהילה:

http://youtu.be/Al6Q0TFqpoU


הרצון להתפרסם ולזכות בתהילה:

http://youtu.be/7CjmvmufdLA

יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.

היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.

קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.

אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.

בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.


הנה סרטון שמדגים את פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:

http://youtu.be/CafyWD4pdJo


ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:

https://youtu.be/pQUH-DjPYOc


אבל למה זו אמנות, בעצם?

https://youtu.be/J2CtQD3OLRI


והנה תערוכה, אחת מרבות, שהוקדשה לעבודות פחיות המרק של קמפבל:

http://youtu.be/c_Q-rID4xoY


הנה עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:

https://youtu.be/3QENN97orB0


הנה סרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:

https://youtu.be/w8GK-fRHt6w?long=yes

"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.

חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.

הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".

זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".

את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי ורהול.


סיפורה של הלהקה:

http://youtu.be/TEkTlu3-9k4


הנה מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":

http://youtu.be/0cWzxJvgWc8


הנה השיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:

http://youtu.be/AwzaifhSw2c

כוכבת הקולנוע המפורסמת מרילין מונרו (Marylin Monroe) העסיקה לא מעט את אמן הפופ ארט אנדי וורהול. במהלך השנים הוא יצר עבודות שונות עם דיוקנה והחליף בהדפסים הללו גוונים וצבעים לפניה. וורהול הפך את פניה לאייקון מוכר בכל העולם והעצים את המיתוס שלה כאישה המפורסמת בתבל.

את ההדפסים המפורסמים שלו בסדרת "מרילין" יצר וורהול ב-1967. כבר ב-1962 הוא עשה עבודות עם פניה, אבל עכשיו הוא השתמש בטכנולוגיה שרכש לשם כך.

ההדפסים עצמם נעשו כמו תמיד מאותו צילום בשחור לבן של השחקנית. הם הוכנו במעבדת ההדפסה שבנה וורהול באותה שנה. כל הדפס נוצר מ-5 לוחות, לוח אחד שהדפיס את הצילום ועוד לוח לכל צבע שהודפס מעליו. הסדרה כללה עבודות שנעשו בצירופי צבעים שונים ומעניינים.

וורהול אמר על החזרות המרובות שיצר לכל צילום ש"ככל שאתה מביט יותר, אתה מרגיש פחות והמשמעות המקורית מתרוקנת ממנו". אולי זה העניין בלהפוך משהו לאייקון...

על אף שקדמו להם לא מעט עבודות שעשה וורהול לדיוקנה של מרילין, גודלם ויופיים של ההדפסים הגדולים הללו הפכו אותם לעבודות המפורסמות ביותר של האמן הזה, המוביל והחשוב כל כך בזרם הפופ-ארט.


הנה סקירה על הדפסי "מרילין" משנת 1967 ובמיוחד על הדפס 10 שמוצג כאן:

https://youtu.be/mp_yuJENii4


הסבר על "מרילין" בשפת הסימנים:

https://youtu.be/Kn-hCoYj1PQ


הנה סדרת הדיפטיך שיצר וורהול ב-1962 לאחר מותה של מונרו:

https://youtu.be/zkCOEFr2bNs


ועבודה קודמת של וורהול בשם "4 מריליניות":

http://youtu.be/WBJtVrdFncM

זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.

בין אמני הפופ ארט החשובים ניתן למצוא את קית הרינג, רוי ליכטנשטיין וכמובן - את אנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו.

הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך. אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא נתן כבר בחייו את התהילה, למוצרים ממדפי החנויות.


מהו סגנון הפופ-ארט?

https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ


כך נולד הפופ-ארט:

http://youtu.be/LsY4ihZCJL8


הנה סגנון הפופ ארט:

http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s


תולדות הסגנון במבחר עבודות:

http://youtu.be/DM5thhNGbT8


מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:

http://youtu.be/kZTsbJcr9VI


הנה דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:

http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q

הצעירה האמריקאית נורמה ג'ין מורטנסן, התפרסמה כמרילין מונרו - כוכבת קולנוע אמריקאית נערצת ויפה, שהיתה אהובה על מעריצים מהחברה הגבוהה בארה"ב, כולל שחקנים, סופרים ופוליטיקאים מפורסמים, עד נשיא ארה"ב הנערץ ג'ון קנדי שהיה חבר טוב שלה.

אבל ילדותה לא היתה קלה. היא גדלה כבת להורים גרושים, שמסרו אותה לאימוץ. לאחר שאימה החזירה אותה אליה, היא התמוטטה ונורמה ג'ין התגלגלה לבית יתומים. היא נישאה בגיל צעיר לבנה של חברת המשפחה ובזמן מלחמת העולם השנייה, בזמן שבעלה נלחם בחזית, נורמה ג'ין עבדה במפעל מטוסים. צלם שהגיע לצלם במפעל הציע לה להפוך לדוגמנית. היא אכן הפכה לדוגמנית מהמצליחות בארה"ב והופיעה על גבי מאות שערי מגזינים. מאוחר יותר הפכה לשחקנית והצליחה מאד. היא הפכה לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם ובמקביל החליפה בעלים (כולל שחקן הבייסבול הידוע ג'ו דימאג'יו והמחזאי ארתור מילר).

ב-5 באוגוסט 1962 מרילין מונרו נמצאה מתה בדירתה השכורה. חרושת שמועות אפפו את מותה ועד היום יש סיפורים שונים ומשונים על הסיבות לאובדן הגדול של תעשיית הבידור האמריקאית.

מרילין מונרו הפכה מאז מותה לדמות נערצת וידועה בכל העולם. היא זוכה לחיקויים בעולם הקולנוע, הטלוויזיה והבידור ואפילו הזמרת מדונה עיצבה במשך שנים את הקריירה והמראה שלה, כחיקוי של המראה שלה. גם אנדי וורהול, אמן הפופ ארט החשוב בעולם, הקדיש לה סדרת תמונות מרשימה והפך אותה לאייקון גם בעולם האמנות.


נפתח בשיר שלה מתוך סרט:

https://youtu.be/IUGfC7GYi18


מרילין מונרו מדברת עם עיתונאים:

http://youtu.be/Y5s4M5Kx6yI


מרילין מונרו שרה "יום הולדת שמח" ליום הולדתו של הנשיא ג'ון קנדי:

http://youtu.be/jfQtfw8U06g


מצגת תמונות דיוקן של מרילין מונרו:

http://youtu.be/Ps7ch4HsnbE


עבודה של וורהול "4 מריליניות" שהנציחה אותה כאייקון:

http://youtu.be/WBJtVrdFncM


הנה סרט תיעודי על חייה של נורמה ג'יין:

https://youtu.be/rAMYY3OQljc?long=yes

אם חשבתם שהסרט ההוא שראיתם ושנמשך 3 שעות היה ארוך, אז ממש, אבל ממש, טעיתם...

הסרט הארוך ביותר בהיסטוריה הוא הסרט "התרופה לאינסומניה". הסרט, הדי משעמם יש לומר, נמשך כ-85 שעות! הוא ארוך יותר מהסרט הקודם ששבר את השיא העולמי, סרטו של אנדי וורהול, שנמשך רק 60 שעות.

בסרט קורא האמן לי גרובן שיר "קצר" שכתב, באורך של כ-4,000 עמודים.

יש עוד סרט, אפילו יותר ארוך, בשם "סינמתון", שמצולם מאז 1977 אולם לא הסתיימו צילומיו. צפייה רצופה ב"סינמתון" אורכת שבוע ברציפות, 24 שעות ביממה!


הנה סרטון שבו מסביר האמן על הסרט ותהליך היצירה שלו (בשלב שבו הוא נמשך 85 שעות):

http://youtu.be/YfUgvwpR9Qc

זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28 מצריכת יתר של סמים.

ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (לומד לבד), שמאמן גרפיטי שחי בשוליים, הפך למרכז סצנת האמנות של ניו־יורק והפך בגיל 20 לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכשרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, הוא לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.

ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו. הוא היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים". כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיאט הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל לא לטעות - האמנות שלו הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין בהיסטוריה, פילוסופיה, תולדות האמנות ומוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות והטלוויזיה שמהם קיבל השראה.

החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שהיה ממש מאוהב בו. הם ציירו יחד, כשוורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקיאט מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה. השילוב של שני גאוני הציור, העלם הצעיר בסקיאט והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים..


הנה סיפורו הקצר של ז'אן מישל בסקיאט:

https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk


והנה שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:

https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw


הנה סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:

https://youtu.be/1gSnGdiGkqY


קדימון של סרט עם ראיון שערך לפני מותו:

https://youtu.be/eXjR-y0WH-I


מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:

https://youtu.be/P0sR9YYl_1k


ועבודותיו בגלריה:

https://youtu.be/k4CYl_icbGM

תסמונת אספרגר היא לקות עצבית שנולדים איתה. לילדים שסובלים מאספרגר יש לפעמים יכולת ביטוי גבוהה מאד, אך מנגד יש להם קשיים ביחסים חברתיים, לעיתים הם עלולים להיות חסרי טקט ולומר דברים שלא מקובל לומר בחברה. קשה להם להזדהות ולגלות אמתפיה ורגישות לכאב של אחרים. רבים מהם לא בוכים כלל.

הם יכולים להתעניין מאד בנושאים מסוימים (בצורה שיכולה להיראות לאחרים מוגזמת) ולהתנהג בצורה חריגה. כך למשל, הם מסוגלים לא פעם לתופף על שולחן בלי הפסקה וכדומה.

כיום רואים באספרגר לקות שנמצאת בצד הקל של הרצף האוטיסטי. אנשים מצליחים רבים התמודדו עם אספרגר וחלקם הצליחו באופן מסוים בזכותו, כולל אלברט איינשטיין, מוצרט, ביל גייטס, צ'ארלס דארווין, אנדי וורהול, בוב דילן, הבמאי טים ברטון ומייקל ג'קסון.


הנה סימני האספרגר:

http://youtu.be/v-4C6FUS4lY


כך מציג ילד עם אספרגר את עצמו:

http://youtu.be/K4sDdPADl_g


סיפורם של ילדי תסמונת אספרגר:

http://youtu.be/1VKF7csTIt8


סטודנט לתקשורת עם אספרגר מסביר:

http://youtu.be/EqtBmNKHTK8


נערה עם אספרגר מספרת שאת הכל על יחסים וחברה צריך היה ללמד אותה:

http://youtu.be/qIAILIg1-rM


ומצליחנים בהיסטוריה שהיו על הרצף האוטיסטי:

https://youtu.be/CVP8l1SW-ng